התוכן במ"ת התחיל הענין דהמשכת אלקות למטה, ובחמישי דפ' נשא מסופר על "יום כלות משה להקים את המשכן וגו'" ופרש"י "כַּלות כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה" עם ה"חתן", ה' – השלימות של "ושכנתי בתוכם". וגם בנוגע למ"ת מצינו הלשון "כלה": עה"פ "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו" פרש"י "ככלתו כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן". שזה מרמז על ענין ה"אירוסין" בין ה' לבנ"י במ"ת, כהכנה לענין ה"נישואין" לעת"ל. וכבר ב"אירוסין" נכלל ה"נישואין", שהרי ע"י ה"קידושין" "אסר לה אכולא עלמא כהקדש" וכו'. וזהו שפי' הפשוט ב"כלות" ו"ככלתו" הוא מלשון סיום וחותם; הן ה"כלות" בנוגע להקמת המשכן נאמר בפ' "נשא" והן ה"ככלתו" בנוגע לתורה נאמר בפ' "כי תשא". וההוראה: לימוד התורה והעסק בעניני "זהב וכסף נחושת" כדי לעשות משכן לו ית' צ"ל באופן דנשיאת ראש. והנתינת-כח לזה בא מ"אנכי ה' אלקיך", וכ"כלה" של ה' שמגיע לה "כ"ד קישוטי כלה"!...משיחת אור לי"ב סיון ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-06-2025 Synopsis Chamishi of Parashas Nasso discusses “the day on which Moshe finished erecting the Mishkan,” with the word “finished” (kalos) written as kalas, alluding to a bride, as Rashi states, “for on the day the Mishkan was erected, the Jewish people were like a bride entering the bridal canopy” with the “Groom,” Hashem. This marked the completion drawing G-dliness into the world (“And I will dwell within them”). We similarly find the expression “bride” in connection with the giving of the Torah, which marked the beginning of G-dliness coming down into the world: The verse states, “When He finished (kechaloso) speaking with Moshe, He gave him…”; as Rashi explains, “It is written as kekalaso, without a vov, for the Torah was given to him as a gift, like a bride to the bridegroom.” The giving of the Torah marked the kiddushin (betrothal) of Hashem and the Jewish people, in preparation for the coming nisuin (marriage), and the kiddushin already encompassed the nisuin, because the kiddushin renders the bride “forbidden to everyone else like hekdesh” etc., which is why the plain meaning in both cases (kalos and kechaloso) is completion and conclusion. Additionally, they appear in parashas Ki Sisa and parashas Naso respectively, both of which connote “raising up.” The lesson is that Torah study, and one’s involvement in “gold, silver, and copper” in order to make a dwelling place for Hashem in this world, must be done with one’s “head held high,” and the power to do so comes from “I am Hashem your G-d”: as Hashem’s bride, one receives the “twenty-four adornments of a bride” etc.Excerpt from sichah of 12 Sivan 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-06-2025 לזכות ר' ארי וזוגתו מרת רייזל שיחיו דבורקן ליום הנישואין שלהם ט' סיוןלברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

התוכן השליחות המיוחדת לזמן זה, מתחיל מזמן מ"ת – ענין שהזמן גרמא וצו השעה – היא, שכל יהודי יקבל על עצמו "שליחות" לייסד שיעורים בתורה. ומה טוב – ששיעורי התורה יהיו בציבור. וענין זה שייך לכל אחד ואחת מישראל, אנשים ונשים, וגם אצל טף. וכ"ז באופן של כל חד וחד לפום שיעורא דילי', אבל באופן שהשיעור דהיום נעשה גדול יותר מהשיעור דאתמול, ועד"ז בשיעורים דכל יום עצמו. וע"י שהולך "מחיל אל חיל" בכל ענינים אלו, זוכים ל"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", עד לקודש הקדשים, שבו נמצא הארון עם הלוחות הראשונות והאחרונות. ומכיון שנמצאים בימי התשלומין של חה"ש, הנה גם הלוחות הראשונות הם בשלימות, ובמקום שבירת הלוחות נעשה "יש שבר במצרים" – המזון האמיתי שע"י נעשה חיבור הנשמה והגוף, החיבור של יש הנברא עם יש האמיתי, בגאולה האמיתית והשלימה וכו'.משיחת יום ב' פ' בהעלותך, י"א סיון ה'תש"נ, בעת ה"יחידות כללית" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-06-2025 Synopsis The special shlichus for this time of year, beginning from the time of the Giving of our Torah, is for every Jew to accept upon himself the mission of establishing shiurim in Torah (especially community shiurim). This applies to men, women, and even children, and while everyone should do it in a manner appropriate to their own level, it should be done in such a way that today’s shiur is greater than yesterday’s, and similarly advancing from the shiur at the beginning of the day to the shiur in the middle of the day and at the end of the day. By advancing “from strength to strength” in all this, one will merit to “Go from strength to strength, to appear to Hashem in Tzion,” to the Kodesh Hakodoshim which contains the Aron with the first and second Luchos. Since we are within the days of tashlumin for Shavuos, even the first Luchos are in a state of completeness, and instead of breaking (shevirah), there will be “grain (shever) in Egypt” – the true sustenance that connects the body to the soul, the created being to the true Being, with the true and complete Redemption etc.Excerpt from sichah of Monday, parashas Behaalosecha, 11 Sivan 5750 – Yechidus Klallis For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-06-2025 לזכות הינדא לאה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום א' דחג השבועותלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

התוכן ככל שמתקרבים יותר לזמן מ"ת יש להוסיף יותר בהכנות לקבלת התורה. עאכו"כ כשנמצאים ביום ערב זמן מ"ת. ובכ"ז ישנם כאלו שעסוקים בכל מיני דברים טובים ונעלים אבל שוכחים להזכיר שצריכים להתכונן בפשטות לקבלת התורה בחה"ש זמן מ"ת! וההכנה היא בפשטות - הקדמת נעשה לנשמע! [שאמרו בנ"י בה' סיון], ולא רק לומר א"ז, אלא לקחת כמה דקות במשך יום זה להתבונן בזה, ב"נעשה" ו"נשמע" ו"הקדמת נעשה לנשמע", בהתבוננות אמיתית אליבא דנפשי', ושדקות אלו "יתפשטו" על כל היום, ועי"ז יהיו מוכנים לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!משיחת אור ליום ה', ה' סיון ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-06-2025 Synopsis The closer we get to Shavuos, the more we must increase our preparations for receiving the Torah, and especially on the day before Shavuos. Nevertheless, there are many people involved in all sorts of good and lofty things, but they forget to mention the need simply to prepare for receiving the Torah on the Yom Tov of Shavuos, the Time of the Giving of the Torah. And the way to preparate for it is simple: putting “We will do” before “We will hear” (which the Jewish people said on 5 Sivan). And one shouldn’t just say the words; rather one should take a few minutes during the day to reflect on it – to reflect honestly on “We will do,” on “We will listen,” and on putting “We will do before “We will hear” – and in such a way that these few minutes extend to the rest of the day. In this way, one will be ready to receive the Torah with joy and inner meaning.Excerpt from sichah of Thursday night, 5 Sivan 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-06-2025 לזכות חיים עזריאל בן חיה ריסה שי' ונגר ליום הולדת שלו יום א' דחג השבועות - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות אדל בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה יום א' דחג השבועותלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן 1) הקשר דפ' במדבר עם זמן מתן תורתנו – נתינת התורה במדבר. וישנם ב' טעמים בדבר במדרשי חז"ל: א) מצד ה"חפצא" של התורה – להראות שהתורה היא הפקר לכל כמדבר, למעליותא, ובמילא "שיהיו הכל שווין בה", וכל הרוצה יכול (ובמילא צריך) לקחתה וללמדה וכו'. ב) מצד ה"גברא", האדם הלומד תורה – ש"משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו", שההכנה לקבלת התורה התורה היא ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'", ודוקא עי"ז נעשה ה"פתח לבי בתורתך". 2) בחמישי דפ' במדבר מסופר אודות פדיית הבכורים ע"י הלוים. שאע"פ שעבודת הכהונה נועדה לכתחילה לבכורים דוקא, פדו והחליפו אותם הלוים ונכנסו לעבודה במקומם ועבודתם היתה בשלימות. וההוראה: גם יהודי שבטבעו שייך לעבודה של התעסקות בעניני העולם, יכול הוא להגיע לדרגת העבודה דכהונה ושירות לה' כדוגמת שבט לוי, ועד שממלא עבודה זו בשלימות וכו'.משיחת אור ליום ועש"ק פ' במדבר, ד' סיון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-05-2025 Synopsis (1) The connection between parashas Bamidbar and Shavuos is that the Torah was given in a desert. Two reasons for this are given in Midrashim: (a) From the perspective of the cheftza (the “object”) of the Torah, it was to show that like the desert, the Torah is ownerless (in the positive sense), so that “all will be equal in it,” and anyone who wishes has the ability (and therefore the obligation) to take it and study it etc. (b) From the perspective of the gavra (the “person” who studies Torah), it was to teach a person to “make himself like a desert, upon which everyone tramples,” because the preparation for receiving the Torah is bitul, “let my soul be like dust to all” – it is specifically in this way that one’s “heart is opened to Your Torah.” (2) Chamishi of parashas Bamidbar discusses the redemption of the firstborn males through the Levi’im. Although the service of kehunah was initially intended specifically for the firstborns, the Levi’im redeemed them and entered into the service in their place, and their service was complete. The lesson is that even a Jew who by nature is inclined toward the service of being involved in worldly matters can attain the level of the service of kehunah and serve Hashem like the tribe of Levi, and fulfill this service completely etc.Excerpt from sichah of Thursday night, parashas Bamidbar, 4 Sivan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-05-2025 לזכות אסתר בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה ה' סיון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות הילד אלי' ברוך הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ה' סיון. לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן מעלת ימי ההכנה למתן תורה על ימי מ"ת עצמם, שלכן דוקא ההכנה למ"ת גורמת את הענין דמ"ת, יובן בהקדם המבואר בחסידות מעלת תפלת המנחה דוקא שלכן "אפי' אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה", כי בתפלה המנחה יש את ההפלאה שמפסיק באמצע ההתעסקות בעניני העולם כדי להתפלל לה'! ועד"ז י"ל בנדו"ד: בשעת מ"ת עצמו, שהיתה בשבת ש"כל מלאכתך עשוי'", ומכל העולם יצא הקול "אנכי הוי' אלקיך" וכו' – אין פלא שעומדים אז במעמד ומצב של "באימה וביראה וברתת ובזיע", משא"כ בימים שלפנ"ז שהם ימי המעשה, ובכל זאת, כאשר שמעו שכעת יש להתכונן למ"ת – ניתקו את עצמם מעבודתם הפרטית והתכוננו בפועל למ"ת. וההוראה: בימים שלפני מ"ת, כאשר מתנתקים מעבודה היום-יומית שהיתה לפני התוועדות זאת ושתהי' למחרתה, ובאים ו"נדחפים" כדי לשמוע ביאור בענין "נעשה ונשמע" ואיך צריכים להתכונן למ"ת – ה"ז חידוש מיוחד. ומזה מובן היוקר של כל תנועה באותם שעות ורגעים שמנצלים להתכונן למ"ת בימים שלפני מ"ת.משיחת אור ליום ועש"ק, ג' סיון ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2025 Synopsis The advantage of the days of preparation for Matan Torah over the days of Matan Torah itself can be understood based on the explanation in Chassidus of the greatness of the Minchah prayer (as the Gemara says, “Be careful with the Mincha prayer, for even Eliyahu was answered only at the Mincha prayer”): the unique quality of Minchah is that one interrupts in middle of his worldly affairs to daven to Hashem. Similarly, the Torah was given on Shabbos, when “all your work is done,” and a voice emerged from the entire world proclaiming that, “I am Hashem your G-d,” etc.; therefore, it is no wonder that the Jewish people stood with “reverence, awe, trembling and quaking.” What is more remarkable is the fact that in the days beforehand, which were weekdays, and they were engaged in their work, nevertheless when they heard that it was time to prepare for Matan Torah, they tore themselves away from their work and prepared for Matan Torah. The lesson is that during these days leading up to Matan Torah, when one disconnects from his daily work (which preceded this farbrengen, and to which he will return tomorrow after the farbrengen), and comes here to be pushed into listening to an explanation on the concept of Na‘aseh V’nishma and to hear how one must prepare for Matan Torah – that is a remarkable novelty. And from this we can understood the preciousness of every move one makes during these hours and moments that is utilized to prepare for Matan Torah.Excerpt from sichah of Thursday night, 3 Sivan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2025

התוכן א) בר"ח סיון יש להתחיל את ההכנות לקבלת התורה בזמן מ"ת ע"י ה"התקדשו" במחשבה דבור ומעשה וכו' ‏–‏ כמו בר"ח סיון בפעם הראשונה (שאז "באו מדבר סיני"). ב) כיון שההכנות למ"ת התחילו בר"ח סיון מובן שיש קשר בין "ראש חודש" לענין התורה, והביאור: בר"ח הוא מולד הלבנה לאחרי שבמשך כמה ימים היא מתמעטת עד שבערב ר"ח היא נעלמת לגמרי, ומר"ח והלאה היא הולכת ומאירה יותר ויותר מיום ליום (משא"כ השמש מאירה כל הזמן בלי שינויים). ועד"ז בתורה שהיא תורת חיים צ"ל ענין הצמיחה. וכמו בצומח עצמו יש תקופה שרואים שהוא צומח ומוציא פירות וישנה תקופה שהוא קפוא ואינו צומח ולא מוציא פירות כי אז מקבל כחות חדשים להוציא פירות מחדש, עד"ז בנוגע לתורה ‏–‏ זה שלפעמים נותן ה' קשיים בלימוד התורה ה"ז רק כדי שהאדם יתייגע ויתגבר עליהם ולהגיע עי"ז להבנה עמוקה יותר. ומכיון שהתייגע – יתענג מזה.ב' חלקים משיחת יום א', ר"ח סיון ה'תשל"ב בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2025 Synopsis (a) On Rosh Chodesh Sivan, one should begin preparing to receiving the Torah by “sanctifying yourselves” in thought, speech, and action, just like the Jewish people did on Rosh Chodesh Sivan the first time (the day that “they came to the Sinai desert”). (b) Since the preparations for receiving the Torah began on Rosh Chodesh Sivan, it is understood that there is a connection between Rosh Chodesh and Torah: After the moon becomes smaller and smaller and then disappears completely, Rosh Chodesh marks the birth of the new moon, and from then on the moon shines more and more with each passing day (unlike the sun, which shines constantly without change). Similarly, one’s study of Torah, which is a Torah of Life, requires growth. In a plant’s life, there are times when you can see it growing and producing fruit, and times when it appears frozen and doesn’t grow or produce fruit, but during that time it receives new strength to produce more fruit. The Same is true of Torah: Although Hashem sometimes gives a person difficulties in Torah study, it is only so that the person will exert himself to overcome them, and thereby reach a deeper understanding. And precisely because he exerted himself, he will take true pleasure in it.2 excerpts from sichah of Sunday, Rosh Chodesh Sivan 5732 – during the N’shei Chabad convention For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2025 לזכות אסתר בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה ר"ח סיוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לעילוי נשמת הרה"ח הרה"ת ר' יעקב בן הרה"ח הרה"ת ר' שמואל ע"ה נאטיק ליום היארצייט שלו ראש חודש סיון.תנצב"ה

