התוכן משל של כ"ק מו"ח אדמו"ר על חסידות: מרגליות נמצאות בקרקעית הים. גחלים, שהם מאירים ומחממים, נמצאים בעמקי האדמה. והסדר הוא שצ"ל א' שהוא המנהיג, והוא מראה היכן לחפור ואיך למצוא את הגחלים. והנה על חכמתו של המנהיג יכולים העובדים לסמוך אלא שעליהם למלא את ההוראות בדיוק. אבל על הרוח-חיים שהם צריכים כשהם נמצאים בעמקי האדמה, לא יכולים לסמוך על הרוח-חיים של המנהיג, אלא לכל עובד צ"ל רוח-חיים בעצמו ע"י שמחובר עם האויר שמעל האדמה. ומסיים: שהנמשל מובן לכ"א - חסידות הוא ענין הגחלים שמחממת ומאירה. ביאור האריכות בענין הגחלים דוקא: ב' ענינים נפעלים בעבודת האדם ע"י לימוד החסידות: 1) מה שמוכרח - "גחלים": חסידות מכניסה חיות (חמימות) בעבודה. אבל זה לא מספיק, כי יכול להיות גם חיי בהמה, שעבודת ה' תהי' מוגבלת לפי טבע כחות נפשו, "אשר לא עבדו". וזהו מה שחסידות גם מאירה - ע"י "רואה" האדם שעבודתו צ"ל היפך ולמע' מטבעו, "עובד אלקים", "בכל מאודך". וזה בא ע"י יגיעה - חפירה בעמקי האדמה. וכיון שזוהי "עבודה חדשה" צריכים את רבותינו נשיאינו ("מנהיג") שהם הכינו התוכניות וסדרי העבודה בזה. אבל לא מספיק מסירות הרצון ל"מנהיג" ולסמוך עליו לבד - את ההתחברות לרוח-חיים צ"ל כאו"א בעצמו! ובאותיות פשוטות: על כאו"א בעצמו לקבוע עתים בפועל ממש ללמוד חסידות (ונגלה) בעיון ולהתייגע בזה עד שהוא יבין את מה שלומד (ולא להסתפק בלימוד שטחי, ומה שלמד כל ימיו וכו'), ומכיון שלא שייך "הפסק" בחיים - בכל יום יום!ב' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה'תשכ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2023 Synopsis My father-in-law the Rebbe likened Chassidus to pearls found in the depths of the sea, and coals, which provide warmth and illumination, are found in the depths of the earth. To extract the coals, the workers need an overseer who directs them where to dig etc. They can rely on the overseer’s wisdom if they carry out his instruction exactly, but to remain alive, each worker needs his own personal connection to the air on the surface. And he concluded that Chassidus provides warmth and illumination like coals. The reason he specifically focused on explaining the analogy of coals: studying Chassidus has two effects: 1) like coals, Chassidus provides warmth, which is a sign of life. But that’s not enough, because one may be alive, but his life might be like that of an animal, meaning, he doesn’t go beyond his nature, in which case he is “one who serves Him not.” But Chassidus also provides illumination – enabling a person to see that he must go against and transcend his nature, to “serve G-d” and “with all your might.” And this comes through toil – digging in the depths of the earth. Since this is a new service, we need the Rebbe’im, the “overseers,” who prepare the plans for carrying out this service. But it’s not enough to submit one’s will to the “overseer” and rely only on him – because one needs his own connection to the life source! In simple terms: everyone must personally set fixed times to actually study Chassidus (and Nigleh), and toil in it until he feels he truly understands it etc.; he must not just learn it superficially, nor can he rely on his knowledge acquired throughout his life. And since there cannot be a pause in life, he must do this every day!2 excerpts from sicha of Simchas Beis Hasho’eivah 5721 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2023

התוכן הגמ' מציינת את המעלה הגדולה שבתיבת "ופרצת" – "לא כאברהם כו' ולא כיצחק כו' אלא כיעקב שכתוב בו [בראשון פ' ויצא] ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". והנה תיבת "ופרצת" משמעותה – פריצת בנין. ולכאו', הרי מובן שבנין וגדר זה, שעליו אומרים שצ"ל בו "ופרצת", הוא בנין דקדושה (כי פריצת בנין דלעו"ז ה"ז באמת בנין), ומהי המעלה בפריצת בנין כזה? אלא הכוונה ב"בנין" זה הוא "דרך המיצוע" הוא דרך הישרה עפ"י תורה, ומ"מ צ"ל "ופרצת" – לצאת מכל ההגבלות, גם הגבלות דקדושה. וזוהי הנקודה של המאמר ד"ה באתי לגני ה'תש"י, שכדי לנצח ה"שטות דלעו"ז" וחושך הכפול והמכופל של הגלות, לא מספיק ללכת בדרך המיצוע, בנין דקדושה, אלא העבודה צ"ל דוקא באופן ד"שטות דקדושה". וההוראה: לימוד התורה של תלמידי הישיבה וישובי אוהל בכלל, ונתינת הצדקה וקיום המצוות בכלל של בעלי עסק, צ"ל באופן של "ופרצת" – ללא הגבלות! ועי"ז נזכה בקרוב לביאת המשיח שנק' "פורץ". א' השיחות דהתוועדות יו"ד שבט ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2023 Synopsis The Gemara describes the greatness of the word U’paratzta – “not like Avraham…and not like Yitzchak…but like Yaakov, of whom it is written [in the first aliyah of Parashas Vayetzei] ‘And you shall break out to the west and to the east and to the north and to the south.’” The word U’paratzta connotes “breaking” something down; since the Torah says U’paratzta, it expresses breaking down something that according to Torah is considered a building of holiness (because deep down, something that’s a building of le’umas zeh constitutes destruction, and knocking it down constitutes building). Seemingly, then, what is the benefit of breaking down such a building? The answer is that the “building” here means the “middle path”, which is the proper path according to Torah; nevertheless, in the time of exile we must “break it down” – by going beyond all limitations, including the boundaries within holiness. And this is the basic point of the Maamar Basi L’gani 5710: to be victorious over the shtus of le’umas zeh and the doubled and redoubled darkness of exile – it’s not enough to follow the middle path (a holy “building”). Rather, we must adopt the path of shtus of holiness. The lesson is: Torah study and mitzvos must be in a manner of U’paratzta – without limits! In this way will very soon merit the coming of Moshiach, who is called the “breaker.”Sichah from farbrengen of Yud Shevat 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2023 לזכות דובער בן שיינא שי' ליום ההולדת שלו ה' כסלו - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת משפחתו שי'

התוכן א) פרשת תולדות נק' כך ע"ש התחלתה "ואלה תולדות יצחק", ולכאו' עפ"י הסדר, זה הי' צ"ל השם של פ' "נח" שלפנ"ז שמתחילה גם עם "אלה תולדות נח", ושם פ' תולדות שלאח"ז הי' צ"ל "יצחק"?! בשם "תולדות" מודגש יותר הענין של מעשה בפועל: "תולדותיהם של צדיקים - "ועמך כולם צדיקים" - מעשים טובים", משא"כ "נח" מורה יותר על ענין של שכר - מנוחת הנפש והגוף וכו'. ב) התחלת הברכות שבירך יצחק את יעקב הוא "ויתן לך האלקים וגו'" [שבשישי דפ' תולדות] וכפרש"י "ויתן ויחזור ויתן", והיינו, שהברכות הן באופן של מלכתחילה אריבער", ועד"ז מתברך כאו"א מישראל!משיחת אור ליום ועש"ק פ' תולדות, ר"ח כסלו ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2023 Synopsis 1) Parashas Toldos is named for the beginning of the parashah, “And these are the generations of Yitzchak”; seemingly, based on the order of the parashiyos, the previous parashah, which similarly begins, “These are the descendants of Yitzchak” ought to have been called Toldos, while this week’s parashah ought to have been called “Yitzchak”?! The name Toldos puts a greater emphasis on practical deeds because “the descendants of tzaddikim (and ‘Your people are all tzaddikim’) are good deeds”, whereas “Noach” is more connotative of reward, peace of mind and body etc. 2) The beginning of Yitzchak’s bracha to Yaakov is “And may Hashem give you etc.” (in the sixth aliyah of Parashas Toldos), and as Rashi explains, “May He give and repeatedly give,” meaning, the brachos are in a manner of milechatcila ariber, and every Jew is similarly blessed.Excerpt from sichah of Thursday night, Parashas Toldos, Rosh Chodesh Kislev 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2023

התוכן על כאו"א למלא את התפקיד שהוטל עליו – בפועל. לדוגמא, מי שהתמנה ל"משפיע" (בחסידות, יראת שמים וכיו"ב), אין הכוונה בזה רק שבכחו להשפיע, אלא שישפיע בפועל. ולא משנה מה הן ההצטדקויות שלו – המושפעים לא אשמים! ועפ"י הכלל ש"יותר ממה שעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להניק", מובן, שהסימן שהוא אכן "משפיע", הוא כשיש לו רצון להשפיע, ובאופן שהוא משפיע בפועל. ועד"ז בנוגע למי שהתמנה למנהל מוסד וכדומה. ובוודאי יצליח כ"א בתפקידו, ובאופן של "מלכתחילה אַריבער" (כהוראת בעל ההילולא של י"ג תשרי); אין הכוונה לכעוס ח"ו על מישהו כו' – אי"ז ענינם של חסידים, ועאכו"כ אלו שמשתדלים להיות חסידים – אלא הכוונה שיתקבלו הדברים. ויה"ר שגם קבלת הדברים עצמם תהי' באופן של "מלכתחילה אַריבער"!ב' חלקים משיחת אור לי"ג תשרי ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-11-2023 Synopsis Every individual must practically fulfill the mission incumbent on him. For example, if someone was appointed as a mashpia, it doesn’t’ just mean he has the ability to be influence his mushpa’im, but aht he should actually have an influence. And whatever excuses he has—those are his personal issues, and they’re not the fault of his mushpa’im! Since “more than the calf wishes to suck, the cow wants to suckle” it is understood that the sign of a true mashpia is that he wants to be mashpia, and that the desire is expressed practically. And the same applies to someone appointed to run an institution and the like. Certainly, everyone will succeed in their mission, and in a manner of milechatchila ariber (in accordance with the instruction of the baal haheilulah of 13 Tishrei); the point isn’t to be angry at anyone etc.—because that’s not what chassidim do, and certainly those striving to be chassidim—rather, the point is that the words should have their desired effect. And may it be Hashem’s will that these words will also be accepted in a manner of milechatchila ariber.Two excerpts from sicha of 13 Tishrei 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-11-2023

התוכן עבודת יצחק אבינו ב"חפירת בארות", וג' הבארות עשק שטנה ורחובות [כמ"ש בשלישי דפ' תולדות], היתה לגלות את ה"מים חיים" המכוסים באדמה. והיינו, ההתעסקות לגלות את נקודת היהדות ("מים חיים") גם ביהודי כזה המנגד לאלקות ונקודת היהדות מושקע בחומריות. ואפי' אם לאחר שכבר מצא אצלו איזה חיות והתלהבות טוען הלה ש"לנו המים" ‏–‏ הוא מנצל א"ז לעניני "פלשתים", ועד"ז קורה פעם שני, ולכאו' עפ"י שכל אין מקום להמשיך לעבוד אתו, מ"מ אינו מתייאש וממשיך להתעסק אתו בלי ההגבלות של שכל, כי יצחק, ועד"ז כל יהודי, "נולד מטיפה קדושה" וקשור עם אלקות שלמעלה ממדידות והגבלות! וסוכ"ס מגלה בו את ה"מים חיים" עד ששניהם קוראים אותו "רחובות" וכו'! ג' בארות אלו הם כנגד ג' בתי המקדשות: ב' בתי מקדשות הראשונות לא הי' להם קיום כיון שהעולם לא הי' מזוכך מספיק, ולכן ההכנה לבהמ"ק השלישי הנצחי ‏–‏ "רחובות" ‏–‏ הוא עבודתו של יצחק לזכך גם את המטה ולהעלותו לקדושה.ג' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-11-2023 Synopsis Yitzchak’s service was digging wells; he dug three wells, Esek, Sitnah, and Rechovos [as it says in shelishi of Parashas Toldos) in order to reveal the “living waters” covered by the ground. This is the service of toiling to reveal the spark of Yiddishkeit (the “living waters”) in every Jew, even one whose spark of Yiddishkeit is so concealed that he opposes G-dliness. Even if one helped this Jew uncover his vitality and passion, and the person claims, “the water is ours” – he uses it for the “Pelishtim”, and even this happens a second time, and logic seemingly dictates that there’s no reason to continue working with him – nevertheless, one must not give up. Rather, he must continue working with him, without being limited by intellect, because Yitzchak, and likewise every Jew, “is born from a holy drop,” and is connected to Hashem with a bond that transcends measure and limitation! Eventually, he will succeed at revealing the “living waters” within that Jew, and then both of them will call it “Rechovos” etc. The three Batei Hamikdashos correspond to the three wells: the first two didn’t last, because the world wasn’t refined enough to contain it; therefore, the way to prepare for the third and eternal Beis Hamikdash is “Rechovos” – Yitzchak’s service of refining the world itself and elevating it to holiness.3 excerpts from sicha of 12 Tammuz 5714 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-11-2023

התוכן 1) מאז זמנו של האריז"ל שאמר ש"בדורות האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" נעשה חוב על כ"א מישראל לקבוע עתים בכל יום גם ללימוד נסתר דתורה, שנתבארה בתורת החסידות. ומכיון ש"מצוה גוררת מצוה" לא יתכן שעי"ז יגרע ח"ו באיזה מצוה שתהי' או בלימוד נגלה דתורה. לאחרי 200 שנה מאז גילוי והתפשטות תורת החסידות וראו התוצאות מזה יצא הדבר מכלל ספק ונעשה הלכה פסוקה. 2) לאחרי אריכות הדברים שייך שישכחו לדבר על העיקר – שיש ללמוד תורת החסידות בשופי ובהתמדה ושקידה. ולא רק "יושבי אוהל" ותלמידי הישיבה אלא גם בעלי-עסק. יש "לפרגן" להיות בקי בתניא, לקו"ת, תו"א ו"המשכים" וכו'. ולפחות בקיאות בתוכן הענינים. ובאותיות פשוטות: מהלילה או מחר בבוקר יש להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד החסידות!1) משיחת י"ג תמוז ה'תשט"ו 2) משיחת א' דפ' וישב, י"ט כסלו ה'תשכ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-11-2023 Synopsis 1) Since the time when the AriZal said that “in these generations it is permissible, and a mitzvah, to reveal this wisdom,” it is incumbent of every Jew to set fixed times every day for studying the inner dimension of Torah, which is elucidated in the teachings of Chassidus. Since “one mitzvah leads to another mitzvah,” it’s impossible that this will detract in any way from any other mitzvah or from one’s study of Nigleh. 200 years after the teachings of Chassidus were revealed and disseminated, we can see the results; therefore, the obligation is no longer a matter of doubt, but a definitive halacha. 2) After all the talk, we might forget to talk about the main thing – that everyone must study Chassidus abundantly, persistently, and diligently. And not just those who “dwell in tents” and yeshiva students, but working people, too. They must “allow themselves” to become proficient in Tanya, Likkutei Torah, Torah Or, hemshechim etc. And even if not in the exact words, they should at least be proficient in the ideas they discuss. To put it simply: From tonight or tomorrow morning, we must increase in studying Chassidus, abundantly, persistently, and diligently!1) Excerpt from sicha of 13 Tammuz 5715; 2) excerpt from sicha of Sunday, Parashas Vayeshev, 19 Kislev 5723 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-11-2023 נדבת הרוצה בעילום שמו לחיזוק ההתקשרותלע"נ מרת לאה יהודית בת חיים אשר ע"ה שיינער ליום היארצייט שלה א' כסלו. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן דובר לעיל שיש כמה דרגות בברכה ועד לברכה שהיא למעלה ממדידה והגבלה. ולכאו', הרי האדם דלמטה הוא מוגבל וכיצד שייך לומר שישנה ברכה, שענינה המשכת ברכה למטה, באופן שלמעלה ממדוה"ג! אלא שגם בטבע העולם מצינו ענין שלמעלה ממדוה"ג, כמו בענין הצמיחה שנפעל ביום השלישי למעשה בראשית – שבכח גרעין אחד להצמיח "עץ עושה פרי" שבו ריבוי גרעינים שבכחם להצמיח עוד עד אין קץ. ועד"ז בענין פרי' ורבי' של דגים ועופות שנבראו ביום החמישי, ובבריאת האדם ביום השישי ניתוסף עוד בזה – דנוסף על הענין ד"פרו ורבו וגו'" שישנו אצל האדם עצמו, הרי כאשר האדם מנצל את השכל שניתן לו ע"י הקב"ה לתועלת ישוב העולם וכו' – בכחו לפעול הוספה והטבה בטבע הצמיחה גופא בריבוי גדול יותר שלא בערך. וכמ"ש בנוגע ליצחק [בשני פ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים"!משיחת אור ליום ועש"ק, שבת הגדול, י"א ניסן ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-11-2023 Synopsis Earlier we discussed the various levels of bracha, including a bracha that transcends measure and limitation entirely. Seemingly, being that man is a finite being, how is it possible for a bracha – which is meant to come down below – to transcend measure and limitation? The answer is that even within the realm of nature we do find something infinite, namely, the fact that trees and plants created on the third day of creation can reproduce infinitely, as well as the reproductive property of fish and birds etc. However, when mankind was created on the sixth day of creation, a new quality was introduced to the world: in addition to his own property of procreation, when man utilizes the intellect given to him by Hashem in order to improve the world etc. – he can greatly increase and improve the natural property of growth etc. itself to a completely new level. As it says regarding Yitzchak (in the second aliyah of Parashas Toldos), “and Yitzchak sowed in that land, and he found that year a hundredfold.”Excerpt from sichah of Thursday night, Erev Shabbos Hagadol, 11 Nissan 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-11-2023 לזכות שמאי מרדכי בן קרן ברכה לבנה שי' ליום הולדת שלו ר"ח כסלו - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' יהודה וזוגתו שיחיו ‏גוזלן

