התוכן א) גם מי שטוען שטוב לו בגלות.. או מה כבר יוסיף לו משיח?.., אדרבה ‏–‏ עכשיו בידו לעשות מה שעולה על רוחו אבל אז... ‏–‏ אבל כשעומד כעבדא קמי מרי' ומתפלל "לישועתך קוינו כל היום" ‏–‏ בודאי לא יסכים לעיכוב הגאולה אפי' רגע א'! ב) על תיבת "אמור" פרש"י "אמור ואמרת. להזהיר גדולים על הקטנים", וזה בא בהמשך למ"ש בפ' שלפנ"ז "קדושים תהיו" ופרש"י "הוי פרושים וכו' מן העבירה" (ומביא פסוקים מפ' אמור), והיינו שיש להזהיר את הקטנים שיהיו פרושים ומובדלים לגמרי אפי' מאיזה שייכות לעבירה (ולא רק העבירה עצמה), ועי"ז נעשה אצל הגדולים ("להזהיר גדולים" ‏–‏ מלשון) זוהר ואור. ועוד.ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' אמור, ל"ג בעומר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 Synopsis (a) One may say, I am comfortable in exile, and what more would Moshiach add for me (on the contrary, in exile he can do whatever he wishes, whereas when Moshiach comes…). But when he says the words, “We hope for Your salvation all day” in Shemoneh Esrei, and contemplates the meaning of the words, and he says it like a servant before his Master – then surely he would not agree to delay the Redemption for even a single moment. (b) On the words “Emor el haKohanim” (“Say to the Kohanim…”), Rashi says: “[The verse uses a double expression,] Emor (‘Say’) and V’amarta (‘you must say’), to admonish adults regarding minors [to ensure they don’t become impure either].” This follows the verse in the previous parashah, “You must be holy” on which Rashi says: “Be separate…from sin” (citing verses from parashas Emor), meaning that the children must be cautioned to be completely separate and distinct even from any association with sin (not only from sin itself). By fulfilling this admonishment (“lehazhir”), the adults will come to shine (“zehirus”).2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Emor, Lag B’Omer 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 לע"נ מרת שרה זיסל ב"ר משה הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלה י' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן מהפסוק [בראשון דפ' אמור] "והכהן הגדול מאחיו" לומדים חז"ל שהכה"ג צ"ל גדול מאחיו "בכח.. ובעושר", ואם אין לו‏ – ‏אחיו הכהנים מגדלין אותו‏ – ‏"גדלהו משל אחיו". גדלות הכה"ג צ"ל מאחיו הכהנים דוקא, להורות, שגם כשהכהנים הם אלו שגידלוהו, צריכים הם לדעת שהוא הכה"ג והם כהנים סתם ואסורים להיכנס לקודה"ק! וההוראה: פעם הי' הסדר שכאשר למישהו היתה "שאלה" הלך ל"רב" לשמוע פסק-דין. לאחרונה נהי' הסדר שהבעלי-בתים "מראים" לרב איפה להסתכל כדי לברר מהו הפסק-דין..., ועד שהם אומרים לו מה צ"ל הפסק-דין! הבעלי-בתים מתערבים בתחומו של הרב! ועד-כדי-כך שלפעמים מאיימים עליו שיפטרוהו אם לא יפסוק לפי רוחם!... עליהם לדעת: 1) על הבעלי-בתים לחזק ו"לגדל" את הרב אם אין לו תקיפות מצ"ע, אבל 2) עם כל זה הרב הוא זה שנכנס ל"קודש-הקדשים" לפסוק דינים, ועליהם, כ"ממלכת כהנים" סתם, לא להתערב בזה כלל! וכך יצליח להנהיג את קהילתו כדבעי. וזהו א' מג' דברים טובים שיש ללמוד מה"רפורמים": 1) לא מדברים בעת חזרת הש"ץ וקריה"ת. 2) מתחשבים בכבוד ביהכנ"ס. 3) מכבדים את הרב ולא מתערבים בתחומו! ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשח"י ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Emor), “The Kohen who is greater than his brothers…” our Sages derive that the Kohen Gadol must be “greater than his brethren in strength…and in wealth,” and if he lacks wealth, then his fellow Kohanim must make him wealthy from their own property, as the verse states, “‘The Kohen who is greater (hagadol) than his brothers’ – elevate him (gadleihu) from the property of his brothers.” That is, even when the Kohanim themselves are the ones who elevated him, they must still recognize that he is the Kohen Gadol, while they are ordinary Kohanim who are forbidden from entering the Kodesh Hakodoshim. In the past, when someone had a halachic question, he would go to a Rav for a ruling, but recently, a new pattern has emerged: The laypeople show the Rav where to look in order to determine the ruling, and they even tell him what the ruling should be. Sometimes, they even threaten to dismiss the Rav if he fails to rule according to their wishes. But this verse teaches us that: (1) On the one hand, the laypeople must strengthen and elevate the Rav if he lacks firmness of his own. (2) Nevertheless, the Rav is the one who “enters the Kodesh HaKodashim” to render halachic rulings, and the laypeople, as a “kingdom of (ordinary) Kohanim” must not interfere at all. This is one of three good things that can be learned even from “Reform” congregations: (1) They do not speak during the repetition of the Amidah or the Torah reading. (2) They are mindful of the honor of the synagogue. (3) They respect the rabbi and do not interfere in his domain.2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5718 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 לע”נ הרה"ח הרה"ת ר' דובער ע"ה יוניק ליום היארצייט שלו ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' דוד שי' יוניק*לזכות גנעשא בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה ח' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן האחריות לומר לזולת את כל האמת בלי פשרות – נוגע מאוד, כי כאשר הלה יפגש סוכ"ס מי שכן יאמר לו את כל האמת בדברים היוצאים מן הלב ויתעורר ויתהפך מן הקצה אל הקצה – יבוא הלה אליו בטענה היתכן שהוא לא אמר לו את האמת לפני זה?! מצד אהבת ישראל יש לקרב כל יהודי – אבל בלי לוותר אפי' על דקדוק קל של דברי סופרים! וכמסופר בגמ' שכאשר רב הגיע לבבל "בקעה מצא וגדר בה גדר" ["עמי הארצים היו ומזלזלין במצוות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה". רש"י] (בנוגע לבשר בחלב, עירובין ושימוש באילן בשבת). ורק כך נהי' בבל מקום תורה עד ש"הלכה כבבלי"! וההוראה: כאשר נתקלים בענין שהדור "פרוץ" בו – לא צ"ל הגישה לוותר קצת אלא להיפך – "גדר בה גדר". ואף אם בהתחלה לא ישמחו כ"כ..., הרי מכיון שזהו רצון ה' בתורה ש"דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום" – הרי זוהי אהבת ישראל לאמיתתה, ולבסוף יודו לו!משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2026 Synopsis One must tell others the whole truth about the Torah, without compromise. And if you don’t tell another Jew the whole truth, then later when someone does, and that Jew is awakened and transformed, he may come back to you with a complaint for not having told him earlier…Ahavas Yisroel requires drawing every Jew near, without conceding even the slightest detail. As the Gemara relates about Rav who, upon arriving in Bavel, “found an open area” (a lack of observance with regard to meat and milk, eruvin, and using a tree on Shabbos), “and he fenced it in” (Rashi: “he imposed stringencies upon them in order to make a safeguard and distance them from sin, like a person who fences in a breached field to protect it.”). And in was precisely in this way that Bavel become a place of Torah, to the extent that “the halachah follows Bavli.” The lesson is that when one encounters a breach, an area in Torah in which the generation isn’t careful, the correct approach is not to relinquish any aspect of Yiddishkeit, but on the contrary, to “fence it in” by adding additional stringencies. Even if at first people won’t be happy about it, nevertheless, since this is Hashem’s will as set forth in the Torah whose “ways are ways of pleasantness and all its paths are peace,” this is the true expression of Ahavas Yisroel, and in the end they will thank him for it.Excerpt from sichah of 19 Kislev 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2026 לע"נ מרת מלכה רייזל בת הרה"ח ר' מרדכי דובער ע"ה ראזענפעלד ליום היארצייט שלה ח' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה הרב מנחם מענדל הכהן שי' ראזענפעלד

התוכן ידוע מ"ש אדה"ז שאהבת ישראל ואהבת התורה ואהבת ה' קשורות זב"ז ועד ש"כולא חד". זה שאהבת ישראל [כמ"ש בשני דפ' קדושים] "ואהבת לרעך כמוך"] קשורה עם אהבת התורה מיוסד עמ"ש המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן .. אוהב את הבריות (ולכן) ומקרבן לתורה". והדבר מובן גם עפ"י שכל הפשוט: אם אכן אוהב את הזולת ולכן עוזר לו בכמה פרוטות, הרי עאכו"כ שצריך לקרב אותו לתורה ש"יקרה היא מפנינים". ושלא כדעת הטועים שבכך שישנו "קצת" את התורה כדי לקרב אותה אל הזולת, יטיבו לו בכך – כי אדרבה, זה יביא אותו להקל גם בדברים חמורים יותר וכו', ובכך מנתקים אותו סוכ"ס ממקור מים חיים – תומ"צ! והרי רגע שקשור עם תומ"צ הוא ענין נצחי ולמע' מהזמן לגמרי, וא"כ, אפי' אם מעכבים מלקרב אותו אל התורה לרגע – מעכבים אותו מענין נצחי! אלא שאהבת התורה בלבד לא מספיק, כי יכול להיות שיסמוך על איך שהוא מבין אותה ו"השוחד יעוור עיני חכמים", ולכן צ"ל גם אהבת ה', ולפני לימוד התורה מברכים "ברוך אתה ה', נותן התורה" לשון הווה וכו'ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 Synopsis As the Alter Rebbe writes, love of one’s fellow Jew, love of the Torah, and love of Hashem, are “all one.” That love of one’s fellow Jew (as the verse states in sheini of parashas Kedoshim, “You must love your fellow like yourself”) is linked to the love of Torah is based on the Mishnah, “Be among the disciples of Aharon…loving the creations, and [therefore] bringing them close to the Torah.” This is also understood by simple logic: if one truly loves another – and therefore helps him with a few coins – then certainly one must bring him closer to the Torah, which is even “more precious than pearls.” Some mistakenly think that by altering the Torah “just a little” in order to bring the Torah closer to another person they are benefiting the person, but the truth is the opposite: this will lead him to be lenient even in more serious matters etc., and ultimately to become disconnected from the source of living waters – Torah and mitzvos. Even a single moment of connection to Torah and mitzvos is eternal and transcends time altogether; therefore, if one delays bringing another Jew closer to Torah for even a moment, he is withholding from him something eternal. But love of the Torah alone is not enough, because one might rely on his own understanding of Torah, and “Bribery blinds the eyes of the wise…” Therefore, one must also love Hashem: before studying Torah he must recite the bracha, “Blessed are You, Hashem, Who gives the Torah” in the present tense etc.3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 לזכות הת' נפתלי שי' יוניק ליום ההולדת שלו ו' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן [המשך] ועפי"ז יש לבאר הענין דכיסוי הדם בעבודה בנפש האדם, ועפ"ז יובן גם הענין ד"אבוהון דכולהו דם": "דם", חיות והתלהבות, בעניני קדושה – צ"ל בריבוי ובגלוי (כמו דם הקרבנות, שרובן באו מבהמות שדמן מרובה, שהקריבו על המזבח בכל ה"שטורעם"), ואילו ענינים שבהם יש מיעוט "דם" וחיות, דם חי' ועוף, ניתנו להשתמש בהם לעניני הרשות, אבל בזהירות – "לכסותו", ו"בעפר". כי מפני החשש שזה גופא שה' בחר בו ונתן לו מצוה [זו] יעורר בו רגש דהיפך הענוה וכו' – עלול הוא להמנע בכלל מכל ענין ה"שחיטה", כדי לא לעורר חששות וכו' שיצטרך את העצה של "לכסות" וכו' – על כך אומרים לו שהעצה אינה להמנע מענין השחיטה, שהרי השחיטה היא מצוה, אלא למצוא עצה למנוע מהרגש בלתי-רצוי, והיא ע"י "כיסוי הדם בעפר", ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"; במצוה זו מסיים הרמב"ם ספר קדושה – כללות הענין ד"גוי קדוש" שנעשה ע"י קיום המצות – "אשר קדשנו במצוותיו", אשר "אבוהון דכולהו דם".ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand the concept of kisui hadam in terms of man’s divine service, and accordingly, why the Gemara says that “the father of them all is blood”: In matters of holiness there must be an abundance of “blood” (vitality and enthusiasm), like the blood of offerings that was offered upon the Mizbeach, which mostly came from domesticated animals (who have more blood than wild animals and birds). In contrast, things that have less “blood” and vitality (like the blood of wild animals and birds) may be used for permitted, mundane matters, but with the caveat that their blood must be “covered,” and specifically “with earth.” That is, out of concern that a person will feel the opposite of humility from the very fact that Hashem chose him and gave him a mitzvah etc., one might wish to refrain entirely from the whole matter of shechitah, so as to avoid a situation where he would have to cover the blood etc. But we are told that the solution is not to avoid shechitah altogether (because shechitah is itself a mitzvah), but rather to find a way to prevent the feeling of self, namely, by “covering the blood with earth,” which represents bitul (as in the expression, “…and let my soul be as dust before all).” With this mitzvah the Rambam concludes the Book of Kedushah, which represents the general concept of becoming a holy nation by keeping the mitzvos (“…Who has sanctified us with His commandments…”), whose “father is blood.”3 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 לזכות מרת בתשבע בת אסתר ריזל שתחי' ליום ההולדת שלה ה' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ממצות כיסוי הדם [בחמישי דפ' אחרי] שאסור לכסותו ברגל וכו' למדים לכל המצוות "שלא יהיו . . בזויות עליו". ובלשון הגמ' "אבוהון דכולהו דם". ולכאו', מצוה זו אינה מה"חמורות", ואדרבה – יש בה כמה קולות, שגם מי שלא שחט בעצמו וגם נשים יכולים לקיימה וכו'. גם, מהו הדיוק "אבוהון דכולהו דם" – הלא הלימוד הוא מ"כיסוי הדם" ולא מ"דם" (ש"אין בו קדושה")? והביאור: "דם" הקרבנות מקריבים על המזבח, וזהו "אבוהון דכולהו דם" – שקיום כל המצוות צ"ל מתוך חיות והתלהבות, ענין ה"דם". וזה יובן יותר בהקדם הטעם שמצוה זו נוהגת רק בחי' ועוף ולא בבהמה. ולכאו', מצד טעם המצוה שהוא כדי לשלול טבע האכזריות (לאכול את הבשר בשעה שדמו מגולה לפנינו) – הרי אדרבה, דם בהמה מרובה משל חי' ועוף?! אלא כי מצוה זו נוהגת רק בחולין, ומכיון שהקרבנות באים רובם מבהמות – לא חייבה התורה לכסות דם בהמה בכלל כדי לא לחלק בין מוקדשין לחולין, וחייבה בכיסוי רק דם חי' ועוף (שרק מיעוט הקרבנות באים מהעוף). ולהעיר, שבמדבר לא היתה המציאות של בשר בהמה שחוטה חולין ועוף ד"מוקדשין" (קרבן עני) [המשך יבוא].ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2026 Synopsis The principle that “one should not regard the mitzvos with scorn” to a person is derived from the mitzvah of kisui hadam (in chamishi of parashas Acharei), where the law is that the blood may not be covered with one’s foot. As the Gemara says, “The father of them all is blood.” Seemingly, why is this principle derived from kisuy hadam, which is not a particularly stringent mitzvah (to the contrary – there are several leniencies: the blood can be covered even by someone other than the one who slaughtered the animal, and even by women etc.). Moreover, why does the Gemara say, “The father of them all is blood,” if the principle is derived not from the blood itself (which “has no sanctity”), but from the manner of covering it? The explanation is as follows: The “blood” that is the “father of them all” is the blood (which represents the vitality and enthusiasm) of the offerings brought upon the Mizbeach. In other words, all mitzvos must be performed with vitality and enthusiasm. This can be better understood by explaining why the mitzvah of kisuy hadam applies only to wild animals and birds, but not domesticated animals: Seemingly, the reason for the mitzvah is to negate the tendency of cruelty (i.e., one should not eat meat when the animal’s blood is right in front of him). In that case, the mitzvah would seem to be even more applicable to domesticated animals, which have more blood than wild animals and birds? The answer is the mitzvah applies only to non-sacred meat, and since most offerings come from domesticated animals, the Torah did not obligate us to cover the blood of domesticated animals at all, so as not to differentiate between sacred and non-sacred animals, but only the blood of wild animals and birds (from which only a minority of offerings are brought). It should be noted that in the desert, there was no non-sacred slaughtered meat from domesticated animals, and there were no consecrated birds (because birds are used for a poor person’s offering, and the Jewish people in the desert were wealthy). (To be continued.)2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2026 לע”נ ר' בנימין ב"ר ירחמיאל ע"ה גלאסנער, ליום היארצייט שלו ד' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' ירחמיאל דניאל שי' גלאסנער