התוכן [המשך] ובזה שרש"י מציין "כמו שמצינו במעשה קרח", ששם היתה המיתה "בידי שמים", מביא ראי' למ"ש עה"פ לפנ"ז "והזר הקרב יומת" "בידי שמים", אף דבכ"מ שנאמר "יומת" (ולא "ימות") הכוונה בידי אדם. (ואף שכבר בפ' משפטים עה"פ "וגם בעליו יומת" פרש"י "בידי שמים", אבל שם אכן שואל "יכול בידי אדם" ומביא ראי' שזה "בידי שמים"). וההוראה מכל הנ"ל: כמו ב"מעשה קרח" לא "יצא (אפי') הקצף" (ולא רק העונש מיתה) עד שלא הקריבו הקטורת בפועל, ועד אז – אפי' לאחר שקרח הקהיל כל שבט לוי והציתם נגד "משה אמת ותורתו אמת" וכו' – הי' להם עוד נשיאת חן בעיני ה', ומשה חזר אחריהם שיחזרו בתשובה וכו', ועד"ז גם יהודי שחסר אצלו בענין של "שמירה מסביב למשכן", בהענין ד"הרחק מן העבירה" וכיו"ב, הנה כ"ז שאין הענין בפועל, ה"ה נושא חן גם "בעיני האלקים" – מדת הדין, ו"הקב"ה עוזרו" וכו' ובודאי ש"בל ידח ממנו נדח".משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2025 Synopsis [Continued.] By citing “the incident of Korach,” where the punishment was by the hand of Heaven, Rashi gives proof to his explanation in the earlier verse, “any layperson who approaches will be put to death” that “put to death” means “by the hand of heaven,” unlike most instances of the word יומת (as opposed to ימות) which mean death by the court. (Although Rashi already explained in Mishpatim on the verse, “its owner, too, shall be put to death (יומת)” that it means by the hand of heaven, nevertheless, there he asks explicitly, “Perhaps it means by the hand of man?” and brings a proof that it means by the hand of Heaven.) The lesson from all this is that just as in the incident of Korach, even the “wrath” (let alone the punishment of death) was not unleashed until they actually offered the ketores, and moreover, even after Korach gathered the tribe of Levi and incited them against Moshe, they still found favor in Hashem’s eyes, and Moshe sought to bring them to do teshuvah etc., similarly, if a Jew is lacking in his service of “guarding around the Mishkan” (distancing himself from sin) and the like, as long as he doesn’t actually sin, he finds favor in “the eyes of G-d” (the attribute of judgment), and “The Holy One, blessed be He, assists him,” and it is certain that “he who is banished will not remain banished.”Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bamidbar, Erev Rosh Chodesh Sivan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2025

התוכן עה"פ [בשני דפ' במדבר] והלויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהי' קצף על עדת בנ"י וגו'", מפרש"י: "אם תעשו כמצותי לא יהי' קצף, ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו, יהי' קצף, כמו שמצינו במעשה קרח כי יצא הקצף וגו'". וצ"ל: 1) מה קשה בפשש"מ? 2) הרי "מכלל לאו אתה שומע לאו", ומדוע צריך לפרט "ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו"? 3) למה צריך הראי' מ"מעשה קרח"? והביאור: בפסוק שלפנ"ז כתוב "והזר הקרב יומת", וקשה: מהו ענין ה"קצף" שמוסיף בפסוק זה? והיו יכולים לפרש, דמ"ש "יומת" קאי על זר שנכנס בפועל, אבל אם זר לא נכנס בפועל, ורק לא התקיים מ"ש בפסוק זה, שהלויים לא שמרו מסביב למשכן (שנתנו האפשריות שזר יכנס), אז (לא יהי' "יומת", רק) "יהי' קצף". וזהו מה שרש"י שולל ומפרט "ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו", רק אז יהי' "קצף", נוסף על ענין ה"מיתה" שבפסוק שלפנ"ז. ומוכיח זאת מ"מעשה קרח" שנאמר שם "יצא הקצף": 1) שלא הי' ענין הקצף עד הקטרת הקטורת ע"י הזרים בפועל (אף שהפסקת השמירה על המשכן ע"י הלויים היתה לפנ"ז כשהתאספו אצל קרח). 2) שנוסף על ענין ה"מיתה" אצל ה-250 איש, הי' גם "קצף" כללי וכו'. [המשך יבוא]ד חלקים משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2025 Synopsis On the verse [in sheini of parashas Bamidbar] “And the Levi’im must encamp around the Mishkan of Testimony, so that there will be no wrath against the community of the Jewish people,” Rashi explains: “If you do as I have commanded, there will be no wrath; but if not, and laypersons venture into this service of theirs, there will be wrath, as we find in the incident of Korach, ‘for wrath has gone forth….’” A number of questions arise: (1) What is difficult here in the plain meaning of the verse? (2) We know that “From a negative statement you can infer a positive statement” – so why is it necessary to spell out that “but if not, and laypersons venture into their service of theirs…”? (3) Why does Rashi need to bring a proof from the “incident of Korach”? The explanation is as follows: A previous verse states, “any layperson who approaches will be put to death”; therefore, the question is why this verse adds this idea of “wrath”? A possible explanation would be that the earlier verse, which mentions the death penalty, applies when a layperson actually enters, whereas this verse teaches that if the Levi’im failed to guard the Mishkan as required (creating the possibility for layperson to enter), but no layperson actually entered, then (there would be no death penalty but) there would be “wrath.” But Rashi negates this explanation by saying, “but if not, and laypersons venture into this service of theirs” – only then will there be “wrath” (in addition to the death penalty mentioned in the earlier verse). Rashi proves this from the incident of Korach, where it says, “for wrath has gone forth,” indicating that (1) there was no wrath until the non-Kohanim actually offered the ketores (even though the Levi’im had already ceased guarding the Mishkan earlier, when they joined with Korach); and (2) in addition to the punishment of death upon the 250 men, there was also a general “wrath” etc. [To be continued.]4 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bamidbar, Erev Rosh Chodesh Sivan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2025

התוכן דובר לאחרונה אודות החשיבות של קיום מסגרת ה"משפחה" – הרגש האחדות בין ההורים והילדים. וי"ל שגם החלישות בקיום ה"משפחה", כמו כל הצרות, נובעת מהרדיפה אחרי שיטת ה"גויים" שגשמיות ופרנסה הוא יסוד הכל, ולכן בדורות הקודמים, שהאדם הי' מתפרנס מעבודות בבית והמשפחה היתה עוזרת בפרנסה, ובמילא התקיים קשר המשפחתי, משא"כ בדורות אלה שהוקמו "בתי-חרושת" וכיו"ב. כמו המקומות שלוקחים הילדים מבית הוריהם ומוסרים אותם ל"מקצועיים" במוסדות ציבוריים כדי לחנכם... וראו הצרות שיצא מ"חינוך" כזה, מכיון ששכחו שלאדם יש "נשמה", וצריכים את האהבה והיחס המיוחד שבין ההורים להילדים. ועד"ז בעניננו: יש לדעת שלא משנה מהם תנאי המקום והזמן – התורה, ש"לא תהי' מוחלפת", קובעת שחייב להיות קיום וחיזוק למסגרת ה"משפחה". [וכמ"ש (גם) בפ' במדבר – "למשפחותם לבית אבותם"].משיחת ט"ו בשבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2025 Synopsis Lately we’ve been discussing the importance of the “family” framework (as it says in parashas Bamidbar, “by their families, by their paternal houses”) – the feeling of connection and unity between parents and children. It could be said that the weakening of the family structure, like all troubles, stems from chasing after the approach of the gentiles, where everything is based on materialism and earning a livelihood. Therefore, in previous generations, when a person worked at home and the family assisted him in earning a livelihood, the family bond was maintained naturally, in contrast to our generation, where people work in factories etc. Some have tried the approach of taking children from their parents and handing them over to be educated by “professionals” in public institutions, but we see the terrible troubles that resulted, because they forgot that a person has a soul, and needs love and attention from their parents, and a connection with them. Similarly: one must know that regardless of the conditions of the place and time – the Torah, which “will not be changed,” establishes that the family unit must be sustained and strengthened.Excerpt from sichah of 15 Shevat 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2025 לזכות ר' אברהם יהושע העשיל בן חנה רבקה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו כ"ז אייר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות ר' שמואל בן רייצל לאה שי' ונגר ליום ההולדת שלו כ"ו אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן התוועדות זאת קשורה עם שבת מברכים חודש סיון, שקשור עם מתן תורה, ובפרט שבשנה זו ה"ז גם ערב ר"ח סיון, שאז "באו מדבר סיני" (ו"סיני" קשור עם הביטול שצ"ל בלימוד התורה וכו') וחנו נגד ההר באופן שהיו מוכנים לקבל את התורה. וא"כ מובן שהתוצאה העיקרית מהתוועדות זו צ"ל בהוספה בהכנה למתן תורה ולקבלת התורה ע"י חיות חדשה בלימוד התורה. ולימוד התורה כדבעי ה"ז ע"י "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים" (ואלו הם מתוך הארבעים ושמונה דברים ש"התורה נקנית" בהם - פרקי אבות פרק ו', הפרק שלומדים בשבת זו), והיינו שיש להשתדל ללמוד תורה עם עוד יהודים וכו', ואז, כשלימוד התורה הוא כדבעי, הרי הלימוד מביא לידי מעשה בקיום המצוות ובהידור.משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח סיון ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-05-2025 Synopsis This farbrengen is in connection with Shabbos Mevorchim of the month of Sivan, which is associated with Matan Torah, especially this year, when it also fell on Erev Rosh Chodesh Sivan, the day on which “they came to the Sinai desert” (“Sinai” connoting the bitul required for Torah study, etc.) and “camped facing the mountain” – they were already in a state in which they were fit to receive the Torah. Accordingly, it is understood that the primary outcome of this farbrengen must be to increase in the preparation for the giving of the Torah and receiving the Torah, through renewed vitality in Torah study. Proper Torah study involves “companionship with one’s colleagues” and “debating with one’s students” (which are among the forty-eight ways through which “the Torah is acquired” listed in the chapter of Pirkei Avos for this Shabbos). Therefore, one should strive to study Torah together with other Jews, and then, when the Torah is studied properly, it leads to action – keeping the mitzvos meticulously.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Mevorchim Chodesh Sivan, parashas Bamidbar, 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-05-2025 לע"נ הרב אייזיק ב"ר מרדכי אלי' ע"ה שוויי ליום היארצייט שלו כ"ו אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏*לזכות מנוחה רחל בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ה אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בסיום מס' סוטה מדובר אודות ענינים שלכאו' אין ענין הברכה ניכר בהם בגלוי. וזהו ע"ד הענינים דבפ' בחוקותי, שקוראים כהכנה למ"ת, ובפ' כי תבוא "שאף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות, אבל לפי האמת אינם רק ברכות" כפי שזה כבר נתגלה בפנימיות התורה ובדפוס [לקו"ת פ' בחוקותי]. ועד"ז מסופר "מעשה רב" בנגלה דתורה [מו"ק ט: בקשר לרשב"י ובנו]. וכ"ה בסיום מס' סוטה שלומדים בימי ספה"ע כהכנה למ"ת. וזהו גם מה שהעבודה דימי הספירה קשורה עם קרבן העומר שהוא משעורים, ע"ד קרבן סוטה, שהתכלית בזה היא שיהי' "ונקתה ונזרעה זרע" – שמתברכים בזחו"ק. וכמ"ש ש"אם בחוקותי תלכו גו' – ונתתי גשמיכם בעתם וגו', וכפירוש הבעש"ט ש"גשמיכם" כולל ענינים הגשמיים. א' הענינים המבוארים בסיום מס' סוטה שמובן בפשטות שהכוונה בו הוא לטוב הנראה והנגלה הוא ד"בעקבתא שמשיחא חוצפא יסגי": שלאחר שכבר "כלו כל הקצין" צריך יהודי לתבוע ובכוחו לדרוש ביאת המשיח עד באופן של "חוצפא", כפס"ד ברור בתורה.משיחת אור ליום ה' פ' נשא, ערב חג השבועות ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-05-2025 Synopsis The end of Masechta Sotah (which is studied during Sefiras Ha’Omer as a preparation for the giving of the Torah) discusses events that seem not to be positive ones, similar to the passages in Bechukosai (which we read in preparation for the giving of the Torah) and Ki Savo, where, “although these words of rebuke appear to be curses, in truth they are nothing but blessings,” as has already been revealed and printed in the inner teachings of the Torah [Likkutei Torah on parashas Bechukosai]. There’s also a story in this vein recounted in Nigleh [Moed Katan 9b, regarding Rashbi and his son]. This is also why service the days of Sefirah are associated with the Omer offering, which is brought from barley – like the offering of the Sotah, because the ultimate goal is that “she will be exempted and bear children” – blessed with living, enduring children. As the verse states, “If you follow My statutes…I will give your rains in their time…” and as the Baal Shem Tov explained, “your rains” (gishmeichem) includes physical blessings. One of the events described at the end of Masechta Sotah (which obviously is meant plainly in a positive sense) is that “In the times of the approach of Moshiach, impudence will increase”: after “all the end-times have passed,” a Jew can and must demand the coming of Moshiach, even in a manner of “impudence,” in accordance with the clear halachic ruling of the Torah.Excerpt from sichah of Wednesday night, parashas Nasso, Erev Shavuos 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-05-2025 לזכות מושקא בת חנה חי' שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ד אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה ממ"ש בתחילת פ' בחוקותי "אם בחוקותי תלכו וגו'": המענה לשאלה כיצד תובעים הענין ד"תלכו" ‏–‏ ללכת מחיל אל חיל בתומ"צ, כשנמצאים בזמן הגלות אשר "אותותינו לא ראינו גו'" ‏–‏ הוא ממ"ש "בחוקותי תלכו" ‏–‏ "בחוקותי" הוא מלשון חקיקה: החידוש באותיות החקיקה הוא שהאותיות הם חלק מהדבר בו הם חקוקים, ולא כמו אותיות הכתיבה שהדיו והדף הם ב' דברים, והיינו, כאשר עניני תומ"צ הם חקוקים בהאדם עד שמציאותו ומציאות התורה הם דבר אחד ממש ועבודתו היא מצד עצם נפשו הנה אז לא שייך שהעדר הגילויים שבזמן הגלות יפעל בו הגבלה כל שהיא! ועוד.ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בחוקותי, י"ד אייר, פסח שני ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025 Synopsis The beginning of Bechukosai states, “If you advance in My decrees etc.” A person might ask: how can I be expected to advance in Torah and mitzvos “from strength to strength,” when I’m in exile, and “we have not seen our signs” etc.? The answer lies in the verse’s expression, “If you advance in My decrees” (Bechukosai), from the term engraving (chakikah): The unique quality of engraved letters is that the letters become part of the material in which they are engraved. Similarly, when Torah and mitzvos are engraved in a person to the extent that he and the Torah become literally one and the same, and his service comes from the essence of his soul – then the lack of revelation in exile cannot impose any limitations upon him.2 excerpts from sichah of Thursday, parashas Bechukosai, Pesach Sheini 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025

