בפרק זה נעסוק באיסור חדש מחוץ לארץ, ונציג את שלוש הסברות המרכזיות להיתר: ספיקא דספייקא – שמא הדגן משנה שעברה או שהשריש לפני ט"ז ניסן, היתר דגן שגדל בשדות של גויים, ומנהג העולם לסמוך על שיטות הסוברות שאיסור חדש נוהג רק בארץ ישראל. נביא גם את דעת החולקים הסוברים שאין כאן אלא ספק אחד, שהאיסור נוהג גם בדגן של גויים, ושכך דעת רוב הראשונים. לבסוף, נעמוד על הכרעת המשנה ברורה שבעל נפש יחמיר, ונביא דברי האחרונים שהקלו רק מחמת צורך הדור, מה שייתכן ואינו שייך בזמננו.

כפי שהובא לעיל השלחן ערוך (או"ח סי' תעל ס"6) פסק להלכה כפי המבואר בסוגייתנו, שזמן איסור קביעות סעודה בערב פסח הוא משעה עשירית דהיינו סמוך למנחה קטנה בלבד. והנה הרמ"א בהלכות סוכה (סי' תרלט ס"ג) כתב, שלא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון לד. והקשו האחרוניםלה, מדוע בהלכות פסח סתם הרמ"א כהשו"ע שרק משעה עשירית אסור. ותירץ המגן אברהם (שס ס"ק יג), שמכיון שבערב פסח אסור לאכול פת ומותר לאכול רק מצה עשירה לו, אין לאסור מחצות היום אלא משעה עשירית בלבד כיון שאין זה כל כך משביע, משא"כ בערב סוכות שמותר לאכול פת יש לאסור כבר מחצות היום לז. ובחק יעקב (סי' סעל סק"ל) ובביאור הגר"א (סס fות 3) תירצו, שאף כאן סובר הרמ"א שאסור לאכול מחצות היום, אלא שלא הוצרך לפרש זאת מאחר שכל הנפקא מינה היא רק לענין מצה עשירה לח, וכבר כתב הרמ"א (סס סי' סמד ס"6) שבזמנינו אין נוהגים לאכול מצה עשירה כלל, משא"כ בערב סוכות שמותר לאכול פת הוצרך הרמ"א לכתוב שאסור מחצות היום. והחתם סופר (לעיל כט: ד"ה עד) תירץ, שבערב פסח מאחר שאינו אוכל את המצה מיד בתחילת הלילה אלא לאחר אמירת ההגדה והלל, אם כן די להימנע בסעודה ממנחה קטנה בלבד, משא"כ בערב סוכות שאוכל מיד בתחילת הלילה צריך להימנע מסעודה כבר מזמן מנחה גדולה לט.

טבילה בשבת במקוה חמה אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן. הפוסקים דנו בענין טבילה במקוה חמה בשבת אם הוא בכלל גזירת רחיצה בחמין שאסרו חז"ל בשבת. המ"ב (סי' סכז סק"ז) כתב דבמקום שנהגו להחם המקוה צריך ליזהר שלא יהא רק פושרין דאל"כ אסור לטבול, דטבילה נכלל באיסור רחיצה. . וכן הוא בשו"ת חכם צבי (סי' יא) ונודע ביהודה (מסלו"ס סי' כד) שאסור לאשה לטבול בליל שבת בחמין, והעוברת וטובלת ודאי איסורא עביד ושרי למקרי עברינא, ורק תטבול בצונן ושומר מצוה לא ידע דבר רע או תדחה הטבילה למוצ"ש, ואעפ"כ התירו להפיג צינת המים לבד באופן שלא יתחמם שיעור שיקרא להם מים חמים. אמנם הרבה פוסקים מלמדים היתר לנשים לטבול בחמין בשבת, וטעמם דלא אסרו אלא במתכוין לרחוץ ולנקות גופו בין בתורת שפיכה על גופו בין בתורת כניסה תוך המים, אך בתורת טבילה דאין הכוונה משום רחיצה אלא להתיר הגוף מן הטומאה, בכה"ג ליכא למיחש להך גזירה.

חילוק בין בא במחתרת לכל רודף כתב הרמב"ם (רוצח פ"א ה"ו), 'הרודף אחר חבירו להרגו, אפילו היה הרודף קטן כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף'. ואילו בבא במחתרת כתב (גניבה פ"ט ה"ז), ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו'. הרי שחילק בין רודף שיש חיוב להורגו לבין בא במחתרת שאינו אלא רשות. וכתב הדברי יחזקאל (סי' כג סק"י) בטעם הדבר, שהוא משום שאם יניחנו בעל הבית ליטול את ממונו ולא יעמוד כנגדו לא יהרגנו, אלא שמכל מקום החשיבה אותו התורה כרודף משום החזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ואין לך בו אלא חידושו שמותר להורגו, ואינה חובה. והאבן האזל (גניבה פ"ט ה"ז) כתב, שלשיטת המכילתא , בא במחתרת אינו אלא ספק רודף, ועל כן אין חובה להורגו, אלא רשות היא.