התוכן איתא בגמ': "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח (המן) שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה". זה ששמח כשהפור נפל לחודש אדר ולא לחודש מנחם-אב ש"הוכפלו בו הצרות" החל מחטא העגל ועד חורבן ביהמ"ק, הוא, כי המן ידע שבנ"י יתפללו לה' לבטל הגזירה ולכן "שמח שמחה גדולה" כשהגורל נפל לחודש אדר שבו מת משה, והתפלות הרבות שהתפלל מר"ח עד ז' אדר, לא הצליחו לבטל הגזירה. והענין שתפילה לא עוזרת מצינו רק בחודש אדר. וע"ז אומ' הגמ' "ולא הי' יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד", ופרש"י "כדאי הלידה שתכפר על המיתה". וצ"ל הלא מיתה מבטלת הלידה ולא להיפך? והביאור: כבר בלידת משה "נתמלא הבית כולו אור" דהכוונה ל"אורה זו תורה", דענינה – למעלה משינויי זמן ומקום. [המשך יבוא].משיחת פורים ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2026 Synopsis The Gemara says, “When the lot fell on the month of Adar, [Haman] rejoiced greatly. He said: The lot has fallen for me in the month that Moshe died…” The reason he rejoiced when the lot fell on the month of Adar, rather than Menachem-Av (the month when “the troubles were doubled” including the sin of the golden calf and the destruction of the Beis Hamikdash) is as follows: Haman knew that the Jewish people were going to daven to Hashem to annul the decree. Therefore, he rejoiced when the lot fell on Adar because in Adar we find that Moshe davened at length to annul the decree (of his death on 7 Adar), yet his tefillah did not succeed. This is what the Gemara means when it says “but he did not know that on the 7th of Adar he died, and on the 7th of Adar he was born.” Rashi explains that “The birth is worthy to atone for the death,” but seemingly, the opposite is true – death undoes the effect of birth? The answer is that Moshe’s birth canceled the effect of his death because when he was born, “the entire house became filled with light” – the light of Torah,” which transcends the limitations of time and space. (To be continued.)Excerpt from sichah of Purim 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-02-2026

התוכן ברוב השנים חל ז' אדר בסמיכות לפ' תצוה. "ואתה תצוה" קאי על משה רבינו, ו"תצוה" הוא מלשון צוותא וחיבור. כלומר, להתקשר ולהתחבר עם משה. שזהו ע"י לימוד התורה, שעל ידו מתייחד האדם עם שכל התורה, "תורת משה", ובמילא עם משה. ומובן, שכאשר לומד תורה ביחד עם משה – ניתוסף בהבנה והשגה בתורה שלא בערך. ובזה ניתוסף עוד כאשר לומד תורה עם משה באופן שכתוב ב"תורת משה" עצמה – ש"כל האומר שמועה משם אומרה יהא רואה לעצמו כאילו בעל השמועה עומד כנגדו"!; יש להשתדל "להכניס" גם הזולת בלימוד התורה, ואף ה"פשוט שבפשוטים". ואדרבה – בנוגע ל"תורת משה", תורה שבכתב, השייכות לזה של ה"פשוט שבפשוטים" ש"לא ידע מאי קאמר" הוא בדיוק כמו של משה, וגם הוא חייב לברך ברכת התורה על פסוקים אלו שלומד או (עכ"פ) שומע! ומי שמנסה "לתרץ" את עצמו שצריכים תחילה ללמד את ה"פשוט שבפשוטים" אל"ף בי"ת – הרי זהו האל"ף-בי"ת שלו!משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2026 Synopsis 7 Adar usually falls in proximity to parashas Ve’atah Tetzaveh, “You shall command” – a verse that addresses Moshe Rabbeinu, and connotes a connection and bond (tzavsa vechibur) with Moshe. This connection is achieved through Torah study, which unites a person with the intellect of Torah –Toras Moshe – and therefore with Moshe himself. It is understood that when one learns Torah together with Moshe, his comprehension and grasp of Torah are elevated beyond all measure, and this is heightened even more when one learns Torah in the manner described in Torah itself: “Whoever repeats a teaching in the name of the one who said it should view himself as if the one who said it is standing before him.” One must also make an effort to bring others into Torah learning, including the simplest Jews. And in fact, when it comes to the Written Torah (Toras Moshe), the connection of even the simplest Jew (who “does not know what he is saying”) is exactly the same as Moshe’s; he too is obligated to recite the blessing over the Torah on the verses that he learns or (at least) hears. And someone who tries to excuse himself by saying that he must first teach this simple person the alef-beis – the truth is that this is his alef-beis.Excerpt from sichah of 7 Adar 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-02-2026

התוכן בנוגע להנהגת מרדכי אחרי הנס פורים מצינו דבר פלא: לאחרי שמרדכי ראה איך שע"י ניצל כלל ישראל מגזירת המן, עד שנעשה "משנה למלך" (דרגה הנעלה ביותר שאפשר להגיע בזמן הגלות), הנה במקום להמשיך ב"עסקנות ציבורית"... עלה מבבל לארץ ישראל כדי שיוכל לעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות ונהי' א' מחברי הסנהדרין! ומזה לימוד נפלא לאלו העוסקים בעסקנות ציבורית (או בקו ד"זבולון" בכלל), שכל זמן שיש להם ציווי מנשיא הדור – עליהם להמשיך בעסקנות זו ולא "לברוח מהחזית", ולעבוד מתוך קב"ע והקדמת נעשה לנשמע כחלק מ"צבאות ה'", (כמו ב"צבא" כפשוטו שלא משנה חכמתו של המפקד – לכל לראש יש למלאות את הפקודה של מי שנתמנה להיות המפקד, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות ציווי של ממה"מ הקב"ה!), אבל בשעת מעשה צ"ל אצלם תשוקה הכי גדולה לזמן שיוכלו להתיישב וללמוד תורה בהתמדה ושקידה! ובמילא ברגע שמרגיש או קיבל הוראה ברורה שהשלים עבודתו – ה"ה "עלה מבבל"! (וכן לפנ"ז – מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה).ג' חלקים משיחת מוצאי שבת פרשת שמיני ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2026 Synopsis After Mordechai’s position at the king’s gate helped save the Jewish people from Haman’s decree, and after Mordechai became second to the king (the highest possible rank one could reach during exile), instead of staying to continue his work on behalf of the public, he went up from Bavel to Eretz Yisroel to occupy himself with Torah and mitzvos and become a member of the Sanhedrin. The wondrous lesson for those involved in work on behalf of the community (or generally the path of Zevulun) is that as long as they have a directive from the Nasi HaDor, they must continue this work and not flee from the frontlines; they should carry out their mission with kabolas ol, carrying out their mission as part of Hashem’s army. But at the same time, they must feel the utmost longing for the time when they will be able to sit and learn Torah constantly and diligently. Accordingly, the moment one feels – or receives a clear directive –that his mission is complete, he should “go up from Bavel” (and even before then, he should utilize every free moment for Torah study).3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemini 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-02-2026

התוכן בשנים האחרונות נתחדש חידוש מהפכני, שע"י כמות הכי קטנה, "אטום", ניתן לפעול ברגע כמימרא שינוי עיקרי, עד לשינוי שיפעל בכל העולם כולו! וזה יכול להעשות ע"י אדם אחד, אפי' "נער קטן", בלחיצת כפתור אחד! אלא כדי שיוכל להיות ענין הבחירה, קיימת אפשרות לנצל כח זה לדברים בלתי-רצויים ר"ל, ועל האדם להשתמש בשכלו ולהתבונן ולבחור לנצל כח עצום ונפלא זה לטובת העולם והאנושות. וההוראה: הרמב"ם [בשיעור היומי] פוסק במפורש "צריך כל אדם שיראה עצמו.. וכן כל העולם חציו זכאי כו', עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". עד עתה הי' זה בבחי' "אמונה" שזהו המציאות, אבל בימינו אלו רואים דבר זה במוחש: אדם אחד יכול בפעולה אחת לפעול שינוי בכל העולם כולו! ויה"ר שבקרוב ממש יקרה המאורע שיכריע את העולם כולו לכף זכות וכו'.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2026 Synopsis In recent years a revolutionary phenomenon has emerged: with a tiny quantity of matter (an atom) it is possible to fundamentally change the entire world in a single instant. And this can be accomplished by a single person, even a “young child,” with the push of a single button. But in order to preserve free choice, the possibility also exists to use this power for undesirable things, Rachmana litzlan, and a person must use his intellect and choose to utilize this tremendous and wondrous power for the good of the world and humanity. The lesson is as follows: The Rambam rules explicitly (in today’s shiur) that “A person must see himself...and likewise the entire world, as equally balanced…If he performs one mitzvah he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings salvation and deliverance to himself and to them.” Until now, it had to be taken on faith that this is the reality. But nowadays we see tangibly how one person, with a single act, can change the entire world.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-02-2026 לזכות ר' חיים שמריהו בן לאה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו ב' אדר - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בנתינת "מחצית השקל" הי' צ"ל "ימסרנה יפה יפה" כדי שה"מחצית השקל" שלו ייעשה חלק של ממון צבור וקרבנות צבור. ועד"ז בעבודת התפלה (שכנגד עבודת הקרבנות), שלפני התפלה יש להתאחד עם הצבור ולקבל ע"ע מצות אהבת ישראל. ובא' באדר, שאז "משמיעין על השקלים", יש נתינת-כח מיוחדת לזה, והזמן מסוגל להתעורר בענין מחצית השקל כפשוטו ‏–‏ נתינת הצדקה. ב) ע"י נתינת (רק) מחצית השקל מקבלים חלק בכל קרבנות הצבור של כל השנה! וההוראה: אע"פ שעל האדם להתייגע ביותר למסור את עשר כחות נפשו לה' ("תרומה לה'"), אבל במה נחשב כל היגיעה וכו' לעומת התוצאה ‏–‏ הרי עי"ז, וע"י שמתבונן שהוא רק "מחצית השקל" ומתאחד עם יהודי נוסף‏ כדי להיות "שלם", הרי הוא בונה את ביהמ"ק הפרטי והכללי ומקריב בו את כל הקרבנות!ב' חלקים מהתוועדות אור לאדר"ח אדר-שני ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2026 Synopsis (1) The half-shekel had to be “given wholeheartedly,” so that one’s half-shekel would become part of the communal fund and the communal offerings. The same applies to the service of tefillah (which corresponds to the service of the offerings): before davening one must unite with the entire community of the Jewish people and accept upon himself the mitzvah of Ahavas Yisroel. On the first of Adar, when “a proclamation is made concerning the shekels” we are especially empowered to do this, and this is also a time of awakening regarding the function of the half-shekel in the literal sense – giving tzedakah. (2) By giving a half-shekel, one acquires a portion in all the communal offerings of the entire year. The lesson is that although it takes effort for a person to devote his “ten geirah” (i.e. the ten soul-faculties) to Hashem (“a terumah for Hashem”), the outcome is incomparably greater: when one makes this offering, and in so doing he recognizes that he is only a “half-shekel,” and that he must unite with another Jew in order to be “whole,” he builds both his personal Beis Hamikdash and the communal Beis Hamikdash, and brings all the offerings within it.2 excerpts from farbrengen of the first night of Rosh Chodesh Adar Sheini 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-02-2026 לזכות ר' גרשון הכהן בן דינה שי' בארענשטיין ליום ההולדת שלו בדר"ח אדר – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובותנדבת משפחתו שי'*לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר משה יוסף ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלו א' אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן הקביעות בש.ז. היא שאדר"ח אדר ועד"ז יום הפורים, הוא ביום השלישי, ש"הוכפל בו כי טוב – טוב לשמים וטוב לבריות". הקשר עם פורים: אף שגם בשאר המועדים מצינו גם הענין ד"טוב לבריות" – הכנסת אורחים, "אושפיזין" וכיו"ב, אבל אינה מ"מצוות היום". משא"כ בפורים, נוסף על המצוות של מקרא מגילה וכיו"ב – "טוב לשמים", הנה חלק מ"מצוות היום", ודוקא במצוות אלו "יש להרבות" (כמ"ש הרמב"ם), היא מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים – "טוב לבריות". ולכן, כאן המקום עורר ע"ד ענין ה"מבצעים" בכלל ועאכו"כ מבצע פורים, שענינם בגלוי הוא "טוב לשמים וטוב לבריות" – הוא מדבר אודות מצוות של ה' עם הזולת. ו"אין מזרזין אלא למזורזין". וכאן המקום להבהיר, דשלא כדעת המטעים ומבלבלים כאלו הענין של "מבצעים" ו"מיהו יהודי" וכיו"ב – הם ענינם של ליובאוויטש בלבד, והאמת היא שזה שייך לכלל ישראל! ואדרבה – הלואי שהם יקנאו ו"ירעשו" עוד יותר בענינים אלו וכו'.משיחת יום ג' פ' תרומה, אדר"ח אדר, ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-02-2026 Synopsis This year the first day of Rosh Chodesh Adar, as well as Purim, fall on Tuesday, when “‘it was good’ was said twice” – “good for Heaven and good for people.” The connection to Purim is as follows: Although we find an element of “good for people” in all Yomim Tovim (such as welcoming guests, the Ushpizin on Sukkos and the like), the only Yom Tov where it is “the mitzvah of the day” is Purim where, in addition to the obligations like reading the Megillah (which are “good for Heaven”), an integral part of the mitzvos of the day (and the ones that are subject to no limit, and it is “good to increase” as the Rambam writes) are the mitzvos of mishloach manos and matanos l’evyonim (“good for people”). Therefore, this is the appropriate time to once again mention the Mivtzoim in general, and particularly Mivtza Purim, all of which are “good for Heaven and good for people” – mitzvos of Hashem that are observed between one person and another. And “One urges only those who are already vigilant.” It must also be reiterated that unlike some mistakenly think and mislead others, the Mivtzoim (as well as issues like Who is a Jew etc.) are exclusively a Lubavitch concern; the truth is that they are a concern of the entire Jewish people. On the contrary: if only they would envy Lubavitch and make an even bigger ruckus about these things…Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Terumah, first day of Rosh Chodesh Adar 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-02-2026

