התוכן מנהג ישראל שכאשר רוצים לברך יהודי, מקשרים זאת עם נתינת צדקה ולימוד התורה לזכותו (כמ"ש בשו"ע שלפני הלימוד מותר להתנות שלאחר יהי' חלק בתורה שלומד). ולכן, ה"ז דבר טוב ונכון וכו' לתקן שמכאן ולהבא, כאשר מתאספים לאחל ולתת מתנות לבן/בת מצוה, לחתן-כלה וכיו"ב – שיקשרו זאת עם נתינת הצדקה ולימוד התורה לזכותם. ומצוה לפרסם. וכ"ז שייך גם לנשים: בנוגע לצדקה – הרי אדרבה, בזמננו הבעלים אכן מכניסים את הכסף אבל הכסף מונח אצל הנשים והן אחריות על ההוצאות... (הן נותנות לבעל מהכסף עבור הוצאותיו וכו'...). בנוגע ללימוד התורה: כמ"ש בשו"ע ב' הטעמים שהן מברכות ברכות התורה – 1) יש להן חלק בלימוד התורה של הבעל והילדים. 2) הן עצמן חייבות בלימוד כל ההלכות הצריכות להן. ונוסף לזה ה"ה מחוייבות בלימוד החסידות בכל פרטי', שזהו ה"דרך ארוכה וקצרה" ל"כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו'", ועי"ז באים לאהבת ויראת ה' וכו', שגם הן מחוייבות בזה.ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-08-2025 Synopsis It is a Jewish custom, when blessing another Jew, to tie it to tzedakah and Torah study on their behalf (as it says in the Shulchan Aruch: before studying Torah, it is permitted to stipulate that the study will be in someone else’s merit). Therefore, it is a good and proper practice to establish that from now on, when Jews gather to offer blessings and give gifts to a Bar or Bas Mitzvah, a Chosson and Kallah etc. – it should be tied to giving tzedakah and studying Torah in their merit. It is a mitzvah to publicize this. And this applies to women too: Regarding tzedakah, we find that these days, while the husbands may be the ones who bring in the money, the spending is in the hands of the wives (in fact, their husbands come to them for money for their personal expenses etc.). Regarding Torah study: The Shulchan Aruch states two reasons why women recite the blessings over Torah study: (1) They have a share in the Torah study of their husbands and children, and (2) they themselves are obligated to learn all the halachos pertaining to the mitzvos that apply to them. In addition, women are also fully obligated in the study of Chassidus, which is the path to love and fear of Hashem etc., obligations that apply to women just as they apply to men.2 excerpts from sichah of 19 Kislev 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-08-2025

התוכן השם של כל הפרשה הוא "ראה", והיינו שכל הענינים של הפרשה צריכים שיהיו מונחים אצלו בוודאות כמו ענין שרואים. ועפי"ז צ"ע במ"ש בפרשה [בשלישי דפ' ראה] "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך [ה""חביבין לך". רש"י) בסתר לאמר נלכה ונעבדה.. לא תאבה לו.. ולא תחמול.. ידך תהי' בו בראשונה להמיתו"‏ – ‏איך יכול להיות מונח אצלו באופן של "ראי'" לא רק לא לשמוע לאלו ה"חביבין לך" אלא "ידך תהי' בו בראשונה להמיתו"?! אלא כיון שה"ראה" נמשך מ"אנכי" שלמעלה מ"הוי'" ו"אלקים" וכו', ה"ז מעמיד גם את האדם למעלה ממדידות והגבלות של עולם!‏משיחת כ' מנ"א ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2025 Synopsis The name of the entire parashah is “Re’eh” (“See”), meaning that everything in the parashah must be internalized with the same certainty as something one sees with his own eyes. But this raises a question arises on the verse [in shelishi]: “If your brother, the son of your mother; your son; your daughter; the wife of your embrace; or your friend who is like your own soul [those who are especially “dear to you,” as Rashi explains], incites you in secret, saying, ‘Let us go and worship…’ … you must do not love him…you must not have mercy…Your hand must be the first against him to put him to death….” Seemingly, how is it possible for a person to reach such a state of “seeing,” that not only does he not listen those who are “dear to him,” but also puts his hand “first against him to put him to death”?! The answer is that since the “Seeing”) comes from Anochi (“I”) which transcends the names Havayah and Elokim etc., therefore, the person is empowered to rise above the confines and limitations of the world.Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2025 לע”נ ר' משה ב"ר ניסן ע"ה ליום היארצייט שלו כ"ה מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' ניסן שי' פרידמן

התוכן בשיעור רמב"ם היומי מדובר ע"ד "קרבן יולדת" [שבראשון דפ' תזריע]. בקרבן זה מודגש הענין ד"אחדות ישראל": "קרבן" ענינו שע"י מתקרב האדם לאלקות שבזה נכלל כללות עבודת האדם, ובקרבנות יחיד [שעיקר ההדגשה באחדות ישראל הוא בנוגע כל יחיד ויחיד) ישנם כמה סוגים, אבל בכל הסוגים כמו חטאת ואשם, נדרים ונדבות וקרבן תודה יתכן מציאות שהאדם לא יתחייב בהן ולא יקריבן כל ימי חייו, מלבד סוג א' של קרבן – קרבן יולדת: כל יהודי הוא ילוד אשה ויש לו שייכות לקרבן יולדת שהקריבו על הלידה שלו!, ובקרבן יולדת גופא – מעלה מיוחדת בקרבן העוף (הקרבן חטאת, ו"אם אין ידה משגת" – גם הקרבן עולה), עפמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים הטעם שהקב"ה צוה שיהא הקרבן גם מן העוף כי העוף מצוי ביותר בא"י ויד הכל משגת!משיחת ליל ו' דחג הסוכות, אור לכ' תשרי ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-08-2025 Synopsis Today’s Rambam discusses the korban brought by a woman who gave birth, which highlights Jewish unity: most of the korbanos offered by individuals are brought only under certain circumstances which might never apply to a person in their life (the sin offering, guilt offering, vow and gift offerings, thanksgiving offering). The only individual offering brought for every Jew no matter who they are or what they’ve done is the korban brought by the woman who gave birth, because every Jew is born. And the bird (which is used for her sin-offering component, and if she is poor, for the ascent offering as well) in particular emphasizes Jewish unity, as the Rambam writes in Moreh Nevuchim: the reason Hashem commanded to bring korbanos from birds is because they are widely available and everyone can afford them.Excerpt from sichah of sixth night of Sukkos, 20 Tishrei 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-08-2025 לזכות חי' שרה בת נינה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה כ"ד מנחם-אבלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מרת שושנה בת גיטל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ד מנחם-אב - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה ממ"ש בראשון דפ' ראה "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה .. וישבתם בארץ .. והניח לכם מכל אויביכם מסביב": "מנוחה" מורה ששייך מצב של מלחמה אלא שכעת יש לו מנוחה מזה, משא"כ "נחלה" אין לה הפסק. והתכלית היא שגם המנוחה מאויבים תהי' לעולם ע"י שמהפכים את כל האויבים לאוהבים - "והניח לכם מכל אויביכם". ובעבודה: עוה"ז מצ"ע הוא "עלמא דפרודא" ו"נעשה אדם" לשון רבים – שישנו קס"ד שקיימות ב' מחנות - א' שעוסק בלימוד התורה ולא בבירור העולם, כמו דור המדבר, וא' שעוסק בעניני מסחר והעולם ואינו עוסק בעצמו בתורה אלא נותן צדקה שמישהו אחר ילמד תורה. מצב זה, אף שלא נלחמים זב"ז ואפי' אם מסייעים זל"ז, אי"ז מנוחה אמיתית. תכלית ירידת הנשמה למטה היא להגיע למנוחה אמיתית שהיא כשאין "אויבים" כלל וכולם במחנה אחד: דור המדבר עצמו כובש את א"י ועושה שם משכן לו ית' והבעל-עסק עצמו קובע עתים לתורה. וזהו הענין ד"גוי אחד בארץ", להמשיך את "ה' אחד" גם בענינים ארציים.ב' חלקים משיחת יום א' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-08-2025 Synopsis A lesson from the verse (in rishon of parashas Re’eh), “Because you have not yet come to the resting place nor to the inheritance…you must settle in the land…He will grant you respite from all your surrounding enemies”: “Resting” implies that there is a possibility of war, just that at present there is rest from it. “Inheritance,” by contrast, has no end. And the ultimate goal is that even the rest from enemies should be eternal, by transforming all the enemies into friends – “He will grant you respite from all your…enemies.” In terms of Divine service: This world by nature is the “world of separation,” and the verse states, “Let us make man…” in the plural, allowing for the mistaken notion that there are two separate camps, one camp is involved in Torah study without engaging in refining the world (like the generation of the desert), while the other is involved in business and worldly matters and does not occupy itself with Torah study (but gives tzedakah so that someone else can study Torah). Even if the two camps are not fighting one another, and even assist one another, this is still not true rest. The purpose of the soul’s descent below is to attain true rest, which is when there are no enemies at all and all belong to one camp: the generation of the desert itself conquers Eretz Yisroel and builds a Mishkan there for Hashem, and the businessman himself sets fixed times for Torah study. This is the meaning of “One nation in the land” – to draw down the reality that “Hashem is One” into even earthly matters.2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Re’eh, 20 Menachem-Av 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-08-2025 לע”נ הרה"ח התמים ר' אליעזר דניאל ב"ר שמואל יעקב ע"ה מייערס ליום היארצייט שלו כ"ג מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן איתא בגמ' [בבא בתרא כא.] "זכור אותו איש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שמתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא הי' למד תורה.. התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים.. ועדיין מי שיש לו אב הי' מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא הי' עולה ולמד.. התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז.. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". והיינו, שהגם שתקנת ר' יהושע בן גמלא היתה חשובה רק לילדים מ"בן שש ובן שבע", ורק עבור אלו שלא הי' להם אב ר"ל (מיעוטא דמיעוטא דבנ"י), ומ"מ "אלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל"! ומכאן רואים עד כמה החינוך של כמה קטנים מישראל נוגע לכלל ישראל! וההוראה: על כ"א לעשות את כל התלוי בו להקים חדרים לילדי ישראל בסביבתו ובכל עיר ועיר, ולא לסמוך על הישיבות לגיל ט"ז-י"ז, או שהאבא ילמד עם הילד וכו'‏.‏משיחת י"ב תמוז ה'תשל"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-08-2025 Synopsis The Gemara states (Bava Basra 21a): “That man is remembered for the good, and his name is Yehoshua be Gamla. If not for him the Torah would have been forgotten from the Jewish people. Initially, whoever had a father, [his father] would teach him Torah. Whoever did not have a father would not learn Torah…they instituted  that teachers of children should be established in Yerushalayim…But still, whoever had a father, [his father] ascended with him [to Jerusalem] and had him taught, but whoever did not have a father, he did not ascend and learn. They instituted  that they should be established  in each and every region, and they brought [the students] in at  age  the age of sixteen  and at  the age  of seventeen. Until Yehoshua ben Gamla came and instituted that teachers of children should be established in each and every province and in each and every town, and they would bring them in at the age of six and at the age of seven.” Meaning, although Yehoshua ben Gamla’s ordinance only applied to children from age six or seven, and only those who had no father Rachmana litzlan (a small minority of Jews), nevertheless, “If not for him the Torah would have been forgotten from the Jewish people.” Here we see how much the education of a small number of Jewish children affects the entire Jewish people. The lesson is that everyone must do everything in their power to establish chadarim for Jewish children in every city, and not to rely on the yeshivos for older students or on the assumption that the father will teach the child etc.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5733 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-08-2025 לזכות ר' שניאור זלמן בן חוה לאה וזוגתו מרת שיינא בת חנה שיחיו ליום הנישואין שלהם ביום כ"א מנחם-אבלברכה והצלחה בכל הענינים לאויוש"ט*לזכות שטערנא שרה בת חי'ה רחל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"א מנחם-אבלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת בעלה ר' חיים ברוך שי' אלבסקי

התוכן בעל ההילולא [דכ"ף מנחם-אב] כותב ברשימה איך שכל הפרטים הקשורים עם המאסר שלו התאימו עפ"י קבלה! והביאור, דלכאו' איך מתאים שיכתוב כך בקשר לעצמו עם ענין הענווה, כותב הוא בעצמו – כי הכל הוא בהשגחה פרטית! ומזה ישנה "הוראה עיקרית" ו"הוראה נפלאה": כל דבר הוא בהשגחה פרטית ורק צ"ל את ה"שאו מרום עיניכם" ואז יראו "מי ברא אלה", ובמילא כשיהודי מתבונן במעמדו ומצבו איך ש"אתם המעט מכל העמים" ושרוב זמנו הולך לענינים שלא שייכים לרוחניות וכו' – עליו לדעת שה"עולם" שהוא רואה אינו אלא "קליפה חיצונית", אבל באמת "לעולם ה' דברך נצב בשמים", ואפי' מה שגוי מחליט כך וכך ה"ז עפ"י סודות התורה! וכשיהי' חדור עם "הנחה" זו לא יתפעל מ"העולם הגדול".משיחת יום ב' דפ' ראה, כ' מנ"א ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-08-2025 Synopsis The baal haheilula [the Rebbe’s father whose yahrzeit is on 20 Menachem-Av] writes how every detail of his imprisonment was aligned according to Kabbalah. Seemingly, in light of the trait of humility, how is it appropriate for him to write this about himself – but he himself writes that everything is by Hashgacha Protis. And this serves as a fundamental lesson and a wondrous lesson that everything is by Hashgacha Protis; one must only “Lift your eyes up high,” and then he will see “Who created these.” Therefore, when a Jew reflects on his state and condition, and sees that “you are the fewest of all the peoples” and that most of his time is spent on matters unrelated to spirituality, etc., he must know that the world that he sees is nothing more than an outer shell, and the truth is that “Forever, Hashem, Your word stands in the heavens”; even a decision made by a non-Jew to is in accordance with the secrets of the Torah. When a person is imbued with this perspective, he will not be intimidated by “the big world.”Excerpt from sichah of Monday, parashas Re’eh, 20 Menachem-Av 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-08-2025

התוכן ברביעי דפ' עקב מדובר אודות הסתלקות אהרן [ביאור השייכות בין ענין זה, שקרה בסוף ארבעים שנה במדבר, למ"ש לפנ"ז "פסל לך שני לוחות אבנים וגו'", מפרש"י "סמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות לומר לך שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כיום שנשתברו בו הלוחות"], ובקשר להסתלקות אהרן כתוב ש"ויבכו את אהרן גו' כל בני ישראל" - "לפי שהי' אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה וכו'". וההוראה: "הוי מתלמידיו של אהרן וכו'" - כל הענינים בהפצת היהדות צריכים להיות מתוך אהבה - "אוהב את הבריות", ועי"ז יצליחו לקרבן לתורה. ועי"ז נפעלת ברכתו של אהרן הכהן שממשיך לכאו"א מישראל "באהבה" - "יברכך ה' גו' יאר גו' ישא וגו'" וכו'.א' השיחות דהתוועדות יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-08-2025 Synopsis Revi’i of parashas Ekev discusses the passing of Aharon (which follows the discussion of the breaking of the Luchos, as Rashi explains: “Moshe juxtaposed this rebuke with the breaking of the Luchos to teach you that the passing of the righteous is as grievous to the Holy One, blessed be He, as the day the Luchos were broken.”). In connection with Aharon’s passing the verse states, “And all the Jewish people wept for Aharon…” – “because Aharon would pursue peace and instill love between people in conflict” etc. The lesson is to “Be among the students of Aharon” etc.; all matters of spreading Yiddishkeit must be done with love – “loving the creatures,” and in this way one will succeed in “drawing them close to the Torah.” And then Aharon’s Priestly Blessing (which he bestows upon the Jewish people with love) will be fulfilled.Sichah from farbrengen of Wednesday, parashas Ekev, 20 Menachem-Av 5738. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-08-2025 לע”נ מרת טאבא נעכא בת ר' וואלף הלוי ע"ה רוס ליום היארצייט שלה י"ט מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' יעקב לייב שמעלקא שי' רוס

