Lomdus on the Amud

351

Sukkah 35b: דין לכם במצה

Jul 28, 2024

4:26

### סיכום: קיום מצוות אכילת מצה על ידי אורחים **בעלות ומצה:** - **הקשר למצווה:** בליל הסדר, רבים מתארחים אצל אחרים. השאלה היא האם האורחים מקיימים את מצוות אכילת מצה אם המצה אינה בבעלותם אלא בבעלות המארח. - **דרישת "לכם" (שלכם):** יש דרישה בתורה שהמצה חייבת להיות "לכם" כדי לקיים את המצווה. עיקרון זה דומה לדרישות עבור לולב והפרשת חלה. **דיון הלכתי:** - **דעת הר"ן:** לפי הר"ן (רבנו ניסים), האוכל שמוגש לאורחים נשאר בבעלות המארח. כלומר, לאורחים יש רק רשות לאכול, אך אינם הבעלים של האוכל. - **בעיה פוטנציאלית:** אם המצה אינה באמת של האורח, ייתכן שהם לא מקיימים את דרישת ה"לכם". חלק מהפוסקים טוענים שהמארחים צריכים לתת את המצה כמתנה לאורחים כדי לוודא שהם מקיימים את המצווה. **פתרונות מעשיים:** 1. **בעלות משתמעת לפי המנהג:** - **שולחן ערוך והרמ"א:** לפי פרשנויות מסוימות, כאשר המארח מניח אוכל לפני האורחים, הוא נחשב שלהם לצורך אכילה וקיום מצוות. מנהג זה נפוץ. 2. **שיטת הריטב"א:** - **מצה כשאלה:** הריטב"א מסביר שכאשר נותנים מצה לאורח מתוך כוונה שיאכל אותה, היא כמו הלוואה שמיועדת לצריכה. זה הופך אותה לרכוש האורח למשך הארוחה ומקיים את דרישת "לכם". 3. **שולחן ערוך הרב והמגן אברהם:** - **פעולת האכילה כהעברת בעלות:** פוסקים אלו מציעים כי פעולת אכילת המצה עצמה מהווה שינוי בבעלות (קניין). כאשר האורח מתחיל ללעוס את המצה, היא משתנה ובכך הופכת לרכושו. 4. **העברה לפני פסח:** - **מתנה מראש:** לכתחילה, המארח צריך לתת את המצה לאורחים כמתנה לפני פסח כדי להימנע מבעיות הלכתיות. גישה זו מבטיחה שהמצה תהיה בבעלות האורח בזמן האכילה. 5. **כוונת המארח:** - **כוונה להקנות:** חלק מהפוסקים מציעים שכוונת המארח לקיים את המצווה בכך שהוא מאפשר לאורחים לאכול את המצה כוללת מתן בעלות על המצה. כוונה זו יכולה להיחשב בהקשר של קיום מצווה. 6. **דעת רבי יוסף קארו:** - **זכות האכילה כבעלות:** רבי יוסף קארו ואחרים טוענים כי כל עוד יש לאורחים זכות לאכול את האוכל, הוא נחשב שלהם לצורך קיום המצווה. דעה זו מבוססת על הבנה רחבה יותר של בעלות בהקשר של הכנסת אורחים. 7. **שימוש בהקדש:** - **דוגמת כהן גדול:** כמו שהכהן הגדול יכול לאכול אוכל מוקדש עם אורחים והוא נחשב שלהם, כך גם אורחים האוכלים מצה אצל מארחם יכולים להיחשב כבעלים לצורך קיום המצווה. 8. **עמדת רבי שלמה זלמן אויערבך:** - **הסתמכות על המנהג:** רבי שלמה זלמן אויערבך מציע להסתמך על המנהג המאפשר לאורחים לקיים את מצוות אכילת המצה בלי העברת בעלות מפורשת. הוא מכיר במסורת הארוכה ובשיקולים המעשיים. **סיכום:** הקונצנזוס בין הפוסקים תומך בכך שהאורחים יכולים לקיים את מצוות אכילת המצה גם אם ההעברה של הבעלות אינה נאמרת במפורש. זאת על בסיס פרשנויות שונות, כולל בעלות משתמעת, שינוי בעלות דרך האכילה, כוונת המארח, ומנהגים מקובלים. הסברים אלו יחדיו מבטיחים שהאורחים יקיימו את המצווה כהלכה.

