שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: הגרי״ז דייק דבהמשנה לא נחית עדיין ר״א לשיטת ר׳ יהושע דנמשכת החטאת העולה שעשאה למטה ונעשית חטאת העוף, וסבר דהא דאין בה מעילה לר׳ יהושע היא רק מדין קדשים שמתו שאין בהן מעילה דכבר אינם מיוחדין לה׳. וסבר דסברתו של ר׳ יהושע דסבר כהמ״ד במעילה דקדשי קדשים ששחטן בדרום דהוי כקדשים שמתו שאין בהן מעילה, כיון דפגם בחפצת הקרבן. ועל זה הקשה קושיות בכמה שינויים ששינה ופגם בחפצת הקרבן ואפ״ה עדיין מועלים בהן, עד שהבין דשיטת ר׳ יהושע אינה משום פגימת הקרבן דהוי כמת, אלא שנמשך ונשתנה לקרבן אחרת. וי״ל דלכן כשהבין שיטתו, אז לא הקשה שוב קושייתו משינוי בעלים באשם, שזהו רק משום פגם בהקרבן, אבל אין לה שייכות בכוונתו לשנות גוף הקרבן לדבר אחר. ורש״י פי׳ דלא שייך המשכה רק לחטאת העוף, כיון דמחשבתו לשנותו קודמת לפסולו דאינה נעשית עולה העוף עד שמלק בה שתי סימנים, משא״כ קדשי קדשים מיד בא הפסול בעת ששינה בה. ותוס׳ והשיטמ״ק בשם הריב״א ביארו דלא שייך המשכה כי אם בעופות ולא בבהמות, וביאר השיטמ״ק כיון דהרבה מהעבודות שוות זה לזה משא״כ בעופות. ותוס׳ ביאר דהיא משום דבעוף אין הקן מתפרשת לאיזה קרבן אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית הכהן, ולכן כיון דקיימת בה המושג של סתומה לאיזה קרבן לכן קיימת בה האפשרות שמעשה ההקרבה בה תימשך אותה. משא״כ בקרבן בהמה דכבר מתפרשת לאיזה קרבן מעת הקדישה, ואין בה המושג של סתומה לקבוע בה השם ע״י מעשה הכהן. והענין ביה היא משום דקבעו חז״ל מסכת קינים לעצמה לעסוק בהלכות תערובות של קרבנות העוף, כיון דדיניה מרובין לקבוע מסכת לעצמה, משא״כ דיני תערובות זבחי בהמות המה מועטין והמה רק בפרק האחרון במכילתין. (והיא להיפך מדיני קרבנות העוף, דזעירין הן וקבעו אותן בתוך מכילתין בשתי פרקים.) ובכלל בבהמות אינה שייך כ״כ שתתערב כיון דבעליו סומך עליו בסמוך אליו וכו׳, משא״כ בעופות שניתנים מיד לכהן, ועכ״כ דבמס׳ שקלים העידו דסמכו הבעלים בהא דנתנו מעות לכיפה שהכהנים הזריזין יקריב הקן בעבור המקריב, כיון דקרבן עוף לטומאה בלי שום חטא היה מצוי ומרובה למאד, ומצוי שתתערב. (ואפ״ה כתב הרמב״ם בהקדמתו לפירוש המשנה דלכן קבעו מס׳ קינים בסוף סדר קדשים, כיון דאינו מוכרח שתתערב, וי״ל דלמדוהו מפני השעשועין דאורייתא בזה דהא האיך ידעו אי נתערב או לא.) והנה כדאמרנו בשיעור לשבועות דף ל׳ הקיל התורה בקרבן עולה ויורד, אשר קרבנו תלוי לפי מצב הכלכלית שלו, כיון שהעבירה אשר עליה מביא הקרבן היא רק במחדל. וכדאמרנו בשיעור לדף ס״ה ביאר האור שמח עפ״י האבן עזרא דבחטאת העוף של קרבן עולה ויורד מביא עמה עולת העוף שהיא במקום האימורין על המזבח של חטאת דעלמא, שאינה בחטאת העוף (וזריקת דמה היא באגב כיון דלמעשה היא בע״ח