התוכן בשיעור רמב"ם היומי: "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה". ועפ"ז נשאלת השאלה: מכיון שמפורש בקרא "וקם העם הזה וזנה וגו' ועזבתים וגו'", נמצא דבעת הנישואין של הקב"ה עם כנס"י בעת מ"ת, הי' בדעתו לגרש, ח"ו, את בנ"י?! אלא בהכרח לומר שמלכתחילה אין כאן ענין של גירושין כלל! וכמ"ש "אי זה ספר כריתות וגו'" (אלא למראית עין). ומכיון שכן מתחזקת השאלה "עד מתי?!", הרי הקב"ה חייב לכנס"י "שארה כסותה ועונתה", ולפי הבנת וטובת האשה...! אין ברירה אלא לעשות את ה"אמת'ן געוואַלד" שרוצים משיח תיכף ומיד ממש! [ניגנו "ווי וואנט משיח נאו" בהתלהבות עצומה במשך שעה ומחצה!.. ואח"כ אמר:] אם יש כאן "ועד המסדר" שיבחרו א' שיכריז "עד כאן הקפה וכו'" כבהקפות...ב' חלקים מהתוועדות ל"ג בעומר ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025 Synopsis Today’s Rambam states, “A man should not marry a woman if he intends to divorce her.” The question is, we know that the giving of the Torah was the “marriage” of Hashem and the Jewish people, yet the verse says explicitly that “this people will rise up and stray…and I will abandon them…” which seemingly indicates that at the time of the marriage, Hashem intended to divorce the Jewish people, chas v’shalom? Rather, we must say that there was never a divorce (but only the outward appearance of one), as the verse states, “Where is your mother’s bill of divorce....” For this reason, the cry of “Ad mosai?” becomes even stronger – because Hashem is obligated to provide the Jewish people with “food, clothing, and intimacy,” and these must be given according to the needs and understanding of the wife. There is no choice but to raise a true hue and cry that we want Moshiach literally right now. [After the chassidim sang the niggun “We Want Moshiach Now” for an hour and a half straight, the Rebbe said:] If there’s a Vaad Hamesader here, they should appoint someone to announce, “This concludes the hakafah…”2 excerpts from farbrengen of Lag B’Omer 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025

התוכן מבואר במפרשים ענינו של ספירת העומר בתקופה שבין יציאת מצרים ומתן תורה, שבתקופה זו התגעגעו בנ"י לקבלת התורה וספרו את הימים שעברו כבר מיציאת מצרים שעדיין לא קיבלו את התורה. ועד"ז בכל שנה ושנה יש להתעורר בתקופה זו עם געגועים לקבלת התורה מחדש. וכמו שמ"ת בפעם הראשונה הי' קשור עם תנאים והכנות מיוחדות, ועד"ז צ"ל בכל שנה ושנה כהכנה לקבלת התורה מחדש. בין התנאים הי' התנאי שהקב"ה רצה "ערבות" שבנ"י יחיו עם התורה במשך כל הדורות, וה"ערבות" היחידה שקיבל היתה "בנינו עורבים אותנו", ובזכות הבטחת חינוך הילדים מקטנותם ללכת בדרך התורה ומצוותי' זוכים בנ"י לקבל את התורה מחדש בכל הדורות.משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ז אייר ה'תשל"ז – לנשי ובנות חב"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2025 Synopsis The commentaries explain that the Jewish people counted the days of the Omer between the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah because they yearned to receive the Torah; similarly, every year during this time, one should awaken a yearning to receive the Torah anew. Just as there were certain conditions and preparations when the Torah was given the first time, preparations must similarly be made to receive the Torah anew every year – including that “Our children will be our guarantors” that the Jewish people will live with the Torah – which was the only guarantee Hashem accepted. It the merit of our commitment to educate our children from a young age to follow the path of Torah and its mitzvos, we receive the Torah anew in every generation.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 27 Iyar 5737 – to N’shei Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2025

התוכן בנין בית בישראל צ"ל ע"ד מ"ש בתחלת פ' בהר שכאשר "תבאו אל הארץ" צ"ל מיד "ושבתה הארץ שבת לה'" – המחשבה הראשונה שעליו מעמיד כל הנהגתו ה"ז ליקח דבר ארצי, גשמי וחומרי ולהכין אותו למעמד ומצב של "ושבתה" – שנאבדת הארציות שבדבר, ועי"ז "שבת לה'" – שרואים בו אלקות. זה בא ע"י האתערותא דלתתא ד"שש שנים תזרע שדך וגו'", לאח"ז בא השכר שבערך העבודה, ועד גם השכר וה"אתערותא דלעילא" שלמעלה מזה. ודוגמתו בסדר לימוד התורה – לכל לראש לימוד כפשוטו – חיצוניות התורה, לימוד פנימיות התורה, לימוד התורה כפי שהיא מקושרת בהקב"ה, ועד ללימוד באופן ש"שכינה מדברת מתוך גרונו". ועד"ז הסדר באהבת ישראל – שאוהב את היהודי מצד המעלות הגלויות שבו, מצד פנימיות הנשמה שבו, ועד מצד היותו העצם שלו (שגם ענין זה ישנו בגלוי בכל ישראל, וכמ"ש בתניא שאפי' קל בקלים עומד בכל נסיון שמרגיש שזה מנתקו ח"ו מאלקות).משיחת יום ג' פ' בהו"ב, ל"ג בעומר – בין מנחה למעריב – ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2025 Synopsis A Jewish home must be built in the manner described at the beginning of parashas Behar, “When you enter the land,” it must immediately “rest a Shabbos for Hashem.” Meaning the first thought upon which one bases his entire conduct must be to take something earthly, physical, and material, and prepare it for the state and condition of “resting” – losing its earthliness, so that it becomes a “Shabbos for Hashem,” meaning G-dliness is perceived within it. This is achieved through the awakening from below, “For six years you shall sow your field etc.,” which is followed by the reward corresponding to the effort, and then also the reward and awakening from above that is even higher than that. The same applies to the order of Torah study: first one studies the plain meaning of Torah – the external dimension, followed by the inner dimension of Torah, followed by studying Torah the way it is connected to Hashem, and ultimately studying Torah in such a way that “the Shechinah speaks from inside his throat.” And similarly with Ahavas Yisroel: loving a Jew because of his revealed qualities, then because of the inner dimension of his soul, and ultimately because of his very essence (which is also revealed within every Jew, as it says in Tanya, that even the most unworthy Jew will withstand every test when he senses that sinning would sever him chas v’shalom from G-dliness).Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Behar-Bechukosai, Lag B’Omer 5735 – between Mincha and Maariv For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2025

התוכן א' הטעמים לשמחה בל"ג העומר קשור עם רשב"י – יום ההסתלקות שלו, "יום שמחתו", ועד שביקש שכולם ישמחו ביום זה. הטעם לשמחתו ביום זה – מפני שביום זה הרגיש שהגיע לתכלית השלימות באופן התקשרותו ותאחדוותו עם ה', ובלשונו בספר הזהר "בי' אחידא בי' להטא בי' אתדבקת", למרות שגם לפנ"ז היתה עבודתו בשלימות. וההוראה לכל המשתתפים בשמחתו, כולל ובעיקר ילדי ישראל: כבר משעה שהילד יוצא לאויר העולם משתדלים לקשר ולאחד אותו עם ה' ע"י שמסובבים אותו בשמות קדושים וכו', וככל שהולך וגודל בגשמיות, כך הולך וגודל בהתקשרות והתאחדות עם ה' – ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, באמירת "מודה אני" מיד כשניעור משנתו – שמרגיש שהקב"ה החזיר לו את הנשמה, ועי"ז מתקשר עם ה' בכל פעולותיו במשך כל היום כולו. אלא שאין להסתפק בההתקשרות וההתאחדות שהי' ביום שלפנ"ז, אלא תמיד יש להוסיף בזה.משיחת ל"ג בעומר – בעת ה"פאראד" – ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-05-2025 Synopsis One of the reasons for the celebration of Lag B’Omer is that it is the day of Rashbi’s passing, “his day of celebration,” to the extent that he requested that everyone rejoice on that day. The reason he celebrated Lag B’Omer is because he felt he had reached the ultimate perfection in his connection and oneness with Hashem on that day, as he says in the Zohar, “one with Him, aflame with Him, attached to Him” – even though his service was already complete before that. The lesson for everyone who participate in his celebration, especially Jewish children, is that from the moment a child enters the world, we strive to connect and unite him with Hashem by surrounding him with names of Hashem etc., and as he grows physically, he also grows in his connection and oneness with Hashem, by learning Torah and performing mitzvos, by saying Modeh Ani the moment he wakes up, expressing the feeling that Hashem has returned his soul to him, and in this way he connects to Hashem in everything he does throughout the entire day. But one must not suffice with the connection and unity that he achieved the day before – rather, one must always increase it.Excerpt from Lag B’Omer parade of 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-05-2025 לע”נ מרת לאה בת ר' זאב ע"ה ליום היארצייט שלה ל"ג בעומר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

התוכן הוראה מאופן עבודתו של רשב"י – "תורתו אומנתו": כמו שעיקר חיותו של האומן היא ב"אומנות" שלו, ובזה חושב כל היום, גם כשעוסק בדברים אחרים – ועד"ז בנוגע לכאו"א מישראל: ישנם זמנים מסויימים במשך היום שבהם עוסק היהודי בשאר ענינים, כמו אכילה ושינה וכו'. אבל אעפ"כ ה"אומנות" של יהודי ועיקר מציאותו היא – תורה. וזה צ"ל ניכר בכל פעולתיו במשך היום, גם כאשר אינו לומד תורה בפועל. ובאמת, אצל ילדים, שהוריהם דואגים להם לכל צרכיהם, נקל יותר שלימוד התורה שלהם יהי' באופן ד"תורתו אומנתו" ממש, וכאשר הוריהם רואים שהם מונחים בלימוד התורה כ"כ ומקדישים לכך כל רגע פנוי – ה"ז משפיע גם עליהם שהם ישתדלו להקדיש יותר זמן ללימוד התורה. וכך גדלים הילדים בריאים ברוחניות, ובמילא גם בריאים בגשמיות – כי גם האכילה ושתי' שלהם וכו' היא רק כמה שזה יביא תועלת לה"אומנות" – התורה.משיחת ל"ג בעומר – בעת ה"פאראד" – ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2025 Synopsis A lesson from Rabbi Shimon ben Yochai for whom “his Torah was his occupation”: Just like the primary vitality of a craftsman lies in his occupation, and that’s what he thinks about all the time, even when he is doing other things – so it is with every Jew: there are certain times during the day when a Jew eats and sleeps etc., but nevertheless, a Jew’s “occupation” and main focus of his being is Torah. This must be evident in everything he does throughout the day, even when he isn’t learning Torah. For children, it is easier for “Torah to be their occupation” literally, because their parents provide them with all they need, so they don’t have to worry about earning a livelihood etc. –and when the parents see that their children are so immersed in Torah learning and devote every free moment to it, the parents are also influenced to strive to devote more time to Torah study. In this way, the children grow up spiritually healthy, and consequently, physically healthy as well – because even when they eat and drink, they do so only to the extent that benefits their “occupation” – which is Torah.Excerpt from Lag B’Omer parade of 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2025 לזכות אריה ליב בן בתשבע שי' ליום ההולדת שלו י"ח אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן עה"פ [ברביעי דפ' אמור] "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך וגו'" מפרש רש"י "אמר רב אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנן [הענין דמתנות עניים] באמצע הרגלים . . ללמדך שכל הנותן לקט ושכחה ופאה כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות בתוכו". הביאור בזה שרש"י בחר גירסה זו שבתורת כהנים (מקור דבריו), ולא גירסה הנפוצה "כאילו ביהמ"ק קיים והוא מקריב קרבנות בתוכו": אף שנתינת הצדקה בכלל נחשבת כמו ש"נותן חיי נפשו לה'" כיון ש"במעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו" (אדה"ז באגה"ק), אבל בזה גופא ישנה מעלה מיוחדת במעות "שאדם נותן מיגיע כפיו", וזהו המעלה שבנתינת פאה ולקט וכיו"ב שהאדם מתייגע בחרישה וזריעה וכו' עד שהשיגם – "בזיעת אפך תאכל לחם", והוא נותן א"ז לעניים אפי' קודם שהוא בעצמו נהנה מהתבואה. ולכן אף שנתינת הצדקה סתם ה"ז (רק) כהקרבת קרבנות אבל נתינת פאה וכיו"ב ה"ז גם "כאילו בנה בהמ"ק וכו'".ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' אמור ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2025 Synopsis On the verse (in revi’i of parashas Emor) “When you reap the harvest of your land, you must not fully reap the corner of your field during your harvesting…” Rashi states: “Rabbi Avdimi the son of Rabbi Yosef said: Why did Scripture see fit to place this in the middle of the festivals…To teach you that whoever who gives leket, shik’cha and pe’ah properly is considered as if he built the Beis Hamikdash and offered up his sacrifices in it.” Rashi’s wording differs from the common version of the source text in Toras Kohanim, which states, “as if the Beis Hamikdash were standing and he were offering up sacrifices in it.” The reason Rashi uses the less common version is because while a person who gives tzedakah in general is considered as though he is “giving his soul’s life to Hashem,” since “with this money he could have purchased his soul’s life” (as the Alter Rebbe says in Iggeres HaKodesh), nevertheless, there is a unique quality to the tzedakah one gives from money he earned from the toil of his own hands. This is the special quality of pe’ah and leket etc., where a person necessarily has labored for it by plowing and sowing etc. – yet he gives it to the poor even before he has a chance to benefit from the produce himself. Therefore, while ordinary tzedakah is considered (only) like offering up sacrifices, giving pe’ah etc. is also considered “as if he built the Beis Hamikdash.”3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Emor 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2025 לע"נ ר' אליהו ב"ר יוסף מנחם מענדל ע"ה טענענבוים ליום היארצייט שלו ט"ז איירתנצב"הנדבת בנו ר' לוי יצחק שי' טענענבוים ומשפחתו שי'

התוכן הוראה פשוטה מהענין דקידוש ה' וחילול ה' [כמ"ש בשלישי דפ' אמור "לא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י וגו'"]: ילד יהודי צריך לדעת שהנהגתו עפ"י רצונו ית' אינה ענינו הפרטי בלבד, אלא עי"ז מתקדש שם שמים! ולהיפך, כאשר מתנהג באופן בלתי רצוי ח"ו, גורם חילול ה' ר"ל!, ומזה מובן עד כמה צריך כל אחד להזהר בכל פעולה שלו שתהי' באופן המתאים ליהודי. ובקשר לזה: בנוגע נוסח הברכה "חג הפסח כשר ושמח" מבאר אאמו"ר ש"כשר ר"ת כמוצא שלל רב", והיינו, כאשר ילד יהודי מקפיד לאכול מאכל כשר או שהנהגתו תהי' כשרה שלא תגרום חילול ה', עליו לדעת שזה "כמוצא שלל רב"!משיחת ח"י ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2025 Synopsis A simple directive from the concept of Kiddush Hashem and chilul Hashem [as the verse states in shelishi of parashas Emor, “You must not desecrate My holy Name, that I may be sanctified among the Jewish people etc.”] : A Jewish child must know that acting according to Hashem’s will is not merely a personal matter, but something that causes a Kiddush Hashem, and when one behaves in an improper manner chas v’shalom, it causes a chillul Hashem. Therefore, a Jew must be especially careful to make sure his behavior is fitting for a Jew. On a related note, regarding the Pesach practice of wishing each other a “Kosher and joyous holiday,” my father, who’s birthday is today, explains that the word “kosher” is an acronym for “like one who finds great spoil” (כמוצא שלל רב), meaning: When a Jewish child is careful to eat kosher food and ensures that his behavior is kosher – and thus doesn’t cause a chilul Hashem – he must know that it is “like finding great spoil.”Excerpt from sichah of 18 Nissan 5745 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2025

