הימים הנוראים – לא ימים של פחד.הימים הנוראים לא נועדו להיות ימים מפחידים שבהם אדם חייב לעמוד שעות על הרגליים, לקרוא בלי הפסקה, להתיש את עצמו ולהרגיש שאם הוא לא עשה מספיק – לא תהיה לו שנה טובה.אולי דווקא כאן צריך לחשוב הפוך על הפוך.שנה טובה לא נבנית מכך שאדם קורע את עצמו.שנה טובה מתחילה בכך שאדם שומר על עצמו – בגוף ובנפש.במיוחד לאישה ואמא יש לפעמים תחושה שהיא חייבת להספיק הכול: תפילות, ילדים, בית, הכנות, אוכל, אורחים ועוד. אבל אם המחיר הוא שהיא מגיעה למצב של כאבים, עייפות, עצבים, כעס פנימי ותחושה ש"אני נקרעת בשביל כולם" – צריך לעצור ולשאול: האם זה באמת הרעיון של הימים הנוראים?אם בתוך הבית כולם מרגישים מתח, כעס ועצבנות, ובמקום בית רגוע נוצרת אווירה של "ימים נוראים" גם בתוך הבית – לא בטוח שזה מה שאנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה.דווקא כאשר אישה יודעת לנוח, לשמור על הכוחות שלה, לישון מספיק ולהקשיב לגוף שלה – היא יכולה להיות רגועה יותר, סבלנית יותר ואמיתית יותר. היא לא צריכה להגיע למצב שכל הזמן כואב לה כאן וכואב לה שם, והיא מותשת ועצבנית, רק כדי להרגיש שהיא "עשתה את שלה".הרי אנו מוצאים בדברי חז"ל ובפוסקים את הרעיון של סימן טוב בראש השנה. זה לא רק להימנע מדברים מסוימים, אלא גם לעשות דברים שמבטאים מתיקות, שמחה וברכה – כמו אכילת דבש.צריך לא רק שלא יהיה "חמץ" על השולחן.צריך להשתדל שגם בתוכנו לא יהיה כל הזמן חמץ – כעס, מרירות, לחץ ועצבנות.יש אנשים שמקפידים מאוד שלא לישון בראש השנה, אבל לפעמים הם לא שמים לב שכאשר אדם עייף, מותש וכועס – גם זה בוודאי לא האווירה שאנחנו רוצים לפתוח איתה שנה חדשה.אי אפשר לומר לאדם פשוט: "אל תהיה בכעס."כעס לא נעלם רק בגלל שאמרנו לו להירגע.אבל כאשר אדם ישן טוב, דואג לגוף שלו, נותן לעצמו מנוחה ושומר על הכוחות שלו – הרבה יותר קל לו להיות רגוע, סבלני ואוהב.ולכן לפני שאנחנו דואגים לכולם, לילדים, לבית ואפילו לכל הדברים הרוחניים שאנחנו רוצים להספיק, יש גם אחריות של בין אדם לחברו – כולל האדם לעצמו.גם אני בן אדם.גם אני צריך לדאוג לעצמי.גם הגוף שלי הוא חלק מעבודת ה'.כשאדם לומד להקשיב לגוף ולנפש שלו, לשמור על הכוחות שלו ולא לחיות בתחושה שהוא חייב להוכיח את עצמו – הוא יכול להגיע לימים האלה ממקום הרבה יותר רגוע ובריא.ואז יש פחות לחץ, פחות כעס, פחות צעקות ופחות פגיעה בתוך הבית.אולי זו אחת הדרכים האמיתיות להתחיל שנה טובה:לא לקרוע את עצמנו כדי לזכות בשנה טובה – אלא להיכנס לשנה החדשה עם יותר רוגע, בריאות, כוחות, מתיקות ושלום בתוך הבית.The High Holy Days are not meant to be frightening days when we have to stand for hours, exhaust ourselves, and feel that if we did not do enough, we will not have a good year.Maybe we need to think about it in the opposite way.A good year is not built by breaking ourselves. It begins when we take care of ourselves — physically and emotionally.Especially for a woman and mother, there can be tremendous pressure to do everything: pray, take care of the children, prepare the home, cook, host, and accomplish everything that needs to be done. But if the price is pain, exhaustion, anger, and the feeling of “I am breaking myself for everyone,” we have to ask: Is this really the atmosphere we want to bring into the new year?If the home becomes filled with tension, yelling, frustration, and “I’m exhausted from doing everything,” then the High Holy Days can become “High Holy Days” inside the home too.The Torah teaches us to begin the year with good signs. We eat honey to symbolize sweetness. We should not only avoid chametz on the table; we should also try not to carry “inner chametz” into the new year — anger, bitterness, pressure, and resentment.Some people are very careful not to sleep on Rosh Hashanah, but they may forget that being exhausted, overwhelmed, and angry is also not the atmosphere we want for a new beginning.You cannot simply tell someone, “Don’t be angry.” But when a person sleeps well, rests, takes care of their body, and protects their strength, it becomes much easier to be calm, patient, and loving.Before we take care of everyone else — the children, the home, and even our spiritual responsibilities — we also have a responsibility to ourselves.Taking care of yourself is not selfish. It is part of being healthy, present,