לעצמה). ובזה תי׳ קושיית הטור על טעמן המו״נ (ח״ג פמ״ו) והחינוך (מצוה קל״ז) דמנחת כהן כולה כליל כהעולה מכיון דהכהן בעצמו מקריבה, ואי יטלנה לעצמה נראה כאילו לא הקריב כלום כיון דאין למזבח אלא מעט ממנה. והקשה הטור דא״כ למה יכול הכהן להקריב חטאת העוף, דהא אין למזבח אלא דמה? והאור שמח (בהגהות שהביא המכון ירושלים במהדורתן של המנחת חינוך) תי׳ דלפי״ז דהעולת העוף משלים האימורין של החטאת העוף, נמצא דאכן יש בחטאת העוף יותר מרק דמה למזבח. והגרי״ז בהל׳ מעשה הקרבנות (פי״ד) ביאר לפי״ז דלכן רק בקן עופות שייך קן סתומה ונמשכים המה אחר מעשה הכהן איזה לעולה ואיזה לחטאת, כיון דאכן המה כיחידה אחת שבאין בזוג (שאחד משלים את האחרת, וכמו דאין מן הצורך לייחד מקודם החלקים מבהמה אחת איזה חלק ממנה למזבח ואיזה חלק ממנה לבעלים). וביאר בזה דפירש״י בכריתות דף ט׳ ע״א דהוו״א מדכתיב ״והקריב״ צריך להביא מעולם ב׳ עופות ביחד כיון ד״והקריב״ משמע קרבן שלם, ותמה הקרבן אהרן אזה. אבל כיון דקרבן שלם בעוף היא דוקא קן של ב׳ עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה המשלים אימוריה, ס״ד דלעולם אינו יכול להביא כי אם שנים, קמ״ל דאי מפרש רק פרידה אחת לנדבה יכול להביא אחת. ולכן קבע הש״ס שם בכריתות דהגר מביא לקרבן שתי עופות לעולות, דלא מצינו בכל התורה כולה שמביא רק אחת. וי״ל עוד בזה דהרשב״ם בב״ב דף פ׳ אכן פי׳ דדרך היונים היא להוליד שני ולדות בזוג בכל חודש. ובעירובין דף ק׳ ע״ב פי׳ חז״ל דלמידין עריות מיונה כיון דלעולם היא עם בת זוגה, וכשנפרד לחוד הוי ״פרידה״. ולכן כשהכשיר התורה את העוף לקרבן, הכשיר את מין היונה ויביאה בזוג כיון דזהו רביתייהו. ומזה נובע סברתו של האבן עזרא דכיון דמאוחדין הן בקרבן עולה ויורד האחד העולה משלים אימורי החטאת האחרת (ואפשר דאינה יכול לאכול החטאת העוף עד שיקריב העולה). ויש שהקשו על סברת האבן עזרא דהמצורע עשיר מביא עולת בהמה וחטאת בהמה ואשם בהמה, והעני מביא אשם בהמה (שאינה יכול להביא אותה בעוף) וחטאת העוף ועולת העוף. ואי העולת העוף משלים החטאת העוף, היה מוטל על העני להביא עוד עולת העוף אחרת להשלים אימורי החטאת של העוף, מלבד העולת העוף שהיא במקום עולת בהמה של העשיר? וי״ל דהקפידה התורה רק אזה דכל פונקציות הקרבן תיקרב כמו בקרבן העשיר, ואכן נתקיימו כל זה בהקרבנות שהביא העני. ודייק המשך חכמה בפ׳ מצורע דזהו דכתיב ביה בהמצורע עני (ויקרא י״ד ל״א) וכפר הכהן על המטהר ״לפני ה׳״, מה שלא נאמרה בהמצורע העשיר, כיון דכאן אינו מביא עולת העוף נגד אימורי החטאת אלא נגד עולה סתמא, ולכן כיון דאין בה בחטאתו שום אכילת המזבח אפ״ה מטהר אותו ה׳ בהא גרידא דעומד לפניו דאינו צריך לאכילת הקרבן כיון דלו כל חיתו יער. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w