התוכן לדעת רשב"י אין ציבור עושה פסח שני. ולכאו' היתכן שיחסר אצל הציבור כולו הענין דקרבן פסח?! ובפרט לרשב"י שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", וע"י שאמר זאת פעל שהענין יומשך ויתגלה למטה בעוה"ז הגשמי, והיתכן שרשב"י יפסוק שהציבור כולו יגרע ח"ו בזה שיחסר אצלו ענין הפסח?! והביאור – שאדרבה, לדעת רשב"י הציבור אינו זקוק להביא פסח שני (ואם מביאו ה"ז חולין בעזרה), כי ע"י שהציבור צועקים "למה נגרע" ומשתוקקים להקריב הקרבן וכו' – פועלים כבר כללות ענין הפסח (וע"ד שגם בימים שבהם אין אומרים תחנון נפעלת הפעולה דאמירת תחנון (ענין התשובה) מצד עצם היותם "יומין זכאין"). ובפרט שרשב"י שהי' נשיא בדורו, רואה באנשי הדור את הענינים שלו (ע"ד מ"ש אדמו"ר האמצעי שנותן תיקון ב"יחידות" רק לאחרי שמוצא בעצמו (בדקות עכ"פ) את הענין הדורש תיקון), ואצלו הי' סדר העבודה שלא הי' זקוק לקיום מצות מעשיות אלא פעל ההמשכות ע"י עבודה רוחנית.ד' חלקים משיחת פסח שני ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2025 Synopsis Rabbi Shimon ben Yochai holds that the community does not bring a Pesach Sheini offering. Seemingly, how is it possible that Rashbi, who said, “I am able to exempt the entire world from judgment” (and by saying it, he caused it to come down and be revealed in this physical world) would hold that the entire community would be “excluded” from bringing the Korban Pesach? The explanation is that, to the contrary, Rashbi held that the community doesn’t bring the Pesach Sheini because it doesn’t need to: When the community cries out “Why should we be excluded?” and they yearn to bring the korban etc. – that itself already has the effect of the Korban Pesach. (Similar to how we don’t say Tachanun on meritorious days because the merit of the day itself causes that Tachanun isn’t needed.) This is especially true considering the fact that Rashbi was the Nasi of his generation, who saw his own qualities in the people of his generation: because he was able to accomplish his Divine service in a spiritual fashion, he held that the community didn’t need to physically bring the Pesach Sheini. (Similar to the story of the Mitteler Rebbe pausing Yechidus until he was able to identify within himself – in a most subtle form – the issue for which someone needed a tikkun).4 excerpts from sichah of Pesach Sheini 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2025

התוכן ידוע הפתגם שפסח שני מלמד אותנו "אַז ס'ניטאָ קיין פאַרפאַלען", שאף פעם לא אבוד, אלא יכולים לתקן, אפי' מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפי' "לכם", שנעשה ברצונו, מ"מ יכולים לתקן. וחידוש נוסף, שכללות הציווי דפסח שני נתחדש ע"י אותם אנשים שהיו צריכים לתיקון ע"י שטענו "למה נגרע וגו'", ולא רק לאלו הצריכים תיקון, אלא גם לכל ישראל – שניתוספה פרשה בתורה שיכולים ללמוד בה במשך השנה. והוראה נפלאה מזה: מכאן רואים עד כמה גדול כחו של כאו"א מישראל, שאפי' אחדים מישראל, יהי' מי שיהי', אפי' מי' שהי' טמא או בדרך רחוקה וכו', בכחם לפעול הוספה בעניני תומ"צ עבור כלל ישראל!שיחת יום א' פ' אמור, י"ד אייר, פסח שני, ה'תשמ"ח - בבוקר, אחרי תפלת שחרית, לפני חלוקת הדולרים ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2025 Synopsis Pesach Sheini teaches us that it’s never too late: even if someone is “impure” or “distant,” and even if it was “lachem,” meaning it was by their choice – nevertheless they can still correct the situation. An additional novelty in Pesach Sheini is that the mitzvah was introduced by those very individuals who required correction, by protesting, “Why should we be excluded?” This led to the addition of a new parashah in the Torah, not only for themselves but for the entire Jewish people, and one from which we can derive a lesson for the entire year. This serves as wondrous lesson of the tremendous power of every single Jew: even a few individuals, whoever they may be – even if they were impure or distant etc. – have the power to add something to Torah and mitzvos for the entire Jewish people.Sichah of Sunday, Pesach Sheini 5748 – after Shacharis, before giving out dollars For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2025 לזכות ר' דוד שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ב איירלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות.

התוכן העזרה ליהודי שני בגשמיות אין בה כדי לפטור את חובתו לעזור לו ברוחניות - להשפיע עליו להניח תפילין, כשרות, שמירת שבת או טהרת המשפחה וכיו"ב. ואדרבה - העזרה בזה נוגע עוד יותר כי בזה תלוי עיקר החיות של יהודי זה! והרי החיוב ד"הוכח תוכיך את עמיתך" [כמ"ש בשני דפ' קדושים] אינו רק על הרב והמגיד-מישרים אלא על כאו"א! וכ"ש א' שמעסיק יהודי שני בעסק שלו ועוזר לו בפרנסה גשמית, שעליו לנצל את ההשפעה שיש לו עליו ולעזור לו להתקרב ליהדות וכו' ו"המעשה הוא העיקר" וכו'. אלא זה צ"ל באופן דסבר פנים יפות וכו', ויש להשתדל בזה "עד מאה פעמים" וסו"ס יצליח וכו'.משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2025 Synopsis Helping another Jew physically does not exempt one from the obligation to help him spiritually – by influencing him to put on tefillin and keep Shabbos, kashrus, family purity etc. On the contrary – helping another Jew spiritually is even more important, because that is the essence of a Jew’s life. The obligation to rebuke one’s fellow (as it says in parashas Kedoshim) doesn’t apply only to Rabbonim etc., but to every Jew. Certainly someone who employs another Jew in his business, thus assisting him with his material livelihood, is especially obligated to utilize the influence he has over him to help him in a pleasant manner draw closer to Yiddishkeit etc., and “action is the main thing.” One must exert himself in this effort “even up to one hundred times,” and in the end, he will succeed.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayishlach, 19 Kislev 5733. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2025 לזכות שמעון צבי הכהן בן חוה רחל שי' ליום ההולדת שלו י"א אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הוראה בענין "ואהבת לרעך כמוך" [בשני דפ' קדושים] מסיפור הבא: לאחרי הסתלקות אדה"ז היו לצ"צ כמה ספיקות שרצה שאדה"ז יפתור לו, אלא שלא הצליח בזה וכו', עד שפעם א' נגש אליו יהודי לפני התפלה ובקש ממנו הלואה כדי שיוכל לקנות בו עגל עבור פרנסתו (זה הי' יום שוק), הזדרז הצ"צ והלך מיד, לפני התפלה, לביתו והביא לו את ההלואה וכו'. כשחזר - נראה אליו אדה"ז בפנים מאירות ופתר לו את ספיקותיו. והרי בודאי קיים הצ"צ בפועל כל יום את מה ש"נכון לומר לפני התפלה הריני מקבל עלי.. ואהבת לרעך כמוך" ואת הענין של "יהיב פרוטה לעני והדר מצלי", ולאידך - לא הי' כ"כ חשוב שיתן לו את ההלואה דוקא לפני התפלה, והי' יכול לטעון שמספיק לאהוב את השני "כמוך" והוא הי' דוחה א"ז עד לאחרי התפלה, ומ"מ דוקא הזריזות לעזור לשני יותר מ"כמוך" - זה מה שפעל שאדה"ז נראה אליו וכו'!משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2025 Synopsis A lesson regarding the mitzvah to “Love your fellow like yourself” (in sheini of parashas Kedoshim): After the histalkus of the Alter Rebbe, the Tzemach Tzedek had a number of questions he wanted to ask the Alter Rebbe, but he didn’t merit for the Alter Rebbe to appear to him until one day a Jew approached him before davening and asked for a loan so he could purchase a calf from which to earn his livelihood (it was market day). The Tzemach Tzedek hurried back home – before davening – and leant him the money. When he returned to shul, the Alter Rebbe appeared to him with a radiant face and resolved his questions. Now, the Tzemach Tzedek undoubtedly kept the practice of “accepting upon myself the positive mitzvah to love your fellow like yourself” and “giving a coin to a pauper” before davening every day. Moreover, there was an argument to be made that it’s enough to “love your fellow like yourself” – and since he wouldn’t have dealt with his own livelihood until after davening, he didn’t have to take care of someone else’s livelihood until after davening either. Nevertheless, it was specifically this alacrity in helping another Jew even more than “like yourself” that caused the Alter Rebbe to appear to him etc.Excerpt from sichah of night of Erev Rosh Hashanah 5736. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2025 לע"נ מרת שרה זיסל ב"ר משה הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלה י' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן 1) הוראה ממ"ש בתחילת פ' קדושים "קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'": כאו"א מישראל צריך להתנהג באופן של "קדושה" - "קדושים תהיו", וכאשר בא מישהו לבלבל אותו ואומר לו כיצד יכול הוא להתייצב כנגד אווירת ה"חולין" שבעולם כולו מסביבו ולהתנהג באופן של קדושה - באה המענה בתורה: "כי קדוש אני" - הקב"ה נותן לכאו"א את כל הכחות הדרושים למלא את תפקידו ושליחותו בעולם ע"י ההנהגה באופן של קדושה, ובאופן של "הנה ה' נצב עליו" - ה' בעצמו נמצא עם כאו"א וכו'. 2) א' הלימודים ממצות ספה"ע, שסופרים את הימים, וכל יום היא מצוה בפ"ע, ומברכים ע"ז, ש"ספירה" מורה על חביבות הדבר – הוא יוקר הזמן. ולדעת שיש לכ"א הברירה האם לקשר את היום עם "אשר קדשנו במצוותיו" או לא. ויה"ר שתדעו את היוקר של כל יום, ושכל יום הוא "עולם" בפ"ע (מצוה בפ"ע שמברכים ע"ז), ולנצלו במילואו (ולא לדחות למחר). וההתבוננות בענין זה "אליבא דנפשי'" תביא הטבה או שינוי (אם צריך) בעבודת ה'.1) משיחת ח"י ניסן ה'תשד"מ 2) משיחת אור ליום ועש"ק פ' תזו"מ , ה' אייר ה'תשל"א, להתמימים שי' החוזרים לאה"ק ת"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2025 Synopsis (1) The beginning of parashas Kedoshim states, “You must be holy, for I, Hashem, your G-d, am holy”: every Jew must conduct themselves in a holy manner, and when someone comes to confuse him saying, how can you possibly stand up against the atmosphere mundaneness of the entire world around you, the response from the Torah is: “for I am holy” – Hashem gives every individual all the necessary strength to fulfill their role and mission in the world in a holy manner, and in such a way that, “Behold, Hashem stands over him” – Hashem Himself is with every Jew etc. (2) One of the lessons from the mitzvah of Sefira HaOmer lies in the fact that the days are counted individually, with each day being its own mitzvah with its own bracha, which expresses the preciousness of time. One must recognize that every person can choose whether to link the day to the One “Who sanctified us with His commandments” or not. May it be Hashem’s will that you recognize the value of every day and the fact that every day is a world unto itself (a distinct mitzvah with its own bracha) and to utilize it fully (and not push it off until tomorrow). Reflecting on this in an honest fashion will lead a person to improve or (if necessary) change his conduct in his service of Hashem.(1) Excerpt from sichah of 18 Nissan 5744 (2) excerpt from sichah of Thursday night, parashas Tazria-Metzora, 5 Iyar 5731 to the yeshiva students returning to Eretz Yisroel For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2025 לע"נ מרת מלכה רייזל בת הרה"ח ר' מרדכי דובער ע"ה ראזענפעלד ליום היארצייט שלה ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה הרב מנחם מענדל הכהן שי' ראזענפעלד*לע”נ הרה"ח הרה"ת ר' דובער ע"ה יוניק ליום היארצייט שלו ט' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' דוד שי' יוניק

התוכן הוראה נפלאה, גדולה ועיקרית משם פ' "אחרי": גם מי שהוא בתכלית השלימות - בדוגמת "נדב ואביהוא" "בקרבתם לפני ה' וגו'", או הכהן גדול ביוהכ"פ בקודש הקדשים (שע"ז מסופר בהתחלת הפרשה) - אין לו להסתפק בזה אלא עליו להתבונן מה עליו לעשות "אחרי" זה! ואי"ז רק "הידור מצוה".. זה נוגע לו עד כדי כך שגם הוא ידע את האזהרה שבהמשך הפרשה - "כמעשה ארץ מצרים.. וכמעשה ארץ כנען.. לא תעשו וגו'"! וכפי שרואים גם מזה שביוהכ"פ לפני תפלת (מנחה ו)נעילה קוראים בתורה דוקא ענין זה! וזהו הלימוד הכללי: מבלי הבט על ההצלחה בעבודתו עד עתה, יכול האדם וצריך להמשיך גם "אחרי" זה לעבוד עבודתו באופן נעלה עוד יותר עד בלי גבול, ע"י שמתחבר עם הקב"ה שהוא בלי-גבול.ב' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ אחרי, מבה"ח וער"ח אייר ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2025 Synopsis The name of parashas Acharei teaches that even someone who has attained complete perfection – like Nadav and Avihu, who had “drawn near to Hashem,” or the Kohen Gadol on Yom Kippur in the Kodesh HaKodoshim (which is described at the beginning of the parashah) – must not be satisfied with that. Rather, he must contemplate what he mut do “after” that. And this isn’t just a hiddur mitzvah – it is necessary so that even he take to heart the warning that comes later in the parashah, “You shall not imitate the practices of the land of Egypt...and the practices of the land of Canaan etc.” As we also see from the fact that this passage is the Torah reading on Yom Kippur (Minchah and) Ne’ilah. This is the general lesson: Regardless of one’s success in his divine service until now, he can and must continue to serve “after” that in an even higher manner and an infinite manner, by connecting to Hashem Who is infinite.2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Acharei, 30 Nissan 5738. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2025 לזכות גנעשא בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה ח' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ישנה תורה מהרב המגיד עה"פ בסיום חמישי דפ' אחרי "ושמרתם את חוקותי.. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם! ע"ד משל ציצית, כשהם דוממים אין בהם חיות וכשיהודי עושה בהם מצוה אזי "וחי בהם"‏ – ‏הוא ממשיך בהם חיות שיהיו "לעבעדיקע ציצית", וע"ד מה שמסופר על הבעש"ט שפעם הסתכלו עליו וראו כי הציצית מתנענעות אצלו כדבר חי! הם נהיו בפועל ובגשמיות דבר חי! הביאור בתורה זו בחסידות: החיות שנמשך ע"י עשיית המצוות של האדם (התחתון) הוא חיות אלקי שלמע' מסדר ההשתלשלות, ועי"ז גם "עושים" כביכול את הציור דאדם העליון ("ועשיתם אַתם") וכו'.משיחת אור לי"ב ניסן ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2025 Synopsis The verse states (at the end of chamishi of parashas Acharei), “You shall observe My statutes…which a man shall do and live by them.” The Maggid explains this with the analogy of tzitzis: first the tzizis are an inanimate object, but when a Jew uses them for a mitzvah, the tzizis “lives by them” – the Jew draws life into them and turns them into “living tzitzis,” like the story of the Baal Shem Tov, whose tzitzis were seen moving like a living being – they literally and physically became alive. The explanation of this teaching in Chassidus is as follows: the vitality drawn down by the physical man is Divine life that transcends seder hishtalshelus – and it also “makes” the Supernal Man, so to speak (as the verse says, “and you shall do them” – spelled ועשיתם אַתם – “and you shall make”) etc.Excerpt from sichah of Wednesday night, 12 Nissan 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2025