תלמד למחול לעצמך – ותתחיל שנה טובה ומתוקהכמה פעמים אנחנו ממשיכים להעניש את עצמנו על דברים שעשינו בעבר? על תפילה שלא הייתה כמו שרצינו, על לימוד שלא היה מספיק, על טעויות שעשינו, ועל כך שלא היינו תמיד האדם שחשבנו שאנחנו צריכים להיות.הגיע הזמן ללמוד למחול לעצמך.מחילה אינה אומרת שהכול היה בסדר. היא אומרת שאתה מפסיק לאכול את עצמך בגלל מה שהיה.למד למחול גם להורים שלך, לילדים שלך, לבן או בת הזוג, לחברים ולכל מי שפגע בך במשך השנים. וכמובן – למד למחול גם לעצמך.ולפעמים, כדי להצליח למחול להורים, צריך ללמד עליהם זכות.זה לא אומר שהם לא טעו, ולא אומר שמה שהם עשו לא כאב לך. אבל תנסה להבין: ההורים שלך עשו את הטוב ביותר שהם ידעו לעשות עם הכלים שהיו להם באותה תקופה. אולי הם לא ידעו את מה שאתה יודע היום. אולי גם אותם לא לימדו איך להתמודד, איך לדבר, איך לחנך ואיך לתת לילד שלהם את מה שהוא באמת היה צריך.ההבנה הזאת לא מוחקת את הכאב ולא מצדיקה פגיעה – אבל היא יכולה לשנות את הדרך שבה אתה מסתכל על העבר.וכך גם לגבי אדם אחר שפגע בך. נסה ללמד עליו זכות. אולי גם הוא פעל מתוך הכאב שלו, מתוך החינוך שקיבל ומתוך הכלים שהיו לו.אדם שחי כל הזמן עם ביקורת, כעס וטינה, משלם מחיר כבד. הוא ממשיך לסחוב את העבר, והביקורת הפנימית שלו הופכת פעמים רבות גם לביקורת על כל העולם סביבו.אפילו לפני השינה, עצור לרגע ואמור:"אני מוחל לכל מי שפגע בי – ואני מוחל גם לעצמי."תסכים להיות מי שאתה. גם אם לא התפללת תמיד כמו שרצית. גם אם לא למדת כמו שרצית. גם אם אתה לא הצדיק הגדול ביותר.אתה יכול להשתפר בלי לשנוא את עצמך.וככל שהביקורת העצמית יורדת, אתה מסוגל לקבל יותר גם את האנשים שסביבך. אתה שופט פחות, כועס פחות, ומסוגל יותר למחול.חז"ל מלמדים אותנו על החשיבות הגדולה של בין אדם לחברו, כפי שמובא בגמרא במסכת ראש השנה דף י"ז ע"א–ע"ב. עבודת ה' אינה רק בין האדם למקום; יש חשיבות עצומה גם ליחסים שבין אדם לחברו.וכשאתה לומד למחול לעצמך ולסובבים אותך, אתה מוריד משא כבד מהלב.תסכים להיות מי שאתה.תמחול לעצמך.תלמד זכות על אחרים.תמחול למי שפגע בך.ותיכנס לשנה החדשה עם לב נקי וקל יותר.שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, שלווה, שמחה ומחילה.How often do we continue to punish ourselves for things we did in the past? For prayers we didn't say the way we wanted, for learning we didn't do as much as we wanted, for mistakes we made, and for not always being the person we thought we were supposed to be.It's time to learn to forgive yourself.Forgiveness does not mean that everything was okay. It means that you stop destroying yourself over what happened in the past.Learn to forgive your parents, your children, your spouse, your friends, and everyone who hurt you throughout the years. And most importantly, learn to forgive yourself.Sometimes, in order to forgive our parents, we need to judge them favorably.This does not mean that they didn't make mistakes, or that what they did didn't hurt you. But try to understand: your parents did the best they knew how to do with the tools they had at that time.Maybe they didn't know what you know today. Maybe nobody taught them how to communicate, how to parent, how to handle difficult situations, or how to give their child what he or she truly needed.Understanding this does not erase the pain, and it does not justify what happened. But it can change the way you look at your past.The same is