352

Sukkah 35a: גדר ראוי לאכילה באתרוג

Jul 28, 2024

2:20

Sukkah 35a: גדר ראוי לאכילה באתרוג

353

Sukkah 34b: פלוגתת הבה"ג ור"ת אם יש ליטול הד' מינים יחד או אף בזה אחר זה

Jul 26, 2024

3:26

Sukkah 34b: פלוגתת הבה"ג ור"ת אם יש ליטול הד' מינים יחד או אף בזה אחר זה

354

Sukkah 34a: יסוד מצות ניסוך המים

Jul 24, 2024

1:41

האם הוא חובת הזבח או חובת היום

355

Sukkah 33b: פסיק רישא דלא ניחא ליה יסוד המחלוקת

Jul 23, 2024

0:44

Sukkah 33b: פסיק רישא דלא ניחא ליה יסוד המחלוקת

356

Sukkah 33a: גדר מצות אבילות ודין דיחוי

Jul 23, 2024

3:16

Sukkah 33a: גדר מצות אבילות ודין דיחוי

357

Sukkah 32b: גדר שיעור לולב

Jul 21, 2024

1:46

Sukkah 32b: גדר שיעור לולב

358

Sukkah 32a: גדר פסול לולב היבש

Jul 21, 2024

2:34

Sukkah 32a: גדר פסול לולב היבש

359

Sukkah 31b: בשיטת הרמב"ם בלולב של אשירה ועיר הנדחת

Jul 18, 2024

4:08

Sukkah 31b: בשיטת הרמב"ם בלולב של אשירה ועיר הנדחת

360

Sukkah 31a: מצוה הבאה העבירה - חל בהחפצה

Jul 17, 2024

2:55

Sukkah 31a: מצוה הבאה העבירה - חל בהחפצה

361

Sukkah 30b: יסוד דין מצוה הבאה בעבירה לשיטת רש"י

Jul 15, 2024

3:46

362

Sukkah 30a: מצוה הבאה בעבירה במצוות דרבנן

Jul 15, 2024

3:05

363

Sukkah 29b: שיטת הרמב"ן חילוק בין דין לכם ודין הדר לענין מצות ד מינים במקדש כל שבעה

Jul 12, 2024

3:20

Sukkah 29b: שיטת הרמב"ן חילוק בין דין לכם ודין הדר לענין מצות ד מינים במקדש כל שבעה

364

Sukkah 29a: Solar Eclipses

Jul 10, 2024

3:03

משמעות האלגורית של ליקוי החמה הגמרא במסכת סוכה (כ"ט ע"א) אומרת שני דברים על ליקוי חמה. הראשון הוא שליקוי חמה הוא סימן רע לעולם כולו. דעה נוספת היא שליקוי חמה הוא סימן רע לגויים, בעוד שליקוי לבנה הוא סימן רע ליהודים (מאחר שהלוח היהודי הוא ירחי והלוח הגויי הוא חמה). בנוסף, הגמרא אומרת שארבעה דברים גורמים לליקוי חמה: 1) דיין ראשי שנפטר ולא הספידו כראוי, 2) אישה מאורסת שהותקפה ולא הצילו אותה, 3) יחסים הומוסקסואליים, 4) אחים תאומים שנהרגו באותו הזמן. הרמ"א (תורת העולה א:ח) שואל כיצד החכמים יכולים לייחס סיבות לליקוי חמה, שהוא תופעה טבעית. בין אם אנשים חוטאים ובין אם לאו, ליקוי חמה יתרחש. מהן הסיבות האלו? הוא מצטט את עקידת יצחק (ויחי, פרק ל"ב) ויסוד עולם (ג:י"ז) שמפרשים כל אחד את המאמר הזה באופן אלגורי. עקידת יצחק מסביר שליקוי חמה מתייחס למות הצדיקים, האורות של קהילתנו שנכבים. יסוד עולם הולך בכיוון הפוך. הוא מבין את ארבע הסיבות לליקוי חמה כאלגוריות לתנועת הירח. לדוגמה, שני האחים שמתו מתייחסים לשמש ולירח שאיבדו את אורם, כביכול, במהלך ליקוי חמה. הרמ"א מציע פירוש אלגורי שונה, המקשר את ארבע הסיבות לתנועות המזלות הקשורות לליקוי חמה. מאות שנים לאחר מכן, הרב חיים אלעזר שפירא (דברי תורה ו:צ"ג) הציע פירוש אלגורי נוסף. הוא משווה את קבלת האור של הירח מהשמש לקבלת האור האלוקי מהקב"ה לעם ישראל. כאשר זה נחסם בכל דרך שהיא, זה מסמל התרחקות מה'. הרמ"א מסביר שליקוי חמה יכול להיות סימן רע אף על פי שהוא תופעה טבעית. הבסיס לאסטרולוגיה הוא שיש זמנים בשנה שהם טובים לדברים מסוימים ורעים לאחרים, וניתן להבין זאת על ידי בחינת הכוכבים. בעוד שרבנים גדולים דנו בלגיטימיות של האסטרולוגיה (למשל, הרמב"ם התנגד, האיבן עזרא תמך), הרמ"א מסביר שליקוי חמה אינו שונה. זו תופעה טבעית כמו תנועת הכוכבים, אשר אלו שמקבלים את האסטרולוגיה מזהים כמשמעותית לאנשים. מאות שנים לאחר מכן, הערוך לנר (סוכה כ"ט ע"א) ובני יהוידע (סוכה כ"ט ע"א) הסבירו את הסימן הרע בצורה דומה, כזמן שבו דברים רעים מתרחשים בטבעיות. המהר"ל (באר הגולה, פרק ו, עמוד ק"ו) מסביר שהגמרא מציעה סיבות מדוע הקב"ה קבע את הטבע כך שיהיו ליקויי חמה. אם אנשים לא היו חוטאים, היינו זוכים לאור נצחי. עם זאת, מאחר שהקב"ה ידע שאנשים יחטאו, הוא ברא את העולם כך שיהיו ליקויי חמה. הגמרא לא מציעה את הסיבה לליקוי חמה (שהיא הטבע) אלא את הסיבה שמאחורי הסיבה (למה הטבע הוא כך). השלה (הגהות על בראשית, מצוטט בשדה צופים, סוכה כ"ט ע"א) מסביר באופן דומה. ישנם פוסקים הסבורים שהגמרא אינה מדברת על ליקויי חמה. הרב יונתן אייבשיץ (יערות דבש ב:י) מציע שהגמרא מתייחסת לכתמי שמש. בעוד שליקויי חמה ניתנים לחיזוי, כתמי שמש אינם וגורמים על ידי חטא. הרב יוסף שוורץ (דברי יוסף א:ט) מציע שהגמרא דנה בתופעות אטמוספריות בלתי צפויות. הוא אומר שבכ"ח אייר תרל"ח בירושלים, בשעה ארבע אחר הצהריים, השמש הפכה לאדומה כהה למשך כשעה. כולם היו מופתעים מהמחזה. במהלך שלושת החודשים הבאים, ירושלים חוותה מגפה נוראה עם רבים שמתים. הרב שוורץ אומר שזה היה דוגמה לתופעה תלמודית. ד"ר בראון מצטט את הרבי מלובביץ' (שם) כמסביר שהגמרא מתייחסת לתבניות מזג האוויר. הוא גם מצטט את הרב דוד פרדו (חסדי דוד, סוכה ב:ו) שטוען שבעוד שליקויים הם טבעיים בדרך כלל, הם יכולים להתרחש באופן על-טבעי. ליקויים אלו נגרמים על ידי חטא.

