התוכן ענין ה"טבילה", שהאדם מתכסה בכל גופו במים, בעבודה, הוא, כמ"ש ברמב"ם, שהאדם "טובל" כל מציאותו ב"מי הדעת הטהור" והוא מתבטל ל"ניצוץ בורא" שבו‏ – ‏ "טבילה" אותיות "הביטל"‏ – ‏כמו נבראים שבים וכו'. והנה "מעיין מטהר בכל שהוא": מים שמחוברים בגלוי במקורם מטהרים, אפי' מטומאת מת, ב"כל שהוא", ובתנאי שכל גופו מתכסה בהם [ובמחשבה עיונית ניתן לצייר זה וכו']. ובעבודה: כשהאדם "מתכסה" לגמרי ב"דיעה" כזאת שהיא מחוברת בגלוי באלקות, ואין שום דבר המפסיק ביניהם‏ – ‏לא אכילה ושתי' ולא מסחר, ואפי' לא לימוד התורה באופן שמרגיש כאילו הוא מצליח בזה בכחות עצמו ואינו צריך את ברכת ה' וכו'‏ – ‏יכול אפי' "כל שהוא" מ"דיעה" זו לטהר אותו מטומאה הכי חמורה ולהעמיד אותו במצב של "לפני ה' תטהרו" [כמ"ש בשלישי דפ' אחרי]! וזהו הענין של פנימיות התורה שאפי' "טיפה" ממנה יכולה לטהר אותו וכו'. משיחת פורים ה'תשי"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-04-2026 Synopsis As the Rambam writes, immersion in a mikveh, where a person is entirely covered by water, represents the immersion and nullification of one’s entire being in the “waters of pure knowledge” (as alluded to in the fact that טבילה is comprised of the same letters as הביטל). Regarding immersion, the law is that a spring purifies even in the smallest amount. That is, water that is openly connected to its source purifies a person from even the most severe form of impurity (contact with a corpse) and with even the smallest amount, provided that one is entirely covered by it (theoretically, a single drop can be thinly spread over one’s entire body). In terms of divine service: when a person is completely immersed in an awareness that is openly connected to G-dliness, with nothing intervening between them (neither eating and drinking, nor business dealings, nor even Torah study when one studies with the feeling that his success results from his own abilities rather than from Hashem’s blessing),then even the slightest measure of this awareness can purify him from the most severe impurity, and then “before Hashem you will be purified” (as the verse states in shelishi of parashas Acharei). And this is the function of the inner dimension of Torah: even a single drop of it can purify a person... Excerpt from sichah of Purim 5717 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] ועפי"ז יש לבאר הענין דכיסוי הדם בעבודה בנפש האדם, ועפ"ז יובן גם הענין ד"אבוהון דכולהו דם": "דם", חיות והתלהבות, בעניני קדושה – צ"ל בריבוי ובגלוי (כמו דם הקרבנות, שרובן באו מבהמות שדמן מרובה, שהקריבו על המזבח בכל ה"שטורעם"), ואילו ענינים שבהם יש מיעוט "דם" וחיות, דם חי' ועוף, ניתנו להשתמש בהם לעניני הרשות, אבל בזהירות – "לכסותו", ו"בעפר". כי מפני החשש שזה גופא שה' בחר בו ונתן לו מצוה [זו] יעורר בו רגש דהיפך הענוה וכו' – עלול הוא להמנע בכלל מכל ענין ה"שחיטה", כדי לא לעורר חששות וכו' שיצטרך את העצה של "לכסות" וכו' – על כך אומרים לו שהעצה אינה להמנע מענין השחיטה, שהרי השחיטה היא מצוה, אלא למצוא עצה למנוע מהרגש בלתי-רצוי, והיא ע"י "כיסוי הדם בעפר", ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"; במצוה זו מסיים הרמב"ם ספר קדושה – כללות הענין ד"גוי קדוש" שנעשה ע"י קיום המצות – "אשר קדשנו במצוותיו", אשר "אבוהון דכולהו דם". ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand the concept of kisui hadam in terms of man’s divine service, and accordingly, why the Gemara says that “the father of them all is blood”: In matters of holiness there must be an abundance of “blood” (vitality and enthusiasm), like the blood of offerings that was offered upon the Mizbeach, which mostly came from domesticated animals (who have more blood than wild animals and birds). In contrast, things that have less “blood” and vitality (like the blood of wild animals and birds)may be used for permitted, mundane matters, but with the caveat that their blood must be “covered,” and specifically “with earth.” That is, out of concern that a person will feel the opposite of humility from the very fact that