התוכן א) הוראה ממ"ש הרמב"ם בשיעור היומי "הנוטע אילן אצל המזבח.. אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו ה"ז לוקה שנאמר לא תטע לך אשר כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך מפני שזה הי' דרך עובדי כוכבים וכו'"‏ – ‏כאשר בא ה"יצר" ואומר שהנה ישנו ענין מסויים שיש בו כדי לפעול נוי ויופי ביהדות ועי"ז לקרב את אלו התועים בדרכם וכו' ואע"פ שגם עכו"ם עושים א"ז אבל "רחמנא לבא בעי"... אומרים לו שלכל לראש עליו לברר האם בנדון זה ה"ז רצונו של הקב"ה, ואם לאו‏ – ‏אסור לעשותו! ההליכה בדרך היהדות עפ"י רצונו של הקב"ה היא היא המביאה יופי אמיתי! ב) לכאו"א מישראל מגיע שכר גדול ביותר עבור פעולותיו בקיום תומ"צ וכמ"ש בתורה אור "מצינו בנבוכדנצר בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד השי"ת פסקו לו מלוכה על כל העולם ולזרעו אחריו.. ואין לך אדם מישראל שלא כיבד את המקום בכך וכל טוב עוה"ז כדאי הוא לו"!‏‏משיחת כ"ה ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2026 Synopsis (1) Today’s Rambam states: “One who plants a tree near the Mizbeach…even if he did so to decorate the Mikdash and to beautify it, he is punished by lashes, as the verse states, ‘Do not plant for yourself an asheira or any tree near the Mizbeach of Hashem your G-d.’ Because this was the practice of idolaters…” The lesson is as follows: When the yetzer comes and claims that there is a certain idea that could bring decoration and beauty to Yiddishkeit, and attract those who have strayed etc. (and although it is done by non-Jews, it argues that “The Merciful One desires the heart” etc.), the response is: First and foremost, you must see whether this practice accords with Hashem’s will, and if it does not, it is forbidden to do it. What leads to true beauty is the path Yiddishkeit in accordance with Hashem’s will. (2) Every Jew is entitled to the greatest reward for his fulfillment of Torah and mitzvos. As it says Torah Or, “We find that Nevuchadnetzar, because he took three steps in honor of the Holy One, blessed be He, was granted kingship over the entire world for him and his descendants after him…There is no Jew who has not honored Hashem in this way, and one deserves all the good of this world.”Excerpt from sichah of 25 Nissan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-02-2026 לזכות מרת סימא בת גיטא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ט שבטלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

התוכן גם קודם עשיית המשכן הגשמי למטה היו קיימים כל עניני המשכן ברוחניות (כמ"ש בפ' תרומה "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר"), ומ"מ נצטוו בני ישראל [בתחילת פ' תרומה] לקחת י"ג (ט"ו) דברים גשמיים דוקא "זהב וכסף ונחושת וגו'" (דברים אלו נלקחו מביזת מצרים!), ולבנות משכן בעוה"ז הגשמי דוקא, ודוקא עי"ז נפעל הענין ד"ושכנתי בתוכם" - המשכת עצמות ומהות למטה! וזהו גם הענין ד"המעשה הוא העיקר", שמבלי הבט על גודל העילוי שבכוונת המצוות וכו' נדרשת מיהודי העבודה דקיום המצוות במעשה בפועל! וכמו שאת המשכן עשו מכל סוגי דברים, מ"זהב" עד ל"נחושת" כו', עד"ז יש לעשות את הדירה לו ית' בכל חלקי הבריאה, וכן את ה"משכן" הפרטי שבכל אחד בכל עניניו וכחותיו.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-02-2026 Synopsis Even before the physical Mishkan was built, all aspects of the Mishkan existed in spiritual form (as the verse states in parashas Terumah: “See and make in their form, as you are shown on the mountain”). Nevertheless, the Jewish people were commanded (at the beginning of the parashah) to specifically take thirteen (or fifteen) physical items, “gold, silver, and copper…” (which were taken from the spoils of Egypt) and to build with them a Mishkan specifically in this physical world. It is precisely in this way that Hashem “dwells among them,” meaning his Essence and Being are manifest down here. This also expresses the fact that “Action is the main thing”: however great and lofty one’s intentions in mitzvos might be, ultimately a Jew is required to actually do the mitzvos. And just as the Mishkan was made from all kinds of materials, from “gold” to “copper,” etc., so too the dwelling place for Hashem must be made with all aspects of creation. Likewise, the personal Mishkan within every Jew must be built from all of his faculties and every aspect of his life.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-02-2026

התוכן 1. הכח שאצל כל א', אפי' פשוט שבפשוטים, יתקבלו ה"משפטים" בשכלו כמו אצל הגדול שבגדולים (כפי שתורת אמת דורשת) – מבאר הפסוק בעצמו: "אשר תשים לפניהם", שקאי על משה רבינו, רעי' מהימנא. בכחו של משה יכול כל מחנך טוב שמתמסר לחינוך להצליח ולגלות את ה"עם חכם ונבון" שבכל יהודי, ובמילא יתקבלו ה"משפטים" בפנימיותו – "לפניהם". 2 . "מצוה גוררת מצוה" הוא גם במי שנמצא במקום החושך! המצוה הוא "נר מצוה" שמאיר עד שמושך עוד מצוה, ועאכו"כ אם הוא בגדר "תינוק שנשבה בין העכו"ם". לאחרונה ישנם הרוצים להוסיף קטעים חדשים בסידור התפילה (הלואי שיעשו משהו שיקיימו מצות תפלה כמו עד עתה...) ושגם נשים יהיו "רבנים"... ועד שלדעתם מי שחושב אחרת אינו ב"צורת-אדם" כי הרי אינו מתחשב בנשים ובנות... שכ"ז הוא מרידה ב"דבר הוי' זו הלכה", ואין כאן המקום להאריך בדבר המצער.ב' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-02-2026 Synopsis (1) Even the simplest Jew has the ability to receive the “Mishpatim” intellectually just like the greatest (as the Torah of truth demands), as the verse states, “…that you must set before them (lifneihem),” which is addressed to Moshe Rabbeinu, the Faithful Shepherd. With the power of Moshe, any good educator who devotes himself to it can succeed in revealing the “wise and understanding people” within every Jew, and thus the “Mishpatim” will be ingrained in every Jew’s inner self (“lipnimiyusam”). (2) The fact that “One mitzvah leads to another mitzvah” applies even to a Jew who finds himself in a place of darkness, because a mitzvah is a lamp that illuminates for him until it leads to another mitzvah – and certainly this is true for a Jew who is a “child taken captive among the nations.” Lately there are those who wish to add new passages to the siddur and who believe that women should become “rabbis” etc., to the point that in their view no respectable person can think otherwise etc. All of this constitutes a rebellion against “the word of Hashem, which is halacha” (and this is not the place to elaborate on such a painful topic).2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Mishpatim (Shekalim) 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-02-2026 לזכות חי' מרים בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו שבט - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בהמשך למ"ת מתחילה התורה דוקא עם "משפטים" – דברים המובנים עפ"י שכל, כיון שבשעת מ"ת היתה קבלת התורה באופן ד"חוקים" – למע' מגדרי השכל והעולם, והחידוש לאח"ז הוא משפטים – להביא את הענינים גם בגדרי השכל והעולם. ולכן גם בענין האחדות ישראל שהי' במ"ת לא הי' חידוש, דבענין ה"חוקים" כולם שווים ומלכתחילה לא שייך ענין של היפך השלום, ותכלית השלימות באחדות ישראל היא, כשגם בעניני שכל – "משפטים", ש"אין דעותיהם שוות", מתאחדים!משיחת מוצש"פ משפטים ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-02-2026 Synopsis At Matan Torah the Jewish people accepted the Torah in a manner of Chukim (which transcend the bounds of intellect and the bounds of the world), but immediately afterward comes the Mishpatim, which are understood logically, because the novelty is to incorporate the Torah within the framework of intellect and the framework of the world. Therefore, it is no wonder that the Jewish people were united at Matan Torah, because when it comes to Chukim, all are equal, so there is no room for the absence of peace to begin with. But the ultimate perfection of Jewish unity is when the Jewish people are united even in their intellect (Mishpatim), where “their minds are not alike.”Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Mishpatim 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-02-2026

התוכן [המשך] מקור לדבר ע"ד התועלת להתחיל "להרעיש" אודות עניני פורים ל' יום לפני פורים – הוא משנה: "באחד באדר משמיעין (שפירושו "מכריזין") על השקלים", "כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן . . באחד בניסן". ומה שאדה"ז בשו"ע אינו מזכיר – על יסוד משנה זו – גם אודות ל' יום לפני הפורים הוא – כי החיוב ד"ל' יום לפני הרגל" אינו אלא בענינים מיוחדים (כמו בנוגע לחיוב להביא ג' קרבנות ברגלים, ו"תקנה זו לא נתבטלה אף לאחר חורבן ביהמ"ק"), אבל אא"פ לקבוע חיוב כזה בנוגע לכל ענין של יהדות! אבל כדי לתקן ולהשלים את מה שחסרו בהפעולות דימי הפורים בשנה שעברה – בודאי אין "עוולה" להשתמש ב"עצה" המיוסדת על משנה זו – להתחיל "להרעיש" אודות עניני פורים ל' יום לפנ"ז! לא אדה"ז, לא נשיא דורנו ולא יצרו הטוב יבואו אליו ב"טענות", רק ה"א-ל זר אשר בקרבך"... ועוד ענין: מדובר ע"ד לעורר יהודי להוסיף בענין של שמחה – הרי אפילו אם יתברר שאין זה בגדר מצוה ומנהג וכו' מהי ה"עוולה" שבדבר?!משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-02-2026 Synopsis (Continued). Regarding the benefit of beginning to make a tumult about Purim thirty days before Purim, there is a source for it a Mishnah: “On the first of Adar, an announcement is made regarding the shekalim” so that the people will bring their shekalim by the first of Nissan. The reason the Alter Rebbe doesn’t mention anything about thirty days before Purim in his Shulchan Aruch is because the obligation of preparing thirty days before applies only to certain things (such as the obligation upon every individual to bring three korbanos on the Festivals); it would be is impossible to make it an obligation to prepare for every aspect of Yiddishkeit thirty days beforehand! However, when we see that last year we were lacking in terms of the activities related to Purim, there is certainly nothing wrong with applying this advice from the Mishna and beginning to campaign about Purim thirty days in advance. Neither the Alter Rebbe, nor the Nasi of our generation, nor one’s yetzer tov, will come with any complaints; the complaints will come only from the “foreign god who is within you”… Additionally: we are talking about inspiring another Jew to increase in something joyous. So even if it turns out that it is not exactly a mitzvah or custom etc., what is the wrongdoing in that?!Excerpt from sichah of Sunday, parashas Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-02-2026

התוכן דובר לעיל אודות הזירוז בעניני הפורים ל' יום לפני החג. המענה לשואלים היכן הוא המקור לכך?! ובפרט שאדה"ז בשו"ע בריש הל' פסח כשכותב אודות תקנת חכמים לדרוש ברבים הלכות החג ל' יום לפני החג – אינו מזכיר מאומה אודות ל' יום לפני הפורים! – המציאות היא שלאחרי כל ה"שטורעם" בעניני הפורים בשנים שעברו, ואכן פעלו "עולם ומלואו" – יכלו "להרעיש" עוד יותר, אפילו לגבי השנים והדורות שלפנ"ז! ועל השאלה מהו ההכרח לזה, ומה לא טוב אם יפעלו באותה מדה כבשנה שעברה?! ובפרט שלזה צריך להנהיג דברים חדשים – להרעיש אודות הפעולות דימי הפורים ל' יום לפנ"ז...?! – כיון שמשנה שעברה ניתוספו ענינים בלתי רצויים, הרי לא רק שמותר אלא מצווים עפ"י תורה להוסיף בעניני קדושה על מנת לבטל ענינים אלו (וכמו שזה היפך התורה לא להשתמש בתרופות חדשות שלא היו בזמן אבותינו, ומה גם שבימינו ניתוספו מחלות חדשות ר"ל)! [המשך יבוא]משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-02-2026 Synopsis Some have asked: what is the source for the practice of starting to campaign about Purim thirty days before the holiday? Especially considering that in his Shulchan Aruch, where the Alter Rebbe talks about the Rabbinic requirement of publicly expounding the laws of the festival thirty days before the festival, he doesn’t mention anything about doing so thirty days before Purim? But the reality is that even with all the noise made about Purim in previous years, and although it is true that a great deal was accomplished – the fact is that more could still have been done. And as for the question of why it is necessary to introduce new practices, when we could simply continue doing what we’ve been doing until now – the answer is that when there is a new illness in the world, chas v’shalom, you have to introduce a new cure for it. Nobody would suggest that the Torah forbids using new types of medicine (with respect to the laws of overriding Shabbos etc.) just because those medicines didn’t exist in the time of our ancestors; indeed, forbidding the use of such medicine would be contrary to Torah. Similarly, since there has been an increase over the past year in undesirable things in the world, therefore, to counter that negative increase, it is not only permissible, but an obligation according to Torah, to increase in holiness. (To be continued.)Excerpt from sichah of Sunday, parashas Sisa, Purim Katan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-02-2026

