התוכן [המשך] אלא, ממשיך אדנ"ע, שה"פנסאי" יודע שהאש אינו שלו אלא של הפנס, ופעולת הפנסאי אינה אלא לעורר ולגלות את נקודת היהדות שיש בו בהעלם מצ"ע. וכשהפנסאי יודע זאת – אינו בא לידי ישות מעבודתו וכו'. והמשיך החסיד ושאל: 'ואם הפנס נמצא במדבר שמם?', שהוא יהודי כזה שאין בו שום מעלה, "עני בדעת" בקצה הכי אחרון, ואפי' כאשר מדברים עמו פעם אחר פעם אינו רוצה לשמוע – האם גם אז ישנו חיוב להדליק את ה"פנס"? והשיב אדנ"ע: 'גם אז צריך להדליק הפנס', כדי 'שיראו שזהו מדבר שמם', ומישהו אחר לא ירצה להתנהג כמוהו. 'וגם שהמדבר השמם יתבייש מפני הפנס', שכאשר ישתדלו ויצליחו סוכ"ס להדליק את ה"פנס" שלו, הנפה"א, יתחיל להתבונן ולהסתכל ע"ע ויתבייש בהנהגתו. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2026 Synopsis [Continued.] …But the Rebbe Nishmaso Eden went on to say that the lamplighter knows that the fire is not his own, but belongs to the lamp; the lamplighter’s effect is merely to awaken and reveal the essential point of Yiddishkeit that is already hidden within the other person. When the lamplighter knows this, he does not develop a sense of self-importance from his serviceetc. The Chassid then asked: What if the lamp is located in a desolate wilderness, meaning, it is a Jew who possesses no virtues, who is “poor in knowledge” to the lowest extreme, and even when one speaks to him time and again he doesn’t want to listen – is there still an obligation to kindle the lamp? The Rebbe answered that even then one must kindle the lamp, so that it should be apparent that this is a desolate wilderness, and others will see it and not conduct themselves that way, and also so that “the desolate wilderness should be ashamed before the lamp”: when one strives and ultimately succeeds in kindling his lamp (the G-dly soul), he will begin to contemplate and examine himself, and will become ashamed of his conduct. Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2026 נדבת הרוצה בעילום שמו לחיזוק ההתקשרות

התוכן א' החסידים שאל פעם את אדנ"ע: 'מהו חסיד?' והשיב אדנ"ע: 'חסיד הוא "לאַמטערנטשיק" (פנסאי) – האיש שהולך ברחובות להדליק פנסי העיר, וזהו חסיד שמתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, ויודע שהאש אינו שלו, אלא שתפקידו להדליק ע"י האש את כל הפנסים' [החסיד המשיך ושאל שאלות ואדנ"ע השיב עליהן, כדלקמן]. הלימוד מפרטי השקו"ט בסיפור זה: "פנס" קאי על נשמת ישראל כמ"ש "נר ה' נשמת אדם", אמנם יכול להיות שה"נר" אינו דולק ומאיר – שאינו ממלא תפקידו בעולם שע"י יהי' אור גם אצל הזולת (אף שב"כח" יש בו את כל הענינים). וזהו תפקידו של חסיד להדליק את הפנסים. דאף שיודע שדבר ודאי שיש לו עוד מה לעשות עם עצמו במלחמתו עם היצה"ר ויצליח בזה, ובנוגע לזולת ספק אם ישמע אליו (כי ה"ה בעל בחירה), בכל זאת ה"ה מוותר על (ודאי) טובת עצמו בשביל (ספק) טובת הזולת. וזהו גדרו של חסיד. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 Synopsis A Chassid once asked the Rebbe Rashab: What is a Chassid? The Rebbe replied: “A Chassid is a lamplighter”: he goes about with a long stick, with a flame burning at the end, and he knows that the fire is not his own; rather, his task is to use the fire to kindle all the lamps. The “lamp” is the Jewish soul, as it is written, “The soul of man is a lamp of Hashem.” But it is possible that a lamp is unlit, meaning, it is not fulfilling its function in the world of bringing light to another person. This is the task of a Chassid – to kindle the lamps. Although he knows that he certainly has more work to do with himself (and he is assured that he will succeed), whereas regarding another person there is a doubt whether the person will listen to him – nevertheless, he forgoes the (certain) benefit to himself for the sake of the (uncertain) benefit of another. This is the definition of a Chassid. Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 לע"נ ר' יהודה בן משה יעקב ע"ה ביסטאן ליום היארצייט שלו אדר"ח כסלו. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – "ויברכהו ה'" בסוף, אף שלכאו' זוהי הסיבה ל"וימצא .. מאה שערים"? כי העבודה, "ויזרע יצחק וגו'", צ"ל באתערותא דלתתא ובכח עצמו. ולכן כאשר מגיע מקום קשה כמו "ארץ ההיא", או זמן קשה כמו "שנה ההיא", או שניהם יחד, אין להתייאש ולומר שאין בכחו לפעול וכו', כי מכיון שבהשג"פ נמצא הוא במצב זה ויש לו את הידיעות "לזרוע" וכיו"ב, מוכח שעליו להתייגע ולהתעסק בזה. ואז, כאשר רואים מלמעלה שהוא מתייגע בכל כוחו, הנה "ויברכהו ה'" – נותנים לו מלמעלה שלא בערך יגיעתו. וכמשנת"ל בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שגם בעניני "חוצה" בהם הוא מתעסק כמו עניני מסחר ומאכל ומשקה – "זורע דגן", צ"ל ניכר שכל ענינם אינם אלא כלי ל"מעיין" עצמו, עד ש"ח"ו דגן זרע". ואז "ויברכהו ה'" בגו"ר. משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand why in the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” the words “and Hashem blessed him” come at the end of the verse, even though this was the reason “he found... a hundredfold.” Because the service of “sowing” must come from an awakening from below and through one’s own efforts. Therefore, when one encounters a difficult place like “that land,” or a difficult time like “that year,” or both together, he must not despair and say he lacks the ability to accomplish anything, etc. The very fact that by Hashgacha Protis he finds himself in this situation and he possesses the knowledge of how to sow etc. demonstrates that he must toil in this service. Then, when Heaven sees that he is toiling with all his might, “Hashem blesses him” – he receives a blessing totally disproportionate with his toil. As explained earlier regarding “your wellsprings spreading outward”: even in the “outside” such as food and drink and business etc. (“sowing grain”), it must be evident that their entire purpose is merely to serve as a vessel for the wellspring itself, to the point that, “chas v’shalom [to say that] he sowed grain.” And then “Hashem blesses him,” both spiritually and materially. Excerpt from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026

התוכן [המשך] והמשיך החסיד ושאל: 'ומה אם הפנס נמצא בים?', שהוא מלא תורה, "מים", כים, "עשיר בדעת" באופן הכי נעלה, ואעפ"כ אין בו יראת-שמים, ונשאר באותו אופן של גסות כמו קודם שלמד – כיצד אפשר "להדליק את הפנס" הזה שיהי' בו יראת-שמים?! והשיב אדנ"ע: 'צריכים להפשיט את הלבושים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס'. הגישה אל "בן תורה" צ"ל לא ע"י לבושי השכל וכיו"ב אלא ע"י אהבה פנימית שיש ליהודי א' לחבירו ומתוך מסנ"פ, ואז יפעל עליו ע"י עצם הנשמה. ומכיון שעבודה זו היא קשה ביותר וספק אם יצליח בזה, ולכן (דוקא) לאחר מענה זו חזר החסיד ושאל עוה"פ: 'האם זהו אכן חסיד?' והרהר אדנ"ע, והשיב: 'כן, זהו חסיד'. כי אעפ"כ צריך לעשות זאת כי מדובר בפיקוח נפש. בסיום הענין שאל החסיד: 'האם יכולים לתפוס את הזולת בגרונו?', לפעול מס"נ בזולת ולהכריח אותו וכו'. והשיב אדנ"ע: 'בגרונו – לא!', מס"נ צריך בנוגע לעצמו ולא בנוגע לזולת, 'אבל בכנף העליון של הבגד – כן', שלא נוגעים בגופו ובנשמתו של הזולת. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2026 Synopsis (Continued.) The Chassid continued: “But what if the lamp is in the sea?” Meaning, one who is filled with Torah (“water”), who is “rich in knowledge” but nevertheless lacks fear of Heaven and remains just as coarse as he was before his studies – how does one light such a lamp? The Rebbe Nishmaso Eden replied: “One must remove one’s garments, jump into the sea, and light the lamp.” When it comes to a Torah scholar, the approach must be not with intellect etc., but with the deep, inner love one Jew has for another and with