התוכן בשלישי דפ' במדבר מסופר אודות סידור מחנה ישראל במדבר: "איש על דגלו גו' יחנו בני ישראל ... סביב לאוהל מועד", כלומר, אוהל מועד באמצע וד' הדגלים מקיפים וסובבים אותו, שזה מורה על הזכות שהקב"ה נתן לבנ"י "לשמור ולהגן" (כביכול) על "אוהל-מועד" ועל הארון והלוחות שבו. וההוראה: יהודי צריך לשמור ולהגן על התורה והמשכן שבלבו פנימה. וכמו שסידור בנ"י כך הי' הן בעת חנייתם והן בעת מסעם, עד"ז תפקידם של בנ"י בשמירת התורה הוא בכל זמן ובכל מקום – הן במצב של מנוחה והן במצב של העדר המנוחה, ואפי' כשנמצאים ב"מדבר העמים" – בזמן ומצב הגלות. משיחת יום ג' פ' במדבר, ר"ח סיון ה'תשמ"ה – ל"צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 Synopsis Shelishi of parashas Bamidbar describes how the Jewish people’s camp was positioned in the desert: “Each man by his banner…the Jewish people must encamp… around the Ohel Moed.” That is, the Ohel Moed stood in the center, surrounded by the four banners, which signifies the merit Hashem granted the Jewish people of guarding and protecting (as it were)the Ohel Moed and the Aron and Luchos within it. The lesson is that a Jew must guard and protect the Torah and the Mishkan within his own heart. And just as this is how the Jewish people were positioned both when they encamped and when they traveled, so too the role of the Jewish people in safeguarding the Torah applies at all times and in all places – when they are in a state of tranquility and even when they are in the “desert of the nations” in the time of exile. Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Bamidbar, Rosh Chodesh Sivan 5745 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 לזכות מנוחה רחל בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ה אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א' הענינים שבהם תלוי קיום עם ישראל הוא קיום המשפחה! וחשיבות הענין רואים ממנין בנ"י "למשפחותם לבית אבותם" [כמ"ש בשני דפ' במדבר]. וחבל שמזניחים לגמרי ענין זה! ואפי' במשפחות שומרי תומ"צ רואים ר"ל מה קורה כאשר האב, האם, הבן והבת חיים בד' "עולמות" אחרים ולא מתנהגים כמשפחה אחת‏ – ‏ע"י ששמים דגש על "כבד את אביך ואת אמך" ו"ושננתם לבניך" שעי"ז נעשים ההורים והילדים חשובים א' בעיני השני וכו'. וכ"ש במשפחות שבניהם "איבדו דרכם" ומסתובבים כ"נבוכים.. בארץ" וכו', שכ"ז הוא בגלל שההורים עסוקים לעצמם בענינם והשאירו את הילדים "שיטפסו על הקיר" לבד בחושך הגלות! א' העצות לקיום המשפחה: לפחות בשבת קודש, ובמיוחד בסעודת שבת, יתאספו כל בני המשפחה יחד וידברו בענין השבת וכו'. ו"משפחה בריאה" ביום השבת יעזור שיהי' כך במשך ימי השבוע שלאח"ז‏. ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2026 Synopsis One of the things that the existence of the Jewish people depends upon is the preservation of the Jewish family, the importance of which is seen in the way the Jewish people were counted: “according to their families, according to their fathers’ houses” (as it says in sheini of parashas Bamidbar). But unfortunately, the emphasis on the family unit has been completely neglected, even in families that keep Torah and mitzvos. We see what happens, Rachmana litzlan, when the father, mother, son, and daughter live in four separate worlds instead of operating as a single family unit, by placing an emphasis on the children honoring their parents and theparents “teaching them to your children,” which causes the parents and children become important in each another’s eyes etc. All the more so in families where the children have lost their way from Yiddishkeit and wander about “confused in the land,” which results from parents being preoccupied with their own concerns and leaving the children to find their way alone in the darkness of exile. One practical suggestion for preserving the family unit is that at least on Shabbos, and especially during the Shabbos meal, the entire family should sit together and talk about Shabbos etc. And when a family is healthy on Shabbos, that causes it to be healthy during the week as well. 2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2026 לזכות מושקא בת חנה חי' שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ד אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן פ' במדבר קוראים תמיד לפני מ"ת. וההוראה: שלב הראשון