true about other people who hurt you. Try to judge them favorably. Perhaps they were acting from their own pain, their upbringing, and the limited tools they had.A person who constantly lives with anger, resentment, and self-criticism pays a heavy price. He continues carrying the past, and his inner criticism often becomes criticism of everyone around him.Before you go to sleep, take a moment and say:"I forgive everyone who hurt me — and I forgive myself as well."Allow yourself to be who you are.Even if your prayers weren't always what you wanted them to be. Even if your learning wasn't what you wanted it to be. Even if you're not the biggest tzaddik in the world.You can grow and improve without hating yourself.As your self-criticism decreases, you become more capable of accepting the people around you.

בבית יהודי צריך להיות ברור מי נושא את האחריות על הכיוון הרוחני וההנהגה. האב צריך להיות דמות הסמכות וההובלה הרוחנית בבית, והאם צריכה לכבד את המקום הזה ולא ליצור הנהגה רוחנית מתחרה. זה לא אומר שלאישה אין דעה, חכמה או אחריות רוחנית — להפך. אבל כאשר האישה מבטלת את בעלה, מתקנת אותו כל הזמן או מנסה להיות "יותר רוחנית ממנו", הילד כבר לא רואה אבא שהוא יכול להישען עליו.ואז קורה דבר מסוכן: האבא מאבד את המקום שלו בבית. לפעמים זה נעשה בכוונה ולפעמים בלי שום כוונה רעה. אבל התוצאה יכולה להיות אותה תוצאה — הילד מרגיש שאין הנהגה ברורה, שאין קול אחד, ואין יציבות.וזה מתחבר בדיוק ל־"איננו שומע בקולנו": ילד צריך לדעת שיש בבית קול ברור, יציב ומאוחד.הנקודה אינה להאשים את האישה. הנקודה היא שכל אחד צריך לדעת מה המקום שלו, ולכבד את המקום של השני. כשההורים מחזקים זה את זה במקום להחליש זה את זה — הילד מקבל ביטחון, גבולות והנהגה.כך זה גם הרבה יותר חזק מבחינה חינוכית: לא "האישה אשמה", אלא "כאשר אחד ההורים מבטל את סמכותו של השני — הילד משלם את המחיר."Ben Sorer UMoreh — A Message for ParentsThe Gemara in Sanhedrin 71a says that according to Rabbi Shimon, “Ben Sorer UMoreh never existed and never will exist.” If so, why did the Torah teach us this entire parashah?One of the messages is found in the words: “He does not listen to our voice.” Rashi explains that the parents must have an equal voice.A child does not grow in a vacuum. Before we call a child rebellious or say that he is leaving Torah, we have to look at the home.Does the child feel safe? Is there peace between the parents? Do the parents respect each other and give the child a clear direction?When a home is filled with fighting, pressure, and contradictions, a child may begin looking outside for the security, belonging, and acceptance that he does not find at home.This is especially important when we talk about children who are struggling spiritually. Sometimes they are not simply running away from Torah—they are running away from the tension and chaos of the home.There also needs to be clarity in the spiritual leadership of the home. The father should have a clear role as a spiritual leader and authority, and the mother should respect and strengthen that role. When one parent constantly undermines the other—even without bad intentions—the child may feel that there is no clear leadership and no one to rely on.This does not mean that a woman has no wisdom, opinion, or spiritual responsibility. Quite the opposite. But each parent has a role and responsibility, and when they strengthen rather than weaken each other, the child receives security, stability, and direction.Before we ask, “What is wrong with this child?”, we should also ask:“What is this child experiencing at home?”Sometimes, in order to help the child, we first need to heal the home.