התוכן 1) ההשתתפות ב"כינוס השלוחים העולמי" היא זכות עבורי ועבור כל הענינים וכו'. ומכיון שזהו "כינוס עולמי" יש להתפלל לה' שפעולתו תהי' באופן ד"מוסיף והולך ואור" בכל העולם כולו, ועד גם על כל שבעים אוה"ע שיקיימו הז' מצוות דב"נ. 2) יה"ר שמילוי השליחות תהי' בתכלית השלימות, וכיון שהשליחות נמשכת גם לאחרי הגאולה האמיתית והשלימה, וממשיכים לחיות חיים נצחיים נשמה בגוף ללא הפסק, ה"ז מביא לשלימות נעלית יותר גם בעבודה עתה, כי יודע שמעשה זה נוגע לשנים רבות, ויש לנצל את כל הכחות שניתנו לכאו"א מהשלוחים. 3) יה"ר שיקויים בכאו"א הענין ד"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון" ‏–‏ כאשר יהודי מגלה את ה"ציון" שבו, פנימיות הנשמה, באים ל"ציון" כפשוטו.ב' חלקים משיחת יום א' פ' תולדות, כ"ח מרחשון ה'תש"נ בקשר עם כינוס השלוחים העולמי ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2023 Synopsis 1) Participating in the International Kinus Hashluchim is a merit for me and for everything etc. And since it’s an International Kinus, we must daven to Hashem that it’s effect should be with “ever increasing light” in the whole entire world, including by influencing the seventy nations of the world to keep the Sheva Mitzvos B’nai Noach. 2) May it be Hashem’s will that the shlichus be fulfilled completely; since the shlichus continues even after the arrival of the true and complete Redemption, and we will continue to live with eternal life, souls in bodies, without interruption – that brings a greater level of completion to the shlichus now, too, knowing that our actions will have an effect forever. The shluchim must utilize all the abilities Hashem has given them. 3) May it be Hashem’s will that every individual should “go from strength to strength, appearing to G-d in Tzion”: when a Jew reveals the “Tzion” within himself, which is the inner dimension of his soul, we will come to “Tzion” in the literal sense.2 excerpts from sicha of Sunday, Parashas Toldos, 28 MarCheshvan 5750, in connection with the International Kinus Hashluchim For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2023 לזכות חי' מושקא בת חנה יהודית שתחי'ליום ההולדת שלה כ"ח מרחשוןנדבת ר' ראובן שי' בחורבערג

התוכן על מ"ש "שני חיי שרה" פרש"י: "כולן שוין לטובה". וצ"ל: הלא מפורש בתורה שהיו לה מצבים שונים במשך חיי', לדוגמא החידוש הגדול כשנק' "שרה" – "שרה על כל" לגבי רוב שנותי' לפנ"ז שנק' "שרי" – "לי ולא לאחרים", ועד שבפסוק זה גופא מחלקת התורה שנותי' לג' מצבים "ק' שנה", "כ' שנה" ו"ז' שנים"? והביאור: "הקב"ה אינו מבקש . . אלא לפי כחו". הוא מבקש שבכל מעמד ומצב יהי' האדם בתכלית השלימות לפי כחותיו ולפי העבודה הנדרשת באותו מעמד ומצב. ולכן, אע"פ שמזמן לזמן האדם עולה בקודש, כמו מתקופת "ז' שנים" לתקופת "כ' שנה", אבל מה שנדרש ממנו הוא להיות בתכלית השלימות לפי מעמדו ומצבו בהווה. וזה עצמו ההכנה להעילוי שאח"כ. ויתירה מזו: בכל תקופה, כמו "ז' שנים" "כ' שנה" וכו', יש את העבודה המיוחדת שצ"ל דוקא באותה תקופה. ולכן דוקא בסיום חיי שרה, כשרואים שעשתה את העבודה של כל תקופה בזמנה בתכלית השלימות, רואים ש"כולן שוין לטובה". משיחת מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו – בחדרו – ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2023 Synopsis On the words “the years of the life of Sarah,” Rashi writes: “All of them equally good.” Seemingly, the Torah indicates that her years were not all equally good, for example, for the majority of her life she was called Sarai – “My princess but not to others” – and only later was she called Sarah – “to everyone”. Moreover, this very verse divides her life into categories of “one hundred years” and “twenty years” and “seven years”? The answer is that “Hashem only requests…according to his ability.” He requests that at every stage in one’s life, he should serve Hashem to the utmost of his ability in accordance with the service needed from him in that stage. Therefore, although a person advances in holiness, such as from “seven years” to “twenty years”, he must achieve perfection in each stage according to his current state at that time. And this itself prepares him to later ascend higher. Moreover: in every stage, such as “seven years” or “twenty years” etc., there is the specific aspect of service needed from him during that period. And therefore, only at the end of Sarah’s life, when we know that she fully performed the service of each stage of her life, do we know that “all of them were equally good.”Excerpt from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Chayei Sarah, Mevarchim Kislev, 5738 – in the Rebbe’s room For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2023

התוכן בשיעור רמב"ם היומי מבאר פרטי הדינים ד"צמיד פתיל" בכלי חרס שמציל על מה שבתוכו מקבלת טומאה, חוץ מאוכלים ומשקים שגזרו עליהם וכו', אבל "אדם שהי' נתון בתוך החבית ומוקפת צמיד פתיל – טהור" ולא גזרו ע"ז. ביאור הענין בעבודת ה': ענין ה"חיים, הוא הדביקות בה' ע"י קיום תומ"צ, כמ"ש "ואתם הדבקים בה' .. חיים וגו'". ומזה מובן שע"י החסרון בקיום תומ"צ נעשה חלישות וכו' בענין החיים. והעצה לזה היא – תשובה, שע"י שב האדם ומתדבק בהקב"ה. אבל גם כאשר האדם עצמו הוא במצב של "חיים", אבל ירידתו של יהודי לעוה"ז, ובמיוחד בזמן הגלות וכו', היא בדוגמת כניסה לאוהל המת, וע"ז באה ההוראה, שכדי להנצל מכך הוא עבודת הביטול – "כלי חרס", והפסק מוחלט בינו לבין הטומאה – "צמיד פתיל". וההוראה לפועל: גם כאשר נמצאים בגלות, הנה, לכל לראש, צריך לדעת שרצונו האמיתי של כל יהודי עצמו הוא "לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", ואם טוען: אבל ה"ה נמצא בעולם שבדוגמת "אוהל המת" – הנה ע"ז יש את העצה הנ"ל. ב' חלקים משיחת אור לכ"ף מרחשון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2023 Synopsis The daily Rambam discusses the laws of an earthenware vessel covered with a tzamid pasil, a “tightly fastened cover,” that protects its contents from impurity. Though the Sages decreed that food and drink are not protected, the decree doesn’t apply to a person, and therefore, a person in a barrel with a tightly fastened cover remains pure. In terms of man’s Divine service: a person draws life by connecting to Hashem through His Torah and mitzvos, as it says, “You who cleave to Hashem your G-d are alive, all of you this day.” Thus, when Torah and mitzvos are lacking, one lacks life, too, chas v’shalom. The solution is teshuvah – renewing the bond with Hashem. A Jew is inherently alive, but must descend to this world, which is like “entering a tent covering a corpse”, especially during the exile. But even during the exile, every Jew’s true desire is to connect to Hashem and refrain from sin; the way to protect oneself is to have bittul – to be like an “earthenware vessel”, with a “tightly fastened cover,” a total barrier between himself and the impurity.Two excerpts from sicha of 20 MarCheshvan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2023 לע"נ הרה"ח הרה"ת הרב ארי' ליב ב"ר יצחק מיכל ע"ה קרעמער – מנהל ישיבת תות"ל מונטרעאל יותר מיובל שנהליום היארצייט שלו ‏כ"ז מרחשון. תנצב"הנדבת משפחתו שיחיו‏

התוכן לאחרי חודש תשרי – אותיות "רשית" – בחי' "ראש" ו"ישראל" ("לי ראש") – מתחילה העבודה בחודש חשון של "ויעקב – מלשון עקב – הלך לדרכו". ובהנהגת האדם: בחי' "ראש" ו"ישראל" הו"ע לימוד התורה ובחי' "יעקב" הו"ע מעשה המצות. וזהו כללות החילוק בין חודש תשרי שענינו תורה (וזהו שא' הטעמים לתקיעת שופר בר"ה הוא – קול השופר דמתן תורה) וחודש חשון שענינו מעשה בפועל, גם בנוגע לעניני הרשות – "מר-חשון" מלשון טיפה, שפירושו – טיפת גשמים, שקשור עם חרישה וזריעה וכו', ששייך במיוחד בחודש חשון וכו'. ובזה ישנה הוראה נפלאה משיעור חומש היומי [חמישי פ' חיי שרה] שבו אומר אליעזר עבד אברהם "וה' הצליח דרכי" – כאשר הולך ל"חרן" למלא שליחותו של אברהם או של רבותינו נשיאינו, וזה נעשה "דרכו" – מבטיחה לו התורה שיוכל לומר "והוי' ["הוי'" לא רק משם אלקים, "והוי' – בהסכמת "בית דינו" של מעלה] הצליח דרכי"!ב' חלקים ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' חיי שרה, ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2023 Synopsis Following the month of Tishrei – whose letters (reishis) connote the rosh (head) and the name Yisrael (li rosh) – begins the service of the month of Cheshvan, “and Yaakov (from the word “heel”) went on his way.” The level of rosh and Yisrael is Torah study, while Yaakov represents the performance of the mitzvos. This is the general distinction between the month of Tishrei, whose theme is Torah (the shofar on Rosh Hashanah is associated with the shofar at the giving of the Torah), and Cheshvan, whose theme is action, as seen in the name “Mar”-Cheshvan, meaning a drop, i.e., a drop of rain, which is associated with plowing and sowing – the work of the month of Cheshvan. And here we find a wondrous lesson from today’s Chumash [chamishi of Parashas Chayei Sarah]: Eliezer, Avraham's servant, says “and Hashem has made my way succeed” – when one goes to “Charan” to fulfill the mission of Avraham, or of our Rebbe’im, and it becomes “his way” – the Torah assures him that he will be able to say, “And Havayah (not just the Name Elokim) has made my way successful!”Two excerpts from sichah of Wednesday night, Parashas Chayei Sarah 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2023

התוכן ממ"ש רש"י עה"פ [בחמישי דפ' חיי שרה] "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" "...שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מערב שבת לע"ש . . ומשמתה פסקו ומשבאת רבקה חזרו" מובן שאצל נש"ק של אברהם אבינו לא הי' הענין ד"נר דלוק מע"ש לע"ש", וזה התחיל מחדש רק כאשר רבקה באה! ויובן זה עפ"י מאחז"ל עה"פ "אעשה לו עזר כנגדו" "במה האשה עוזרת לאדם . . אדם מביא חטים חטים כוסס (בתמי')", אלא האשה היא זו שמכינה את החטים להיות ראוי למאכל. היינו שהקב"ה נתן לכ"א עבודה המתאים לו/לה. תפקיד האיש ש"דרכו לכבוש" הוא להביא את החטים מהשדה, ולאשה, ש"כל כבודה בת מלך פנימה", נתן ה' את הכחות הזכות והאחריות להפוך את הבית עצמו להיות דירה לו ית'. ולכן, שפעולת הדלקת הנרות תחדור את גשמיות העולם כ"כ עד שהנרות ידלקו בגשמיות מע"ש לע"ש – שייכת יותר אל הנשים – שרה ואח"כ רבקה וכו'. א' השיחות דהתוועדות כ"ף מרחשון ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-11-2023 Synopsis On the verse [in Chamishi of Parashas Chayei Sarah] “And Yitzchak brought her to the tent of his mother Sarah,” Rashi writes: “As long as Sarah was alive, a candle burned from Erev Shabbos to Erev Shabbos… when she died, they ceased, and when Rivkah arrived, they resumed.” This indicates that although Avraham Avinu surely lit candles after Sarah’s passing, it didn’t have this miraculous effect of lasting from week to week, which returned only when Rivkah arrived. We can understand this based on the Gemara’s explanation of the verse “I shall make him a helpmate opposite him”: “How does a woman help a man…Man brings wheat – does he chew wheat?” Rather, it is the woman who prepares the wheat and turns it into food. Meaning: Hashem gave everyone the role suitable for him or her. For men – “it is the way of a man to subdue” – to bring wheat from the field; for women – “all the honor of the King’s daughter is within” – Hashem gave women the ability and the merit and the responsibility to transform the house itself into a dwelling for Hashem. Therefore, for the candles to be lit in such a way that the light permeates the physicality of the world – to the extent that that they physically remain lit from Erev Shabbos to Erev Shabbos – is something that pertains to women etc.Sicha from farbrengen of 20 Marcheshvan 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-11-2023 לע"נ ר' זאב ארי' ב"ר שמעי' ע"ה קרינסקי, ליום היארצייט שלו כ"ג מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת חתנו ובתו ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים

התוכן "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה", ועל האדם לנצל את כל הכחות שה' נותן לו במילואן. ולכן גם כאשר פועל יותר מאשר זולתו – הרי כל זמן שאין זה לפי ערך כחותיו, אין עבודתו בשלימותה. ולדוגמא אדם שהגיע למעמד מיוחד בחברה – בממשל וכיו"ב, אינו יכול להסתפק בכך שעוסק בעניני טוב ככל אדם, כי מה שהוא הגיע למעמד מיוחד זה אינו "כחו ועוצם ידו" אלא "ה' אלקיך גו' הוא הנותן לך כח לעשות חיל" כדי למלא שליחות הקב"ה שגילה ב"תורה אור", החל מקיום ציווי "ואהבת לרעך כמוך" ש"זוהי כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור"! וכמו שהוא בנוגע לממון ונכסים כפשוטם ובנוגע לכחות האדם – כן יש לנצל את הזמן שניתן לאדם במילואו ולהשתדל שאפילו רגע א' לא ילך לבטלה, וכמ"ש בזהר עה"פ [בשני פ' חיי שרה] "ואברהם זקן בא בימים", שכל ימיו היו שלמים וממולאים עם שליחותו בעולם – "לעשות צדקה ומשפט".משיחת אור ליום ועש"ק, שבת הגדול, י"א ניסן ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-11-2023 Synopsis Today’s Rambam, the end of the Laws of Inheritance, states that “Although a guardian does not have to make an accounting . . . he must keep a personal account, being extremely precise, so as not to incur the wrath of the Father of these orphans, Him who rides in Aravos, as it is written, ‘Make a path for Him who rides in Aravos ... the Father of orphans.’” We must understand: 1) In the verse, what is the connection between Hashem being “Him who rides in Aravos” and being the “Father of orphans”? 2) In the Rambam, why does he specifically cite this verse, which calls Hashem, “Him who rides in Aravos,” rather than one of the earlier verses that also emphasize Hashem’s care for orphans, but uses the name Havayah and the like? The answer can be found in Chagigah [12b], which states that Aravos is the firmament “that contains righteousness; justice; tzedakah . . . and the dew that the Holy One, Blessed be He, will use to revive the dead.” Therefore, here, in his discussion about the care that must be taken in managing the property of orphans, the Rambam cites the verse “Him who rides in Aravos ... the Father of orphans” because this verse emphasizes His righteousness, justice, and tzedakah etc.Excerpt from sicha of Taanis Esther 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-11-2023 לזכות ר' חיים ברוך בן דוואניא שי' ליום ההולדת שלו כ"ב מרחשוןלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף

התוכן עה"פ "קרית ארבע היא חברון", שנקודתה היא מערת המכפלה שבה קבורים הד' זוגות, איתא בזהר שזה קאי על גוף האדם שמורכב מד' יסודות, ובאופן שלא רק שאינם מנגדים זל"ז אלא שמתערבים ומתמזגים יחד עד שאא"פ להבחין מה זה עפר, אש רוח או מים – "חברון". התאחדות כזו בין כל הד' מינים דבנ"י זהו"ע אהבת ישראל לאמיתתה. וזהו גם שבמערת המכפלה מתאחדים כל הד' קצוות – אברהם (חסד), יצחק (גבורה), יעקב (רחמים) ואדה"ר (יציר כפיו של ה'); איתא במאמר "להבין ענין הההשתטחות" ש"כל התפילות צריכות לעלות למעלה דרך פתח של ג"ע הארץ וע"כ התפילה שמתפללים אצל מערת המכפלה היא רצויה ומקובלת מאוד לפי שיש קבלה בידינו ששם הי' פתחו של ג"ע ממש", אף שבגמ' ובשו"ע איתא שבתפלה צריך לכוון לירושלים. ולהעיר ממ"ש בדא"ח שרק לאחרי שדוד מלך ז' שנים בחברון הי' יכול למלוך בירושלים. וזהו מה ששלחו שלוחים לערוך הקפות מיוחדות בירושלים ובמערת המכפלה.ג' חלקים מהתוועדות אור ליום ועש"ק פ' נח, ד' מרחשון ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-11-2023 Synopsis On the verse, “Kiryas Arba, which is Chevron,” the Zohar states that Chevron represents the human body, which is comprised of the four elements, and in such a way that the elements not only don’t oppose one another, but rather they are mixed and united (bechibur). This unity between all four categories of the Jewish people is true Ahavas Yisroel, and thus, Chevron is the location of Me’aras Hamachpelah, which encompasses the four extremes of Avraham (Chesed), Yitzchak (Gevurah), Yaakov (Rachamim), and Adam Harishon (who was formed by Hashem’s hands). The maamar Lehavin Inyan Hahishtatchus states that “all tefilos must ascend on high through the entrance of Gan Eden on earth, and therefore, a tefilah recited at Me’aras Hamachpelah is very much desirable and accepted, because we have a tradition that this was the location of the entrance to the actual Gan Eden.” And this is despite the fact that it says in Gemara and Shulchan Aruch to face Yerushalayim during tefilah. Additionally, Chassidus explains that it was only after David served as king in Chevron for seven years that he was able to be king in Yerushalayim. This is why shluchim were sent to arrange special hakafos in Yerushalayim and at Me’aras Hamachpelah.3 excerpts from farbrengen of Thursday night, Parashas Noach, 4 MarCheshvan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-11-2023

התוכן לקט סיפורים בקשר לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: 1) ההכנסה לבריתו של אאע"ה של כ"ק אדנ"ע היתה אמורה להיות ביום כ"ז מרחשון. כ"ק אדמו"ר הצ"צ, שהי' אמור להיות הסנדק, אמר כל הזמן שהברית לא תהי' בזמן, וכך הי' בפועל, אף שעשו כל ההכנות בכ"ז מרחשון והיתה אמירת דא"ח מיוחדת, שלכן פשוט שבאותו יום לא אמרו תחנון. 2) פעם בצעירותם שיחקו אדנ"ע ואחיו הרז"א "רבי וחסיד". אדנ"ע, שהי' ה"חסיד", ביקש מהרז"א, ה"רבי", "תיקון" על דבר מסויים, וכאשר הרז"א השיבו, נענה אדנ"ע ואמר "אינך רבי"! כי מתי שרבי עונה – הוא נאנח, ואתה לא נאנחת! 3) פעם, בהיותו בן ט' לערך, שאל את אחיו הרז"א מדוע יש "נקודה" ב"מודה אני" אחרי "בחמלה.( רבה אמונתך)", וב"אהבת עולם" אין "נקודה" אחרי תיבת "חמלה (גדולה)"? והשיבו: זוהי פעולת התפילה – שה"נקודה" "תתפשט". 4) בשנת ה'תרמ"ד, כמה שנים אחרי החתונה, דר כ"ק אדנ"ע בדירה בת שני חדרים והסתפק בזה ועבד שם השי"ת בשמחה ובטוב לבב! [במדינה זו.. בכלל "הס מלהזכיר" דירה בת שני חדרים.. ואפי' אם יש – מכניסים את כל החיות וכו' להכניס בה כל עניני מותרות]. [ועוד].1) ב' חלקים משיחת מוצש"פ חיי שרה, כ"ז מרחשון ה'תש"מ. 2) פורים ה'תש"כ. 3) יו"ד שבט ה'תשכ"ג. 4) יו"ד שבט ה'תשכ"ב. 5) שמחת ביה"ש ה'תשט"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-11-2023 Synopsis A collection of stories about the Rebbe (Rashab) Nishmaso Eden: 1) The Rebbe Nishmaso Eden’s bris was supposed to take place on the 27th of Cheshvan. The Tzemach Tzedek, who was supposed to be the sandek, kept saying the bris wouldn’t be on time, and indeed it ended up being postponed – though they did all the preparations that day, chassidus was said, and they didn’t say tachanun. 2) When the Rebbe Nishmaso Eden and his brother the Raz”a were young, they once played “Rebbe and chasid.” The Rebbe Nishmaso Eden, as the “chasid,” asked his brother, the “Rebbe” for a tikkun for something; when he replied, the Rebbe Nishmaso Eden told him “You’re not a Rebbe” – because when a Rebbe gives an answer – he sighs – and you didn’t sigh. 3) When the Rebbe Nishmaso Eden was around nine years old , his brother the Raz”a asked him why there’s a period in Modeh Ani after the word b’chemlah. He replied that this is the effect of davening – to extend the “dot” throughout the day. 4) In the year 5644, already a number of years after his wedding, the Rebbe Nishmaso Eden lived in a two-room home; he sufficed with that and served Hashem with joy and gladness of heart. (But in this country, you can’t even mention a two-room home…and even if one has two rooms or more – he invests all his energy etc. in furnishing it with extras). 5) The Rebbe Nishmaso Eden was young when he assumed the leadership; when some of the older chassidim commented about it, he replied that an old soldier always remains a soldier, while a young general can grow and become the head of the entire country.1) Two excerpts from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Chayei Sarah, 27 MarCheshvan 5740 2) Purim 5720 3) Yud Shevat 5723 4) Yud Shevat 5722 5) Simchas Beis Hasho’eiva 5716 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-11-2023

התוכן שמו השני של כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא "יצחק" שנק' ע"ש "כל השומע יצחק לי" [כמ"ש בחמישי דפ' וירא], שהיו אלו ש"צחקו" ואמרו שאברהם שהי' בן ק' ושרה שהיתה בת צ' לא יוכלו ללדת, ובפועל נולד יצחק. ועד"ז כשהוא הגיע לארה"ב וייסד את המוסד "של"ה" שבו ילמדו יהדות ילדים שלומדים בבתי ספר עממים, היו אלו ש"צחקו" ואמרו: מה כבר ייצא מזה לאחרי ש"משטר" המדינה הזה נמשך כבר תשעים-מאה שנה וכו', ומה יועיל פעולה חד-פעמית עם ילד יהודי‏ – ‏הרי בין כך הוא "יישחק" אח"כ במנהגי המדינה..., ובפועל רואים שמילדים אלו יצאו אלפים ורבבות שומרי תומ"צ! גם בנוגע ליצחק טען "עוג מלך הבשן", ב"משתה גדול" שעשה אברהם, שהוא יכול "לשְׁחוק" אותו, ולבסוף נפל עוג בידיו! כי אף שיצחק הי' ילד יהודי יחידי נאמר עליו "וארבה את זרעו". וע"י יגיעה ניתן לגלות בכל יהודי את ריבוי הכחות שיש בו ובאופן של "מציאה" וכו'. משיחת י' שבט ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-11-2023 Synopsis The second name of my father-in-law, the Rebbe, is Yitzchak, the name Avraham gave his son because “whoever hears will laugh (yitzachak) over me” (as it says in the fifth aliyah of Parashas Vayera). There were those who “laughed,” saying that at the ages of one hundred and ninety, Avraham and Sarah couldn’t possibly have a child, but in the end Yitzchak was born. Similarly, when the Rebe arrived in the United States and established Shaloh, for Jewish public school children to have the opportunity to learn about Yiddishkeit, some people “laughed,” arguing that nothing would come of it because this country already has an established system that’s ninety or a hundred years old etc., and that even if you get a Jewish child involved temporarily, it won’t last, and the eventually the ways of the land will erase it. But ultimately, this program resulted in tens of thousands of observant Jews! Similarly, Og, king of Bashan claimed that he could wipe away Yitzchak with one finger, but in the end Og fell into the hands of Yitzchak’s descendants. Because though Yitzchak was just one Jewish child, regarding him the posuk says, “I will multiply your offspring.” Similarly, with toil, every Jew can “find” within himself unimaginable abilities etc.Excerpt from sicha of Yud Shevat 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-11-2023

התוכן מהפעולות הראשונות של אברהם אבינו היתה [מ"ש בשישי דפ' וירא]: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" "א"ת ויקרא אלא ויקריא" ‏–‏ שכל הדור יכריז ש"יש בעה"ב לבירה זו" וכו'. ועל יסוד זה נתייסד מדינה זו (ארה"ב) ע"י מייסדי המדינה, שיהי' להם מקום שיוכלו לחנך את הילדים ברוח האמונה בבורא עולם, ולא כמי שנמצא ב"רקיע השביעי" אלא שההנהגה היום-יומית תהי' חדורה באמונה זו, שלפני שעושים או לא עושים משהו ‏–‏ לחשוב מה אומר על זה הקב"ה! והטוענים שאם הממשלה תושיט יד לעזור בענין זה ה"ז היפך ה"קאָנסטיטושאָן" (חוקה של המדינה) וכו' ‏–‏ עליהם לדעת שההיפך הוא הנכון! משיחת י' שבט ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2023 Synopsis One of Avraham’s first activities was [as it says in the sixth aliyah of Parashas Vayera]: “and he called there in the name of Hashem, G-d of the world” – “Do not read it as ‘and he called there,’ but ‘and he made others call’” – he caused his entire generation to proclaim that “this palace has a Master” etc. And it was on the foundation that this country [the United States] was established by its founders – to have a place where they could educate their children in the spirit of faith in the Creator of the world. And belief that G-d is present in this world, such that one’s day-to-day conduct is permeated with this faith, and before doing or not doing something – he first thinks about what Hashem says about it. Those who claim that it is “unconstitutional” for the government to assist schools who teach this must know that the opposite is true!Excerpt from sicha of Yud Shevat 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-11-2023

התוכן פעם בכל חודש הי' הצ"צ בוחן בעצמו את כל ילדי החדר בו למד בנו המהר"ש ולאח"ז נתן להם מתנות. וזוהי הוראה לאלו שמציעים להם ללכת ולהתעסק בלימוד א' ב' עם ילדי ישראל, וטוענים: 'הוא כ"משכיל", "עובד", "מאריך בתפלה", יוותר על כ"ז ויתעסק בזה?!.. זה ניתן להעשות ע"י אחרים!', עליו לדעת שזה "מצוה שבגופו": כדי ש"גופו" לא יהי' מגושם כ"כ עליו לעשות היפך טבעו ולאסוף ילדי ישראל וללמוד אתם א' ב'! כמו הצ"צ שהתעסק בעצמו בקביעות מידי חודש בחודש עם ילדים קטנים! ואפי' אם עד עכשיו היתה עבודתו בבחי' מס"נ ויחו"ע, עליו לדעת שיש עבודה נעלית יותר‏ – ‏לצאת "החוצה" ולהסתובב בין ילדים ולפרסם שה' מנהיג העולם! וכמו שביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהמס"נ של רבי עקיבא, שכל ימיו "חיפש" מס"נ "מתי יבוא לידי ואקיימנו", לא מגיעה למס"נ של אברהם אבינו שהלך בעצמו‏ – ‏בין הגוים‏ – ‏להקריא בשם הוי' א-ל עולם! ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-10-2023 Synopsis The Tzemach Tzedek had a set time each month when he would personally test all the children in the cheder where his son, the Rebbe Maharash, learned, and after testing them he would give them prizes. When we talk about going out to gather Jewish children and teach them Alef-Beis, some people claim: I’m a big maskil and oved etc., why should I occupy myself with this, when others can do it? But we must know that this is a “mitzvah applicable to the body”: in order for one’s body to become more refined etc., he must go against his nature, by gathering Jewish children to teach them Alef-Beis – just like the Tzemach Tzedek, who personally took the time every month to engage in the education of young children! And even if until now one was busy with mesiras-nefesh and contemplating the Divine oneness, he must know that there’s an even greater service – to go to the “outside” and gather children and teach them that Hashem runs the world! As my father-in-law the Rebbe explains, the mesiras-nefesh of Rabbi Akiva, who strove for mesiras-nefesh – “when will I have the opportunity to fulfill it” – isn’t as great as the mesiras-nefesh of Avraham Avinu, who personally went out among the gentiles to influence them to call out by the name of Hashem, G-d of the world!Two excerpts from sicha of 19 Kislev 5726 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-10-2023