Hashem chose him and gave him a mitzvah etc., one might wish to refrain entirely from the whole matter of shechitah, so as to avoid a situation where he would have to cover the blood etc. But we are told that the solution is not to avoid shechitah altogether (because shechitah is itself a mitzvah), but rather to find a way to prevent the feeling of self, namely, by “covering the blood with earth,” which represents bitul (as in the expression, “…and let my soul be as dust before all).” With this mitzvah the Rambam concludes the Book of Kedushah, which represents the general concept of becoming a holy nation by keeping the mitzvos (“…Who has sanctified us with His commandments…”), whose “father is blood.” 3 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 לזכות מרת בתשבע בת אסתר ריזל שתחי' ליום ההולדת שלה ה' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ממצות כיסוי הדם [בחמישי דפ' אחרי] שאסור לכסותו ברגל וכו' למדים לכל המצוות "שלא יהיו . . בזויות עליו". ובלשון הגמ' "אבוהון דכולהו דם". ולכאו', מצוה זו אינה מה"חמורות", ואדרבה – יש בה כמה קולות, שגם מי שלא שחט בעצמו וגם נשים יכולים לקיימה וכו'. גם, מהו הדיוק "אבוהון דכולהו דם" – הלא הלימוד הוא מ"כיסוי הדם" ולא מ"דם" (ש"אין בו קדושה")? והביאור: "דם" הקרבנות מקריבים על המזבח, וזהו "אבוהון דכולהו דם" – שקיום כל המצוות צ"ל מתוך חיות והתלהבות, ענין ה"דם". וזה יובן יותר בהקדם הטעם שמצוה זו נוהגת רק בחי' ועוף ולא בבהמה. ולכאו', מצד טעם המצוה שהוא כדי לשלול טבע האכזריות (לאכול את הבשר בשעה שדמו מגולה לפנינו) – הרי אדרבה, דם בהמה מרובה משל חי' ועוף?! אלא כי מצוה זו נוהגת רק בחולין, ומכיון שהקרבנות באים רובם מבהמות – לא חייבה התורה לכסות דם בהמה בכלל כדי לא לחלק בין מוקדשין לחולין, וחייבה בכיסוי רק דם חי' ועוף (שרק מיעוט הקרבנות באים מהעוף). ולהעיר, שבמדבר לא היתה המציאות של בשר בהמה שחוטה חולין ועוף ד"מוקדשין" (קרבן עני) [המשך יבוא]. ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2026 Synopsis The principle that “one should not regard the mitzvos with scorn” to a person is derived from the mitzvah of kisui hadam (in chamishi of parashas Acharei), where the law is that the blood may not be covered with one’s foot. As the Gemara says, “The father of them all is blood.” Seemingly, why is this principle derived from kisuy hadam, which is not a particularly stringent mitzvah (to the contrary – there are several leniencies: the blood can be covered even by someone other than the one who slaughtered the animal, and even by women etc.). Moreover, why does the Gemara say, “The father of them all is blood,”if theprinciple is derived not from the blood itself (which “has no sanctity”), but from the manner of covering it? The explanation is as follows: The “blood” that is the “father of them all” is the blood (which represents the vitality and enthusiasm) of the offerings brought upon the Mizbeach. In other words, all mitzvos must be performed with vitality and enthusiasm.This can be better understood by explaining why the mitzvah of kisuy hadam applies only to wild animals and birds, but not domesticated animals: Seemingly, the reason for the mitzvah is to negate the tendency of cruelty (i.e., one should not eat meat when the animal’s blood is right in front of him). In that case, the mitzvah would seem to be even more applicable to domesticated animals, which have more bloodthan wild animals and birds? The answer is the mitzvah applies only to non-sacred meat, and since most offerings come from domesticated animals, the Torah did not obligate us to cover the blood of domesticated animals at all, so as not to differentiate between sacred and non-sacred animals, but only the blood of wild animals and birds (from which only a minority of offerings are brought). It should be noted that in the desert, there was no non-sacred slaughtered meat from domesticated animals,and there were no consecrated birds(because birds are used for a poor person’s offering, and the Jewish people in the desert were wealthy). (To be continued.) 2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2026 לע”נ ר' בנימין ב"ר ירחמיאל ע"ה גלאסנער, ליום היארצייט שלו ד' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' ירחמיאל דניאל שי' גלאסנער