365

Sukkah 28b: יסוד דין "ביתו עראי"

Jul 9, 2024

2:29

א שו"ע סי' תרלט סעי' א "כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע" ע"כ, ובכה"ח (סי' תרלט סקי"ב) "וכתב בסידור יעב"ץ (ח"ב, שער אפרים הל' סוכה, ט' הל' ישיבת סוכה סק"א) דעל כל רגע ששוהה בביתו בלי הכרח עובר בעשה ובכל רגע ששוהה בסוכה מקיים מ"ע" ע"כ, והיעב"ץ הביא כן בשם ספר יסוד ושורש העבודה (שער יא פי"ב, ד"ה בסוכות), וע"ש שהאריך והביא שכ"מ בדברי אבודרהם.

366

Sukkah 28a: מדוע לא חייבו חכמים את הנשים אף שהיו באותו נס

Jul 8, 2024

3:24

מדוע לא חייבו חכמים את הנשים אף שהיו באותו נס נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. הקשו התוס' בפסחים (קס: ד"ס סיו) מדוע בארבע כוסות חייבו חז"ל אף את הנשים ואמרו הטעם שאף הן היו באותו הנס, ואילו בסוכה אף שנשים גם כן היו בכלל הנס של 'בסוכות הושבתי את בני ישראל' (ויקרס כג מג) לא חייבו חכמים את הנשים בסוכה. ותירצו שטעם זה אינו מועיל רק במצוות שתקנו חכמים, אבל במצוות דאורייתא אין מועיל טעם זה. והוסיפו המפרשים לבארלא שבמצוות דרבנן עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולכך חייבו בהם גם את הנשים, כדי שלא יבואו האנשים לזלזל במצוה זו, אבל במצוות שציותה התורה אין מקום לחשוש שיבואו לזלזל בהם. ועוד שכיון וחיוב שתיית ארבע כוסות הוא בעת אכילת המצות ובאותה סעודה, לכן חייבו בה חכמים אף את הנשים זכר לאותו הנס, כמו שחייבה התורה את הנשים באכילת המצה עצמה, מה שאין כן במצות סוכה לא מצאנו בה דבר שהנשים חייבות מן התורה, ולכך לא חייבום חכמים כלל בסוכה. טעם נוסף כתבו האחרוניםלב, שכיון ובסוכה לא הסתמכה התורה על הכלל שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ונוסף על זה הלכה למשה מסיני מיוחדת לפטור את הנשים, וכיון שהתורה מיעטה בפירוש, לא רצו חכמים לחייבם, מה שאין כן בארבע כוסות שאין על זה מיעוט מפורשלג