"דמים תרתי משמע" — רעיון של חז"ל שהאדם יכול להוציא כסף לצדקה ולהשתתף בצערו של השני, במקום שהכסף ייצא אחר כך על צרות והוצאות אחרות.דמים תרתי משמע – לקחת את הצער על עצמך בדרך של צדקהחז"ל מלמדים אותנו שהאדם בעולם הזה אינו פטור לגמרי מייסורים. יש חשבונות של שמים, יש עבירות, יש ניסיונות, ויש לפעמים צער שאדם צריך לעבור.אבל הקב"ה נתן לנו דרך מיוחדת לקחת חלק מהצער הזה בצורה אחרת.פעם היה עניין של קורבנות. היום, כשאין לנו בית המקדש, יש לנו את כוח הצדקה.וזה מה שאני רוצה לומר במילים "דמים תרתי משמע."כשאדם נותן כסף לצדקה, הוא לא רק מוציא כסף מהכיס. הוא נותן משהו מעצמו. הוא לוקח על עצמו חלק מהקושי של אדם אחר.תחשבו על יהודי שאין לו מספיק כסף למכולת. הוא צריך לחשוב איך הוא יאכיל את הילדים. הוא נמצא בלחץ, בבושה ובצער.כשאתה נותן לו כסף, אתה לא רק נותן לו כמה דולרים.אתה מוריד ממנו צער.אתה מקל עליו את החיים. אתה נותן לו אפשרות ללכת למכולת בלי הפחד הזה. אתה מוריד ממנו דאגה, לחץ והשפלה.ואז יש כאן דבר עמוק מאוד:במקום שהצער יגיע אליך בצורה אחרת — אתה בוחר לקחת חלק בצער של השני ולהקל עליו.זהו "דמים תרתי משמע".הדם, כביכול, אינו צריך לצאת דרך כאב וצער; אפשר לתת דמים — כסף — ולהפוך אותם לצדקה, לחסד, להקלה על אדם אחר.וזה גם עומק הניסיון של מעשרות.כשקשה לך לתת, אל תסתכל רק על הכסף שיוצא מהכיס.תסתכל על האדם שמקבל.תגיד לעצמך:"אני עכשיו יכול להוריד ממנו קצת מהקושי. אני יכול לקחת ממנו קצת מהדאגה. אני יכול להקל עליו את החיים."וזה דבר גדול מאוד בשמים.לא שאנחנו יודעים חשבונות שמים ולא שאנחנו יכולים לומר על כל צרה למה היא הגיעה. אבל התורה מלמדת אותנו שהצדקה היא דרך שבה אדם משתמש בממון שלו לעשות חסד, להציל, להקל ולפתוח את הבית שלו לצדקה.אתה יכול לתת את הדמים שלך לצדקה — ולזכות שהכסף שלך ילך להקל על הצער של מישהו אחר.זו לא רק נתינה.זו המרה של כסף בצער של חסד.במקום שהכסף יצא על משהו שמכאיב לך — הוא יוצא כדי להקל כאב של מישהו אחר.וזה אולי אחד הדברים הגדולים ביותר שצריך לזכור כשקשה לתת מעשרות:אל תחשוב רק: "כמה אני מפסיד?"תחשוב: "כמה צער אני יכול לחסוך ממישהו אחר?"כשאדם מסתכל כך על מעשרות, הוא כבר לא רואה את הכסף כמשהו שנלקח ממנו.