Tosafos on Yevamos 111b makes a fascinating observation: performing chalitzah can be embarrassing for the yavam, particularly because the ceremony requires the woman to spit in front of him. That small comment opens an unexpected question in Hilchos Lashon Hara. If something is completely true — and may even be public knowledge — can merely repeating it still be Lashon Hara because the information itself is embarrassing? Rashi elsewhere describes divorce as something that can be a גנאי for the husband. Shu”t LeChafetz BaChaim, discussing the principles of the Chafetz Chaim, therefore asks whether telling someone that a particular person was divorced can itself constitute Lashon Hara. And that brings us directly back to our Tosafos: if chalitzah is also considered embarrassing, would the same problem apply to telling people that someone once performed chalitzah? We explore the surprising line between revealing a secret and simply repeating a true fact everyone may once have known — and whether an uncomfortable chapter from someone’s past can become Lashon Hara simply because there is no reason to bring it back up.

לימוד תורה בעיון, ואמירת תחנון ביום סיום מסכת כתב בפרי השדה (שו"ת, ח"ג סי' קפב), שיש מי שהעיר שביום שעושים סיום מסכת אין לומר תחנון בתפילה, כשם שבט"ו באב אין אומרים תחנון משום שהוא יום טוב. שהרי כתב בים של שלמה (נ"ק פ"ז סי' מו), שנהגו כל ישראל לעשות סיום בסעודה וליתן שבח והודיה למקום ולפרסם אותה שמחה, והביא בים של שלמה ראיה לכך ממה שאמרו בתענית (ל:) שלא היו ימים טובים לישראל כיום הכפורים וט"ו באב, וביארו בגמרא הטעם שט"ו באב הוא יום טוב, משום שהוא יום שפוסקים בו מלכרות עצים למערכה, ולפי שפסקר אותו היום להשלים מצוה גדולה היו שמחים, ונחשב להם ליום טוב, ומכאן למד בים של שלמה שהוא הדין להשלמת הספר שהוא יום טוב, שאין לך מצוה גדולה מזו. ובפרט בשדעתו להתחיל אחר כך ספר אחר. וכיון שהים של שלמה למד דין יום טוב ביום סיום מסכת מט"ו באב, אם כן כשם שבט"ו באב אין אומרים תחנון, כך ביום סיום מסכת אין לומר תחנון. והסכים עמו בפרי השדה. אלא שכתב בפרי השדה, שדברי הים של שלמה אמורים דווקא בזמנים הקודמים, שידעו שלמדו בעיון היטב, וגם עיקר עסקם היה לשמה דווקא, ובכך יש באמת יום טוב ביום הסיום וקל וחומר הוא מט"ו באב, אבל בזמן הזה שבעוה"ר מועטים הם הלומדים שכתב