התוכן ענין ה"טבילה", שהאדם מתכסה בכל גופו במים, בעבודה, הוא, כמ"ש ברמב"ם, שהאדם "טובל" כל מציאותו ב"מי הדעת הטהור" והוא מתבטל ל"ניצוץ בורא" שבו‏ – ‏ "טבילה" אותיות "הביטל"‏ – ‏כמו נבראים שבים וכו'. והנה "מעיין מטהר בכל שהוא": מים שמחוברים בגלוי במקורם מטהרים, אפי' מטומאת מת, ב"כל שהוא", ובתנאי שכל גופו מתכסה בהם [ובמחשבה עיונית ניתן לצייר זה וכו']. ובעבודה: כשהאדם "מתכסה" לגמרי ב"דיעה" כזאת שהיא מחוברת בגלוי באלקות, ואין שום דבר המפסיק ביניהם‏ – ‏לא אכילה ושתי' ולא מסחר, ואפי' לא לימוד התורה באופן שמרגיש כאילו הוא מצליח בזה בכחות עצמו ואינו צריך את ברכת ה' וכו'‏ – ‏יכול אפי' "כל שהוא" מ"דיעה" זו לטהר אותו מטומאה הכי חמורה ולהעמיד אותו במצב של "לפני ה' תטהרו" [כמ"ש בשלישי דפ' אחרי]! וזהו הענין של פנימיות התורה שאפי' "טיפה" ממנה יכולה לטהר אותו וכו'.משיחת פורים ה'תשי"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-04-2026 Synopsis As the Rambam writes, immersion in a mikveh, where a person is entirely covered by water, represents the immersion and nullification of one’s entire being in the “waters of pure knowledge” (as alluded to in the fact that טבילה is comprised of the same letters as הביטל). Regarding immersion, the law is that a spring purifies even in the smallest amount. That is, water that is openly connected to its source purifies a person from even the most severe form of impurity (contact with a corpse) and with even the smallest amount, provided that one is entirely covered by it (theoretically, a single drop can be thinly spread over one’s entire body). In terms of divine service: when a person is completely immersed in an awareness that is openly connected to G-dliness, with nothing intervening between them (neither eating and drinking, nor business dealings, nor even Torah study when one studies with the feeling that his success results from his own abilities rather than from Hashem’s blessing), then even the slightest measure of this awareness can purify him from the most severe impurity, and then “before Hashem you will be purified” (as the verse states in shelishi of parashas Acharei). And this is the function of the inner dimension of Torah: even a single drop of it can purify a person...Excerpt from sichah of Purim 5717 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן הענין ד"מלכתחילה אריבער" (ההוראה והנתינת-כח של בעל ההולדת) מודגש – בהתחלת התורה: התורה מתחלת עם "בראשית" ר"ת ברכה, ברא – בכח העצמות דוקא, "ורוח אלקים מרחפת וגו' – זה רוחו של משיח", האור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם עד סופו. בסיום התורה: "לכל האותות והמופתים גו' לעיני כל ישראל". בהתחלת תושבע"פ – מס' ברכות: "מאימתי" דקאי על יראה עילאה. בסיום הש"ס: ה' עוז גו' את עמו בשלום". בהתחלת ספר התניא: "משביעין אותו" גם מלשון שובע. בסיום חלק א' דתניא: "יתברך ויתעלה". בהתחלת שו"ע: "שויתי הוי' לנגדי תמיד". וזוהו גם תוכן תפקיד האדם ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שכ"א מג' ענינים אלו (יפוצו, מעיינותיך, חוצה) הוא הענין ד"מלכתחילה אריבער".ג' חלקים משיחת יום א' פ' אמור, ב' אייר, "תפארת שבתפארת", ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2026 Synopsis The concept of m’lechatchilah ariber (as shown and empowered by the Rebbe Maharash, whose birthday it is) is emphasized in: (1) The beginning of the Torah – Bereishis (which starts with a beis, the first letter of the word bracha) bara (which connotes creation by the power of Hashem’s Essence); additionally, as the Midrash says, the verse “and the spirit of G-d hovered over…” refers to the spirit of Moshiach, and moreover, with the light created on the first day of Creation, Adam HaRishon was able to gaze from one end of the world to the other. (2) The conclusion of the Torah – “…with regard to all the signs and wonders…in view of the entire Jewish people.” (3) The beginning of Shas –“Me’eimasai…,” which alludes to the higher level of awe of Hashem. (4) The conclusion of Shas – “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace.” (5) The beginning of Tanya –“Mashbi’in oso,” which also connotes sova (satiety). (6) The conclusion of Part I of Tanya – “…May He be blessed and exalted.” (7) The beginning of the Shulchan Aruch – “I have set Hashem before me constantly.” Similarly, in a Jew’s task of spreading the wellsprings outward, each of the three elements (“spreading,” “your wellsprings,” and “outward”) embodies the concept of m’lechatchilah ariber.3 excerpts from sichah of Sunday, parashas Emor, 2 Iyar 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2026 לזכות שמואל בן שושנה שי' ליום ההולדת שלו ב' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לע”נ הרב חיים ב"ר אלי'הו הלוי ע"ה סוויד ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתו מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו כהן

התוכן מצות טהרת המשפחה הוא ענין עיקרי ויסודי וחיוני לכללות חיי האיש והאשה וילדיהם וכלל ישראל עד סוף כל הדורות! אין סיבה אמיתית מדוע אין הרבנים ובעלי-מוסר רועשים ע"ז. בזמננו אין לסמוך שבהגיע הזמן לזה ישמעו וילמדו בבית (ע"ז, ובודאי לא) כל פרטי הדינים, ואין ברירה אלא שהרבנים ירעישו בציבור ובפומבי בכל הזדמנות אודות נחיצת שמירת טהרת המשפחה, בכללות, ולהודיע מיד ע"ד ייסודם של שיעורים בפרטי הדינים שבהם יוכלו לענות על שאלות וכו'. וזוהי השליחות הראשונה של הנשים – לתבוע זאת (באופן מכובד) מהרבנים, ולא לנוח עד שהדברים יצאו לפועל, שיתייסדו שיעורים בזה בכל ביהכנ"ס ובית-ספר לבנות וכיו"ב. וגם בזמן הקיץ יכולים וחייבים להתעסק בזה. ואפשר לעשות כ"ז באופן של צניעות וכו'.משיחת יום א' פ' שלח, טו"ב סיון ה'תש"מ, בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2026 Synopsis The mitzvah of family purity is a primary, foundational, and vital mitzvah that affects the entire life of the husband and wife, their children, their children’s children, and the entirety of the Jewish people until the end of all generations. There is no real reason for the fact that rabbonim have not discussed it publicly, and these days, one cannot rely on the assumption that when the time comes, young women will learn about it at home (and certainly not about) all the detailed laws; therefore, there is no alternative but for rabbonim to speak loudly and publicly and at every opportunity about the importance of family purity in general, and to immediately announce the establishment of classes on the detailed laws where they can answer questions etc. And this is the first mission incumbent upon the women – to demand from the rabbonim (in a respectful manner) to establish classes on the subject in shuls and girls’ schools etc., and not to rest until they are implemented in practice. Even during the summer, it is possible and obligatory to arrange such classes – and it can all be done in a modest manner etc.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Shelach, 17 Sivan 5740, during the N’shei U’bnos Chabad convention For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2026 לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר ראובן צבי יהודה ע"ה פייגעלשטאק ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן כללות הענין דספיה"ע, דענינו בפשטות הוא הכנה למתן תורה, הוא בדוגמת ענין החינוך – שמחנכים את הילד ומכינים אותו לזמן שיהי' מחוייב במצוות. וי"ל שהנתינת-כח ע"ז הי' בר"ח ניסן, יום השמיני למילואים, שבו נשלם חינוך אהרן ובניו לעבודת המשכן. וזה בא בהמשך להמדובר כמ"פ במשך חודש ניסן אודות גודל והכרח ענין החינוך. וזהו תוכן הענין דכל המבצעים – מבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, נש"ק, כשרות וטהרת-המשפחה – להסביר ולחנך עוד יהודים לקיים המצוות. וכן לחנך א"ע בענינים אלו, כי גם מי שהוא במעמד ומצב נעלה ביותר צריך לחנך א"ע להעלות בקודש. והיינו, שבכל אחד יש את ענין ה"מחנך" ואת ענין "המחונך". והמעשה הוא העיקר: להשתדל שכל יהודי שהוא קטן בשנים או בידיעות שיקבל חינוך יהודי מתאים, ובענין שהזמ"ג, ימי הקיץ – לרשום ילדי ישראל במחנה-קיץ מתאים, וגם להוסיף בחינוכם של אלו שהם כבר "מחונכים", כנ"ל.משיחת יום ה' דפ' קדושים, אור לאדר"ח אייר ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2026 Synopsis The general concept of Sefiras HaOmer, which serves as a preparation for Matan Torah, relates to education, whereby a child is educated and prepared for the time when he will become obligated to keep the mitzvos. It can be said that the empowerment for this was given on Rosh Chodesh Nissan, the eighth day of the Miluim, when the training of Aharon and his sons for the service of the Mishkan was completed. This follows what we discussed numerous times during the month of Nissan about the tremendous importance and necessity of Jewish education, which is also the underlying point of all the Mivtzoim – to educate more Jews to keep mitzvos. Similarly, one must educate oneself in these matters, because one can always learn more and ascend higher in holiness; within every person there is both the educator and the one being educated. And “Action is the main thing”: we must strive to ensure that every young Jew – whether young in years or “young” in knowledge – receive a proper Jewish education. And what is especially timely as summer approaches is to ensure that every Jewish child be enrolled in a proper Jewish summer camp etc.Excerpt from sichah of the first night of Rosh Chodesh Iyar 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2026 לע"נ הרב שלמה ב"ר אלטער בצלאל ע"ה קופצ'יקליום היארצייט שלו כ"ט ניסןת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] אין מקום לשאלה על הטלת השליחות לזרז את הגאולה על כאו"א מישראל – ממ"ש בגמ' שכתוצאה מזה שהושע בן אלה ביטל כל ההגבלות שהעמידו מלכי ישראל לעלות לרגל והכריז "כל הרוצה לעלות יעלה", נענש הוא וכל עשרת השבטים, מכיון שהחובה הוטלה עליהם "הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו" – כי לא מדובר כאן על "הטלת הקולר" שאם לא יעשו זאת אזי... אלא זירוז בלבד, ומודיעים רק את הכתוב בספרים שאין הדבר תלוי אלא בדבר א', תנועה א', וברור הדבר שישנם אלו שיכולים לעשות זאת! ומסוגיית הגמ' בסיום מס' סוטה רואים שהכוונה במ"ש "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" היא לרגעים אלו, ואין מקום לדחות את הקץ יותר. ומכיון שלא יודעים מה בדיוק מעכב את הגאולה – יש לעשות כל ענין ששייך לזרז הגאולה. וזהו גם ההסבר על ריבוי הדיבור לאחרונה אודות הגאולה – כדי לעורר את כאו"א על זה. [ועוד].ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 Synopsis (Continued.) With respect to placing the responsibility for hastening the Redemption upon every Jew, there is no difficulty from the story of Hoshea ben Elah. The Gemara states that although Hoshea ben Elah removed the restrictions that previously prevented the ten tribes from making the trip to Yerushalayim, he was punished, “inasmuch as there was no one preventing them, and [still] they did not go up,” that is, he “removed the chain of culpability” from himself and placed it upon the people. But here, we are not talking about “placing a chain of culpability,” but simply urging and bringing attention to the concept that the coming of the Redemption depends only upon one deed, word, or thought; this is a concept that appears in seforim and it is clear that there are people who are able to do it. From the Gemara’s discussion at the conclusion of Masechta Sotah, it is clear that when it says that “All the kitzin have passed, and the matter depends only upon teshuvah,” it is referring to these moments, and we cannot postpone the ketz any longer. And since we do not know exactly what is holding back the Redemption, we must do everything that is described as a cause for Redemption, which is also why we have been discussing the Redemption so much lately – to awaken everyone in this regard.2 excerpts from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן הגמרא (בזמנה) קבעה ש"כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". במשך הדורות אמנם למדו ענין זה, אבל רק מזמן לזמן. במשך הדורות, גם בזמן אדה"ז וכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכו', גם נתפרסמו "קיצין" וכו'. עד שבא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו והכריז ב"שטורעם" – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ואז גם פרסם "קץ" (וזה נדפס) וכו'. ולאחרי שגם מאז כבר עברו עשרות שנים, מתחזקת השאלה "עד מתי"?! הביאור היחיד שמצאתי (לאחרי היגיעה) הוא – ‏מעתה הענין עבר מ"הנשיא הוא הכל" אל "הכל". מעתה מוטלת האחריות לזירוז הגאולה על כאו"א מישראל! אנשים נשים וטף. וזה יכול להיות אפי' ע"י מעשה דיבור או אפי' מחשבה א', כפס"ד הרמב"ם ש"עשה מצוה א' הרי הכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". עתה כבר אא"פ להסתפק בלימוד הלכה זו אלא יש לקיימה בפועל! [המשך יבוא]משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-04-2026 Synopsis The Gemara says that (already back then,) “All the kitzin [designated end-times by which the Redemption must come] have passed, and the matter depends only upon teshuvah.” Throughout the generations, various kitzin were publicized, including in the time of the Alter Rebbe and of the Rebbe [Rashab] Nishmaso Eden etc., until my father-in-law, the Rebbe, the Nasi of our generation, came and proclaimed with a shturem: “Immediate teshuvah – immediately Redemption,” at which time he also publicized a ketz (and had it printed) etc. Being that decades have already passed since then, the question has only grown stronger: Ad mosai?! The only explanation I have found (and after much toil) is that from now on, the responsibility has passed from “the Nasi who is everything” to “everyone.” The responsibility for hastening the Redemption now rests upon every Jew, man, woman, and child. And it can be caused by even a single deed, word, or even thought, as the Rambam states as a matter of halacha: “If one performs one mitzvah, he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings salvation and deliverance to himself and others.” It is no longer possible to suffice with merely studying this halacha; rather, it must be fulfilled in practice. (To be continued.)Excerpt from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-04-2026 לזכות מרת נחמה דינה בת מינדל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ז ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם שי' גורארי'