mesiras nefesh, which will affect him through the essence of the soul. Since this is an extremely difficult task, and it is uncertain whether one will succeed, the Chassid repeated his earlier question: “Is this indeed a Chassid?” The Rebbe Nishmaso Eden thought for a while and replied: “Yes, this is a Chassid” – one must make this effort despite the difficulty, because it is a matter of pikuach nefesh. The Chassid then asked: “May one seize the other person by the throat?” That is, may one demand mesiras nefesh of another person and force him etc.? The Rebbe Rashab replied: “By the throat, no” – mesiras nefesh must be demanded of oneself, not of another person – “but by the lapel, yes” – because in that case one is not touching the other person’s body or soul. Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2026

התוכן א' החסידים שאל פעם את אדנ"ע: 'מהו חסיד?' והשיב אדנ"ע: 'חסיד הוא "לאַמטערנטשיק" (פנסאי) – האיש שהולך ברחובות להדליק פנסי העיר, וזהו חסיד שמתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, ויודע שהאש אינו שלו, אלא שתפקידו להדליק ע"י האש את כל הפנסים' [החסיד המשיך ושאל שאלות ואדנ"ע השיב עליהן, כדלקמן]. הלימוד מפרטי השקו"ט בסיפור זה: "פנס" קאי על נשמת ישראל כמ"ש "נר ה' נשמת אדם", אמנם יכול להיות שה"נר" אינו דולק ומאיר – שאינו ממלא תפקידו בעולם שע"י יהי' אור גם אצל הזולת (אף שב"כח" יש בו את כל הענינים). וזהו תפקידו של חסיד להדליק את הפנסים. דאף שיודע שדבר ודאי שיש לו עוד מה לעשות עם עצמו במלחמתו עם היצה"ר ויצליח בזה, ובנוגע לזולת ספק אם ישמע אליו (כי ה"ה בעל בחירה), בכל זאת ה"ה מוותר על (ודאי) טובת עצמו בשביל (ספק) טובת הזולת. וזהו גדרו של חסיד. משיחת י"ג תמוז, ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 Synopsis A Chassid once asked the Rebbe Rashab: What is a Chassid? The Rebbe replied: “A Chassid is a lamplighter”: he goes about with a long stick, with a flame burning at the end, and he knows that the fire is not his own; rather, his task is to use the fire to kindle all the lamps. The “lamp” is the Jewish soul, as it is written, “The soul of man is a lamp of Hashem.” But it is possible that a lamp is unlit, meaning, it is not fulfilling its function in the world of bringing light to another person. This is the task of a Chassid – to kindle the lamps. Although he knows that he certainly has more work to do with himself (and he is assured that he will succeed), whereas regarding another person there is a doubt whether the person will listen to him – nevertheless, he forgoes the (certain) benefit to himself for the sake of the (uncertain) benefit of another. This is the definition of a Chassid. Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2026 לע"נ ר' יהודה בן משה יעקב ע"ה ביסטאן ליום היארצייט שלו אדר"ח כסלו. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן עה"פ [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" מצינו לכאו' ב' פירושים הפכיים מן הקצה אל הקצה: 1) יצחק זרע דגן כפשוטו ומצא "מאה שערים" - "שאמדוה כמה ראוי' לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות הי'" (רש"י ממדרשים) 2) מ"ש בפרקי דר"א "וכי יצחק אבינו דגן זרע חס ושלום?!" אלא הכוונה ש"זרע (מצות) מעשרות" (ע"ד "זורע צדקות") - הוא הפריש מעשר מממונו. וי"ל שבזריעת דגן ישנם ב' אופנים: ש(רק) העיקר אצלו הוא המעשרות, אבל את השאר קיים אצלו עכ"פ כמציאות של "טפל" ("כל מעשיך לשם שמים"), וזהו ה"זריעת דגן" של יצחק עפ"י נגלה, וע"ז בא הפדר"א ואומר ש"חס ושלום" לומר שיצחק, א' מהאבות ש"הן הן המרכבה" שאין לו שום מציאות לעצמו, "דגן זרע" באופן כזה! אלא כל מציאותו של ה"זריעת דגן" ("דרכיך") שלו היתה רק "כלי" ל"דעהו"! ע"ד עטיפת הטלית הוא רק ה"כלי" לקבלת עומ"ש במעשה וכיו"ב. ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” we find two interpretations that are seeming diametrically opposed from another: (1) Rashi, based on Midrashim, explains that Yitzchak sowed grain in the literal sense, and he found a hundredfold: “They estimated how much it ought to produce, and it produced one hundred times the amount they had estimated. And our Sages said that this estimation was for tithes.” (2) Pirkei D’Rabbi Eliezer states: “Did Yitzchak Avinu sow grain chas v’shalom?!” Rather, it means that he “sowed [the mitzvah of] tithes” (similar to the verse “He sows tzedakos”) – he separated tithes from his wealth. It can be explained that there are two ways of sowing grain: One is that one’s tithes are his primary concern, but he still views the rest as something secondary (“All your deeds should be for the sake of Heaven”). This is Yitzchak’s “sowing grain” according to Nigleh. To this, Pirkei D’Rabbi Eliezer comes and says: “Chas v’shalom” to say that Yitzchak, one of the Avos (who “are the Divine chariot” and who had no independent existence whatsoever) sowed grain in such a manner. Rather, the whole existence of his sowing grain (his “ways”) was only a means to “know Him.” Similar to wrapping oneself in a tallis, which is merely the vessel for accepting the yoke of the Kingdom of Heaven in practice etc. 3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2026

התוכן [המשך] ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – "ויברכהו ה'" בסוף, אף שלכאו' זוהי הסיבה ל"וימצא .. מאה שערים"? כי העבודה, "ויזרע יצחק וגו'", צ"ל באתערותא דלתתא ובכח עצמו. ולכן כאשר מגיע מקום קשה כמו "ארץ ההיא", או זמן קשה כמו "שנה ההיא", או שניהם יחד, אין להתייאש ולומר שאין בכחו לפעול וכו', כי מכיון שבהשג"פ נמצא הוא במצב זה ויש לו את הידיעות "לזרוע" וכיו"ב, מוכח שעליו להתייגע ולהתעסק בזה. ואז, כאשר רואים מלמעלה שהוא מתייגע בכל כוחו, הנה "ויברכהו ה'" – נותנים לו מלמעלה שלא בערך יגיעתו. וכמשנת"ל בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שגם בעניני "חוצה" בהם הוא מתעסק כמו עניני מסחר ומאכל ומשקה – "זורע דגן", צ"ל ניכר שכל ענינם אינם אלא כלי ל"מעיין" עצמו, עד ש"ח"ו דגן זרע". ואז "ויברכהו ה'" בגו"ר. משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand why in the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” the words “and Hashem blessed him” come at the end of the verse, even though this was the reason “he found... a hundredfold.” Because the service of “sowing” must come from an awakening from below and through one’s own efforts. Therefore, when one encounters a difficult place like “that land,” or a difficult time like “that year,” or both together, he must not despair and say he lacks the ability to accomplish anything, etc. The very fact that by Hashgacha Protis he finds himself in this situation and he possesses the knowledge of how to sow etc. demonstrates that he must toil in this service. Then, when Heaven sees that he is toiling with all his might, “Hashem blesses him” – he receives a blessing totally disproportionate with his toil. As explained earlier regarding “your wellsprings spreading outward”: even in the “outside” such as food and drink and business etc. (“sowing grain”), it must be evident that their entire purpose is merely to serve as a vessel for the wellspring itself, to the point that, “chas v’shalom [to say that] he sowed grain.” And then “Hashem blesses him,” both spiritually and materially. Excerpt from sichah of 19 Kislev 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026

