התוכן [המשך] וההוראה הפשוטה, הכללית וההכרחית: תורת אמת היא ה"הוראה בחיים" המאירה ליהודי את הדרך בחיים, עד שיש בלימוד התורה את התכונה ש"מביא לידי מעשה" [דלא כחכמות אחרות וכו'], עד ש"המאור שבה מחזירו למוטב". ולכן ההתחלה היא בלימוד התורה ודבר ה' כפי שצוה ה' את משה וכו' – בעצמו. שזהו"ע של פ' תרומה-תצוה. אח"כ בא השלב של "ויקהל" – שבאותה התלהבות גדולה ומס"נ שבה למד בעצמו – "מפי הגבורה" או מפי "משה" (החכם שבדורו) – ה"ה "מקהיל" אחרים ומוסר להם את הוראות ה' ע"ד בניית המשכן "הפרטי" או "הכללי" וכו'. והתלהבות ו"שטורעם" הזו שלו נמשכת גם אח"כ בשלב המעשה ועוסק בפועל בבניית חלקו במשכן הכללי וכו'. וגם כאשר מגיע הזמן לערוך "חשבון נפש" על כ"ז – אינו מסתפק בעשיית סה"כ כללי ומהר, אלא עורך אותו עם כל הפרטים וכו' (ע"ד פירוט החשבון בפ' פקודי) [המשך יבוא] משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 Synopsis (Continued.) The simple, wide-ranging, and crucial lesson is as follows: The Torah of Truth is the guide for life that illuminates a Jew’s path in this world, to the extent that Torah study contains the the quality of “leading to action” (unlike secular studies etc.) so that ultimately, “the luminary within it brings him back to good.” Therefore, one begins with studying Torah and the word of Hashem the way Hashem commanded it to Moshe (in Terumah and Tetzaveh). Then comes “Vayakhel”: with the same degree of enthusiasm and self-sacrifice that one heard it himself “from the mouth of the Almi-ghty” or from the mouth of Moshe (the Sage of his generation), he now assembles others and transmits Hashem’s instructionsregarding the Mishkan to them. This enthusiasm also continues in the stage of action, where one actually builds his part of the Mishkan etc. And even afterwards, when the time comes to make an accounting of all this, one doesn’t suffice with making a general, quick accounting, rather, he does it in full detail (like the detailed tally in Pekudei). (To be continued.) Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] וזוהי ההוראה הכללית והעיקרית לכאו"א: בכל יום צ"ל לימוד התורה באופן "כאשר צוה ה' את משה" – באותה "אימה יראה רתת וזיע" כמי ששומע זאת בעצמו מפי הקב"ה! וזה שהאוזן הגשמי לא שומע זאת – לא משנה את המציאות! [וכסיום המשל הידוע ממרכבה שבה יושבים יהודים הנוסעים לאיזה מקום למלאות שם שליחות ה' ומתפלפלים בתורה – שזה שהסוס חושב על התבן שיקבל בהגיע לשם, לא משנה את האמיתיות של התורה בה עוסקים...]. ובמילא כאשר "תופס" שזוהי המציאות הרי ברור שהלימוד צ"ל "באימה ויראה ברתת ובזיע". וכך צ"ל גם אח"כ כאשר "מקהיל קהילות" ומוסר את דבר ה' להם, ועד"ז בעריכת החשבון צדק וכו'. וכך מקיימים כוונתו ית' כדבעי. ומכיון ש"איני מבקש . . אלא לפי כחן" – בודאי יש לכל אחד הכח לכל זה. משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 Synopsis (Continued.) And this is the general, wide-ranging, and fundamental lesson for everyone: Every day one must study Torah “as Hashem commanded Moshe” – with the same “reverence, fear, quaking and trembling” as someone who hears it directly from the mouth of Hashem. And the fact that the physical ear doesn’t hear it doesn’t change the reality (like the well-known parable of Jews sitting in a wagon discussing Torah as they travel on their way to fulfill a Divine mission. The fact that the horse is thinking about the straw it will receive when they get there doesn’t change the reality and truth of the Torah they are learning). Therefore, when one realizes that this is the reality, it is obvious that his learning will be “with reverence, fear, quaking and trembling.” And so it must be when he later “assembles communities” and conveys to them the word of Hashem, and so too when he makes an honest accounting etc. In this way Hashem’s intent is fulfilled properly. And since Hashem “requests only according to their ability,” it is certain that everyone has the ability to do it. Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏ * לע"נ הרבנית מרת חוה ע"ה בת הרה"צ הרב אברהם יהושע העשיל זצוק"ל גורארי'ליום היארצייט שלה כ"ד אדר ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] ההוראה הנצחית [למרות שהמשכן ובתי המקדש לא קיימים] מזה שהתורה חוזרת עוה"פ ג' פעמים על כל הפרטים שבמשכן וכו' מובנת מפשטות הדברים שמדובר כאן בענין הכי עיקרי ‏–‏ עשיית המשכן שבו יהי' "ושכנתי בתוכם" ‏–‏ השראת השכינה בכאו"א מישראל! שלכן "הכניס" הקב"ה א"ע בזה בכל הפרטים בציוויו למשה וכו' עד אשר הראה למשה "בהר" את הכל וכתב בתורה את כל הפרטים. וכל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ במסירת הדברים לבנ"י. ולא מסתפקים גם בזה וזה ש"כל ישראל בחזקת כשרות" ובפרט לאחרי ה"סלחתי כדבריך" – אלא כל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ בפירוט חשבון נדבות המשכן בפועל. וזה חוזר ע"ע עוה"פ ב"חשבון הנפש" איך הי' הביצוע בפועל! [המשך יבוא] משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 Synopsis [Continued.] The eternal lesson (that applies even though the Mishkan and Beis Hamikdash aren’t currently standing) from the fact that the Torah repeats all the details of the Mishkan three times can be understood from the fact that the Mishkan is of utmost importance – it is the place where “I will dwell among them” and through which the Shechinah rests within every Jew. This is why Hashem invested Himself so much in all the details when He spoke to Moshe, to the extent that he showed Moshe everything when he was on the mountain, and recorded all the details in the Torah. And all the details, with all the fanfare, are repeated again when the command is conveyed to the Jewish people, and even that is not enough: although the Jewish people could presumably be relied upon to carry out the command (because “all Jews are presumed upright,” especially after they were forgiven for the sin of the golden calf), all the details are repeated again when the Torah makes an accounting of the donations actually given to the Mishkan and again when the Torah describes the command being carried out in practice. (To be continued.) Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 לזכות ריסה בת צביה שתחי' ליום הולדת שלה כ"ב אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות * לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדרלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן עה"פ [בשני דפ' ויקהל] "וכל הנשים.. טוו את העזים" פרש"י "מעל גבי העזים טוו אותן", וכך יכלו לגזוז את החוטים מעל העזים בסמיכות ממש להבאתם למשכן, ובמילא היו החוטים "טריים" ומשובחים יותר וכו'. הטעם שגם מטווה התכלת והארגמן וכו' (שבפסוק שלפנ"ז) לא טוו מעל הכבשים, נתבאר בהתוועדות הקודמת, כי בין כך לא יכלו לגזוז הצמר בסמיכות ממש להבאתם למשכן, כי את הצמר היו צריכים להביא כשהוא צבוע בתכלת או ארגמן וכו', ולא היו יכולים לצבוע אותו מעל הכבשים, כי עד שישתמשו בו בפועל יגדל יותר ויחסר הצבע בתוספת. והנה כו"כ שאלו על ביאור זה וכו', אבל הם לא שמו לב למציאות הפשוטה - הדרך לצבוע צמר הוא לא שצובעים כל שערה לבד עם מברשת..., אלא ע"י שמכניסים אותו לקדירה רותחת עם הצבע וכו', ופשוט שלא שייך לעשות כך כשהצמר מעל הכבשים! הביאור שנת' הי' רק לחידודי ובדוחק - שאפי' אם היו רוצים לצבוע כל שערה לבד מעל הכבשים, שלא כדרך, לא היו יכולים, כנ"ל. משיחת פורים ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Vayakhel), “All the women whose hearts inspired them with skill spun the goat hair,” Rashi explains: “They spun it off the backs of the goats.” This way, the spun hair could be shorn immediately before being brought to the Mishkan, resulting in fresher threads etc. During the previous farbrengen it was explained that the reason the sheep’s wool (mentioned in the previous verse) was not similarly spun directly from the sheep is because it had to first be dyed; therefore, the wool could not be shorn immediately before being brought to the Mishkan in any event. And even if they also dyed the wool while it was still on the sheep, by the time the wool was ready to be shorn and used, the wool would have grown, and the new part of the wool would have been undyed. I received many questions about this explanation, with different proposals as to how the wool could have been dyed from the backs of the sheep, but they overlook the simple reality that wool is dyed by placing the wool in a boiling pot with the dye, which obviously can’t be done when the wool is still on the sheep. The purpose of the explanation was only to say that even if they wanted to depart from the usual practice and dye every strand individually while it was still on the sheep (with a brush and the like), it wouldn’t have helped because by the time it was to be used the wool would have grown more. Excerpt from sichah of Purim 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 לזכות חוה בת קעניא שתחי' וחנה בת עלקא שתחי' ליום ההולדת שלהן י"ט אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת ר' יעקב ליב שי' אלטיין * לע"נ הילד חייל בצבאות ה' מנחם מענדל ע"ה בן – יבדלחט"א – הרב ברוך שי' חייקין ליום היארצייט שלו י"ט אדר. תנצב"ה.