התוכן הוראה ממ"ש [בשני דפ' וירא] בנוגע לאברהם אבינו "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט". (שחינך את בניו כך, וכ"ש שכך הי' אצלו). – שהתעסקותו בעניני צדקה וחסד – "לעשות צדקה ומשפט" – לא היתה מצד טבע נפשו אלא בגלל שזהו "דרך הוי'". ועפי"ז יובן מ"ש במדרש שאם האורחים של אברהם לא רצו לברך את ה' על האוכל שקיבלו הי' אברהם מצער אותם וכו' עד שברכו את ה', כי כל מטרתו בעשיית החסד היתה כדי לפרסם עי"ז שלא רק ש"יש בעה"ב לבירה זו" אלא ש"א-ל עולם" (ולא "א-ל העולם") – כל מציאותו של העולם אינו אלא הקב"ה שמהווה אותו וכו', וכשלא הי' יכול לפעול א"ז ע"י עשיית החסד השתמש בגבורה, ועוד.משיחת מוצש"ק פ' מטות-מסעי ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-10-2023 Synopsis Regarding Avraham Avinu, [the second aliyah of] Parashas Vayera states, “For I have known him because he commands his sons and his household after him, that they should keep the way of Hashem to perform righteousness and justice…” (and if he educated his children to do so, he certainly did so himself): Avraham’s tzedakah and kindness – “performing righteousness and justice” – weren’t a function of his nature; rather, he did it because that is the “way of Hashem.” And this is why, as the Midrash states, Avraham would use unconventional means, if necessary, to get his guests to thank Hashem for the food he served them, even requiring them to pay for it until they agreed: the point of his acts of kindness was to spread G-dliness in the world, to the extent not only of a “Master in this palace,” but of Keil Olam (not Keil Ha’Olam) – meaning that the whole identity of the world is only that of Hashem Who creates it etc.; first he tried to do this with Chesed, but if that didn’t work, he resorted to Gevurah etc.Excerpt from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Matos-Masei 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-10-2023

התוכן החילוק בין עבודת הבירורים בכלל ועבודת הנסיונות בפרט: בנוגע לעבודת הבירורים צריכים "לחפש" בירורים כדי לבררם וכו', משא"כ בנוגע לנסיונות הרי מתפללים בכל יום "אל תביאני . . לידי נסיון", וכדי לעמוד בנסיון צריך תוקף גדול יותר, אבל כאשר עומדים בנסיון – ה"ה מתבטל לגמרי ולא נשאר ממנו שום רושם כלל. ולכן כאשר בא לאדם ענין שמונע ממנו לקיים הלכה ברורה בשו"ע – עליו לדעת שאי"ז מציאות אמיתית אלא נסיון בלבד, ולמרות שכדי לעמוד בנסיון צריך תוקף גדול – הרי ודאי שיש לו את הכח לזה, ואז יראה שמלכתחילה לא היתה זו מציאות אמיתית כלל!משיחת מוצאי ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-10-2023 Synopsis The distinction between the service of birurim [elevation of the spiritual spark within physical matter] in general, and the service of being tested in particular: one is supposed to strive for birurim etc., but regarding tests we daven every day “do not bring me...to a test.” To withstand the test requires extraordinary strength, but when one does so, the challenge is completely nullified and no impression of it remains at all. Therefore, when a person encounters something that prevents him from fulfilling a clear law in the Shulchan Aruch, he must know that it is not a true reality, but only a test; through it requires great strength to withstand it – he surely has the capability to do so, and then he will see that it never really existed at all!Excerpt from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Haazinu, 13 Tishrei 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-10-2023 לזכות פריידא בת צירל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ד מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן עה"פ במגילה "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" מבאר אדמו"ר האמצעי ש"ששון" הוא כשהשמחה היא בהעלם. וזהו הקשר למ"ש בגמ' עה"פ ש"ששון זו מילה", כי השמחה ("קיבלו עליהם בשמחה") בקיום מצות מילה [שבפ' לך לך] היא בהעלם מפני "צערא דינוקא" ו"רואה דם בנו שנשפך". וזהו המענה לשאלה: למה קיימים בעולם, במצב ד"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ענינים המצערים, עד כדי כך, שאי אפשר להיות אז בשמחה בגילוי רק בהעלם, באופן ד"ששון", ואפי' לזה קשה להגיע?! התשובה לזה היא מצות מילה: מצות מילה קשורה עם "צערא דינוקא" ו"רואה דם בנו שנשפך", ואעפ"כ ה"ה שמח (בהעלם) בשעת מעשה, כי מבין שאין דרך אחרת ודוקא עי"ז נפעל הענין ד"ברית עולם בבשרכם" (כי ה' רצה שענין זה יבוא ע"י תקונו של האדם, נשמה בגוף, דוקא, ולכן לא נולד מהול), ועד"ז צ"ל בנוגע הצער בעניני העולם וכו'.משיחת פורים ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-10-2023 Synopsis On the posuk, “The Jews had light and joy, and gladness (sason) and honor,” the Mitteler Rebbe explains that sason means hidden joy. This is the connection between the Gemara’s statement that “sason refers to milah” – because the joy (“they accepted it upon themselves with joy”) of a bris milah (Parashas Lech Lecha) is hidden, since the baby experiences pain and the father sees “his son’s blood being spilled.” Similarly, in the era when “we are still servants to Achashverosh,” there is pain in the world, to the extent that we can only experience hidden joy – sason – and even that is difficult to attain. But just as the mitzvah of milah involves pain, and nevertheless, one has (hidden) joy, because he understands that this is the only way to make an “everlasting covenant in your flesh” (because Hashem wanted us to perfect the world, which is why He doesn’t cause people to be born circumcised) – so, too, regarding the pain in the world etc.Excerpt from sicha of Purim 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-10-2023 לע"נ ר' טובי'ה ב"ר חיים יהושע ע"ה זקלס ליום היארצייט שלו י"ב מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת ר' מאיר שי' זקלס

התוכן מסופר בפ' לך לך [בראשון דפ' לך לך] איך שאברם עשה חזקה בארץ ישראל עי"ז ש"ויסע אברם הלך ונסוע הנגבה". ולכן אף שבתחלת הסדרה נאמר שהקב"ה אמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ‏–‏ לשון עתיד, הנה ההליכה שלו בא"י פעלה (גם) מ"ש בסיום הסדרה, שהקב"ה אמר לו בברית בית הבתרים כמ"ש בשישי דפ' לך לך] "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" ‏–‏ שכבר נתן בפועל ממש. ועד"ז בזמננו, צ"ל "הליכה" בכל ארץ ישראל ‏–‏ ליישב את כל השטחים של ארץ ישראל! וישנה ההבטחה שזה יעבור בשמחה ובטוב לבב ובשלום! כיון שכבר "לזרעך נתתי". ולא נוגע שיהי' ב"קול רם" אלא העיקר שתהי' ההתיישבות בפועל! ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' לך לך ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-10-2023 Synopsis [The first aliyah of] Parashas Lech Lecha states that “Avram travelled, continually travelling southward,” thereby taking possession of Eretz Yisrael. Therefore, though in the beginning of the parashah Hashem tells Avram, “I will give this land to your offspring” – at the end of the parashah, Hashem tells him during the Bris Bein Habesarim [in the sixth aliyah], “I have given this Land to your offspring” – He had already given it to him. And so, too, in our times: we must “go” throughout the entire Eretz Yisrael – and settle all the territories! We are promised that this will happen with joy and gladness of heart, and peacefully, because it’s already been “given.” And this doesn’t need to be done loudly; the main thing is to actually do it!3 excerpts from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Lech Lecha, 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-10-2023

התוכן ביאור במה שנאמר לאאע"ה בברית בין הבתרים [בשישי דפ' לך לך]: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחר כן יצאו ברכוש גדול": כל ענין הגלות (אינו לצער בנ"י ח"ו, אלא) הוא כדי שעי"ז "יצאו ברכוש גדול", שיתוספו עליהם גרים" - לגלות אלקות בכל מקום ומקום ולעשות מהתחתונים דירה לו ית', ולקרב כל יהודי ליהדות גם אם הוא נמצא בפנה נדחת בעולם וכו'. ולכן כשא' טוען הרי נמצאים אנו בחושך כפול ומכופל, ובשביל מה להתעסק לקרב איזה ילד/ה ליהדות או לעורר יהודי שיוסיף בקיום תומ"צ וכו'? - הוא מוותר על ה"רכוש גדול", העיקר שיצאו כבר מה"ועבדום וענו אותם"! עליו לדעת האמת - בלי ה"רכוש גדול" הרי כל ה"ועבדום וענו אותם" הוא ללא תועלת! ועד"ז בנוגע להכוונה בירידת הנשמה למטה בכלל.משיחת י' שבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-10-2023 Synopsis During the Bris Bein Habesarim [in shishi of Parashas Lech Lecha] Hashem told Avraham Avinu: “and they will enslave them and oppress them for four hundred years, and afterwards they will go out with great possessions”: The whole point of exile (isn’t to cause pain to the Jewish people, chas v’shalom, rather it) is for them to “go out with great possessions” – “so that converts will join them” – to reveal G-dliness everywhere, to turn this lowest world into a dwelling for Hashem, and to draw near every Jew, even in a far flung corner of the world etc. Therefore, when a Jew says, we’re in a dark and bitter exile, why must I focus on influencing another Jew to increase in Torah and mitzvos etc. – one must know the in truth, without the “great possessions,” it’s as though the whole exile is for naught! And the same applies in general to the soul’s descent into this world.Excerpt from sicha of 10 Shevat 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-10-2023

התוכן ידוע מאמר הגמ' "גדולה לגימה שמקרבת", כפי שלמדים מהעדר הלגימה "שהרחיקה שתי משפחות מישראל (עמון ומואב), שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (ולכן לא יבואו בקהל). והנה ה"פירוד" בין עמון ומואב התחיל עוד בזמנו של אברהם אבינו, כמ"ש בפ' לך לך [בשלישי דפ' לך לך] ע"ד הפירוד שבין אברהם ללוט "ויסע לוט גו' ויפרדו איש מעל אחיו", שמזה נעשה אח"כ הפירוד שבין בנ"י לעמון ומואב (בניו של לוט). ועוד זאת, מזה שדוקא "אחרי הפרד לוט מעמו" התגלה השכינה לאברהם בהיותו נשמה בגוף, מובן, שמדובר ב"פירוד" כזה שיש לו תפיסת מקום גם בדרגא כזו שממנה באה הקישור דמעלה ומטה (שהוא נעלה יותר מ"מעלה" ו"מטה" כשלעצמם). הנה גם בנוגע לפירוד שכזה אמחז"ל ש"גדולה לגימה שמקרבת"! וזהו הדיוק "גדולה לגימה שמקרבת", כי הכח לפעול קירוב גם בנפרדים שהפירוד שלהם נוגע בדרגא נעלית שכזו – נמשך מלמע' מסדר השתלשלות – "גדולה". ואם אפי' כוחה של לגימה של אינו יהודי (שבעצם הם נפרדים) הוא גדול כ"כ, עאכו"כ לגימה של בנ"י, שבעצמיותם מקורבים הם, שגדול כוחה של לגימה לפעול שיומשך ויתגלה ענין זה. וכ"ז נפעל ע"י "לגימה" כפשוטה.משיחת אור לה' מרחשון ה'תשכ"א – התוועדות "צאתכם לשלום" לאורחים שי' ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-10-2023 Synopsis The Gemara states, “offering food is great, because it brings near…”, as we see from the fact that Amon and Moav’s failure to provide food for the Jewish people resulted in them being distanced from the Jewish people. This divide already began in the time of Avraham Avinu, as it says in [shelishi of] Parashas Lech Lecha, “Lot traveled…and they parted from one another,” which eventually resulted in the divide between the Jewish people and Lot’s descendants Amon and Moav. The fact that it was specifically “after Lot parted from him” that the Divine Presence was revealed to Avraham (a soul in a body), indicates that this is the sort of divide that has a valid place, and that it even has an effect on heaven and earth being connected (a level even higher than heaven and earth themselves). And even regarding this kind separation our Sages said that “offering food is a great thing”! It is called “great” because this ability to bridge even a divide at such a lofty level comes from a place that transcends seder hishtalshelus. And if “food” offered by a non-Jew (who are inherently separate) can have such a great effect, we can understand that “food” shared among Jews, who are inherently connected certainly has a lofty effect, causing those lofty levels to be revealed. And all this happens through “food” in the simple sense.Excerpt from sicha of 5 Cheshvan 5721 – at the farbrengen bidding farewell to Tishrei guests For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-10-2023

התוכן בשיעור היומי בספר המצוות להרמב"ם לומדים אודות דיני בכור, שיש בו קדושה, ושאסור לאכול בכור (בהמה) חוץ מירושלים. וההוראה: כל דבר שהוא ראשון צריך יהודי להקדיש לה'. לדוגמא, יהודי צריך להתחיל את היום בענין של קדושה, ולכן מיד כשניעור משנתו אומר מודה אני לפניך וכו'. ונוסף לזה, צריך לפעול שגם המקום שבו מקדיש את ה"בכור" לה' יהי' מקום של קדושה – "ירושלים", ובדוגמא הנ"ל – לעשות גם החדר שבו אומר "מודה אני" מקום קדוש. בשיעור היומי בספר הי"ד להרמב"ם, כותב: "כל הבכורות אדם רואה (אם יכולים לאכלן במומן) חוץ מבכור עצמו". וההוראה: אין לאדם לסמוך על עצמו בענינים השייכים ונוגעים אליו, כי יתכן שהוא "משוחד" ואינו רואה הדבר כפי שהוא לאמיתתו.משיחת יום ה', ח"י תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשמ"ו להילדים והילדות ד"צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-10-2023 Synopsis Today’s portion of Sefer Hamitzvos discusses how a firstborn is holy, and that a firstborn animal may not be eaten outside of Yerushalayim. The lesson is: Anything that comes first must be sanctified to Hashem. For example, a Jew must begin the day with something holy; therefore, the first thing he thinks and says upon waking up is Modeh Ani etc. Moreover, the place in which one sanctifies the “firstborn” must be turned into a holy place – “Yerushalayim” – for example, the room in which he says Modeh Ani should become a holy place. Today’s Rambam states that “A person can inspect all firstborn animals [for blemishes] except his own firstborn animal.” The lesson is: When it comes to something that personally affects someone, he cannot not rely on himself to objective, but must rather ask someone qualified.Excerpt from sicha of Thursday, 18 Tishrei, second day of Chol Hamoed Sukkos 5746 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-10-2023

התוכן עילוי נפלא בז' מר-חשון עפ"י מ"ש הש"ך "לעולם אין פוסקין תענית בה"ב קודם ז' מרחשון". והביאור: ענין תענית בה"ב הוא להשלים את הענינים שהיו חסרים במועדי חודש תשרי וכו', ועפ"י המבואר בדא"ח הטעם שאומרים תחנון דוקא לאחרי תפילת העמידה כי דוקא כשהאדם מתעלה לדרגא נעלית יותר ה"ה בא לידי הכרה במצבו האמיתי ושעדיין חסר בעבודתו וכו', ועוד יותר: יכול להיות יהודי שמעמדו ומצבו האמיתי הוא בתכלית השלימות ואעפ"כ בעלותו לדרגא נעלית יותר שוב אינו במעמד ומצב של שלימות [וזהו גם הביאור במשארז"ל "כל ימיו בתשובה"]. ועפי"ז יובן גודל ההפלאה דז' מר-חשון, שדוקא אז מגיע האדם לשלימות הכי נעלית ונדרשת ממנו ענין של תשובה וכפרה!משיחת כ' מר-חשון ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2023 Synopsis The Shach states that “a Beha”b fast is never set before the 7th of Cheshvan.” This alludes to the remarkable quality of the 7th of Cheshvan: The purpose of Beha”b is to fill in anything lacking from the month of Tishrei etc.; we can understand this based on the explanation in Chassidus that the reason we say tachanun after Shemoneh Esrei is because it is only upon reaching the pinnacle of davening that he can recognize his true spiritual state and that he is lacking. (Moreover, it’s possible that one’s true current state isn’t lacking, but from the perspective of the higher level he reaches, he is lacking – which explains the dictum that one should live “all his days in teshuvah”). Similarly, we can understand the greatness of the 7th of Cheshvan: this is when we reach such a high level that teshuvah and atonement become necessary.Excerpt from sicha of 20 MarCheshvan 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2023 לזכות שמואל דוב בן חי' מושקא שי' ליום ההולדת שלו ו' מרחשון – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת ההורים שיחיו