התוכן ידוע מ"ש אדה"ז שאהבת ישראל ואהבת התורה ואהבת ה' קשורות זב"ז ועד ש"כולא חד". זה שאהבת ישראל [כמ"ש בשני דפ' קדושים] "ואהבת לרעך כמוך"] קשורה עם אהבת התורה מיוסד עמ"ש המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן .. אוהב את הבריות (ולכן) ומקרבן לתורה". והדבר מובן גם עפ"י שכל הפשוט: אם אכן אוהב את הזולת ולכן עוזר לו בכמה פרוטות, הרי עאכו"כ שצריך לקרב אותו לתורה ש"יקרה היא מפנינים". ושלא כדעת הטועים שבכך שישנו "קצת" את התורה כדי לקרב אותה אל הזולת, יטיבו לו בכך – כי אדרבה, זה יביא אותו להקל גם בדברים חמורים יותר וכו', ובכך מנתקים אותו סוכ"ס ממקור מים חיים – תומ"צ! והרי רגע שקשור עם תומ"צ הוא ענין נצחי ולמע' מהזמן לגמרי, וא"כ, אפי' אם מעכבים מלקרב אותו אל התורה לרגע – מעכבים אותו מענין נצחי! אלא שאהבת התורה בלבד לא מספיק, כי יכול להיות שיסמוך על איך שהוא מבין אותה ו"השוחד יעוור עיני חכמים", ולכן צ"ל גם אהבת ה', ולפני לימוד התורה מברכים "ברוך אתה ה', נותן התורה" לשון הווה וכו' ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 Synopsis As the Alter Rebbe writes, love of one’s fellow Jew, love of the Torah, and love of Hashem, are “all one.” That love of one’s fellow Jew (as the verse states in sheini of parashas Kedoshim, “You must love your fellow like yourself”) is linked to the love of Torah is based on the Mishnah, “Be among the disciples of Aharon…loving the creations, and [therefore] bringing them close to the Torah.” This is also understood by simple logic: if one truly loves another – and therefore helps him with a few coins – then certainly one must bring him closer to the Torah, which is even “more precious than pearls.” Some mistakenly think that by altering the Torah “just a little” in order to bring the Torah closer to another person they are benefiting the person, but the truth is the opposite: this will lead him to be lenient even in more serious matters etc., and ultimately to become disconnected from the source of living waters – Torah and mitzvos. Even a single moment of connection to Torah and mitzvos is eternal and transcends time altogether; therefore, if one delays bringing another Jew closer to Torah for even a moment, he is withholding from him something eternal. But love of the Torah alone is not enough, because one might rely on his own understanding of Torah, and “Bribery blinds the eyes of the wise…” Therefore, one must also love Hashem: before studying Torah he must recite the bracha, “Blessed are You, Hashem, Who gives the Torah” in the present tense etc. 3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 לזכות הת' נפתלי שי' יוניק ליום ההולדת שלו ו' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן הענין ד"מלכתחילה אריבער" (ההוראה והנתינת-כח של בעל ההולדת) מודגש – בהתחלת התורה: התורה מתחלת עם "בראשית" ר"ת ברכה, ברא – בכח העצמות דוקא, "ורוח אלקים מרחפת וגו' – זה רוחו של משיח", האור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם עד סופו. בסיום התורה: "לכל האותות והמופתים גו' לעיני כל ישראל". בהתחלת תושבע"פ – מס' ברכות: "מאימתי" דקאי על יראה עילאה. בסיום הש"ס: ה' עוז גו' את עמו בשלום". בהתחלת ספר התניא: "משביעין אותו" גם מלשון שובע. בסיום חלק א' דתניא: "יתברך ויתעלה". בהתחלת שו"ע: "שויתי הוי' לנגדי תמיד". וזוהו גם תוכן תפקיד האדם ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שכ"א מג' ענינים אלו (יפוצו, מעיינותיך, חוצה) הוא הענין ד"מלכתחילה אריבער". ג' חלקים משיחת יום א' פ' אמור, ב' אייר, "תפארת שבתפארת", ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2026 Synopsis The concept of m’lechatchilah ariber (as shown and empowered by the Rebbe Maharash, whose birthday it is) is emphasized in: (1) The beginning of the Torah – Bereishis (which starts with a beis,the first letter of the word bracha) bara (which connotes creation by the power of Hashem’s Essence); additionally, as the Midrash says, the verse“and the spirit of G-d hovered over…” refers to the spirit of Moshiach, and moreover, with the light created on the first day of Creation, Adam HaRishon was able to gaze from one end of the world to the other. (2) The conclusion of the Torah –“…with regard to all the signs and wonders…in view of the entire Jewish people.” (3) The beginning of Shas –“Me’eimasai…,” which alludes to the higher level of awe of Hashem. (4) Theconclusion of Shas – “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace.” (5) The beginning of Tanya –“Mashbi’in oso,” which also connotes sova(satiety). (6) The conclusion of Part I of Tanya – “…May He be blessed and exalted.” (7) The beginning of the Shulchan Aruch –“I have set Hashem before me constantly.” Similarly, in a Jew’s task of spreading the wellsprings outward, each of the three elements (“spreading,” “your wellsprings,” and “outward”) embodies the concept of m’lechatchilah ariber. 3 excerpts from sichah of Sunday, parashas Emor, 2 Iyar 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2026 לזכות שמואל בן שושנה שי' ליום ההולדת שלו ב' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות * לע”נ הרב חיים ב"ר אלי'הו הלוי ע"ה סוויד ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתו מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו כהן

התוכן [המשך] אין מקום לשאלה על הטלת השליחות לזרז את הגאולה על כאו"א מישראל – ממ"ש בגמ' שכתוצאה מזה שהושע בן אלה ביטל כל ההגבלות שהעמידו מלכי ישראל לעלות לרגל והכריז "כל הרוצה לעלות יעלה", נענש הוא וכל עשרת השבטים, מכיון שהחובה הוטלה עליהם "הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו" – כי לא מדובר כאן על "הטלת הקולר" שאם לא יעשו זאת אזי... אלא זירוז בלבד, ומודיעים רק את הכתוב בספרים שאין הדבר תלוי אלא בדבר א', תנועה א', וברור הדבר שישנם אלו שיכולים לעשות זאת! ומסוגיית הגמ' בסיום מס' סוטה רואים שהכוונה במ"ש "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" היא לרגעים אלו, ואין מקום לדחות את הקץ יותר. ומכיון שלא יודעים מה בדיוק מעכב את הגאולה – יש לעשות כל ענין ששייך לזרז הגאולה. וזהו גם ההסבר על ריבוי הדיבור לאחרונה אודות הגאולה – כדי לעורר את כאו"א על זה. [ועוד]. ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 Synopsis (Continued.) With respect to placing the responsibility for hastening the Redemption upon every Jew, there is no difficulty from the story of Hoshea ben Elah. The Gemara states that although Hoshea ben Elah removed the restrictions that previously prevented the ten tribes from making the trip to Yerushalayim, he was punished, “inasmuch as there was no one preventing them, and [still] they did not go up,” that is, he “removed the chain of culpability” from himself and placed it upon the people. But here, we are not talking about “placing a chain of culpability,” but simply urging andbringing attention to the concept that the coming of the Redemption depends only upon one deed, word, or thought; this isa concept that appears in seforim anditis clear that there are people who are able to do it. From the Gemara’s discussion at the conclusion of Masechta Sotah, it is clear that when it says that “All the kitzin have passed, and the matter depends only upon teshuvah,” it is referring to these moments, and we cannot postpone the ketz any longer. And since we do not know exactly what is holding back the Redemption, we must do everything that is described as a cause for Redemption, which is also why we have been discussing the Redemption so much lately – to awaken everyone in this regard. 2 excerpts from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן ישנה תורה מהרב המגיד עה"פ בסיום חמישי דפ' אחרי "ושמרתם את חוקותי.. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם! ע"ד משל ציצית, כשהם דוממים אין בהם חיות וכשיהודי עושה בהם מצוה אזי "וחי בהם"‏ – ‏הוא ממשיך בהם חיות שיהיו "לעבעדיקע ציצית", וע"ד מה שמסופר על הבעש"ט שפעם הסתכלו עליו וראו כי הציצית מתנענעות אצלו כדבר חי! הם נהיו בפועל ובגשמיות דבר חי! הביאור בתורה זו בחסידות: החיות שנמשך ע"י עשיית המצוות של האדם (התחתון) הוא חיות אלקי שלמע' מסדר ההשתלשלות, ועי"ז גם "עושים" כביכול את הציור דאדם העליון ("ועשיתם אַתם") וכו'. משיחת אור לי"ב ניסן ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2025 Synopsis The verse states (at the end of chamishi of parashas Acharei), “You shall observe My statutes…which a man shall do and live by them.” The Maggid explains this with the analogy of tzitzis: first the tzizis are an inanimate object, but when a Jew uses them for a mitzvah, the tzizis “lives by them” – the Jew draws life into them and turns them into “living tzitzis,” like the story of the Baal Shem Tov, whose tzitzis were seen moving like a living being – they literally and physically became alive. The explanation of this teaching in Chassidus is as follows: the vitality drawn down by the physical man is Divine life that transcends sederhishtalshelus – and it also “makes” the Supernal Man, so to speak (as the verse says, “and you shall do them” – spelled ועשיתם אַתם – “and you shall make”) etc. Excerpt from sichah of Wednesday night, 12 Nissan 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2025

התוכן 1) הוראה ממ"ש בתחילת פ' קדושים "קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'": כאו"א מישראל צריך להתנהג באופן של "קדושה" - "קדושים תהיו", וכאשר בא מישהו לבלבל אותו ואומר לו כיצד יכול הוא להתייצב כנגד אווירת ה"חולין" שבעולם כולו מסביבו ולהתנהג באופן של קדושה - באה המענה בתורה: "כי קדוש אני" - הקב"ה נותן לכאו"א את כל הכחות הדרושים למלא את תפקידו ושליחותו בעולם ע"י ההנהגה באופן של קדושה, ובאופן של "הנה ה' נצב עליו" - ה' בעצמו נמצא עם כאו"א וכו'. 2) א' הלימודים ממצות ספה"ע, שסופרים את הימים, וכל יום היא מצוה בפ"ע, ומברכים ע"ז, ש"ספירה" מורה על חביבות הדבר – הוא יוקר הזמן. ולדעת שיש לכ"א הברירה האם לקשר את היום עם "אשר קדשנו במצוותיו" או לא. ויה"ר שתדעו את היוקר של כל יום, ושכל יום הוא "עולם" בפ"ע (מצוה בפ"ע שמברכים ע"ז), ולנצלו במילואו (ולא לדחות למחר). וההתבוננות בענין זה "אליבא דנפשי'" תביא הטבה או שינוי (אם צריך) בעבודת ה'. 1) משיחת ח"י ניסן ה'תשד"מ 2) משיחת אור ליום ועש"ק פ' תזו"מ , ה' אייר ה'תשל"א, להתמימים שי' החוזרים לאה"ק ת"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2025 Synopsis (1) The beginning of parashas Kedoshim states, “You must be holy, for I, Hashem, your G-d, am holy”: every Jew must conduct themselves in a holy manner, and when someone comes to confuse him saying, how can you possibly stand up against the atmosphere mundaneness of the entire world around you, the response from the Torah is: “for I am holy” – Hashem gives every individual all the necessary strength to fulfill their role and mission in the world in a holy manner, and in such a way that, “Behold, Hashem stands over him” – Hashem Himself is with every Jew etc. (2) One of the lessons from the mitzvah of Sefira HaOmer lies in the fact that the days are counted individually, with each day being its own mitzvah with its own bracha, which expresses the preciousness of time. One must recognize that every person can choose whether to link the day to the One “Who sanctified us with His commandments” or not. May it be Hashem’s will that you recognize the value of every day and the fact that every day is a world unto itself (a distinct mitzvah with its own bracha) and to utilize it fully (and not push it off until tomorrow). Reflecting on this in an honest fashion will lead a person to improve or (if necessary) change his conduct in his service of Hashem. (1) Excerpt from sichah of 18 Nissan 5744 (2) excerpt from sichah of Thursday night, parashas Tazria-Metzora, 5 Iyar 5731 to the yeshiva students returning to Eretz Yisroel For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2025 לע"נ מרת מלכה רייזל בת הרה"ח ר' מרדכי דובער ע"ה ראזענפעלד ליום היארצייט שלה ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת בנה הרב מנחם מענדל הכהן שי' ראזענפעלד * לע”נ הרה"ח הרה"ת ר' דובער ע"ה יוניק ליום היארצייט שלו ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' דוד שי' יוניק