התוכן 1) [המשך] וההוראה: כאשר א' רואה במדבר הגלות "נחש שרף ועקרב" – צריך לזכור שה"גדול ונורא", ה', נותן לו כוח זה! (וכמ"ש בשיעור חומש דיום זה ששייך להיות "ושכחת את ה' אלקיך" עד כדי כך שאינו רואה ש"הוא הנותן לך כח לעשות חיל"). ואז יוכל לפעול שה"נחש שרף ועקרב" הזה לא רק ש"לא ירעו ולא ישחיתו" אלא עוד יסייע לכל א' בקיום תומ"צ וכו'. וזה גם מה שדובר לעיל אודות הפצת המעיינות עצמן, ש"מקור מים חיים" הוא הרי ה"גדול ונורא", הקב"ה – בתוך ה"חוצה" עצמו. 2) בפ' עקב כתוב ענין נפלא ש"לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו'". ואם רואים שה"רשעת הגויים האלה" קיים ותקיף והולף ומוסיף, הרי עאכו"כ שכ"ה בנוגע "למען הקים את הדבר אשר נשבע ה' וגו'". ועל כל יהודי להכריז בגלוי שארץ ישראל ניתן לישראל ע"י ה', ויש לאחוז בו בתוקף של "גדול ונורא", ועי"ז יתהפכו ה"נחש שרף ועקרב" לסייע לבנ"י להביאם לארצנו הק'.ב' חלקים משיחת אור לט"ו באב ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-08-2025 Synopsis (Continued.) (1) The lesson is that when a person sees “snakes, vipers, and scorpions” in the desert of exile, he must remember that Hashem, who is “great and awesome,” gives him the power to overcome them. (As it says in today’s Chumash, it is possible to “forget Hashem your G-d” to the extent that one doesn’t recognize that it is “He who gives you the strength to make wealth.”) And thus he will be able to cause the “snakes, vipers, and scorpions” to not only “neither harm nor destroy,” but even to assist every Jew in their fulfillment of Torah and mitzvos etc. This is also what was discussed earlier about spreading the wellsprings themselves; the “source of living waters,” Hashem, is “great and awesome” within the “outside” itself. (2) Parashas Eikev contains a wondrous idea: “You are coming to take possession of their land neither because of your righteousness nor because of the integrity of your heart. Rather, it is because of the wickedness of these nations that Hashem your G-d is driving them out from before you, and in order to fulfill the promise that Hashem swore to your forefathers….” – if one sees that the “wickedness of these nations” still exists and continues to intensify, then certainly that is the case regarding “in order to fulfill the promise that Hashem swore….” Every Jew must openly declare that Eretz Yisroel was given by Hashem to the Jewish people, and must hold onto it with the strength of the “great and awesome” one, and in this way the “snakes, vipers, and scorpions” will be transformed so that they will assist in bringing the Jewish people to our Holy Land.2 excerpts from sichah of 15 Av 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-08-2025

התוכן ישנם ב' פירושים (במדרש) בפסוק שבשני דפ' עקב "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו'": 1) כפשוטו – זה קאי על המדבר. 2) זה קאי על הקב"ה. והתיווך: דוקא בזה שבנ"י הלכו במדבר במקום "נחש שרף ועקרב" ובכ"ז לא ניזוקו, מתבטא ה"הגדול והנורא" של הקב"ה. וזוהי התשובה להטוענים שנמצאים בחושך כפול ומכופל "במדבר הגדול והנורא" כפשוטו, והראי', שדוקא בדורות האחרונות נעשה ההכרח ללמוד פנימית התורה כדי להתגבר על החושך, ומדור לדור מתגבר החושך, שלכן הוצרך להיות הוספה בהפצת המעיינות בהתייסדות ישיבת תו"ת ע"י כ"ק אדנ"ע, ובביאור פנימיות התורה ב"שבעים לשון" ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר וכו' – עליהם לדעת פירוש השני בפסוק זה – ש"הגדול והנורא" קאי על ה', כי דוקא כשיש "נחש שרף ועקרב", ואעפ"כ, לא רק שאין מזיקים אלא מסייעים לבנ"י – בזה מתבטא גדלות ה'! [המשך יבוא]משיחת אור לט"ו באב ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-08-2025 Synopsis There are two interpretations in the Midrash on the verse (in sheini of parashas Ekev): “Who led you through the great and awesome desert, snakes, vipers, scorpions etc.” One is that “great and awesome” refers to the desert, and the other is that it refers to Hashem. The connection between them is as follows: That Hashem is “great and awesome” is expressed specifically in the fact that the Jewish people traveled through the desert, a place of “snakes, vipers and scorpions” without being harmed. Some argue: we find themselves in a double and redoubled darkness, literally in a “great and awesome desert,” the proof being that specifically in recent generations it has become necessary to study the inner dimension of Torah in order to overcome the darkness, and the darkness intensifies from generation to generation, which is why it was necessary to increase in the spreading of the wellsprings by the Rebbe Nishmaso Eden establishing Yeshivas Tomchei Temimim and by my father-in-law the Rebbe translating the inner dimension of Torah into the seventy languages etc. But the response is that they must know the second interpretation of the verse, that “great and awesome” refers to Hashem: it is precisely when there are “snakes, vipers, and scorpions,” and nevertheless, not only do they not cause harm, but they assist the Jewish people, that Hashem’s greatness is expressed. (To be continued.)Excerpt from sichah of 15 Av 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-08-2025

התוכן בהמשך למ"ש בגמ' שבחמשה-עשר באב פסקו לכרות העצים למערכה מוסיף הגמ' ש"מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסף", ופרש"י "מט"ו באב ואילך, דמוסיף לילות על ימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על חייו", והיינו שבט"ו באב מתחיל ההוספה בלימוד התורה בלילה, ולכן מוסיפים לו חיים גם על חייו שיש לו מצ"ע. וענין זה דט"ו באב, שבא בהמשך לתשעה-אב, בעבודה: אחד שנמצא במצב של חושך ו"לילה" של "תשעה-באב" ‏–‏ הבהמ"ק שבו ("ושכנתי בתוכם") חרוב ואין לו שום חיות בלימוד התורה וקיום המצוות, ובכל זאת הרי הוא מוסיף בלימוד התורה ‏–‏ מבטיחים לו ד"מאן דמוסיף יוסף" שמוסיפין לו חיים על חייו, זאת אומרת, לא רק שיקבל את החיות שהי' לו לפני המצב של "לילה", אלא עוד יותר ‏–‏ יהי' לו יתרון האור הבא מתוך החושך! ולכן "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב" דוקא.ג' חלקים משיחת כ"ף מנחם אב ה'תשכ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-08-2025 Synopsis After stating that on the fifteenth of Av they stopped chopping down trees for the wood arrangement, the Gemara adds, “From the fifteenth of Av onward…one who adds will be added to.” Rashi explains: “From the fifteenth of Av onward, one who adds nights to the days to engage in Torah study will have life added to his life,” meaning that from the fifteenth of Av one begins to increase in Torah study at night, and therefore he is granted additional life beyond the life he already possesses. In terms of Divine service: one who finds himself in a state of darkness and in the state of the “night” of “Tishah b’Av,” meaning the Beis Hamikdash within him is destroyed – he has no vitality in Torah study and mitzvah observance – but nevertheless he adds in Torah study, is promised that “one who adds will be added to”: he will be granted additional life, meaning not only will he regain the vitality he had before the state of “night,” but even more – he will gain the advantage of light that comes from the darkness. And therefore, “There were no days as happy for the Jewish people as the fifteenth of Av” (which follows Tisha B’Av) specifically.3 excerpts from sichah of 20 Menachem-Av 5721 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-08-2025 לזכות מנחם מענדל בן חנה יהודית שי' בחורבערג ליום הולדת שלו ט"ז מנחם-אב – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בני משפחתו שיחיו*לזכות ר' אברהם דוד הכהן בן לאה שי' טייטלבוים ליום הולדת שלו ט"ז מנחם-אבלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן על השאלה מדוע מתחלת המשנה ב"מאימתי קורין את שמע בערבין" ולא בשחרית, מתרצת הגמ' ד"יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". אבל מדוע היתה בריאת העולם כך? אלא זוהי הוראה: כאשר האדם מסתכל ורואה את חושך העולם, ושואל א"ע: מה יכול הוא, איש א', לפעול בעולם כזה?! אומרת התורה שזהו הסדר שה' קבע כבר בתחלת הבריאה – ש"ערב" ו"חושך" בא לפני "בוקר" ו"אור", ושיהודי ע"י עבודתו יאיר את החושך. והתחלת עבודתו (ב"תורה שבע"פ") בזה הוא – ק"ש! שפסוק הא' הוא – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד": ה' נותן את הכח לכל יהודי לפעול שבכל דבר יהא ניכר שנברא ע"י ה' – "ה' אחד", ופועל זאת ב-ח' וב-ד'. וזה נותן לו את התוקף לא לפחד מהעולם, אלא להסתכל עליו כמקום שבו יש לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ועד"ז בנוגע ה"ערבין" של ירידת הנשמה בגוף, שאי"ז ח"ו כדי לצער את הנשמה, אלא כדי לפעול עי"ז ענין ה"קריאת-שמע" ב"ערבין"!משיחת מוצאי ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-08-2025 Synopsis On the Mishnah “From when does one recite Shema in the evenings,” the Gemara asks why the Mishna starts with the evening rather than morning, and the answer is that it is based on the order in creation, as the verse states, “There was evening and there was morning, one day.” But the question remains: why was the world created that way? This teaches us that when a person looks around and sees the darkness in the world, and he wonders, what can one individual accomplish in the face of such darkness – the answer from the Torah is that this is the order that Hashem established from the very beginning of creation, that “evening” and “darkness” come before “morning” and “light,” and that a Jew, through his service, must illuminate the darkness. The beginning of this service (in the “Oral Torah”) is reciting Kerias-Shema, which begins with the verse, “Hear, O Israel: Hashem is our G-d, Hashem is One” – Hashem gives every Jew the power to make it evident that everything is created by Hashem (Hashem is One), and to express it in the ches (the seven heavens and the earth) and the daled (the four directions). This gives a Jew the strength not to fear the world, but to see it as a place where one is to make a dwelling for Hashem in the lower realms. And similarly with regard to the “evenings” of the soul’s descent into the body: it is not chas v’shalom in order to afflict the soul, but to bring about “Kerias-Shema” within “the evenings.”Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Ekev, 20 Menachem-Av 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-08-2025 לעילוי נשמת הרבנית גיטל לאה בת הרב ישראל ע"ה סלונים לרגל היארצהייט ביום הש"ק חמשה עשר מנחם-אבהוקדש ע"י בנה ר' אהרן ומשפחתו שי' סלונים

התוכן [המשך] והראי' שהגאולה ותחיית המתים אכן תהי' בפועל באופן דאתהפכא ("עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"), אף שאין הכרח בדבר, היא "עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי'" ש"ציון שדה תחרש": אף שבחורבן בית שני לא נשאר כלום מהבית כ"א העצים והאבנים (דלא כבחורבן בית ראשון) –"ציון שדה נחרש", אבל רק על ידי זה, שלא נשאר אפי' היסוד של אבנים אלא זה נחרש, נעשה זה מקום ראוי לזריעה ולצמיחה. ומזה הוכיח שהגאולה הולכת בכיוון של אתהפכא. ואע"פ שזה מובן מהנבואה של "עוד ישבו זקנים וגו'" כשלעצמה, אבל מצינו שמצד סיבות (כמו הענין ש"הי' בידיהם למחות ולא מיחו", כמו שהי' בתקופת חורבן בית ראשון) יכולה לא להתקיים גם נבואה לטובה, משא"כ כשקיום הנבואה מתחיל בפועל. וכיון שישעי', שאמר "ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן יברכיהו", עשה מב' הנבואות – נבואה אחת (כמו ב' עדים שמעידים על ענין א'), ו"ציון שדה תחרש" התקיים בפועל, מוכח שגם יתקיים המשך הנבואה – "עוד ישבו זקנים וגו'" – גאולה באופן של אתהפכא. וזה בא ע"י שגאולה הפרטית דכאו"א בעבודתו היא באופן של "אתהפכא".ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-08-2025 Synopsis (Continued.) The proof that the Redemption and Techias Hameisim will indeed take place in a manner of transformation (“There will yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Yerushalayim”), even though it doesn’t necessarily have to happen that way, lies in the fact that “the prophecy of Uriyah has been fulfilled,” that “Tzion was plowed like a field”: In the destruction of the second Beis Hamikdash, nothing remained of the structure except wood and stones (unlike the destruction of the first Beis Hamikdash), but it was only because it was razed to the foundation and plowed that the place became fit for sowing and growth. Fron this Rabbi Akiva proved that the Redemption will take place in a manner of transformation. Although the prophecy itself also alludes to transformation (“There will yet be elderly men and elderly women…”), however, we find that due to certain causes (such as the fact that “it was in their power to protest and they did not protest” at the time of the destruction of the first Beis Hamikdash) it is possible for even a positive prophecy to potentially not be fulfilled. But this doesn’t apply when the fulfillment of the prophecy has already begun physically. Therefore, since Yeshayahu, who said “And I will take to Me faithful witnesses: Uriyah the Kohen and Zecharyah the son of Yevarechyahu” combined the two prophecies into one (like two witnesses whose testimony become one), when Rabbi Akiva saw that “Tzion was plowed like a field” in actuality, he knew that the continuation of the prophecy, “There will yet be elderly men and elderly women...” would be fulfilled – Redemption in a manner of transformation. This comes about as a result of every individual’s redemption in their personal divine service being in a manner of transformation.2 excerpts from sichah of Yud Shevat 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-08-2025 לזכות ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים ליובל החתונה שלהם ביום חמשה עשר באבלברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