התוכן הרמב"ם כותב (בהל' ע"ז) "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". ובגמ' [נדרים] איתא שזה הי' כשהי' "בן ג' שנים", ובמדרש איתא "בן מ"ח שנה". והנה אף שישנה גירסא א' במדרש כמ"ש הרמב"ם, אבל צ"ל מדוע בחר הרמב"ם דוקא גירסא זו? וגם צ"ל מה שהצ"צ באוה"ת, כשמתווך בין מ"ש בגמ' להמדרש, ש"בן ג' שנים" הי' התחלת העיון, ובהיותו "בן מ"ח שנה" הגיע לשלימות ההכרה (ומקשר זאת עם הענין ד"התורה נקנית במ"ח" מעלות) – אינו מביא כלל את שיטת הרמב"ם של "בן מ' שנה"?! וי"ל: גם הרמב"ם מבאר שמ"ש בגמ' "בן ג' שנים" הי' ההתחלה, אלא שבחר בגירסא ש"בן ארבעים שנה" הגיע לשלימות ההכרה, כי בזה מובן מדוע דוקא אז הגיע לזה – כמפורש במשנה "בן ארבעים לבינה"! אלא שאברהם המשיך לעלות בעבודתו, וכשהגיע לבן מ"ח הגיע בזה לשלימות נעלית יותר. ומה שהצ"צ בחר דוקא בגירסא ש"בן מ"ח שנה", כי כדי להגיע לאותן מעלות נעלות ביותר אודותן מדבר הצ"צ לא מספיק השלימות של "בן מ' שנה" אלא צ"ל גם הענין ד"בן מ"ח שנה". משיחת מוצש"ק פ' נח, אור לז' מרחשון ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2023 Synopsis The Rambam writes (in Hilchos Avodah Zarah) that “Avraham was forty years old when he recognized his Creator.” However, the Gemara in Nedarim states that Avraham was three years old, while the Midrash states that he was forty-eight years old. Though there is a version of the Midrash stating like the Rambam that he was forty, why did the Rambam specifically choose that version? Moreover: in Or HaTorah, the Tzemach Tzedek discusses and resolves the apparent contradiction between the Gemara and the Midrash, but he doesn’t mention the Rambam’s opinion (age forty)?! We can explain that Rambam learns that the Gemara is talking about the beginning of Avraham’s journey, so it says he was three years old. But the Rambam is talking about when Avraham reached complete recognition – and the reason he chooses the version stating that Avraham was forty as opposed to forty-eight is because that accords with the Mishna’s statement that “forty is the age for understanding.” However, even after age forty, Avraham continued advancing in his Divine service, reaching an even higher level when he was forty-eight etc. And the reason the Tzemach Tzedek specifically chooses the version that he was forty-eight years old is because in order to reach those levels that the Tzemach Tzedek is talking about there, the level of recognition at age forty isn’t enough, rather, Avraham was forty-eight years old.Excerpt from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Noach, 7 Cheshvan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2023 לזכות ר' ארי בן מרים שי' דבורקן ליום ההולדת שלו ה' מרחשוןלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בקשר למ"ש בפ' נח בענין דור הפלגה ש"ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים .. ותהי להם הלבינה לאבן", מפרש"י [הטעם שלא לקחו את האבנים עצמם, כי] "אין אבנים בבבל, שהיא בקעה". והענין בעבודת האדם: "אבן" הוא בריאה בידי שמים משא"כ "לבינה" היא מעשה ידי אדם. וזהו החילוק בין א"י לבבל: א"י היא ארץ קדושה מצד עצמה, ולכן יש בה אבנים – "אבני ברזל", משא"כ בבל שהוא חוץ לארץ, ה"ז בקעה, מקום פרוץ, שכאשר מסתכל בעיני בשר אינו רואה "גדר" של תומ"צ, הנה כדי שגם בבבל תהי' ההנהגה עפ"י רצונו ית', יש צורך בעבודה ויגיעה, וכאשר "יגעת" – אז "ומצאת", "ותהי להם הלבינה – לאבן". והסדר בזה הוא: לוקחים חימר, עפר מן האדמה, לשים אותו וכו' ואח"כ שורפים אותו בכבשן האש, עד שנעשה מציאות חדשה. ודוגמתו בענין החינוך: "עיר פרא אדם יולד", ולכן יש צורך בחינוך כדבעי, "קנעטן אים" (לישה), ושינוי הצורה, וצירוף בכבשן האש – "רשפי' רשפי אש שלהבת י-ה", עד שיגדל להיות יהודי חזק ויוכלו לבנות בו "בנין עדי עד" עד אין סוף! ב' חלקים משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2023 Synopsis On the verse in Parashas Noach, “And they said to one another, ‘Come, let us make bricks and fire them thoroughly’; so the bricks were to them for stones…”, Rashi explains that the reason they didn’t use stones is because “there are no stones in Bavel, which is a valley.” In terms of Divine service: a “stone” is created by Heaven, whereas “bricks” are manmade. And this is the difference between Eretz Yisrael and Bavel: Eretz Yisrael is inherently holy, and therefore it contains stones – “stones of iron.” By contrast, Bavel, in the diaspora, is a “valley,” an “open place”; when we you look at it with physical eyes, you don’t see the “fence” of Torah and mitzvos. In order for the conduct in Bavel to accord with Hashem’s will, work and toil are necessary, and when “you will labor,” then “you will find success” – “the bricks will be to them for stones.” And this is done by taking clay, dust from the ground, forming it, and burning it in a furnace, until it becomes a new entity. And the same applies to Jewish education: “A wild donkey a man will be born”; therefore, a child must be educated properly: first he must be “kneaded,” and formed, and then heated with a fiery furnace – “its coals are coals of fire – a flame of Hashem,” until he grows up to be a strong Jew, a “brick” that can be used to build an “everlasting edifice”.2 excerpts from sicha of 20 Menachem-Av 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2023 לע"נ מרת הינדא בת ר' ירוחם פישל ע"ה ליום היארצייט שלה ד' מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' מאיר שי' זקלס

התוכן ליהודי שהוא במצב של "ראשיכם שבטיכם" יש צורך להבהיר שפעולת ההשפעה על אוה"ע שיקיימו ז' מצוות דבני-נח שייכת גם לו, כי ביכלתו לחשוב שמכיון שביכלתו להתעסק כל היום בלימוד התורה וכו' מדוע שיתעסק עם ענין פשוט כזה?... והמענה – עפ"י הוראת חז"ל "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה": במצוות התורה מתבטא רצונו ית' שבזה לא שייך לחלק בין "קלה" ל"חמורה", והעובר על כל מצוה, ואפי' על דקדוק קל של ד"ס, הרי הוא עובר על רצון העליון! ובנוסף לזה, עצם הקס"ד לקבוע עפ"י שכל אנושי באיזה ענין של תורה ומצוות, שניתנו ע"י הקב"ה, עליו להתעסק – הוא פלא מעיקרא! והמענה לשאלתו היות שצריך להקדיש זמנו ללימוד התורה, מאיפה יהי' לו זמן לפעול על אינם יהודים וכו'? – בפשטות: הרי בלאו הכי מפסיק מתורתו ולאו דוקא לענינים המוכרחים... ועוד ועיקר – על כל יהודי, אפי' מה"עשרה בטלנים", חל החיוב להתעסק ולפעול על אוה"ע, כפס"ד הרמב"ם!משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2023 Synopsis A Jew on the level of “your heads of your tribes” may think, since he can spend his time studying Torah all day etc., why should he engage in something so simple as influencing non-Jews to keep the Sheva Mitzvos B’nai Noach? The answer is based on the dictum of our Sages, “Be as meticulous in a minor mitzva as a major one”: The mitzvos express Hashem’s desire, which cannot be divided into “minor” and “major”; one who transgresses any mitzvah, even a minor Rabbinic requirement, transgresses Hashem’s will chas v’shalom! Moreover, the very thought of trying to use human intellect to discern which aspects of Torah and mitzvos one ought to engage in is odd to begin with. As for his question, that he’s supposed to bey studying Torah diligently, so where will he find the time for promoting the Sheva Mitzvos etc.? The answer is that he interrupts his Torah study in any event, and not only for things that are absolutely necessary. And more importantly – every Jew, even one who is among the “ten idlers,” is obligated to influence the gentiles in this regard, as the Rambam rules.Excerpt from sicha of 11 Nissan 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2023 לזכות שמואל יעקב הלוי בן חי' שרה שי' ליום ההולדת שלו ג' מרחשוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א' מהפסוקי זכרונות שאומרים בר"ה הוא בשלישי דפ' נח: "ויזכור אלקים את נח ואת כל החי' גו'. וזה הביא להענין ד"כריתת ברית" עם נח. וביאור הענין יובן עפ"י המבואר בכ"מ שישנם ג' "כריתות ברית": 1) עם נח על קיום העולם, "לא אוסיף עוד להביא עוד מבול". [אע"פ שגם העולם הוא "בשביל ישראל שנק' ראשית", והעיקר בבני-נח הוא בנ"י, ועד שאפי' הענין דקיום ז' מצוות דב"נ נמסרו במ"ת לבנ"י שהם ימסרו אותם לב"נ]. 2) עם אברהם ("ברית בין הבתרים") שהיתה קשורה עם תומ"צ. 3) עם משה רבינו ("הנה אנכי כורת ברית") על ענין התשובה. וזה שהי' שייך הענין ד"כריתת ברית" עם נח, אע"פ שזה הי' לפני מ"ת וביטול הגזירה ד"עליונים לא ירדו למטה וכו'", הוא רק מפני הענין ד"ויזכור אלקים את נח ואת החי' וגו'" – המשכה ממדרגה נעלית ביותר שלגביו "אדם ובהמה" שווין, וכ"ז – מצד ה"אהבה פנימית ועצמית" של הקב"ה לבנ"י (ולנח). משיחת אור ליום ג' פ' נח, ב' חשון ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-10-2023 Synopsis One of the pesukim we say in the Zichronos on Rosh Hashana appears in the third aliyah of Parashas Noach: “And Hashem remembered Noach and all the animals etc.” Hashem “remembering Noach” led to His making the covenant with Noach etc. We can understand this based on the idea that there are three covenants: (1) The covenant with Noach regarding the existence of the world – no to bring another Flood (although the world too, exists “for the sake of the Jewish people who are called ‘first,” and the main descendants of Noach are the Jewish people, to the extent that the 7 Noachide laws were given at Matan Torah to the Jewish people to give over to the nations). (2) The covenant with Avraham, the Bris Bein Habesarim, which had to do with Torah and mitzvos. (3) The covenant with Moshe Rabbeinu (“behold I make a covenant”) regarding teshuvah. The reason it was possible to make a covenant with Noach, even though it was before the Torah was given, and before the abolition of the decree that “the higher realms shall not descend to the lower realms” etc. is only because “Hashem remembered Noach and the animals etc. – drawing down from a place so high that “man and animal” are equal, and all this is because of Hashem’s “inner, essential love” for the Jewish people (and before them, for Noach).Excerpt from sicha of Tuesday, Parashas Noach, 2 Cheshvan 5740. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-10-2023

התוכן 1) תורת הבעש"ט עה"פ בשני דפ' נח "בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו'" - שכאשר יהודי "נכנס" ל"תיבות" התורה והתפילה ה"ז פועל הגנה עליו, על בני-ביתו ועל העולם כולו וכו'. 2) כאשר מסתכלים בעיני בשר בלבד נדמה שחודש חשון אינו חודש מיוחד, ולהיפך - הוא החודש היחיד שאין בו מועדים, אבל כאשר מסתכלים בתורה רואים שיש בו ענין נעלה ביותר - הוא מסוגל לבנין וחנוכת בהמ"ק השלישי! כמ"ש במדרש שבנין בהמ"ק הראשון נסתיים בחודש חשון ואעפ"כ התעכבה חנוכת הבית עד חודש תשרי, ואז הבטיח ה' לחודש חשון שהוא ישלם לו עי"ז שחנוכת בהמ"ק השלישי תהי' בחודש חשון! ועוד הוראה ממדרש זה - עד כמה יש להזהר בכבודו של הזולת שלא ייפגע וכו', כמו שה' נזהר בכבודו של חודש חשון, וכדי שלא ייפגע מהעובדה שלא היתה בו חנוכת הבית הבטיח ה' לשלם לו!ב' חלקים משיחת יום ב' דפ' נח, בדר"ח מרחשון ה'תשמ"ג, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2023 Synopsis 1) The teaching of the Baal Shem Tov on the verse in the second aliyah of Parashas Noach, “Come into the teivah, you and all your household etc.” – that when a Jew “enters” the teivos, the words of Torah and tefilah, that protects him, his family, and the entire world etc. 2) When we look with only our physical eyes, it seems that the month of Cheshvan isn’t a special month, and to the contrary – it’s the only month without any Yom Tov. But when we look inside the Torah, we see that it has a very special quality – it is fit for the building and dedicating the third Beis Hamikdash! As the Midrash states, the first Beis Hamikdash was completed in the month of Cheshvan, and nevertheless the dedication was postponed until Tishrei – and Hashem promised to compensate the month of Cheshvan by making the dedication of the third Beis Hamikdash in that month. This also teaches us how careful we must be to respect another person’s dignity and not to offend anyone etc., just as Hashem was careful with the dignity of the month of Cheshvan.Two excerpts from sicha of Monday, Parashas Noach, second day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5743, to N’shei U’bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2023 לזכות החתן הת' הרב מנחם מענדל הכהן והכלה מרת חנה שיחיו טייטעלבויםליום חתונתם בשעה טובה ומוצלחת בדר״ח מרחשון ה'תשפ"ד

התוכן כאשר יוצאים מחודש תשרי ש"מרובה במועדות" ונכנסים לחודש חשון שמרובה בעניני חול וכו' – "ויעקב הלך לדרכו", יש לקבל החלטות טובות למשך כל השנה כולה. וכדי להקל על קבלת ההחלטות טובות וקיומן בפועל ממש, הנה העצה לזה היא כאשר ההחלטות מתקבלות ברבים, כמבואר בקונטרס "החלצו". ולכל לראש יש להחליט בנוגע כללות הענין ד"אהבת ישראל", וכמבואר שם שדוקא עי"ז נפעל הענין ד"נקמת הוי' במדין" וכו' (ולכן בכל התוועדות יש להחליט לכל לראש בהחלטה תקיפה, שיוצאים "לתת נקמת הוי' במדין" – לבטל כל ענין של מדון ומריבה ר"ל בין איש לרעהו ושיהי' "אהבת ישראל" וכו'). ולכן מן הראוי לארגן כנסים והתוועדויות בכל מקום ומקום בקשר להתחלת חודש חשון, כדי להחליט החלטות טובות – ברבים ובציבור – בנוגע כללות העבודה דתומ"צ במשך כל השנה כולה ו"אהבת ישראל" וכו'.משיחת יום א' דפ' נח, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2023 Synopsis When we go from the month of Tishrei which, is “full of festivals” to the month of Cheshvan, which is full of mundane matters etc. – “and Yaakov went on his way” – it’s necessary to make positive resolutions for the entire year. To make it easier to make these resolutions and actually keep them – they should be made in public, as explained in Kuntres Heichaltzu; above all, resolutions should be made regarding ahavas yisroel; as explained there, it is specifically in this way that we “take revenge for Hashem against Midian” etc. (and therefore, it should be strongly resolved at every farbrengen to “take revenge for Hashem against Midian” – by eliminating every form of strife Rachmana litzlan between one persona and another, and to have Ahavas Yisroel etc.). Therefore, it is appropriate to arrange gatherings and farbrengens wherever possible in connection with the month of Cheshvan, to make such resolutions – and in public, in the presence of the congregation – regarding Torah and mitzvos in general, and ahavas yisroel etc. for the entire year. Excerpt from sicha of Sunday, Parashas Noach, first day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2023