התוכן 1) מיום כ"ב בחודש ‏–‏ "בך יברך ישראל" ‏–‏ נמשך ברכה מיוחדת בכאו"א מישראל. 2) ביום היאָרצייט נעשה עלי' והסתלקות הנשמה מחדש, והעלי' היא שלא בערך לכל העליות שלפנ"ז. וזוהי השייכות לפ' יתרו שבו מדובר בענין מתן תורה שאז "פרחה נשמתן". וכמו שבמ"ת הנה מיד לאח"ז "החזירה להן הקב"ה בטל תחי'", עד"ז בענין זה יהי רצון שתיכף ומיד תהי' עלי' הכי גדולה ‏–‏ תחיית המתים וכו'. 3) ענין המיוחד של נשי ובנות ישראל שבדורנו, ובפרט אלו שזכו שכו"כ מבנות ישראל נק' על שמן. ["ובפרט אַזוינע וואָס האָבן זוכה געווען אַז כו"כ מבנות ישראל נקראות על שמן, און זיי באַווייזן אַ לעבעדיגע ביישפיל . . ווי אַזוי זיי ווערן נתחנך אין איר רוח און לויט אירע אָנווייזונגען און לויט איר ביישפיל, וואָס זי איז דאָך נתחנך געוואָרן ע"י נשיא דורנו, דעם רבי'ן דעם שווער"]. ועוד.שיחת אור לכ"ב שבט, ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-02-2026 Synopsis (1) From the 22nd day of the month (“With you (בך) Yisroel will bless”) there is a special blessing for every Jew. (2) On a yartzeit the soul once again experiences an ascent, and it is incomparably greater than all previous ascents. This is the connection to parashah Yisro, which discusses the Giving of the Torah, when “their souls took flight.” And just as at the Giving of the Torah Hashem immediately “restored it to them with the dew of resurrection,” so, too, may He immediately bring about the Resurrection of the Dead etc. (3) The Redemption will come particularly in the merit of “the righteous women of our generation,” especially one who has the merit that so many Jewish girls have been named after her, girls who are being educated in her spirit and living by her example etc.Sichah of 22 Shevat 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-02-2026

התוכן זה שרבינו גרשום נק' "מאור הגולה" קשור עם ב' תקנותיו שאין לגרש אשה בע"כ ושאין לישא ב' נשים. דבזה "האיר" את בנ"י בגלות, שהרי "אסור" לה' לגרש ח"ו את "אשתו" (בנ"י) בע"כ, והרי יהודי "אינו רוצה להיות נפרד מאלקות", ו"אסור" לו גם לישא "אשה" אחרת על "אשתו" הא'. אלא שאין להסתפק רק בזה שאין "גירושין" ח"ו, אלא צ"ל "חיי הנישואין" באופן ש"שארה כסותה ועונתה לא יגרע" [כמ"ש בראשון דפ' משפטים]. וזה נפעל ע"י תוספת שלום בין איש ואשתו למטה, עי"ז שהבית בנוי על תומ"צ. ואף ששלימות הנישואין תהי' לעת"ל, אבל גם לפני החתונה צריך ה"חתן" לתת מתנות ל"כלה", ובפרט אם עיכוב החתונה הוא "באשמתו" (והיצה"ר הוא א' הדברים שה' "מתחרט עליהם"), ה"ה צריך לזונה כפי יכולתו ומתאים ליחוסה. וזה גופא שהוא צריך לשלם כ"כ "תמיכה" "ידחוף" אותו שיהי' כבר הנישואין בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש.משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-02-2026 Synopsis It is explained in sefarim that the reason Rabbeinu Gershom is called Maor HaGolah (the “Light of the Exile”) is because of his two takanos – that one may not divorce a woman against her will, and that one may not marry two women. With these he illuminated the Jewish people in exile because they forbid Hashem from chas v’shalom “divorcing His wife” (the Jewish people) against her will (and a Jew “does not wish to be separated from G-dliness”), and from “marrying another wife.” However, it is not enough for Hashem to merely not divorce the Jewish people; He must also keep the requirements of marriage: “He shall not diminish her sustenance, her clothing, or her relations” (as the verse states at the beginning of parashas Mishpatim). And this is brought about by the Jewish people increasing in marital harmony down here, by building their homes upon the foundations of Torah and Mitzvos. Although the Nisuin (wedding) will be completed in the future, nevertheless, the groom is obligated even before the wedding to provide the bride with gifts, especially where the wedding is delayed due to his fault” (and the yetzer hara is one of the things for which Hashem is “at fault” and which He “regrets”). Hashem must therefore sustain the Jewish people according to His ability and in a manner fitting for “her lineage,” and the very fact that He must pay so much “support” will compel Him to make the wedding immediately, with the coming of the true and complete Redemption right now.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-02-2026

התוכן הגמ' פוסקת הלכה למעשה "מה להלן [בשעת מתן תורה] באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן [בשעת לימוד התורה] באימה וביראה וברתת ובזיע". ושואל כ"ק אדה"ז: איך אפשר לתבוע זאת? הרי בשעת מתן תורה הי' "וירד ה' על הסיני" ביחד עם כל המרכבה וכו' משא"כ בעת לימוד התורה היום אין את כל ה"רעש" הזה? ומתרץ: דזה שבני ישראל (משא"כ הערב רב), שהעיקר אצלם הוא הנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש, היו בשעת מ"ת "באימה וביראה וברתת ובזיע", לא הי' זה מחמת ה"רעש" של המרכבה והמלאכים וכו', אלא מחמת גילוי עצומ"ה – "אנכי ה' אלקיך וגו'" (ומזה נשתלשל גם ה"רעש" של הגוף מהמלאכים וכו'). וזה חוזר על עצמו כל פעם שיהודי לומד תורה ש"הקב"ה קורא ושונה כנגדו"! ולכן גם צריך להיות הלימוד התורה באופן של "(כ)חדשים".משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-02-2026 Synopsis The Gemara states as a practical halacha that “Just as below [at Sinai] it was with reverence, fear, quaking and trembling, so too here [any time one studies Torah] it must be with reverence, fear, quaking and trembling.” The Alter Rebbe asks: seemingly, when the Torah was given, “Hashem descended upon Mount Sinai” with the Divine Chariot and the angels etc., whereas when one studies Torah today, this whole experience is lacking. How then can a Jew be expected to study Torah in the same manner? He explains that the reason the Jewish people stood at Sinai “with reverence, fear, quaking and trembling” was not because of the experience of the Chariot and the angels, etc., but because of the revelation of Hashem’s very Essence, “I am Hashem your G-d….” (The revelation also resulted in the experience felt by the body due to the Chariot and the angels, etc., but that was secondary.) And this revelation of Hashem occurs every time a Jew studies Torah, because “the Holy One, blessed be He, reads and studies along with him.” This is why one must study Torah in a way that it is “new.”Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-02-2026

התוכן בחמישי דפ' יתרו מסופר אודות ההכנות למ"ת שלפני ששה בסיון, ואודות מעמדם ומצב של בנ"י "ביום השלישי" (ששה בסיון) לאחרי סיום ההכנות, איך שעמדו בנ"י בזמן ומקום מ"ת, "והר סיני עשן כולו" - שכבר נפעל שינוי בעולם "מפני אשר ירד עליו ה'", ועד לסיום השיעור "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". וההוראה: יהודי צריך לדעת שבכל מקום ובכל זמן עליו להיות במעמד ומצב הנ"ל ד"ביום השלישי", וכדאיתא בגמ' "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן וכו'", ומבאר אדה"ז כי זהו מפני ש"גם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני"! ועתה: כאשר יהודי מתבונן בכל הנ"ל ולוקח את הדברים לתשומת לבו - הרי נקל לתאר כיצד ענין זה יפעל עליו בנוגע למעשה בפועל!משיחת אור ליום ה' פ' יתרו, ט"ו בשבט ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-02-2026 Synopsis Chamishi of parashas Yisro recounts the preparations for the Giving of the Torah and the state of the Jewish people “on the third day” (the sixth of Sivan). At this time the Jewish people were already standing at the mountain, and “Har Sinai was smoking in its entirety,” meaning, a transformation had already taken place in the world because “Hashem had descended upon it,” to the point that “Moshe would speak, and G-d would answer him with a voice.” The lesson is that in every time and place, a Jew must be in the state of “the third day,” as the Gemara says, “Just as below [at Sinai] it was with reverence, fear, quaking and trembling, so too here…” As the Alter Rebbe explains, this is because “The Torah toil of every person and in every time is literally the word of Hashem that was spoken to Moshe at Sinai.” And when a Jew reflects on all this and takes it to heart, it is easy to imagine how this can impact him in terms of actual practice.Excerpt from sichah of Wednesday night, parashas Yisro, 15 Shevat 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-02-2026

התוכן הוראות בקשר למ"ש [ברביעי פ' יתרו] "ויחן - לשון יחיד - שם ישראל נגד ההר": 1) הדבר היחיד שיכול לאחד את כל בנ"י שלא יהי' פירוד הלבבות וכו' אע"פ ש"אין דעותיהם שוות", הוא, כשכולם מתאחדים "נגד ההר" - מרגישים שעומדים ליד הר סיני ומקבלים את התורה. כי אחדות אמיתית באה רק מאחדות הפשוטה של "אנא נפשי כתבית יהבית" - הקב"ה הכניס א"ע בתומ"צ. 2) זה ששייך הענין ד"ויחן לשון יחיד" בנוגע לתורה, שיש בה (גם) ענינים שצ"ל בהבנה ובהשגה ו"אין דעותיהם שוות", ענינים שהם שנויים במחלוקת וכו', הוא, מפני שבשעת מ"ת היו בנ"י במעמד ומצב של מסנ"פ, הקדמת נעשה לנשמע - קיבלו את כל עניני התורה לא עפ"י ההבנה וההשגה שלהם, אלא כפי שהיא מצד נותן התורה, ולכן "על כל דבור ודבור - מ"אנכי" עד "וכל אשר לרעך" - פרחה נשמתן" של כאו"א בשווה! ועד"ז צ"ל אופן לימוד התורה במשך כל הדורות כו'.ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-02-2026 Synopsis Regarding the verse (in revi’i of parashas Yisro), “Yisroel camped (vayichan, in the singular) there facing the mountain”: (1) The only thing that can unite the entire Jewish people to the point that there is no discord or division among them etc. (despite the fact that “Their minds are not alike”) is when they unite “facing the mountain” – when they have the sense that they are standing at Har Sinai and receiving the Torah. Because true unity comes only from the absolute unity of Hashem, Who placed Himself within Torah and mitzvos, “Ana nafshi kesavis yahavis” (I have written and given Myself”). (2) The reason “Vayichan in the singular” is possible in Torah (despite the fact “their minds are not alike” and therefore there are differences of opinion in Torah) is because at Matan Torah the Jewish people were in a state of mesiras nefesh, giving precedence to “We will do” before “We will listen,” meaning, they received the entire Torah not according to their understanding, but in the way the Torah exists from the perspective of the Giver of the Torah. This is why “With every utterance” – from “I am Hashem your G-d” down to “…all that belongs to your fellow” – “their souls took flight,” for every Jew equally. Similarly, Torah must be studied this way in every generation etc.2 excerpts from farbrengen of Purim 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-02-2026 לזכות הרה"ת ר׳ משה הכהן וזוגתו נחמה דינה ומשפחתם שיחיו כהן להצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות

התוכן הוצע לאחרונה לאחד את כל בנ"י עי"ז שכולם ילמדו ענין אחד בתורה, ובזה גופא – דבר השווה לכל, שזהו הענין דהלכות פסוקות – לימוד ספר הלכות – ספר היד להרמב"ם, שענינו "הלכות הלכות" ללא טעמי ההלכות (שבלימוד הטעמים ישנם חילוקים מן הקצה אל הקצה). ואע"פ שגם השו"ע של ה"בית יוסף" ענינו הלכות פסוקות, הרי לפעמים הובאו ב' דעות בלי לדעת פס"ד ברור, משא"כ בספר היד להרמב"ם. ועי"ז, האחדות בין בנ"י תהי' בענין עיקרי – תורה, וזה מהווה גם הכנה לגאולה האמיתית והשלימה עפ"י מאחז"ל "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות" – הלכות פסוקות. אופן לימוד הרמב"ם צ"ל לכל לראש להבין את ההלכות כפשוטן, וללמדן על הסדר, ורק אח"כ באופן של "לאפשא לה". ויה"ר שיתוספו אלו שיקבלו על עצמם קביעות עתים – בזמן ובנפש – בלימוד ספר הרמב"ם, ולהשפיע כך עם על אחרים.ג' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' שלח, י"ב סיון ה'תשד"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-02-2026 Synopsis It was recently proposed to unite the entire Jewish people through the study of a single part of Torah – something that is equal to all – the Rambam’s Sefer HaYad, a sefer of “individual halachos” without the reasons behind them (because when it comes to the reasons, there are differences between one Jew and another, and from one extreme to the other). This way, the Jewish people will be united in something fundamental – Torah – and this also serves as a preparation for the true and complete Redemption, as our Sages taught, “The exiles will be gathered only in the merit of the Mishnayos” (i.e., halachic rulings). Rambam should be studied first and foremost in such a way as to understand the plain meaning of the halachos, and in order; only afterwards should one study it in a manner of “increasing in it.” May it be Hashem’s will that more people join in accepting this upon themselves, to set fixed times – fixed in time and fixed in the soul – for the study of Rambam, and to influence others to do the same.3 excerpts from sichah of Monday night, parashas Shelach, 12 Sivan 5744 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-02-2026 לע"נ מרת גאלדע רחל בת ר' חייב צבי ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלה ט"ז שבט. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן סיום הרמב"ם וביאור הלכה האחרונה ברמב"ם: "ובאותו הזמן [שתהי' מציאות הזמן וגדרי העולם, וביחד עם זה יהיו חדורים בהגילויים דימות המשיח], לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה [גם לא בנוגע לאכילה ושתי' רוחניים ומלחמה דקדושה] ולא קנאה ותחרות [גם של קדושה – חידוש גדול, כי הרי מצינו שלעת"ל "כאו"א נכוה מחופתו של חבירו", שזהו"ע הקשור לכאו' עם קנאה דקדושה], שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ["טובה" ו"מעדנים" כפשוטם בריבוי מופלג, ועד"ז ברוחניות], ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד [אע"פ שישנו "עולם" מלשון "העלם והסתר", שלכן יש צורך ב"עסק" ומסחר, כי ע"י הירידה למטה נעשית עלי' גדולה ביותר, אעפ"כ תהי' הידעה בהוי', בלבד], ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים [מכיון שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ואז יקבלו שכר על עבודתם בזמן הגלות] וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם [הדרגא ד"בורא", דרגת האלקות דעולם הבריאה, נעשית בהישג-יד (ע"י ההשגה) דה"אדם", מכיון שהוא "אדמה לעליון" שלמע' מזה וכו'], שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' [ומוסיף גם סיום הפסוק – דלא כבהל' תשובה] כמים לים מכסים" [שמורה על ביטול לגמרי].משיחת עשרה בטבת – יהפך לשמחה – ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-02-2026 Synopsis The final halacha in Rambam states: “In that era (meaning the world and the boundaries of the time and space will still exist, but they will be permeated with the revelation of the days of Moshiach) there will be neither hunger nor war (not even spiritual hunger or thirst, nor wars of holiness), neither envy nor competition (not even envy of holiness, which is a novelty because we know that in the future, “each one will be burned by the canopy of his fellow,” which seemingly relates to envy of holiness), for good will flow in abundance and all the delights will be freely available as dust (abundant good and delights in both physical and spiritual matters). The occupation of the entire world will be solely to know Hashem (although there will still be a “world,” meaning concealment and hiddenness, which is why there will be a need for “occupation” and commerce, nevertheless the only pursuit will be knowledge of Hashem). Therefore, the Jews will be great sages (because they will be free to focus on the Torah and its wisdom, and they will receive the reward for their service during the time of exile) and know the (most) hidden matters, grasping the knowledge of their Creator according to the full extent of human potential (the level of the world of Beriah will be grasped by “man,” because man emulates the Supernal Man) as the verse states: ‘The world will be filled with the knowledge of Hashem (and the Rambam adds the end of the verse, unlike in the Laws of Teshuvah) as the waters cover the ocean bed’ (total bitul).”Excerpt from sichah of 10 Teves 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-02-2026

התוכן איתא במשנה "ארבעה ראשי שנים הם" וט"ו בשבט הוא א' מהם. ומזה מובן שהיום צריכים להתבונן – בנוסף להענין המיוחד ד"ראש השנה לאילן" – גם בהענין ד"ראש-השנה" שזהו הצד השווה שביניהם. תוכן ענין ה"ראש" הוא שהוא כולל את החיות של האיברים, וגם הוא המנהיג וה"מלך" על כל האיברים – גם כפי שכל א' מהם הוא במקומו. כמבואר בדא"ח בקשר לראש השנה (א' בתשרי). וזה קשור גם עם זה שבר"ה הוא הזמן ד"תמליכוני עליכם". ובנוגע לר"ה לאילן: איתא בגמ' עה"פ "כי האדם עץ השדה" שזה קאי על ת"ח, ובעצם – כל יהודי הוא "אות" וחלק בתורה, ובמילא "תופס בכולו" – הוא כל התורה. ומזה מובן שבר"ה לאילן הוא הזמן לקבל החלטות טובות על כל השנה להתקשר לתורה ביתר שאת ויתר עז, ולגדול בזה מיום ליום, שזהו הסימן של "צומח" ו"אילן" וכו'. וזה קשור במיוחד עם פ' יתרו (שקורין השבוע), פ' מתן תורה וכו'.משיחת אור ליום ו' פ' יתרו, ט"ו בשבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-02-2026 Synopsis The Mishnah states: “There are four Rosh Hashanas,” one of which is the 15th of Shevat. Since all four are called “Rosh Hashana,” it is understood that they all share the central theme of being a “Rosh Hashana,” a “Head of the year,” and therefore, 15 Shevat is a time a time to reflect not only on the specific theme of the Rosh Hashanah for trees, but also on the concept of Rosh Hashanah in general: The function of the head is that it contains the life-force of all the limbs, and serves as the leader and “king” of the entire body (as also explained in Chassidus in connection with Rosh Hashanah (1 Tishrei), when the Jewish people crown Hashem as King). Regarding the Rosh Hashanah for trees: The Gemara says that the verse “Man is a tree of the field” refers to Torah scholars. And the truth is that because every Jew is a “letter” in the Torah, and “When you grasp part of something’s essence, you grasp its entirety,” every Jew is the entire Torah. From this it is understood that the Rosh Hashanah for trees is a time to take upon oneself positive resolutions for the entire year, to strengthen one’s connection with Torah and to grow from day to day (which is the defining trait of plant-life and trees etc.). This relates particularly to parashas Yisro, in which we read about Matan Torah etc.Excerpt from sichah of Thursday night, parashas Yisro, 15 Shevat 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-02-2026 * לזכות ר' שמואל וזוגתו מרת רבקה שיחיו סלונים ליום החתונה שלהם י"ד שבטלהצלחה רבה בכל הענינים

התוכן עה"פ בחמישי דפ' בשלח "הנני ממטיר לכם מן מן השמים.. למען אנסנו הילך בתורתי או לא", איתא במדרש "מכאן שלא ניתנה תורה [לידרוש] אלא לאוכלי המן"! וצ"ל: הענין ד"אוכלי המן" בזמננו קאי על אלו שאין להם טירדת הפרנסה, בדוגמת אוכלי המן שראו כל יום איך שה' ממלא צרכיהם וכו', והרי כאו"א מחוייב בתלמוד תורה?! ויובן זה עפמ"ש בגמ' [ע"ז יט.] עה"פ "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" - "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו". והיינו, שלימוד התורה יכול להיות באופן שלומדים תורתו של ה' או באופן, נעלה יותר, שהתורה נעשית "תורתו" של האדם. וזהו דיוק הלשון "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן": למי ניתנת התורה (כי "נותן התורה" לשון הווה - כל פעם שלומד תורה ה"ז נתינת התורה כבתחילה) באופן שתקרא "על שמו", "ובתורתו יהגה", ה"ז דוקא ל"אוכלי המן" - למי שבשעה שמתיישב ללמוד תורה אין לו שום מחשבות המבלבלות (גם לא מחשבות בנוגע לפרנסה שמחוייב בזה)! וזהו לימוד התורה בשלימותו!ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשכ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2026 Synopsis On the verse (in chamishi of parashas Beshalach), “…I am going to rain down bread for you from the sky…to test them as to whether or not they will follow My Torah,” the Midrash states: “From here we learn that the Torah was given (to be expounded) only to those who ate the mann.” Seemingly, “those who eat the mann” these days refers to those who are free from worries about earning a livelihood (similar to those who ate the mann in the desert, who saw clearly that Hashem fulfilled their needs every day etc.). But seemingly, everyone is obligated in the mitzvah of Torah study? This can be understood based on the Gemara’s explanation of the verse, “His desire is in Hashem’s Torah, and in his Torah he meditates day and night” – “At first it is called by the name of the Holy One, blessed be He, but in the end it is called by one’s own name.” Meaning, one can learn Torah as Hashem’s Torah, or in a higher manner, where it becomes the person’s Torah – “his Torah.” This is why it says, “The Torah was given only to those who ate the mann”: to whom is the Torah “given” (and every time one learns Torah, it is given anew, which is why we call Hashem the “Giver of the Torah” in the present tense), in such a way that it becomes his – only to those who “eat the mann” – those who sit down to learn without any distracting thoughts (not even thoughts about earning a livelihood, which is an obligation of the Torah). This is the ultimate form of Torah study.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5727 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2026 לזכות הרה"ת ר' יהושע בן עטא דבורה שי' ליום ההולדת שלו י"ב שבט לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות מרת שרה ברכה בת חנה רבקה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג שבטלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן תוכן התחלת המאמר "באתי לגני" הוא דקודם החטא "עיקר שכינה בתחתונים היתה", ולכן נק' עולם הזה התחתון וכל פרט אשר בו נק' "גני", מקום המביא תענוג להקב"ה. ואע"פ שמאז אירעו כו"כ ענינים בלתי-רצויים שגרמו שע"י נשתנה מצב העולם, הנה זהו העבודה עכשיו לעשות לו ית' דירה באופן של "גן" בתחתונים – להחזיר את העולם לקדמותו ולעשות מכל פרט של העולם ענין שמביא תענוג להקב"ה. ומכיון שכבר הי' לעולמים נקל יותר לפעול זאת, ובלשון הגמ' "דלא הוו – חיי, דהוי – לא כ"ש". ולכן גם אין מקום לטענה האם במצב של העולם היום או במצבו האישי קיימת אפשרות לתקן את העולם – כי האמת היא שמציאותו האמיתית של העולם, כולל אותו, הוא "טוב מאד", ואין צורך אלא להחזיר את הדברים לקדמותם! וזוהי ההוראה מהתוועדות שמתקיימת ביום זה – לקבל ע"ע החלטות טובות בענין זה, לעשות לו ית' דירה בתחתונים, וכל אחד, אפי' ע"י מעשה א' שלו, יכול להצליח בזה ולהביא "ישועה והצלה" לכל העולם!ד' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-01-2026 Synopsis The beginning of the maamar Basi L’gani states that before the sin of the tree of knowledge, “the essence of the Shechinah was in the lower realms,” which is why this lowly world and every detail within it is called “My garden” – a place that brings pleasure to Hashem. Although since then there have been many undesirable events that have caused a change in the state of the world, our mission now is to once again make the world a dwelling place for Him in the lower realms – a place where every corner and detail is a garden that brings pleasure to Hashem. And since the world has already been this way in the past, it is easier to do it, as the Gemara says, “If those who never existed before come to life, does it not follow all the more so that those who did exist before will [come to life]?” Therefore, there is also no room to wonder whether, given the state of the world today, or given one’s personal state, it is really possible to fix the world, because the true state of the world, including the person himself, is “very good”; all that is needed is to restore things to their original state. This is the lesson from the farbrengen held on this day: to accept upon oneself positive resolutions in this regard – to make a dwelling place for Hashem in the lower realms, and everyone, with even one deed, can succeed in this, and bring “salvation and deliverance” to the entire world.4 excerpts from sichah of 10 Shevat 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-01-2026 לזכות ביילא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה י״א שבט - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

התוכן ב' חלקים ממאמר ד"ה באתי לגני, יו"ד שבט ה'תשכ"ו. המאמר מיוסד בעיקרו על פרק ט"ז של המשך באתי לגני ה'תש"י. ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-01-2026 Synopsis 2 excerpts from Maamar Basi L’gani, 10 Shevat 5726 – based on ch. 16 of Basi L’gani 5710 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-01-2026 לזכות התמימים שיחיו דישיבת תות"ל 770 ההולכים מידי שבוע להשתתף בשיעורי של"ה - "מיטוואָך שעה"