התוכן איתא בסיום מס' מכות: "כבר הי' ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע מהלכין בדרך .. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק .. אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן יברכיהו, וכי מה ענין אורי' אצל זכרי' .. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי', באורי' כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אורי' הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכרי', עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת בלשון הזה. אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו". ראי' זו שהביא ר"ע אינה על עצם ענין הגאולה ותחיית המתים, שה"ז מפורש בתושב"כ, אלא על אופנה: שהרי תחיית המתים כשלעצמו הי' יכול להיות באופן (רק) כמו שהי' בג"ע לפני החטא – ביטול ענין המיתה, ו(במילא) יקומו מלכתחילה בריאים וחזקים. אבל מנבואת זכרי' "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" מוכח שאז יהי' חידוש נעלה יותר שאינו מוכרח – הענין דאתהפכא, שיקומו באופן של "זקנים וזקנות" והם יהיו חזקים עד ש"ישבו .. ברחובות ירושלים" (לא כדרך זקנים)! [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-08-2025 Synopsis The conclusion of Masechta Makkos states: “It once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road…When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing…They said to him: This is the place of which it is written: “And the layman who approaches shall die,” and now foxes walk in it; and shall we not weep? He said to them: That is why I am laughing, as it is written: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the Kohen, and Zechariah ben Yevarchiyahu.” Now, what is the connection between Uriah and Zechariah…Rather, the verse hinged the fulfillment of the prophecy of Zechariah on the fulfillment of the prophecy of Uriah. In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Tzion will be plowed as a field.” In Zechariah it is written: “There will yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Yerushalayim.” Until the prophecy of Uriah was fulfilled, I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. They said to him: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.” Rabbi Akiva here is not bringing proof for the Redemption and Techias Hameisim themselves, because they are stated explicitly in the Written Torah. Rather, he is bringing proof as to the manner in which they will occur: Conceptually, Techias Hameisim could occur in a manner similar to the state of Gan Eden before the sin, meaning, the abolition of death, as a result of which the dead would be resurrected in a state of optimum strength and health. But since Zechariah’s prophecy states that “There will yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Yerushalayim,” that proves that there will be an even greater novelty – the fact that they will arise as “elderly men and elderly women,” and yet they will become strong enough to be “sitting in the streets of Yerushalayim” like young people. (To be continued).2 excerpts from sichah of Yud Shevat 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-08-2025 לע"נ מרת צבי' אדל בת ר' צבי ע"ה ליום היארצייט שלה י"ב מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן עשרת הדברות [שברביעי דפ' ואתחנן], שהתחלתן היא ב"אנכי ה' אלקיך" וסיומן ב"לא תתאווה .. וכל אשר לרעך", נאמרו בפרטיות ובאופן ברור דוקא – בשש מאות ועשרים אותיות, כנגד תרי"ג מצוות בתורה וז' מצוות דרבנן. וההוראה הברורה: כשם שצריכים להיות זהיר בקיום ציווי הקב"ה ש"בין אדם ומקום" – "אנכי ה' אלקיך", כך באותה מדה צריכים להיות זהיר בכל הענינים שבהמשך העשה"ד, גם הענינים שהם לכאו' שייכים רק לחבירו, "בין אדם לחבירו", ואפי' אם מדובר לא בנשמתו וגופו של חבירו אלא בנכסיו, ואפי' נכסים לא יקרים – "וכל אשר לרעך". וע"י ההוספה בקיום הוראה זו, ממהרים ומזרזים קיום בקשת משה להכנס לארץ ישראל, "ואתחנן וגו'", בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. א' השיחות יום ד' פ' ואתחנן, י"ג מנחם-אב, ה'תנש"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-08-2025 Synopsis The Aseres HaDibros (in revi’i of parashas Va’eschanan) begin with “I am Hashem your G-d” and conclude with “You shall not desire…anything that belongs to your fellow,” and they are specifically stated in detail and clearly, in six hundred and twenty letters, corresponding to the 613 Biblical mitzvos and the seven Rabbinic mitzvos. The clear lesson is that just as one must be careful to fulfill Hashem’s command in matters that are between man and G-d (“I am Hashem your G-d”), so must one be equally careful with all of the Aseres HaDibros, including those that are seemingly matters between man and his fellow. This applies not only when it comes to another Jew’s soul or body, but even when it comes to his possessions, and even unvaluable possessions – “…and anything that belongs to your fellow.” By increasing in our fulfillment of this directive, we hasten the fulfillment of Moshe’s request to enter Eretz Yisroel, “Va’eschanan (‘I entreated Hashem at that time’)…,” with the true and complete Redemption literally right now.Sichah from Wednesday, parashas Va’eschanan, 13 Menachem-Av 5751. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-08-2025 לע”נ הרה"ח ר' ראובן ב"ר תנחום וזוגתו מרת רבקה בת ר' יחיאל זלמן ע"ה דונין ליום היארצייט שלהם י"א מנחם-אב. ‏ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בני משפחתם שיחיו*לע”נ מרת לונה בת ר' אברהם הכהן ע"ה אבן חיים ליום היארצייט שלה י"א מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' אברהם שי' אבן חיים

התוכן בשיעור היומי ברמב"ם נתבארו פרטי דינים באיסורי המזבח, וכותב שם: "נמצאו כל האסורים למזבח הרי הן י"ד, ואלן הן, בעל מום וכו'". א' התירוצים על השאלה שלכאו' ישנם עוד ג' איסורי מזבח שלא נימנו בי"ד הנ"ל – הוא, שאיסורי מזבח אלו נכללו באלו הי"ד שכן נימנו. אלא שלכאו' הי' עדיף שימנה אותם בפירוש ולכתוב שיש י"ז איסורי מזבח? וי"ל כי ענין המספר הוא בעיקר לתועלת זכרון הדבר ואינו משנה מאומה להלכה. והרמב"ם ויתר על הפירוט בפרטי פרטיות וכלל כמה פרטים יחד כדי שיוכל לתת סימן במספר י"ד דוקא, שיש בו תוכן ומשמעות – "יד", שזה מועיל לזכרון הדבר. ולהעיר, שמצינו אצל הרמב"ם חשיבות מיוחדת למספר י"ד שחילק את חיבורו לי"ד ספרים וכו'; תיבת יד קשור עם התורה – "כתב יד ימינו", ועם המצוות שנחלקים למ"ע – "יד ימין", ומל"ת – "יד שמאל". ע"י הזהירות ברוחניות מי"ד הדברים של איסורי המזבח מבטלים את "היד שנשתלחה במקדשך" ו"מיד הן נגאלין".ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-08-2025 Synopsis Today’s Rambam describes the laws of what is prohibited to be offered on the Mizbeach. The Rambam writes, “Thus, there are fourteen types of animals that are forbidden as sacrifices for the altar: a blemished animal, one that is not choice etc.” The commentators ask: why doesn’t the Rambam include in the list three other types of animals that he previously stated were forbidden for the altar? One answer is that those three types of animals are included within the fourteen categories listed, but the questions remains: why didn’t the Rambam simply list them all individually and write that there are seventeen types of animals forbidden as sacrifices? The answer is that when the Rambam writes the number of items in a list, the purpose is to help the student remember the material, and therefore he chooses a number with a special significance, to make it easier to remember. Therefore, here he combines some types into a single category because he wanted the number to be fourteen, which spells yad (hand), a number with special significance, as seen in the fact that the Rambam divided his Yad Hachazakah into fourteen books, and the fact that the word “hand” is associated with Torah (which was “Given by His right hand”) and mitzvos (which are divided into positive mitzvos and negative mitzvos (the right hand the left hand). By avoiding these fourteen forbidden categories in the spiritual sense, we abolish “the hand that was sent forth against Your sanctuary,” and thus “immediately (mi’yad) they will be redeemed.”2 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-08-2025

התוכן המשימה המיוחדת בזמננו זה היא לבטל את כללות ענין הגלות ע"י ביטול סיבת הגלות. והנה סיבת חורבן בית הראשון היא – עון ביטול תורה – "שלא ברכו בתורה תחילה", שברכת התורה "ונתן לנו את תורתו .. נותן התורה", מדגיש שלימוד התורה אינו באופן של "כחי ועוצם ידי" אלא היא חכמתו של הקב"ה. וביטול סיבת הגלות הוא ע"י לימוד התורה באופן שמודגש בו הענין ד"נותן התורה". סיבת חורבן בית השני היא – שנאת חנם. וביטול סיבה זו היא – אהבת ישראל. יש לדעת שהענין דפירוד הלבבות הוא עצת היצה"ר שרוצה להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים ע"י שיגרום פירוד בעם ישראל, וצריכים להלחם ע"ז, ולדעת ש"התורה ניתנה לעשות שלום בעולם וכו'", וחותמו של הקב"ה הוא "אמת", ו"מותר (רק) לשנות מפני דרכי שלום" ולא "לשקר"! כמו אהרן הכהן שהי' "אוהב שלום ורודף שלום אוהב (אפי') את הבריות וכו'", שהי' הולך לכ"א מהב' בני-אדם שהיתה ביניהם מריבה ואומר שהשני מתחרט וכו', שגילה את האמת מה שכל א' רוצה בפנימיותו לקיים רצונו ית', ונק' "שינוי" מפני שחבירו חשב שכוונתו שכ"ה גם בחיצוניותו, אבל אי"ז שקר ח"ו. משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-08-2025 Synopsis The mission of our times is to abolish the exile by undoing the cause of the exile. The cause of the destruction of the first Beis Hamikdash was the sin of neglecting Torah study – “they did not first recite a blessing on the Torah” – because the bracha on Torah (“Who has given us His Torah…the Giver of the Torah”) emphasizes that Torah study is not a matter of “my strength and the might of my hand” but Hashem’s wisdom. Thus, we can undo the cause of the exile by studying Torah in a way that emphasizes the Giver of the Torah. The cause of the destruction of the second Beis Hamikdash was baseless hatred, which is counted with Ahavas Yisroel. One must know that discord between Jews is a scheme of the yetzer hara to sow discord between the Jewish people and their Father in Heaven. We must therefore fight discord, remembering that “The Torah was given to bring peace to the world.” One must also remember that “the seal of Hashem is truth,” and it is only permitted to “depart” from the truth for the sake of peace, but not to lie. Thus we find that Aharon HaKohen, who “loved peace and pursued peace” would go to each of the two people involved in a dispute and tell them that the other had remorse and wanted to make peace: Aharon HaKohen was merely revealing the truth, because deep down both sides really did wish to make peace (because every Jew wishes to fulfill the desire of Hashem). It is only called a “departure” from the truth because Aharon told each side that peace was the other’s outward desire too, which was not yet the case, but it was not a lie chas v’shalom.Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-08-2025

התוכן איתא במדרש "בשבעה בחודש . . נכנסו נכרים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו בו". התורה מספרת זאת כדי שזכרון הדברים יביא לתיקון סיבת החורבן ובדרך ממילא ייבטל המסובב. ועפמ"ש במדרש "בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה . . כיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהן", מובן, שכשילדי ישראל יתנהגו באופן כזה ש"לא מגיע" להם להיות בגלות, ייצאו ביחד עם כל בנ"י מהגלות ושכינה עמהם. 2) הוראה ממ"ש בשיעור תהלים היומי "אבואה אל מזבח אלקים . . מה תהמי עלי הוחילי לאלקים וגו'" – כשיהודי מתחיל "לתמוה" איך אפשר שלאחרי מאות שנה בגלות יבוא משיח צדקנו ברגע א' – אומרים לו "הוחילי לאלקים" – ברור שע"י הבטחון בה' "אבואה אל מזבח אלקים וגו'" תיכף ומיד!ב' חלקים מהשיחות יום א' פ' ואתחנן, ז' מנחם-אב ה'תש"מ, להתלמידים ולהתלמידות שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-08-2025 Synopsis The Midrash states, “On the seventh of the month…gentiles entered the Sanctuary, and they ate and drank and desecrated in it.” The Torah tells us this so that by remembering these events, we will correct the cause of the destruction, and then automatically the destruction will be undone. When Jewish children conduct themselves in such a way that they don’t deserve to be in exile, they will leave the exile, together with the entire Jewish people and together with the Shechinah, as the Midrash states, “Come and see how beloved children are before the Holy One, blessed be He…when the children were exiled, the Shechinah was exiled with them.” (2) Today’s Tehillim states, “And I will come to the altar of G-d…Why are you downcast, my soul, and why are you perturbed within me? Hope to G-d…” – when a Jew is perturbed and wonders how it’s possible that after hundreds of years in exile Moshiach Tzidkeinu will arrive in a single moment, he is told, “Hope to G-d” – it is clear that by trusting in Hashem, “I will come to the altar of G-d…” literally right now.2 excerpts from Sunday, parashas Va’eschanan, 7 Menachem-Av 5740 – to children For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-08-2025 לזכות שיינא בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה ז' מנחם-אב - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן מסופר בגמ' (גיטין נו) שלאחרי שראה שאת הגזירה מלמעלה ש"הלבנון [ביהמ"ק] באדיר יפול" לא תתבטל, ביקש ר' יוחנן בן זכאי מאספסינוס "תן לי יבנה וחכמי'" – כ"תחליף" לביהמ"ק, וכמאחז"ל "משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה", ויתירה מזו – זה מזרז את בנין ביהמ"ק. ונמצא שעוד לפני החורבן בפועל, הסכים הצד-שכנגד לביטול החורבן. דהנה, אע"פ שצריך לזכור שכללות ענין הגלות הוא עונש וצרה ומצוקה שאין כמוה ואי"ז מעמד-ומצב טבעי לבנ"י ח"ו, וצ"ל תמיד במצב של "נתאוו . . [ל]ימות המשיח" כאשר כל ישראל "ישיגו דעת בוראם" – אבל לא מספיק לקונן על הגלות בלבד אלא צריך לעשות הכל כדי לבטל את חושך הגלות, ע"י לימוד התורה וקיום המצוות. החידוש של ר' יוחנן בן זכאי הי' שהקדים ה"רפואה" ל"מכה", ע"י שקיבל את "יבנה וחכמי'", ה"ד' אמות של הלכה".ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-07-2025 Synopsis The Gemara states (Gittin 56b) that after Rabban Yochanan ben Zakai saw that the heavenly decree that, “the Levanon [the Beis Hamikdash] will fall by a mighty one” was going to be fulfilled, he asked Vespasian, “Give me Yavne and its Sages,” as a substitute for the Beis Hamikdash, as our Sages said, “Since the Beis Hamikdash was destroyed, the Holy One, blessed be He, has only the four cubits of halachah.” Since “Yavne and its Sages” hasten the rebuilding of the Beis Hamikdash, it emerges that even before the actual destruction, the opposing side had already agreed to the undoing of the destruction. Although one must always remember that the whole concept of exile is a punishment and unparalleled suffering and distress, and certainly exile is not the natural state of the Jewish people chas v’shalom and one must constantly “yearn… for the days of Moshiach,” when the entire Jewish people will “attain knowledge of their Creator” – but it is not enough to merely lament the exile: one must do everything in their power to nullify the darkness of the exile by studying Torah and performing mitzvos. Rabban Yochanan ben Zakkai’s unique contribution was that he arranged the “remedy before the blow” by securing “Yavneh and its Sages,” the four cubits of halachah.2 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-07-2025 לע"נ הרה"ח הר"ר יואל ב"ר רפאל נחמן הכהן קאהן ליום היארצייט שלו ו' מנחם אב. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת הרה"ח ר' יוסף יצחק שי' פריז

התוכן ענינו המיוחד של האריז"ל הוא גילוי פנימיות התורה, ובפרט כפי שנתגלתה בתורת חסידות חב"ד, שחלק הנסתר דתורה עד ל"רזין דרזין" נמשך ונתגלה למטה למטה ביותר, עד שגם השכל דנפה"ב יכול להבין את זה, וכתוצאה מזה נעשה גם שינוי בחומר המוח הגשמי שע"י ריבוי העסק במושכלות ניתוסף בשרטוטים וחריצים שבו, עד שזה נמשך ויורד למעשה בפועל. ומזה שע"י תורת חסידות חב"ד נמשך "רזין דרזין" למטה ביותר, מובן שזה ע"י ההמשכה ממקום נעלה יותר (אפי' מבחי' "רזין דרזין"). וההוראה: להוסיף ביתר שאת הגילוי והפצת פנימיות התורה ובפרט כפי שנתבארה בתורת חסידות חב"ד.משיחת יום ג', ה' מנחם-אב ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-07-2025 Synopsis The unique contribution of the Arizal was the revelation the inner dimension of Torah, especially as it was later revealed in the teachings of Chabad Chassidus, where even the most hidden parts of the Torah (the “secrets of the secrets”) are expressed and revealed to the very lowest levels of existence, such that even the intellect of the animal soul can comprehend it, in a way that results in additional creases in the physical brain and that extends into practical action. And the fact that the teachings of Chabad Chassidus draw down the innermost secrets to the lowest levels indicates that they come from an even higher source (even higher than the level of the secrets of the secrets). The lesson is to increase even more in revealing and disseminating the inner dimension of the Torah, especially as they are explained in the teachings of Chabad Chassidus.Excerpt from sichah of Tuesday, 5 Menachem-Av 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-07-2025