בענין החינוך, הן של עצמו והן של קטן כפשוטו, הוא לדעת שלפני ובלי תורה, הנה כל הענינים, אפי' הכשרים והמותרים, הם בבחי' "מדבר" – מקום שמם ובלתי רצוי! דלא כאלו הטוענים שישנם ג' ענינים בעולם: עניני מצוה, ענינים האסורים, ועניני הרשות שבהם יכול כ"א להתענג מהם כרצונו... וטוענים האם אין "מצוה גדולה" לגרום תענוג לבריאה של הקב"ה, ועאכו"כ ליהודי?!... והרי כאשר גורם תענוג והרחבה בגשמיות לזולת ה"ה מקיים בזה מצות "ואהבת לרעך כמוך", ובמילא צ"ל שגם "כמוך" יתענג בכל תענוגים אלו...! אומרים לו – זה לא כך! גם עניני הרשות ניתנו לו רק כדי שהוא יבחר להשתמש בהם באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". וכאשר עניני העולם הם בלי תורה, ה"ז "מדבר", מקום "אשר אין שם מים", ש"אין מים אלא תורה", ובמילא נעשה מקום של "נחש שרף ועקרב", ההיפך לגמרי של "עיר" ו"שדה". ודוקא ע"י התורה נעשה "נשא" של כל עניני העולם. ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ נשא ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2026 Synopsis Parashas Bamidbar is always read before Matan Torah. The lesson is as follows: The first stage in chinuch (chinuch of a child as well as chinuch of oneself) is to know that before and without Torah, everything (even things that are kosher and permitted) are in the category of “midbar” – a desolate, undesirable desert. It is not like some claim, that there are three categories in the world: things that are a mitzvah, things that are forbidden, and optional things, from which a person may derive pleasure as he wishes (they argue: is it not a great mitzvah to bring pleasure to a creation of Hashem, and certainly to a fellow Jew? And since by giving another person physical enjoyment, one fulfills the mitzvah of “loving your fellow like yourself,” it would follow that one should also enjoy these pleasures himself). Rather, even optional things were given only so that one choose to use them in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and in order to “Know Him in all your ways.” When worldly matters exist without Torah, they are a desert, a place “where there is no water” – “Water refers only to Torah” – and automatically it becomes a place of “snakes, vipers, and scorpions,” the complete opposite of a “city” and a “field.” It is specifically through Torah that everything in the world is elevated (“Naso”). 2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Naso 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2026 לע"נ הרב אייזיק ב"ר מרדכי אלי' ע"ה שוויי ליום היארצייט שלו כ"ו אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏ * לזכות ר' שמואל בן רייצל לאה שי' ונגר ליום ההולדת שלו כ"ו אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה משם פ' במדבר "במדבר סיני": גלות נק' ל"מדבר" (שאינו מקום ישוב אדם), כי מושבו הקבוע שיהודי חי וצריך לחיות בו הוא ארץ ישראל, ובזמן שביהמ"ק קיים, ולא בגלות ובחו"ל! אלא שתפקיד בנ"י, וניתנו להם הכחות ע"ז, הוא, לעשות ממקומם במדבר הגלות – "ארץ ישראל" ומשכן לו ית' עליו אומר ה' "ושכנתי בתוכם" – "סיני". ועד"ז הנה ביחס להנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (א"י), הנה הגוף הוא "מדבר". וכוונת ירידת נשמתו לגוף היא, שהנשמה תהפוף את מדבר הגוף – ל"סיני", שקשור עם התורה שניתנה בסיני לכאו"א בתור ירושה וכו'. ואסור לחשוב מה יכול כבר מעשה טוב א' שלו לפעול בעולם של בליוני בני-אדם?! כי ביכולת כאו"א, איש או אשה, ע"י מעשה א', דיבור א' או אפי' מחשבה א' שלו – להכריע את הכף ולהביא לכל העולם ישועה והצלה! ומזה מובן עד כמה יש לייקר כל רגע שיכול לנצלו למעשה, דיבור או מחשבה א'! משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ב, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2026 Synopsis A lesson from the name of parashas “Bamidbar Sinai”: Exile is called a “desert,” i.e., a place unfit for human settlement, because the true, permanent place for a Jew to live is in Eretz Yisroel with the Beis Hamikdash standing, not in exile in the diaspora. But the task of the Jewish people is to transform their place in the desert of exile into “Eretz Yisroel” and into a dwelling place for Hashem such that “I will dwell among them” (“Sinai”). Similarly, the body is called a “desert” in relation to the soul, which is “an actual part of G-d from above” (Eretz Yisroel). The purpose of the soul’s descent into the body is to transform the desert of the body into “Sinai,” which is connected to the Torah that was given at Sinai to every Jew as an inheritance etc. And one must not think: In a world of billions of people, what can I possibly accomplish with just one deed etc. – because every Jew,man or woman, has the ability, with one deed, word, or even thought, to tip the scale and bring salvation and deliverance to the entire world. From this we understand how much we must cherish every moment, which can be used for one positive deed, word, or thought. Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 23 Iyar 5742 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] ועפי"ז יש לבאר הענין דכיסוי הדם בעבודה בנפש האדם, ועפ"ז יובן גם הענין ד"אבוהון דכולהו דם": "דם", חיות והתלהבות, בעניני קדושה – צ"ל בריבוי ובגלוי (כמו דם הקרבנות, שרובן באו מבהמות שדמן מרובה, שהקריבו על המזבח בכל ה"שטורעם"), ואילו ענינים שבהם יש מיעוט "דם" וחיות, דם חי' ועוף, ניתנו להשתמש בהם לעניני הרשות, אבל בזהירות – "לכסותו", ו"בעפר". כי מפני החשש שזה גופא שה' בחר בו ונתן לו מצוה [זו] יעורר בו רגש דהיפך הענוה וכו' – עלול הוא להמנע בכלל מכל ענין ה"שחיטה", כדי לא לעורר חששות וכו' שיצטרך את העצה של "לכסות" וכו' – על כך אומרים לו שהעצה אינה להמנע מענין השחיטה, שהרי השחיטה היא מצוה, אלא למצוא עצה למנוע מהרגש בלתי-רצוי, והיא ע"י "כיסוי הדם בעפר", ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"; במצוה זו מסיים הרמב"ם ספר קדושה – כללות הענין ד"גוי קדוש" שנעשה ע"י קיום המצות – "אשר קדשנו במצוותיו", אשר "אבוהון דכולהו דם". ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand the concept of kisui hadam in terms of man’s divine service, and accordingly, why the Gemara says that “the father of them all is blood”: In matters of holiness there must be an abundance of “blood” (vitality and enthusiasm), like the blood of offerings that was offered upon the Mizbeach, which mostly came from domesticated animals (who have more blood than wild animals and birds). In contrast, things that have less “blood” and vitality (like the blood of wild animals and birds)may be used for permitted, mundane matters, but with the caveat that their blood must be “covered,” and specifically “with earth.” That is, out of concern that a person will feel the opposite of humility from the very fact that Hashem chose him and gave him a mitzvah etc., one might wish to refrain entirely from the whole matter of shechitah, so as to avoid a situation where he would have to cover the blood etc. But we are told that the solution is not to avoid shechitah altogether (because shechitah is itself a mitzvah), but rather to find a way to prevent the feeling of self, namely, by “covering the blood with earth,” which represents bitul (as in the expression, “…and let my soul be as dust before all).” With this mitzvah the Rambam concludes the Book of Kedushah, which represents the general concept of becoming a holy nation by keeping the mitzvos (“…Who has sanctified us with His commandments…”), whose “father is blood.” 3 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 לזכות מרת בתשבע בת אסתר ריזל שתחי' ליום ההולדת שלה ה' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן איתא במשנה: "העומר מתיר במדינה (לאכול החדש בכל מקום) ושתי הלחם במקדש (שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה) [כמ"ש ברביעי דפ' אמור]. אין מביאין מנחות קודם העומר כו' אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא, אם הביא כשר". ישנה סברא שהאיסור להקריב במקדש מתבואה חדשה קודם שתי הלחם אינו על התבואה וה"שתי הלחם" מתירו (כמו איסור "חדש" במדינה שה"עומר" מתירו), אלא מצות שתי הלחם היא שתהי' "מנחה חדשה". ולכן מובן למה כאן דוקא אם הביא כשר. אבל מלשון המשנה "העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש" מוכח שגם "שתי הלחם" מתיר את התבואה במקדש כמו העומר במדינה. [אלא שהאיסור "חדש" במקדש (קודם שתי הלחם) כשר בדיעבד, אף שהאיסור "חדש" שלפני העומר‏ – ‏פסול, כי אינו איסור בפ"ע אלא חלק מאותו איסור "חדש" במדינה, ומכיון שע"י העומר "הותר מכללו אצל ההדיוט" "נגרע כחו של איסור" ולכן "גם לגבוה אם הביא כשר"]. והיינו ש"שתי הלחם" מתיר ו"פועל" גם על ענינים שבמקדש! ובעבודה‏ – ‏לימוד