התוכן א' מאופני לימוד התורה הוא – הלימוד ד"אל תיקרי . . אלא..." (שאינו שולל את הפירוש הפשוט אלא מוסיף עליו). כבר בהתחלת התורה מצינו לימוד זה, וכמשאחז"ל עה"פ "בראשית ברא וגו'" – "אל תיקרי בראשית אלא ברא שית". ובעבודה: בתחלת העבודה, אדם רואה "עולם" – שמים וארץ כו', וע"ז אומרים לו "אל תיקרי בראשית", שה"עולם" "מציאותו מעצמותו" ח"ו, "אלא ברא שית" – שיש לעולם "בורא", והוא ברא אותו על "שית" שפירושו – יסוד, והיסוד הוא ה"שיתין" שתחת המזבח בביהמ"ק"! גם כללות ענין החינוך הוא ע"ד הלימוד ד"אל תיקרי וכו'": גם הנהגתו בעניני העולם צ"ל באופן ד"ונפלינו אני ועמך וגו'", ולא כל דבר חמוד שרואה ברחוב הוא טוב ליהודי, "אל תיקרי .. אלא" – "אל תבט אל מראהו" כפי שהוא בגלוי אלא כפי שהוא בשו"ע! וכאשר החינוך הוא ברוח זה, הנה גם כל הבית מתנהג ברוח זה – ש"אל תקרי" חוקות הטבע, אלא גם עניני הטבע שיהודי מתעסק בהם, כמו זריעה, הוא באופן ש"מאמין בחי העולמים וזורע"!ד' חלקים משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2023 Synopsis One of the methods of Torah study is the method of “Do not read…but” (which doesn’t negate the plain meaning of the verse, but rather adds to it). We find this method at the very beginning of the Torah, on the verse Bereishis bara Elokim: Our Sages stated, “Do not read it as Bereishis, but bara shis (‘He created a foundation’)”. In terms of Divine service: at the beginning of one’s Divine service, a person sees a world – heaven and earth etc. And we tell him, “Do not read it as Bereishis,” that the world exists independently chas v’shalom, but rather “bara shis” – that the world has a “Creator” and He created the world on a shis, a foundation – and the foundation is the “shitin,” under the mizbeach in the Beis Hamikdash! Likewise, Jewish education in general must be in this manner of “Do not read it…rather”: When a person sees the world around him and engages in it, he must remember that “I and Your people are distinguished from every nation on the face of the earth” – not everything one sees on the street that appears pleasant is good for a Jew. Rather, “do not read it” that way – don’t look at its appearance on the surface; look at what it says about it in Shulchan Aruch! When Jewish education is this way, the entire house is engulfed in this spirit – such that even when a Jew engages in sowing and reaping etc. – he “does not read it” as something one does because those are the rules of nature; rather, he sows and reaps because he “believes in the One Who lives forever”!Four excepts from sicha of 20 Menachem-Av 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2023 לזכות התמים אברהם שמואל בן הדסה שי' סלונים לרגל הכנסו לגיל המצוות כ"ח תשרי ה'תשפ"ד. שיגדל להיות חסיד ירא שמים ולמדןנדבת בני משפחתו שיחיולזכות מושקא בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח תשרילשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן 1) הוראה ממ"ש בתחילת פ' בראשית איך שכל פרטי הנבראים דשמים וארץ נבראו באופן ד"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", אלא שהקב"ה ברא אותם באופן ד"אשר ברא אלקים לעשות - לתקן" - שהאדם ע"י עבודתו יפעל שלימות בבריאה שיראו בפועל ובגילוי שכל עניני העולם הם באופן ד"טוב מאוד". 2) הוראה מסיום פ' בראשית "ונח מצא חן בעיני ה'": מכיון שענינו של יהודי הוא לעשות "נחת רוח" להקב"ה "נייחא לעליונים וכו'" - ענינו של נח, הרי בודאי שכל יהודי מוצא חן בעיני ה' (אפי' לפני עבודתו בפועל), ומזה באים להתחלת פ' נח "אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'", שניכר אצל כאו"א משיראל שהוא "איש צדיק". 3) הוראה מהתחלת שישי דפ' בראשית "זה ספר תולדות אדם": לכל יהודי יש "ספר" - ספר התורה, שבה נתבאר כיצד עליו להתנהג באופן המתאים ל"תולדות" של "אדמה לעליון", ומזה באים למ"ש בסיום השיעור אודות לידת מתושלח שהאריך ימים יותר מאדם הראשון, ועד"ז נותן הקב"ה כח לכאו"א מישראל להיות בדרגת צדיקים גדולים אלו ונותן לו אויוש"ט כימי מתושלח, ועוד יותר, מכיון שהוא חי לאחר מ"ת עפ"י התורה "זה ספר".ב' חלקים משיחת אור לכ"ו תשרי ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2023 Synopsis 1) A lesson from the beginning of Parashas Bereishis, which describes the creation of the heavens and earth in detail, and says that “Hashem saw all that He had made, and it was very good”: Hashem “created to do” which means “to fix” – for a person through his Divine service to perfect creation so that it becomes visible that everything in the world is “very good.” 2) A lesson from the conclusion of Parashas Bereishis, “and Noach found favor in the eyes of Hashem”: Since a Jew’s purpose is to cause “pleasure (נייחא) to Heaven” etc. Hashem – “Noach” – therefore, every Jew certainly finds favor in the eyes of Hashem (even before actually performing his Divine service); then we continue with the beginning of Parashas Noach, “These are the generations of Noach, Noach was a righteous man etc.” – that every Jew is visibly a “righteous man.” 3) A lesson from the beginning of the sixth aliyah of Parashas Bereishis, “This is the book of the generations of man”: every Jew has a “book,” the Sefer Torah, which tell him how to act like “toldos Adam” (the “descendants of Adam” from the expression edameh l'elyon – “I will emulate the Most High”) – and then from the end of the aliyah, which discusses the birth of Mesushelach, who lived longer than Adam Harishon – Hashem gives every Jew the ability to reach the level of great tzaddikim, and gives them long life and good years, like Mesushelach and even more, because the Jew has the advantage of Matan Torah. Two excerpts from sicha of 26 Tishrei, 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2023 לזכות אייזיק גרשון בן שטערנא שרה שי' ליום ההולדת שלו כ"ז תשרי - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו הרב יוסף יצחק וזוגתו מרת שטערנא שרה שיחיו מינץ

התוכן שאלה פשוטה עמ"ש בשלישי דפ' בראשית (בהמשך למ"ש לפנ"ז ‏–‏ "וייצר ה"א מן האדמה את כל חית השדה . . ויבא אל האדם . . וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו"): "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה" ‏–‏ מדוע לא נזכרו דגים?! ואין לתרץ עפ"י דברי רש"י בפירוש "וייצר" שזה "לשון רדוי וכבוש . .שכבשן תחת ידו של אדם" ובנוגע לדגים לא שייך לכאו' כל המושג של ממשלה והנהגה עמהם כמו שאר בעלי-חיים, כי מפורש בקרא "וירדו בדגת הים" ‏–‏ לשון רדוי! וי"ל בפשטות כי מובן (אפי' ל"בן חמש למקרא") שכל התועלת ב"שם" הוא שכשיקראו לא' בשמו יפנה לקורא וכו' ובמילא בנוגע לדגים ‏–‏ אין תועלת בשם כי גם אם יקראו בשמו לא ישמעו מאומה כי הם מכוסים במים! אלא עדיין צ"ע עפ"י המבואר בדא"ח שענינו של "שם" הוא שעל ידו נמשכת החיות וכו', והרי עפי"ז גם דגים זקוקים לשם?! ומענין לענין: למה לא מצינו "פני דג" במרכבה העליונה שראה יחזקא-ל, כמו ה"פני אדם" "פני ארי'" "פני שור" פני נשר" (שדרכם עוברת ההשפעה לאדם, חיות, בהמות ועופות וכו')? "ותן לחכם ויחכם עוד".משיחת יום ג' פ' נח, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2023 Synopsis A simple question on the verse in the third aliya of Parashas Bereishis (following the verse, “And Hashem formed from the earth every beast of the filed…and He brought it to man… and whatever the man called each living thing, that was its name”): The Torah states, “And man named all the cattle and the fowl of the heavens and all the beasts of the field” – why doesn’t it mention fish?! We can’t say that Rashi already addresses this when he writes that vayitzer mean “domination and conquest …that He subjugated them under man’s dominion,” and that regarding fish there’s no “dominion” (because they’re in the sea, unlike land-animals and birds that man can utilize etc.) because the verse explicitly states, “and rule over the fish of the sea” – an expression of dominion! We can explain that the answer to this question is so obvious (even for a five-year-old child beginning to study Chumash) that Rashi need not address it: The point of calling a name is for a person to hear it, so you can get his attention etc.; therefore, fish have no use for a name – even if you call it’s name, it won’t hear it, because its covered in water! But explanation is still required based on the idea in Chassidus that a thing’s Hebrew name brings it into existence etc. – that being the case, fish, too, seemingly need a name?! And similarly: In the Supernal Chariot in Yechezkel, there is the “face of a man” the “face of a lion” the “face of an ox” and the “face of an eagle” (through which people and beasts and domesticated animals and birds receive their life-force etc.) – why is there no “face of a fish”? And “Give a wise man, and he will become yet wiser.”Excerpt from sicha of Tuesday, Parashas Noach, first day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2023

התוכן מה שנאמר בגמ' "יעקב לא מת .. מה זרעו מה בחיים אף הוא בחיים" הוא כפי שהוא נשמה בגוף (שבנוגע לזה שייך קושיית הגמ' "וכי בכדי חנטו חנטיא וכו'"). וכידוע תורת הבעש"ט עה"פ עזוב תעזוב עמו" שעבודת ה' צ"ל עם הגוף, ובירור עניני הגוף וכו'. (וזהו גם תוכן הפתגם של י' שבט ב"היום-יום" ["וואָס דאָס איז דאָך אויך געווען למראה עיני בעל ההילולא און ער האָט מאשר געווען דער תורת כל יום ביומו"] – "בעסער עסן צוליב דאַוונען", וכמו שמסיים "און מען דאַרף עס טאָן בשמחה"). ולכאו' איך כ"ז מתאים עם מ"ש בנוגע לגוף "עפר אתה ואל עפר תשוב", והרי "שינוי החוזר לברייתו לאו שמי' שינוי", ונמצא שכל השינויים שפועלים בגוף ע"י עבודה וכו' אינם שינויים אמיתים ונצחיים?! ויובן זה עפ"י מ"ש שעל ה"עצם לוז" אינו חל מ"ש "ואל עפר תשוב", אלא נשאר קיים. וזה ממשיך "קביעות" בכל הגוף ועניניו, וממילא גם השינויים שנפעלים בזה ע"י עבודה וכו' הם שינויים קיימים ונצחיים.ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-10-2023 Synopsis The Gemara’s statement that “Yaakov did not die…just as his offspring are alive, he too, is alive,” applies to the soul in the body (that’s why the Gemara asks, “was it for naught that the embalmers embalmed etc.”). And we know the teaching of the Baal Shem Tov on the verse, “you shall surely help along with him,” that Divine service must be done with the body, elevating it etc. (And this is also the idea of the Hayom Yom for Yud Shevat, that “it’s better to eat in order to daven,” and it concludes, “and this must be done with joy.”). Seemingly, how does all this accord with the idea that “you are dust and to dust you will return” – we know that “a change that reverts to its original state isn’t called a change,” thus it emerges that all the “changes” one effects in the body through his Divine service etc. aren’t lasting changes?! We can understand this based on the idea that there is one bone, the luz, that doesn’t “return to dust,” but remains intact. This causes the entire body and everything pertaining to it to be permanent and to endure, and therefore, the changes one effects through his Divine service etc. last forever.Two excerpts from sicha of 10 Shevat 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-10-2023

התוכן מכיון שמפני סיבה מדברים במוצאי שמח"ת, ניתן לנצל הדרכים שעל ידם יכולים גם אלו שבמקומות רחוקים לשמוע אותם דברי תורה, שעי"ז נפעל קשר ואחדות בין כולם ע"י "תורת אחת". ומכיון שבתורה מלובש נותן התורה, הרי האחדות נפעלת ע"י ענין שלמעלה מגדר התחלקות לגמרי. ובפרט שזה בא בהמשך לשמע"צ ושמח"ת שקרבנו "פר אחד". וענין זה צריכים להמשיך גם לאח"ז, באסרו חג וב"כל דרכיך" של כל השנה. ויהי רצון שכאו"א יתברך בשנה טובה ומבורכת, בבני חיי ומזוני ובכולם – רוויחי כפשוטו, בגו"ר, ויתקדמו בעבודה של "ויעקב הלך לדרכו", בשמחה – שפורצת כל הגדרים, גדרי הגלות הפנימי וגם של הגלות כפשוטו, וזוכים בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה. כאן המקום לעורר אודות שיעורי חת"ת, "קרן השנה", וע"ד כל ה"מבצעים" ובמיוחד מבצע "אהבת ישראל", וכ"ז יביא את ה"מבצע הגדול" – "ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל" ע"י הקב"ה בעצמו ומוביל אותו לא"י וכו'.ב' חלקים משיחת מוצאי שמחת תורה – בחדרו הק' – ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2023 Synopsis Since we’re talking on Motza’ei Simchas Torah, we can use means that make it possible for people faraway to hear the same words of Torah, which causes unity among them, through the “One Torah.” Since the Torah enclothes the Giver of the Torah, this unity comes from a level that totally transcends division. And especially coming after Shemini Atzeres and Simchas Torah, whose korban is “one bull, one ram.” And this must be expressed afterwards, too, on Isru Chag, and the entire year “in all your ways.” May it be Hashem’s will that everyone be blessed with a good and blessed year, with children, life, and sustenance in abundance, physically and spiritually, and continue with the service of “Yaakov going on his way,” with joy – which breaks all barriers, the barriers of one’s personal exile and the barriers of exile in the literal sense, and that we merit very soon the true and complete Redemption. This is the place to encourage Chitas, Keren Hashana, and the mivtzaim, especially Mivtza Ahavas Yisrael, and all of this should lead to the ultimate “Mivtza” – that “you shall be gathered one by one” by Hashem Himself, who will bring every Jew to Eretz Yisrael etc. 2 excerpts from sicha of Motza’ei Simchas Torah, 5738 – in the Rebbe’s room For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2023