הוא רואה אותו כשליחות שהקב"ה נתן לו — להפוך את הכסף שלו לברכה עבור אדם אחר.מעשרות – הביטוח של הביתיש אנשים שחושבים שמעשרות זה דבר שעושים רק כשיש כסף מיותר. אבל התורה מלמדת אותנו הסתכלות אחרת לגמרי.חז"ל אומרים: "עשר בשביל שתתעשר". אדם צריך להבין שמעשרות אינם משחק, ואינם רק עוד הוצאה בצדקה. זהו ניסיון גדול באמונה: האם אני מוכן לתת לה' גם כאשר אני מרגיש שאין לי מספיק לעצמי?בגמרא בבבא בתרא מבואר שהקב"ה קובע לאדם את פרנסתו מראש השנה עד ראש השנה. השאלה היא מה האדם עושה עם מה שניתן לו. כשהאדם נותן את חלקו לצדקה, הוא מכניס את כספו למסלול של ברכה. וכאשר אדם אינו נותן, חז"ל מלמדים שיש מצבים שבהם הכסף שהיה יכול ללכת לצדקה יוצא ממנו בדרכים אחרות – בהוצאות, נזקים, קנסות והפסדים.יש גם מאמר חז"ל: "בית שאין פתוח לצדקה – פתוח לרופאים."המסר הוא שאדם צריך להבין: אם הבית אינו פתוח למעלה, הוא עלול להיפתח למקומות אחרים של הוצאות וצרות.ואנחנו רואים את זה גם בחיים. ראיתי אנשים שהקפידו על מעשרות, ובסוף השנה, כשהסתכלו אחורה, הם ראו דברים מדהימים: הוצאות שנחסכו, דברים שהסתדרו, קנסות שהתבטלו, אנשים שוויתרו להם, נזקים שנמנעו – דברים שאי אפשר תמיד להסביר במספרים.צריך להבין: כשמגיע נזק, לא שואלים אותך אם יש לך כסף. אם מגיע דו"ח – חייבים לשלם. אם מתקלקל משהו – צריך לתקן. אם יש הוצאה בלתי צפויה – צריך להתמודד איתה.לכן התורה מלמדת אותנו לא לחכות עד שיהיה "קל" לתת מעשרות. דווקא כשהדבר קשה, שם נמצא הניסיון.אל תאמר: "כשיהיה לי יותר, אתן."אל תאמר: "עכשיו אין לי מספיק לעצמי."צריך לעשות חשבון נכון, לפי ההלכה ולפי היכולת, ולדעת שזה חלק מהאמונה שהפרנסה אינה רק מה שיש לי ביד – אלא גם הברכה שהקב"ה נותן במה שיש לי.מעשרות הם לא כסף שאני מפסיד. הם כסף שאני מקדיש לברכה.כשאדם נותן מעשרות, הוא אומר:"ריבונו של עולם, אני מכיר בזה שהפרנסה שלי באה ממך. אני לא רוצה שהכסף שלי ילך רק על צרכים והוצאות. אני רוצה שחלק ממנו יהיה שלך, ושיהיה ממנו תועלת לאחרים."זה לא ביטוח במובן של פוליסת ביטוח, אבל זה בהחלט ביטוח רוחני של הבית – דרך שהתורה נתנה לאדם להכניס צדקה, אמונה וברכה לתוך הבית.