התוכן 1. נמצאים אנו ב"תשעת הימים" בתחלת חודש "מנחם-אב", שנק' כך כי הובטחנו מה' ש"והפכתי אבלם לששון". שע"י עשיית התשובה, שעי"ז מתבטלת סיבת הגלות ש"מפני חטאנו גלינו מארצנו", יקויים היעוד "יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים" בגאולה האמיתית והשלימה – ימים טובים ושמחים יותר מהרגיל כ"יתרון האור מן החושך וגו'". ולכן יש להוסיף בימים אלו בלימוד התורה ובקיום המצוות, ובמצוה התפלה ובקשה מה' לברכותיו וכו'. 2. עפמ"ש במדרש "בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הלא הוא דכתיב 'עוללי'ה הלכו שבי לפני צר' מיד 'ויצא מבת ציון כל הדרה'" – מובן שביטול סיבת הגלות וההשבה לארצנו הק' תלוי בראש ולראשונה בתורה, תפלה וצדקה של ילדי ישראל.ב' שיחות להתלמידים ולהתלמידות שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפלת מנחה, יום ה' פ' דברים, ד' מנחם-אב ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-07-2025 Synopsis (1) We are now in the Nine Days, at the beginning of the month of Menachem-Av, which is called by that name because Hashem has promised us that “I will transform their mourning into gladness.” By doing teshuvah, which nullifies the cause of the exile (“Because of our sins we were exiled from our land”), we will merit the fulfillment of the promise, “These days will be transformed into joy and gladness and happy festivals” with the true and complete Redemption – even greater and more joyous than ordinary festivals, because there will be the “advantage of light from the darkness” etc. Therefore during this time of year, one should increase in Torah and mitzvos, and in the mitzvah of davening and asking Hashem for His blessings etc. (2) The Midrash states: “Come and see how beloved children are before the Holy One, blessed be He. The Sanhedrin was exiled, but the Divine Presence did not go into exile with them. The priestly watches were exiled, but the Divine Presence did not go into exile with them. But when the children were exiled, the Divine Presence went into exile with them, as it is written: ‘Her young children went into captivity before the enemy…’ and then immediately, ‘Gone from the daughter of Tzion is all her splendor.’” Based on this, it is understood that the nullification of the cause of the exile and the return to our Holy Land depends first and foremost on the Torah, tefillah, and tzedakah of Jewish children.2 sichos delivered to children, Thursday, parashas Devarim, 4 Menachem-Av 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-07-2025

התוכן בשני דפ' דברים נאמר (בהמשך לדברי משה רבינו "איכה אשא לבדי וגו'", שע"ז אמר לו הקב"ה שיקח "שרי אלפים ושרי מאות וגו'"): "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט וגו' והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו". וההוראה: כאשר יהודי צריך לשפוט את עצמו ולהחליט כיצד עליו לפעול בפועל, מצווה עליו התורה שהמשפט צריך להיות [לא עפ"י רצונותיו, אלא] "צדק"‏ – ‏עפ"י תורה! וכאשר ישנו ענין קשה שאינו יודע להחליט בעצמו‏ – ‏אינו סומך על עצמו אלא הולך לשאול אצל הראש-ישיבה וכיו"ב ומתנהג עפ"י הוראתו‏.‏משיחת ג' מנחם-אב ה'תשמ"א לילדי ישראל ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-07-2025 Synopsis The verse states in sheini of parashas Devarim (following Moshe Rabbeinu’s words “How can I bear alone...,” in response to which Hashem instructed Moshe to appoint “officers of thousands, officers of hundreds, etc.”): “You shall judge justly between a man and his fellow, and between his litigant. You must not favor anyone in judgment…Bring to me any case that is too difficult for you and I will hear it.” The lesson is that when a Jew finds himself in a situation where he needs to judge himself and determine how to act, the Torah commands that he judge himself not based on his own desires, but with a just judgement according to Torah. And if the matter is difficult and he cannot decide on his own, he should not rely on himself but rather ask his rosh-yeshiva and the like, and follow their guidance.Excerpt from sichah of 3 Menachem-Av 5741, to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-07-2025

התוכן 1) זירוז אודות עריכת "סיומים" בכל יום מתשעת הימים. ובנוגע לתשעה באב - כדאי לעשות סיום, נוסף על מוצאי ת"ב, גם בת"ב עצמו [אף שזה יהי' בלי סעודה וכו']. 2) ר"ח הוא יום הסתלקות אהרן הכהן שענינו לברך את כל ישראל, ועד"ז זרע אהרן - "הוי מתלמידיו של אהרן.. ומקרבן לתורה". 3) הקשר בין ימים אלו למ"ש בהתחלת מס' תמיד [עליו נערך "סיום"] ומס' מדות: "בשלשה מקומות הכהנים שומרים וכו'" - שלשה השבועות, והלוים בעשרים ואחד מקום וכו'" - כ"א יום מי"ז בתמוז עד ת"ב. 4) הסיום בנתינת הצדקה שמקרבת את הגאולה, ויה"ר שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש ["ס'שוין לאחרי ר"ח מנחם אב, וואָס הויבט זיך אָן מיט'ן וואָרט "מנחם".. האָט מען גלייך דעם "מנחם שמו", וואָס גייט דאָך אויף משיח צדקנו, האָט מען גלייך "מראה באצבעו ואומר זה" אָט איז מנחם משיח צדקנו, מלך בן דוד, וואָס קומט א בשר ודם.."].ב' חלקים משיחת יום ד' דפ' דברים, ר"ח מנחם-אב ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-07-2025 Synopsis (1) Siyumim should be held every day during the Nine Days, including on the day of Tishah B’Av itself (even though it will be without a meal etc.), in addition to the siyum held on the night after Tishah B’Av. (2) Rosh Chodesh Menachem-Av marks the passing of Aharon HaKohen, whose role was to bless the entire Jewish people, and this is similarly the role of his descendants and of every Jew, as the Mishna says, “Be among the students of Aharon…and draws them close to Torah.” (3) The connection between this time of year and the beginning of Masechta Tamid (on which the siyum was made) and the beginning of Masechta Middos: The Mishna states, “The Kohanim keep watch in three places…,” corresponding to the Three Weeks, “and the Levi’im in twenty-one places,” corresponding to the twenty-one days from 17 Tammuz until 9Av. (4) We conclude with giving tzedakah, which hastens the Redemption. It is already after Rosh Chodesh Menachem-Av, which begins with the word “Menachem” (console); may we merit the coming of the true and complete Redemption literally right now, and to “point with the finger and say, ‘This’” is Moshiach Tzidkeinu – “Menachem is his name.”2 excerpts from sichah of Wednesday, parashas Devarim, Rosh Chodesh Menachem-Av 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-07-2025 לע"נ התמים מיכאל ארי' לייב ע"ה בן – יבלחט"א – ר' דובער שי' הכהן ליום היארצייט שלו ביום ב' מנחם-אבתנצב"ה.

התוכן אע"פ שכללות התומ"צ "קולטין", "מגינא ומצלא", ובלשון מ"ש [בשישי דפ' מסעי] "ערי מקלט תהיינה לכם", אבל בעיקר ה"ז בנוגע לתורה – "דברי תורה קולטין", ש"מגינא ומצלא אפי' בעידנא דלא עסיק בה". ועד"ז ישנן כמה מצוות שהענין ד"מגינא ומצלא" שבהן הוא ביתר שאת וביתר עז, כמו מזוזה – שנועל את הבית שלא יכנס בו זר, ועאכו"כ – היצה"ר, ה"גואל הדם". תפילין – שעי"ז "יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך". צדקה – כדאיתא בתנחומא וכו'. וביתר שאת במבצע בית מלא ספרים – שכל מציאותו של הבית אינו אלא כלי לספרים בתוכו. ולכן כאן המקום לעורר עוה"פ אודות ההתעסקות בחמשת "מבצעים" אלו וכו'.ג' חלקים משיחת כ"ח תמוז, אור ליום ועש"ק פ' מטו"מ, ערב ר"ח מנחם-אב ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-07-2025 Synopsis While Torah and mitzvos in general “provide refuge,” as it says (in shishi of parashas Masei), “…they will serve as cities of refuge for you,” nevertheless, this applies primarily to Torah – “Words of Torah provide refuge,” and they “protect and save even when one is not engaged in them.” Similarly, in mitzvos, there are some mitzvos where the quality “protecting and saving” is expressed to a greater extent than others: The Mezuzah seals the home and prevents any stranger from entering, and certainly preventing the yetzer-hara, the “blood avenger” from entering. Tefillin causes “all the peoples of the earth to see that the name of Hashem is called upon you, and they will fear you.” Tzedakah – as it says in Midrash Tanchuma etc. And even more so in the Mivtza of Bayis Malei Sefarim, where the entire essence of the home is only a vessel for the sefarim within it. Therefore, this is the appropriate place to once again bring up the importance of engaging in the these five Mivtzoim etc.3 excerpts from sichah of Thursday night, 28 Tammuz, Erev Rosh Chodesh Menachem-Av 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-07-2025 לזכות פרימא בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ט תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מושקא תחי' יוניק ליום ההולדת שלה כ"ט תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הורי' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן בענין גבולות א"י [כמ"ש בשלישי דפ' מסעי] פרש"י בכ"מ את המלה "גבול" – "מיצר". כמו בפרק לד פסוק ב' "לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ . . הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותי' סביב וכו'". ולכאו', הרי מצינו הלשון "גבול" בפסוקים לפנ"ז ורש"י אינו מפרש ע"ז כלום, וכן בפ' יתרו נאמר "והגבלת את ההר" ושם לא הוצרך לפרש שפירושו "מיצר"? והביאור: פירוש העיקרי ב"גבול" בכ"מ אינו רק המיצר, אלא את כל השטח שנמצא בתוך מיצר זה, ולכן, באותם מקומות שבפ' דברים שאא"פ לפרש "גבול" לכל השטח, פרש"י ש"גבול" הוא רק ה"מיצר". כמו עה"פ "וגבול ים" פרש"י "מיצר מערבי" כי אא"פ לפרשו על כל השטח מכיון שהים עצמו אינו חלק מא"י. "ענינים המופלאים" שבפרש"י הנ"ל שענין המצוות קשור עם "מצרני גבולי רוחותי'": הרי גשמיות משתלשל מרוחניות, ולפי"ז אינו מובן, מכיון שהקב"ה הוא בלי גבול, מאיפה נשתלשל כל המדידות והגבלות שבעוה"ז? אלא זה נשתלשל מהמדידות והגבלות שמצוות – "לא תוסיפו ולא תגרעו" – ד' פרשיות של תפלין וכו'.ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' מטו"מ, מבה"ח מנחם-אב ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2025 Synopsis Regarding the borders of Eretz Yisroel (as discussed in shelishi of parashas Masei), Rashi in many places interprets the word gevul to mean meitzar (“limit”), such as in Bamidbar 34:2, where Rashi writes, “Since many mitzvos apply inside the Land and not outside the Land, it was necessary to write the boundaries (מצרני) of its surrounding borders on all sides etc.” Seemingly, we already find the term gevul in earlier verses, and Rashi offers no explanation. Similarly, parashas Yisro states, “Vehigbalta” (commanding the Jewish people to make a boundary around the mountain), yet Rashi doesn’t see a need there to explain that it means “a boundary”? The explanation is as follows: In general, the primary meaning of gevul is not only the boundary, but the entire area contained within the boundary. Therefore, in the places in Devarim where you can’t say that gevul refers to the whole area, Rashi explains that it refers only to the boundary itself. For example, on the verse, u’gevul yam (“and the sea boundary”), Rashi explains, “the western boundary,” because since the sea itself isn’t part of Eretz Yisroel, you can’t say that it refers to the entire area. Among the wondrous things contained in this Rashi: Rashi states that the mitzvos are tied to “the boundaries of its surrounding borders on all sides”: being that everything in the physical world descends from the spiritual realm, the question arises: if Hashem is unlimited, where do the limitations and boundaries in the world come from? The answer is that they come from the limits and boundaries of the mitzvos, as the Torah commands, “You shall not add nor diminish,” the fact that there are only four passages in the tefillin etc.3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Matos-Masei 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2025 לזכות מנוחה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח תמוזלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן שם הפרשה מטות-מסעי. "מטות" מורה תוקף וחיזוק, ו"מסעי" מורה על ההילוך והנסיעה בעילוי אחר עילוי, ועד שדרגה הקודמת נחשבת כמו "מצרים". וז"ש "אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מארץ מצרים", שכ"ז שלא הגיעו עדיין לא"י לא יכלו לנוח ולהשאר במקומם, ועד שהרגישו דעדיין צריכים לצאת "מארץ מצרים"! וההוראה: ביחד עם העמידה בתוקף בנוגע לעניני תומ"צ, צריך להוסיף בעבודתו בעילוי אחר עילוי, עד שזוכים לגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיו כל העליות בקדושה גופא, כולל גם מצד העבודה דקו השמאל, מדת הגבורה, שעי"ז העלי' בקדושה היא בהתגברות הכי גדולה. ובזמן הגלות – זוהי עבודת התשובה שהיא העבודה עם קו השמאל, שמתבטא גם בזה שכל עבודתו הוא באופן ד"כפליים לתושי'", שהיא הכנה לגאולה, וזהו הקשר לשם החודש "מנחם-אב", שעיקר ה"שטורעם" וההתחלה הוא "מנחם" (אף שניתוסף לאח"ז), שבגימ' צמח דקאי על משיח. וע"י ההחלטות טובות בענינים אלו זוכים ל"מיד הן נגאלין", ומתחיל ה"מסע" "עם ענני שמיא" לעבר הירדן המערבי. משיחת אור לר"ח מנ"א ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-07-2025 Synopsis The name Matos signifies strength and firmness, while Masei signifies journeying and advancing from level to level, to the point that the previous level is considered like “Egypt.” This is why the verse says, “These are the journeys (in the plural) of the Jewish people who left the land of Egypt” – because as long as they hadn’t yet reached Eretz Yisroel, they could not rest or remain in place, to the extent that they felt they still needed to leave “the land of Egypt.” The lesson is that alongside standing firmly in matters of Torah and mitzvos, one must also increase in his divine service, rising from level to level until meriting the true and complete Redemption, at which time all the elevations will be within holiness itself, including through the service associated with the left side, the attribute of Gevurah, which brings the utmost intensity to the elevation within holiness. During the time of exile, this is the service of teshuvah, the service of the left side, which is also expressed in the fact that all one’s efforts are in a manner of “a double portion of wisdom,” which prepares for the Redemption. This is the connection to the name of the month, Menachem-Av, where the beginning and main focus is on the word “Menachem” (despite the fact that this part of the name was added later) whose numerical value “Tzemach,” which refers to Moshiach. And by making firm positive resolutions in these matters, we will merit that “they are immediately redeemed,” and the “journey” will begin “with heavenly clouds” toward the western side of the Jordan.Excerpt from sichah of Rosh Chodesh Menachem-Av 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-07-2025 לזכות בנציון מאיר הלוי בן חי' שרה שי' וויינבוים ליום הולדת שלו כ"ז תמוזלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