התוכן ענינו המיוחד של הושענא רבה הוא חיבוט ערבה. ובענין זה מצינו דבר נפלא, שהחכמים עשו שהושענא רבה לא יחול לעולם ביום השבת כדי שלעולם לא ידחה המנהג דחיבוט ערבה מפני השבת, וענין זה עשו דוקא במנהג של חיבוט ערבה ולא במצוות ד' מינים שהוא מן התורה! וההוראה מזה – גודל העילוי שבמנהג ישראל! כמו המנהג של שמחת בית השואבה בזה"ז וכו'; מנהג זה הוא דוקא ע"י ערבה – מצד א' ה"ז סוג הכי פשוט מכל הד' מינים, ומצד שני דוקא בו מודגש (בנגלה) ענין האחדות – "גדלים באחווינא", ובזה מודגש ענין העלי' שנפעל דוקא ע"י ירידה וכו'. וזה מודגש גם בה"יהי רצון" שאומרים לאחרי החיבוט ערבה ע"ד הענין ד"המתקת הגבורות".ב' חלקים משיחת הושענא רבה ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-10-2023 Synopsis The unique theme of Hoshana Rabbah is striking the aravos. And here we find something remarkable: the Sages established the calendar in such a way that Hoshana Rabbah never falls out on Shabbos, so that we never miss the custom of striking the aravos, even though they didn’t do so for the mitzvah of the four species, which is a Biblical obligation! The lesson is the greatness of a Jewish custom, like the custom of Simchas Beis Hasho’eiva these days etc. This custom involves specifically the aravah – which on the one hand is the simplest of all the four species, and on the other hand, it emphasizes (according to Nigleh) the theme of unity – they “grow in fraternity (achvana)” and this emphasizes the great ascent that is brought about by the descent etc. And this is also emphasized in the Yehi Ratzon after we say striking the aravos, where we talk about “sweeting the severities.”Two excerpts from sicha of Leil Hoshana Rabbah 5744. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-10-2023

התוכן הקשר בין מצוות החג ל""צבאות ה'". סוכה: נהוג בצבא להקים אוהלים וכו' בשביל החיילים שבשדה הקרב. כך גם הושיב ה' את בנ"י – צבאות ה' – "בסוכות" בצאתם ממצרים, ולזכור זאת – נצטוינו "בסוכות תשבו", ועושים זאת מתוך שמחה וחיות וכו'. נטילת לולב: נהוג בעולם שצבא המנצח במלחמה יוצא ומפגין את כחו ברחובות עיר ע"י שמראה לעין כל את סוגי הנשק שבידו. כך גם בנוגע לבנ"י כתוב במדרש, שאחרי עבודת התשובה של עשי"ת ויוהכ"פ "ישראל יוצאין . . ולולביהן ואתרוגיהן בידן [ה"כלי נשק" של בנ"י] אנו יודעים דישראל אינון ניצוחייא"! ובאמת – גם היצה"ר עצמו שמח מזה שלא נכנעים אליו, כי שליחותו האמיתית אינה להכשיל ח"ו אלא לנסות. זמן שמחתינו: השמחה בקיום המצוות [שמחה של תורה ושל מצוה – שיש לו משמעת צבאית ונזהר שהשמחה לא תהפך ל"הוללות" ח"ו] מראה עוד יותר עד כמה הוא חכם וחזק ואינו מתפעל מתחבולות היצר עד שמצליח לבטלו לגמרי. משיחת יום ג', ו' דחג הסוכות ה'תשד"מ – להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-10-2023 Synopsis The connection between Sukkos and Tzivos Hashem: 1) Sukkah: Armies set up tents for their soldiers; similarly, when Hashem took the Jewish people (Hashem’s army) out of Egypt, He had them dwell in “booths” – and He commanded us to likewise dwell in the sukkah on Sukkos, and to do so joyously etc. (2) Lulav: When an army is victorious in battle, the soldiers go out to display their weapons etc.; similarly, the Midrash says that after the service of the Ten Days of Teshuvah and Yom Kippur, when “the Jewish people go out…with their lulavs and esrogs in their hands (their ‘weapons’) we know that we have been victorious.” And in truth, even the yetzer hara itself is happy over the fact that a Jew doesn’t listen to it, because its true mission isn’t to cause a Jew to stumble, chas v’shalom, but to test a Jew. (3) The time of our rejoicing: The joy (the joy of Torah and mitzvos – which requires military discipline to ensure it doesn’t turn into frivolity chas v’shalom) further shows how much a Jew is wise and strong, and isn’t affected by the schemes of the yetzer hara, to the point that he completely nullifies it. Excerpt from sichah of Tuesday, 6th day of Sukkos 5744 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-10-2023

התוכן 1) הצ"צ סיפר אודות המאמר "ושאבתם מים בששון" שרבינו הזקן אמרו כמ"פ, ש"האָט מען געשעפּט און געשעפּט" ע"ד דברי הגמ' "שמשם שואבין רוח הקודש", וסיים: "ס'איז ביז ביאת המשיח". מזה מוכח שדברים אלו שייכים אלינו. והזמן לזה הוא בשמחת בית השואבה. והכלי לזה הוא לימוד תורה החסידות. 2) ישנו פס"ד בשו"ע שתוכנו, שכאשר יהודי מקבל ע"ע החלטה טובה – אזי מקבל את השכר תיכף ומיד. ובנוגע לעניננו – קבלת ההחלטה טובה בענין הצדקה, פועלת כבר את השכר –קירוב הגאולה, עד כדי כך, שמשיח יכול להגיע מיד עוד לפני הבדלה... ישנם הטוענים שדיבורים אלו הם "ווילדע רייד". ובכן, זה מתאים לכללות ענין הגלות שזהו "אַ ווילדע זאַך", ועוד והוא העיקר – למאי נפק"מ מה שחושבים, וכל הטענות והשאלות – העיקר שתהי' הגאולה של ה"שכינה", של משיח צדקנו, ושל כל בנ"י – תיכף ומיד! 1) משיחת התוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב 2) משיחת מוצש"ק חוהמ"ס, ליל הושענא רבה ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-10-2023 Synopsis 1) Regarding the Alter Rebbe’s maamar Ush’avtem Mayim B’sason, the Tzemach Tzedek (who heard the maamar many times) said “we drew and drew,” (like the Gemara’s statement about Simchas Beis Hasho’eiva that “From there they would derive ruach hakodesh”), and he concluded, “it is until the coming of Moshiach.” This indicates that this applies to us; the time for it is during Simchas Beis Hasho’eiva, and the vessel for it is studying Chassidus. 2) There’s a law in Shulchan Aruch that when a Jew makes a positive resolution – he is given the reward for it immediately. And in our case, resolving to give tzedakah already brings about the reward – the hastening of the Redemption, to the extent that Moshiach can come immediately, even before havdalah…Some people argue that this is “wild talk,” but that is fitting because the whole concept of exile is a “wild thing;” the main thing is, what difference does it make what they think – the main thing is that the Moshiach should come immediately! 1) Excerpt from Simchas Beis Hasho’eiva farbrengen 5712; 2) excerpt from sicha of Chol Hamo’ed Sukkos, night of Hoshana Rabah 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-10-2023

התוכן מצינו שכל הד' מינים נקראים על שם הלולב, כמו בנוסח הברכה "על נטילת לולב". ולכאו', כיון שהאתרוג יש בו טעם וריח, תורה ומצוות, למה הוא טפל ל"לולב" שיש בו רק טעם ולא ריח? והביאור: מצוות קשורות עם עניני העולם שבהם נעשית המצוות בפועל, משא"כ תורה, הרי יכולים לישב בהתבודדות וללמוד תורה, ואדרבה – עיקר ענין התורה הוא במצב של התבודדות ולמעלה מעניני העולם. ומזה מובן שמי שבחלקו מונח גם במצוות, אי אפשר שלא ידבק בו משהו מגשמיות העולם, ואינו מגיע למעמד של עילוי וזיכוך כמו מי שכל ענינו הוא תורה. ולכן כאשר באים כל ד' הסוגים של בנ"י להתאחד – נקראת המצוה על שם ה"לולב", היהודי שכל ענינו אינו אלא תורה, והברכה, שענינו לפעול המשכה מלמעלה, נעשית על ידי מי שהוא קרוב יותר למעלה. ובנוגע לפועל: כיון שנמצאים כאן גם אלו שעדיין לא יצאו לעסוק בעולם וכל ענינם הוא תורה – צ"ל קולם נשמע במיוחד... א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה, ה'תש"כ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-10-2023 Synopsis We find that all four species are called by the name lulav, as we say in the bracha, “[Who commanded us with His mitzvos and commanded us] regarding taking the lulav.” Seemingly, since esrog has taste and smell – Torah and mitzvos – why is it secondary to lulav, which has taste but not smell? The reason is because mitzvos involve worldly matters, whereas Torah study primarily transcends worldly matters. Therefore, when a person spends part of his time in mitzvos, some of the physicality of the world inevitably sticks to him, so he doesn’t have the purity and loftiness of someone who is engaged exclusively in Torah. Therefore, when all four categories of the Jewish people come together – the mitzvah is called “lulav,” the Jew who is engaged only in Torah, and the bracha, which draws down from Above, is brought about by the one who is closer to Heaven. Practically speaking: since there are yeshivah students here who haven’t yet gone out into the world – their voice in particular should be heard…One of the sichos from farbrengen of Simchas Beis Hasho’eiva, 5720 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-10-2023

התוכן מלשון חז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" מובן, שכדי לראות איזו שמחה שתהי' ה"ז דוקא ע"י ראיית שמחת ביה"ש. ועפי"ז צ"ל, הרי שמחת ביה"ש התחילה בביהמ"ק בלילה השני' (דאינה דוחה שבת ויו"ט), ואיך נק' כל חג הסוכות, גם לילה ויום הראשון, "זמן שמחתנו"?! ועכצ"ל שהשמחה דשמחת ביה"ש פועלת למפרע. וזהו גם מה שחגה"ס נק' "חג האסיף" (דזה שבגשמיות זהו הזמן של "באספך את תבואתך", ה"ז מפני דזהו הזמן לזה ברוחניות): חגה"ס בא בהמשך לכפרה דיוהכ"פ, שבאה ע"י עבודת התשובה בשלימות שע"י מתהפכים גם הזדונות שבעבר לזכיות, והיינו, שמאסף את כל הענינים שלו, גם הזדונות, לרשות יהודי – זכיות. ולכן גם, דוקא השמחה שבאה בהמשך לזה היא בשלימות עד שהיא פועלת גם על העבר, שגם אותם הענינים שבעבר לא היו משמחים ה"ה מתהפכים לענינים המשמחים בשמחה נגלית כפשוטה.א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2023 Synopsis Our Sages tell us that “One who did not see the Simchas Beis Hasho’eiva never saw celebration in his life.” Thus, we can understand that it is only possible to see celebration – whatever celebration it may be – after one has seen Simchas Beis Hasho’eiva. The question is: Simchas Beis Hasho’eiva in the Beis Hamikdash began on the second night (because it doesn’t override Shabbos or Yom Tov); how then can the entire Sukkos, including the first night, be called “the time of our rejoicing?” We must therefore say that the joy of Simchas Beis Hasho’eiva on the second night is great that it has an effect the past, transforming retroactively to true joy. And this also is why Sukkos is also called “the festival of the ingathering:” The reason it is the time for gathering physical produce into the house is because it is a time of spiritual ingathering. Sukkos comes after the complete teshuvah of Yom Kippur, which retroactively transforms even the intentional sins of the past into merits. In this sense, one gathers every aspect of his life, even the intentional sins, into his Jewish domain – merits. And just as complete teshuvah has a retroactive effect, so does the complete joy elicited by such teshuvah retroactively transform the first night of Sukkos into true joy. Sicha from Simchas Beis Hasho’eiva farbrengen, 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2023

התוכן במאמר דחה"ס ה'תש"ז מבאר הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל". ומדייק בזה, דבגמ' אמרו עה"פ "ולקחתם" – "שתהי' לקיחה ביד כאו"א", וצ"ל, והלא "ביום הראשון" הוא מדריגה נעלית ביותר, ואיך אפשר אשר כאו"א יוכל להגיע לזה, וכבר ביום הראשון?! ומבאר בזה בהקדם הטעם שלמצוה זו נבחרו דוקא צמחים אלו, משום שכולם מורים על ענין האחדות: אתרוג: 1) ר"ת אל תבואני רגל גאוה", והחידוש בזה הוא שהגם שהוא יודע שיש בו מעלות אמיתיות עפ"י תורה, "יש לו טעם וריח", מ"מ אין לגאוה דריסת מקום אצלו. ומכיון שהוא בטל ה"ה מתאחד עם השני. 2) דר באילנו משנה לשנה – סובל כל ההפכים של ד' תקופות השנה וגדל מהם. דמכיון שהוא בטל ה"ה מאחד גם את כל השינויים שבעולם. לולב: "כפת" – עליו מתאחדים זה עם זה. הדס: תלת בחד קינא. ערבי נחל: נק' אחוינא שגדלים באחוה. ונוסף על האחדות שבכל מין בפ"ע, הנה תוכן המצוה הוא לאחד את כולם. ובזה יובן איך ע"י קיום מצוה זו ממשיך כאו"א מישראל בחי' "הראשון", כי ע"י ביטול ואחדות נעשים כלי לבחי' ראשון וכו'.חלק מהמאמר ד"ה יהי' ה' אלקינו עמנו, אור ליום ה', י"ג תשרי ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2023 Synopsis The maamar of Chol Hamoed Sukkos 5707 explains the verse “And you shall take for yourselves on the first day, the fruit of the hadar tree, date palm fronds, a branch of a braided tree, and willows of the brook etc.” The Gemara’s states, “‘And you shall take’ – that there should be taking in the hand of each and every person,” but we must understand: “the first day” is a very high level; how can every Jew attain it, and already “on the first day” of Sukkos?! The maamar explains this based on the reason the mitzvah involves these particular four plants – because they all express the theme of unity: Esrog: (1) Esrog is an acronym אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, “Let the foot of haughtiness not come with me,” that even though one “has taste and smell,” nevertheless he allows no room for haughtiness, nor even the “foot of haughtiness,” and therefore he can unite with others. (2) The esrog stays on its tree from year to year – because it is batel, it tolerates and grows from all the seasons and changes in the world. Lulav: the lulav is “kefus,” its leaves are united with one another. Hadas: Hadassim must have three leaves on one branch. Aravos: Are called achvana, which means brotherhood. And in addition to each specie’s individual expression of unity, the mitzvah is to bind them all together. Thus, we can understand how this mitzvah brings every Jew to the level of “First” – because bitul and unity are the vessel for attaining that level etc.Excerpt from the maamar Yehi Hashem Elokeinu Imanu, Wednesday night, 13 Tishrei 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2023

התוכן כללות הענין ד"מלכתחילה אריבער" [פתגם בעל ההילולא] שייך במיוחד לשנה זו שתחילתה ביום השבת שתוכנו הוא מנוחה ועונג – העדר ענין המלאכה, עד ש"אין עצב בה", עד ש"לוו עלי ואני פורע", עד ש"אין דאגה בה" מכיון ש"כל מלאכתך עשוי'"! והנה כאשר "ראש השנה" חל ביום השבת, ובו קיים את ענין השבת בכל התוקף עד שלא תקע בו שופר! והתנהג באופן של "שבת'דיק", "מלכתחילה אריבער", ה"ז נמשך כך בכל ימי השנה, ש"אין עצה בה" ואין דאגות וכו' אלא "כל מלאכתך עשוי'". וכאשר שואל הרי צ"ל "שש שנים תזרע שדך וגו'"? אומרים לו: עליך ללכת "מלכתחילה אריבער", ואז – "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'"! ואף שפסוק זה נאמר על הזמן דלעת"ל, הרי ידוע המשל מבעל ההילולא שכאשר מקיימים מצוה עתה – ישנו השכר מיד, אלא שהוא מונח בקופסא חתומה, אבל בעל הרצון ומצווה המצוות מוסר אותה, ביחד עם המפתח, בידי מקיים המצווה! ובמילא אין מקום לדאגה! וכמו שיום הא' דר"ה הי' ביום השבת, עד"ז יום הא' דחה"ס (שבו מתגלים כל הענינים שהיו "בכסה" בר"ה), ועד"ז שמיני עצרת. ונקודת הענין בעבודה: כאשר יהודי, אפי' ילד קטן, לומד תורה או מקיים מצוה ה"ה "שבת'דיק" – הוא מופשט מעניני חול ומרגיש הרגשה נעלית ביותר.א' השיחות דהתוועדות יום ד', אור לי"ג תשרי ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2023 Synopsis Going milechatchila ariber applies especially to this year, which began on Shabbos, which is about rest and delight, when we refrain from work, to point that there is “no sadness on it,” and Hashem says, “Borrow on My account, and I will repay it,” and moreover, “there is no worry on it,” because “all your work is done.” When Rosh Hashana falls out on Shabbos, and we kept Shabbos fully, the point that we refrained even from blowing shofar, and we acted Shabbosdik in a manner of milechatchila ariber – that continues the entire year: “there is no sadness on it,” and “all your work is done.” And if one asks that seemingly it is necessary to “sow your field for six years” etc. – we tell him: You must go milechatchila ariber, and then – “strangers shall stand and pasture your sheep etc.”! Though this verse refers to the future era – we know the analogy given by the Rebbe Maharash that when we perform a mitzvah now – we have the reward immediately, just that it is locked in a box, but the One Who commands the mitzvah gives the box, along with the key, to the one who performs the mitzvah. Therefore, there is no room for worry! And just like the first day of Rosh Hashanah fell out on Shabbos, so, too, the first day of Sukkos (when everything that was “hidden” on Rosh Hashanah is revealed), and so, too Shemini Atzeres fall out on Shabbos. In terms of Divine service: when a Jew, even a small child, studies Torah or performs a mitzvah, he is “Shabbosdik” – removed from mundane matters, and feels uplifted.One of the sichos from farbrengen of the night of 13 Tishrei 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2023