התוכן לקט שיחות בענין שיעורי חת"ת: 1) גם מי שיש לו שיעורים בנגלה ובחסידות וכו' – עליו לשמור על שיעורי חת"ת, ויש בהם ענינים מיוחדים וסגולות מיוחדות. 2) לימוד שיעורי חת"ת הוא סגולה לכמה ענינים; אם לא הספיקו ללמוד במשך היום – אפשר להשלים בלילה (בנוגע לחומש ותהלים יש שקו"ט אם מותר בלילה). 3) כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שהתקנה דשיעורי חת"ת היתה קיימת מכבר אלא שהוא פרסם, צוה וביקש לקיימה; אמירת תהלים לפני התפלה הוא ענין בפ"ע, כאן מדובר על אמירת שיעור חדשי בתהלים אחרי התפלה. 4) שיעורי חת"ת מיועדים לכולם – חסידים, לא-חסידים, ואפילו מי שרק "בשם ישראל יכונה"! 5) הבטחה גמורה ששמירת התקנה דשיעורי חת"ת לא תפגע בפרנסה, ואדרבה! 6) התעוררות ע"ד שמירת התקנה שכ"ק מו"ח אדמו"ר – נשיא בישראל שמסר את נפשו עבור כאו"א מכלל ישראל – פירסם והשתדל שיתקבל בכל תפוצות ישראל – שיעורי חת"ת; הוא תבע זאת, ביקש והציע, והבטיח – שאם רק ירצו, יוכלו לעשות זאת מתוך שמחה! 7) על שיעורי חת"ת שכ"ק מו"ח אדמו"ר פרסם וצווה להפיץ – אמר, שזו תקנת הבעש"ט! ע"י שמירת תקנה זו "ממשיכים" את הבעש"ט ו'בעש"ט'סקע ענינים והנהגות! 8) גם מי שלא שמר על שיעורי חת"ת עד עתה – "אין דבר העומד בפני התשובה" ויכול להתחיל מכאן ולהבא, ולפעול כך גם על אחרים.1) משיחת כ' כסלו ה'תשי"ז. 2) ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ט. 3) משיחת י"ג תמוז ה'תשכ"ט. 4) משיחת יו"ד שבט ה'תשל"ח. 5) משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"א. 6) משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ. 7) משיחת י"ח תמוז ה'תשמ"ה. 8) אור לי"ז תשרי ה'תשמ"ט. ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-01-2026 Synopsis A compilation of sichos on the topic of Chitas: (1) Even one who has regular studies in Nigleh and Chassidus etc. must also study Chitas, which contains special qualities and segulos. (2) Studying Chitas is a segulah for a number of things. If one didn’t finish during the day, he can make it up at night (though there is a discussion as to whether Chumash and Tehillim may be said at night). (3) My father-in-law, the Rebbe, said that the takanah of Chitas existed even before he introduced it, but it wasn’t publicized. Saying Tehillim before davening is not the same as Chitas; here we are talking about reciting the Tehillim for the day of the month, and after davening. (4) Chitas is for everyone: Chassidim, non-Chassidim, and even one who is “called by the name Yisroel.” (5) There is an absolute promise that studying Chitas will not detract from one’s livelihood; to the contrary, it will increase it. (6) My father-in-law – a Nasi of the Jewish people who gave up his life for every Jew – publicized the takanah of Chitas and strove to spread it to all Jewish communities; this is what he demanded and requested and recommended, and he promised that if only a person wants to, he will be able to keep the takanah with joy. (7) My father-in-law the Rebbe said that Chitas is a takanah from the Baal Shem Tov – and by keeping it, one draws down the Baal Shem Tov and Baal-Shemske things. (8) Even if one has not kept the takanah of Chitas until now, “Nothing stands in the way of teshuvah”: he can start now, and influence others to do the same.Excerpts from sichos of (1) 20 Kislev 5717; (2) 10 Shevat 5729; (3) 13 Tammuz 5729; (4) 10 Shevat 5738; (5) 10 Shevat 5741; (6) 12 Tammuz 5744; (7) 18 Tammuz 5745; (8) 17 Tishrei 5749. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-01-2026 לזכות ר' יוסף יצחק בן רייצל לאה שי' ווענגער ליום ההולדת שלו יו"ד שבטלשנת ברכה הצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן ברביעי דפ' בשלח מסופר אודות קריעת ים סוף. מסופר במדרש דזה מ"ש הקב"ה "דבר אל בנ"י ויסעו" הוא כי רצה הקב"ה שיהודי יקפוץ לים רק בגלל שכך צוה הקב"ה, ורק לאחר שנחשון בן עמינדב קפץ לים – נבקע הים, ובנ"י ניצלו ממצרים והלכו לקבלת התורה וכו' עד לכניסתם לא"י. וההוראה: גם אם רואים מסביב מניעות ועיכובים ללימוד התורה בהתמדה ושקידה ולקיום רצונו ית' בהידור, הנה כאשר מראים שמ"מ מוסרים נפש כדי לקיים את רצונו ית', אז מתבטלים בדרך ממילא כל המניעות ועיכובים. ובפרט בנוגע לתלמידי הישיבה, שכל ענינם הוא לימוד התורה וקיום מצוותי', ולפעמים נדמה להם שיש להם מניעות קשים ביותר (ובפרט מצד חבריהם הלא-טובים), ועאכו"כ לנצל גם את זמנם הפנוי מסדרי הישיבה ללימוד התורה – הנה כאשר הבחור לא נבהל מכל המניעות אלא "קופץ לים" – "נקרע הים" ומתבטלות המניעות ועיכובים, ולא עוד – אלא שרואה הצלחה בכל עניניו. משיחת אור ליום ד' פ' בשלח, י"ב שבט ה'תשכ"ו, ב"יחידות" להתלמידים שיחיו דישיבת תות"ל במאָנטרעאַל ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2026 Synopsis Revi’i of parashas Beshalach recounts the events of Kerias Yam Suf. The Midrash says that when Hashem says, “Speak to the Jewish people and let them travel,” it is because Hashem wanted a Jew to jump into the sea simply because that is what Hashem commanded. It was only after Nachshon ben Aminadav jumped into the sea that the sea split, saving the Jewish people from Egypt and enabling them to receive the Torah and build the Mishkan etc., and eventually to enter Eretz Yisroel. The lesson is that even if one sees that there are obstacles to learning Torah constantly and diligently, and to fulfilling Hashem’s will behidur, when one demonstrates that he is nevertheless prepared to have mesiras nefesh to fulfill Hashem’s will, all the obstacles and hindrances fall away automatically. This is especially true for yeshivah students, whose entire function is Torah study and doing mitzvos. While it may sometimes seem to them that they face very difficult obstacles (particularly from not-good friends), and even more so when it comes to using even their free time for Torah study – nevertheless, when a bochur is not fazed by the obstacles and instead “jumps into the sea,” then “the sea splits” – the obstacles will cease to exist, and he will see success in all his endeavors.Sichah of Tuesday night, parashas Beshalach, 12 Shevat 5726 – in Yechidus for the students of Yeshivas Tomchei Temimim Lubavitch Montreal For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2026 לע"נ מרת רבקה רחל בת ר' חיים דוב ע"ה שנור ליום היארצייט שלה ח' שבט. ת.נ.צ.ב.ה.*לזכות רבקה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה ט' שבט - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בתחילת פ' בשלח מסופר ע"ד הענין ד"ויהי בשלח פרעה את העם וגו'", שבזמן הכי קטן, "כהרף עין", נעשה שינוי מן הקצה אל הקצה – ממצב של גלות ועבדים לפרעה במשך מאות שנה למצב של גאולה "ביד רמה", עד ש"בשלח פרעה את העם" - פרעה בעצמו דאג לכך שיצאו מהגלות. וההוראה מזה לימינו אלו בנוגע לגאולה העתידה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": הן אמת שעברו ריבוי שנים בהם נמצאים בנ"י במצב של גלות, וכן בנוגע לאוה"ע, שישנם רבים שרצונם להתנהג באופן הרצוי, אלא שנמצאים במצב של גלות תחת שלטון אי-הצדק – הנה במשך זמן של "הרף עין" יכול להיות שינוי מן הקצה אל הקצה!א' השיחות דהתוועדות יו"ד שבט ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-01-2026 Synopsis The beginning of parashas Beshalach describes how “When Pharaoh sent the people out…,” they experienced a complete transformation from one extreme to the other, from hundreds of years of exile and slavery to leaving “triumphantly” to freedom, in such a way that that “Pharaoh sent the people out,” meaning Pharaoh himself made sure they left – and this happened in “the blink of an eye.” The lesson for our times regarding the future Redemption (of which it says, “Like the days of your leaving the land of Egypt, I will show them wonders”): while it is true that the Jewish people have been in exile for many years, and among the non-Jews, too, there are many who wish to act properly, but are in a state of exile under the rule of injustice – nevertheless,, in the “blink of an eye” there can be a total transformation from one extreme to the other.Sichah, Yud Shevat farbrengen, 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-01-2026 לזכות ר' ליפא מרדכי בן חוה שושנה ומשפחתו שיחיו בויארסקי ליום ההולדת שלו ו' שבט - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן [בקשר למצות תפילין שבסיום פ' בא] במענה לשאלת רבים: דעתי ברורה שכעת על כ"א להניח גם תפילין דר"ת! וכמ"ש בכתבי האריז"ל שמצד התגברות החושך בעקבתא דמשיחא וכו' ה"ז חיוב ולא רק מנהג, ועד"ז היא מסקנת כו"כ מבעלי נגלה. ובפרט שניתוסף לאחרונה בהתפשטות חכמות חיצוניות שמטמאות את המוח ובמילא צריכים תוספת מיוחדת בעבודת המוחין שזהו ענינם של תפילין‏ – ‏לשעבד הלב והמוח (וכוונה זו שבמצוות תפילין היא חלק מהמצווה). אלא שכדי לא להכשל, יש להשיג לפנ"ז תפילין דר"ת או עכ"פ להיות בטוח לפ"ז שלא יהיו לו קשיים להניח תפילין דר"ת כל יום. ויש לפרסם את זה!‏ב' חלקים משיחת פורים ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-01-2026 Synopsis [In connection with the mitzvah of tefillin discussed at the end of parashas Bo:] In response to the question asked by many, my opinion is clear: at present, everyone must also don Rabbeinu Tam’s tefillin. As it says in Kisvei Ha’Arizal, due to the intensification of the darkness in the era of the approach of Moshiach etc., donning Rabbeinu Tam’s tefillin is an obligation, not merely a custom, and a similar conclusion has been reached in many seforim according to Nigleh as well. This is especially true considering the widespread increase in recent times of secular studies: because the study of secular wisdom defiles the mind, it must be countered by an increase in the service of the mind, which is the function of tefillin – to subjugate the heart and the mind. (And this intent in the mitzvah of tefillin is an integral part of the mitzvah.) However, to avoid stumbling, one must first obtain his own pair of Rabbeinu Tam’s tefillin, or at least be certain that he will not have a problem donning them on every day. And this should be publicized.2 excerpts from sichah of Purim 5736. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-01-2026

התוכן מצוה יש לקיים בגלל שכך צוה ה', מבלי לצפות לקבלת טובה. ובאמת, עצם ההתקשרות עם ה' שע"י קיום רצונו ה"ז השכר הכי גדול שיכול להיות – "שכר מצוה מצוה" – שמתקשר עם ה', אין סוף אמיתי. אבל אעפ"כ אי"ז מבטל את הסגולה והשכר שיש לכל מצוה בעניני עוה"ז ועוה"ב. סגולת מצות תפילין היא – קשירת ושיעבוד המוח והלב והיד להוראות הפרשיות שבתפילין: "שמע ישראל .. ה' אחד", "ואהבת את ה' אלקיך וגו'", שהסימן ע"ז הוא כשזה מביא לקיום מצוות מעשיות – "וקשרתם .. וכתבתם וגו'", והעיקר – ושננתם לבניך וגו'" – שמחנך גם את הילד באופן שמתחיל ומסיים את היום בקריאת-שמע וכו'. וזוהי הסגולה שבמצות תפילין – שמסייעת ליהודי להיות מושל ושולט על התאות שבלב ועל השכל שבראש.משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-01-2026 Synopsis A mitzvah must be fulfilled because Hashem commanded so, without anticipating reward for it. And the truth is that the greatest possible “reward for a mitzvah is the mitzvah itself” – the connection to the truly Infinite One that results from the mitzvah. Still, this does not negate the unique segulah and reward every mitzvah brings, both in this world and the World to Come. The mitzvah of tefillin involves binding and subjugating the mind, heart, and hand to the directives of the passages contained within the tefillin, “Listen, Yisroel…Hashem is One,” “You shall love Hashem your G-d….” One’s love of Hashem is confirmed when he actually fulfills Hashem’s mitzvos practically, and most of all, when “You teach them to your children…” – when one educates his children to likewise begin and end their day with Kerias Shema etc. This, then, is the segulah of the mitzvah of tefillin: it helps a Jew to rule over and control the desires of the heart and the intellect of the mind.Excerpt from sichah of 19 Kislev 5728 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-01-2026 לזכות הת' שמואל הכהן שי' ראזענפעלד לרגל היכנסו לגיל המצוות ד' שבט ה'תשפ"ונדבת זקניו הרב יעקב יהודה ליב ומרת חוה שיחיו אלטיין