התוכן עמ"ש [בראשון דפ' אחרי] בקשר לעבודה של הכה"ג ביוהכ"פ "וכפר בעדו ובעד ביתו" דרשו חז"ל "ביתו זו אשתו". וצ"ל: מדוע לא נאמר "אשתו" בפירוש?! ויובן בהקדם מ"ש בגמ' בין ההידורים שאמר רבי יוסי על עצמו ש"מעולם לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי (שהיא עיקר הבית), ולשורי שדי (שהוא עיקר של שדה)". וצ"ל: אף שאשה היא עיקר הבית, אבל מהו הדגש ש"מעולם לא קריתי לאשתי אשתי וכו'", ומהו ההידור שבזה?! והביאור: ר"י ראה בכל דבר בעולם רק את תכליתו. בנוגע לאשה: אף שלאשה יש גם חשיבות כשלעצמה (שלכן יש מצוה של "ושמח את אשתו" אפי' לפני הולדת ילדים וכו'), אבל תכליתה היא – קיום מצות פו"ר. ור"י ראה מיד באשתו שום מציאות אחרת, רק תכליתה. ולכן מעולם לא הי' יכול לקרוא לה "אשתי" אלא "ביתי". ויתירה מזו – אפי' במין החי, "שורי", ראה מיד רק את תכליתו – "שדי". ועפי"ז מובן מהו ההידור בזה. וזהו מה שתכלית השלימות בכה"ג הוא כאשר הוא בדרגא ש"וכפר בעד ביתו", ש"אשתו" אינה אלא "ביתו". ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2025 Synopsis On the verse [in rishon of parashas Acharei], “he shall atone for himself and for his household,” our Sages said: “‘His household’ – this refers to his wife.” Why does the verse not say explicitly “and for his wife”? This can be understood based on the statement of Rabbi Yosi, “I never called my wife ‘my wife,’ nor my ox ‘my ox’; rather, [I called] my wife ‘my house’ (because she is the mainstay of the home), and my ox ‘my field’ (because it is the primary tool for the field).” Seemingly, while it’s true that the wife is the mainstay of the home, why was Rabbi Yosi so careful to “never call my wife ‘my wife’”? And why is this considered such a special quality? The explanation is that Rabbi Yosi saw in everything only its ultimate purpose. Therefore, while it’s true that a wife also has value in and of herself (which is why there’s a mitzvah to “gladden one’s wife” even before there are children, etc.), nonetheless, the ultimate purpose of marriage is to fulfill the mitzvah to be fruitful and multiply), and Rabbi Yosi immediately saw in his wife no other reality but this purpose. Therefore, he was never able to call her “my wife,” only “my house.” Moreover, even when it came to animal life, “my ox,” Rabbi Yosi immediately perceived only its ultimate purpose – “my field.” This is why Rabbi Yosi’s conduct is considered such a hiddur, and also why the ultimate perfection of the Kohen Gadol is when “he atones for his household,” meaning when he attains such a level that to him, “his wife” is nothing but “his house.”3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2025 לזכות הת' נפתלי שי' יוניק ליום ההולדת שלו ו' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן בדין איסור נדה לבעלה חוקרים האם זה בא מצד טומאת נדה או שזה איסור בפ"ע. בפועל מביאים ראיות שזה ענין של איסור ולא טומאה: א) ספק נדה לקולא אף שספק טומאה ברה"י טמא! ב) מדרשת חז"ל עה"פ [בסיום שישי דפ' מצורע] בנוגע לנדה וכו' "וספרה לה‏ – ‏לעצמה" למדין ש"עד א' נאמן באיסורין" ואין למדין איסור מטומאה. המעלה שבזה: קל יותר (להתחרט ו) לעשות תשובה על איסור שהאדם עושה מעל ענין של טומאה וכו', ומכיון שה' הוא מלא רחמים, פסק שזהו"ע של איסור. ובעבודה: ה' וכנס"י נמשלו לאיש ואשה, וע"י חטאים מתרחקים מה'‏ – ‏"נדה", אבל כל ענין החטאים והריחוק הוא "איסור": א) אע"פ שנמצאים ברשות היחיד‏ – ‏יחידו של עולם, ובכ"ז בנוגע "לאוסרה על בעלה"‏ – ‏"ספיקא לקולא". ב) לאמירת עדות של ב' עדים צריך ב"ד משא"כ עד א', ז.א. שבנוגע כשרות בנ"י ל"בעלה", אומר ה' שאינו צריך ב"ד של מטה ושל מעלה‏ – ‏הוא סומך על ה"עד א'"‏ – ‏הנפש האלקית שבכ"א שאומרת שהיא "כשרה לבעלה", ובמילא נותן לכנס"י "שאר כסות ועונה"‏ – ‏כל צרכיהם וכו'.‏ב' חלקים מהתוועדות י"ט כסלו ה'תשט"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2025 Synopsis There’s a discussion as to whether the prohibition of a niddah to her husband results from the impurity of niddah, or if it’s an independent prohibition, and the conclusion is that it’s a matter of prohibition. Two proofs fir this are as follows: (1) Regarding niddah, we rule leniently in a case of doubt, even though we rule stringently in a case of doubtful impurity in a private domain. (2) The rule that “A single witness is believed for prohibitions” is derived from the verse [at the end of the shishi of parashas Metzora] regarding niddah, “…she must count for herself” – and we don’t derive rules concerning prohibitions from laws of impurity. The advantage of this conclusion is that it’s easier to (feel regret and) do teshuvah for a prohibition that a person violated, than for a matter of impurity (which is a decree that transcends reason etc.); since Hashem is full of mercy, He rules that this is a matter of prohibition. In terms of Divine service: Hashem and the Jewish people are compared to a husband and wife, and sin causes the Jewish people to become distanced from Hashem – a state of “niddah.” But the whole concept of sin and distance is a matter of “prohibition”: (1) Even though one is in a “private domain” – the domain of the Sole One of the world – nevertheless, with regards to “rendering her forbidden to her husband,” a case of doubt is decided leniently. (2) When two witnesses testify, it must be done in a Beis Din etc., whereas a Beis Din isn’t required for one witness. Meaning, with regards to permitting the Jewish people to its “Husband,” Hashem doesn’t require a Beis Din (from below or above) – rather, He relies on the “single witness” – the G‑dly soul within every Jew, which testifies that she is “fit for her Husband” – and therefore, Hashem provides the Jewish people with everything the Husband is obligated to provide etc.2 excerpts from farbrengen of 19 Kislev 5715. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2025 לע”נ ר' בנימין ב"ר ירחמיאל ע"ה גלאסנער, ליום היארצייט שלו ד' אייר. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת בנו ר' ירחמיאל דניאל שי' גלאסנער*לזכות מרת בתשבע בת אסתר ריזל שתחי' ליום ההולדת שלה ה' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן הפתילות של "אור בית השואבה" נעשו דוקא "מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן (אבנט)". הביאור עפ"י חסידות יובן עפ"י הידוע גודל חומר הענין דשמירת אות ברית קודש, ושבזה תלוי' ביאת המשיח וכו'. ענינו של אבנט הוא "שלא יהא לבו רואה את הערוה", ועל ידו נעשים גם המכנסים – בגדי קודש. וזוהי ההוראה ש"מבלאי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין" – שהאבנט, ו(ע"י – )המכנסים, צריכים להשאר במעמד ומצב של קדושה עד שגם מה"מכנסים" יוכלו לעשות פתילות שמאירים אור בביהמ"ק! וזהו המענה למתאוננים שאינם מצליחים בלימודם ובתפלתם – שכאשר ה"מכנסים" וה"אבנט" אינם כדבעי אין פלא למה לא נדלק האור; חומר איסור זה מובא בחסידות רק בקיצור, כי שיטת החסידות היא לעסוק בענינים של אור, אבל צריכים לדעת חומר הדבר, ולתקן א"ז ע"י עשיית התשובה. ומהעצות לזה – זהירות בטבילת עזרא וברית הלשון, ושלילת מרה שחורה מזה (ע"י היסת הדעת).א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2025 Synopsis The wicks used to light up the Beis Hashoevah were made specifically "From the worn trousers of the Kohanim and their belts." The explanation according to Chassidus can be understood from the importance of shemiras habris, which the coming of Moshiach depends on etc. The function of the belt is "so that one's heart does not see his nakedness," and through them, even the trousers remained holy garments. This is the lesson: the belt and (through it) the trousers must remain holy, to the extent that even the trousers can be used to make wicks for illuminating the Beis Hamikdash. And this is the answer to those who complain that they're not succeeding in their learning and davening – when the trousers and the belt aren't as they should be, it's no wonder the light doesn't ignite. The seriousness of this prohibition is mentioned only briefly in Chassidus, because the approach of Chassidus is to focus on light, but one must know the seriousness of the matter and fix it by doing teshuvah. Among the suggestions for doing this are observing Tevilas Ezra, being careful with one's speech, and avoiding melancholy (by keeping one's past sins "across from me" etc.).Sichah from farbrengen of Simchas Beis Hashoevah 5714. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2025

התוכן ענינו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש היתה הענין של "לכתחילה אַריבער", כפתגמו הידוע "די וועלט זאָגט אַז מ'קען ניט אַרוטער גייט מען אַריבער און איך זאָג אַז מ'דאַרף גיין לכתחילה אַריבער" (ועפי"ז מובן למה התחיל רוב ה"המשכים" שלו בחגה"פ "זמן חרותנו"). ובהדגשת ההקדמה ש"די וועלט זאָגט" כך וכך, ואעפ"כ "איך זאָג" שצ"ל "לכתחילה אַריבער", וזאת כדי לפעול בעולם גופא הענין ד"מלכתחילה אַריבער", שהשלימות בזה תהי' בגאולה האמיתית והשלימה. וה"טעימה" בזה צ"ל עכשיו: לימוד התורה וקיום המצוות ונתינת הצדקה למעלה ממדידה והגבלה. לא לחכות בנתינת הצדקה עד שהגבאי-צדקה בא ולוחץ עליו... אלא "לכתחילה אריבער" – הוא הולך לחפש את הגבאי צדקה לתת צדקה. בפעולה עם הזולת – לנצל את הרגע הראשון לפעול עליו הענין ד"לכתחילה אריבער". ההחלטה עצמה להתנהג באופן של "לכתחילה אריבער" צריך גם להגיע באופן של "לכתחילה אריבער", "נעשה ונשמע", ולא לחכות בזה עד שיבין בשכלו וכו' גודל הענין...משיחת יום ב' פ' אמור, אדר"ח אייר ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-04-2025 Synopsis The Rebbe Maharash taught the approach of lechatchila ariber (“going above in the first place”) as the famous saying goes: “The world says that if you can’t go under, you go over – and I say one should go above in the first place.” (This explains why most of the Rebbe Maharash’s hemshechim began on Pesach, “the Time of our Freedom.”) And he prefaced it with saying what the world says, and then adding that nevertheless, “I say” that one should go m’lechatchila ariber – in order to bring about the concept of lechatchila ariber within the world itself. This will be complete with the true and complete Redemption, but we must have a taste of it already now, by studying Torah, keeping mitzvos, and giving tzedakah in a manner of m’lechatchila ariber – beyond all measure and limitation. One shouldn’t wait to give tzedakah until the collector comes and pressures him; rather, lechatchila ariber – he should seek out the collector himself and offer to give the tzedakah. Similarly, when it comes to impacting others, one must seize the first possible moment to bring them the idea of lechatchila ariber. The very decision to adopt the approach of lechatchila ariber must be done in the spirit of lechatchila ariber – “We will do and we will hear” – not waiting until one understands it intellectually, but first doing it, and thinking about it afterwards.Excerpt from sichah of Monday, parashas Emor, first day of Rosh Chodesh Iyar 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-04-2025 לזכות שמואל בן שושנה שי' ליום ההולדת שלו ב' אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן 1) הרמז ב"אשה כי תזריע וילדה זכר" [שבתחילת פ' תזריע]: הגאולה דלעת"ל, כיון שהיא באה ע"י אתערותא דלתתא ("מקבל", "אשה כי תזריע"), לכן "וילדה זכר" - גאולה שאין אחרי' גלות, והתעסקות כ"א בגאולת עצמו ובני-ביתו תזרז את הגאולה הכללית במהרה בימינו. 2) הוראתו הכללית של בעל יום ההולדת שההנהגה צ"ל באופן של "מלכתחילה אריבער": הנהגתו תיכף ומיד בהתחלת עבודתו הוא באופן של הרמה והתנשאות, גם ביחס לענין הכי גבוה! והענין ד"מלכתילה אריבער" קשור גם לענין ה"נשיאות", ועאכו"כ נשיא דתורת החסידות (שענינה "לפנים משורת הדין"). וזה גם מודגש בלידת אדמו"ר מהר"ש ביום ב' אייר - שברגע שנולד כבר הי' הענין ד"תפארת שבתפארת"!1) משיחת אור לב' אייר ה'תשמ"ח 2) משיחת ב' אייר ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2025 Synopsis (1) The verse, “If a woman conceives and gives birth to a male” (at the beginning of parashas Tazria) alludes to the future Redemption, which will come through an awakening from below (from the recipient) resulting in “giving birth to a male,” meaning a Redemption after which there will be no more exile. Working on one’s personal redemption, and that of one’s family and those around him, will hasten the global Redemption speedily in our days. (2) The general directive from the Rebbe Maharash (whose birthday it is) is that one should conduct himself in the manner of m’lechatchila ariber – meaning that from the very beginning of one’s service, his approach should be elevated and exalted, even above the highest things. The idea of m’lechatchila ariber also relates to “nesius” – and certainly to the Nasi of the teachings of Chassidus (which teach a person to go beyond the letter of the law – also an expression of m’lechatchila ariber). This is also emphasized by the Rebbe Maharash’s birth on 2 Iyar: at the very moment of his birth, it was already Tiferes Sheb’Tiferes.(1) Excerpt from sichah of Monday night, 2 Iyar 5748. (2) Excerpt from sichah of Tuesday, 2 Iyar 5748. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2025 לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר ראובן צבי יהודה ע"ה פייגעלשטאק ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.*לע”נ הרב חיים ב"ר אלי'הו הלוי ע"ה סוויד ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתו מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו כהן