התוכן [התוועדות זו התקיימה בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים] א. במשך הקיץ האחרון דובר ע"ד מ"ש במאמר [ד"ה וקבל היהודים] דשנת תרפ"ז בענין "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם", והי' זה בבחינת "ניבא ולא ידע מה ניבא", ועכשיו מתברר שאכן צריכים את ה"להשבית אויב ומתנקם", שזה יכול להתקיים עי"ז שהאויב נעשה מסייע וכו'. ענין הבירורים נפעל במיוחד ע"י ענין הצדקה, ובאופן של "פיזור" – כמ"ש ב"סידור" שבערב סוכות מפזרין צדקה לעניים וכו'; הביאור הפשוט לזה שהענין התעורר מחדש הוא מפני שהיו כאלו שמצד "יצרם אנסם" ביקשו להחזיר את שטחי א"י שה' העניק לבנ"י באופן נסי וכו'. ולכן, כאשר עשיריות מישראל מתאספים יחד בד' אמות של נשיא הדור ויכריזו בקול רם שאנשים אלו לא דיברו בשם אף א' מישראל (ובאמת – גם לא בשם-עצמם) כי "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" – הנה "כן יקום" ויתבטלו ה"שיריים" מטענתם וכו'. וכאשר הקהל יענה "אמן" ה"ז יפעל בהם ובעולם לעד לעולמי עולמים! [הקהל ענה בקול רם: אמן!] ב. לנצל את השעות עד כניסת החג להוספה בלימוד התורה ובנתינת הצדקה, וכמ"ש "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ושנזכה שיהי' "ופרוס עלי' סוכת שלומך", "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", ולהמשיך שמחה גדולה ורבה בכל השנה כולה.ב' שיחות דהתוועדות י"ג תשרי ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-09-2023 Synopsis [This farbrengen took place at the height of the Yom Kippur War.] (1) During the summer we discussed what it says in the maamar [V’kibel Hayehudim] of 5627 on the verse, “Out of the mouth of babes and sucklings You have established strength…in order to put an end to enemy and avenger.” This was like “prophesying without knowing what he was prophesying” – it has now become clear that indeed a situation has arisen where it is necessary to “put an end to enemy and avenger,” which is possible in a manner where the enemy becomes a helper to the Jewish people etc. The service of birurim is achieved through tzedakah in particular, and when it is dispensed freely – as it says in Siddur im Dach, to freely dispense tzedakah to the poor on Erev Sukkos. The simple reason we’ve brought the issue to the fore lately is because there are those who, because “their inclination forced them” want to give back territory in Eretz Yisrael that Hashem miraculously gave the Jewish people etc. Therefore, when a crowd of multiple minyanim of Jews gather, and within the four cubits of the leader of the generation, and loudly declare that those people do not speak in the name of a single Jew (nor, in fact, do they speak in their own name), because “When He wished, He gave it to them,” and then, “when He wished, He took it away from them and gave it to us” – this will cause it to indeed be that way, and those arguments will be nullified etc. And when the crowd says “Amen,” that has an effect on them and on the world forever and ever. [The crowd loudly responds “Amen!”.] (2) We should utilize the hours remaining until Sukkos to increase in Torah and tzedakah, as it says, “Tzion shall be redeemed through justice and her penitent through tzedakah;” may we merit that Hashem will “spread over us the shelter (sukkah) of Your peace,” and “And I will grant peace in the Land, and you will lie down with no one to frighten [you],” and to continue the great joy throughout the entire year.2 sichos from farbrengen of 13 Tishrei 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-09-2023 לע”נ מרת רייזל רבקה בת ר' יעקב יוסף ע"ה גלאסנער ליום היארצייט שלה י"ב תשרי. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' ירחמיאל שי' גלאסנערלזכות ר' שניאור זלמן בן חוה לאה שי' ליום ההולדת שלו י"ב תשרילשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ענינו המיוחד של יוהכ"פ הוא ענין התשובה. והנה כתיב "וחטאתי נגדי תמיד", וצ"ל: הרי לאחר שעשה תשובה ונתכפר לו, ונק' "ידיד" של הקב"ה, למה עליו לזכור "תמיד" שחטא פעם?! אלא דכמו שחיות האדם הוא ענין תמידי ולא שייך בזה הפסק, עד"ז עניני תומ"צ, חיים האמיתי של יהודי, צ"ל באופן תמידי. ובפרט ענין התשובה שמושרשת במדריגה שלמע' משינויים ("אני ה' לא שניתי"), הרי כשזה נמשך למטה ה"ז באופן של תמידיות, שגם לאחרי הכפרה ה"ה בתנועה של תשובה. וזהו גם תוכן הציווי "כל ימיו בתשובה": דלכאו' למה צ"ל "בתשובה" ביום שבטוח שלא חטא?! אלא שכל זה הוא בנוגע לתשובה תתאה הקשורה עם זמן ומקום, ואם כבר הי' הענין דוידוי דברים והבאת קרבן ונתכפר לו וכו', אין מקום לזה עוה"פ למחרתו, אבל בנוגע לתשובה עילאה להיות רצוי לפני הקב"ה כקודם החטא ועוד יותר וכו' – ה"ז צ"ל באופן של "כל ימיו בתושבה" – באופן תמידי! וזהו גם הענין ד"עתיד לאתבא צדיקיא בתיובתא". ועד"ז בנוגע התשובה של יוהכ"פ: דאע"פ שענין הוידויים בדיבור ה"ז ביוהכ"פ דוקא, אבל באמת – אדרבה, דוקא התשובה של יוהכ"פ, "לפני ה' תטהרו", יש להמשיך על כל השנה!ב' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה'תשכ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-09-2023 Synopsis Yom Kippur is the day of teshuvah. It is written, “my sin is always before me”; the question is, once was has done teshuvah and has attained atonement, he is called a “friend” of Hashem; why then must he “always” remember that he once sinned?! The answer is that just as life must be constant, and it cannot be interrupted, so, too, Torah and mitzvos – the true life of a Jew – must be constant without interruption. And this is especially true of the teshuvah rooted in a level that transcends change (“I, Hashem, have not changed”): when it comes down in this world it is constant, so that even after atonement, one still is in a state of teshuvah. And this is the meaning of “spending all his days in teshuvah”: Seemingly, what need is there for teshuvah on a day that one is certain he didn’t sin?! The answer is that while that may be the case regarding lower-level teshuvah, which involves time and space, and where it is the case that once one has verbally confessed and brought a sacrifice etc. and attained atonement etc., so there is no reason to do that again the next day – however, when it comes to higher-level teshuvah, to become desirable before Hashem like before the sin, and even more so etc. – that requires spending “all his days in teshuvah” – “always.” And this is also the idea that in the future Hashem will bring tzaddikim to do teshuvah. Similarly regarding the teshuvah of Yom Kippur: even though the verbal confessions etc. take place specifically on Yom Kippur, the truth is, to the contrary, it is specifically the teshuvah of Yom Kippur, “you shall be purified before Hashem,” that must continue the whole year!2 excerpts from sicha of Simchas Beis Hasho’eiva 5721 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-09-2023

התוכן עמ"ש במשנה "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה" מפרש בגמ' הטעם מצד גזירה דרבה ("והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה"). ומקשים ע"ז רבותינו נשיאינו "מה ראו רז"ל לעקור מ"ע דשופר ולולב וכו' משום גזירה דרבה וכו'.., ובפרט שהיא מצוה רמה ונשאה מאד". ומזה מכריחים שביו"ט שר"ה שחל בשבת לא צריכים את תקיעת שופר, כי הענינים שנפעלים ע"י תקיעת שופר בכלל, נפעלים ביום השבת מצד עצם קדושת השבת וכו'. אבל אם כך קשה למה צריכים הטעם דגזירה דרבה – גם בלי זה אין מה לתקוע בשבת?! (ועד"ז בנוגע ללולב ומגילה) וי"ל שהענין ד"גזירה דרבה" בא להסביר למה (אע"פ שהענינים נפעלים בשבת מצ"ע) אין תוקעין בשופר בר"ה שחל בשבת כ"זכר למקדש" כמו שמצינו בכ"מ.משיחת אור לי"ג תשרי ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2023 Synopsis On the Mishna, “When the Yom Tov of Rosh Hashanah occurs on Shabbos, they would blow [the shofar] in the Beis Hamikdash, but not in the rest of the country,” the Gemara explains that this is due to Rabba’s decree (“and this is the reason for lulav, and this is the reason for megillah”). Our Rebbe’im ask in Chassidus, why did our Sages uproot a Biblical command of blowing shofar, and lulav etc., because of Rabba’s decree, considering that its such a lofty mitzvah etc.? And thus, they prove that when Rosh Hashanah falls out on Shabbos there’s no need to blow shofar, because the essential holiness of Shabbos itself accomplishes whatever blowing shofar accomplishes etc. But then the question is, if so, why do we need Rabba’s decree – even without it, there is no reason to blow shofar on Shabbos?! (And the same can be asked regarding lulav and megillah). We can explain that the purpose of the rationale of “Rabba’s decree” is because sometimes we find that we do certain things not because they are inherently obligatory, but in order to “commemorate the Beis Hamikdash,” and seemingly, it would make sense here, too, to blow the shofar on Shabbos in order to commemorate the Beis Hamikdash (where they blew shofar even on Shabbos), and here, the reason we don’t do so is because of Rabba’s decree. Excerpt from sicha of the night of 13 Tishrei 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2023

התוכן [המשך] וההוראה: ישנם הטועים לומר ששויון הנשים לגברים בעבודה וכד' היא טובתן. מספרת התורה שההיפך הוא הנכון: ה' העניק לנשים דבר שהוא נעלה יותר מהעלי' לרגל "לראות את פני הוי' אלקיך" – להיות "עקרת הבית". האשה היא זו שנשארת בבית ודואגת שיהי' מיוסד על יסודי התומ"צ, ובפרט – בנוגע לחינוך הילדים. וכמדובר כמ"פ שהיסוד של עם ישראל הוא "למשפחותיהם" – שתא המשפחה בנוי כפי רצונו ית' – שהבעל עושה תפקידו והאשה תפקידה, ותפקיד האשה אינו פחות חשוב – ואולי אפי' חשוב יותר – מתפקיד הבעל! ורואים ר"ל את הקרע בין בני-הבית שנגרם כתוצאה מטעות הנ"ל. כואב לראות אנשים שכל ענינם הוא לנתק הנשים מתפקידן העיקרי ולמנותן כ"גבאי" בביהכנ"ס, לצרפן למנין וכו' – זה לא רק היפך ההלכה, אלא גם פוגע בקיום עם ישראל! והעיקר הוא הצד הטוב – נשי ובנות ישראל צריכות לדעת שעיקר שליחותן ושלימותן האמיתית היא להיות "עקרת הבית", ועי"ז באים אח"כ עם הילדים לשילה ואומרים "אל הנער הזה התפללתי"!משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-09-2023 Synopsis [Continued.] The lesson is: some people mistakenly think that women having equal employment to men is good for them. The Torah tells us that the opposite is true: Hashem gave women something even greater that making the festival pilgrimage “to appear before Hashem your G-d” – and that is to be the “mainstay of the home.” It is the woman who remains at home and ensures that the home rests on the foundation of Torah and mitzvos, and especially, the one who sees to it that the children are educated properly. And as discussed many times, the foundation of the Jewish people is “to their families” – that the family should be built according to Hashem’s will – that the husband should fulfill his role and the wife should fulfill her role. And the woman’s role is no less important – and perhaps more important – than that of the husband. And we see Rachmana litzlan the rift within the family that has resulted from the abovementioned mistake. It is painful to see women whose sole aim is to tear away women from their primary role so they can be appoint as a “gabbai” or be counted in a minyan etc. – this not only goes against halacha, but also affects the existence of the Jewish people! And the main thing is, on the positive side – Jewish women and girls must know that their primary mission and true fulfillment is to be the mainstay of the home, and as a result, they are then able to bring their children to Shiloh and say “for this youth I prayed”.Excerpt from sicha of 6 Tishrei 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-09-2023

התוכן הטעם על ההפטורה ב[יום א' ד]ר"ה הוא כי בר"ה נפקדה חנה. אבל מובן שיש בזה גם הוראה עיקרית לזמננו, ולכל השנה. בהפטורה מסופר אודות גודל ההפלאה באופן העלי' לרגל לשילה של בעלה אלקנה ובני-בתו, אבל כאשר נולד שמואל סירבה חנה להצטרף לאלקנה בעלה בעלייתו לרגל כדי לישאר בבית עם שמואל "עד יגמל הנער" ורק אז תבוא אִתּוֹ לשילה. מובן שחנה, שהיתה בעצמה נביאה, הבינה את גודל הענין של עלי' לרגל ש"כשם שבא לראות כך בא ליראות" וכו' בכלל ושל בעלה בפרט, ולאידך – היתה יכולה לקחת את שמואל אִתָּה ולדאוג שיהיו לה משרתים ומניקות שהנסיעה לא תזיק לילד וכו', או להשאיר את שמואל בבית עם "בייבי-סיטער"... מספרת ההפטורה: לא! חנה ויתרה על העלי' לשילה שנתיים כדי לישאר בעצמה בבית עם בנה ולגדל אותו בצורה הטובה ביותר! ואלקנה הסכים לדעתה וזה נכתב בתורה! ועי"ז דוקא זכתה להביא את שמואל לשילה אחרי השנתיים ולומר "אל הנער הזה התפללתי"! [המשך יבוא]משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2023 Synopsis The reason we read the Haftorah on the first day of Rosh Hashana is because Chana was remembered on Rosh Hashana. Obviously, there’s a fundamental lesson for our times, and for the entire year. The Haftorah relates how Elkana would come to Shiloh with his whole family and with great fanfare, but when Shmuel was born, Chana refused to join Elkana on the trip, so that she could remain home with Shmuel “until the child is weaned.” Obviously, Chana, who was a neviah, appreciated the greatness of going to Shiloh when “to see and be seen” etc., and moreover, Elkana could have hired servants to take care of the child on the journey etc., or Chana could have left Shmuel with a “babysitter”… But the Haftorah says no! Chana gave up going to Shiloh for two years to take care of her son personally, and to be able to do so in the best manner! And Elkana agreed with her approach, and it is part of Torah. And in this way she merited to bring Shmuel to Shiloh after two years and say, “For this child did I pray.” [To be continued.]Excerpt from sicha of 6 Tishrei 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2023