התוכן לקט שיחות בענין ההגבלות הידועות בשתיית משקה. 1) זאת חנוכה ה'תשל"ט. 2) ליל ט"ו בשבט ה'תשל"ט. 3) אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ב. 4) י"ב תמוז ה'תשמ"ז. 5) ט"ו תמוז ה'תשמ"ז. 6) י"א ניסן ה'תשמ"ח. 7) ט"ו מנחם-אב ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026 Synopsis A compilation of sichos regarding the restrictions on drinking mashke. Zos Chanukah 5739; (2) 15 Shevat 5739; (3) 13 Nissan 5742; (4) 12 Tammuz 5747; (5) 15 Tammuz 5747; (6) 11 Nissan 5748; (7) 15 Menachem-Av 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026

התוכן ההוראה מהענין שבולט כ"כ בכללות פרשיות ויקהל-פקודי היא פשוטה ביותר. תוכן פ' ויקהל-פקודי הוא: 1) הקהלת משה את בנ"י ומסרם את ציווי הקב"ה – שבפ' תרומה-תצוה – על נדבת עשיית והקמת המשכן וכליו והקרבת קרבנות וכו'. 2) "פקודי המשכן" – החשבון והסך-הכל של כל נדבות המשכן בפועל. 3) עשיית המשכן וכליו, הקמתו והקרבת הקרבנות בפועל. וכאן נשאלת שאלה כללית: לאחרי שבציווי הקב"ה למשה בפ' תרומה-תצוה כבר נכתבו כל הפרטים ופרטי-פרטים, מדוע במסירת משה את הדברים לבנ"י בפ' ויקהל חוזרת התורה עוה"פ על כל הפרטים, וחוזרת על כל הפרטים עוה"פ בפ' פקודי בחשבון נדבות המשכן בפועל, ועוה"פ בעשיית המשכן וכליו הקמתו וכו' בפועל – ולא נאמר בקיצור שמשה מסר לבנ"י ושבנ"י עשו ככל אשר צוה ה' את משה וכיו"ב?! מכיון שהשאלה היא בולטת, צריכה גם ההוראה להיות פשוטה וגלוי' [המשך יבוא] ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 Synopsis After the Torah already stated the many detailsof Hashem’s command regarding the donations and the construction of the Mishkan in Terumah and Tetzaveh, why does the Torah repeat them again inVayakhel, when Moshe conveys the command to the Jewish people, and again in Pekudei regarding the accounting of the donations etc., and again when describing the actual construction of the Mishkan? Why does it not simply state briefly that Moshe conveyed Hashem’s command to the Jewish people, and they carried it out fully? Since the question is so obvious, the lesson must also be one that is simple and openly visible. (To be continued.) 2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 לע”נ הרב אליעזר בן הרב מרדכי ע"ה ווענגער ליום היארצייט שלו כ"ב אדר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת משפחתו שי'

התוכן עה"פ [בשני דפ' שמות] "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" מפרש"י ש"פרוש הי' ממנה מפני גזירת פרעה וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזירתך קשה משל פרעה . . והחזירה וכו'", שדוקא בת קטנה מישראל חיזקה את הבטחון של עמרם "גדול הדור" וכו'. ומכאן ההוראה ע"ד חלק החשוב שיש לנשי ישראל להשפיע על בעליהם באופן של "איזוהי אשה כשירה‏ – ‏העושה רצון בעלה"‏ – ‏היא עושה רצון חדש אצל בעלה, שבמקום שיהי' לו הרצון לרדוף אחר הפרנסה כי חושב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הרי היא מראה לו מ"ש בסידור שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים"! ואין סיבה לרדיפה אחר הפרנסה וכו'. ‏משיחת י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Shemos), “A man from the house of Levi went and took the daughter of Levi,” Rashi says: “He had been separated from her because of Pharaoh’s decree, and he married her again. This is the meaning of ‘he went’: he followed the advice of his daughter who said to him, ‘Your decree is harsher than Pharaoh’s...’ and he took her back.” Thus, it was specifically a young girl who strengthened the bitachon of Amram’s, the “great one of the generation.” This teaches us the important role Jewish women have in influencing their husbands, as our Sages taught, “Who is a good wife – one who does the will of her husband,” meaning she creates a new will within her husband: instead