367

Sukkah 27b: סוכה גזולה ומצוה הבאה בעבירה

Jul 8, 2024

2:36

Sukkah 27b: סוכה גזולה ומצוה הבאה בעבירה

368

Sukkah 27a: גדר מצות סוכה כל ז

Jul 8, 2024

2:02

ספיקת המשנה ברורה תרלט-כד

369

Sukkah 26b: גדר מצות שינה בסוכה

Jul 8, 2024

2:55

|- ל הזכרנו שהגמרא מקשה על דעת רב אשי, שאם אנו חוששים שאדם יגיע משינת עראי לשינת קבע, מדוע מותר לישון שינת עראי בעת שמניח תפילין? שאגת אריה (סי' מ) שואל, מדוע הגמרא אינה עונה בפשיטות שהשינה מחוץ לסובה אסורה מן התורה, ולעומת זאת שינה בתפילין אינה איסור תורה, ועל כן לגבי איסור תורה אנו חוששים יותר שמתוך שינת עראי יבוא לידי שינת קבע. הגרש"ז אויערבאך (מנחת שלמה בו, א) משיב על ידי שאלה אחרת. הרי אדם ישן הוא כמו שוטה הפטור מהמצווה, אם כן מדוע צריך לחשוש שיגיע לשינת קבע מחוץ הסוכה, הלא באותה שעה הוא פטור מהמצוות? התשובה היא, שאכן מי שמגיע לשינת קבע מחוץ לסוכה אינו אשם על עצם השינה, מאחר שהוא נחשב בשוטה באותה שעה, אלא שהוא אשם על כך שכאשר הוא היה ער הוא שם את עצמו במצב שיגרום לו לישון מחוץ לסוכה. על פי זה מתיישבת קושית השאגת אריה, שאין לדמות שינה חוץ לסוכה שאסורה מן התורה לשינה בתפילין שאינה איסור תורה, שגם בשינה מחוץ לסובה אין ביטול מצוה דאורייתא, אלא יש רק אחריות על האדם לא לשים את עצמו במצב שישן שינת קבע מחוץ לסוכה. מדברי הגרש"ז הללו עולים שני חידושים. נדון בעז"ה בכל אחד מהם בפני עצמו.

370

Sukkah 26a: גדר בסוכות תשבו שבעת ימים

Jul 3, 2024

3:31

Sukkah 26a: גדר בסוכות תשבו שבעת ימים

371

Sukkah 25b: גדר אבל פטור מן התפילין

Jul 1, 2024

2:31

האם הוא מצד הלכות אבילות או הלכות תפילין

372

Sukkah 25a: גדר איסור אכילה חוץ לסוכה

Jul 1, 2024

3:44

Sukkah 25a: גדר איסור אכילה חוץ לסוכה

373

Sukkah 24b: מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה שסמכה לכותל

Jun 28, 2024

4:57

כתב המגן אברהם (סי' תרל ס"ק ג) שאם דפנות הסוכה אינן עומדות ברוח מצויה, אף אם הן עומדות סמוך למחיצות באופן שאין הרוח יכולה לבוא שם, פסול. וכן הכריע המשנה ברורה (סי' תרל ס"ק יב). אמנם החזון איש (או"ח סי' נג ס"ק יד) חלק על זה, וכתב שודאי הפורס סדין בבית אין צריך לקשור הסדין בענין שלא תוכל לנוע אילו הייתה רוח נושבת, כי "אין רפיון המחיצה פוסלתה אלא תנועתה ונדנודה, אבל כיון שהיא קבועה שפיר חשיבא מחיצה' וכו', 'דמה לי קושרה ומה לי העמיד כותל להגין מפני הרוח שלא תנוע את המחיצה'. אמנם בסוף דבריו שם סיים 'מיהו יש לומר דאין דרך בני אדם לעשות קבע באופן רפוי כ"כ שרוח מצויה מבטלתו, ורפוי כזה אינו נחשב למחיצה אלא לשימוש עראי'. ובספר עמק ברכה (שס) כתב לפרש טעם המגן אברהם שיסוד דין מחיצה העומדת ברוח מצויה אינו משום שעלולה להיפסל, אלא שהוא דין בשיעור וחוזק המחיצה, כמו שיעורין חציצין ומחיצין שהם הלכה למשה מסיני, ולכך אפילו עומדת סמוך למחיצה, אם המחיצה עצמה אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, פסול. והוכיח יסוד זה מדברי הגמרא (סוכה כד ע"ב) שאמרו שעשה סוכה בראש הספינה שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים כשרה לדעת רבי עקיבא, ולכאורה היות והסוכה מיועדת לעמוד בים שהוא מקום הספינה, היא צריכה להיות פסולה כי אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של ים, ומה לי שעומדת ברוח מצויה דיבשה, אע"כ דטעם הפסול אינו משום שאינה עומדת ברוח אלא כי צריך שיעור מסוים בחוזק המחיצה, ולכך אם היא חזקה באופן שהיא עומדת ברוח מצויה דיבשה, כשרה, ודי בכך אע"פ שאינה עומדת ברוח מצויה דים. ועפ"ז ביאר גם טעמו של הרמב"ם (הלכות סוכה פרק ד הלכה ח) שכל שהרוח מנידה את המחיצה אע"פ שאינה נפסלת על ידי זה, פסולה.