Ben Sorer UMoreh — Respect, Leadership, and the HomeThe issue is not how much a woman learns. A woman can be extremely knowledgeable, highly educated in Torah, more spiritual than her husband in certain areas, or even earn much more money than he does—and still build a beautiful home.The real danger begins when knowledge and spirituality become a reason to look down on the husband.A woman may hear a new shiur, discover a new idea, or hear a new standard of religiosity, and suddenly begin judging her husband: “You're not religious enough. You don't understand. The rabbi said something different.”Even without bad intentions, this can destroy the husband's sense of dignity in his own home.He begins to feel: “Nothing I do is good enough. I'm not respected here. I have no place.”And the children feel it too.A child needs to see that his mother respects his father—not because the father is always right, and not because the mother is less intelligent, but because respect between parents creates security for the child.And sometimes we see something very powerful: A woman may be smarter than her husband, earn more money than he does, and even be stronger than him spiritually in certain areas. Yet if she genuinely respects him and gives him his place, the children can grow up beautifully.The problem is not that the woman is smart.The problem begins when her wisdom becomes disrespect toward her husband.This connects directly to the words “He does not listen to our voice.” A child needs a home where he sees two parents who respect one another—not two people fighting over who is more correct, who is more spiritual, and who is in control.When parents strengthen each other, the child becomes stronger. When parents undermine each other, the child pays the price.יש הבדל גדול בין אישה שהיא תלמידת חכמה לבין אישה שמשתמשת בידיעות הרוחניות שלה כדי להקטין את בעלה. אישה יכולה להיות חכמה מאוד, ללמוד הרבה, להיות יותר רוחנית מבעלה בתחומים מסוימים, ואפילו להרוויח הרבה יותר ממנו — ועדיין לכבד את בעלה ולתת לו את המקום שלו.וזה יכול ליצור בית נפלא.לעומת זאת, כאשר אישה שומעת דרשה חדשה, מקבלת רעיון חדש או שיטה חדשה, ומיד מתחילה לבחון את בעלה לפי הסטנדרט שלה: "אתה לא מספיק דתי", "אתה לא מבין", "הרב הזה אמר אחרת" — היא עלולה, גם בלי להתכוון, לפרק את הסמכות והכבוד של בעלה.ואז הבעל חוזר הביתה ומרגיש: "אין לי מקום כאן. לא מעריכים אותי. כל מה שאני עושה לא מספיק."וזה כבר משפיע על הילדים.ילד צריך לראות שאמא שלו מכבדת את אבא שלו. לא מפני שהאבא תמיד צודק, ולא מפני שהאמא פחות חכמה, אלא מפני שכבוד בין ההורים נותן לילד תחושת ביטחון ויציבות.ולכן לפעמים אנחנו רואים דבר מעניין: אישה יכולה להיות הרבה יותר חכמה מבעלה, להרוויח יותר ממנו, ואפילו להיות יותר חזקה ממנו מבחינה רוחנית — ועדיין, אם היא מכבדת אותו באמת, הילדים יכולים לגדול בצורה נפלאה.הבעיה אינה שהאישה חכמה.הבעיה מתחילה כשהחכמה שלה הופכת לזלזול בבעלה.וזה מתחבר בחוזקה ל־"איננו שומע בקולנו" — ילד צריך בית שבו הוא רואה שני הורים שמכבדים זה את זה, ולא שני אנשים שנלחמים מי יותר צודק, מי יותר רוחני ומי מנהל את הבית.