התוכן [המשך] איתא בגמ' סיפור נפלא בנוגע לתשובת ה' למשה רבינו (שביקש "הראני נא את כבודך") "ויאמר לא תוכל לראות את פני" – "כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה". דבזה יש הוראה לעניננו: אמנם, כדי שלא יהי' "נהמא דכיסופא" רוצה ה' שליהודי יהי' חלק ו"שותפות" בברכות שמקבל מלמעלה כמו הברכה בבנים ובנות – אבל צריך לסמוך לגמרי על רצונו ית', השותף הג', שיודע מתי הזמן הטוב ביותר לזה, וכשמערבים בזה את רצון האישי, "כשרציתי – לא רצית", חסר אז ה"כלי" לברכת ה' ש"היא תעשיר" [ובודאי שגם אז ה' "מאריך אף", ובפרט שהכוונה בההתערבות היתה לטובה וכו']. ואין להתפעל מה"מלעיגים" וגם לא מה"שכנתה" – את ה"שכנתה" יש לנצל לקיים על ידה ציווי ה', כמ"ש בשיעור חומש היומי – כי כמאמינים בה' ה"זן ומפרנס לכל" "בחן ובחסד וברחמים", יודעים שאין לזה בסיס!ב' חלקים משיחת ר"ח שבט ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-01-2026 Synopsis (Continued.) The Gemara states that when Moshe Rabbeinu asked Hashem, “Please show me Your glory,” “The Holy One, blessed be He, said to Moshe: When I wanted [to appoint you as My messenger] you did not want. And now that you want, I do not want,” and therefore “you will see My back, but My face will not be seen.” The lesson is that while it is true that Hashem wants a father and mother to have a share and a partnership in Hashem’s blessings for children (so that it won’t be “bread of shame”), nevertheless, they must rely completely on the will of Hashem – the third partner – Who knows the best time for the blessing to come. If they mix their personal feelings into the matter (“when I wanted, you did not want”), that detracts from the vessel for Hashem’s blessing. (Although Hashem is certainly “slow to anger” etc., especially because they have good intentions etc.) Nor should one be deterred by the “scoffers” or by “her neighbor” etc.; rather, the “neighbor” should be put to use to fulfill Hashem’s command, as described in today’s Chumash (“Every woman will request objects of silver and gold, and clothing, from her neighbor…and you will thus empty out Egypt”) – because one who believes that Hashem “nourishes and sustains all…with grace, kindness, and mercy” knows that there is no basis to their arguments.2 excerpts from sichah of Rosh Chodesh Shevat 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-01-2026 לזכות ר' שלום ישעי'ה בן רחל לאה שי' שוסטערמאן ליום ההולדת שלו ג' שבט – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בשלישי דפ' בא מדובר אודות ציווי ה' ש"ישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (לקיים מ"ש "ואח"כ יצאו ברכוש גדול"). בפ' שמות מצינו בזה יתרון בנוגע לנשים דוקא "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו'" (ולא מוזכר כלל אנשים). וההוראה בנוגע לקיום מצוות "פרו ורבו" ושלילת הענין של "תכנון משפחה": את הספיקות בזה ש"נדבקו" מה"שכנתה וגו'" ניתן "לשטוף" ע"י הסברה פשוטה שמובנת גם בשכל של נפה"ב ואפשר להסבירה גם ל"שכנתה": אע"פ שבנוגע לכללות הנהגת האדם נתן לו ה' בחירה חפשית לבחור בין דרך החיים לבין ההיפך ח"ו, הרי בנוגע למצוות "פרו ורבו" הנה (אע"פ שגם ההורים "שותפים" בזה, אבל) כדי שייוולד הולד בפועל ה"ז תלוי רק ב"שותף" הג' – כח הא"ס – ברכת ה' ש"היא תעשיר", ופשוט שהקב"ה יודע מתי הזמן הטוב ביותר לזה בגשמיות וברוחניות הן להורים והן לילדים! [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת ר"ח שבט ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-01-2026 Synopsis Shelishi of parashas Bo states, “Please speak to the people and let them ask to borrow, each man from his friend and every woman from her friend, items of silver and gold,” to fulfill Hashem’s promise that “afterwards they will leave with great wealth.” In parashas Shemos we find a particular advantage regarding the women, as the verse states, “A woman will request from her neighbor and from the woman in whose house she lodges etc.” without mentioning the men at all. The lesson is as follows: any doubts a Jew has regarding the mitzvah to be fruitful and multiply (due to the influence from “her neighbor” etc.) can be removed with a simple explanation that can be understood even by the animal soul and even by “her neighbor”: While Hashem gives a person free choice to decide how to conduct himself and whether to choose the path of life or chas v’shalom the opposite, nevertheless, when it comes to the mitzvah to be fruitful and multiply, while the parents are partners in the birth of their children, for a child to actually be born depends only on the third Partner, Hashem – “It is the blessing of Hashem that enriches….” And Hashem obviously knows the best time for it to happen – the best time materially and spiritually, and the best time for both the parents and the children. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Rosh Chodesh Shevat 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-01-2026

התוכן בקשר למ"ש "החודש הזה לכם ראש חדשים וגו'" [ברביעי דפ' בא] ארז"ל "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו'" – דהתורה, שענינה הוראה לבנ"י, היתה צריכה להתחיל עם ציווי לבנ"י, "ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכו'". והיינו, שהענין ד"כח מעשיו הגיד לעמו וגו'" הוא נעלה עוד יותר שלכן זהו התחלת ופתיחת התורה! והביאור: הענין ד"החודש הזה לכם" הוא עבודת הצדיקים, והענין ד"לתת להם נחלת גוים" הוא עבודת הבעלי-תשובה. ועד"ז בחיי היום-יום של כאו"א: ישנו הזמן שבו נמצא בביהכנ"ס וביהמ"ד, והזמן שבו מתעסק בעניני העולם ומברר הניצוצות שבו – "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". ועפ"י הסדר בא תחלה הענין דביהכנ"ס וביהמ"ד ואח"כ "מנהג דרך ארץ", "לימוד מביא לידי מעשה". וע"ז אומרים ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ונתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ולכן לע"ל תהי' "מעשה גדול". ולכן גם בתורה יש הענין ד"מעשה גדול" ומתחילים עם "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".ג' חלקים מהמאמר ד"ה החודש הזה לכם, ר"ח שבט ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-01-2026 Synopsis Regarding the verse (in revi’i of parashas Bo), “This month shall be for you the head of months…” our Sages said: “The Torah need only have begun from ‘This month shall be for you…’” which is a mitzvah, because the purpose of the Torah is to instruct the Jewish people. “And for what reason did it begin with Bereishis? Because ‘He declared the power of His works to His people, to give them the inheritance of nations…’” That is, “declaring the power of His works to His people” is so great that it is the beginning of the Torah. The reason is because the mitzvah of “This month shall be for you” corresponds to the service of tzaddikim, while “giving them the inheritance of nations” corresponds to the service of the baalei teshuvah. The same applies to everyone’s daily life: Every day there is the time one spends in shul and in the beis midrash, and the time one spends “conducting himself in the way of the world,” engaging with and refining physicality. The order is that first comes the shul and beis midrash, and then comes worldly matters – “Study leads to action.” But of this it says, “Last in creation, first in thought”: Hashem desired a dwelling place in the lower realms, and therefore in the future “action will be greater.” This is why the Torah begins with “He declared the power of His deeds to His people, to give them the inheritance of nations.”3 excerpts from Maamar Hachodesh Hazeh Lachem 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-01-2026 לע”נ ר' יואל זוסמאן ב"ר יצחק מנחם הכהן ענגעל ליום היארצייט שלו ר"ח שבט. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

התוכן 1) הצורך בחכמות חיצוניות אינו אלא בשביל התועלת בעבודת ה'. ולכן, האפשרות לקושיא מצד חכמות חיצוניות אינה אלא במקום שיש תירוץ ע"ז בחכמה דקדושה. אמנם, התכלית היא לנצל את החכמות החיצוניות עצמם שעל ידם תתורץ קושיא על קדושה. (מובן ופשוט שאין זה הכשר ח"ו ללימוד חכמות חיצוניות.... כוונת הדברים היא רק לאלה שמאיזו סיבה למדו כבר חכמות חיצוניות, שעליהם לנצלן להחזקת היהדות). 2) יש עסק "ביטוח חיים". במקום לילך ולהכריז "מי האיש החפץ חיים", שיש לו עצה לאריכות ימים (כמסופר בגמ'), הוא (כיון שזקוק לפרנסה) הולך ומכריז להיפך – שצריך לדאוג ולהסדיר עכשיו מה יקרה אם ח"ו לא יאריך ימים, ובמילא כדאי לשלם סכום מסויים בכל שנה שבבוא הזמן ח"ו תשלם חברת הביטוח עבורו וכו'. אבל באמת, אפי' חברת הביטוח עצמה רוצה שלקוחותי' יאריכו ימים...! הלימוד בעבודת ה': רצונה האמיתית של הנשמה היא לא להמית את הגוף ונפה"ב. ענין "הזכרת יום המיתה" צ"ל רק בלית ברירה כיש צורך להפחיד את הגוף ונפה"ב. ועיקרה של הפחדה זו אינה אלא כדי להוציא מהגוף את ה"תשלום" שצריכים לשלם להקב"ה מידי יום ע"י לימוד התורה וקיום המצוות מתוך שמירת בריאות הגוף לאויוש"ט. 1) משיחת פורים ה'תשי"א 2) א' השיחות דהתוועדות חג הגאולה י"ב תמוז, ה'תשי"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-01-2026 Synopsis (1) The need for secular wisdom is only to be used for Divine service. Therefore, a question rising from secular wisdom can exist only when there is an answer to it in holy wisdom. But the ultimate purpose of secular wisdom is to utilize the wisdom itself for holiness. (Obviously, this isn’t chas v’shalom a stamp of approval for the study of secular wisdom; the intent is only that those who, for whatever reason, have already studied secular wisdom should use it to strengthen Yiddishkeit.) (2) These days there is a business of selling “life insurance.” Instead of going around and proclaiming, “Who is the man who desires life” and offering advice for long life (like the story in the Gemara), a person goes around (because he needs a livelihood) and proclaims the opposite: that one must make arrangements in case chas v’shalom he doesn’t live a long life, by paying a certain amount every year so that if chas v’shalom something happens, the insurance company will make a payout etc. But the truth is that even the insurance company itself wants its clients to live long lives….The lesson for Divine service: The true desire of the soul is not to cause the death of the body and the animal soul. The practice of “reminding oneself of the day of death” is only to be used as a last resort, when there is a need to frighten the body and the animal soul. And the primary purpose of frightening the body this way is only to extract the “payment” it must pay to Hashem every day by studying Torah and keeping mitzvos, while preserving the health of the body for many long and good years.(1) Excerpt from sichah of Purim 5711; (2) sichah of 12 Tammuz 5711 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-01-2026 לזכות יוסף הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ח טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי' ‏

התוכן התוועדות זו קשורה עם שבת מבה"ח שבט. בדורנו זה ניתוסף בו ענין מיוחד‏ – ‏יום ההילולא של עשירי בשבט. בנוגע ליום ההילולא כותב אדה"ז שאז עולה "פעולתו אשר עבד בה", וזה פסוק בהפטורת פ' וארא שבו מדובר אודות ענינים דלעו"ז והפיכתם לעניני קדושה, שזוהי כללות הכוונה בירידת הנשמה בגוף בכלל, ובגלות בפרט. וזוהי ההכנה ל"אנכי אעלך גם עלה" בגאולה אמיתית והשלימה. ובשבת זו מברכים את החודש בשש הענינים "לששון ולשמחה וכו'" ומסיימים "ונאמר אמן"‏ – ‏שזה באופן נצחי גם בעוה"ז, ובמילא ההכנה לזה צ"ל עבודה באופן של תקיפות והחלטיות ש"לא ישוב לכסלה עוד". והדרך לעבודה זו כבר סלולה ע"י נשיאי ישראל עד לשלשת האבות‏ – ‏"וארא אל אברהם וגו'", וכמ"ש כמ"פ הכוונה בפרש"י על פסוק זה "אל האבות"‏ – ‏להדגיש שהיותם ה"אבות" דכ"א‏ – ‏הצד השווה ביניהם‏ – ‏זה מה שנוגע ליצי"מ ולגאולה העתידה וכו'.משיחת מוצש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-01-2026 Synopsis This farbrengen is in connection with the Shabbos preceding the month of Shevat, which has many unique themes, including, in our generation, the yom hilula of my father-in-law, the Rebbe, on 10 Shevat. The Alter Rebbe writes that on a tzaddik’s yom hilula, “the work in which he worked” ascends above etc.; citing a verse from the haftorah of Parashas Va’eira, which discusses the transformation of kelipah to holiness, which is the general purpose of the soul’s decent into the body in general, and its decent into exile in particular. And this what prepares for the time when “I will also bring you up again,” upon the true and complete Redemption. On this Shabbos we bless the new month with the six expressions, “for gladness and for joy…,” and we conclude with “and let us say Amen,” which confirms it an eternal reality even in this world; therefore, the way to prepare for this is also to decide firmly and resolutely to “never to return to foolishness again.” The path for this service has already been paved by the Nesi’im of the Jewish people, going all the way back to the three Avos – “I appeared to Avraham, etc.”; meaning, as Rashi explains, “to the Avos,” emphasizing that what is relevant to the Exodus from Egypt and the future Redemption is the quality shared equally by Avraham, Yitzchak, and Yaakov – the fact that they are the Avos of every Jew.Excerpt from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Va’eira, 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-01-2026

התוכן [המשך] בהתחשב עם העובדה שאין דבר יקר יותר כענין הזמן, וכאשר אינם מנצלים אותו כדרוש ה"ז אבידה שאא"פ להחזירה, ובכל זאת, כאשר מגיע יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן, לוקחים משך זמן כדי להתוועד ולהתבונן ב"כל עמלו אשר עמל בו במשך כל ימי חייו", מובן, שזהו ע"מ שזה יביא לידי מעשה בפועל ש"הוא העיקר". ואופן העשי' צ"ל שזה יפעול גם "בקרב הארץ": שגם כאשר נמצאים בחושך כפול ומכופל של עקבתא דמשיחא, לא נבהלים, אלא פועלים בהפצת היהדות בכלל והפצת המייענות במיוחד באופן של "גזירתי בתחתונים" ובשמחה ובטוב לבב! וזוהי המסקנא הראשונה ש"מצדיקה" את הזמן שלוקחים עבור ההתוועדות, שעי"ז יתווסף שלא בערך ב"עמלו אשר עמל בו", שהעיקר בזה הוא את "הנפש אשר עשו", באופן ש"פועל ישועות בקרב הארץ". ומ"ישועות" הפרטיים אלו בהפצת היהדות והמייענות, יבואו לגאולה האמיתית והשלימה. משיחת אור ליום ד' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-01-2026 Synopsis [Continued] Although there is nothing more precious than time, we take time on the Alter Rebbe’s yom hilulah to farbreng and to reflect upon “all the work that he toiled throughout all the days of his life,” in a way that results in action. And the action must be done in a way that has an effect even “in the midst of the land,” meaning: even when one finds himself in the doubled and redoubled darkness of the time of the footsteps of Moshiach, one is not deterred, but rather engages in spreading Yiddishkeit in general, and the wellsprings of Chassidus in particular, in such a way that “My decree is kept in the lower realm,” and with joy and gladness of heart. This is the first takeaway that justifies the time spent on this farbrengen: the fact that it will lead to an immeasurable increase in “the work in which he toiled,” which primarily is “the souls he amassed,” and in a way that “works salvations in the midst of the land.” And from these individual “salvations” in spreading Yiddishkeit and the wellsprings of Chassidus, we will come to the true and complete Redemption.Excerpt from sichah of Wednesday night, parashas Va’eira, 24 Teves 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-01-2026