374

Sukkah 24a: ההבדל בין תנאי לברירה

Jun 27, 2024

3:16

משום דלית ליה ברירה. בתוס' (ד"ס לכלי ל"מ) כתבו בשם רש"יטז שאין דין ברירה דומה לשאר תנאים. כי תנאי הוא כשאדם מתנה ובידו לקיים את תנאו, וכן כשהתנה היה בדעתו לקיים את התנאי, ולכן כשנתקיים התנאי שפיר דמי, אבל במקום שאין בידו לקיים, ובשעת התנאי הוא ספק אם יקיים והתנאי מתקיים מאליו, זה תלוי במחלוקת אם יש ברירה. והרמב"ן (גיטין כה:) כתב שהחילוק בין תנאי לברירה הוא, שאם מתנה על דבר אחד או שיחול או שלא יחול, זה הוי תנאי. אבל כשמתנה על שני דברים שגם אם יחול לא מבורר איזה יחול, זה שייך לדיני ברירה".

375

Sukkah 23b: דין מותר בפיך בדפנות סוכה

Jun 24, 2024

2:26

Sukkah 23b: דין מותר בפיך בדפנות סוכה

376

Sukkah 23a: סוכה ראויה לשבעה

Jun 24, 2024

2:45

Sukkah 23a: סוכה ראויה לשבעה

377

Sukkah 22b: סוכה באילן ומצוה הבאה בעבירה

Jun 23, 2024

2:58

משום כך. אם עלה לסוכה ביום טוב כשרה ואין עולין לה ביום טוב. פירש רש"י (ד"ס כטלס) שאף ביום טוב אם עבר ועלה, יוצא ידי חובהכח. ובפרי מגדים (מס"ז סי' תלכס סק"ג) תמה שהרי זה מצוה הבאה בעבירה, ומדוע יצא ידי חובה, דהרי אף בעבירה דרבנן, יש פסול של מצוה הבאה בעבירה. ובשו"ת תורת חסד (סי' (ח) תירץ שמשמע בירושלמיכט, שאין פסול משום מצוה הבאה בעבירה, אלא רק אם האיסור הוא בעצם החפץ של המצוה, כגון לולב גזול, אבל כשהאיסור הוא לא בחפץ עצמו, אלא היום גורם לאיסור, אין פסול של מצוה הבאה בעבירהל. ובנודע ביהודה (מסלולס תנינס לו"ס סי' קלס) כתב שלא שייך לפסול משום מצוה הבאה בעבירה, אלא במקום שאם לא יצא ידי חובת המצוה יתוקן האיסור. וכגון בלולב גזול שמצווה כל רגע להשיב את הגזילה ולא להשהותו אצלו, לכן אומרים שהדין הוא שלא יוצא במצות לולב, כדי שישיבנו לבעליו ויתקן את איסור גזילה. אבל בדבר שגם אם לא יקיים את המצוה, כבר נעשית העבירה ואי אפשר לתקנה, לא שייך הפסול של מצוה הבאה בעבירה לא, ובחתן סופר (סוגיל למכוס קכלס כעכילס) כתב שכיון שאם עלה במזיד, קנסוהו שאסור לו לרדת, כדאיתא בשולחן ערוך (סי' שלו ס"ל), לפיכך לא הוי מצוה הבאה בעבירה כשנשאר שם, ולכן יוצא ידי חובתולב.