התוכן הוראה ממאמר המשנה "הוי גולה למקום תורה": במשך ימי הקיץ ישנם רבבות מבני ישראל שנוסעים "מארצך וממולדת ומבית אביך", מקום מגורם הקבוע עם כל הנוחיות וכו', וגולים ל"קאָנטרי" שאין שם כלל את כל הנוחיות שבבית ומ"מ קוראים לזה "מנוחה"!..., וכאן רואים כחו של רצון - ע"י שמשתכנעים שייהנו מזה - הופכים ענין של גלות וצער לענין של תענוג! אבל לאחכ"ז אי"ז הבית הקבוע שלהם ובמילא זהו ענין של "הוי גולה", ואשר לכן עליהם לדאוג לעשות את המקום "מקום תורה"! ועאכו"כ שכן הוא בנוגע למחנות קיץ, שכמו שעל האחראים לדאוג לבריאות גופם של הילדים (ואדרבה - בריאות ילדים חשובה עוד יותר משל מבוגרים), כמו"כ עליהם לדאוג שהמחנה קיץ תהי' "מקום תורה"!, וזה מתחיל ע"י שהם מראים בזה דוגמא חי'!ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' קרח, ג' תמוז ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-07-2025 Synopsis The Mishna states, “Exile yourself to a place of Torah”: During the summer, thousands of Jews travel “from your land and from your birthplace and from your father’s house” – from their homes where they are settled and have all the comforts, they exile themselves to the “country,” where they lack all those comforts, and yet they call it relaxing…Here we see the power of will: by convincing themselves to enjoy it, they transform a matter of exile and discomfort into something enjoyable. However, since being in the country is not the same as being at home, it still constitutes “exiling yourself,” and therefore they must ensure that it is to a “place of Torah.” And all the more so in the summer camps: just as the staff must take care of the children’s physical health (and children’s health is even more important that of adults), they must also make sure that the summer camp is a “place of Torah,” and it begins by showing the children a living example.2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Korach, 3 Tammuz 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-07-2025 לע"נ מרת ציפא רחל בת ר' אלי'הו ע"ה קרינסקי ליום היארצייט שלה כ"ו תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת חתנה ובתה ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים*לע"נ מרת רחל בת ר' אהרן ע"ה ליום היארצייט שלה כ"ו תמוז. תנצב"ה

התוכן 1) כתיב "פקודי ה' ישרים משמחי לב", וקאי על לימוד הלכות שבתורה בכלל. ומ"מ ישנם ענינים שבהם מודגשת ענין השמחה. דאע"פ ש"שמחה של מצוה" היא מצד קיום רצונו ית', שזה שווה בכל המצוות, אבל השמחה צריכה לחדור גם את השכל, וזה בא בעיקר ע"י שזה ענין של שמחה גלוי' גם עפ"י הבנת השכל. מבין ענינים של שמחה גלוי' שבתורה, מתאים בימים אלו, בין המצרים, לימוד הלכות גאולה, ובמיוחד, מכיון שמדובר בימי חורבן ביהמ"ק – הלכות בנין המקדש, וגם ירושלים – העיר הנבחר לבנין המקדש, "ציון (ירושלים) במשפט תפדה". דהנה אע"פ שדובר על הצעה זו בשנה מסויימת, אבל היא עדיין קיימת כ"ז שטעם ההצעה קיים. 2) ה"צריך עיון גדול" איך מתאים מ"ש אדמו"ר האמצעי בקשר למאורעות של ימי הביניים ש"לא תקום פעמיים צרה" ר"ל עם מה שעבר דורנו – אסור שזה יפגע ח"ו בבטחון בה', ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (גם) הנמצאים באה"ק, שנתן ה' לכאו"א מישראל, ובביאת המשיח – יקבל כ"א את חלקו. ומזרזים א"ז ע"י לימוד התורה וקיום המצוות מתוך בטחון עצום בהקב"ה, ואז יראו בנחמת ציון וירושלים מיד.ב' חלקים משיחת מוצש"פ פינחס מבה"ח מנחם-אב ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-07-2025 Synopsis (1) The verse says in Tehillim, “The orders of Hashem are upright, causing the heart to rejoice,” referring generally to the study of halacha. Nevertheless, there are some areas where joy is particularly emphasized, because although the joy of a mitzvah derives from fulfilling Hashem’s will, which is equal in all mitzvos, the joy must also permeate the intellect, and this occurs primarily when it comes to Torah topics that openly involve joy. One such topic is the halachos of the Redemption, which is particularly appropriate during the Three Weeks, especially the laws pertaining to the building of the Beis Hamikdash and those pertaining to Yerushalayim, the city chosen for building the Beis Hamikdash – “Tzion (Yerushalayim) will be redeemed through justice.” Although the suggestion to study these laws during the Three Weeks was made in a certain year, the suggestion remains in force as long as the reason behind it remains in place. (2) Much examination is required to explain how the Mitteler Rebbe’s statement that after the persecution of the Middle Ages, “the trouble will not rise twice” accords with the events endured by this generation. Nevertheless, this must not chas v’shalom diminish one’s trust in Hashem, Who is the “Guardian of the Jewish people Who neither slumbers nor sleeps, including for those in the Holy Land, which Hashem gave to every Jew, each of whom will receive their portion of the Land with the coming of Moshiach. This will be hastened by studying Torah and doing mitzvos with tremendous trust in Hashem, and then the Jewish people will witness the consolation of Tzion and Yerushalayim immediately.2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Pinchas, 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-07-2025

התוכן הוראה מהציווי שבשני דפ' מטות "החלצו מאתכם אנשים.. לתת נקמת ה' במדין וגו'"" אדה"ז מבאר ש"מדין" הוא מלשון "ריב ומדון" – היפך האחדות ח"ו בין בנ"י, וקליפה זו היא "מקור התהוות הרע" – התחלת האפשרות למצב של חסרון ח"ו בעניני תומ"צ. וזהו תוכן הציווי "החלצו מאתכם וגו'" – שכאו"א מישראל צריך לעשות כל התלוי בו כדי לבטל את הענין ד"מדין" ולהביא לידי אהבת ישראל, וזוהי "נקמת ה'" – זה ענין שנוגע להקב"ה עצמו! ועוד ענין בזה: במלחמת מדין "לא נפקד ממנו איש" – כל בנ"י חזרו ממלחמה זו בשלימות!, ועד"ז כאשר יהודי הולך לעסוק במלחמת מדין ברוחניות מובטח לו שישוב בשלימות בגופו ובנשמתו ואפי' בממונו! וע"י ההוספה באהבת ישראל מזרזים את הגאולה.משיחת יום ב' פ' מטות, ט"ז תמוז ה'תשד"מ, ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו שהגיעו לי"ב-י"ג תמוז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-07-2025 Synopsis The verse states in sheini of parashas Matos, “Arm from among you men…to wreak Hashem’s vengeance on Midian...”; the Alter Rebbe explains that “Midian” comes from the word riv u’madon (strife and discord), the opposite of unity, chas v’shalom, among the Jewish people. This kelipah is the “source of the existence of evil” – the beginning of the possibility for a deficiency, chas v’shalom, in Torah and mitzvos. This is the meaning of the command to “Arm from among you…”: every Jew must do everything in their power to nullify “Midian” and to bring about Ahavas Yisroel and Achdus Yisroel. And this is “Hashem’s vengeance” – it concerns Hashem Himself. Another aspect here is that in the war against Midian, “not one man was missing from us,” they all returned intact from the war; similarly, when a Jew wages the spiritual war against Midian, he is guaranteed to return with his body, soul, and property intact. And by increasing in Ahvas Yisroel, we hasten the coming of the Redemption.Excerpt from sichah of Monday, parashah Matos, 16 Tammuz 5744 – Yechidus Klalis for the visitors to the Rebbe for 12-13 Tammuz For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-07-2025

התוכן בכל מעמד ומצב, בגשמיות ו/או ברוחניות, יכול כל יהודי להתנהג באופן של חיות בעצמו ו"להחיות" את הסביבה, ומתוך שמחה! למרות הענינים הבלתי-רצויים שרואה אצל אחרים. כי אף שבנוגע להתנהגות בלתי-רצוי' שלו אינו יכול לטעות, אם רק עושה חשבון-צדק וכו', אבל בנוגע לאחרים הרי "אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו", ושייך שמה שנראה לו בזולת התנהגות כבלתי-רצוי' ה"ז מפני שלא יודע מה הלה חשב בשעת מעשה, ואולי היתה לו מחשבה כזו שמבטלת את חומר המעשה (והרי רק לדיין "אין [לו] אלא מה שעיניו רואות" ועליו לפסוק את הדין ולהעניש וכו' עפ"י מה שעיניו רואות). ומכיון שהדבר בספק – הרי מוטל עליו החיוב (מדרבנן עכ"פ) "הוי דן את כל האדם לכף זכות". ובמילא ברור שלמרות התנהגות הזולת עליו להיות בשמחה גדולה. ובדאי שכן צ"ל אם גישה זו תגרום לו לעזור לזולת, מתחיל מטובה בגשמיות.משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2025 Synopsis No matter one’s physical or spiritual state, every Jew has the ability conduct himself in an enlivened manner and to bring vitality to his surroundings, and to do it with joy. This applies even when one sees undesirable conduct in those around him, because, while one can make no mistake regarding his own failings (provided that he makes an honest accounting etc.), when it comes to someone else, “A person does not know what is in his fellow’s heart.” Thus, even when he sees undesirable conduct in another Jew, he doesn’t know what that Jew is thinking in the moment, and perhaps his thought nullified the severity of the deed. (It is only a judge who “has only what his eyes see,” and who must render judgment and administer punishment etc. according to what his eyes see.) And since there is doubt as to the other Jew’s deed, one is obligated to “judge every person favorably.” Accordingly, it is clear that despite the other Jew’s conduct, one must be in a state of great joy, and this is certainly the case when such an approach will lead him to help the other person, beginning with helping him physically.Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2025 לע"נ ר' משה ב"ר יהודה אריה לייב ע"ה דרוק ליום היארצייט שלו כ"ב תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן א' מהחמשה דברים שאירעו בשבעה עשר בתמוז הוא ש"בוטל התמיד", וזה קשור עם חמישי דפ' פינחס שמדובר שם על הציווי של הקרבן תמיד וכו'. וי"ל שבקריאת פ' התמיד, ש"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה", מרומז התיקון לביטול התמיד וכו'. ויש לקשר זה גם עם המאורע של "הובקעה העיר", כי הנקודה התיכונה והנשמה של כל העיר‏ – ‏ירושלים‏ – ‏היא ביהמ"ק, והנקודה של ביהמ"ק היא הקרבת הקרבנות, אשר, התחלת וסיום הקרבנות הוא עם קרבן תמיד של בוקר ושל צהריים! (ע"ד ענין ה"חומה" שסובבת ומקיפה את הענינים שבתוך העיר וכו'). ועוד‏.‏משיחת יום ה' דפ' פנחס, י"ז בתמוז ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2025 Synopsis One of the five events that occurred on 17 Tammuz is the cessation of the Tamid offering. This has a special connection to chamishi of parashas Pinchas, which discusses the commandment of the Tamid offering, and being that “Whoever engages in studying the law of the Olah offering is considered as though he brought an Olah offering,” reading the Parashas HaTamid in the Torah also contributes to the undoing of cessation of the Tamid offering. This can also be connected to the fact that on 17 Tammuz the city was breached: the essential point and soul of the entire city of Yerushalayim is the Beis Hamikdash, and the essential point of the Beis Hamikdash is the bringing of the korbanos, which begin and end every day with the Tamid offering in the morning and afternoon (similar to a wall that surrounds and encompasses everything in the city etc.).Excerpt from sichah of Thursday, parashas Pinchas, 17 Tammuz 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2025 לזכות מנחם מענדל בן שיינא שי' ליום ההולדת שלו כ"א תמוזלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראות ממ"ש בשלישי דפ' פינחס בנוגע לחלוקת הארץ: 1) מצד א' "לרב תרבה נחלתו ומעט תמעיט נחלתו" – הנהגה עפ"י שכל, ומצד שני "אך בגורל יחלק את הארץ" – הנהגה שלמעלה מן השכל. וההוראה: מצד אחד דורשת התורה שהנהגתו של יהודי תהי' ע"פ טבע, אבל ביחד עם זה צריך יהודי לדעת ולגלות את האמת, שהטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע – אלקות. 2) הענין ד"חלוקת הארץ" כפשוטו הוא שכל א"י לגבולותי' ניתנה לכאו"א מישראל, כפי שכבר הובטח ב"ברית בין הבתרים", "ברית" שאי-אפשר לשנותה! והדגשה מיוחדת בנוגע לנשי ישראל, ש"היו מחבבות את הארץ" שלכן באו (בנות צלפחד) אל משה ותבעו חלק בארץ ישראל, והבקשה התמלאה! ועד"ז בכל דור ובכל זמן צריכות הנשים לגשת לנשיא דורנו, ולמסור "פדיון" שרצונן ותביעתן לקבל חלק בארץ! ואז עונה להן נשיא הדור שיביא את טענתן ותביעתן לפני הקב"ה, והקב"ה מקבל את הבקשה! וזוכים תיכף ומיד לבואו של "פנחס זה אלי'" שיבשר על בואו של משיח צדקנו.ג' חלקים משיחת ליל ג' פ' פינחס, ט"ו תמוז ה'תשמ"ו, ביחידות כללית להאורחים שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2025 Synopsis (1) The verse states (in shelishi of parashas Pinchas), “You must give a larger inheritance to the large [tribe] and you must give a smaller inheritance to a smaller one,” an approach based on reason. But at the same time, it says, “Nonetheless, the land must be divided by lot,” an approach that transcends reason. The lesson is that while the Torah requires a Jew to conduct himself according to nature, at the same time a Jew must know and reveal the truth – that nature itself comes from Hashem. (2) When the land was divided up (in fulfilment of Hashem’s promise during the Bris Bein Habesarim – a covenant that cannot be altered), we find that the Jewish women had an even greater love for Eretz Yisroel than the men, and therefore Tzelofchad’s daughters came to Moshe to demand and request a portion in the land, and their request was fulfilled. Similarly, in every generation and every era, the women must approach the Nasi of the generation with a pidyon stating that their desire and demand is to receive a portion in the land. Then, the Nasi of the generation will bring their demand to Hashem, and Hashem will accept it. Thus we will immediately merit the coming of “Pinchas, who is Eliyahu,” to herald the coming of Moshiach Tzidkeinu.3 excerpts from sichah of Monday night, parashas Pinchas, 15 Tammuz 5746 – Yechidus Klalis for visitors For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2025 לע"נ הרה"ח ר' פנחס בן הרב יהושע ע"ה קארף ליום היארצייט שלו כ' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' מנחם מעדל שי' קארף*לזכות שמעיה אבטליון בן שרה שי'