התוכן בשיעור רמב"ם היומי: "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה". ועפ"ז נשאלת השאלה: מכיון שמפורש בקרא "וקם העם הזה וזנה וגו' ועזבתים וגו'", נמצא דבעת הנישואין של הקב"ה עם כנס"י בעת מ"ת, הי' בדעתו לגרש, ח"ו, את בנ"י?! אלא בהכרח לומר שמלכתחילה אין כאן ענין של גירושין כלל! וכמ"ש "אי זה ספר כריתות וגו'" (אלא למראית עין). ומכיון שכן מתחזקת השאלה "עד מתי?!", הרי הקב"ה חייב לכנס"י "שארה כסותה ועונתה", ולפי הבנת וטובת האשה...! אין ברירה אלא לעשות את ה"אמת'ן געוואַלד" שרוצים משיח תיכף ומיד ממש! [ניגנו "ווי וואנט משיח נאו" בהתלהבות עצומה במשך שעה ומחצה!.. ואח"כ אמר:] אם יש כאן "ועד המסדר" שיבחרו א' שיכריז "עד כאן הקפה וכו'" כבהקפות... ב' חלקים מהתוועדות ל"ג בעומר ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025 Synopsis Today’s Rambam states, “A man should not marry a woman if he intends to divorce her.” The question is, we know that the giving of the Torah was the “marriage” of Hashem and the Jewish people, yet the verse says explicitly that “this people will rise up and stray…and I will abandon them…” which seemingly indicates that at the time of the marriage, Hashem intended to divorce the Jewish people, chas v’shalom? Rather, we must say that there was never a divorce (but only the outward appearance of one), asthe verse states, “Where is your mother’s bill of divorce....” For this reason, the cry of “Ad mosai?” becomes even stronger – because Hashem is obligated to provide the Jewish people with “food, clothing, and intimacy,” and these must be given according to the needs and understanding of the wife. There is no choice but to raise a true hue and cry that we want Moshiach literally right now. [After the chassidim sang the niggun “We Want Moshiach Now” for an hour and a half straight, the Rebbe said:] If there’s a Vaad Hamesader here, they should appoint someone to announce, “This concludes the hakafah…” 2 excerpts from farbrengen of Lag B’Omer 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025

התוכן הוראה ממ"ש בתחילת פ' בחוקותי "אם בחוקותי תלכו וגו'": המענה לשאלה כיצד תובעים הענין ד"תלכו" ‏–‏ ללכת מחיל אל חיל בתומ"צ, כשנמצאים בזמן הגלות אשר "אותותינו לא ראינו גו'" ‏–‏ הוא ממ"ש "בחוקותי תלכו" ‏–‏ "בחוקותי" הוא מלשון חקיקה: החידוש באותיות החקיקה הוא שהאותיות הם חלק מהדבר בו הם חקוקים, ולא כמו אותיות הכתיבה שהדיו והדף הם ב' דברים, והיינו, כאשר עניני תומ"צ הם חקוקים בהאדם עד שמציאותו ומציאות התורה הם דבר אחד ממש ועבודתו היא מצד עצם נפשו הנה אז לא שייך שהעדר הגילויים שבזמן הגלות יפעל בו הגבלה כל שהיא! ועוד. ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בחוקותי, י"ד אייר, פסח שני ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025 Synopsis The beginning of Bechukosai states, “If you advance in My decrees etc.” A person might ask: how can I be expected to advance in Torah and mitzvos “from strength to strength,” when I’m in exile, and “we have not seen our signs” etc.? The answer lies in the verse’s expression, “If you advance in My decrees” (Bechukosai), from the term engraving (chakikah): The unique quality of engraved letters is that the letters become part of the material in which they are engraved. Similarly, when Torah and mitzvos are engraved in a person to the extent that he and the Torah become literally one and the same, and his service comes from the essence of his soul – then the lack of revelation in exile cannot impose any limitations upon him. 2 excerpts from sichah of Thursday, parashas Bechukosai, Pesach Sheini 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025