התוכן אלו שלהם עדיין יחס "קר" לענין ה"מבצעים", ה"ז כמו אלו מבנ"י שאף שהם "מאמינים בני מאמינים" אבל בנוגע לפועל מתנהגים כאילו לא יודעים ש"יש בעה"ב לבירה זו" וש"אין עוד מלבדו" כפשוטו! ועד"ז בנדו"ד: לומדים בגמרא ש"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.. אלו תפילין שבראש", וכששואלים אותם בפועל, מה יעשה הגוי כשיראה ברחוב תפילין בראשו של יהודי, אומרים שהגוי יצחק! וע"ד ה"תינוקות שנשבו" שחושבים ששייכות בנ"י לא"י היא בגלל שאיזה גוי "הסכים" לפני כו"כ שנה שא"י יהי' ה"בית" של הלאום היהודי... ולכן שואלים למה יש ללחום על א"י ומגרשים את הערבים וכו', שיסעו בנ"י לחו"ל!... שאלה זו לא מוצאים אצל המתחנכים עפ"י התורה וחדורים עם האמת שהקב"ה נתן א"י לבנ"י עד עולם! ועד"ז יש לדעת שמ"ש בתורה שע"י תפילין שבראש" נעשה "ויראו ממך", ושע"י קביעת מזוזה בביתו של יהודי שומרים עליו ועל בני-ביתו מכל ענינים בלתי-רצויים מכיון שהעמידו את הקב"ה בעצמו כ"שומר" על ביתו! וכיו"ב – ה"ז המציאות!משיחת אור לאדר"ח אייר ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2025 Synopsis The fact that some people are still cold toward the idea of Mivtzaim is similar to the fact that although all Jews are “believers, the children of believers,” nevertheless there are some who in practice behave as if they don’t know that “there is a Master to this palace” and that “there is nothing one besides Him” literally. Similarly, in this case: They learn in the Gemara that “‘All the peoples of the earth will see that the name of Hashem is called over you, and they will fear you’… This refers to the head-tefillin,” but in practice when you ask them what a goy will do when he sees a Jew walking down the street wearing tefillin on his head, they respond that the goy will laugh. It is similar to the “children taken captive” who think that the Jewish people's connection to Eretz Yisrael is based on the agreement of some goyim several decades ago that Eretz Yisrael should be a home for the Jewish nation, and therefore they ask why it’s necessary to fight for Eretz Yisrael, why Arabs are expelled, etc., and they suggest instead that the Jewish people should just move abroad. Such a question doesn’t arise among those who are educated according to the Torah and are permeated with the truth, that Hashem gave Eretz Yisrael to the Jewish people forever. Similarly, one must know that when the Torah says that the head-tefillin cause “the peoples of the earth to fear you,” and that affixing a mezuzah to a Jewish home causes Hashem Himself to guard the home and everything in it etc. – that is the reality.Excerpt from sichah of first night of Rosh Chodesh Iyar 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2025

התוכן התורה קובעת שעמו של הילד נקבע לפי העם של האם. וזה מובן גם ע"פ שכל, שהרי כל שלבי התפתחות העובר נעשים אצל האם, ומובן שהשפעתה על מהותו של הולד היא גדולה באין ערוך משל האב. והנה נאספים אנשים ואפי' נשים ומתעקשים שיחליטו שהולד ילך אחר האב – בניגוד גמור לתורה, לשכל הישר, לטבע ולצדק ויושר. אין "גזל" גדול יותר מלנתק ילד מאמו! כל נשות העולם היו צריכות להתאחד ולצאת במחאה תקיפה לשלול כל נסיון לזה! אנשים אלו מצאו (כביכול) מקור בתורה לכך שהבן הולך אחר האב – הקביעה אם הבן הוא כהן לוי או ישראל תלוי מיהו האב! אבל אין קשר בין הדברים: לקבוע מהותו של הילד, יהודי או לא, הרי אין ספק שהאם היא הקובעת, כנ"ל, אבל כשמדובר אודות התפקיד שאותו ימלא הבן – יש חשיבות גדולה ביותר לחלקו של האב שמצות חינוך מוטלת עליו, ואין חינוך טוב יותר מדוגמא חי' ונסיון אישי, וכשהאב הוא כהן (לדוגמא) וחי ומתנהג כך – הרי הוא מעביר זאת לבניו ובנותיו.ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2025 Synopsis The Torah establishes that whether a child is Jewish or not is determined by the mother. This also makes sense logically, because all stages of the fetus’s development take place within the mother, so her influence on the child’s essence is incomparably greater than that of the father. Yet there are people – even women – gathering and stubbornly insisting that the child should follow the father – in complete contradiction to the Torah, common sense, nature, justice, and fairness. There is no greater theft than severing a child from his mother! All the women in the world ought to unite and protest forcefully against any attempt to do so. These individuals claim to have found source in the Torah for the idea that a child follows the father – namely, the fact that whether a child is a Kohen, Levi, or Yisrael depends on the father – but the two issues can’t be compared: When it comes to determining the child’s essence, meaning whether the child is Jewish or not, the mother is undoubtedly the determining factor, as explained above. But when it comes to the role the child will fulfill, the father's influence is of utmost importance, for the mitzvah of chinuch is primarily his responsibility. And there’s no better education than a living example and personal experience – therefore, when the father is a Kohen, for example, and lives and conducts himself accordingly, he transmits that to his children.2 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2025

התוכן [המשך] לאחרי העבודה ד"סור מרע" ["ניסן", כנ"ל], שמונע את עצמו מענינים בלתי-רצויים, צ"ל גם "ועשה טוב" – לקיים מצוות עם עניני העולם. וכאן מתעוררת אצלו השאלה האם יצליח גם בזה? נכון שהוא בבחי' "ניסן", אבל – טוען הוא – בניסן יצאו ממצרים, אבל עכשיו מדובר על "מדבר" שאותו צריך להפוך לטוב. היתכן?! אומרים לו: אין להתפעל מכך! ואת זה לומדים מענינו של חודש אייר שבא לאחרי חודש ניסן (אבל עוד לפני חודש סיון ומ"ת) שבו נכנסו בנ"י לתוך המדבר למלאות בענינים שם את שליחות הקב"ה, ונשארו בשלימותם במשך כל החודש! וזו היתה מטרת יציאת מצרים והכחות שקיבלו מלמעלה בחודש ניסן – שאח"כ יפעלו בעניני העולם ולהשתמש בהם "לשמש את קונו". וזוהי כללות העבודה ד"אני נבראתי לשמש את קוני" ע"י ב' הקוין ד"סור מרע" ו(אח"כ )"עשה טוב". ושבת מבה"ח אייר (שבסוף חודש ניסן) מחבר את שניהם.משיחת מוצאי ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2025 Synopsis [Continued.] After the service of “turning away from evil” (“Nissan”, as mentioned earlier), where one restrains himself from undesirable things, one must also “do good” – fulfilling mitzvos with worldly matters. Now he wonders: how is it possible to succeed with this, too? True, he lives in a manner of “Nissan” (miracles), but – he argues – in Nissan the Jewish people left Egypt, whereas now we’re talking about the desert, and transforming it to good. How is that possible? The answer is that there’s no reason to be daunted – as we learn from the month of Iyar, which comes after Nissan (but still comes before Sivan and the giving of the Torah): During Iyar, the Jewish people entered the desert to fulfill Hashem’s mission there, and they remained spiritually intact throughout the entire month. And this was the purpose of leaving Egypt and the strength they were given from Above during Nissan – to engage afterward in worldly matters and utilize them to serve their Maker. This is the general fulfillment of the dictum “I was created to serve my Maker” through both “turning away from evil” and (afterward) “doing good.” And Shabbos Mevorchim Iyar (at the end of Nissan) connects the two.Excerpt from sichah of Motzai Shabbos Parashas Shemini, Mevorchim Iyar 5739. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2025 לזכות מרת נחמה דינה בת מינדל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ז ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם שי' גורארי'

התוכן כאשר יהודי שואל איך תובעים ממנו להיות סור מרע בשלימות בשעה שהוא נמצא בעולם מלשון העלם והסתר והוא רואה ושומע ענינים בלתי רצויים – איך יצליח בזה?!, הנה ע"ז באה ההוראה מחודש ניסן – מלשון "נס", ו"יציאת מצרים" – יציאה ממיצרים וגבולים: מאז "יציאת מצרים" הנה הנהגתו הטבעית של יהודי היא הנהגה נסית, למעלה מחשבונות, מדידות והגבלות. וכמו ביציאת מצרים, הנה ברגע אחד היתה היציאה מן הקצה אל הקצה, מגלות מצרים, "ערות הארץ", אל הגאולה. הנה עד"ז אצלו: אע"פ שברגע שלפנ"ז הי' ר"ל במצב הפכי לגמרי, הנה "בשעתא חדא וברגעא חדא" יכול להיות "סור מרע" בתכלית השלימות ובהידור [המשך יבוא]משיחת מוצש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2025 Synopsis When a Jew asks how he can be expected to fully “turn away from evil” when he lives in the world (olam) from the expression “hiddenness and concealment (“helem v’hester”), where he sees and hears undesirable things etc., so how can he possibly succeed? The answer comes from the month of Nissan, which comes from the word “miracle” (nes), and from the exodus from Egypt (leaving one’s constraints and limitations): Ever since the Exodus from Egypt, a Jew’s natural behavior is miraculous – beyond calculations, measurements, and limitations. Therefore, just as in the Exodus from Egypt, there was a transformation in one moment from one extreme to the other, from exile in “the nakedness of the land” to redemption – so too, for every Jew: even if a moment earlier one was in an entirely opposite state Rachmana litzlan, nevertheless “in one hour and one moment” he can fully “turn away from evil” in the most perfect and meticulous fashion. [To be continued.]Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemini, Mevarchim Iyar 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2025 לע”נ מרת מרים בת ר' אהרן דוב ע"ה סוויד ליום היארצייט שלה כ"ו ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתה מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו

התוכן מסופר בחמישי דפ' שמיני שמשה רבינו קצף ע"ז ששרפו את שעיר החטאת ולא אכלוהו, ואהרן ענה לו "אם שמעת (ההיתר דאכילת קדשים) בקדשי שעה, אין לך להקל בקדשי דורות". והפסוק מסיים ש"וישמע משה וייטב בעיניו", ש"הוציא כרוז לכל המחנה ואמר אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי". וצ"ל: איך יכול להיות שיהי' למשה קס"ד כזה? ומדוע מאריך הכתוב בקס"ד שלו ואינו אומר מיד את המסקנא, ומהו"ע ההכרזה של משה? ומכ"ז מובן שגם סברת משה רבינו היא אמת. והביאור: כמו בעולם, ישנו כפי שהעולם "כלול" בתורה, וישנו כפי שהוא ענין בפ"ע, אלא שפועלים בו שיתנהג עפ"י התורה (וכמו שעבודת האדם נחלקת בכלל לתורה ומעשה המצוות, וכן בלימוד התורה עצמה – הלימוד כשלעצמה והלימוד ל"אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"). ווזהו גם ההבדל בין משה ואהרן: מצד דרגת משה, שענינו – תורה, ואיך שהוא מעריך את בנ"י כפי שכלולים בו – לא תופס מקום שינוי הזמן, ובמילא אינו רואה הבדל בין קדשי שעה לקדשי דורות. אבל אהרן, שענינו – עבודה ומעשה וכו', העריך את המצב כפי שהוא מצד העולם, שמצד גדריו יש הבדל בין קדשי שעה וקדשי דורות. אלא שגם מסקנת אהרן מתגלה (ככל דבר) ע"י התורה, וזהו מ"ש "וייטב בעיניו" של משה, עד שהוא "הוציא כרוז כו'". ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' שמיני, י"ג ניסן ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2025 Synopsis Chamishi of parashas Shemini states that Moshe Rabbeinu became angry when he learned that the sin-offering goat had been burned and not eaten. Aharon responded to him: "Though you have heard [that the prohibition against mourners eating of sacrifices is suspended] regarding one-time sacrifices, you cannot [infer from this] to be lenient regarding sacrifices prescribed for all time." And the verse concludes: "Moshe heard, and it was good in his eyes," meaning, as explained in the Targumim, "He issued a proclamation to the entire camp saying: 'I erred in the halacha, and my brother Aharon came and taught me.'" But (1) Moshe how could Moshe have initially erred? (2) Why does the verse elaborate on what Moshe initially thought, instead of simply stating what the conclusion was? (3) Why did Moshe make a proclamation about it? All this indicates that Moshe's initial reasoning was also true: Just as in the world there's a difference between the world as it exists within Torah, and the world as it exists on its own level with us working to make it conform to the Torah (similar to difference between the service of Torah and the service of mitzvos, and within Torah study itself, between study for its own sake and study for the purpose of determining the halacha), so too is there a fundamental difference between Moshe and Aharon: From the perspective of Moshe, whose essence is Torah, and who perceives the Jewish people as they exist within him – the Jewish people are not subject to time; therefore Moshe saw no distinction between one-time sacrifices and sacrifices prescribed for all generations. But Aharon, whose attribute was service and action, evaluated the situation as it existed within the world, where there is a difference between one-time sacrifices and sacrifices prescribed for all generations. But (like everything), even Aharon's conclusion was ultimately revealed through Torah, which is why it says, "and it was good in Moshe's eyes," to the extent that he issues a proclamation about it.3 excerpts from sichah of Thursday, parashas Shemini, 13 Nissan 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2025 לזכות שמואל הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ה ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן מצות ספירת העומר הוא דבר נפלא: הרי המציאות של "יום" היא טבע שהקב"ה הטביע בעולם ללא כל שייכות, לכאורה, לעבודתם של בנ"י, ואעפ"כ, ישנה הציווי של ספירת העומר ‏–‏ לספור את הימים, וציווי זה מהוה נתינת-כח לכל בנ"י לעשות מכל מ"ט הימים ‏–‏ מציאות אחת של תורה! ועוד: במצות ספיה"ע רואים עד כמה גדול כוחו של כל יהודי, ואפי' של ילד/ה קטן/ה, שסופר'ת את העומר: עי"ז נפעל הענין ד"יושפע שפע רב בכל העולמות" ואפי' בעולמות העליונים! ובפרט כשעושים א"ז ב"רוב עם הדרת מלך", שה"רוב עם" משפיע על הנמצאים שם, ואפי' ילד/ה קטן/ה משפיע/ה בזה על הסביבה, ואדרבה ‏–‏ רואים במוחש שספיה"ע של ילדה קטנה משפיעה ביותר גם על רב בעל זקן-לבן או משפיע זקן...משיחת יום ב', כ"ד ניסן ה'תשמ"ח ב"יחידות כללית" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2025 Synopsis Sefiras HaOmer is wondrous mitzvah: although a day is a phenomenon that Hashem embedded in the nature of the world, seemingly unconnected to the service of the Jewish people, nevertheless we are commanded to count the days, thereby empowering every Jew to transform all forty-nine days into a singular Torah reality. Moreover, Sefiras HaOmer expresses the power of every Jew: even a young child counting the Omer causes “abundant bounty to be bestowed upon all the worlds,” even in the higher spiritual worlds. Especially when the Omer is counted in public (“The splendor of the King is in the multitude of the people”), because the “multitude of people” has an impact on everyone there. And even a young child has an impact on those around them, as we see clearly: when a young girl counts the Omer, it has an even greater impact on those watching than when they see an adult counting the Omer, and the child’s counting the Omer impacts even a rav with a white beard or an elderly mashpia…Excerpt from sichah of Monday, 24 Nissan 5748 (in Yechidus Klalis) For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2025