378

Sukkah 22a: גדר דין מיצל דסכך

Jun 20, 2024

3:23

Sukkah 22a: גדר דין מיצל דסכך

379

Sukkah 21b:מ"ט לא חיישינן שנטמאו התינוקות במת קודם שנולדו

Jun 20, 2024

5:19

מ"ט לא חיישינן שנטמאו התינוקות במת קודם שנולדו הכא נמי יש לחוש שמא נטמאו התינוקות ע"י אמותיהם כשהיו מעוברות, ומה מועיל שילדו אח"כ בסלעים. ותירץ במשמרות כהונה עפ"י דברי התוס' (ל"ת ומכילין) דאין הכי נמי דחיישינן, ומ"מ מה שהיו יכולים לתקן היו מתקנים. עוד תירץ שהיו מביאין המעוברות תוך מ' יום ליצירת העובר, שאז אינו מקבל טומאה. ובחדרי דעה (סי' שע"ל) חידש חידוש גדול עפ"י מש"כ התוס' בנדה (ע. ד"ס מסיב) דבן השונמית שהחיה אלישע אינו מטמא דבריה חדשה הוא, ולפי"ז כתב דהכי נמי העובר כשנולד הוי בריה חדשה ואינו טמא אע"פ שנטמא במעי אמו [ומה שהמעוברות אסורות ליכנס הוא איסור בעלמא לטמאות העובר]. אמנם באחיעזר (מ"ג סי' סס לות ו) כתב דאף להרוקח אין העובר נטמא כיון דטהרה בלועה לא מיטמאה", אלא דמ"מ איכא איסור לטמאות למת גם באופן שאינו נטמא עי"ז, וכמו בכהן שהוא כבר טמא איכא איסור ליכנס שוב באוהל המת אף על פי שהוא כבר טמא, דיש איסור לחלל כהונתו, ולכך גם בעובר אף שאין נטמא אסור לטמאותו. הרוקח (סי' סטו) כתב דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס לאוהל המת משום ספק ספיקא, דשמא העובר נקיבה ושמא נפל הוא. והאחרונים הוכיחו מדבריו דאם הוא זכר אסורה ליכנס כיון שיכול ליטמא אעפ"י שהוא עובר. והקשו דא"כ

380

Sukkah 21a: אהל העשוי בידי אדם

Jun 19, 2024

2:48

Sukkah 21a: אהל העשוי בידי אדם

381

Sukkah 20b: חיוב שינה בסוכה

Jun 18, 2024

2:04

Sukkah 20b: חיוב שינה בסוכה

382

Sukkah 20a: חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה

Jun 18, 2024

2:27

חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה העיר הריטב"א, דלא מצינו דהי' שכחת התורה בזמן ר' חייא, דאדרבה, היו כמה גדולי ישראל באותו דור. וביאר, דכיון דקיים הלכה זו, הוי כאילו ייסד כל התורה כולה. וכ' דעוד נכלל בדבריו מה דאי' בב"מ (פה:) דאמר ר' חייא דאנא עבידנא שלא תשתכח תורה מישראל. וביאר הערוך לנר, דמה שפירטה הגמ' כאן הג' מייסדים, הוא משום דעזרא שהי' בסוף הנביאים ולמד תורה שבכתב שהיתה קרובה להשתכח בימיו, והלל הי' בסוף ימי הקבלה כשנתרבו התלמידים והי' מח' ביניהם והי' קרוב שדברי הקבלה ישתכחו, וחזר וייסדם, ור' חייא הי' בסוף ימי התנאים שנכתבה המשנה והיתה קרובה המשנה להשתכח אם לא הי' מלמד, וייסד הברייתא שמפרשת למשנה. ומה שהקדים ר"ל זה למה שאמר בשם ר"ח, היינו להשמיענו שדברי ר"ח ופירושו עיקר.

383

Sukkah 19b: גדר סכך פסול פחות מג טפחים

Jun 18, 2024

2:55

Sukkah 19b: גדר סכך פסול פחות מג טפחים

384

Sukkah 19a: גדר דין לבוד

Jun 17, 2024

3:37

Sukkah 19a: גדר דין לבוד

385

Sukkah 18b: בענין פי תקרה יורד וסותם

Jun 11, 2024

3:04

עיין הררי קדם קו-ד

386

Sukkah 18a: גדר אויר פחות משלשה

Jun 9, 2024

5:41

בגמ': אויר פוסל בשלשה. הגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל בחדושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ה מהלכות סוכה הלכות יט-כ) נסתפק בהא דאויר פחות משלשה טפחים אינו פוסל, אי הוי דין בפני עצמו דרק אויר שלשה נחשב חולק מקום ופוסל בסוכה משא"כ פחות משלשה, או דהוי מדין לבוד. וכתב דלכאורה יש להוכיח מהא דאי' לקמן (יח ע"א) לחד מאן דאמר דאין לבוד באמצע ופוסל אויר אף בפחות מג', הרי להדיא דאויר פוסל אף במשהו ורק מדין לבוד אנו מכשירין, וע"כ באמצע דלא אמרינן ביה לבוד הסוכה פסולה. אך מצד שני לקמן (יט ע"א) מקשה הגמרא על סכך פסול פחות מג' טפחים לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסול, ואם נימא דכל הדין דאויר פחות מג"ט לא פוסל הוא משום לבוד, א"כ מה מקשה הגמ' מאויר על סכך פסול, והלא בסכך פסול לא אומרים לבוד. וכתב דשני הדינים באמת צריכים זה לזה, דבאמת אויר שלשה הוא משום דזהו השיעור לפסול הסוכה, ופחות מזה לא נחשב כדי לפסול הסוכה מטעם אויר, ויסוד הלכה זו נאמרה על הא דצילתה מרובה מחמתה דאף המקומות שחמתה מרובה מצילתה מצטרפין עם יתר הסוכה והכל כשר, וה"נ כאן האויר פחות משלשה מצטרף לסכך הכשר בשאר הסוכה וכל הסכך נחשב כדבר אחד וכשר. אך אף דמצד הסכך אויר פחות מג' לא נחשב לפסול בסוכה, מ"מ היה לו לפסול מטעם הדפנות, דכאשר יש אויר מפסיק בסוכה הרי הוא חולק הסוכה ושוב אין לכל חלק מהסוכה דפנות כראוי, וכדי שלא יפסל האויר את הסוכה מטעם זה אנו צריכין לדין לבוד, שהלבוד מחבר את הסכך שבצדדי האויר והכל נחשב סכך אחד וסוכה אחת ושפיר יש כאן דפנות, וזה הטעם דמ"ד אין לבוד באמצע, דאף דמטעם הסכך אין לפסול באויר פחות מג"ט אבל אנו פוסלים סוכה זו כי חסר לה בדפנות מצד השני כי לא אמרינן לבוד, עיי"ש.