התורה ("שתי הלחם") באופן של "חדשים", פועלת גם על מעשה המצוות (- "קרבנות במקדש") שיהיו בחיות ובהידור "חלב להוי'". ובלימוד התורה גופא‏ – ‏פועלת פנימיות התורה (נשמה) על נגלה דתורה (גוף) כו'. משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2026 Synopsis Regarding the Omer and Shtei Halechem (discussed in revi’i of parashas Emor), the Mishna states: “The Omer [offered on the second day of Pesach] permits [consumption of the new crop] in the rest of the country, and the Shtei Halechem [permits bringing meal offerings from the new grain] in the Mikdash. One may not bring meal offerings…before the Omer, and if he brought, they are invalid. Before the Shtei Halechem one may not bring [offerings from the new crop, but] if he brought, they are valid.” There is an opinion that the reason an offering brough from the new grain before the Shtei Halechem is valid after the fact is because the prohibition is not a prohibition on the new grain itself (with the Shtei Halechem changing its status to permitted, as is thecase with the Omer, which permits grain for consumption in the rest of the country), but because the Shtei Halechem must be a “new meal offering,” and therefore, no other offering should be brought from the new grain before it. But from the wording of the Mishnah, “The Omer permits in the rest of the country and the Shtei Halechem in the Mikdash” indicates that just as the Omer permits the new grain in the rest of the country, so does the Shtei Halechem permit the new grain in the Beis Hamikdash. [And the reason a meal offering brought from the new grain in the Beis Hamikdash before the Shtei Halechem is valid after the fact is because it is not an independent prohibition, but part of that same prohibition as consuming new grain in the rest of the country. Since the Omer already permitted the general category of new grain for ordinary use, “the force of the prohibition is weakened,” such that a meal offering brought from the new grain before the Shtei Halechem is valid after the fact.) The lesson in Divine service is as follows: Just as the Shtei Halechem affects the status of the meal offerings in the Beis Hamikdash, so does studying Torah (which is compared to the Shtei Halechem), in a way that it is “new,” affect one’s performance of mitzvos (“offerings in the Beis Hamikdash”) by infusing them with life and beauty, “the best for Hashem.” And within Torah study itself, the inner dimension of Torah (the soul) affects the revealed dimension of Torah (the body) etc. Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2026 לזכות ר' דוד שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ב איירלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות. * לזכות מושקא בת נחמה דינה תחי' ליום ההולדת שלה י"ב אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בנוגע למצות ספירת העומר [שבפ' אמור] נשאלת השאלה: מהי ענינה של הספירה אם לא נעשה עי"ז לכאו' שום שינוי בהיום?! והביאור: ענינה של ספירה היא למנות דבר בעל-חשיבות. ובעניננו, חשיבות ימים אלו היא שבהם יצאו בנ"י ממצרים ונעשו בני חורין וכו'. וע"י שסופרים את היום מוסיפים בו עוד חשיבות. ועפ"ז מובן למה מברכים ברכת ספירת העומר בכל יום (ודלא כברכת "שהחיינו" שמברכים רק ביום הראשון של החג, או בפעם הראשונה שנהנים מפרי חדש או בגד חדש), כי יהודי מבין שכל יום נוסף אינו רק המשך ליום שלפנ"ז, אלא בכל יום צריך להתווסף ענין של חיות הקשורה עם "תורת חיים". והדגשה מיוחדת בזה בנוגע ל"עקרת הבית" הקובעת את ההנהגה בבית שתהי' קשורה עם ה"עיקר" - תורת חיים וכו'. משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ט, בהכינוס של אגודת נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 Synopsis Regarding the mitzvah of Sefiras Ha’Omer (in parashas Emor), the question is asked: What is the purpose of counting days, which seemingly doesn’t change the day in any way? The explanation is as follows: People count things that have importance. In this case, the importance of these days is that they are the days during which the Jewish people left Egypt and became free etc., and by counting each day, one adds even greater importance and significance to it. This also explains why the bracha on Sefiras Ha’Omer is made every day (unlike the bracha Shehechiyanu, which is recited only on the first day of a Yom Tov, or the first time one benefits from a new fruit or a new garment): A Jew understands that every new day is not merely a continuation of the day before. Rather, every day must be infused with additional vitality from the Toras of life. And there is a special emphasis here on the Jewish woman, the Akeres Habayis (mainstay of the home), who sets the home’s conduct in a way that aligns with the Ikar (the main focus of things), which is the Torah of life etc. Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 23 Iyar 5749 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 לזכות שמעון צבי הכהן בן חוה רחל שי' ליום ההולדת שלו י"א אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א) גם מי שטוען שטוב לו בגלות.. או מה כבר יוסיף לו משיח?.., אדרבה ‏–‏ עכשיו בידו לעשות מה שעולה על רוחו אבל אז... ‏–‏ אבל כשעומד כעבדא קמי מרי' ומתפלל "לישועתך קוינו כל היום" ‏–‏ בודאי לא יסכים לעיכוב הגאולה אפי' רגע א'! ב) על תיבת "אמור" פרש"י "אמור ואמרת. להזהיר גדולים על הקטנים", וזה בא בהמשך למ"ש בפ' שלפנ"ז "קדושים תהיו" ופרש"י "הוי פרושים וכו' מן העבירה" (ומביא פסוקים מפ' אמור), והיינו שיש להזהיר את הקטנים שיהיו פרושים ומובדלים לגמרי אפי' מאיזה שייכות לעבירה (ולא רק העבירה עצמה), ועי"ז נעשה אצל הגדולים ("להזהיר גדולים" ‏–‏ מלשון) זוהר ואור. ועוד. ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' אמור, ל"ג בעומר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 Synopsis (a) One may say, I am comfortable in exile, and what more would Moshiach add for me (on the contrary, in exile he can do whatever he wishes, whereas when Moshiach comes…). But when he says the words, “We hope for Your salvation all day” in Shemoneh Esrei, and contemplates the meaning of the words, and he says it like a servant before his Master – then surely he would not agree to delay the Redemption for even a single moment. (b) On the words “Emorel haKohanim” (“Say to the Kohanim…”), Rashi says: “[The verse uses a double expression,] Emor (‘Say’) and V’amarta (‘you must say’), to admonish adults regarding minors [to ensure they don’t become impure either].” This follows the verse in the previous parashah, “You must be holy” on which Rashi says: “Be separate…from sin” (citing verses from parashas Emor), meaning that the children must be cautioned to be completely separate and distinct even from any association with sin (not only from sin itself). By fulfilling this admonishment (“lehazhir”), the adults will come to shine (“zehirus”). 2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Emor, Lag B’Omer 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 לע"נ מרת שרה זיסל ב"ר משה הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלה י' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן מהפסוק [בראשון דפ' אמור] "והכהן הגדול מאחיו" לומדים חז"ל שהכה"ג צ"ל גדול מאחיו "בכח.. ובעושר", ואם אין לו‏ – ‏אחיו הכהנים מגדלין אותו‏ – ‏"גדלהו משל אחיו". גדלות הכה"ג צ"ל מאחיו הכהנים דוקא, להורות, שגם כשהכהנים הם אלו שגידלוהו, צריכים הם לדעת שהוא הכה"ג והם כהנים סתם ואסורים להיכנס לקודה"ק! וההוראה: פעם הי' הסדר שכאשר למישהו היתה "שאלה" הלך ל"רב" לשמוע פסק-דין. לאחרונה נהי' הסדר שהבעלי-בתים "מראים" לרב איפה להסתכל כדי לברר מהו הפסק-דין..., ועד שהם אומרים לו מה צ"ל הפסק-דין! הבעלי-בתים מתערבים בתחומו של הרב! ועד-כדי-כך שלפעמים מאיימים עליו שיפטרוהו אם לא יפסוק לפי רוחם!... עליהם לדעת: 1) על הבעלי-בתים לחזק ו"לגדל" את הרב אם אין לו תקיפות מצ"ע, אבל 2) עם כל זה הרב הוא זה שנכנס ל"קודש-הקדשים" לפסוק דינים, ועליהם, כ"ממלכת כהנים" סתם, לא להתערב בזה כלל! וכך יצליח להנהיג את קהילתו כדבעי. וזהו א' מג' דברים טובים שיש ללמוד מה"רפורמים": 1) לא מדברים בעת חזרת הש"ץ וקריה"ת. 2) מתחשבים בכבוד ביהכנ"ס. 3) מכבדים את הרב ולא מתערבים בתחומו! ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשח"י ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Emor), “The Kohen who is greater than his brothers…” our Sages derive that the Kohen Gadol must be “greater than his brethren in strength…and in wealth,” and if he lacks wealth, then his fellow Kohanim must make him wealthy from their own property, as the verse states, “‘The Kohen who is greater (hagadol) than his brothers’ – elevate him (gadleihu) from the property of his brothers.” That is, even when the Kohanim themselves are the ones who elevated him, they must still recognize that he is the Kohen Gadol, while they are ordinary Kohanim who are forbidden from entering the Kodesh Hakodoshim. In the past, when someone had a halachic question, he would go to a Rav for a ruling, but recently, a new pattern has emerged: The laypeople show the Rav where to look in order to determine the ruling, and they even tell him what the ruling should be. Sometimes, they even threaten to dismiss the Rav if he fails to rule according to their wishes. But this verse teaches us that: (1) On the one hand, the laypeople must strengthen and elevate the Rav if he lacks firmness of his own. (2) Nevertheless, the Rav is the one who “enters the Kodesh HaKodashim” to render halachic rulings, and thelaypeople, as a “kingdom of (ordinary) Kohanim” must not interfere at all. This is one of three good things that can be learned even from “Reform” congregations: (1) They do not speak during the repetition of the Amidah or the Torah reading. (2) They are mindful of the honor of the synagogue. (3) They respect the rabbi and do not interfere in his domain. 2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5718 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 לע”נ הרה"ח הרה"ת ר' דובער ע"ה יוניק ליום היארצייט שלו ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' דוד שי' יוניק * לזכות גנעשא בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה ח' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה יסודית בהתחלת פ' בהר: ידועה השאלה כיון שהסדר הוא "שש שנים תזרע שדך גו' (ואח"כ) ובשנה השביעית שבת לה'" – למה נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'", שמשמעו שמיד כשנכנסים לארץ צ"ל שביתת הארץ?! אלא מזה למדים שהמטרה והתכלית דהכניסה לארץ היא בשביל ה"שנה השביעית שבת שבתון", "שתהי' כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנה לעבודתו ית'". ועד"ז צ"ל בכל בית פרטי בישראל, שהוא בדוגמת "ארץ ישראל", "מקדש מעט": מיד כשנכנסים לבית יהודי, ובפרט כשמתחילים לבנות בית בישראל בעת הנישואין, צ"ל נרגש שהמטרה והתכלית היא אופן ההנהגה דיום השבת – יום מנוחה מכל הבלבולים ודאגות הפרנסה. כלומר, שכללות ההנהגה במשך כל ימי השבוע מיוסד על האמונה ובטחון שה' נותן לו כל צרכיו בגו"ר באופן ד"בשר שמן ויין ישן", ובמילא התעסקותו בעניני פרנסה היא ללא בלבולים ודאגות. משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תש"נ, בהכנס דנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2026 Synopsis On the verse (at the beginning of parashas Behar), “When you enter the land…the land must rest a Shabbos for Hashem. You may sow your field for six years…and in the seventh year the land must be given a complete rest…” the question is asked: why does the verse imply that Shemitah must be observed immediately upon entering the land (“When you enter the land”), if the seventh year doesn’t come until after the first six? From this we learn that the ultimate purpose of entering the land is for the “seventh year…a Shabbos for Hashem” – the year when the people are free from working the land and therefore fully available to serve Hashem. The same applies to every Jewish home: Immediately upon entering a Jewish home, and especially when a couple marries and starts a Jewish home, it must be with the sense that the ultimate purpose of everything done in the home is the state of Shabbos, the day of rest from the distractions and worries about earning a livelihood etc. Meaning, their entire conduct throughout the week must be founded upon true trust in Hashem, who provides everyone’s needs generously (“fatty meat and aged wine” as appropriate for Shabbos), and therefore they have no worries. Excerpt from sicha of Sunday, parashas Bamidbar, 25 Iyar 5750 – to the N’shei U’bnos Chabad convention For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2026 לע"נ ר' אליהו ב"ר יוסף מנחם מענדל ע"ה טענענבוים ליום היארצייט שלו ט"ז אייר. תנצב"ה. נדבת בנו ר' לוי יצחק שי' טענענבוים ומשפחתו שי'