התוכן ידוע המנהג שפירסם נשיא דורנו והולך ומתפרסם "ללמוד ב[כל יום ממ"ט] ימי הספירה [א' ממ"ט דפים של] מסכת סוטה .. דף ליום דף ליום". ע"י שהוא מקיים זאת בעצמו, ובפרט כאשר גם מצרף אחרים, ואפי' אם רק מחליט כן – הנה "הכריע עצמו את כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה גדולה". ענין ספיה"ע הוא ע"ד העבודה דבירור ענין הסוטה ונפה"ב. שעבודה זו שבספיה"ע היתה גם בפעם הראשונה בעת יצי"מ, שהתחילו מיד לאחרי יצי"מ במצב של "כי ברח העם", ועבדו עבודתם בזה עד שביום המ"ט אמרו והקדימו נעשה ונשמע. ע"י העבודה דספיה"ע נפעל ענין ה"תמימות" אצל כאו"א מישראל, וזה פועל המשכת "יום החמישים", דשני ענינים בזה: א) זה שקשור עם עבודתם של ישראל דספיה"ע. ב) זה שנמשך מלמעלמ"ט ביום מ"ת. ועד"ז בכל יום ויום של ימי הספירה ישנם ב' ענינים: א) כל יום מברכים בפ"ע על ספה"ע. ב) חלק מכללות מימי הספירה וגם – מ(ב' הענינים שב)יום החמישים. ומכ"ז מובן גם המעלה של זמן זה, לאחרי סיום העבודה דספירת כל המ"ט יום וכו'.משיחת אור לערב חג השבועות ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-04-2026 Synopsis As known, the Nasi of our generation publicized the custom of studying one daf of Masechta Sotah every day during Sefiras HaOmer. When one does so himself, and especially when includes others in doing so, and even when one merely resolves to do so, he “tips the balance for himself and the entire world to the side of merit and causes great salvation for himself and for them.” Sefiras HaOmer is compared to the service of purifying the Sotah and the animal soul; Sefiras HaOmer took place the first time when the Jewish people left Egypt, when their state was such that “the people fled,” and they worked on this service until the forty-ninth day, when they said “We will do” before “We will hear.” The service of Sefiras HaOmer brings “completeness” to every Jew, and draws down the level of the fiftieth day, in which there are two aspects: (a) The aspect linked to the Jewish people’s service of Sefiras HaOmer; and (b) the aspect that comes down from above during Mattan Torah. Similarly, these two aspects apply to every day of Sefira: (a) One makes an independent bracha on each day’s counting, and (b) each day is part of the totality of the entire count and of (the two aspects within) the fiftieth day. From all this we can understand the special quality of the current day, after we have completed the service of counting all forty-nine days etc.Excerpt from sichah of Wednesday night, Erev Shavuos 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-04-2026 לע”נ מרת מרים בת ר' אהרן דוב ע"ה סוויד ליום היארצייט שלה כ"ו ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתה מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו*לזכות מנוחה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו ניסן - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן קרבנו של מצורע הוא "קרבן עולה ויורד" [כמ"ש בראשון דפ' מצורע] שבזה מודגש הענין ד"איני מבקש כו' אלא לפי כחן" שלכן תובעים מכאו"א כפי הישג ידו בלבד. ואעפ"כ ישנו דין ש"עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והי' המצורע עשיר ה"ז מביא על ידו קרבנות עשיר וכו'"! ולכאו' איך תובעים ממנו להביא קרבנות עשיר שלא כפי הישג ידו?! אלא מזה גופא שישנו פס"ד והלכה שחייב להביא קרבן עשיר מוכרח לומר שהקב"ה יתן לו את האפשרות להביא מממונו קרבנות עשיר. והוראה נפלאה מזה: כאשר יהודי מחליט במס"נ לעשות ליהודי שני דבר טוב כזה שהוא למעלה מכחותיו ה"ז דבר ברור שהקב"ה יתן לו את האפשרות לקיים החלטתו! וכפי שראו הנהגה כזו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולדוגמא הסיפור על היהודי שלקח ע"ע הדפסת ספרי הצ"צ שזה הי' למע' מכחותיו ובירכו הרבי ונעשה עשיר וקיים הבטחתו! ועוד.משיחת אור ליום ועש"ק פ' בראשית, כ"ו תשרי ה'תשמ"ו ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-04-2026 Synopsis The metzora’s offering is a sliding-scale offering (as it says at the beginning of parashas Metzora), which is offered only according to his means, emphasizing that “I request only … according to their ability.” Nevertheless, there is law stating that, “If a poor person said, ‘The offering of this metzora is upon me,’ and the metzora was wealthy, [the poor person] must bring a wealthy person’s offering on his behalf...” Seemingly, how can the poor person be required to bring the offering of a wealthy person, which is beyond his means? From the very fact that there is a halacha obligating him to do so, we must say that Hashem will grant him the ability to bring a wealthy person’s offering, and from his own funds. And this is the wondrous lesson: When a Jew resolves with mesiras-nefesh to do a favor for another Jew, even when it is beyond his natural capacity, it is clear that Hashem will grant him the ability to fulfill his resolution. As we saw with my father-in-law, the Rebbe, including the well-known story of the Jew who undertook to fund the printing of the Tzemach Tzedek’s seforim: at the time of his commitment, it was beyond his capacity, but with the Rebbe’s bracha he became wealthy and fulfilled his pledge.Excerpt from sichah of Thursday night, 26 Tishrei 5746 –Yechidus Klalis for Tishrei guests For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-04-2026 לזכות שמואל הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ה ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן אם בכל יום, הן ביום (כשאצלו "אור") והן בלילה (כש"חושך" אצלו), צ"ל "יציאת מצרים" – היציאה ממיצרים וגבולים, ובאופן של "דילוג" – מהו החידוש בזה כשמגיע שבת הגדול וחג הפסח? אלא שבמשך חגה"פ הנה בכל רגע ורגע חדור הכל ובגלוי עם יצי"מ, הן בענין החיובי שבזה והן בשלילת ההיפך מזה – "בל יראה ובל ימצא". ועד"ז בשבת הגדול נוהגים בגלוי בכמה ענינים שקשורים עם יצי"מ, ועד שנק' "שבת הגדול" ע"ש ה"נס גדול" וכו'. אלא שעפי"ז מה מוסיף בזה – מקור ויסוד הענין בחגה"פ – הענין דיצי"מ בכל יום במשך השנה? אלא שהענין דיצי"מ בחגה"פ הוא שלא בערך יותר כאשר זה בא לאחרי ההכנה לזה בזכירת יצי"מ במשך השנה. וכמו שרואים בפועל שכאשר העבודה של יצי"מ אצלו הוא בתמידיות ובחיות בכל יום במשך כל השנה, הנה כאשר מגיע שבת הגדול קל לו יותר לעמוד בהתעוררות גדולה, ועאכו"כ בחגה"פ.ד' חלקים משיחת מוצאי ש"פ צו, שבת הגדול, אור לי"א ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2026 Synopsis If one is obligated to remember the Exodus from Egypt (leaving one’s constraints and limitations) every day, both by day (when it is light for a person) and by night (when it is dark) – what is added on Shabbos Hagadol and Pesach? The answer is that on Pesach, every single moment is permeated openly with the Exodus, both in terms of proactively leaving Egypt, and in terms of avoiding chametz. Similarly, on Shabbos Hagadol there are a number of customs that are openly linked to the Exodus from Egypt, to the extent that it is called “Shabbos Hagadol” on account of the “great miracle” that occurred etc. But if so, the question can be asked in the reverse: what is added by remembering the Exodus every day? The answer is that the Exodus from Egypt on Pesach is incomparably greater when it comes after preparing for it by remembering the Exodus from Egypt during the year. And as is seen in practice: when one experiences the Exodus every day, constantly and with vitality, then when Shabbos Hagadol arrives, it is easier for him to be awakened, and all the more so on Pesach.4 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Hagadol, 11 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן החיוב להזכיר יציאת מצרים פעמיים בכל יום מדגיש עד כמה זה "יסוד ועמוד" באמונתנו שצריך לחדור את כל פעולות במשך היום. כי קיום תומ"צ, ש"היא חיינו ואורך ימינו", קשור עם יציאת מצרים. וכמ"ש בתניא שע"י העסק בתומ"צ כדבעי נעשה "צווותא וחיבור" עם הקב"ה שזהו יציאה מכל המיצרים וגבולים, וזה דורש גם הכנה מצדו – לצאת ממיצרים וגבולים שלו. ואף ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – הנה א) הרי יש לו את "הקב"ה עוזרו" (כמו שיציאת מצרים כפשוטו היתה ע"י הקב"ה), ובהיותו הבורא של כל המציאות של "מצרים" ו"גלות", וה"גוזר" שיהיו במצרים וכו' – פשוט שה"בית אסורים" אינו פועל בו שום גרעון ח"ו. ב) גם ביהודי עצמו שצריך לצאת ממצרים יש את נקודת היהדות ועצם הנשמה שמלכתחילה לא הלך בגלות, וזה פועל על כחותיו הגלויים ועד למחשבה דיבור ומעשה לעמוד במצב של "בן חורין" אמיתי.משיחת מוצאי ש"פ צו, שבת הגדול, אור לי"א ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2026 Synopsis The obligation to recall the Exodus from Egypt twice every day emphasizes how much the Exodus is a “foundation and pillar” of our faith, which must permeate all of one’s deeds the day. Because keeping all of Torah and mitzvos –“our life and the length of our days” – is tied to the Exodus, as explained in Tanya: when one properly engages in Torah and mitzvos, he forges a connection and bond (tzavsa v’chibur) with Hashem, which constitutes an exodus from all constraints and limitations. This also requires preparation on one’s own part, to leave his own constraints and limitations. And although “A prisoner cannot free himself from prison” nevertheless: (a) “The Holy One, blessed be He, helps him” (just as Hashem redeemed the Jewish people from Egypt). Obviously, since it is Hashem who created the whole existence of Egypt and exile, He is not subject to their restrictions chas v’shalom. (b) Even within the Jew himself, there is the pintele Yid and the essence of his soul, which never went into exile to begin with. This spark empowers his revealed faculties, down to his thought, speech, and action, so that he can be a truly free person.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Hagado, 11 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2026 לזכות נחמה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה שביעי של פסחלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ הת' יוסף יצחק ע"ה בן - יבלחט"א - ר' צבי זאב שי' זקלס ליום היארצייט שלו שביעי של פסח. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת ר' מאיר שי' זקלס