התוכן 1) ההוראה לבנות ישראל בזמננו מהסיפור בפ' פינחס אודות בנות צלפחד שממנו למדו חז"ל שאצל בנות ישראל היתה חיבת הארץ יותר מאשר אצל בני ישראל: כאשר "מפני חטאינו גלינו מארצנו" ורואים את חורבן ביהמ"ק גם בא"י – העבודה היא שתהי' תשוקה שיחזור להיות מעמד ומצב של גילוי אלקות, ענינה של א"י אשר "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", דהיינו, לפעול בכל פרט ובכל ענין שיהי' ניכר ש"הנה ה' נצב . . ומביט וכו'". 2) כ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג שבזמן הקיץ נוסעים הבחורים וכמה אברכים לבקר במקומות שונים לדבר אודות עניני יהדות וכו', והרבי נשיא הדור מעורר רחמים שיצליחו גם באופן שישארו אח"כ פירות ופירי-פירות. כאשר התחלת הנסיעה היא מתוך התוועדות חסידית ומתוך המרחב של נשיא ישראל – מתנהלת הנסיעה כולה באופן של הרחבה. ולכן יאמרו הנוסעים "לחיים" ותהי' נסיעתם באופן ש"בשמחה תצאו . . ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, וכל עצי השדה ימחאו כף".ב' שיחות דהתוועדות יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2025 Synopsis (1) Our Sages derive from the story (in Parshas Pinchas) of Tzelofchad’s daughters that the Jewish women of that time had greater love for Eretz Yisroel than the men. The lesson for Jewish women in our times is that during exile, when one sees the destruction of the Beis Hamikdash, even within Eretz Yisroel itself – the task is to feel a longing to return to the state of revelation of G-dliness, which is the special quality of Eretz Yisroel, the land that “the eyes of Hashem your G-d are upon it from the beginning of the year to the end of the year.” This means that it should be visible in every aspect of her home that “ “Behold, Hashem stands… and watches” etc. (2) The Rebbe, my father-in-law, the Rebbe, instituted that during the summer months, the bochurim and young married men should travel to various places to speak about Yiddishkeit, etc., and the Rebbe, the Nasi of the generation, arouses mercy that they should succeed, and in such a way that will also leave behind fruits and fruits of fruits. When the journey begins with a chassidishe farbrengen and from within the expansiveness of the Nasi of the Jewish people Israel—the entire journey is conducted in a manner of expansiveness. Therefore, those traveling should say l’chaim, and their journey should be in the manner of “For with joy shall you go forth…the mountains and the hills shall burst into song before you, and all the trees of the field shall clap hands.2 sichos from farbrengen of Sunday, parashas Pinchas, 13 Tammuz 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2025 לע"נ ר' פייוויל ב"ר יצחק ע"ה ליום היארצייט שלו י"ט תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' חיים שי' טאני

התוכן 1) אסור ליהודי ליפול ברוחו מחושך הגלות! עליו לזכור תמיד אשר "בני בכורי ישראל"! ומה שרואה דבר בלתי-רצוי, הרי זה גופא מדגיש גודל חיבתן של ישראל אצל ה', "כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו". אף שטוב נעלה זה צריך לבוא גם בגילוי לעיני בשר, ע"י שמתגלית גם בחי' "החסיד" (תואר שאא"פ לתאר אפי' ביחס לה' כאשר מעניש וכו'), עד שבנ"י מהללים ומשבחים את ה' על היותו "חסיד", כי הרי [כמ"ש בספר "נעים זמירות ישראל" של דוד מלך ישראל" אשר "חי וקיים"] "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", ש"מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות", ובמזמור שלאח"ז נאמר "וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו", שאצל בנ"י בחי "חסיד" הוא בגילוי. 2) בשם פ' "פינחס" מודגש הקשר עם הגאולה העתידה, שהרי "פינחס זה אלי'" מבשר הגאולה. והוראה נוספת ממ"ש בראשון פ' פינחס שצ"ל "צרור את המדינים וגו'", ללחום בכל התוקף נגד "ריב ומדון", שנאת חינם – סיבת החורבן. וישנה ההבטחה ש"לא נפקד ממנו איש"! ב' חלקים משיחת יום א' פ' פינחס, ח"י תמוז, צום שבעה עשר בתמוז (נדחה) ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2025 Synopsis (1) A Jew must never lose heart because of the darkness of exile; he must always remember that the Jewish people are “My firstborn son,” and when he sees something undesirable, this itself emphasizes how great Hashem’s love of the Jewish people is, “like the analogy of a great and awesome king who personally in his glory washes the filth of his only son out of his great love.” However, this lofty goodness must also be revealed to the physical eye, by revealing the level of “Chasid” (a title which cannot really be used even regarding Hashem when He exacts punishment etc.), to the point that the Jewish people praise Hashem for being “Chasid,” because (as it says in Tehillim, written by Dovid Hamelech, the Sweet Singer of Israel, who “lives and endures”), “He tells His word to Yaakov, His statutes and His judgments to the Jewish people” – “What He does, He tells the Jewish people to do,” and the following kapitel states, “He raised up a horn for His people, praise to all His pious ones,” meaning the quality of “Chasid” is openly revealed among the Jewish people. (2) The name of parashah “Pinchas” emphasizes the connection to the future Redemption, for “Pinchas is Eliyahu,” who will herald the Redemption. And an additional lesson is derived from the verse (in rishon of parashas Pinchas), “Distress the Midianites, etc.” – to fight with the utmost force against all “strife and discord,” baseless hatred, which was the cause of the destruction of the Beis Hamikdash. And we are promised that “not a man among us will be missing.”2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Pinchas, 18 Tammuz (17 Tammuz nidche) 5745. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2025

התוכן בסליחות די"ז בתמוז, קודם אמירת הפיוטים המיוחדים ליום זה, אומרים ג' פסוקים: 1) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ. 2) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. 3) אלקינו בושנו במעשינו ונכלמנו בעוונינו. והסדר מדוייק: פותחים ב"שטורעם" ש"אל תתנו דמי לו'" - אסור להניח לה' לשתוק, ויש להפציר בו, "עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ"!! וכשטוענים כיצד יתכן לפנות אל ה' כך?! באה התשובה - "כי עמך.. באורך נראה אור" - התורה, "באורך", שמאירה דרכו של יהודי, אומרת "אל תתנו וגו'"! ורק לאח"ז נעשים רגועים ובמילא יכולים לעשות תשובה שלימה - "אלקינו בושנו וגו'". ומובן שעיקר ה"שטורעם" בי"ז בתמוז הוא "אל תתנו דמי לו וגו'", כי בנוגע לתשובה - 1) "עיקר התשובה בלב" וברגע שמחליט ש"אלקינו בושנו וגו'" ה"ז תשובה שלימה. 2) עצם הפני' לה' של "אל תתנו וגו'" ה"ז תשובה אמיתית.משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-07-2025 Synopsis In the selichos for 17 Tammuz, before reciting the special piyutim for the day, we say three verses: (1) “And give Him no rest, until He establishes and until He makes Yerushalayim a praise in the land.” (2) “For with You is the source of life; in Your light we will see light.” (3) “Our G-d, we are ashamed of our deeds and disgraced by our iniquities.” The order is precise: We begin with making a stir about “Giving Him no rest” –we cannot allow Hashem to remain silent, and we must entreat Him “until He establishes and until He makes Yerushalayim a praise in the earth.” And if one asks how it’s appropriate to address Hashem this way – comes the second verse and says, “For with You… in Your light we will see light” – it is the Torah, which is “Your light” and which illuminates the path for a Jew, that declares to “Give Him no rest….”And only afterwards is one calmed, so that he is able to do complete teshuvah – “Our G-d, we are ashamed….” Obviously, the main focus of 17 Tammuz is to “Give Him no rest,” etc., because regarding teshuvah, (1) “The essence of teshuvah is in the heart,” so the moment one decides that “Our G-d, we are ashamed,” etc., that already constitutes complete teshuvah, and (2) the very act of turning to Hashem to “Give Him no rest,” etc. is itself true teshuvah.Excerpt from sichah of 15 Tammuz 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-07-2025

התוכן כשהפסוק מתאר הענין דקבוץ גלויות לא"י מארבע הרוחות, אומר "ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי". דבנוגע למזרח ולמערב נאמר שהקב"ה יביא ויקבץ אותם משם, בנוגע לדרום נאמר שלא תהא מניעה מצדו – "אל תכלאי", אבל בנוגע לצפון נאמר "אומר לצפון תני" – ש"צפון" עצמו יסייע לגאולה. וזהו גם מה שראו בגאולת י"ב תמוז [שמדינת רוסיא היא צפונה לא"י] שהמדינה עצמה סייעה בשחרור. ואדרבה – כ"ק מו"ח אדמו"ר העמיד תנאים בזה – שלא יסע בשבת וכו', ובעת יציאתו מהמדינה אמר והתעקש שלא ייצא בלי הספרים, עד שהוכרחו להרשות לו לקחת את כל הספרים וכו'. וזוהי גם הוראה איך תהי' הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח, וכמ"ש בהפטורה דפ' בלק: שאע"פ שבנ"י יהיו באופן של "שארית יעקב בקרב עמים רבים", ו"כארי בבהמות יער", ובכ"ז תהי' הגאולה באופן "אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם", שלא יבקשו רשות מאף א', ודוקא ממקום שישנם המתייאשים ר"ל היל"ת, הנה "אומר לצפון תני" בקרוב ממש.א' השיחות דהתוועדות י"ג תמוז ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2025 Synopsis Regarding the Redemption the verse says, “From the east I will bring your seed, and from the west I will gather you. I will say to the north, ‘Give,’ and to the south, ‘Do not refrain…’” Regarding the east and west, it says that Hashem will bring and gather them from there, and regarding the south it says that there will be no obstruction from that side. But regarding the north it says, “I will say to the north, ‘Give,’” meaning the north itself will assist in the Redemption. We also saw this in the redemption of 12 Tammuz (in a country that is to the north of Eretz Yisroel) – that the government itself assisted in the liberation. Moreover, the Rebbe set conditions for his release, refusing to travel on Shabbos and refusing to leave the country without all the sefarim and manuscripts, and the government was forced to comply. This also serves as a lesson as to how the true and complete Redemption through Moshiach Tzidkeinu will take place, as it says in the Haftorah of parashas Balak: although the Jewish people will be in the state of “the remnant of Yaakov in the midst of many peoples,” and “like a lion among the beasts of the forest,” nevertheless, the Redemption will come about in such a way that the Jewish people “will not hope for any man and not wait for the sons of man” – they will not seek anyone’s permission. And specifically from the place where there are people in despair, Rachmana litzlan, the verse says, “I will say to the north, ‘Give,’” and very soon.Sichah from farbrengen of 13 Tammuz 5722 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2025 לע”נ הרב אורי עזרא ב"ר יוסף יהודה ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' ישעי' ‏מנחם מענדל שי' ליפש

התוכן יש לעורר אודות תקנותיו של בעל הגאולה (והרי כל תקנה של חכמי ישראל, "מאן מלכי רבנן", הוא ענין של תורה, ועאכו"כ תקנה של נשיא ישראל ושצוה לפרסמה): תורה – תקנתו אודות לימודי שיעורי חומש תהלים ותניא. תפלה – נוסף לכללות ענין התפלה וההכנה אלי' – הכוונה ד"דע לפני מי אתה עומד" שהיא לעיכובא – גם השקידה בעבודת התפילה, כמבואר במאמרים ושיחות שלו. וכן בנוגע לגמ"ח; מבין ריבוי הענינים שבשיעור חומש דיום חמישי פ' בלק – יש לבחור ענין שבו רואים בגלוי שזה נוגע לזמן זה, זמן הגלות, "עקבתא דמשיחא" – "ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו": שגם במצב שבנ"י מתנהגים באופן בלתי רצוי (וכפרש"י) צריכים לדעת ש"ה' אלקיו עמו"! והדיוק הוא "אלקיו" – אלוקה שלו! ועוד יותר: "ותרועת (מלשון חיבה ורעות) מלך בו" – כל החיבה שלו כ"מלך" הוא רק בהם, ומוסיף רש"י "וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון" – שענינו של המלך שוכן ומתלבש בקרבו!ב' חלקים משיחת יום ה פ' בלק, ט"ו תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-07-2025 Synopsis The baal hageulah enacted takanos (and every takanah enacted by the Sages is part of the Torah, all the more so takanos enacted by a Nasi of the Jewish people) including takanos in Torah (the takanah of Chitas), in tefillah (to engage in the service of tefillah, going beyond the requirement of “Knowing before Whom you stand), and in gemilus chassadim. The daily Chumash for Thursday of Parshas Balak, states, “Hashem their G-d is with them, and they have the King’s friendship”: Even if the Jewish people behave in an undesirable manner (as Rashi explains), one must know that “Hashem their G-d is with them,” and the verse emphasizes that He is “their G-d.” Moreover, “they have the King’s friendship,” all of His affection as a King is directed toward them alone, and as Rashi adds, “So translates Onkelos, ‘The presence of their King is among them,’” meaning the King dwells in and is clothed within them.2 excerpts from sichah of Thursday, parashas Balak, 15 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-07-2025 לזכות מרדכי בן חי'ה ריסא שי' ונגר ליום ההולדת שלו י"ד תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות.נדבת אביו ר' שמואל שי' ונגר

התוכן [המשך] מזמן לזמן מראה ה' נסים גלויים, ובדורנו זה – החל מי"ג תמוז והשתלשלות המאורעות בהמשך זה, שכ"ז בא עי"ז שיהודי מחליט בתוקף שאינו מתחשב בשום דבר שמנגד ליהדות, כי המציאות היא שאין להם שום שליטה עליו! המענה ליהודי ש"נשבה לבין העכו"ם" וטוען שלא שמע על זה מעולם..., הוא: הקשר שלו עם התורה ויהדות החל עוד לפני שיצא לאויר העולם (ולמצב זה) – בהיותו במעי אמו "נר דלוק על ראשו . . ומלמדין אותו כל התורה כולה"! זהו מציאותו האמיתית שאין בכח "אויר העולם" לשנותו! תובעים ממנו רק לחזור למציאותו האמיתית. חבל על הזמן שיעבור עד שיבין את הדברים – עליו לקיימם בפועל באופן ד"הקדמת נעשה ונשמע", וסוכ"ס גם יבין אותם. ובפרט שהוא יודע בעצמו שזהו דרך חיים שהלכו בו אבותיו ואבות-אבותיו, ומסרו נפשם על כך. וזוהי ההוראה מהגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר שצוה להדפיס ולפרסם שכל יהודי נגאל באותה גאולה ממש! ובכל זה מיתוסף עי"ז שמתאספים בביהכנ"ס וביהמ"ד (ו)שבו הוא למד והתפלל ו"קדושה לא זזה ממקומו" ו"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"!ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' בלק, י"ג תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-07-2025 Synopsis (Continued.) From time to time, Hashem performs open miracles; in our generation it began with 13 Tammuz and the events that followed, all of which resulted from a Jew firmly deciding not to take into account anything that opposes Yiddishkeit, because the reality is that anything that opposes Yiddishkeit has no control over a Jew whatsoever. And if a Jew was “taken captive among the nations,” and he argues that he has never heard about this before, the response is that his connection to Torah and Yiddishkeit began before he entered this situation and before he was born, because when he was in his mother’s womb, “A candle was lit above his head... and he was taught the entire Torah.” This is his true reality, and the world has no power to change it; he is simply called upon to return to his true reality. And it would be a shame for him to wait until he understands it; rather, “We will do” must come before “We will hear,” and ultimately he will come to understand it as well. Especially because he himself knows that his great-grandparents and the generations before them lived this way, sacrificing their lives for it. This is the lesson from the liberation of my father-in-law, the Rebbe, which he instructed to print and publicize, that every Jew was liberated as part of the same liberation that he experienced. And all of this is bolstered even more when we gather in a place of Torah and a place of davening, and the place where he learned and davened; “holiness does not depart from its place,” and “Just as his offspring is alive, he too is alive.”2 excerpts from sichah of Monday night, parashas Balak, 13 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-07-2025