התוכן דוקא ביום השמיני למילואים, שאז הקריבו את עגל החטאת ככפרה על חטא העגל, שרתה השכינה במשכן [כמ"ש בשני דפ' שמיני]. והביאור: הערב-רב עשו את העגל (לא ככפירה בה' ח"ו, אלא) שתהי' "ממוצע" בין ה' ובנ"י, כי חשבו, שכיון שה' הוא כ"כ נעלה לא שייך קשר ישיר בינו לבין בשר-ודם שמונח בענינים גשמיים, ודוקא כשמבטלים מחשבה כזאת ולוקחים את "עגל" הזה ושורפים אותו לקדושה שייך להיות השראת השכינה במשכן. ועד"ז במשכן הפרטי שבכ"א, גם א' שבנה "בנין" של תומ"צ, לא שייך להיות בו השראת השכינה כל זמן שחושב שבעת אכילתו ושתייתו ומסחרו וכו' לא שייך לעבוד את ה', ו"ככל הגוים בית ישראל". דוקא כשיש ההכרה של "בכל דרכיך דעהו" ו"אין עוד מלבדו" שייך להיות בו וב"מעשה ידיו" השראת השכינה.משיחת פורים ה’תשי”ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2025 Synopsis The Shechinah did not rest in the Mishkan until the eighth day of its inauguration, when they brought the sin-offering calf in atonement for the sin of the golden calf [as it says in Sheini of parashas Shemini]. The erev rav made the golden calf not in denial of Hashem’s existence, but as an “intermediary” between Hashem and the Jewish people, because they erroneously thought that Hashem is too high for a mere mortal dealing with worldly matters to have a direct connection with Him; specifically by negating this notion – by taking a calf and burning it as a an offering for holiness, the Shechinah was able to dwell in the Mishkan. The same applies to the personal Mishkan within every individual: Even if someone has built a structure of Torah and mitzvos, the Shechinah cannot dwell in it as long as he subscribes to the notion that he can’t serve Hashem when it comes to eating, drinking, and business dealings, etc. and that when it comes to these matters he is “like all the nations.” It is specifically when one recognizes that he must “know Him in all your ways,” and that There is nothing besides Him, that the Shechinah can dwell upon him and upon his “handiwork.”Excerpt from sichah of Purim 5717. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2025

התוכן הוראה מחול המועד וערב יו"ט: יהודי, כחלק מ"גוי קדוש", נשלח למטה כדי לעשות את עניני "חול" לענינים הקשורים עם "מועד", ועד לעשותם חלק מיו"ט; הוראה מקריאת התורה של היום בענין פסח שני: כל נשמה רוצה למלאות רצונו ית' וצועקת בפנימיותה "למה נגרע?", וע"ז באה התשובה ש"עס איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן!" ועד ש"יתרון האור מן החושך" וכו'; וכ"ז נעשה הכנה לימים האחרונים דחה"פ וכו'.שיחת יום ועש"ק, ד' דחול-המועד פסח, ערב שש"פ, כ' ניסן ה'תשמ"א, אחרי תפילת שחרית (מוסף), ב"זאַל" הקטן ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2025 Synopsis A lesson from Chol Hamoed and Erev Shevi’i Shel Pesach: A Jew, as part of the “Holy Nation,” is sent down below in order to transform chol (mundane matters) into moed (holiness), and moreover, to elevate it to become Yom Tov. With regards to today’s Torah reading, which discusses Pesach Sheini: every soul wants to fulfill Hashem’s will, and cries out from its inner depths, “Why should we be excluded?” – to which the response is that es iz nitah kein farfalen (it’s never too late). And in fact, there is an “advantage to light that comes from the darkness,” etc. All this serves as preparation for the last days of Pesach etc.Sichah of Friday, Erev Shevi’i Shel Pesach, 20 Nissan 5741, after Shacharis in the small zal. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2025 לזכות נחמה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה שביעי של פסחלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ הת' יוסף יצחק ע"ה בן - יבלחט"א - ר' צבי זאב שי' זקלס ליום היארצייט שלו שביעי של פסח. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת ר' מאיר שי' זקלס

התוכן [המשך] "עם חכם ונבון" רוצה גם להבין איך יכול להיות שתכלית השלימות של טוב היא הענין של עבודה ויגיעה?! והביאור: טבע בני אדם שכאשר מקבל ממישהו דבר במתנה בלי השתדלות, אינו נהנה מזה – "נהמא דכיסופא", ועד ש"רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו"! ולכן, אם הקב"ה הי' נותן לבנ"י כל טוב אבל בלי השתדלות ויגיעה מצדם, הי' זה בבחי' "נהמא דכיסופא", ולכן דוקא מכיון שהקב"ה רצה שיהי' לבנ"י תכלית השלימות של הטוב, קבע שכדי לקבל אותו צ"ל "אדם לעמל יולד", ו"תעבדון את האלקים וגו'". אלא שתירוץ זה, שכך הוא טבע בני אדם, אינו מתרץ את הקב"ה שברא את חוקי הטבע – והרי הוא הי' יכול, ומצד "עצם הטוב" הי' צריך (לכאו'), לברוא את האדם באופן שיהנה גם מטוב שמקבל בלי יגיעה והשתדלות?! והביאור: אם הקב"ה הי' בורא האדם כך והי' מקבל את הכל בלי יגיעה והשתדלות – הי' האדם רק בבחי' "מקבל" ובדרגת "נברא"; הקב"ה רצה שהאדם יגיע לשלימות נעלית יותר שהיא תכלית השלימות: להיות "שותף להקב"ה במעשה בראשית", ו"שותף" נק' דוקא כאשר הוא מכניס ב"שותפות" את היגיעה וההשתדלות שלו.ב' חלקים מהתוועדות י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2025 Synopsis (Continued.) The wise and understanding people also wants to understand how it’s possible that the ultimate goodness lies in effort and toil. The explanation is as follows: It is human nature that when a person receives something as a gift without any effort, he doesn’t truly enjoy it – it is “bread of shame,” to the extent that “A person prefers one measure of his own over nine measures belonging to his friend.” Therefore, if Hashem were to give the Jewish people all the goodness, but without any effort and toil on their part, it would be “bread of shame”; precisely because Hashem wanted to give them the ultimate perfection of goodness, He established that one must work in order to receive it, that “Man is born to toil” and “You shall serve G-d….” However, this explanation – that this is human nature – doesn’t answer the question regarding Hashem Himself, who created the laws of nature. After all, He could have created man in such a way that he would fully enjoy what he receives without toil and effort, and seemingly, since He is the essence of goodness, He should have created man that way? The answer is that if Hashem had created man that way, man would always remain one who receives, a created being. But Hashem wanted man to attain a higher level of perfection, which is the ultimate perfection: to be a “partner with Hashem in the act of Creation.” One is a partner only when he contributes to the partnership with his own toil and effort.2 excerpts from farbrengen of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2025 לזכות ר' פנחס וזוגתו מרת נחמה דינה ומשפחתם שיחיו גניביש - לברכה והצלחה בכל מכל כל*לע"נ הרבנית מרת רחל דוואשא בת הרה"ג הרה"ח ר' ישראל ע"ה אלטיין ליום היארצייט שלה י"ט ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן איתא במכילתא שבעת יציאת מצרים בט"ו ניסן היתה לידת עם ישראל. ומובן שמרגע הלידה צ"ל מטרת הנולד להגיע לתכלית שלשמה הולידו המוליד. ובעניננו: מכיון שהקב"ה, ה"מוליד" של עם ישראל, הוא "עצם הטוב" ו"טבע הטוב להטיב", מובן שהתכלית של לידת עם ישראל היא שיגיעו למצב של טוב בתכלית השלימות. וא"כ צ"ל: הרי לכאו' תכלית השלימות של טוב היא כאשר מקבלים אותו בלי יגיעה והשתדלות, וא"כ מדוע כבר ביום בריאת האדם (לפני חטא עה"ד) נקבע ש"ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה"?! ועד"ז בנוגע לכל אדם בפרט נאמר "אדם לעמל יולד"?! ועד"ז בנוגע ללידת כלל ישראל בעת יצי"מ נאמר "בהוציאך את העם ממצרים [לא יבואו מיד למצב של חירות וכו', אלא] תעבדון את האלקים על ההר הזה", כמו עבודת עבד (לא עשי' סתם, וע"ד ענין ה"עמל")?! [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2025 Synopsis It says in Mechilta that the exodus of the Jewish people from Egypt on the 15th of Nissan marked the birth of the Jewish people. Obviously, from the moment of birth, the goal of the newborn must be to reach the ultimate purpose intended by the one who brought it into being. In this case: Since Hashem, the One who brought the Jewish people into being, is the essence of goodness, and “The nature of the good is to bestow goodness,” it follows that the ultimate purpose of the Jewish people’s birth is to reach a state of ultimate goodness. Seemingly, the ultimate perfection of goodness is when it comes without toil and effort; if so, why was it established, on the day of man’s creation (even before the sin of the Tree of Knowledge), that “He placed him in the Garden of Eden to work it and to guard it”?! And so too on the individual level, “Man is born to toil,” as well as with the Jewish people as a whole, of whom it says, “When you take the people out of Egypt, you will serve G-d on this mountain” – meaning (not just “doing,” but) toiling and serving like a servant?! (To be continued.)2 excerpts from sichah of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2025 לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן הרמב"ם במשנה תורה ואדה"ז בשו"ע כותבים "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים", וב"נוסח ההגדה" (וכן אדה"ז בתניא) כותבים "לראות כו'". כי החיוב בליל הפסח, שאודותיו מדובר ברמב"ם ובשו"ע, הוא שסיפור יצי"מ צ"ל באופן ד"והגדת לבנך" – לא רק "לראות את עצמו" (כבכל יום) אלא גם "להראות" לאחרים. אבל בשעה שמקיים ה"להראות" ע"י אמירת ההגדה אומר "חייב לראות", כי החיוב שנשאר לאח"ז (בכל יום) הוא רק "לראות". וזה שבשאר הפוסקים כתוב [נוגע לחיוב בליל הפסח] "לראות" הוא – כי לדעתם ה"והגדת לבנך" ("להראות") שבליל הפסח הוא דין בפ"ע ורק "לכתחילה", ואין לכללו בעיקר החיוב המעכב – "לראות" מה ש"עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ויה"ר שכל א' יקיים בעצמו בימים שלפני הפסח הענין ד"לראות את עצמו וכו'", והעיקר – שכל אחד מישראל יצא מהגלות [שאפילו "פושעי ישראל" הם "ישראל", משא"כ אפי' "חסידי אוה"ע" הם "אומות העולם", ויש לבטל את הענין ד"עמלק בגימטריא ספק" שבזה וכו'].א' השיחות דהתוועדות יום א' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2025 Synopsis The Rambam writes in Mishneh Torah, and the Alter Rebbe writes in his Shulchan Aruch, that, “In every generation, a person is obligated to show himself as if he is now leaving the slavery of Egypt.” However, the Rambam’s wording in the text of the Haggadah (and likewise, the Alter Rebbe’s wording in Tanya) is “to see himself….” The reason is because the halachos in Rambam and the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch are discussing the obligation on Pesach night, where one must tell the story of leaving Egypt by “telling your son” – not just “seeing oneself” (which is a mitzvah every day), but also telling someone else, “to show.” But during the Seder itself, when one is actually reciting the Haggadah (in fulfillment of the obligation “to show”), he says, “A person is obligated to see,” because from that point on, the obligation remaining afterward (every day) is only “to see.” The reason that other Poskim write “to see” (even in the context of describing the obligation of Pesach night) is because they hold that the mitzvah to “tell your son” (“showing”) on Pesach night is a separate law in its own right, that should be done lechatchilah, but isn’t strictly necessary for, and shouldn’t be included in, the main obligation, which is “to see” what “Hashem has done for me when I came out of Egypt.” May it be Hashem’s will that in the days leading up to Pesach, everyone merit to “see himself leaving Egypt” etc., and the main thing – that every Jew leave exile. (Every Jew, even the “sinners of the Jewish people, are still “Jewish people,” whereas even the “pious of the nations of the world” are still “nations of the world”; any doubts (“Amalek”) and confusion concerning the distinction between the two (regarding the “Who is a Jew?” issue) should be nullified etc.)Sichah from farbrengen of Sunday, Parashas Shemini, 11 Nissan 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2025

התוכן העשי' בפועל של ה"משכו וקחו לכם צאן וגו'" היתה "בעשור לחודש" שחל אז בשבת, ובגלל ה"נס גדול" שקרה אז ("למכה מצרים בבכוריהם") נק' "שבת הגדול". כדי שיהודי יוכל לצאת מכל המיצרים וגבולים שלו ("יציאת מצרים") ה"ז ע"י אמיתת ענין הגדלות שבו שאין בה מדידות והגבלות, ולכן התחיל יצי"מ ב"נס גדול", כי ב"נס" ("הרמה") סתם יכול להיות מדידה והגבלה, אבל "פסח" ענינו דילוג למע' ממדידות והגבלות - "נס גדול". וזה בא ע"י ה"נס גדול" ו"דילוג" בעבודת בנ"י: במצב של "ואת ערום וערי'" העמידו א"ע בסכנה במס"נ ולקחו את השה (ע"ז של מצרים) בעשור לחודש עבור הקרבן פסח ובפרסום! ועד"ז צ"ל אצל כ"א את ה"משכו ידיהם" מכל ענין של ע"ז, ועי"ז זוכים לגאולה עוד בתחלת חודש ניסן זה!ג' חלקים משיחת מוצש"פ צו, שבת הגדול, י' ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2025 Synopsis The command to “Draw out and take for yourselves lambs” was fulfilled “on the tenth of the month,” which fell out that year on Shabbos, leading to the “great miracle” (“striking Egypt with their firstborns”) for which this Shabbos is called Shabbos HaGadol (“the Great Shabbos”). A Jew’s ability to leave all of his personal limitations and constraints (leaving Egypt) comes about through his quality of true “greatness,” which knows no boundaries or limitations; this is why the Exodus began with a “great miracle” – because an ordinary miracle can still be subject to limitation and measure, whereas “Pesach” signifies leaping beyond all restrictions – a “great miracle.” And it came about through the “great miracle” and “leap” in the service of the Jewish people: although spiritually they were “naked and bare,” they endangered themselves with mesiras-nefesh, by taking the lamb (the deity of Egypt), on the tenth of the month, to use it for the Korban Pesach, and they did so publicly. Similarly, every Jew must “withdraw” from anything associated with idolatry, and in this way, we will merit the Redemption, already at the beginning of the month of Nissan this very year.3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tzav, Shabbos HaGadol, 10 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2025