https://docs.google.com/document/d/1UxW76TWGbacdTGgYI8fE5lChks-Jwv-NkzpBmio5EsQ/edit?usp=drivesdkהמדיה החברתית לא גונבת לך את החיים בבת אחת — היא גונבת אותם בדקות קטנות."איך רק כמה דקות..." ועוד סרטון, עוד הודעה, עוד חדשות — ופתאום עברו שעות.יש לך רק 24 שעות ביממה. אם אתה ממלא אותן בשטויות, לא נשאר זמן למשפחה, לפרנסה, לסידורים ולחיים שלך.לפעמים הבעיה היא לא שאין לך זמן — אלא שנתת את הזמן שלך לדברים שלא באמת חשובים.EnglishSocial media doesn’t steal your life all at once — it steals it in little minutes.“Just a few minutes…” One more video, one more message, one more update — and suddenly hours are gone.You only have 24 hours a day. If you fill them with nonsense, there’s no time left for your family, responsibilities, finances, and your own life.Sometimes the problem isn’t that you don’t have time — it’s that you gave your time to things that don’t really matter.

הבחור האברך מרגיש טמא .. . ובסוף עוזב הכל .זה לא התורה שמרגישים דרכיה דרכי נועם Need guidance in marriage, parenting, emotional clarity, or life challenges?זקוקים להכוונה בנישואין, חינוך ילדים או התמודדות רגשית?---📅 Sessions / שיחות:https://toolsforlife.setmore.com📬 SMS only:+1-845-577-8034---🎧 More shiurim / עוד שיעורים:YouTube | Spotify | Kol Halashon | 24Six | J-M App📡 Kol Halashon:USA: 605-313-6807Israel: 073-295-1499---🔎 Search:Derachei HaChaim — Rabbi Chaim Mayer Mosesדרכי החיים — הרב חיים מאיר מוזס

הסכנה של להיות "טוב מדי"יש אנשים עם לב זהב. הם נחמדים, עדינים, מנומסים, תמיד רוצים לעזור. כשמבקשים מהם טובה — התשובה הראשונה שלהם היא: "כן". הם לא רוצים לאכזב אף אחד, לא רוצים לפגוע, ומוותרים שוב ושוב על הצרכים שלהם.אבל לפעמים אדם שלא יודע להגיד "לא" בזמן — בסוף משלם מחיר כבד.כי כאשר אדם נותן בלי גבולות, בלי לבדוק מה נכון לו ומה הכוחות שלו, הוא מתחיל לצבור בפנים עייפות, תסכול וכעס. מבחוץ הוא מחייך ואומר "הכול בסדר", אבל בפנים הלב כבר מלא.ואז מגיע הרגע שבו הכול מתפוצץ — לא בגלל הבקשה האחרונה, אלא בגלל כל הפעמים הקודמות שבהן הוא לא אמר את האמת שלו.גם בשלום בית זה קורה הרבה.בעל שהוא תמיד מוותר, תמיד מסכים, תמיד נותן — בלי לבנות גבולות בריאים — עלול יום אחד להרגיש שהוא נשחק. גם אישה שנותנת הכול לכולם ושוכחת את עצמה, יכולה להגיע למקום של מרירות וכאב.גם עם ילדים: נתינה בלי גבולות אינה תמיד אהבה. לפעמים דווקא גבולות הם המתנה הגדולה ביותר. ילד שמקבל הכול בלי להבין ערך, אחריות והכרת הטוב — עלול ללמוד לקחת כמובן מאליו.אהבה אמיתית אינה אומרת להגיד "כן" לכל דבר.אהבה אמיתית היא לדעת מתי לתת ומתי לעצור.לדעת להגיד "לא" בצורה מכבדת, כדי שה"כן" שלנו יהיה אמיתי ושלם.מי שלא שם גבולות לאחרים — לפעמים בסוף שם גבולות דרך כעס, ריחוק והתפרצות.חכמה היא לא להיות קשה.חכמה היא להיות טוב — אבל גם להיות בריא.English — Long VersionThe danger of being "too nice"There are people with beautiful hearts. They are kind, gentle, polite, and always willing to help. When someone asks them for a favor, their first answer is often: "Yes."They don't want to disappoint anyone. They don't want to hurt anyone. So they keep giving, giving, and giving — while ignoring their own needs.But a person who never learns to say "no" at the right time eventually pays a heavy price.When someone gives without healthy boundaries, without checking their own strength and limits, they begin to collect stress, frustration, and resentment inside. On the outside they smile and say, "Everything is fine," but inside they are slowly breaking.Then one day they explode — not because of the last request, but because of all the times before when they stayed silent.This happens often in marriage as well.A husband who is always giving in, always agreeing, and never expressing his needs may eventually feel exhausted and resentful. A wife who gives everything to everyone while forgetting herself can also reach a place of pain and frustration.The same is true with children.Giving children everything without limits is not always love. Sometimes healthy boundaries are the greatest gift. A child who receives everything without learning responsibility and gratitude may grow up expecting everything without appreciation.True love does not mean saying "yes" to everything.True love means knowing when to give and knowing when to stop.Learning to say "no" respectfully protects our relationships and makes our "yes" more genuine.Wisdom is not becoming cold.Wisdom is staying kind — while also having healthy boundaries.