387

Sukkah 17b: למה אין מכשירים את הסוכה עד ד' אמות וד' טפחים

Jun 9, 2024

3:34

למה אין מכשירים את הסוכה עד ד' אמות וד' טפחים בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה. הקשו האחרונים למה הסוכה פסולה בד' אמות, הרי היינו צריכים להכשיר עד ד' אמות וד' טפחים, שהרי ד' אמות הראשונות נהפך להיות כדופן, והיתר עד ד' טפחים נחשב כסך פסול שאינו פוסל עד ד' טפחים. ותירצו שאין לחלק בסכך פסול ולומר שמקצתו הוא כדופן ומקצתו הוא כסכך שכך נתקבלה ההלכה למשה מסיני שמכשירים את הסוכה בדופן עקומה רק כשיש סכך כשר בסוף הד' אמות.

388

Sukkah 17a: גדר דין דופן עקומה

Jun 6, 2024

3:00

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה כ' רש"י, דמכאן ראי' דדופן עקומה היינו דחשבי' לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה, ובאויר לא שייך זה, דאם הפשט הוא כאילו הדופן בעצמו נעקם והולך תחת הסכך הפסול עד שמגיע לסכך הכשר, א"כ למה לא אמרי' כן באויר. אבל הריטב"א (לעיל ד) הביא בשם רש"י ור' אברהם דלא כמש"כ רש"י כאן, אלא דבאמת דופן עקומה הוי קריבת הדופן לגבי הסכך, והק' עליו כמו שהק' רש"י כאן, דא"כ למה אינו יכול לעשות כן באויר, ולכן פי' כמו שפרש"י כאן. וכשי' זו דדחה רש"י ס"ל גם להי"מ בהמאירי, ור' נסים גאון (עירובין ד. וע' חי' בית מאיר (כאן) שכ' דגם הטור ס"ל כן, וכ' ליישב קו' רש"י, דאולי כך קבלו בהלמ"מ דרק בסכך פסול אמרי' דופן עקומה. וגם מסברא י"ל, דהיכא דיש אויר למעלה, כיון דשלטה בי' עינא דרואים את השמים, הרי"ז מפסיק, ולא שייך לומר דופן עקומה, משא"כ בסכך פסול (וזהו ע"פ ביאורו שם, דכ' דמה דלא אמרי' דופן עקומה יותר מד' אמות הוא מדיני הפסק, והוכיח כן מהא דאי' בגמ' דצריך לצרף נסרים של סכך פסול לד' אמות, וע"כ ענין של הפסק הוא, דצריך דבר חשוב להפסיק, דהיינו חתיכה של ד' אמות. ובזה ג"כ כ' להק' על פרש"י, דאם דופן עקומה היינו דהסכך עצמו נעשה לדופן, א"כ אינו מסתבר שיהי' ענין של הפסק, וכל הד' אמות הוא שיעור כמה יכול להתעקם, משא"כ להצד אחר, י"ל דיכולין לחשוב דהולך הדופן אצל הסכך כשר רק אם אין כאן הפסק חשוב). ויש נפק"מ למעשה בין הב' שיטות. א', כ' הר"ן (ב) דלפי שי' רש"י (שלפנינו) פשוט שאינו יכול לאכול תחת הסכך שנחשב לדופן, שהרי דופן הוא, משא"כ אם רואין הדופן כאילו נתקרב, הי' אפשר לדון ולהקל [וצ"ב למה אפשר להקל, אי משום פסל היוצא מן הסוכה, או משום דהא דאמרי' דהוי כאילו הוא נתקרב אצל הסכך, זהו רק להכשיר הסוכה, אבל עכשיו שכשרה היא, כל מה שבתוך הדפנות נחשב כאילו הוא בתוך הסוכה, וצ"ע]. עוד כ' נפק"מ, דלפי שי' זו דרואין כאילו דופן הוא, א"כ צריך שיהי' הדפנות מגיעות לסכך, דאל"כ הוי כמו אויר המפסיק, משא"כ לשי' הב' אי"צ לזה כלל. עוד נפק"מ כ' המנחת חינוך (שכ"ה, י) בשם הפמ"ג (תרל"ז, מ"ז ד'), דכיון דהפסול של סוכה גזולה הוא גם על הדפנות, א"כ אם גזל סכך והניחו פחות מד' אמות לכותל, א"כ אם דופן עקומה היינו דרואין אותו כאילו דופן הוא, א"כ גם זה נחשב דופן והסוכה גזולה ופסולה. אבל אם אמרי' דאי"ז נחשב חלק מהסוכה כלל, ורק הדופן הולך אצל הסכך הכשר, א"כ שפיר י"ל דופן עקומה ותהי' הסוכה כשרה.