התוכן מפעולותיו של הצ"צ: בימיו נעשה אחדות בין החסידים עם אלו שהיו עד אז מנגדים לחסידות; התעסק תוך מס"נ בענין החינוך, והוא הי' "ראש המדברים" באסיפות שהתקיימו בפטרבורג בענין זה ועמד בתוקף וכו'; התעסק עם חיילים היהודים שהוכרחו להתגייס, עד שהם ביקשו ממנו לבוא ולומר מאמר בפניהם והממשלה הסכימה ואמר בפניהם מאמר ד"ה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ולאח"ז נדפס מאמר זה ולומדים בזה עד היום וכו'. ההוראה: יש לדעת שהיום בטלה ההתנגדות לחסידות ואנשים רוצים לשמוע וכו'.משיחת אור לי"ג ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2025 Synopsis Among the activities of the Tzemach Tzedek: In his days, Chassidim and those who had previously opposed Chassidus became united. He devoted himself with mesiras-nefesh to Jewish education, and he was the leading force at the rabbinical conferences held in Petersburg on the issue, where he stood firmly etc. He was involved with the Jewish soldiers forced into military service, to the extent that when he was in Petersburg they asked him to come and speak to them; the government agreed, and he delivered the maamar Shema Yisrael Havayah Elokeinu Havayah Echod, which was later printed and continues to be studied to this day etc. The lesson is that one must know that today, opposition to Chassidus has ceased, and people want to hear etc.Excerpt from sichah of 13 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2025 לזכות חי' לובא בת ריקל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת זקני' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן "ביום עשתי עשרה יום [לחודש ניסן] נשיא לבני אשר". וההוראה מזה, גם בקשר לגאולה העתידה וכמ"ש במדרש בנוגע לקרבנו של אשר שנקרא כך "לשם גאולתן של ישראל כמה דתימא ואשרו את כל הגויים וכו'": "אשר" מורה על ענין התענוג, כמו "באשרי כי אשרוני בנות". ונשאלת השאלה, "באותו הזמן", כאשר "כל המעדנים מצויים כעפר", כמ"ש הרמב"ם בסיום ספרו – במה ינוצל כח התענוג של האדם? והמענה לזה היא במ"ש בהמשך – שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", ובזה יהי' התענוג – "להתענג על הוי'", "עמך לא חפצתי" – כל חפצו הוא "מער ניט אַז דיך אליין". ויש לקשר זה עם מספר י"א, בחי' "אנת הוא חד" שלמעלה מעשר ספירות, וקשור עם עבודת הקטורת (המוזכר בשיעור חומש היומי) די"א סממני הקטורת שא' מהם הוא "חלבנה" כו', ועם עבודת בעלי-תשובה שהצמאון לה' שלהם דוקא הוא ב"דיך אַליין". ויה"ר שנזכה לקיום המצות באופן ד"כמצות רצונך", ולמעלה יותר – שתענוג הבורא נעשה תענוג נברא וכו', ויתקיים בפועל מה שיהודים פוסקים שצ"ל "משיח נאַו"!א' השיחות דהתוועדות אור ליום ג' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2025 Synopsis “On the eleventh day [of the month of Nissan], the nasi [who brought his offering was] of the tribe of Asher.” The lesson is as follows (and it pertains even to the era of the future Redemption, as the Midrash says regarding the offering of Asher, that he was given his name “for the redemption of the Jewish people, as it says, ‘And then all the nations will praise (v’ishru) you” etc.): The name Asher signifies delight, as in the verse “for women have declared me fortunate (ishruni).” The question is, “In that era,” when “delights will be freely available like dust,” as it says at the end of the Rambam – how will man’s faculty of delight be utilized? The answer lies in the what the Rambam says next, that “The occupation of the entire world will be solely to know Hashem” – this will be the delight, “to delight in Hashem,” as it says, “…and I desired no one with You on earth,” meaning that one’s entire desire will be “nothing but You alone.” This also relates to the number eleven, the level of “You are One” that transcends the ten Sefiros, and which is associated with the service of the ketores (which has eleven ingredients, one of which is chelbenah, as it says in today’s Chumash), and with the service of baalei teshuvah, whose thirst for Hashem is specifically for “You alone.” May it be Hashem’s will that we merit to fulfill the mitzvos “in accordance with the command of Your will,” and even higher than that – that the delight of the Creator becomes the delight of the created being etc., and that we merit the fulfillment of the halachic ruling of the Jewish people that we must have “Moshiach Now.”Sichah from farbrengen of Monday night, parashas Shemini, 11 Nissan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2025 לזכות ר' פנחס וזוגתו מרת נחמה דינה ומשפחתם שיחיו גניביש - לברכה והצלחה בכל מכל כל

התוכן הכרת הטוב הוא ענין עקרי בישראל – תבעו זאת מאדם הראשון וזהו גם תוכן מצות ביכורים. וזהו בנוגע לטובה שהקב"ה משפיע לנברא, ועאכו"כ שצ"ל כן על הטובה שנברא עושה לנברא. ולכן, כאשר יהודים באים לכבד או להביע תודה ברכות ואיחולים וכו' ליחיד, הנה אע"פ שכבר נאמר בתורה "ואברכה מברכיך", ה"ז גם חובתו הנעימה להביע בעצמו את תודתו החמה מקרב ולב עמוק, ושיתברכו בכל המצטרך וכו'. אע"פ שמובן שכוונתם בזה אינם אליו בתור איש פרטי אלא בתור זה שזכה ויכול לסייע לההולכים בדרכי תומ"צ לעודדם שיוסיפו בזה או למסור מ"ש בספרים ומה ששמעו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שבזה מביעים הם את הברכה להצלחה בכל הפעולות שנקודתם היא הפצת היהדות בכל מקום ולכל א' בלי הבדל בין "חוטב עציך" ו"שואב מימך" ל"ראשיכים שבטיכם" (שגם הם צריכים סיוע להעלות בקודש), ושהברכות יגיעו לכל אלו שעמדו עומדים ויעמדו בקשר עם יחיד זה, שיתוסף ב"לשמש את קוני" להקריא "בשם ה' א-ל עולם" בכל מקום.משיחת י"א ניסן ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2025 Synopsis Gratitude is a fundamental thing for Jews, as we see with Adam HaRishon who was called upon to express gratitude, and as we also see with the mitzvah of bikkurim, whose purpose is to express gratitude. If it is important to express gratitude to Hashem for His kindness, then certainly one must express gratitude for the kindness he receives from another person. Therefore, when Jews come to show honor or express gratitude, blessings, and good wishes etc. to an individual, then, although the Torah already says, “I will bless those who bless you” – it is also his pleasant duty to personally express his heartfelt thanks, and his blessing that they Hashem grant them all that they need, etc. Though it is understood that their intent is not directed at this person as a private individual, but as someone who has merited the ability to assist those who follow the path of Torah and mitzvos, and to encourage them to strengthen their commitment, or to transmit to them what it says in sefarim and what was heard from my father-in-law, the Rebbe, and they are expressing their blessing for success in all matters of spreading Yiddishkeit to every place and every Jew, without distinction between “your woodcutters” and “your water carriers” and “your heads of your tribes” (who also require assistance in order to ascend in holiness). May these brachos extend to everyone who is, was, and will be connected to this individual – so that they increase in “serving their Maker” and “calling out in the name of Hashem, G-d of the world” everywhere.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2025

התוכן בענין חביתי כהן גדול [כמ"ש בשני דפ' צו] כותב הרמב"ם שאם "מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו". עפמ"ש הרגוצו'בי שמנחת חביתין שמביאין היורשין אינו הקרבן שלהם אלא של הכה"ג, יובן א) זה שהיורשין יכולים להביא החביתין מיד והרי הם "אוננים" או "אבלים" ו"אבל אינו משלח קרבנותיו". ב) מה שמשמע [מזה שהמשנה משנה מלשון הכתוב "בניו" וכותבת ש"יורשין" מביאין הקרבן] שכל היורשין, גם אלו שמצ"ע אינם ראויים להביא מנחת חביתין, כגון כהן חלל או בן בתו שהוא לוי או ישראל, יכולים להביא כאן את החביתין עבור הכה"ג. ג) מכל זה יובן מקורו של הרמב"ם שכותב שהחביתין שמביאים היורשין הם "עבור כפרתו" של הכה"ג.משיחת מוצש"פ צו ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2025 Synopsis Regarding the Kohen Gadol’s chavitin (as discussed in sheini of parashas Tzav), the Rambam writes: “If the Kohen Gadol died in the morning after he offered half of an isaron and another Kohen Gadol was not appointed, the heirs should bring an entire isaron for his atonement.” But (1) how can the heirs bring the chavitin that day, if they are mourners, who “may not send their offerings”? (2) The fact that the Mishna departs from the wording of the verse and says “his heirs” rather than “his sons” indicates that it may be brought by any of his “heirs,” including those unfit to bring a chavitin offering, such as a chalal, or a grandson of the Kohen Gadol who’s a Levi or Yisrael. How can they bring the chavitin for the Kohen Gadol? (3) What is the Rambam’s source for the idea that the heirs bring it “for his atonement”? All of this can be explained based on the Rogatchover’s explanation that the minchas chavitin brought by the heirs is not theirs, but rather the Kohen Gadol’s.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tzav 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2025 לזכות ר' משה הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ט' ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ‏ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן הוראה משם פ' צו: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות": קיום תומ"צ בזריזות - "מקדימין למצוות", ועד שזה פועל לא רק "מיד" אלא גם "ולדורות" - מיעוט רבים שנים, וביחד עם דורו ישנם ג' דורות, ואז מובטח שזה ימשיך כך לעולם, כמ"ש בגמ' בנוגע לתורה שכש"לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך" - ג' דורות, אז "התורה מחזרת על אכסני'ה שלה". ועד"ז בנוגע תוצאות התורה - מצוות. ובנוגע לפועל: להתעסק ב"מבצע פסח" ובמבצע "והשיב לב אבות על (ידי) בנים" בזריזות!משיחת י"א ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2025 Synopsis Rashi says, “‘Tzav’” always denotes urging, immediately and for future generations.” This teaches that Torah and mitzvos should be fulfilled with alacrity – “being early to perform mitzvos,” and to the extent that the alacrity has an effect not only “immediately” but also “for future generations.” “Generations” means at least two, which, together with one’s own generation, forms three generations. And when it lasts for three generations, it is guaranteed to last forever, as the Gemara says regarding Torah: When it “does not depart from your mouth, nor from the mouth of your seed, nor from the mouth of your seed’s seed” – three generations – then “the Torah returns to its lodging.” Similarly, this applies to the results of Torah, which is mitzvos. Practically speaking, this means to be involved in Mivtza Pesach, and the Mivtza of “turning the heart of the fathers back (through) the children” – with alacrity.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2025

התוכן ההוראה ממ"ש בהתחלת פ' הקרבנות [בתחילת פ' ויקרא]: "אדם כי יקריב" - כאשר האדם בא להתקרב לאלקות, הנה "מכם קרבן לה'", קודם כל עליו להקריב את עצמו. והסדר בזה הוא (כמו בעבודת הקרבנות כפשוטו) שקודם צריך לבדוק האם הוא תמים, והבדיקה צ"ל כדבר הנוגע בחיי נפשו ממש ואז יבדוק את כל פרטי מחשבה דבור ומעשה שלו ויתקן את הדברים הדורשים תיקון. ואח"ז יֵרָצה להיות קרבן - שמוציא את הדם שבבהמה, את החיות (הדם) שיש לו בענינים גשמיים (בהמה) ומשתמש בהם לעבודת ה' וכו'. וגם מי שכאשר מתבונן במעמדו ומצבו רואה שאינו תמים - ישנם חטאים שעדיין לא תיקנם "וחטאתי נגדי תמיד", ומקשה א"כ, איזה שייכות יש לו לענין הקרבנות?! ע"ז מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר בפי' "מכם" ש"מכם ובכם הדבר תלוי!" - כל אחד יכול להתקרב לאלקות! והכח ע"ז בא ע"י "ויקרא אל משה" שבכל דור!ב' חלקים ממאמר ד"ה באתי לגני תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2025 Synopsis The verse states (at the beginning of parashas Vayikra), Adam ki yakriv (“When a person will bring”) – when a person wishes to come close to G‑dliness, then mikem korban laHashem (“from you an offering to Hashem”) – he must first and foremost offer himself. The order is (just as in the physical korbanos) to begin with examining oneself to see whether he is tamim – whole – and the examination must be conducted as something that affects the very life of one’s soul, because then he will carefully scrutinize every aspect of his thought, speech, and action, and correct whatever needs perfection. Afterwards, he will be acceptable as a korban – that is, removing the “blood” from the animal, meaning his vitality in material matters, and redirecting it to be used for the service of Hashem etc. One may wonder, how he can possibly bring a korban if he sees that he is not whole – meaning he still has sins that require fixing, “my sin is always before me”? To this, my father-in-law the Rebbe added an explanation on the word mikem (“from you”) – that “it depends on and within you”: every single Jew has the ability to come close to Hashem. And the power to do it comes through “Vayikra el Moshe” in every generation.2 excerpts from maamar Basi L’Gani 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2025 לזכות זעלדא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה ו' ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

התוכן אף שמטרת כל מצוה היא לקרב את העולם לאלקות אבל בעיקר ה"ז במצות "קרבנות" [שבפ' ויקרא] ‏–‏ ששם המצווה הוא מלשון "קירוב". ועפ"י הדין ש"כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים . . חוץ מחטאת", נמצא דענין הקרבן (ותוכנו) הוא בעיקר בקרבן חטאת. ובקרבן חטאת מצינו תנאי שהאדם צ"ל "שב מידיעתו" שפירושו "לב נשבר", והרי כל הענינים הקשורים עם קרבנות (העצים והמזבח והבהמה עצמה וכהן המקריב וכו') צ"ל בשלימות ותמימים, ומובן במכ"ש שהאדם שעבורו מקריבים הקרבן-חטאת צ"ל "שלם", נמצא שהענין ד"שב מידיעתו" ‏–‏ לב נשבר ‏–‏ הוא שלימותו! ועפי"ז יובן פתגם רבותינו נשיאינו "סאיז נאָך ניטאָ קיין גאַנצערע זאַך ווי אַ צובראָכענע האַּרץ!", (וזוהי גם המעלה שבשברי לוחות).משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2025 Synopsis Although the purpose of every mitzvah is to bring the world closer to G-dliness, this is especially true of the mitzvah of korbanos [described in parashas Vayikra], whose very name connotes closeness. Based on the halacha that “All slaughtered offerings that were slaughtered not for their own sake are valid… except for the sin-offering,” it turns out that the theme of closeness is most expressed in the sin-offering. Regarding the sin-offering we find the condition that the person must “return due to his own awareness” – meaning he must have a broken heart because of his sin. Being that all aspects of a korban (the wood, the Mizbeach, the animal itself, the Kohen offering it etc.) must be complete and without blemish, certainly the person for whom the sin-offering is offered must also be whole. Therefore, it follows that his broken heart is in fact what makes him whole. This explains the saying of our Rebbeim, “There is nothing as whole as a broken heart” (and this is also the special quality of the broken Luchos).Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2025