of him trying to chase after a livelihood and thinking that “my strength and the might of my hand have made this wealth for me,” she shows him what it says written in the Siddur, that it is Hashem who “sustains the entire world with His goodness, with grace, with kindness, and with mercy.” Excerpt from sichah of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026 לזכות ר' יוסף בן מנוחה שי' ליום ההולדת שלו ט"ז טבת – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הטעם ש"מצוה להרבות בשמחה" בחג הסוכות יותר משאר יו"ט מבואר בילקוט כי בחה"ס נאמר "ושמחת" ג' פעמים. ומבאר כי דוקא בחה"ס, חג האסיף, שהאדם אסף את הפירות לבית ורואה את ברכת ה', שמחתו היא בשלימות, משא"כ בחה"פ, התחלת הקצירה, ואפי' בחה"ש (חג הקציר) שנשלמה הקצירה אבל עוד לא אספה לבית וכו'. וכ"ה ברוחניות: חה"פ הוא רק התחלה העבודה עוד קודם מ"ת וכו' ובמילא עדיין אין בטחון מה יהי' בהמשך, ואפי' בחה"ש, שהקדימו נעשה לנשמע וקיבלו את התורה, עדיין אין הבטחון והשמחה בשלימות, כי אף שלכאו' האדם הוא כעת בתיקונו אבל אולי זהו בגלל שרק עכשיו קיבל את התורה ולא יודעים מה יקרה כשיעבור עוד יום-יומיים וכו'. אבל כשעוברים כמה חדשים מאז קבלת התורה עם כל הנסיונות והשינויים שבתקופה זו, כולל גם הירידה דחטא העגל, ובכ"ז נשארים שלימים בתומ"צ וחוזרים בתשובה (מאהבה) עד שביוה"כ אמר ה' "סלחתי כדבריך" - זהו הסימן שהתומ"צ, ה"פירות", נאספו ל"רשות האדם" והם שייכים לו והשמחה היא בשלימות. משיחת אור לב' דחוה"מ סוכות ה'תש"כ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2025 Synopsis Yalkut explains that the reason “It is a mitzvah to increase in joy” on Sukkos more than on other Yomim Tovim is because the Torah states Vesamachta (“and you must rejoice”) three times in connection with Sukkos. It is specifically on Sukkos, the Festival of Ingathering, when a person has brought the fruits into his house and sees Hashem’s blessing, that his joy is complete, unlike Pesach, which marks only the beginning of the harvest, and unlike Shavuos (the Festival of the Harvest), where, although the harvest is complete, the produce hasn’t yet been gathered into the house etc. The same applies spiritually: Pesach is only the beginning of Divine service, before the Giving of the Torah, etc., and therefore there is no guarantee as to what will follow. Even on Shavuos, when the Jewish people said, “We will do and we will hear” etc. and received the Torah – still, the sense of security and joy are not complete because although the person is now seemingly in his proper state, perhaps it is only because he just received the Torah; we don’t know what’s going to be in a day or two etc. But when several months have passed since receiving the Torah, with all the challenges and changes that occur during this time, including the downfall of the sin of the golden calf – and nevertheless, one remains complete in Torah and mitzvos and returns in teshuvah (out of love), to the point that on Yom Kippur Hashem says, “I have forgiven as you have spoken” – this shows that the Torah and mitzvos, the “fruits,” have been gathered into “the person’s domain,” and they truly belong to him, and therefore the joy is complete. Excerpt from sichah of the 2nd night of Chol Hamoed Sukkos, 5720 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2025