389

Sukkah 16b: שיטת הר"ן דתרי הלכתא לא אמרינן

Jun 6, 2024

2:28

Sukkah 16b: שיטת הר"ן דתרי הלכתא לא אמרינן

390

Sukkah 16a: תעשה ולא מן העשוי ומיגו דהוי דופן לענין שבת

Jun 5, 2024

4:17

ולגבי מי שסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי ברוח השלישית, כתב השו"ע לעיל (סי' תרל ס"ז) שהסוכה כשרה רק בשבת שבתוך החג, וכבר העיר על כך בשו"ת עמודי אור (סי' לט) שכיון שהסכך הונח קודם השבת והדפנות אינן מתכשרות אלא בשבת, נמצא שהסכך קודם לדפנות, ומוכח שאין הסוכה נפסלת בכך. ותירץ הגרי"י קניבסקי (קהלות יעקב סוכה סי' ו) שאם בנה שתי מחיצות משני הצדדים ועל גביהם הניח את הסכך, אין חיסרון בכך שהניח את הסכך לפני שבנה את הדופן השלישית, כיון שמבואר בשו"ע לעיל

391

Sukkah 15b: פסול שברי כלים לסכך

Jun 5, 2024

2:51

Sukkah 15b: פסול שברי כלים לסכך

392

Sukkah 15a: גדר דין מחיצה בסכך

Jun 4, 2024

1:51

Sukkah 15a: גדר דין מחיצה בסכך

393

Sukkah 14b: גדר תקנת חכמים במקום מצוה דאורייתא

Jun 4, 2024

2:59

Sukkah 14b: גדר תקנת חכמים במקום מצוה דאורייתא

394

Sukkah 14a: גדר פסול נסר

May 31, 2024

3:58

Sukkah 14a: גדר פסול נסר

395

Sukkah 13b: יסוד פסול סכך המקבל טומאה

May 28, 2024

3:42

עיין בהררי קדם סימן קיא

396

Sukkah 13a: גדר דין סכך שריחו רע

May 26, 2024

3:48

Sukkah 13a: גדר דין סכך שריחו רע

397

Sukkah 12b: גדר פסול דבר המקבל טומאה לסכך

May 26, 2024

3:01

האם דבר המקבל טומאה מדרבנן פסול לסכך בו בחיצים זכרים כשרה. וכתבו תוס' שחיצים זכרים אינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן, ומבואר בדבריהם שגם מה שמקבל טומאה מדרבנן פסול לסיכוךי, והקשה בשפ"א (כד"ס כקילין) מדוע כ"כ פשוט להתוס' שדבר המקבל טומאה מדרבנן פסול לסכך בו והלא היה אפשר לומר שמה שפסלה התורה לסכך בדבר המקבל טומאה אינו מטעם הטומאה, אלא רק משום שאינו דומיא דפסולת גורן ויקב, וא"כ רק מה שמדאורייתא טמא אינו דומה לפסולת גורן ויקב, אבל טומאה שהוסיפו חכמים אין לנו לפוסלו לסכך בו. אמנם הב"ח (סי' תרכט ד"ס כסיליס) הביא שיש מהראשוניםה שנקטו שרק דבר המקבל טומאה מדאורייתא פסול לסכך בו אבל דבר המקבל טומאה רק

398

Sukkah 12a: שיטת הרמב"ם בענין גדר דין דופן סוכה

May 24, 2024

2:36

Sukkah 12a: שיטת הרמב"ם בענין גדר דין דופן סוכה

399

Sukkah 11b: עשייה דלולב וסוכה

May 22, 2024

4:26

עיין הררי קדם חלק א סימן קא

400

Sukkah 10a: בדין עשייה לשם סוכה

May 22, 2024

3:50

עיין בהררי קדם חלק א סימן קא