ואהבת לרעך גם אם לא ממש כמוך .הגמרא במסכת סנהדרין אומרת:"דורו של אחאב, אף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, מפני שלא היו בהם דלטורין (מלשינים ובעלי לשון הרע), היו יורדים למלחמה ומנצחים. אבל דורו של דוד, שהיו צדיקים ועוסקים בתורה, מפני שהיו בהם דלטורין, היו יוצאים למלחמה והיו נופלים."אחדות ושמירת הלשון נותנות לעם כוח גדול מאוד.לשון הרע, רכילות והלשנות פוגעות באחדות, ולכן מסלקות את הסייעתא דשמיא, אפילו כשיש תורה ומצוות

הגמרא במסכת סנהדרין אומרת:"דורו של אחאב, אף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, מפני שלא היו בהם דלטורין (מלשינים ובעלי לשון הרע), היו יורדים למלחמה ומנצחים. אבל דורו של דוד, שהיו צדיקים ועוסקים בתורה, מפני שהיו בהם דלטורין, היו יוצאים למלחמה והיו נופלים."המסר הוא עמוק מאוד:אחדות ושמירת הלשון נותנות לעם כוח גדול מאוד.לשון הרע, רכילות והלשנות פוגעות באחדות, ולכן מסלקות את הסייעתא דשמיא, אפילו כשיש תורה ומצוות

אתה לא מפריע לאחרים כשאתה נזקק לעצה ועזרה.רק אל תפריע ותבקר את עצמך כל שבריר שניה.Need guidance in marriage, parenting, emotional clarity, or life challenges?זקוקים להכוונה בנישואין, חינוך ילדים או התמודדות רגשית?---📅 Sessions / שיחות:https://toolsforlife.setmore.com📬 SMS only:+1-845-577-8034---🎧 More shiurim / עוד שיעורים:YouTube | Spotify | Kol Halashon | 24Six | J-M App📡 Kol Halashon:USA: 605-313-6807Israel: 073-295-1499---🔎 Search:Derachei HaChaim — Rabbi Chaim Mayer Mosesדרכי החיים — הרב חיים מאיר מוזס

https://youtu.be/7DfLmiOQwGgחק לישראל בהעלותך יום ה זוהרבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְכוּ': בִּי חִיָּא פָּתַח (תהלים קי"ד) פִּצַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת עֵד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. פְּזַר נָתַןמֵשִׁיב, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (משלי י"א) יֵשׁ מְפַ ר וְנוֹסָף עוֹד. אֶפְשָׁר לוֹמֶר שֶׁלָּכָל מְפַ ר הוּאךְ, לָכֵן מִשְׁמִיעֵנוּ, פְּזַר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים. כִּיוֶן שֶׁנּוֹתֵן הַפְּזוּר הַזֶּהלָבְיוֹנִים, רָאוּי הוּא לְהִתְבָּרֵךְ. מֵהו ּ וְנוֹסָף עוֹד, הַיְנוּ בַּכּל, וְנוֹסָףעוֹד בְּעוֹשֶׁר, וְנוֹסָף עוֹד בַּחַיִּים. וכו