התוכן בכינוס זה שמתקיים בימי הפסח אין צורך להסביר תוכנו של היום: 1) מצד המתכנסים, שהרי ילדי ישראל תופסים מקום עיקרי בכל עניני הפסח, שכן התחלת ה"סדר" היא בענין ד"הבן שואל", וכל המשך ההגדה הוא תשובה לשאלותיהם של הילדים. וההוראה – שהילדים צריכים להתבונן בנעשה מסביבם, ואם עדיין לא למדו – עליהם לשאול מיד, ובודאי יקבלו הסבר מההורים והמחנכים וכו'. 2) מצד התוכן דחג הפסח, שהרי נצטווינו שבכל יום יהי' "זכר ליציאת מצרים", ובעת הכנס הקשור ביצי"מ ה"ז בתוקף עוד יותר; התפקיד הכללי של ילדי ישראל לבטל את היצה"ר ולחזק את היצ"ט – מודגש ביותר בחג הפסח: ביעור ושריפת חמץ מורה על ביטול היצ"ר, "סור מרע", ואכילת מצה ("מיכלא דמהימנותא), מורה על חיזוק היצ"ט, "עשה טוב". וזוהי "פקודת היום" שלוקחים מחג הפסח על כל השנה כולה – "זכר ליציאת מצרים".משיחת יום ב', ג' דחוה"מ פסח, י"ט ניסן ה'תשמ"ו, להילדים והילדות – "צבאות השם" – שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2026 Synopsis At this gathering, which is taking place during Pesach, there is no need to explain the significance of the day, both because of the those assembled and because of the nature of Pesach: (1) Jewish children occupy a primary place in all matters of Pesach; indeed, the whole Seder begins with the child asking questions, and the rest of it is devoted to answering the children’s questions. The lesson is that children must reflect upon what is taking place around them, and if there is something they have not yet learned, they must immediately ask about it, and they will surely receive an explanation from their parents and educators etc. (2) We are commanded to remember the Exodus from Egypt every day, which is emphasized in particular at a gathering connected Pesach. The task of Jewish children is to nullify the yetzer hara and to strengthen the yetzer tov, which is also emphasized particularly on Pesach, where the removal and burning of chametz represents nullifying the yetzer hara (“Turn away from evil)” and eating matzah (“the bread of faith”) represents strengthening the yetzer tov (“Do good”). And this is the “order of the day” taken from Pesach for the entire year – “in a remembrance of the Exodus from Egypt.”Excerpt from sichah of Monday, 3rd day of Chol Hamoed Pesach, 19 Nissan 5746 – to the children of Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2026 לע"נ הרבנית מרת רחל דוואשא בת הרה"ג הרה"ח ר' ישראל ע"ה אלטיין ליום היארצייט שלה י"ט ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן איתא במכילתא: "יום ה' נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס .. ובא' בשבת שהוא רביעי לנסיעתם .. אמרו להם האקטורין הגיע פרותמיזא שלכם לחזור למצרים שנאמר דרך שלשת ימים, אמרו להם, כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו?! .. אמרו להם האקטורין, רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות, עמדו עליהם ישראל הכו מהם הרגו מהם .. אמרו להם משה (לישראל) חזרו לאחוריכם שלא יאמר פרעה שאתם בורחים...". וההוראה: כשהיצה"ר מנסה להלעיט את הילד עם עניני "טפשות", יש להראות לו שלא מתפעלים ממנו כלל!משיחת יום ג', ד' דחג הפסח, ח"י ניסן ה'תשמ"ה, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2026 Synopsis Mechilta states: “On the fifth day they journeyed from Egypt and came as far as Raamses…and on the first day of the week, which was the fourth day of their journey…the emissaries [sent by Pharaoh] said to them: Your time has arrived to return to Egypt, as it says, ‘We will travel for three days…’ They said to them: When we left, did we leave with Pharaoh’s permission?…The emissaries said to them: Whether you wish to or not, in the end you will fulfill the word of the king. The Jewish people rose up against them; they struck some, they killed some…Moshe said to [the Jewish people]: Turn back, so that Pharaoh will not say that you are fleeing…” The lesson is that when the yetzer-hara tries to push foolishness on a Jewish child, the child must show that he is not affected by it at all.Excerpt from sichah of the 4th day of Pesach, 18 Nissan 5745 – to the children of Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2026 לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן בכל (א' ובפרט) יהודי יש ב' ענינים: זה שהוא יחיד וזה שהוא חלק מהכלל והציבור. ולכן גם בקרבן פסח שהי' הכנה ליציאת מצרים שאז הי' לידת עם ישראל יש בו ב' הנקודות: שהוא קרבן יחיד שנעשה ע"י רוב הציבור. וההוראה: ישנם משטרים שמתנהגים באופן של"יחיד" אין שום חשיבות והוא רק חלק מה"ציבור" ונבלע בו. שיטת התורה היא שהיחיד הוא מציאות בפ"ע ו"עולם מלא", שתמיד מתחשבים בזה ועד שלפעמים זה מכריע את ענין ה"ציבור". וזוהי גם מעלת מדינה זו שאלי' הגרו יהודים "מעבר מסך הברזל" וביניהם כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכריז מיד בבואו שבא כדי להראות ש"אמריקה אינה שונה" וגם כאן אפשר להתנהג עפ"י תומ"צ – שכ"ז הוא הודות לזה שה"ציבור" וה"משטר" של מדינה זו התמסרו להצלת היחיד. ומביעים בזה את הכרת הטוב למשטר המדינה והעומד בראשם שעושים כמיטב יכלתם לשמור על זכויות היחיד, גם בנוגע ליהדות.משיחת י"א ניסן ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2026 Synopsis In every person, especially a Jew, there are two aspects: the individual identity, and the fact that one is a part of the collective whole. Therefore, these two aspects are also found in the Korban Pesach, which was the preparation for the Exodus from Egypt, at which time the Jewish people were born: On the one hand, it is an individual offering, but on the other hand, it was brought by the majority of the community. The lesson is as follows: There are governments where the individual has no importance at all, and is totally absorbed within the collective. But the Torah approach is that the individual is an independent entity and a “complete world,” which is always taken into consideration, and which sometimes outweighs the interest of the collective. This is also the virtue of the United States, a country to which many Jews escaped from behind the Iron Curtain, including my father-in-law, the Rebbe, who, immediately upon arrival, announced that he had come to demonstrate that “America is no different,” and that even here it is possible to conduct oneself in accordance with Torah and mitzvos – all of which was made possible because the community and the government of this country devoted themselves to saving an individual. For this we express gratitude to the government and to those who stand at its helm, who do their utmost to safeguard the rights of the individual, including the ability to keep Yiddishkeit freely.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן א) יחידי סגולה, כמו רבותינו נשיאינו, פועלים ע"י אמירת "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן פיר קושיות" שגם אביו הנמצא בעולם האמת נוכח בשולחן הסדר ופונה אליו כך! אבל אמירת נוסח זה שייכת לכאו"א. ב) בזה שמכריזים בתחלת הסדר "כל דכפין ייתי ויכול וכו'" מודגש ביותר ענין הצדקה: אדם זר נכנס לבית לאחרי ששמע הכרזה זו מבעד החלון ומשתתף בסעודת החג ויש לו הכל מן המוכן! וזאת לאחרי שבעלת הבית עמלה כ"כ שיוכלו לחגוג את חג הפסח "כשר ושמח", וכ"ז נעשה מתוך שמחה וכו'‏.‏ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2026 Synopsis (a) To actually bring one’s father to one’s Seder from the World of Truth by saying “Father, I will ask you the Four Questions” is only possible for unique individuals, like our Rebbeim. But saying the words is for everyone. (b) The proclamation at the beginning of the Seder, “Whoever is hungry, let him come and eat…” uniquely emphasizes the greatest form of tzedakah: Upon hearing this proclamation through the window, a stranger enters the home and is given everything for the Seder without having to put in any effort of his own. And this is after the woman of the house has worked so hard to prepare for a Pesach, and the poor person is welcomed happily etc.2 excerpts from sichah of 11 Nissan 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן זה עתה הגיעה אלי בשורה משמחת שלפני מספר שעות דברו (בטלפון) עם אנ"ש שבבריה"מ (רוסיא), ומצאו אותם עומדים בסיום התוועדות. על השאלה "מה פתאום התוועדות" היתה התשובה בפשטות – ה"ז יום ההילולא של הצ"צ! אם הדברים כך מעבר למסך הברזל – מובן כיצד צ"ל כאן! לכן מן הראוי שימשיכו עכשיו בהתוועדות זו וכו'. א' החידושים של הצ"צ הוא שאצלו ישנו ריבוי מופלג של חידושי תורה, הן בנגלה והן בחסידות (שלא מצינו ריבוי מופלג כזה אצל כל שאר רבותינו נשיאינו). ומכך עלינו ללמוד בנוגע למעשה בפועל ביום ההילולא שלו וכו'. ובהמשך להאמור: היות שבהשג"פ הגיעה אלי הבשו"ט אודות ההתוועדות הנ"ל ברוסיא, ואם יהודים במצב שהם נמצאים נתעוררו מעצמם שבי"ג בניסן יש להתוועד, עאכו"כ כאשר מדובר ביהודים במדינות שלא קיימות הגבלות וכו'. ויה"ר שההכנות לזה תהיו באופן המתאים ובזריזות, ומבלי לגרוע מקיום בדיקת חמץ כהלכה ינצלו הזמן בנוגע להתוועדות האמורה.משיחת יום ב', אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-03-2026 Synopsis I just received the happy news that a few hours ago there was a telephone conversation with Anash in Russia, who were about to conclude a farbrengen. Asked what prompted them to hold a farbrengen, they replied that it was obvious: it is the yom hahilula of the Tzemach Tzedek. If it is so obvious to Jews there, behind the Iron Curtain, that one must farbreng on 13 Nissan – how much more so must Jews continue the farbrengen in places where there are no such restrictions etc. One of the unique qualities of the Tzemach Tzedek is the extraordinary abundance of his Torah insights on all areas of Torah, from which everyone must take a lesson and publish their own Torah insights. And may it be Hashem’s will that the continued farbrengen, and the preparations for all the activities discussed during the farbrengen, be done properly and with alacrity, and without detracting from doing bedikas chometz properly in accordance with halacha.Excerpt from sichah of Monday night, 13 Nissan 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-03-2026 לזכות חי' לובא בת ריקל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת זקני' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן התוועדות זו אינה קשורה עם איש פרטי אלא עם ה"קבוצה" כולה – תנועת חסידות חב"ד. ולא נוגע (כ"כ) ענינם של האנשים העומדים בראש התנועה כ"א ענינה של התנועה. אלא שכדי ליישם את כל הענינים דתורת החסידות בפועל ממש, ובפרטיות יותר, כדי שתומשך ברכה והצלחה בכל עניני עבודתם של ישראל שכללותם – לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ובמיוחד ע"י העבודה דהפצת המעיינות חוצה – צ"ל העבודה באופן של "כולנו כאחד", וכדי לפעול את זה צ"ל אחד שתפקידו הוא להשתדל לפעול את ענין האחדות וכו'. ועפי"ז מובן שה"עילה" להתוועדות הקשורה עם יום הולדת של איש פרטי ה"ז סיבה חיצוניות" לבד, רק כדי לגרום לכך שיתאספו כו"כ יהודים (שלא היו מתאספים בל"ז) כדי להתחזק בהפצת המעיינות חוצה. ולאידך, אם לא היו מנצלים עילה זו מפני "ענוה", הי' זה בא על חשבון שיחסר בעניני העבודה דהפצת המעיינות חוצה.ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2026 Synopsis This farbrengen is not about a private individual, but about the movement of Chabad Chassidus. What is relevant is not so much the people who have stood at the head of the movement, but the movement itself. Just that, in order to implement the teachings of Chabad Chassidus in practice, and more specifically, to bring blessing and success to all aspects of the Jewish peoples’ service, which is to make a dwelling place for Hashem in the lower realms, especially by spreading the wellsprings of Chassidus outward – the work must be carried out in an orderly fashion, and by “all of us as one.” And for this, there must be an individual whose role is to strive to bring unity to the Jewish people etc. Therefore, it is understood that this excuse – that the farbrengen is linked to the birthday of a private individual – is only an external factor, and only in order to bring as many Jews as possible to gather and to strengthen themselves in spreading the wellsprings outward. On the other hand, had this opportunity not been utilized because of humility, it would have come at the expense of less being done to spread the wellsprings outward.2 excerpts from sichah of 11 Nissan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2026 לזכות מנחם מענדל הלוי בן מרישה מרים שי' פייזקוב ליום ההולדת שלו י"א ניסןולזכות לוי הלוי בן מרישה מרים שי' פייזקוב ליום ההולדת שלו י"ח ניסןלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בהערות אאמו"ר על הזהר פ' צו מביא מ"ש בגמ' [זבחים יט.]: א"ר אשי אמר לי הונא בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמי' דאיזגדר מלכא (מלך פרס הי'), והוה מדלי לי המיינאי ותיתי ניהלי' (אבנטו הי' גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו, והפשיטו למטה כדי לנאותו) ואמר לי "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כתיב בכו (וצריכים אתם לנהוג עצמכם בתפארת כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע), כי אתא קמי' דאמימר א"ל אקיים בך "והיו מלכים אומניך". וההוראה (דאף שמדובר אודות סיפור עם מלך פרס וכו', אבל זה משתלשל מלמעלה): "זיעה" מורה על ענין הגבורות, וזהו הענין ד"לא יחגרו ביזע", שהעבודה צ"ל מתוך חסד ורחמים למע' ממדידות וההגבלות דגבורות. ועוד ענין: מטרת החגורה היא להפריד בין "פלגך דלעילא" שבו האיברים הדקים יותר ל"פלגך דלתתא" שבו איברי העיכול וכו'. וזהו "לא יחגרו ביזע" – להוריד החגורה כדי למעט בכל מה דאפשר את ה"פלגך דלתתא". (ולכן בני ישמעאל לובשים ה"חגורה" על ראשם, וזה משתלשל ממצנפת כה"ג וכו'). וההוראה: אע"פ שצ"ל גם הענינים ד"פלגך דלתתא", אבל יש לדעת שהם "תתא" וצ"ל תחת ממשלת ה"לעילא", "כל מעשיך לשם שמים".משיחת מוצאי ש"ק פ' צו ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2026 Synopsis In my father’s notes to the Zohar on Parashas Tzav, he cites the story from the Gemara in Zevachim (19a): “Rav Ashi said: Huna bar Noson told me: Once, I was standing before King Izgadar (of Persia), and my belt (hemyani) was too high, and he lowered it and said to me: It is written about you, ‘A kingdom of priests and a holy nation’ (i.e., you must be glorified like a Kohen, of whom it says, “They shall not gird themselves in a place of sweat.”). When I came before Ameimar, he said to me: With regard to you, [the verse] ‘And kings will be your foster fathers’ was fulfilled.” The lesson is as follows: Sweat represents gevuros; thus the verse states, “They shall not gird themselves in a place of sweat,” because the service must be carried out with kindness and mercy, beyond the measure and limitation stemming from gevurah. Another point: The purpose of a belt is to separate between the upper half of the body, where the more refined organs are located, and the lower half, where the digestive organs etc. are located. This is also the meaning of “They shall not gird themselves in a place of sweat” (e.g., near the elbows), rather, one should lower the belt in order to minimize the space of the lower half as much as possible. (This is why the Bnei Yishmael wear a belt on the head, and it stems from the Mitznefes of the Kohen Gadol etc.) The lesson is that although matters relating to the “bottom half” are necessary in a person’s life, he should know that they are the “bottom,” and they must remain under the control of the upper half – “All your deeds should be for the sake of heaven.”Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tzav 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2026 לזכות ר' משה הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ט' ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ‏ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן ברביעי דפ' צו מדובר אודות הכנת אהרן ובניו להקרבת הקרבנות, והשיעור דיום חמישי מתחיל ב"ויגש את פר החטאת וגו'" – הקרבת הקרבנות בפועל, שזוהי התכלית דבית המקדש והמשכן. ובלשון הרמב"ם בספר יד החזקה "בית מוכן להקריב בו קרבנות". ובעבודת ה': במשכן ובמקדש עצמם לא ניכר הפעולה היום-יומית על העולם, משא"כ ע"י ענין הקרבנות, כמו קרבן התמיד שבכ"י, שלוקחים דברים כמו בהמה ומלח שע"ע היו בחלק ה"רשות" של העולם, ועושים מהם קרבן, ש"רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס"! וההוראה גם בזמן הגלות: אין להסתפק בכך שביתו הוא כבר "משכן לו ית'", אלא כל יום חדש שמגיע, הוא מתחיל אותו בהקרבת "תמיד של שחר" – הוא לוקח עוד ענין מעוה"ז הגשמי ועושה מזה קרבן לה'! וזהו המענה להטוענים מדוע תובעים ממנו ענין המבצעים? הלא יש לו כבר "משכן" ש"מוכן להקריב בו קרבנות"? – לא מספיק שיש לו "בית מוכן", כי "המעשה הוא העיקר" – צא ומצוא "מן הבהמה מן הבקר וגו'" לעשות מהם קרבן לה'!ב' חלקים משיחת פורים ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2026 Synopsis Revi’i of Parashas Tzav discusses how Moshe prepared Aharon and his sons for offering the korbanos, while Chamishi begins with the verse, “He brought the sin-offering bull...” – the actual bringing of the korbanos, which is the ultimate purpose of the Beis Hamikdash and the Mishkan, as the Rambam writes in Sefer Yad HaChazakah, “A House… prepared for sacrifices to be offered within it.” In terms of man’s divine service: In the Mishkan and Mikdash themselves, you don’t see the day-to-day effect upon the world, in contrast to the korbanos, where every single day, physical things like animals and salt, which previously belonged to the realm of the mundane, are transformed into korbanos, where “the secret of the korban ascends to the secret of the Ein Sof.” This also serves as a lesson for the time of exile: it is not enough that one’s home is already a Mishkan for Hashem. Rather, one must begin every new day by offering a “morning tamid” – taking yet another aspect of this physical world and turning it into a korban for Hashem. This is also the response to those who argue, why am I being asked to get involved in Mivtzoim and the like; after all, haven’t I already built a “house…prepared for korbanos to offered within it”? The answer is that it is not enough to have a “house prepared,” because “action is the main thing” – one must go out and find the “animals, cattle and flocks” etc. and turn them into a korban for Hashem.2 excerpts from sichah of Purim 5738. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2026 לע"נ ר' צבי אבא ב"ר חיים דובער ע"ה לרמן ליום היארצייט שלו ט' ניסן. תנצב"ה.נדבת נכדו ר' מענדל שי' לרמן