התוכן צ"ל מהי ההוראה לכאו"א ממ"ש רש"י עה"פ [בראשון דפ' חיי שרה] "שני חיי שרה"‏ – ‏"כולן שוין לטובה"? כיצד אפשר לתבוע מכאו"א, גם מי שעברו רוב שנותיו וחלק מהם היו במעמד בלתי-רצוי, שכל שנותיו יהיו שוין לטובה?! והביאור: בכח כאו"א לתקן גם את העבר ע"י עבודת התשובה! ובזה יובן גם מ"ש בתניא ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך"‏ – ‏והרי ענינו של בינוני הוא "שלא עבר עבירה מימיו"?! מכיון שע"י עבודת התשובה (מאהבה) יכול להפוך גם את הזדונות לזכיות ממש. וזוהי ההוראה הנצחית מ"שני חיי שרה": בכחו של כאו"א להיות במעמד ומצב של "כולן שוין לטובה" ע"י עבודת התשובה! וככל מצוה‏ – ‏יש לעשותה מתוך שמחה. ובפרט השמחה ע"ז שה' נתן לו את היכולת לתקן את העבר. חלק ממאמר ד"ה ויהיו חיי שרה, כ' מרחשון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Chayei Sarah), “…the years of Sarah’s life,” Rashi states: “All were equally good”? Seemingly, what is the lesson for everyone –how can it be expected of every individual (even one for whom the majority of his years have already passed, and with some of them spent doing undesirable things), that all his years should be equally good? The answer is that everyone can correct the past through teshuvah. This also explains the statement in Tanya that “The level of the beinoni is the level attainable by every person, and every person should strive after it”: Seemingly, a beinoni is one who “has never committed a sin in his life”? The answer is that teshuvah (out of love) can transform even intentional sins into actual merits. This is the eternal lesson from “the years of Sarah’s life”: through teshuvah every Jew has the power to attain a state in which “all his days are equally good.” And as with every mitzvah, this must be done with joy – particularly the joy of knowing that Hashem has given him the ability to correct the past. Excerpt from maamar Vayiyhu Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2026

התוכן נת"ל ענין הפנימי של "ואח"כ יצאו ברכוש גדול", שמטרת גלות מצרים היתה כדי שיוציאו משם את כל הניצוצי קדושה שבעניני מצרים. ועאכו"כ שכ"ה בנוגע לבנ"י עצמם – שכל ה"שש מאות אלף רגלי" יצאו ממצרים. וזהו השבח שבנ"י יצאו ממצרים "על צבאותם" – ה"צבאות ה'" שהעמידו במצרים עצמו באופן ד"וירבו ויעצמו במאד מאד"! וכ"ז הי' בעיקר בזכות הנשים שגידלו את הילדים במצרים עד ש"הם [הילדים] הכירוהו תחילה" והם פתחו את השירה באמרם "זה א-לי ואנוהו". ועד"ז תהי' בגאולה האמיתית והשלימה שאף יהודי לא תישאר בגלות, עד ש"אין בן דוד בא עד שתכלו כל הנשמות שבגוף". ועפי"ז מובן חומר הענין ד"תכנון משפחה", שהרי בלידת ילדים תלוי' גאולתן של כל ישראל! ושליחות זו תלוי' בעיקר בנשי ישראל, ולהן ניתנו כל הדרוש לגדל הילדים לתורה ולחופה ולמעשים טובים", עד שבגאולה האמיתית והשלימה, הנה דוקא ילדים אלו "וואָס מ'האָט מגדל געווען, און מגדל געווען לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתוך מיצר הגלות – וועלן זיי זיין די מתחילים אין "זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו"! א' השיחות דהתוועדות מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2022

התוכן [המשך] ולאחרי ההקדמה ש"ביד חזקה גרשם מארצו" בסוף פ' שמות, מתחילה פ' וארא, שמדבר על גאולתן של ישראל, עם הודעת ה' למשה: "וארא את אברהם אל יצחק ואל יעקב", ש"הן הן המרכבה", ואעפ"כ "ושמי הוי' לא נודעתי להם", ורק עתה יתגלה שם הוי' לישראל – "לכן אמור לבנ"י אני הוי'", ולכן – "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו'", "ולקחתי אתכם לי לעם וגו'", ואע"פ ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", אבל "והבאתי אתכם אל הארץ גו' ונתתי אותה לכם מורשה"! ואז "אמת מארץ תצמח"! ויתברר שיהודי ומציאות הגלות הם הפכים, ו"שטרי קודם", ואחז"ל בנוגע לגלות "או להם לבנים שגלו מעל שולחם אביהם", אבל "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה . . ומיד הן נגאלין" ואין צורך לחכות מאות ועשרות שנה... אלא "לישועתך קוינו כל היום"! משיחת אור ליום ג' דפ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"ב לזכות הת' דובער שי' יוניק ליום ההולדת שלו כ"ה טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות נדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-12-2021