התוכן אדה"ז כותב בעצמו באגה"ק דביום ההילולא "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו .. מתגלה ומאיר .. ופועל ישועות בקרב הארץ". ומפרש רש"י [דהוא מפרש "פשוטו של מקרא", והרי דוקא על פשוטו של מקרא נאמר ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", משא"כ רמז דרוש וסוד, אף שבודאי הם אמת, אבל יכולים להיות בגדר של "יוצא" מידי מקרא] בסיום חמישי דפ' וארא עה"פ "כי אני ה' בקרב הארץ": "אע"פ ששכינתי בשמים – גזרתי מתקיימת בתחתונים". והיינו – מן הקצה אל הקצה: "שכינתי בשמים" כולל גם דרגא הכי נעלית בשמים, ומ"מ "גזרתי מתקיימת בתחתונים", דהכוונה כאן היא למצרים – ערות הארץ! דדוקא "כל הגבוה גבוה יותר – יורד למטה מטה יותר". והנה בין "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" של אדה"ז הנה "הנפש אשר עשו" הוא העיקר. דהגם שהוא כתב את התניא ושו"ע וכו', הרי עפ"י מאחז"ל "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", כולל לתורה, היינו שהקשר בין הקב"ה וישראל הוא נעלה יותר מהקשר עם התורה, ועד"ז בנוגע לאדה"ז ש"דומין לבוראן", שאע"פ שהכניס את עצמו גם בתורתו, אבל אי"ז מגיע לפעולתו עם בנ"י – "הנפש אשר עשו" [המשך יבוא].משיחת אור ליום ד' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-01-2026 Synopsis The Alter Rebbe himself writes in Iggeres HaKodesh that on the day of a tzaddik’s hilulah “all his deeds, his Torah, and his service that he worked all the days of his life…are revealed and shine…and work salvations in the midst of the land.” On the words (at the end of chamishi of parashas Va’iera), “that I am Hashem in the midst of the land,” Rashi (who explains the “simple meaning of the verse,” from which “a verse never departs,” in contrast to remez, derush, and sod, which are certainly true, but from which a verse may still “depart”) states, “Though My presence is in heaven, My decree takes effect in the lower realm.” Meaning, it goes from one extreme to the other: “My presence is in heaven” includes even the loftiest levels of heaven, but nevertheless, “My decree takes effect in the lower realm,” which refers to Egypt, the lowliest place on earth. Because “the higher something is, the lower it descends.” Regarding the Alter Rebbe, his primary “deeds, Torah, and service that he worked all the days of his life” is “the souls that he acquired.” Although he wrote the Tanya and the Shulchan Aruch etc., the Sages taught, “the thought of the Jewish people preceded everything,” including Torah, meaning that the bond between Hashem and the Jewish people is higher than His bond with Torah, and the same is true of the Alter Rebbe (because “Tzaddikim are similar to their Creator”): although he certainly invested himself in his Torah teachings, that doesn’t reach the level of his influence on the Jewish people, “the souls that he acquired.” (To be continued.)Excerpt from sichah of Tuesday night, parashas Va’eira, 24 Teves 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-01-2026 לזכות הת' דובער שי' יוניק ליום ההולדת שלו כ"ה טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן [המשך] ועד"ז מצינו הדגשה מיוחדת במעשה בפועל אצל אדה"ז בתפילה: כידוע גדול ההפלאה בעבודת התפילה של אדה"ז וכו'. ב"ואהבת לרעך כמוך" ברוחניות: בהוראת הרב המגיד כתב את השו"ע (אע"פ שחשש מהאחריות וכו') שממנו הוראה יוצאה לכאו"א מישראל בחיי היום יום (ואף שמצינו גם שו"ת בהלכה משאר רבותינו נשיאינו, אבל זה לא נתפשט בכל תפוצות ישראל כ"שו"ע הרב"). בפנימיות התורה: כתיבת ספר התניא, "ספר של בינונים", ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך". ומכ"ז רואים איך שאדה"ז הוריד את כללות שיטתו ופרטי' במעשה בחייו האישיים. וההוראה: אע"פ ש"מי ידמה לו ומי ישוה לו" לאדה"ז, אבל מכיון שהוא "רועה נאמן", ושיטתו שייכת לכל ישראל – ה"ז מוכיח שכל אחד יכול ללמוד מזה וכו'. משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-01-2026 Synopsis (Continued.) Similarly, we find a special emphasis on actual practice in the Alter Rebbe’s conduct in tefillah, as known regarding the Alter Rebbe’s extraordinary avodas hatefillah etc. And with regards to Ahavas Yisroel in the spiritual sense, as seen in the fact that, at the Magid’s request, and despite his concern about taking such a responsibility, the Alter Rebbe authored the Shulchan Aruch, which provides halachic rulings for every Jew’s daily life. (Although the other Rebbeim also authored halachic responsa, they did not become as widespread among all Jewish communities as the Shulchan Aruch HaRav.) And with regards to the inner dimension of Torah, the Alter Rebbe authored the Sefer HaTanya, the “Sefer for Beinonim,” which “is the level of every person, and every person should strive for it.” From all of this we see how the Alter Rebbe embodied his approach, generally and specifically, practically in his personal life. And while “who can be likened to him and who is equal to” the Alter Rebbe, nevertheless, since he is a “faithful shepherd,” and his approach is relevant to every Jew – that proves that everyone can learn from it.Excerpt from sichah of 19 Kislev 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-01-2026 לזכות שטערנא שרה בת נחמה דינה תחי' ליום ההולדת שלה כ"ד-כ"ה טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן אדה"ז ייסד את שיטת חב"ד שמראה איך אפשר לפעול שכל כחות הנפש, וגם הגוף, יהיו חדורים בעבודת ה' (באופן של "פדה בשלום נפשי"), ולכן אצלו רואים זאת בגלוי ובהדגשה במעשה בפועל. ולכן דוקא אצלו רואים כמה דברים שבאו במעשה בפועל מה שלא רואים אצל שאר רבותינו נשיאנו. ולדוגמא – בתורה: הוא בעצמו הי' הבעל-קורא בפועל! הוא הי' מודד בעצמו את שיעורים ומדות השונים של התורה! בגמילות חסדים: את כל הנדוניא שלו שקיבל לאחרי החתונה ניצל כדי לעזור ליהודים לבסס א"ע במלאכה המפרנסת את בעלי' וכו' – "ואהבת לרעך כמוך" למע' ממדידה והגבלה במעשה בפועל! [המשך יבוא]משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-01-2026 Synopsis The Alter Rebbe founded the Chabad approach, which demonstrates how all the soul faculties, as well as the body, can be imbued with the service of Hashem (in the manner expressed by the verse, “He redeemed my soul in peace”). Therefore we find that this trait was embodied openly in the way the Alter Rebbe lived his life in practice, in a number of ways that were not seen openly in the conduct of the other Rebbeim. For example, in Torah, the Alter Rebbe actually served as the baal korei, and he actually took measurements to determine the precise amounts of the Torah measurements. In gemilus chassadim, he actually took his entire wedding dowry and used it to help Jews establish themselves financially etc., fulfilling the mitzvah to “Love your fellow like yourself” in a matter that surpassed all measure and limitation. (To be continued.)Excerpt from sichah of 19 Kislev 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-01-2026

התוכן "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב גו'" [תחילת פ' וארא], ומביא אדה"ז בתו"א ש"וארא" הוא גם לשון הוה, שגם בזמן הגלות, שנמשל לזמן העיבור שאז יש לולד כל חיתוך האיברים אלא שאינם פועלים פעולתם, ועד"ז העיניים ואזניים הרוחניים של בנ"י בזמן הגלות אינם פועלים פעולתם – לראות את הדבר הוי' שבכל דבר וש"אין עוד מלבדו" ועד"ז בנוגע לשמיעה ונשימה כו', ולכן קיום המצוות הוא באופן ד"מצות אנשים מלומדה" כו' – הנה "בחסד הוי' עלינו" נותן לנו כח לעורר את העבודה ד"אברהם" (אהבה) "יצחק" (יראה) ו"יעקב" (רחמים) גם בזמן הגלות. אלא שאי"ז שלימות העבודה מכיון שהוא עדיין בבחי' "יש מי שאוהב" ועד"ז ביראה וכו' – "ושמי הוי' לא נודעתי להם". תכלית שלימות העבודה היא, כהמשך הכתוב, "לכן אמור לבנ"י אני הוי'" – שמשה רבינו, שענינו ביטול, וכל מציאותו הוא בחי' "אני הוי'", ממשיך א"ז לבנ"י. ובפרטיות זוהי העבודה דלימוד התורה. ועיכ"ז באים לשלימות הגילוי ד"אני הוי'" לעת"ל.ג' חלקים ממאמר ד"ה וארא אל אברהם מוצש"פ וארא ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-01-2026 Synopsis (The verse states at the beginning of parashas Va’eira:) “I appeared to Avraham, to Yitzchok, and to Yaakov….” The Alter Rebbe states in Torah Or that “Va’eira” is also meant in the present tense, meaning that although the exile is likened to the state of pregnancy, because just as the fetus’s limbs have formed but do not yet function, so too, during exile the spiritual eyes and ears of the Jewish people exist but do not function properly: they don’t see the word of Hashem within everything and the reality that “There is nothing besides Him” etc. – nevertheless, “by Hashem’s kindness upon us,” He gives us the strength to awaken within ourselves the service of Avraham (love), Yitzchok (fear), and Yaakov (compassion) even during the exile. But this is not the ultimate form of service, because there is still “an entity who loves” etc., as the verse says: “I was not manifest to them by My Name Havayah.” The ultimate form of service is expressed in the verse, “Therefore, say to the Jewish people: I am Havayah” – meaning that Moshe Rabbeinu, whose essence is bitul, and whose entire being is that of “I am Havayah,” transmits this level to the Jewish people. In particular, this means the service of Torah study. In this way we come to the ultimate revelation of “I am Havayah,” with the coming of Moshiach.3 excerpts from maamar Va’eira el Avraham, Motzaei Shabbos parashas Va’eira, 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-01-2026 לע”נ הבחור אפרים אליעזר ב"ר מנחם ע"ה דבורקן ליום היארצייט שלו כ"א טבת. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת אחיו ר' ‏ארי שי' דבורקן

התוכן "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה" [הפטורת פ' שמות]. ומדייק אדה"ז בתו"א מהי השייכות בין "הבאים [מצרימה]" להמשך הכתוב "ישרש יעקב וגו'". וממשיך שם "הנה כתיב כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל", וצלה"ב מה שדוקא ביעקב נאמר בריאה, אף ששם ישראל הוא נעלה יותר ובו נאמר יצירה? ולהבין זה מקדים דכוונת ירידת הנשמה בגוף היא – לצורך עלי' שלא בערך ע"י עבודתה בעוה"ז התחתון. וזהו מה ש"מצוות" נמשלו ל"פירות", דכשם שצמיחת הפירי הוא ע"י השרשת הגרעין במקום הראוי לזריעה – בארץ דוקא, עד"ז צמיחת המצוות הוא דוקא כאשר הן נזרעות ומתקיימות בבני ישראל – "כי תהיו אתם ארץ חפץ", ודוקא בארץ הלזו התחתונה ע"י נשמה בגוף, בחי' יעקב – יו"ד עקב. וזוהי ההוראה והנתינת-כח מלימוד הפסוק "הבאים ישרש וגו'" בתורה: צריכים לדעת שתכלית ירידת נשמתו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא – הבאים עכשיו למיצרים וגבולים דסדר השתלשלות ודגלות וכו' – היא "ישרש", "ער זאָל דורכנעמן דעם ארץ" עד שיתגלה שהיא "ארץ חפץ", ע"י שהוא בבחי' הביטול ד"יעקב", עד ש"יציץ ופרח ישראל וגו'". והלימוד מביא לידי מעשה – שלא מתפעלים מ"מצרים", ואדרבה – דוקא מהחושך כפול ומכופל שנמצאים בו – נעשה העלי' שלא בערך בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו. ב' חלקים ממאמר ד"ה הבאים ישרש יעקב, כ"ד טבת ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-01-2026 Synopsis (The haftorah of parashas Shemos begins:) “Those who came, whom Yaakov caused to take root; Yisroel budded and blossomed, and the face of the earth was filled with produce.” In Torah Or, addressing the connection between “those who came [to Egypt – Rashi]” and “Yaakov taking root,” the Alter Rebbe quotes the verse “So says Hashem: Your Creator, Yaakov, and the One Who formed you, Yisroel,” and asks why the verse associates Yaakov with the world of Beriah (בוראך – “Your Creator”) and Yisroel with the world of Yetzirah (יוצרך – “the One Who formed You”), if the name Yisroel is higher? To answer this, the Alter Rebbe explains that the purpose of the soul’s descent into the body is to achieve an incomparably greater ascent through its service in this lowest world. This is why mitzvos are likened to “fruit”: just as fruits grow when a seed takes root, and only in fertile ground, so too mitzvos can only “grow” when they are sown in and performed by the Jewish people (the “land of desire”) – only in this lowest physical world, where the soul is clothed in the body, the level of “Yaakov” – “yud-akev” (“heel”). This is the message and empowerment from the verse “Those who came etc.”: One must know that the ultimate purpose of the soul’s descent “from a high rooftop to a deep pit” (“coming to Egypt,” meaning the confines and limitations of the world and exile, etc.) is to “take root” – to permeate the land until it is revealed that it is a “land of desire” – through the bittul of “Yaakov,” which cause “Yisroel to bud and blossom” etc. And study leads to action, such that one is not deterred by Egypt; on the contrary, it is specifically through the doubled and redoubled darkness of exile that we will come to the ultimate ascent very soon, with the coming Moshiach Tzidkeinu.2 excerpts from maamar Haba’im Yashresh Yaakov, 24 Teves 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-01-2026 לזכות ר' נפתלי ב"ר שלמה ע"ה אבן חיים ליום היארצייט שלו כ' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם שי' אבן חיים