התוכן 1) ההוראה מיום הרביעי בשבוע – שבו נבראו "שני המאורות ". אור הלבנה, "המאור הקטן", משתנה מיום ליום, ואפי' כשהיא במילואה אין האור מאיר בתוקף, שהרי עדיין נמצאים בחשכת הלילה – בדוגמת זמן הגלות כאשר שורר חושך בעולם מכיון שישנו יצה"ר שרוצה להחשיך שלא יראו את הוראות התורה וכו' (אלא שבזה ישנם שינויים בין ימי החול וימי שבת ויו"ט), משא"כ אור החמה, "המאור הגדול", אין בה שינויים, ותמיד היא מאירה בתוקף גדול – מצב שבו מאיר אור התורה בתכלית הגילוי ובאופן תמידי, זמן הגאולה. וההוראה: גם בזמן הגלות, כאשר מאיר רק "מאור הקטן", צריך יהודי לעשות כל התלוי בו לבטל את חשכת הגלות ע"י ההוספה ב"תורה אור". 2) ההוראה מרביעי דפ' צו שבו מסופר אודות התחלת ימי המילואים כאשר הכל הי' מוכן כבר להקמת המשכן והקרבת הקרבנות וכו': יש לדעת שאנו נמצאים כבר בסוף ליל הגלות והכל מוכן להקמת ביהמ"ק השלישי! ולא נותר כ"א "קלייניקייטן" בלבד שכ"א צריך להשלים!משיחת יום ד' פ' צו, יו"ד אדר שני ה'תשד"מ, להילדים והילדות "צבאות השם" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2026 Synopsis (1) The lesson from the fourth day of the week, on which the “two luminaries” were created, is as follows: The light of the moon, “the lesser luminary,” changes from day to day, and even when it is full, it remains nighttime, because its light does not shine with full strength. Thus, the moon represents the time of exile, when darkness prevails in the world due to the yetzer hara darkening the instruction of the Torah etc. (though there are differences between weekdays and Shabbos and Yom Tov etc.) In contrast, the light of the sun, “the greater luminary,” never changes; it always shines with great intensity, representing the time of Redemption, when the light of Torah shines fully and constantly. But even during the exile, when only the lesser luminary shines, a Jew must do everything within his power to dispel the darkness by increasing in the Torah of light. (2) The lesson from revi’i of parashas Tzav, which discusses the beginning of the miluim, at which time the entire Mishkan was prepared and ready etc., is as follows: We must know that we have already reached the end of the night of exile, and everything is prepared for the building of the third Beis HaMikdash. Nothing remains except the small finishing touches that everyone must complete.Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Tzav, 10 Adar Sheini 5744, to the children of Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] קל יותר לילדים למלא את שליחותם הנ"ל להשפיע על הוריהם משההורים ימלאו את שליחותם... כי כדי שההורים יפעלו על הילדים צריכים לפעמים לומר מילה או לעשות תנועה קפדנית, אבל כדי שהילדים יפעלו על הוריהם לא צריכים לזה אף פעם, מצד האהבה הגדולה של ההורים לילדים. אם הילדים רק ידברו להורים בדברים לבביים היוצאים מן הלב ומתוך כבוד, ויסבירו להם שרוצים שהבית יתנהל כבית יהודי בכל המובנים, כולל להתכונן לימי הפסח באופן שחג הפסח יהי' כשר ושמח – ברור שהדברים יכנסו ללב הוריהם ויפעלו פעולתם וימלאו את בקשת הילדים בשמחה! ובכן, הילדים שכבר עשו זאת – שימשיכו, ואלו שעדיין לא – שיתחילו: על כל בן או בת לגשת להורים ולדבר אתם על יהדות בכלל ועל ההכנות לפסח בפרט, ולהבטיח ולהראות דוגמא חי' שהם מתכוונים לזה באמת עי"ז שלוקחים חלק בזה בעצמם, ובודאי יפעלו פעולתם!משיחת י"א ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2026 Synopsis (Continued.) It is easier for children to fulfill this abovementioned mission of influencing their parents than it is for parents to fulfill their mission toward their children. Because for parents to influence their children, they sometimes need to use a sharp word or gesture etc., but that is never necessary when it comes to children influencing parents, due to the parents’ great love for their children. If children simply speak to their parents with respect and with words that come from the heart, explaining that they want the home to be conducted as a Jewish home in every respect, including preparing for Pesach in such a way that it will be a kosher and happy Pesach – it is certain that the parents will gladly fulfill their children’s request. Children who have already done so should continue, and those who have not yet done so should begin: every boy and girl should approach their parents and speak to them about Yiddishkeit in general, and about preparing for Pesach in particular, and they should promise, and demonstrate that they truly mean it, by personally taking part in the preparations – and then their words will surely have their desired effect.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2026 לזכות זעלדא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה ו' ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

התוכן כמו שצריכים לדבר להורים על כמה הם מקבלים מהילדים, "והשיב לב אבות על – ידי – בנים", כמו"כ צריכים לדבר לילדים עצמם על גודל אחריותם על הנהגת ההורים ושל כל המשפחה (ועד שבהם תלוי' הגאולה האמיתית והשלימה!)! ובכן, פונים בזה להילדים: גם כשילדים מברכים עוד יהודי מתקיים בהם "ואברכה מברכיך" – שה' מברך אותם להיות מקור של נחת להורים ע"י הנהגה ראוי' ומילוי שליחותם בעולם, שהוא: הנוער הם העתיד של המשפחה ושל העם! ביחד עם קיום מצוות כיבוד אב ואם, עליהם לדעת שיש עוד תרי"ב מצוות שיהודי צריך לקיים, ורק כך יהיו ילדים טובים ויתנו להורים כבוד ונחת אמיתי. והזמן להתחיל זאת, שיבטיח ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה", הוא, כמ"ש בתורה, "משהתינוק מתחיל לדבר" צריך לומר לו "תורה צוה לנו משה וגו'" (ורק לאחרונה "גילוי" בני-אדם ההשפעה העמוקה שיש למה שתינוק (דוקא) רואה או שומע על כל ימי חייו). והנהגתם הראוי' תביא חיות ואור לכל הבית! זוהי זכותם אחריותם ושליחותם! [המשך יבוא]משיחת י"א ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2026 Synopsis Just as parents must be spoken to about how much they receive from their children (“He will return the heart of the fathers through the children”), so must the children be spoken to about the great responsibility they bear for the conduct of their parents and of the entire family (to the point that the true and complete Redemption depends on them). Therefore, we turn to the children: The verse “I will bless those who bless you” applies even when children bless another Jew – Hashem blesses them to be a source of nachas to their parents by behaving properly and fulfilling their mission in the world, which is to be the future of the family and of the Jewish nation. Along with the mitzvah of honoring one’s father and mother, children must know that there are another 612 mitzvos, and only by keeping them will they fulfill their mission and give their parents true honor and true nachas. This must begin from a very young age, as the Torah teaches, “From when a child begins to speak,” one must say to him, “The Torah that Moshe commanded us…”; this ensures that “even when he grows old he will not depart from it” (scientists have only recently begun to discover the profound impact on a child’s entire life from what they see or hear as an infant). The children’s proper behavior brings vitality and light to the entire home; this is their privilege, their responsibility, and their mission. (To be continued.)Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן א) "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות". ההוראה מזה – בשתים: 1) העבודה בכל עניני תומ"צ צ"ל בזריזות, וכמ"ש אדה"ז (באגה"ק) גודל מעלת הזריזות וכו' 2) הפעולה של עבודתו בכל עניני תומ"צ צ"ל לא רק על כל בנ"י שבדורו אלא גם "ולדורות"!. ב) בטעם מצות חביתי כה"ג [שבהתחלת שני דפ' צו], מבאר בספר החינוך שמצד יחודו של הכה"ג וכו' ראוי שיהי' לו קרבן מיוחד תמיד בכל יום כמו תמידי הצבור וכו', ובעבודה: כה"ג הוא בחי' היחידה של כלל ישראל, ועד"ז ישנה בחי' היחידה בנשמת כ"א שפועלת בו תמיד במשך כל היום, אבל זוהי בבחי' מקיף, וכדי שתפעל פעולתה גם באופן פנימי ה"ז ע"י שממשיכים אותה בפרטים וכו' – "זאת תורת החטאת" זאת תורת האשם" שבהמשך השיעור חומש.משיחת יום ב' דפ' צו, תענית אסתר ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2026 Synopsis (a) On the opening verse of parashas Tzav, Rashi writes: “Tzav always connotes urging, immediately and for future generations.” The lesson is twofold: (1) All aspects of Torah and mitzvos must be done with alacrity, in line with the Alter Rebbe’s discussion in Iggeres HaKodesh about the tremendous quality of alacrity etc. (2) One’s service must affect not only all the Jewish people of his generation, but also future generations. (b) Sefer HaChinuch explains that the reason for the Chavitei Kohen Gadol (discussed in sheini of parashas Tzav) is because due to the unique status of the Kohen Gadol, it is fitting that he offer a special korban every day, similar to the Tamid offered every day on behalf of the public. In terms of divine service: The Kohen Gadol represents the level of Yechidah of the entire Jewish people. Similarly, there is the Yechidah within every Jew, which constantly affects a Jew throughout the entire day. But the Yechidah exists in a manner of makif, and for it to be internalized, it must expressed in the details etc., as the parashah goes on to describe: “This is the law of the Chatas”; “This is the law of the Asham” etc.Excerpt from sichah of Monday, parashas Tzav, Taanis Esther 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] וזהו הטעם מדוע החל אז כ"ק מו"ח אדמו"ר לכתוב ולפרסם זכרונותיו בשפות שונות. דלכאו', בכדי לקרב יהודי ליהדות מדוע שולחים אליו "זכרונות" במקום לשלוח אליו מאמר חסידות קל בשפה המובנת לו וכו'?! אלא מכיון שראו שישנם יהודים שלא יכניסו לבתיהם ענין שאין להם משיכה לנפש-הבהמית, ולכן, מכיון שהרי התוכן צ"ל של תומ"צ, שינו עכ"פ את הצורה החיצונית של הדברים – לצורה של סיפורים וזכרונות, ולבסוף – ימשכו גם לתוכן הדברים. דעפ"י שכל דקדושה אין מקום לכתיבת זכרונות על חשבון כתיבת מאמרי חסידות וכו', אלא כאשר מדובר אודות הצלת יהודי רגע לפני הטביעה בנהר ר"ל – אין מקום לחשבונות, ואם אא"פ להציל אותו בדרך אחרת "מושכים" אותו ע"י סיפור [אבל] עם תוכן כזה שיעמיד אותו בסוף בקרן אורה. וכך מעמידים "זרעו בחיים" אפי' בארמ"צ, ועי"ז "הוא בחיים". אלא שעפ"י דין, אין אדם מקיים מצות פרי' ורבי' אא"כ לילדים עצמם יש ילדים, ולכן לא מספיק ש"זרעו" בחיים, אלא ה"זרעו" עצמם צריכים לדאוג להחיות אחרים. משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2026 Synopsis (Continued.) And this is the reason why my father-in-law, the Rebbe, began writing and publishing his memoirs at the time, and in different languages. Seemingly, if the goal is draw a Jew closer to Yiddishkeit, why would he send a book of memoirs rather than a maamar Chassidus that he can understand etc.? The answer is that there were Jews who were so focused on the wants of the animal soul that they wouldn’t even allow a maamar into their home; therefore, he put material whose content is Torah and mitzvos in the external form of stories and memoirs, so that they would read it and ultimately be drawn to the inner content as well. This explains how he could devote his time to writing memoirs at the expense of composing maamarim (which seemingly is totally illogical): when it comes to saving a Jew from drowning in the sea of ignorance Rachmana litzlan, there is no room for logical calculations – if one cannot be pulled out of the water with a maamar etc., then he must be pulled out with a story whose content will eventually place him in a place of light. In this way it is possible to raise “offspring who are alive” even in Egypt, and thereby “he, too is alive.” But according to halacha, a person does not fulfill the mitzvah of pru u’rvu unless one’s children have children of their own. Therefore, it is not enough that “his offspring is alive”; rather, those offspring must themselves make sure to give life to others.Excerpt from sichah of 10 Shevat 5726 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2026 לזכות חוה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה ג' ניסן - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בהשתדלות כ"ק מו"ח אדמו"ר שיהי' "זרעו בחיים" מצינו ב' קצוות מן הקצה אל הקצה: הוא תבע בתוקף (מאלו השייכים) דרגות נעלות ביותר בעבודת ה', ובאותו זמן פעל עם אלו שלא היו שייכים לשום דבר רק להזכירם על היותם יהודים; ולכן ראו "במדינה ההיא" שפעל בבת-אחת, ובאותה התלהבות ומסירות נפש, שיהודי בפינה נדחת ידע קריאת א"ב ובפינה אחרת ילמדו חסידות במשך כל הלילה דליל שישי! ועד"ז כאשר הגיע לארצות-הברית היתה העבודה בב' הקצוות: באתו זמן שייסד ישיבה שבה ילמדו חסידות וכו' דאג שילמדו א"ב עם אותם ילדים מבתי-ספר עממיים שאינם מקבלים שום חינוך דתי וכו'! והיא הנותנת: מכיון שהעבודה והרגש הזולת שיהי' "זרעו בחיים" הי' חדור עם עצם הנפש, שמסר חייו על זה, לא יכול להיות בזה שום חשבון דשכל, ולכן זה לא הי' משנה מה היו צריכים לפעול על הזולת, דבר נעלה ביותר או פשוט ביותר – ברגע שמדובר אודות יהודי, נמשך "העצם אל העצם" והתמסר לזה במס"נ ו"מצוה – בגדול" [המשך יבוא].משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2026 Synopsis In the efforts of my father-in-law, the Rebbe, to ensure that his “offspring is alive,” we find two opposite extremes: On the one hand, he firmly demanded from those connected to him the highest levels of Divine service, and at the same time, he worked with those who had to even be reminded that they are Jews. This is why we saw in Russia that he worked on sending a melamed to one faraway place to teach Alef-Beis at the same time and with the same enthusiasm and mesiras nefesh as his work to ensure that Chassidim in a different community would study Chassidus the entire Thursday night. Similarly, when he arrived in the United States, the work was in both extremes: He founded a yeshivah where Chassidus would be studied in depth etc., and at the same time, he worked to ensure that public school children who had received no Jewish education at all would be taught Alef-Beis. And they both go together: Since his work and concern for others was imbued with the essence of his soul and he gave his life for it, there was no room for making logical calculations. Therefore, it didn’t matter what needed to be done for another Jew; as long as it involved another Jew, the “essence was drawn to the essence” and he devoted himself to it with mesiras nefesh (and when it comes to saving a life, it is a mitzvah for it to be done by a leader of the Jewish people). (To be continued.)Excerpt from sichah of 10 Shevat 5726 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן מענינים המיוחדים של ר"ח ניסן: 1) מה שמפורש בקרא בפ' פקודי "בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן", והרי "מעשה ידי משה נצחיים", ועד"ז המשכן נגנז ויתגלה לעת"ל בשלימותו. 2) "הנשיא המקריב" ביום זה הי' נחשון בן עמינדב שע"י הי' הענין דקי"ס, שחייבים לזכור כל יום כמו יציאת מצרים. 3) ראש חודש (בכלל, ור"ח) ניסן ש"ראשון הוא לכל חדשי השנה". 4) בכלל: "אותו היום נטל עשר (ענין השלימות, ובאופן של) עטרות". 5) ראש השנה למלכי ישראל. ומכ"ז מובן ה"שטורעם" של יום זכאי זה במיוחד, ויש לנצל כל זה במעשה בפועל ש"הוא העיקר".משיחת אור לר"ח ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2026 Synopsis Some of the unique aspects of Rosh Chodesh Nissan include: (1) As the verse states in Parashas Pekudei: “In the first month of the second year, on the first of the month, the Mishkan was erected.” And since “Moshe’s handiwork is eternal,” the Mishkan was hidden away, and it will be revealed in the future in its entirety. (2) The Nasi who brought the offering on this day was Nachshon ben Aminadav, who caused the Splitting of the Sea of Reeds, which we are obligated to remember every day, just like the Exodus from Egypt. (3) It is the head of the month of Nissan, which is “the first of the months of the year.” (4) In general, “That day took ten crowns,” which represents completeness. (5) It is the Rosh Hashanah for Jewish kings. From all this we can understand the greatness of this uniquely meritorious day – and it should be utilized in actual deed, “Action is the main thing.”Excerpt from sichah of Rosh Chodesh Nissan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן עבודת התפלה, התחלת וסיום עבודת היום, היא במקום הקרבנות – "תפלות כנגד תמידין תקנום", תמיד של שחר ושל בין הערביים וכו'. וכאן רואים דבר פלא: בעבודת הקרבנות הי' חלק מסויים שנעשה ע"י הכהנים, חלק שנעשה ע"י הלויים וחלק שנעשה ע"י ישראל ("כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם"), משא"כ בתפלה לא תקנו כנה"ג שהכהנים יאמרו תפלה מיוחדת שתהי' כנגד העבודה שנעשה ע"י, ועד"ז לויים וישראל, אלא תיקנו נוסח שווה לכל בנ"י! והיינו "קלקלתנו זוהי תקנתנו": ה"קלקלה" שאין ביהמ"ק קיים הביאה שכאו"א, ולא רק כהן, יוכל לפעול בעצמו ע"י תפלתו את עבודת הקרבנות! (כי מה שפועלים היום ע"י עבודת התפלה היא רק עבודת הקרבנות ברוחניות, וזה יכול להיות ע"י כ"א).משיחת כ' מרחשון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2026 Synopsis Although tefillah was instituted in the place of the tamid offerings, we find that unlike the korbanos, where there is a part performed by the Kohanim, a part performed by the Levi’im, and a part performed the Yisraelim, in tefillah the Anshei Knesses Hagedolah instituted one uniform text for all Jews. Thus: “Their problem is their solution:” Because the Beis Hamikdash is no longer standing, every Jew, not just a Kohen, can now accomplish through his own tefillah what used to be achieved through the korbanos (because today we accomplish only the spiritual equivalent of the korbanos, which can be done by anyone).Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן הוראה ממ"ש בגמ' "כל מקום שגלו שכינה עמהן": מי שטוען שהוא "מוותר" על העבודה לזרז הגאולה רגע א' קודם... - אחרי יותר מ-1900 שנה בגלות שיתנו לו "לנוח" וליהנות עוד קצת מהרחבות בארה"ב ולהרוויח עוד כמה דולרים..., וכששואלים אותו: 'לשם מה הנך צריך כ"כ כסף?', 'הרי אינך יכול לאכול או להתלבש בלבושים יותר משיעור מסויים!'... 'ולצדקה בין כך אתה לא נותן יותר'...?! הוא טוען שרוצה ליהנות מהתואר "גביר"... ומכיון שבימות המשיח לא יהי' חשיבות לכסף שיתנו לו ליהנות עוד קצת מכספו בגלות... - עליו לדעת שכ"ז שהוא נמצא בגלות ועוסק בדברים של מה-בכך נמצא שם גם ה'! ואם יש בו קצת אנושיות, ירחם על ה' ויוותר על שינתו העריבה ויעשה כל התלוי בו לזירוז הגאולה אפי' רגע א' קודם!ב' חלקים משיחת ל"ג בעומר ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-03-2026 Synopsis The Gemara says, “Every place they were exiled, the Shechinah was with them.” The lesson is as follows: A person may argue that after more than 1900 years in exile, he is willing to forego the task of bringing the Redemption a moment sooner, so that he can rest a bit more and enjoy the comforts of America and earn a few more dollars. (Even though there’s only so much money he needs, because there’s only so much he can eat and only so much he’s going to give to tzedakah, and even though the money isn’t going to have any value after Moshiach comes, this is what he wants – to be called a gvir.) But he must know that so long as he remains in exile, Hashem is in exile as well. And if he possesses even a bit of mentchlichkeit, he will have compassion on Hashem, forgo his sleep, and do everything in his power to make the Redemption come even a moment sooner.2 excerpt from sichah of Lag B’Omer 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-03-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן "אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן וגו' [ריש פ' ויקרא]. בכל אדם יש בחי' זרע אדם וזרע בהמה, שהוא נפה"א ונפה"ב, ופי' אדם כי יקריב וגו' הוא, שבחי' "אדם", נפה"א, מקריב ומעלה את בחי' ה"בהמה", נפה"ב. ועוד זאת, שקרבן זה פועל עילוי גם בבחי' אדם עצמו. ויש לקשר זה עם מאמרי רבותינו נשיאנו ד"ה פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', דתוכן מלחמה זו היא מלחמת נפה"א עם נפה"ב, שנפה"א "תקרב" את נפה"ב. וגם האדם עצמו מתעלה עי"ז – "פדה בשלום נפשי". ובאופן של "שלום" דקאי על לימוד (פנימיות) התורה. "מן הבקר" – בחי' שמאל וגבורה, העבודה ד"לעולם ירגיז אדם וכו'". "מן הצאן" – התעוררות רחמים רבים לפני ה' על נפשו וכו' ע"י ההתבוננות במעמדו ומצבו הפרטי. "מן העוף", ששרש העופות הוא מ"פני נשר" שהוא רחמני, מדת הרחמים שאינה מתעוררת ע"י התבוננות (כב"צאן") אלא מצד העצם שבו.חלק ממאמר אור ליו"ד כסלו ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-03-2026 Synopsis The verse states (at the beginning of parashas Vayikra), “When a person brings from you a korban to Hashem…from animals, from cattle or from the flock …”: The “person” inside a Jew (the G-dly soul) brings and elevates the “animal” (the animal soul), and this elevates not only the animal, but also the person (the G‑dly soul) itself. This relates to maamarim of our Rebbeim on the verse, “He redeemed my soul in peace from the battle against me…”: The “battle” is the struggle between the G-dly soul and the animal soul, where the G-dly soul brings the animal soul as an offering. As a result, the “soul is “redeemed in peace,” meaning the G-dly soul itself is elevated, and in a manner of peace, which refers to the study of (the inner dimension of) Torah. “From cattle” represents the attribute of gevurah, the service “inciting the good inclination against the evil inclination.” “From the flock” represents awakening abundant compassion before Hashem upon one’s soul, by contemplating one’s state and condition. “From birds” (which are derived from “the face of the eagle,” which is compassionate) represents the compassion that is not awakened through contemplation, but which stems from one’s very essence.Excerpt from maamar (k’ein sicha) of 10 Kislev 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-03-2026 לזכות חנה ליבא בת חי' שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏

התוכן [המשך] וזוהי ההוראה הכללית והעיקרית לכאו"א: בכל יום צ"ל לימוד התורה באופן "כאשר צוה ה' את משה" – באותה "אימה יראה רתת וזיע" כמי ששומע זאת בעצמו מפי הקב"ה! וזה שהאוזן הגשמי לא שומע זאת – לא משנה את המציאות! [וכסיום המשל הידוע ממרכבה שבה יושבים יהודים הנוסעים לאיזה מקום למלאות שם שליחות ה' ומתפלפלים בתורה – שזה שהסוס חושב על התבן שיקבל בהגיע לשם, לא משנה את האמיתיות של התורה בה עוסקים...]. ובמילא כאשר "תופס" שזוהי המציאות הרי ברור שהלימוד צ"ל "באימה ויראה ברתת ובזיע". וכך צ"ל גם אח"כ כאשר "מקהיל קהילות" ומוסר את דבר ה' להם, ועד"ז בעריכת החשבון צדק וכו'. וכך מקיימים כוונתו ית' כדבעי. ומכיון ש"איני מבקש . . אלא לפי כחן" – בודאי יש לכל אחד הכח לכל זה.משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 Synopsis (Continued.) And this is the general, wide-ranging, and fundamental lesson for everyone: Every day one must study Torah “as Hashem commanded Moshe” – with the same “reverence, fear, quaking and trembling” as someone who hears it directly from the mouth of Hashem. And the fact that the physical ear doesn’t hear it doesn’t change the reality (like the well-known parable of Jews sitting in a wagon discussing Torah as they travel on their way to fulfill a Divine mission. The fact that the horse is thinking about the straw it will receive when they get there doesn’t change the reality and truth of the Torah they are learning). Therefore, when one realizes that this is the reality, it is obvious that his learning will be “with reverence, fear, quaking and trembling.” And so it must be when he later “assembles communities” and conveys to them the word of Hashem, and so too when he makes an honest accounting etc. In this way Hashem’s intent is fulfilled properly. And since Hashem “requests only according to their ability,” it is certain that everyone has the ability to do it.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2026 לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏*לע"נ הרבנית מרת חוה ע"ה בת הרה"צ הרב אברהם יהושע העשיל זצוק"ל גורארי'ליום היארצייט שלה כ"ד אדרת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] וההוראה הפשוטה, הכללית וההכרחית: תורת אמת היא ה"הוראה בחיים" המאירה ליהודי את הדרך בחיים, עד שיש בלימוד התורה את התכונה ש"מביא לידי מעשה" [דלא כחכמות אחרות וכו'], עד ש"המאור שבה מחזירו למוטב". ולכן ההתחלה היא בלימוד התורה ודבר ה' כפי שצוה ה' את משה וכו' – בעצמו. שזהו"ע של פ' תרומה-תצוה. אח"כ בא השלב של "ויקהל" – שבאותה התלהבות גדולה ומס"נ שבה למד בעצמו – "מפי הגבורה" או מפי "משה" (החכם שבדורו) – ה"ה "מקהיל" אחרים ומוסר להם את הוראות ה' ע"ד בניית המשכן "הפרטי" או "הכללי" וכו'. והתלהבות ו"שטורעם" הזו שלו נמשכת גם אח"כ בשלב המעשה ועוסק בפועל בבניית חלקו במשכן הכללי וכו'. וגם כאשר מגיע הזמן לערוך "חשבון נפש" על כ"ז – אינו מסתפק בעשיית סה"כ כללי ומהר, אלא עורך אותו עם כל הפרטים וכו' (ע"ד פירוט החשבון בפ' פקודי) [המשך יבוא]משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 Synopsis (Continued.) The simple, wide-ranging, and crucial lesson is as follows: The Torah of Truth is the guide for life that illuminates a Jew’s path in this world, to the extent that Torah study contains the the quality of “leading to action” (unlike secular studies etc.) so that ultimately, “the luminary within it brings him back to good.” Therefore, one begins with studying Torah and the word of Hashem the way Hashem commanded it to Moshe (in Terumah and Tetzaveh). Then comes “Vayakhel”: with the same degree of enthusiasm and self-sacrifice that one heard it himself “from the mouth of the Almi-ghty” or from the mouth of Moshe (the Sage of his generation), he now assembles others and transmits Hashem’s instructions regarding the Mishkan to them. This enthusiasm also continues in the stage of action, where one actually builds his part of the Mishkan etc. And even afterwards, when the time comes to make an accounting of all this, one doesn’t suffice with making a general, quick accounting, rather, he does it in full detail (like the detailed tally in Pekudei). (To be continued.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2026 לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן [המשך] ההוראה הנצחית [למרות שהמשכן ובתי המקדש לא קיימים] מזה שהתורה חוזרת עוה"פ ג' פעמים על כל הפרטים שבמשכן וכו' מובנת מפשטות הדברים שמדובר כאן בענין הכי עיקרי ‏–‏ עשיית המשכן שבו יהי' "ושכנתי בתוכם" ‏–‏ השראת השכינה בכאו"א מישראל! שלכן "הכניס" הקב"ה א"ע בזה בכל הפרטים בציוויו למשה וכו' עד אשר הראה למשה "בהר" את הכל וכתב בתורה את כל הפרטים. וכל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ במסירת הדברים לבנ"י. ולא מסתפקים גם בזה וזה ש"כל ישראל בחזקת כשרות" ובפרט לאחרי ה"סלחתי כדבריך" – אלא כל ה"שטורעם" הזה חוזר ע"ע עוה"פ בפירוט חשבון נדבות המשכן בפועל. וזה חוזר ע"ע עוה"פ ב"חשבון הנפש" איך הי' הביצוע בפועל! [המשך יבוא]משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 Synopsis [Continued.] The eternal lesson (that applies even though the Mishkan and Beis Hamikdash aren’t currently standing) from the fact that the Torah repeats all the details of the Mishkan three times can be understood from the fact that the Mishkan is of utmost importance – it is the place where “I will dwell among them” and through which the Shechinah rests within every Jew. This is why Hashem invested Himself so much in all the details when He spoke to Moshe, to the extent that he showed Moshe everything when he was on the mountain, and recorded all the details in the Torah. And all the details, with all the fanfare, are repeated again when the command is conveyed to the Jewish people, and even that is not enough: although the Jewish people could presumably be relied upon to carry out the command (because “all Jews are presumed upright,” especially after they were forgiven for the sin of the golden calf), all the details are repeated again when the Torah makes an accounting of the donations actually given to the Mishkan and again when the Torah describes the command being carried out in practice. (To be continued.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2026 לזכות ריסה בת צביה שתחי' ליום הולדת שלה כ"ב אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדרלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן ההוראה מהענין שבולט כ"כ בכללות פרשיות ויקהל-פקודי היא פשוטה ביותר. תוכן פ' ויקהל-פקודי הוא: 1) הקהלת משה את בנ"י ומסרם את ציווי הקב"ה – שבפ' תרומה-תצוה – על נדבת עשיית והקמת המשכן וכליו והקרבת קרבנות וכו'. 2) "פקודי המשכן" – החשבון והסך-הכל של כל נדבות המשכן בפועל. 3) עשיית המשכן וכליו, הקמתו והקרבת הקרבנות בפועל. וכאן נשאלת שאלה כללית: לאחרי שבציווי הקב"ה למשה בפ' תרומה-תצוה כבר נכתבו כל הפרטים ופרטי-פרטים, מדוע במסירת משה את הדברים לבנ"י בפ' ויקהל חוזרת התורה עוה"פ על כל הפרטים, וחוזרת על כל הפרטים עוה"פ בפ' פקודי בחשבון נדבות המשכן בפועל, ועוה"פ בעשיית המשכן וכליו הקמתו וכו' בפועל – ולא נאמר בקיצור שמשה מסר לבנ"י ושבנ"י עשו ככל אשר צוה ה' את משה וכיו"ב?! מכיון שהשאלה היא בולטת, צריכה גם ההוראה להיות פשוטה וגלוי' [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, מבה"ח ניסן, פ' החודש ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 Synopsis After the Torah already stated the many details of Hashem’s command regarding the donations and the construction of the Mishkan in Terumah and Tetzaveh, why does the Torah repeat them again in Vayakhel, when Moshe conveys the command to the Jewish people, and again in Pekudei regarding the accounting of the donations etc., and again when describing the actual construction of the Mishkan? Why does it not simply state briefly that Moshe conveyed Hashem’s command to the Jewish people, and they carried it out fully? Since the question is so obvious, the lesson must also be one that is simple and openly visible. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas HaChodesh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2026 לע”נ הרב אליעזר בן הרב מרדכי ע"ה ווענגער ליום היארצייט שלו כ"ב אדר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת משפחתו שי'