התוכן ישנם יהודים אשר מבלי הבט על מעמדם ומצבם במשך כל השנה, באים הם (במיוחד) ביוהכ"פ לביהכנ"ס לערוך "הזכרות נשמות" עבור הוריהם וכיו"ב. היינו, שנשמותיהם של הוריהם אשר בעולם האמת פועלים עליהם להתעורר ולבוא לביהכנ"ס ולהתפלל עם עוד רבים מישראל, וכבר משך זמן לפני יוהכ"פ דואגים "לקנות" מקום בביהכנ"ס וכו'. ובאמת, נפעלת התעוררות מיוחדת זו שע"י "הזכרת נשמות" אצל כאו"א – גם אצל אלו שבאים לביהכנ"ס במשך כל השנה, וגם אצל אלו שיוצאים מביהכנ"ס בעת "הזכרת נשמות" – מצד הידיעה שבשעה זו מתאחדים עם כל הנשמות שבעולם האמת שנמצאים בשעה זו בביהכנ"ס... ועפ"ז מובן גודל העילוי באחדותם של ישראל, "כולנו כאחד", על ידי וביחד עם הנשמות שבעולם האמת – שהאחדות היא עם כל נש"י שבמשך כל הדורות! ומזה מובן גודל העילוי של ה"הן א-ל כביר לא ימאס" בנוגע לציבור כזה! ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2025 Synopsis There are Jews who, regardless of their spiritual state throughout the year, come to shul (especially) on Yom Kippur to recite Yizkor for their parents etc. That is, the souls of their parents in the World of Truth influence them to awaken and come to shul to daven together with many other Jews, and for this purpose they are occupied well in advance of Yom Kippur with making sure to “purchase” their seats in shul, etc. And the truth is that this special awakening resulting from Yizkor happens for every Jew, includingthose who come to shul all year, and those who step out of shul during Yizkor – due to the awareness that they are now being united with all the souls in the World of Truth who are present in the shul at this moment….Based on this, we can understand the tremendous quality of this Jewish unity when we are united “all as one” through and together with all Jewish souls throughout all generations. Certainly “‘G-d is great and will not despise’ the tefillah of a congregation” such as this…. 2 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2025

התוכן בנוגע ללולב ש"יש בו טעם", לפי שעושה פירות, ונק' "כפות תמרים", הדין הוא שלא מספיק שהוא ממין האילנות שמצמיחים תמרים, אלא הלולב צ"ל ממין אילן שהוא עצמו מצמיח תמרים. וההוראה: אין להסתפק בעובדת המצאו במוסד שבו לומדים תורה ולחשוב שבכך שייך הוא למין שעושה פירות (שקאי על לימוד התורה), אלא הוא בעצמו צ"ל אילן שעושה פירות – ללמוד תורה בפועל ממש! והרי הכלל הוא ש"לא יגעת ומצאת אל תאמין" – חייבים פשוט לשבת וללמוד בפועל ממש! ובאופן ד"כך היא דרכה של תורה .. חיי צער תחי'": כאשר הוא בעצמו יתנזר מדברים שמתחשק בהם בעוה"ז וישקיע את הכח ואת החשק שלו בלימוד התורה מתוך יגיעת נפש ובשר – כך היא הדרך להיות בן תורה! וכדי להצליח בזה עוד יותר ה"ז ע"י הקדמת נתינת הצדקה, והקב"ה ישלם ויתן לו הצלחה כמ"פ ככה לפי ערך היגיעה שלו. א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2025 Synopsis Regarding the lulav, which “has taste” (because it produces fruit and is called “branches of date palms”) the halachah is that it is not enough for it to be from the species of trees that produce dates, rather the lulav must be from a tree that itself produces dates. The lesson is that one should not be satisfied merely with being enrolled in an institution where Torah is studied, and think that this makes him part of the species that produces fruit (which represents Torah study); rather he himself must be a tree that produces fruit – he must actually learn Torah in practice. And the rule is that if one says he “did not labor and he found success – do not believe it” – one must actually sit and learn. As the Mishna says, “Such is the way of Torah…live a life of deprivation”: when he personally refrains from the pleasures of the world and invests his energy and passion into Torah study with body and soul – this is the way to become a Torah scholar. And to be even more successful in one’s studies, one should first give tzedakah (whether financially or otherwise), and Hashem will repay him and grant him success many times more than the degree of effort he invested. Sichah from Simchas Beis Hashoeivah farbrengen 5714 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2025