התוכן הלימוד מההמאסר והגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר: עבודתו של יהודי במילוי תכלית בריאותו בשלימות אפשרית רק בהיותו "בן חורין", ומאז יציאת מצרים זהו מהותו הפנימי (ואפי' הגבלות החיצוניות הן רק כדי שהוא יבחור בבחירתו החפשית לקיים תומ"צ כ"בן חורין"). וכפי שהדגיש זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שגם בשבתו במאסר הראה שאינו מתפעל מהם כלל ובכל הענינים הקשורים עם הקב"ה תומ"צ הרי הוא "בן חורין". וכפי שהכריז בג' תמוז, לפני נסיעתו ל"גלות" – ש"רק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות", וגם זה גופא – ע"י הקב"ה, ובמילא מובן שאין לגלות שום שליטה על יהודי בנוגע לעניני יהדות. והנהגה זו הביאה לשחרורו לגמרי תוך זמן קצר! וההוראה: גם יהודי שהוא במצב ש"יצרו הוא שתקפו" או מפני ש"נשבה לבין העכו"ם" וכו' – מציאותו האמיתית הוא "בן חורין", בן ועבדו של הקב"ה ודבר ברור ש"לא ידח ממנו נדח"! ונתינת-כח מיוחדת להתעורר ולגלות זאת, הוא – הגאולה די"ב-י"ג תמוז, ששייך לכל יהודי אפי ל"גם את אשר בשם ישראל [רק] יכונה" [המשך יבוא]משיחת אור ליום ג' פ' בלק, י"ג תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-07-2025 Synopsis The lesson from the imprisonment and liberation of my father-in-law, the Rebbe, is that a Jew can only fulfill his purpose when is a free person. Since the Exodus from Egypt a Jew is inherently free (even the external limitations exist only to give him free will so that he can choose to keep Torah and mitzvos as a free person). As the Rebbe emphasized, even in prison he demonstrated that he was not deterred by his imprisonment at all, and in all matters of Hashem, Torah, and mitzvos, he remained a free person, as he proclaimed openly on 3 Tammuz before being sent into “exile” – “Only our bodies were placed into in exile and subjugation to the nations,” and even then, it was by Hashem; therefore it is understood that exile has no control over a Jew in all matters of Yiddishkeit, and this approach led to his complete liberation after a very short time. The lesson is that even a Jew who finds himself “forced by his inclination” or who was “taken captive among the gentiles” etc., in essence he remains a free person, and a child and servant of Hashem, and it is certain that “none who is banished will remain banished.” We are especially empowered in this regard by the liberation of 12-13 Tammuz, which is a liberation for every Jew, even one who is only “called by the name ‘Israel.’” (To be continued.)Excerpt from sichah of Monday night, parashas Balak, 13 Tammuz 5745. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-07-2025 לזכות חנה מושקא בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב תמוזלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן בין פעולותיו ועסקנותו של בעל הגאולה במדינה ההיא היתה – מגעו וקשריו עם שרי המלוכה, עוד בחיי אביו, תחת ממשל ה"צאַר". אופן השתדלותו אצלם לבטל הגזירות שונות על היהודים הי' בדרך "מלמעלה למטה", ובלשון הידוע "מלכתחילה אַריבער" – (לא ללכת תחילה לשרים הקטנים וכו' אלא) ללכת לכתחילה אל השר בעצמו (בדומה להנהגת זקנו אדמו"ר מהר"ש, וידוע שהיתה שייכות מיוחדת ביניהם עד שהיו דומים בקלסתר פניהם שמורה על שייכות פנימית). וכפי שמצינו בסיפור שנדפס זה עתה – שבעל הגאולה נשלח ע"י אביו אדמו"ר נ"ע לבטל גזירה "עד כדי מסירות נפש", והלך למורו של שר הפנים והתיידד עמו וקיבל ממנו את אישור הקבוע שהי' לו המקנה רשות כניסה חפשית למשרד שר הפנים, וחדר למשרדו של שר הפנים וביטל את מסמכי הגזירה! אף שזוהי הנהגה השייכת לנשיא ישראל דוקא, והוא לא הי' נשיא אז – כי בענין שליחות זו, ש"שלוחו של אדם כמותו" ממש, נהי' נשיא!ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' בלק, י"ג תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-07-2025 Synopsis Among the activities and efforts of the baal hageulah in that country were his contacts and relationships with government ministers, which began during his father’s lifetime, in the time of the czar. His approach was to go m’lechatchila ariber (like his grandfather the Rebbe Maharash, with whom he had a special connection to the point that they looked similar, indicating an inner connection) – that is, rather than going to lower ranking officials, he would straight to the relevant minister himself. As we see in the story that has now been published: The baal hageulah’s father sent him to Petersburg to annul a certain government decree, telling him to remain there “to the point of mesirus nefesh.” In Petersburg he befriended the teacher of the Interior Minister, who provided him with a pass allowing him entry to the government building where the Minister’s office was located. Inside the building, he located the minister’s office, found the relevant document and annulled it. This conduct is that of a Nasi of the Jewish people, and although at the time he wasn’t yet the Nasi, nevertheless, since he acted as his father’s shliach, and “A person’s shliach is like himself,” therefore he became literally like the Nasi himself.2 excerpts from sichah of Monday night, parashas Balak, 13 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-07-2025 לזכות דבורה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תמוזלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן סיום שלישי דפ' בלק הוא "ויאמר בלעם אל בלק גו' היכול אוכל דבר מאומה, הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר". בפסוקים שלפנ"ז מסופר רק שבלעם לא הי' יכול לעבור את פי ה' ולומר דיבורים שנאסרו עליו לומר וכיו"ב וכן שאותם הדיבורים שהקב"ה צוהו לדבר, הי' מוכרח לאמרם. ועל זה מחדש פסוק זה שבלעם מצ"ע לא הי' יכול לדבר מאומה! – בלעם, מנהיגם של כל באי עולם בזמן ההוא, ונבואתו היתה בדרגת משה רבינו [מאחר שהוא הי' הלעו"ז של משה] הנה הסדר הוא שמצ"ע לא יכול לדבר כלל! ומזה הוראה ועידוד לבנ"י, שכאשר שומע מאוה"ע דיבורים שאינם כדבעי – יש לדעת שדיבורים אלו אינם "שלהם"! ואפי' המנהיגים שלהם אינם יכולים דבר מאומה מצ"ע! ובמילא אין שום דבר שיכול למונעו מלקיים שליחותו של בעל הגאולה! כי אין שום דבר בעולם שיכול לדבר, ועאכו"כ לעשות, מאומה שאינו בהתאם לרצונו של נשיא דורנו!משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-07-2025 Synopsis The conclusion of shelishi of parashas Balak states, “Balaam said to Balak... ‘…But do I have any power to say a thing? The word that Hashem puts into my mouth, that is what I will speak.’” The earlier verses tell us only that Balaam was unable to say anything he was forbidden to say, and that he was forced to say what Hashem commanded him to say, but this verse adds a new point: that Balaam could not say anything on his own at all. Balaam was the leader of all the nations of the world at that time, and his level of prophecy was comparable to that of Moshe Rabbeinu (because he was the counterpart of Moshe in the realm of unholiness) – yet other than words put into his mouth by Hashem, he was unable to speak at all. This serves as a lesson, encouragement and empowerment for the Jewish people: when we hear the nations of the world saying improper things, it isn’t really their words; even their leaders are unable to say anything on their own. Therefore, there is nothing in the world that can prevent a Jew from fulfilling the mission entrusted to him by the baal hageulah, because nothing in the world can say – and certainly not do – anything that does not align with the will of the Rebbe, the Nasi of our generation.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-07-2025

התוכן [המשך] ההוראה מהנ"ל לכאו"א, שהוא הרי "נשיא" בעניניו: גם כאשר אדם עושה חשבון באיזה מצב רוחני הוא יוצא מהיום שלפנ"ז ונכנס למלחמה עם היצה"ר ביום זה, בלי תומ"צ כדבעי, ולהיפך וכו', ושואל את עצמו עם מה יוכל להתגבר על הקשיים של היום בדרכו למלאות שליחותו ית' – הדבר חייב להשאר "בלבו", ואסור שזה ישפיע על פעולתיו, ואסור שיהי' ניכר אפי' על פניו שהוא מסתפק האם יצליח בשליחותו, כי זה גופא יכול לעזור לצד השמאל. וכמו שרואים א' מטכסיסי המלחמה הוא שכבר ביציאה למלחמה הולכים עם "מאַרש" של נצחון! – מצב-רוח כזה שאין לו אפי' ספק שינצח, שזה גופא עוזר לנצחון. ואז, כאשר ה"ספיקות" נשארות "בלבו", מבטיח הקב"ה "אל תירא אותו" ומבטל אפי' היראה מהלב. משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-07-2025 Synopsis (Continued.) The lesson from this for every individual (because everyone is a “nasi” in his own life) is that even when a person reflects on his spiritual state, and sees how he comes to today’s battle against the yetzer-hara lacking in Torah and mitzvos etc., and asks himself how he will be able to overcome the challenges and fulfill his mission from Hashem – these concerns must remain “in his heart.” It is forbidden for these concerns to affect his actions, and it is forbidden even for it to be visible on his face that is uncertain whether he will succeed in his mission, because that itself can give strength to the other side. As we see in a physical war, soldiers go to the front with a victory march, with a mindset that allows not even the slightest doubt that victory will come, and this itself contributes to the victory. And then, when the doubts remain only “in his heart,” Hashem promises, “Do not fear him,” and removes the fear from the heart as well.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-07-2025 לע"נ מרת אסתר גיטל בת ר' יצחק הלוי ע"ה ענגעל ליום היארצייט שלה ט' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

התוכן כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב ברשימת המאסר שבעת ישבו שם "באתי לידי החלטה גמורה להיות עז ותקיף, בלי חת, לדבר בשפה ברה, ולא להתחשב כלל עם האַבסטאנאָווקע (המצב והסביבה) אשר יסובבוני". וכ"ז, אף שידע גודל הסכנה שהוא, וכל מוסדות התורה במדינה ההיא שעמד בראשם, נמצאים וכו'. וי"ל שההוראה להתנהגות כזאת היא ממ"ש בסיום פ' חוקת "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו [את עוג] כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו וגו'": והק' בגמ' מדוע פחד משה מעוג יותר מסיחון (שניצח אותו וכו') ותי' "מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה הי' בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמר רבי יוחנן זה עוג וכו'". וצ"ל מדוע השאיר משה את המורא מעוג "בלבו" ולא הודיע לבנ"י עד"ז? אלא שמשה ידע שאם בנ"י יראו אצלו, נשיא בישראל, ענין של פחד, ואפי' רק על פניו – הי' זה מחליש את בנ"י, וזה גופא הי' יכול להביא שעוג ינצח, ולכן שמר את זה "בלבו". וזוהי ההוראה לנשיא או מנהיג בישראל, שאפי' כשרואה קשיים וכו' אסור שזה יהי' ניכר במעשיו ודיבורו ואפי' לא על פניו! אלא שה' ראה את מה שבלבו והבטיח "אל תירא אותו". [המשך יבוא]משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-07-2025 Synopsis The Rebbe, my father-in-law, writes in his account of his imprisonment, “I came to a firm decision to be bold and strong, without fear, to speak clearly, not to take into account at all the circumstances and environment around me.” This was despite knowing the great danger he faced, and the danger not only to himself but to all the Torah institutions he led in that country etc. It can be said that he derived a lesson for such conduct from the end of parashas Chukas. The verse says, “Hashem said to Moshe, ‘Do not fear him [Og], for I have delivered him, his people, and his land into your hand….” The Gemara asks, why was Moshe was afraid of Og if he had already defeated Sichon etc.? And it answers, “from the answer given to that tzaddik [Moshe Rabbeinu], you know what was in his heart. He said, perhaps the merit of Avraham Avinu will stand for him, as it is written: ‘And the survivor came and told Avram,’ and Rabbi Yochanan said: this refers to Og etc.” But if so, the question is, why did Moshe keep his fear of Og in his heart, and not inform the Jewish people about it? The answer is that Moshe knew that if the Jewish people saw any sign of fear in the Nasi of the Jewish people, even just on his face, it would weaken the Jewish people, and that itself could cause Og to be victorious. Therefore, he kept it “in his heart.” And this is the lesson for a Nasi or leader of the Jewish people: even when facing difficulties, etc., it must not be noticeable in his actions or speech, and not even on his face. Rather, Hashem saw what was in his heart and promised: “Do not fear him.” (To be continued.)Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-07-2025

התוכן [המשך] כ"ק מו"ח אדמו"ר, כמו הבעש"ט ותלמידיו עד לנשיאי חב"ד לדורתם, התעניין ודאג הן לצרכים הרוחניים והן לצרכים הגשמיים של כל א', גם בקצה העולם, והחשיב זאת לתפקיד ותכלית ירידת נשמתו לעוה"ז. וזהו סימן של "רועה נאמן", שהוא מתעניין ודואג כל הזמן לצרכיהם הן הרוחניים והן הגשמיים, הן לנשמה והן לגוף. וזוהי ההוראה בפועל מי"ב תמוז – יום ירידת נשמתו בגוף למלאות תפקידו בעולם – לכל א', מצד זה ש"הנשיא הוא הכל": בכחו של המשלח, על כל א' להתעניין אולי יש יהודי בדורו שחסר לו משהו בגשמיות או ברוחניות, וכאשר נודע לו על זה – עליו לעזור לו. ולהחשיב זאת כתפקידו ושליחותו בעולם!משיחת י"ב תמוז ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-07-2025 Synopsis (Continued.) The approach of my father-in-law the Rebbe, like the Baal Shem Tov and his disciples down to the Chabad Rebbes of each generation, was concerned with both the spiritual and material needs of every individual, even one at the ends of the earth, and considered this to be his mission and the purpose for which his soul descended into this world. This is the sign of a “faithful shepherd.” And this is the practical takeaway from 12 Tammuz – the day his soul descended into a body to fulfill its mission in this world – for everyone: Being that “The Nasi is everything,” everyone is obligated – with the power of the Nasi, the “principal” – to concern himself with the welfare of every Jew, and to proactively see whether there is a Jew lacking something materially or spiritually, and once he becomes aware of it, he must help him. And one must view this as his personal mission and life purpose.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-07-2025

התוכן עה"פ בפ' חוקת "וישלח ישראל מלאכים" מפרש"י בפשוטו של מקרא: "ובמקום אחר תולה השליחות במשה . . הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל" (וזהו גם הביאור שבאותו פסוק "דרך כוכב מיעקב" ישנן ב' דרשות: א' שקאי על משיח וא' שקאי על כאו"א מישראל – כיון שבכ"א יש הניצוץ של משיח, ובמשיח יש הניצוץ של כ"א). וכ"ה ב"אתפשטותא דמשה בכל דרא", ועד לנשיא דורנו. בדוגמת מלך שהוא עצם המציאות של כל אנשי מדינתו (שלכן "מאן דמחוי במחוג קמי מלכא" מתבטל מציאותו). ועפי"ז מובן שההוראה מי"ב תמוז – ירידת נשמת נשיא בישראל למטה – שייכת לכל אנשי הדור, וביכולת כל א' (אם הוא רק בטל להנשיא, מקבל מלכותו) להיות השליח לפעול מה שהנשיא צריך לפעול, ועד להיות "כמותו" ממש. [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-07-2025 Synopsis On the verse, “The Jewish people sent messengers…,” Rashi states as the plain meaning of the verse: “But elsewhere the sending is attributed to Moshe…these verses need one another: one “locks” and the other “opens” – Moshe is the Jewish people and the Jewish people are Moshe, telling you that the Nasi of the generation is like the entire generation, for the Nasi is everything.” (This also explains why, on the verse, “A star will shoot forth from Yaakov,” we find two interpretations: that it refers to Moshiach, and that it refers to every Jew – because there is a spark of Moshiach in every Jew, and there is a spark of every Jew in Moshiach.) And the same applies to the “extension of Moshe in every generation,” including the Nasi of our generation. The Nasi is like a king, who is the very existence of his subjects (which is why “one who gestures in the presence of the king” loses his existence). Accordingly, it is understood that a lesson from 12 Tammuz – the descent of the soul of a Nasi of the Jewish people into this world – is relevant to every member of the generation, and everyone has the ability (as long as he accepts the Nasi’s kingship and is batel to him) to be his shliach to accomplish what the Nasi needs to accomplish – and even to be literally “like him.” (To be continued.)2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-07-2025