התוכן לקט שיחות בענין ההגבלות הידועות בשתיית משקה. 1) זאת חנוכה ה'תשל"ט. 2) ליל ט"ו בשבט ה'תשל"ט. 3) אור לי"ג ניסן ה'תשמ"ב. 4) י"ב תמוז ה'תשמ"ז. 5) ט"ו תמוז ה'תשמ"ז. 6) י"א ניסן ה'תשמ"ח. 7) ט"ו מנחם-אב ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026 Synopsis A compilation of sichos regarding the restrictions on drinking mashke.Zos Chanukah 5739; (2) 15 Shevat 5739; (3) 13 Nissan 5742; (4) 12 Tammuz 5747; (5) 15 Tammuz 5747; (6) 11 Nissan 5748; (7) 15 Menachem-Av 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2026

התוכן עה"פ [בשני דפ' ויקהל] "וכל הנשים.. טוו את העזים" פרש"י "מעל גבי העזים טוו אותן", וכך יכלו לגזוז את החוטים מעל העזים בסמיכות ממש להבאתם למשכן, ובמילא היו החוטים "טריים" ומשובחים יותר וכו'. הטעם שגם מטווה התכלת והארגמן וכו' (שבפסוק שלפנ"ז) לא טוו מעל הכבשים, נתבאר בהתוועדות הקודמת, כי בין כך לא יכלו לגזוז הצמר בסמיכות ממש להבאתם למשכן, כי את הצמר היו צריכים להביא כשהוא צבוע בתכלת או ארגמן וכו', ולא היו יכולים לצבוע אותו מעל הכבשים, כי עד שישתמשו בו בפועל יגדל יותר ויחסר הצבע בתוספת. והנה כו"כ שאלו על ביאור זה וכו', אבל הם לא שמו לב למציאות הפשוטה - הדרך לצבוע צמר הוא לא שצובעים כל שערה לבד עם מברשת..., אלא ע"י שמכניסים אותו לקדירה רותחת עם הצבע וכו', ופשוט שלא שייך לעשות כך כשהצמר מעל הכבשים! הביאור שנת' הי' רק לחידודי ובדוחק - שאפי' אם היו רוצים לצבוע כל שערה לבד מעל הכבשים, שלא כדרך, לא היו יכולים, כנ"ל.משיחת פורים ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Vayakhel), “All the women whose hearts inspired them with skill spun the goat hair,” Rashi explains: “They spun it off the backs of the goats.” This way, the spun hair could be shorn immediately before being brought to the Mishkan, resulting in fresher threads etc. During the previous farbrengen it was explained that the reason the sheep’s wool (mentioned in the previous verse) was not similarly spun directly from the sheep is because it had to first be dyed; therefore, the wool could not be shorn immediately before being brought to the Mishkan in any event. And even if they also dyed the wool while it was still on the sheep, by the time the wool was ready to be shorn and used, the wool would have grown, and the new part of the wool would have been undyed. I received many questions about this explanation, with different proposals as to how the wool could have been dyed from the backs of the sheep, but they overlook the simple reality that wool is dyed by placing the wool in a boiling pot with the dye, which obviously can’t be done when the wool is still on the sheep. The purpose of the explanation was only to say that even if they wanted to depart from the usual practice and dye every strand individually while it was still on the sheep (with a brush and the like), it wouldn’t have helped because by the time it was to be used the wool would have grown more.Excerpt from sichah of Purim 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026 לזכות חוה בת קעניא שתחי' וחנה בת עלקא שתחי' ליום ההולדת שלהן י"ט אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת ר' יעקב ליב שי' אלטיין*לע"נ הילד חייל בצבאות ה' מנחם מענדל ע"ה בן – יבדלחט"א – הרב ברוך שי' חייקין ליום היארצייט שלו י"ט אדר. תנצב"ה.

התוכן תוכן פ' פרה הוא הטהרה דטומאת מת שעי"ז מתבטל גם הרושם דענין העדר-החיים (הסיבה דטומאת מת). ומובא במדרשים שענין זה הי' תמוה ומופלא גם למשה רבינו ולשלמה המלך עד שמשה שאל את ה' "במה תהא טהרתו?!" ואז גילה לו את פ' פרה ואח"ז מסרה משה לבנ"י וכו'. והנה דבר זה שהי' מופלא אפי' אצל משה וכו', הנה אף שזה התקבל אצלו לאחרי שנמסר לו פ' פרה, אבל אצל בנ"י נשאר בגדר פלא ו"חוקה" גם לאח"ז. והביאור: ענין עיקרי בתורה הוא שהתורה לא תישאר בהבנת השכל אלא שתפעול גם ברגש שבלב, וענין זה, לבטל את השאלה "במה תהא טהרתו" ואת הרושם מהענין של העדר-החיים גם ברגש, היא עבודה גדולה וקשה גם לאחרי כל ההסברים בשכל, ולכן גם לאחרי שה' גילה את פ' פרה והדבר חדר את השכל (ואצל משה גם הרגש), נשאר הדבר אצל בנ"י מופלא ביחס לרגש. ותובעים מכ"א להשתדל עכ"פ שזה יחדור גם את הרגש, ונתינת-כח מיוחדת לזה היא כשקוראים פ' זו בתורה.משיחת כ"א אדר ה'תשמ"ח (סיום השלשים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע) ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026 Synopsis The midrash states that even Moshe Rabbeinu and Shlomo HaMelech were perplexed as to how it is possible for the impurity of death to be purified, as Moshe asked, “What will purify it?”, but then Hashem revealed Parashas Parah, and Moshe was able to accept it and convey it to the Jewish people etc. But although Moshe was able to accept it, for the Jewish people it remained a wonder and a chok even afterwards. This is because the point of Torah is not to remain in the intellect, but to also affect the emotions of the heart – and to remove even the emotional impact of death (“What will purify it?”) is a very lofty and difficult task even after all the intellectual explanations. Therefore, even after Hashem revealed Parashas Parah, and even after it permeated the intellect (and in Moshe’s case, it permeated the emotions as well), it remained a wonder for the Jewish people with respect to the emotions. Nevertheless, every Jew is expected to at least strive to bring himself to a state where it penetrates the emotions as well – and we are empowered to do this when we read Parashas Parah in the Torah.Excerpt from sichah of 21 Adar 5748 (marking the shloshim of the Rebbetzin זי"ע) For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026 לזכות בנימין בן נחמה דינה שי' ליום ההולדת שלו י"ח אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן לפי ערך גודל הירידה שמסופר עלי' בחלק הראשון של פ' כי תשא [חטא העגל], שהיא ירידה שאין כמוה, ניתן להעריך את גודל העלי' שלאחרי' שמסופר עלי' לאח"ז בשיעורים דימים אלו, שהיא עלי' שאין כמוה, ובאמת הטעם למה "הרשה" הקב"ה שתהי' ירידה כזאת הוא כי דוקא עי"ז באים בנ"י לעלי' הכי גדולה (כמבואר בענין "נורא עלילה על בני אדם"), וכפי שיהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, ולכן השם של כל הפרשה - כולל הענינים הבלתי רצויים שבה - הוא "כי תשא"; בפ' כי תשא מדובר הן ע"ד לוחות הראשונות והן ע"ד לוחות האחרונות, ויש בזה מה שאין בזה, ויש דוגמתם בכאו"א, ועוד.שיחת ט"ו אד"ר ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026 Synopsis From the magnitude of the unparalleled descent described in rishon of parashas Ki Sisa (the sin of the golden calf), we can appreciate the greatness of the subsequent ascent, which is also unparalleled. And this ascent is the only reason Hashem allowed such a descent to take place in the first place (as explained regarding the verse “an awesome pretext upon the sons of man”), and the same applies to the ascent that will take place very soon with the coming of Moshiach. This is why the entire parshah, including the undesirable part, is called Ki Sisa (“When you lift up…”). Parashas Ki Sisa discusses both the first and second Luchos, each of which has an advantage over the other, and each of which is reflected within every Jew.Excerpt from sichah of 15 Adar Rishon 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026 לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

התוכן [המשך] וזוהי ההוראה מהשם של חג הפורים, בלשון מדי ופרס – אם נזדמן לו ענין של "פרס ומדי" ה"ז בכדי שיעשה ממנו ענין של "ימי הפורים", שענינם – "ונהפוך הוא", הפיכת ענין של חול ו"עמי הארץ" לקדושה ויהדות, שעי"ז נעשה מציאות חדשה, ע"ד הדבר חדש שנפעל ע"י תשובה מאהבה – "זדונות נעשו לו כזכיות", שזה מביא את ה"ונהפוך הוא" מן הקצה אל הקצה – החירות מאפילה לאור גדול!; כשפוגשים יהודי שהוא בבחי' "פור", "תינוק שנשבה", צריך לפעול בו את ה"ונהפוך הוא" – להשפיע עליו שירקוד בשמחה גדולה באופן ד"עד דלא ידע" מצד זה שכבר נעשה אצלו "ודתיהם שונות"! ולמרות ש"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ועפ"י תורה שם החג הוא "פורים" – מגלים ש"הוא הגורל" – ענין שלמעלה משכל, "לא ידע"! ועד"ז הפיכת עניני "פרס ומדי" שבעולם לעניני קדושה, ע"י העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ועוד יותר – "בכל דרכיך דעהו", "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא [בכל רגע] כל נמצא"!ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026 Synopsis [Continued.] This is the lesson from the name of the holiday of Purim, which comes not from the language of Persia and Media: when a Jew encounters something mundane (“Persia and Media”), the purpose is for him to transform it into the “days of Purim,” whose theme is v’nahafoch hu (“it was turned around”): transforming the mundane into holiness and Yiddishkeit. This transformation creates a new reality, like the effect of teshuvah, through which “intentional sins become like merits,” a transformation from one extreme to the other. When one encounters a Jew who is on the level of “pur” (as a result of being “taken captive among the nations), one must “turn him around” until he begins to dance with the greatest joy (ad d’lo yada – to the point of “not knowing”) from the privilege of being one whose “laws are different.” Despite the fact that “We are still the servants of Achashverosh,” and the name of the Yom Tov remains “Purim,” nevertheless we reveal that “hu hagoral” (“it is the lot”) – something that transcends reason and intellect (“lo yada”). Similarly, we transform all matters of “Persia and Media” into holiness by serving Hashem in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” (as the Rambam states, the first mitzvah is “to know that there is a Primary Being who brings all existence into being.”).2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Tzav, Purim 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026 לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס

התוכן "פורים" הוא החג היחיד ששמו אינו בלשון הקודש! ובמ"ש במגילה "הפיל פור הוא הגורל" זה מודגש – שהמילה בלה"ק היא "גורל" ומלת "פור" היא משפה אחרת! והפלא הוא שהרי אחת הזכויות שעל ידם נגאלו ישראל ממצרים (שבא לאחרי ובסמיכות ל"גאולת פורים") היא – "שלא שינו את לשונם"! וההוראה מזה בהקדים מ"ש במגילה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" – גם כאשר בנ"י הם במצב של "מפוזר ומפרד" – רואים בגלוי וזה העיקר אצלם, שהם "עם אחד" ע"י ש"דתיהם שונות". ואדרבה – מצב ה"פירוד" מחזק את האחדות. ובכן פעולתה של התוועדות זו צריכה להתבטא בהענין של (שם החג) "פורים", בלשון פרסית: גם יהודי שאינו יודע עדיין לה"ק יש להודיעו ע"ד פורים ולא להמתין עד שידע ע"ד שאר עניני תורה ומצוות! ועד"ז כשרואה דבר חולין ("פור") – עליו לראות בו את התכלית – "הוא הגורל" – להפוך אותו לענין קדושה ויו"ט, ובאופן דשמחה "עד דלא ידע" עוד יותר מיו"ט דפסח! [המשך יבוא].ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026 Synopsis Purim is the only Yom Tov whose name is not in Lashon HaKodesh, as the Megillah says, “he cast a pur, which is the goral (lot),” emphasizing that the word in Lashon HaKodesh is goral, while the word pur is from a different language. This is surprising, considering that one of the merits by which the Jewish people were redeemed from Egypt is that “they did not change their language.” The lesson can be understood based on the verse in the Megillah, “There is one people that is scattered and dispersed among the peoples...”: Even when the Jewish people are “scattered and dispersed,” what is seen openly, and what is primary for them, is the fact that they are “one people,” which is due to the fact that “their laws are different.” To the contrary, the fact that they are “separate” strengthens their unity. Therefore, the effect of this farbrengen must be one that expresses the name of the Yom Tov – the word “Purim” in the Persian language: Even a Jew who doesn’t yet know Lashon HaKodesh must be informed about Purim, and one should not wait until after this Jew learns about other areas of Torah and mitzvos first. Similarly, when one sees something mundane (“pur”), he must see the inner purpose within it: “it is the goral” – to transform it into something holy and a Yom Tov, and one whose joy reaches the point of ad d’lo yada – even greater than the Yom Tov of Pesach. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Purim 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026 לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן ביטול גזירת המן היתה ע"י קיום בקשת אסתר "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלשת ימים". ובזה מצינו חידוש מיוחד שגם הטף השתתפו בצום. וזה לא הי' מצד חינוך, כי: 1) התחלת החינוך בכלל, ובפרט – לתענית, הוא בגיל מאוחר יותר, וגם אז – רק לשעות, ולא "שלשת ימים"! 2) מלשון המדרש משמע שביטול הגזירה הי' בעיקר בזכות הטף, דמזה משמע שזה לא הי' אצלם רק בתור חינוך. 3) ענין החינוך בכלל הוא כדי להרגיל אותו לזמן החיוב, אבל צום זה הי' חיוב חד פעמי! ומכ"ז מוכח שהכוונה ב"וצומו עלי וגו'" היתה לכתחילה גם לקטנים. והביאור: גם אצל הגדולים לא הי' ביטול הגזירה בזכות השכל שלהם אלא מצד קטנות (וביטול) השכל שלהם – מסירות הנפש להקב"ה באופן ד"עד דלא ידע". ההוראה ממ"ש במדרש שמתי שאמותיהם של התינוקות רצו להביא להם אוכל – סירבו, והמשיכו בתעניתם: מצד א' צ"ל לאמא רגש מיוחד של רחמנות על ילדיהן. אבל מצד שני – מיד כאשר שומעת שמרדכי אומר להם לצום – נופלות השאלות ונותנת לילדים לקיים הוראותיו! ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026 Synopsis Haman’s decree was annulled when the Jewish people fulfilled Esther’s request to “Go, assemble all the Jews and fast on my behalf…do not eat and do not drink for three days…” Here we find something unparalleled – that even the children fasted. And it wasn’t for purposes of chinuch because: (1) Children are not trained to fast until an older age, and even then, only for a few hours, not for three days. (2) The Midrash implies that Haman’s decree was annulled primarily in the merit of the children fasting, which indicates that their fasting was an integral part of the fast, not just for purposes of chinuch. (3) The purpose of chinuch is to train a child to do something that he will later be obligated to do, whereas this was a one-time fast that the children would not have to observe in the future. rather, the explanation is as follows: Even for the adults, the decree was annulled not because of their intellect, but because of the childlike property within them (and the bitul of their intellect), namely, their mesirus nefesh in the manner of ad d’lo yada (“until one does not know…”). The Midrash says that when the mothers wanted to bring food to their children, the children refused and insisted on continuing to fast with Mordechai. The lesson is that while it is true that a mother must have a sense of compassion, especially for her children, nevertheless, the moment she hears that Mordechai instructed the children to fast, all her questions fall away and she allows the children to fulfill his directive.2 excerpts from farbrengen of Purim 5728 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026 לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏*לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן במצות מחצית השקל, שבתחלת ו"ראש" פ' כי תשא, מודגש הקשר לחג הפורים, כמ"ש בגמ' "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", כלומר, מחצית השקל שנתנו בנ"י במדבר פעלה שלאחרי כו"כ דורות תתבטל הגזירה הכי חמורה על בנ"י! גם הענין ד"לכפר על נפשותיכם" (התכלית דנתינת מחצית השקל) קשור לימי הפורים, שהרי אז הוצרכו בנ"י להענין ד"לכפר על נפשותיכם", וגם בנוגע לחיי הגוף שעל זה היתה גזירת המן. גם "בן חמש למקרא" מבין בפשטות איך נתינת מחצית השקל פועלת "לכפר על נפשותיכם" – עפ"י פרש"י עה"פ "זה יתנו" – "הראה לו כמין מטבע של אש . . ואמר לו כזה יתנו"! הוא גם מבין איך עי"ז נעשה הענין ד"תשא את ראש בנ"י", גם מלשון "הרמה"; קשר נפלא בין מצות מחצית השקל ש"מהם נעשו האדנים" והיסוד של המשכן להענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שדובר לעיל [תוכן המאמר דפורים קטן תרפ"ז]. ב' חלקים משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026 Synopsis The mitzvah of Machatzis HaShekel (at the beginning and head of parashas Ki Sisa) has a special connection to Purim, as the Gemara states: “It is revealed and known  to the One Who spoke and the world came into being, that in the future Haman was going to weigh out shekels against the Jewish people; therefore, He made their shekels come before his shekels.” Meaning, the Machatzis HaShekel given by the Jewish people in the desert nullified the decree against the Jewish people that came many generations later. The fact that the Machatzis HaShekel serves “to atone for your souls” also has a connection to the story of Purim, when the Jewish people were in need of “atonement for your souls” (including for their physical bodies, which were the subject of Haman’s decree). Even a “five-year-old learning Scripture” understands plainly how giving the Machatzis HaShekel brings “atonement for your souls,” based on Rashi’s explanation on the verse “This they must give…”: “He showed [Moshe] the appearance of a coin of fire…and said to him, ‘They must give [a coin] like this.’” The child also understands how the Machatzis HaShekel “uplifts the head of the Jewish people” (“Ki sisa”). There is also a wondrous connection between Machatzis HaShekel, which was used to make the foundations of the Mishkan, and the verse, “Out of the mouths of small children and suckling babies You have founded strength…” (discussed in the maamar of Purim Katan 5687).2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Ki Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

התוכן את הענין היחידי (עיקרי) שעמלק עשה לבנ"י שמסופר עליו בתורה בפרשת עמלק הוא "אשר קרך בדרך וגו'", וע"ז מזהירה התורה "זכור" ו"אל תשכח"! והביאור עפמ"ש במדרש ש"אשר קרך" הוא מלשון קרירות – "צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו העכו"ם יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת וכו'", ובעבודה: בשעה שיהודי רואה השגחה פרטית או נס כמו זה שהקב"ה מציל אותנו מאלו העומדים עלינו לכלותנו, בא עמלק ומנסה לקררו ולהטיל בו ספיקות שאולי אי"ז נס אלא "כחי ועוצם ידי" וכו', הנה עליו לדעת באופן של "זכור" ו"אל תשכח" שענין הקרירות שייך לעמלק ויצה"ר שבו ולא ליהודי! וזהו הדרך ל"מלחמה לה' בעמלק" ולנצח את עמלק!משיחת פורים ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026 Synopsis The only thing recounted in the Torah that Amalek did to the Jewish people is “how he encountered you (asher karcha) on the way…”, and of this the Torah commands to “Remember” and “do not forget.” This can be understood based on the teaching of the Midrash that that “asher karcha” comes from the word kerirus (coldness), “he cooled you off and tempered your boiling heat, for the nations had been afraid to attack you, and this one came first and provided the possibility for others. This can be compared to a boiling bath…” In terms of a Jew’s Divine service: when a Jew observes a miracle or hashgacha protis, such as when we are saved from those who rise up against us to destroy us, “Amalek” comes and tries to cool him down and cast doubts: maybe it wasn’t a miracle, but “my strength and the might of my hand” etc. One must remember and not forget that this coldness belongs to Amalek and to the yetzer hara – not to a Jew. In this way, “Hashem will wage war against Amalek” and Amalek will be defeated.Excerpt from sichah of Purim 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026 לזכות חנה שתחי' סלונים לרגל היכנסה לגיל המצוות י' אדר ה'תשפ"ונדבת הורי' ר' יהודה ליב וחיה מושקא שיחיו סלונים

התוכן ידועה הכרזתו של אדמו"ר מהריי"צ בבואו לארה"ב [ט' אדר שני ה'ת"ש] שמטרת בואו הוא כדי להדגיש את העובדה "אַז אַמעריקא איז ניט אַנדערש"! ולכן ימשיך בעבודתו בהפצת היהדות וכו'. ישנם התמהים כיצד יכול להכריז שזוהי מטרת בואו, הרי בא לכאן להצלת עצמו מאירופה כי אמעריקא כן שונה?! אבל זה כשמסתכלים ע"ז בחיצוניות וכענין בפ"ע, אבל כאשר מסתכלים לעומק הענין מבינים שזהו חלק מ"תמונה כללית" ‏–‏ עיקר ענינו ומטרת שליחותו בעוה"ז ‏–‏ הפצת היהדות בכ"מ, ולאחד בזה את כל ישראל. וההוראה: גם האכילה ושתי' וכד' לא צ"ל "שונה" מזמן התפילה וכד', אלא גם חלק מעבודת ה' (ע"י אמירת הברכות לפני' ולאחרי')! והרי כל הפרטים שלו חיים מנשמתו כחלק מה"אדם" ע"ש "אדמה לעליון".ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026 Synopsis Upon his arrival in the United States (on 9 Adar-Sheini 5700 - 1940), the Previous Rebbe famously declared that the purpose of his coming here was to show that “America is no different,” and that he would therefore continue his work of spreading Yiddishkeit etc. Some may ask: how could he declare that this was the purpose of his coming to the United States when in fact he came to escape Europe (i.e. precisely because “America is different”)? But the truth is that the his escape is only a superficial reason for his coming to America; if one looks at it more deeply he will see that it is part of the bigger picture of his primary focus and the purpose of his mission in this world, which is to unite the Jewish people by spreading Yiddishkeit. The lesson is as follows: even one’s eating and drinking etc. should not be “different” from his davening and learning; they too must be part of his service of Hashem (by making a bracha before and after etc.), because every aspect of a person draws its vitality from his soul as part of the “Man,” who is called “Adam” because “edameh l’Elyon” (“I will emulate the Most High”).3 excerpts from sichah of 10 Shevat 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026

התוכן נאמר במגילה על מרדכי "איש יהודי הי' בשושן הבירה": גם בשושן הבירה הכירו אותו (לא בתור "מרדכי, אלא) בתור "יהודי"! בניגוד לשיטה שצ"ל "יהודי [רק] באהליך" אבל בחוץ בין הגויים אין להבליט היותו יהודי כדי לא להרגיז אותם וכו' – נאמר במגילה שלא זהו הסדר, אלא דוקא מי שגם ב"שושון הבירה" ניכר שהוא "יהודי" מצליח לעמוד מול "שושן הבירה", עם מלך "מושל בכיפה", ושרים כמו "ממוכן זה המן" וכו'. ועד"ז בסיום המגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגו'": גם כאשר זה כבר לא עת צרה, אין "מרדכי" טוען שכעת ניתן וצריך להתנהג עפ"י שכל, לפי הסדר של המדינה, ואין צורך להכריז בכ"מ שהוא "יהודי" – אלא גם אז, כאשר נתמנה להיות "משנה למלך", ה"ה "מרדכי היהודי"! ואין צריך עצה אחרת להצליח ולהשאר "משנה למלך" – לא רק כי כך אומרת התורה, אלא גם "אחשורוש" מסכים שמרדכי יהי' "משנה למלך" רק מפני שרואה שהוא איש אמת ואינו מתפעל מאף א' ונשאר "יהודי".משיחת פורים ה'תשכ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026 Synopsis The Megillah says of Mordechai, “There was a Jewish man in Shushan the capital,” meaning that even in Shushan the capital, he was seen as a “Jewish man.” This contrasts with those who argue that one should be a “Jew [only] in your tent,” whereas one should avoid emphasizing one’s Jewishness in public, so as not to provoke the gentiles etc. The Megillah makes clear that specifically one who is seen as a Jew even in Shushan the capital can stand strong against “Shushan the capital,” against a king who “rules over the entire globe” and ministers like Haman etc. Similarly, the end of the Megillah says, “For Mordechai the Jew was second to King Achashveirosh…” Meaning: even after the danger has passed and Mordechai is second to the king he doesn’t say that now one should follow the norms of society and that it’s no longer necessary to publicly proclaim that one is a Jew. Rather, he continues to behave as Mordechai the Jew, and he needs no other strategy to succeed and to remain second to the king. Not only is this what the Torah says, but even Achashveirosh agrees that Mordechai should be second to the king precisely because he sees that Mordechai is a man of truth who remains a Jew and isn’t swayed by anyone.Excerpt from sichah of Purim 5728 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026

התוכן [המשך] והתורה ניתנה למטה דוקא כדי להיות "ממוצע" שמחברת את ענינים הגשמיים עם ה', שגם בהם, שהם מצ"ע תחת הזמן, יהי' ענין הנצחיות – "חרות ממלאך המות". ולכן לידת משה, שענינה – המשכת התורה שפועלת נצחיות בעולם, ""מכפרת" ומבטלת את מה שנגרם ע"י "יום המיתה" – שתפלה לא עוזרת. וענין זה, שהלידה תבטל ענין המיתה, הי' בגלוי אצל משה, שדוקא עליו נאמר "לא מת"! כי מזה שכבר בלידתו "נתמלא הבית כולו אור", מוכח שמהותו העצמי הו"ע התורה – נצחיות, ולכן (בענינו העצמי) נשאר "חי וקיים" ב"זרעו בחיים" – "סמוכים איש מפיש איש" עד למשה רבינו ובנשיאי ישראל שבכל דור. ועפי"ז מובן גם מדוע נס פורים שעי"ז "קיימו מה שקיבלו כבר" הי' דוקא בחודש אדר שבו נולד משה.משיחת פורים ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-02-2026 Synopsis (Continued.) The Torah was specifically given in this world, in order to connect physical matter with Hashem and to imbue the world, which by nature is subject to time, with the quality of eternity, “freedom from the angel of death.” Therefore, the birth of Moshe (whose role is to bring Torah into the world, and thereby bring eternity in the world) “atones for” and nullifies the effect of the “day of death.” This idea that birth nullifies death was seen visibly in the case of Moshe (one of the unique individuals whom the Sages tell us “did not die”) because at the moment of his birth, “the entire house became filled with light” (the light of Torah), showing that his very essence is Torah (eternity). Therefore Moshe inherently “lives and endures” in “his offspring who are alive,” through those ordained one from the other going back to Moshe Rabbeinu and through the Nesi’im in every generation. Accordingly, we can also understand why the miracle of Purim – when “they upheld what they had already accepted” – occurred specifically in the month of Adar, the month of Moshe’s birth.Excerpt from sichah of Purim 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-02-2026 לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