התוכן מסופר [בשני דפ' חוקת] שלאחר הסתלקות מרים כאשר "לא הי' מים לעדה וגו'" נודע לבנ"י "שכל מ' שנה הי' להם הבאר בזכות מרים". ענין המים הוא: 1) להוביל את המזון שהאדם אוכל לכל חלקי הגוף. 2) ע"י הטבילה בהם נטהר האדם מענינים בלתי-רצויים. וברוחניות – וזה הי' הענין של מרים: להוביל את עניני התורה שנמסר ע"י משה ואהרן, ה"מזון", באופן שיוכלו להתקבל אצל כאו"א מבנ"י. 2) "לשטוף" את בנ"י מהענינים הבלתי-רצויים שנדבקו בהם. וההוראה לנשי ישראל: תפקידם העיקרי שהוא ענין החינוך הוא, "לתרגם" את עניני התורה באופן שיובנו גם לקטנים כפשוטו או בידיעה. ולא להתייאש גם אם לא רואות מיד את הפירות של עבודתן, כנ"ל שרק לאחרי מ' שנה נודע לבנ"י בזכות מי הי' להם הבאר מים. (ובזמננו יראו הפירות בהרבה פחות זמן)משיחת יום א' פ' חוקת, בדר"ח תמוז ה'תשכ"ו להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-06-2025 Synopsis The Torah states (in Sheini of parashas Chukas) that after Miriam’s passing, “The community had no water…” and the Jewish people came to realize that the well that accompanied them in the desert for forty years was given to them in Miriam’s merit. Water serves two primary functions: (1) To carry a person’s nourishment to all parts of the body. (2) To cleanse and purify a person. In a spiritual sense, Miriam served both of these roles: (1) To carry the Torah (the “nourishment”), given over by Moshe and Aharon, to the people in a such a way that it could be understood and incorporated by every Jew. (2) To cleanse the Jewish people of the undesirable things that had clung to them. The lesson for Jewish women is that their primary role, which is education, is to translate the Torah in such a way that it can be understood by those you who are young in years or young in knowledge. And they should not be discouraged if they do not immediately see the fruits of their efforts; as mentioned, it was only after forty years that the Jewish people recognized in whose merit the well was given to them. (And these days, the fruits will be seen far more quickly.)Excerpt from sichah of Sunday, parashas Chukas, 1 Tammuz 5726 – to the graduating students of Bais Rivkah and counselors of Camp Emunah and Pardes Chanah For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-06-2025

התוכן בעניני קדושה צ"ל "מעלין בקודש". ועאכו"כ בעניני כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא בישראל [אשר "הוא בחיים" עד ביאת המשיח! וגם אז נלך אנו עם הרבי שלנו, נשיא דורנו], והיות אשר ה"נשיא הוא הכל" – זה צ"ל באופן של פרסום. ובכן: כל מה שכ"ק מו"ח אדמו"ר רצה – מתמלא! (כמו כאשר הממשלה רצתה לאסור עליו לקחת איתו (בצאתו מהמדינה) חלק מהספרים והכתבים, ואמר שהוא יסע רק עם כל הספרים וכתבים – כך הי'!) בנין זה נתן כ"ק מו"ח אדמו"ר ל"אגודת חסידי חב"ד" – ובאסיפה של "אגודת חסידי חב"ד" לאחרונה הוחלט לפרסם זאת – ורצונו הי' שזה יהי' מקום תפילה, גם בחלק הבנין בו היתה דירתו הפרטית [אף שפשוט, שגם העיקר בדירתו הפרטית (של כל יהודי, וכ"ש של צדיק) הוא הלימוד והתפילה הספרים והכתבים, ועניני אכילה ושתי' ושינה וכו' הם בגדר טפל דטפל, ובפרט שאצל נשיא – הרי הוא גם אוכל שותה וישן וכו' כנשיא] ובאסיפה זו הוחלט שאכן ימשיכו להתפלל שם. ויה"ר שנזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, כאשר כל הבתי-כנסת ובתי-מדרשות שבחו"ל, עאכו"כ בנין "770", יעברו בשלימותם לארצנו הקדושה.ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' בלק, י"ג תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-06-2025 Synopsis We must always ascend in holiness, and all the more so when it comes to something relating to my father-in-law, the Rebbe, a Nasi of the Jewish people. And since “the Nasi is everything” – this must be done in a public fashion. Everything that the Rebbe, my father-in-law, wanted, will be fulfilled (as we saw when the Russian government wanted to prohibit him from taking some of his sefarim and manuscripts with him upon leaving the country, but he declared that he would travel only with all of them, and so it was). The Rebbe gave this building to Agudas Chassidei Chabad – and at a recent meeting of Agudas Chassidei Chabad, it was decided to publicize this – and he wanted it to be a place for davening, including the part of the building that ostensibly served as his private residence (though it is obvious that even a Jew’s private residence is primarily used for Torah study, davening, sefarim and manuscripts etc., while eating, drinking, sleeping, etc., are totally secondary, and certainly the home of a Nasi, who eats, drinks and sleeps as a Nasi). Therefore, it was decided at the meeting to keep using the private residence for davening. May it be Hashem’s will that we merit very soon the true and complete Redemption, when all shuls and study halls in the Diaspora, and certainly the building of 770, will be transferred in their entirety to our Holy Land.2 excerpts from sichah of Monday night, parashas Balak, 13 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-06-2025 לע”נ הרבנית עטא דבורה בת ר' מרדכי ע"ה מרזוב ליום היארצייט שלה ב' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן הוראה ממ"ש בסיום פ' קרח "מכל מתנותכים תרימו גו' בהרימכם את חלבו ממנו וגו'": בכחו של שבט לוי לפעול הרמה ("בהרימכם")בדבר גשמי בעולם, וגם אם הדבר כבר טוב ומשובח ומעמדו ומצבו הרוחני הוא נעלה ביותר ("חלבו"). ובודאי ניתן הכח לזה, עפ"י הכלל ד"איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן", וגם אם כבר ניצל את כחותיו בפועל, הרי "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים וכו'. ואע"פ שכינוס זה הוא של קבוצה מוסיימת בעם ישראל (מדריכות ומסיימות) ומהי שייכותן להוראה הנ"ל ששייכת לכאו' רק לשבט לוי? הנה כבר כתב הרמב"ם בנוגע לענינים המיוחדים של שבט לוי ש"לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו והבינו מדעו להבדל [מהבלי העולם שאין להם שייכות ליהדות] לעמוד לפני ה' לשרתו" באופן של "לוי" (ע"ש "ילוה אישי אלי") – שמתחבר עם עניני תומ"צ – הנה גם אליו שייכים הענינים שנאמרו בקשר לשבט לוי, וזוכים לברכה מיוחדת ש"אני חלקך ונחלתך", שהקב"ה מבטיח שלא יהי' לו שום דאגות ובאופן של"נחלה" שניתנה בגורל וכו'.ב' חלקים משיחת ב' דר"ח תמוז ה'תשמ"ח למדריכות והמסיימות תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-06-2025 Synopsis The Torah states at the end of parashas Korach, “You must set aside up from all your gifts…after you lift up its choicest part from it…,” meaning the tribe of Levi has the power to lift up physical objects in the world, and even if an object is already good and lofty (“its choicest part”), they have the ability to lift it up even more. Although the Torah is seemingly talking about the tribe of Levi, this applies to every Jew, as the Rambam writes, “Not only the tribe of Levi, but any one of the inhabitants of the world whose spirit generously motivates him and he understands with his wisdom to set himself aside” from the vanities of the world and “to stand before Hashem and serve Him” can serve Hashem as a Levi, attaching (Levi from the expression yilaveh ishi eilai – “my husband will become attached to me”) himself to Torah and mitzvos. And then Hashem will be “your portion and your inheritance,” so that he will have no struggles and no worries, and Hashem will provide everything as an inheritance given by lot etc.2 excerpts from sichah of 1 Tammuz 5748 – to the graduating students of Bais Rivkah and summer camp counselors For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-06-2025 לע"נ מרת חי'ה ריסא ע"ה בת - יבלחט"א - ר' ברוך בענדיט שי' ונגר ליום היארצייט שלה בדר"ח תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בעלה ר' שמואל שי' ונגר*לזכות הרה"ת ר׳ משה הכהן וזוגתו נחמה דינה ומשפחתם שיחיו כהן להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות

התוכן 1) ראש חודש הוא יום טוב לנשים שבו נוהגות להמנע ממלאכות מסויימות, וזה השכר שלהן על שלא רצו לקחת חלק בעשיית ה"עבודה זרה" של העגל וכו'. וההוראה: יש לנשים את הכח לחזק את האנשים בזמן הגלות שלא יהי' להם שייכות לענינים ש"זרים" לבנ"י. 2) גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו בי"ב תמוז פעלה חיזוק בהפצת היהדות במדינה ההיא. באמת ב(אד)ר"ח תמוז הודיעו לכ"ק מו"ח אדמו"ר שיכול להשתחרר [ושעליו לנסוע לקאַסטראַמאַ] אלא שסירב להשתחרר אז כי זה הי' קשור עם חילול שבת וכו'. וההוראה: כשהיצה"ר מנסה לשכנעו שמותר לעבור על ציווי ה' על מנת להשתחרר מ"בית האסורים" – אין לשמוע בקולו אלא לסמוך על ה' שבודאי ינחה אותו בדרך הטוב וכו'.יום ג' פ' חוקת, בדר"ח תמוז ה'תשל"ה, להתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנה "אמונה" תחיינה תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-06-2025 Synopsis (1) Rosh Chodesh is a special Yom Tov for women, on which women customarily refrain from certain forms of work, in reward for their refusal to take part in the avodah-zarah (“foreign service”) of the golden calf etc. The lesson is that during the exile, women have the power to strengthen the men to have no association with anything foreign to the Jewish people. (2) The liberation of my father-in-law the Rebbe from prison on 12 Tammuz effected a strengthening in the spreading of Yiddishkeit in that country. The truth is that the Rebbe was informed of his release on Rosh Chodesh Tammuz, but he refused to leave because the trip (to exile in Kostroma) would continue into Shabbos; instead he chose to remain in prison until after Shabbos. The lesson is that when the yetzer hara tries to convince a person that it’s permissible to transgress Hashem’s command in order to be released from “prison” – one must not listen, and must trust in Hashem Who will surely guide him on the good path etc.Excerpt from sichah of Tuesday, second day of Rosh Chodesh Tammuz 5735 – to the graduating students of Bais Rivkah and the counselors of Camp Emunah For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-06-2025 לע”נ הרה"ג הרה"ח הרה"ת ר' שלום ע"ה בן הרה"ח הרה"ת ר' אלחנן דובער הי"ד מרזוב ליום היארצייט שלו אדר"ח תמוזת.נ.צ.ב.ה.*לזכות מרת אסתר בת גאלדע רחל שתחי' ליום ההולדת שלה אדר"ח תמוזלשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה ממ"ש בחמישי דפ' קרח "דבר אל בנ"י וקח מאתם מטה מטה.. מאת כל נשיאיהם.. והנחתם באוהל מועד.. והנה פרח מטה אהרן.. ויגמול שקדים (הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות. רש"י)": לכל יהודי, מאיזה שבט שיהי', נותן הקב"ה "מטה" (מקל) לסמוך עליו - נתינת-כח מיוחדת לעבודתו לקונו. ובזה גופא ישנה הוראה מיוחדת ממטה של שבט לוי, מטה אהרן ש"ויוצא פרח וגו'": הנתינת-כח לעשות מכל דבר שבעולם, גם דבר הדומם ("מטה") - "פרח", דבר של יופי - קשור עם עניני יהדות וכו', ולעשות את זה בזריזות ("שקדים"). ואף שזה הי' רק במטה אהרן, שבט לוי, אבל אהרן הוא כהן הגדול של כל ישראל, ובמילא ההוראה מ"מטה אהרן" הנ"ל שייכת לכאו"א מישראל!משיחת כ"ח סיון ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-06-2025 Synopsis A lesson from chamishi of Parashas Korach, “Speak to the Jewish people and take from them a staff…from each of their princes…and place them in the Tent of Meeting…and behold, Aharon’s staff for the House of Levi had blossomed…and produced ripe almonds” (the fastest ripening fruit, as Rashi explains): Hashem gives every Jew from every tribe a “staff” to lean upon – a special empowerment to serve his Creator. And there’s a special lesson from the staff of the tribe of Levi, Aharon’s staff, which “gave forth blossoms” etc.: We are empowered to cause anything in the world, even something inanimate (a “staff”) to “blossom,” to turn it into something beautiful – connected with Yiddishkeit etc. – and to do it quickly (like almonds). And although this only happened to the staff of Aharon, nevertheless, Aharon is the Kohen Gadol of all Jews, and therefore this lesson from Aharon’s staff applies to every Jew.Excerpt from sichah of 28 Sivan 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-06-2025

התוכן עיקר ופנימיות התורה הוא – שהיא חכמתו ורצונו ית', "ואהי' אצלו גו' שעשועים גו'", ולשם זה צ"ל לימוד התורה. אבל כאשר לימוד התורה הוא באופן שמערב בו פניות ומציאות עצמו, כגון על מנת שיקרא רב או באופן של "קרדום לחפור בו" בנוגע לעניני פרנסה, ה"ז בחי' "אחוריים" דתורה. לכל א' צ"ל משך זמן בכל יום שבו ילמד תורה "לשמה" ללא שום תכלית חיצונית. ואלו שביכלתם – יקדישו לכך משך זמן של כמה שבועות, חדשים ושנים. ישנם כאלה אשר עם היותם שמגדלים זקן שלם (שהו"ע י"ג תיקוני תיקנא, שכנגדם הם י"ג התיבות שבפסוק והוא רחום יכפר עון וגו') ומ"מ קשה להם לעמוד בנסיון זה... [אם דברים אלו יפעלו עליהם מכאן ולהבא – אינני יודע, אבל אני צריך לומר את שלי]; ואלו שלא יכולים לעשות זאת תמיד בעצמם – ישנו על זה הענין ד"תומכי' מאושר", "תמכין דאורייתא" – שיתנדבו מממונם להחזקת אלו שלומדים בתורה באופן האמור.משיחת יו"ד שבט ה'תשט"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-06-2025 Synopsis The core and inner dimension of Torah is that it is Hashem’s wisdom and will, “I was...His delight,” and one must study Torah for that purpose. In contrast, when one studies Torah with ulterior motives and his own existence in mind, such as studying “in order to be called ‘Rabbi’” or as a “spade to dig with” – that is the external dimension of Torah. Everyone must designate time each day to study Torah for its own sake, without any external purpose, and those who are able to, should dedicate an extended period of several weeks, months, or years for this purpose. There are those who, despite having a full beard (which represents the Thirteen Attributes of Mercy, corresponding to the thirteen words in the verse “And He, being compassionate, pardons iniquity...”), nonetheless find it difficult to withstand this test...(I don’t know whether these words will have an effect on them from now on, but I have to say what I have to say); those who cannot always do it themselves should contribute to support those who study Torah in the abovementioned manner – “those who support it are fortunate.”Excerpt from sichah of 10 Shevat 5716 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-06-2025