התוכן 1) בהמשך לההתעוררות לאחרונה ע"ד לימוד שיעור יומי בספר "משנה תורה" להרמב"ם, הרי בעמדנו ביום ההילולא שלו יש לנצל יום זכאי זה כדי לעורר ע"ד השתדלות נוספת בפירסום הענין בכל מקום. ולהעיר ע"ד הקשר בין הרמב"ם לאדה"ז עפ"י הקס"ד שיום ההילולא של הרמב"ם הוא בכ"ד טבת – יום ההילולא של אדה"ז [ובפרט בש.ז. שכ' טבת הוא ביום א' בשבוע, שכולל כל ימות השבוע, כולל יום כ"ד טבת]. 2) "והמעשה הוא העיקר": יש לעשות "שטורעם" ע"ד הפצת התורה והמעיינות. ובפשטות – לקרב מספר הכי גדול של יהודים ללימוד נגלה דתורה, ובפרט לימוד הרמב"ם, וללימוד פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות – בדרושי רבותינו נשיאינו. עד שהלימוד הוא באופן שזה נעשה כל מציאותו "כמים לים מכסים".ב' חלקים מהתוועדות כ' טבת ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-01-2026 Synopsis (1) The auspicious day of the Rambam’s hilula on 20 Teves should be utilized to further spread everywhere the practice of studying the Rambam’s Mishneh Torah daily. There is a unique connection between the Rambam and the Alter Rebbe in that there is an opinion that the Rambam’s hilula was also on 24 Teves, like the Alter Rebbe’s. (And the connection is especially emphasized on a year like this, when 20 Teves falls on a Sunday, which encompasses all the days of the coming week, including 24 Teves). (2) And “action is the main thing”: a shturem should be made in spreading Torah and spreading the wellsprings of Chassidus. In simple terms, this means drawing as many Jews as possible to the study of the revealed dimension of Torah, especially the study of Rambam, and to the study of the inner dimension of Torah, as explained in the teachings Chassidus, and in such a way that this becomes one’s entire being, “as water covers the sea.”2 excerpts from farbrengen of 20 Teves 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-01-2026

התוכן [בי"ב תמוז תש"א אמר מו"ח אדמו"ר שיום זה חוגגים ג' סוגי בנ"י: הוא בעצמו (נשיא בישראל), חסידי חב"ד ו"שומרי תורה ומצוות בכלל"] גם לשני סוגים הראשונים ישנה ההוראה מהסוג של "שומר תורה ומצוות בכלל": גם מי שעסוק בעניני הכלל‏ – ‏הוא "נשיא" בענינו, מדריך את משפחתו, הקהילה, העיר או את המדינה וכיו"ב‏ – ‏יש לו את ההוראה של "שומר תורה ומצוות בכלל": אין לו לשכוח על עצמו כאיש פרטי שהוא צריך בעצמו לקבוע עתים לתורה וכו', ועד"ז בנוגע לבני הקהילה וכיו"ב‏ – ‏לא להסתפק בלדאוג לענינים הכלליים של הקהילה, אלא לדאוג לכאו"א מבני הקהילה בפרט! וזה הי' מבחן האחרון של משה רבינו שהוא ראוי להיות רועה נאמן של ישראל, כמסופר במדרש עה"פ [ברביעי דפ' שמות] "ומשה הי' רועה" שדאגת משה רבינו לשה אחד שברחה מעדרו זו היתה ההוכחה שהוא "רועה נאמן"!‏משיחת י"ב תמוז ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-01-2026 Synopsis (On 12 Tammuz, 5701 (1941), my father-in-law, the Rebbe, said that 12 Tammuz is celebrated by three categories of Jews: (1) The Rebbe himself (a Nasi of the Jewish people); (2) Chabad chassidim; and (3) “those who keep Torah and mitzvos in general.” Even the first two categories have a lesson to learn from “those who keep Torah and mitzvos in general”: Even if one is involved in tending to matters of the general public, meaning he is a “Nasi” to his family, community, city, or country etc.– he must not forget about himself as a private individual, and he must set fixed times for personal Torah study etc. Similarly, he must not suffice with tending to the general needs of the community, but must also concern himself with the needs of each person individually. And as the Midrash says on the verse (in revi’i of parashas Shemos), “Moshe was a shepherd,” this was the final test that proved that Moshe Rabbeinu was fit to be the shepherd of the entire Jewish people: when he ran after a lone sheep that had run away from the flock.Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-01-2026 לזכות מרישה מרים בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום הולדת שלה ח"י טבתלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏*לע"נ מרת לאה בת ר' יעקב ע"ה ליום היארצייט שלה ח"י טבת. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן הוראה ממ"ש בשלישי פ' שמות "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו", שדבר הראשון ש(מסופר בתורה ש)משה רבינו עשה כשגדל הוא - לצאת מבית פרעה, שם לא הי' חסר לו כלום וכו', לחפש אולי יש יהודי שסובל, וכשרואה שיכול להיות שגוי (או "גוישקייט") יכה יהודי (או אידישקייט) מעמיד את עצמו בסכנה לעזור לו וכו'. ויתירה מזו: מתוך כל הששים רבוא מישראל וכו' הנה הוא מעמיד א"ע בסכנה דוקא עבור ה"פחות שבפחותים" שבישראל - שלומית בת דברי (כמובא במדרש), ה"אחת היתה ופרסמה הכתוב"! ו"הוראה הכי נפלאה" שבכל זה.משיחת מוצש"ק פ' שמות, מבה"ח שבט, אור לכ"ד טבת ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-01-2026 Synopsis The verse states in shelishi of parashas Shemos, “Moshe grew and he went out to his brethren and he saw their suffering, and he saw an Egyptian man striking a Hebrew man of his brethren.” That is, the very first thing Moshe Rabbeinu does after growing up is to leave Pharaoh’s palace, where he lacked nothing, etc., to go out and see whether there is a Jew suffering. And when he sees that it is possible for a goy to strike a Jew (or for goyishkeit to “strike” Yiddishkeit), he puts himself in danger to help him. Moreover: Moshe puts himself in danger specifically for a Jew who is on the lowest level, Shlomis bas Divri (as the Midrash says), who was the only “one, and the Torah publicized her.” And all of this serves as a wondrous lesson for every Jew.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Shemos, 23 Teves, 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-01-2026 לזכות שיינא רוחמה בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ז טבתלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן עה"פ [בשני דפ' שמות] "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" מפרש"י ש"פרוש הי' ממנה מפני גזירת פרעה וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזירתך קשה משל פרעה . . והחזירה וכו'", שדוקא בת קטנה מישראל חיזקה את הבטחון של עמרם "גדול הדור" וכו'. ומכאן ההוראה ע"ד חלק החשוב שיש לנשי ישראל להשפיע על בעליהם באופן של "איזוהי אשה כשירה‏ – ‏העושה רצון בעלה"‏ – ‏היא עושה רצון חדש אצל בעלה, שבמקום שיהי' לו הרצון לרדוף אחר הפרנסה כי חושב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הרי היא מראה לו מ"ש בסידור שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים"! ואין סיבה לרדיפה אחר הפרנסה וכו'.‏משיחת י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026 Synopsis On the verse (in sheini of parashas Shemos), “A man from the house of Levi went and took the daughter of Levi,” Rashi says: “He had been separated from her because of Pharaoh’s decree, and he married her again. This is the meaning of ‘he went’: he followed the advice of his daughter who said to him, ‘Your decree is harsher than Pharaoh’s...’ and he took her back.” Thus, it was specifically a young girl who strengthened the bitachon of Amram’s, the “great one of the generation.” This teaches us the important role Jewish women have in influencing their husbands, as our Sages taught, “Who is a good wife – one who does the will of her husband,” meaning she creates a new will within her husband: instead of him trying to chase after a livelihood and thinking that “my strength and the might of my hand have made this wealth for me,” she shows him what it says written in the Siddur, that it is Hashem who “sustains the entire world with His goodness, with grace, with kindness, and with mercy.”Excerpt from sichah of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026 לזכות ר' יוסף בן מנוחה שי' ליום ההולדת שלו ט"ז טבת – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן נאמר [בראשון דפ' שמות] "כאשר יענו אותו – עי"ז דוקא – כן ירבה וכן יפרוץ". ועד כדי כך, שמצינו במדרשי חז"ל שהסיבה לכך ששבט לוי, המעולה בכל שבטי ישראל, הי' "מועט באוכלוסין" היא – "לפי שלא היו במלאכת שעבוד מצרים" ולא עינו אותם! וע"ד מאחז"ל "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". אלא שיש צורך להבהיר שאין זה שום "הצדקה" על מעמד ומצב דגלות, שהרי הענין ד"עוני" לא צריך להיות עוני כפשוטו ח"ו, אלא אפי' אם חסר לו משהו מדבר שהוא רגיל בו, אפי' אם זה עשירות מופלגה – נחשב ל"עני"! ובכן, בנוגע לכאו"א מישראל ישנו פס"ד ברור "אפי' אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו (עדיין) לא יצאת ידי חובתך עמהן"! וזה מדובר אפי' בנוגע לפועלים ובימי החול! ובמילא, מכיון ש"מגיד דבריו ליעקב וגו'", הנה צריך ה' – הבעה"ב – למלא את כל הבקשות של יהודי (בעת התפלה), ואפי' אם ה' נותן לו כבר בני חיי ומזוני, כי היהודי טוען: מפורש בתורה "אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן"!ב' חלקים משיחת ליל ד' דחג הסוכות, מוצאי שבת קודש, ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-01-2026 Synopsis The verse states (in rishon of parashas Shemos), “As they afflicted them, so they increased and spread,” meaning they increased and spread precisely as a result of being afflicted, to the extent that it says in Midrashim that the tribe of Levi, the most distinguished of all the tribes, was “few in population” “because they were not subjected to slavery in Egypt” – they were not “afflicted.” Similarly, our Sages taught, “Whoever fulfills the Torah in poverty will ultimately fulfill it in wealth.” However, it must be clarified that this is in no way a justification for the exile, because “poverty” doesn’t necessarily mean literal poverty, chas v’shalom, but simply having less than one is accustomed to. And the Torah rules as a matter of halacha that “Even if you make for them a feast like that of Shlomo in his time, you have not fulfilled your obligation toward them.” This applies even to laborers, and on weekdays. Therefore, since “He declares His words to Yaakov…,” Hashem, the Jew’s “Employer,” must fulfill all of a Jew’s requests (made during davening), even if Hashem has already given him children, life, and sustenance, because the Jew claims: The Torah says explicitly that “Even if you provide for them a feast like that of Shlomo in his time, you have still not fulfilled your obligation toward them.”2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos, 4th night of Sukkos, 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-01-2026 לזכות רפו"ש וקרובה ליהודית שפרה בת ברוכה תחי'ליום ההולדת שלה י"ד טבת

התוכן עה"פ [ברביעי דפ' ויחי] "יהודה אתה יודוך אחיך" מבאר בתו"א שיהודה הוא ע"ש "הפעם אודה את הוי'" ‏–‏ בחי' הודי', ובאה בהתגלות כש"יודוך אחיך", ע"י הקדמת העבודה ד"אחיך": 1) "ראובן" ‏–‏ באופן של ראי', שעי"ז באים לאהבת ה', פרשה הא' דק"ש, גמ"ח. 2) "שמעון" ‏–‏ באופן של שמיעה והתבוננות, ולכן עבודתו היא (רק) ע"י יראה, פרשה הב' דק"ש, תפלה. 3) "לוי" ‏–‏ ע"ש "הפעם ילוה אישי אלי", חיבור עם השי"ת ע"י התורה, שע"ז קאי מ"ש "אמת ויציב.. הדבר הזה". ועיכ"ז באה "יהודה" ‏–‏ ההודי' והביטול שבתפילת העמידה. ומוסיף, שב"יהודה" ישנו האות י' שמורה על תמידיות, והיינו שבעצם עומד כל יהודי כל הזמן במצב של הודי', אלא שהעבודה היא לגלותה. חלק ממאמר ד"ה יהודה אתה יודוך אחיך, אור ליום ג' פ' ויחי, י' טבת ה'תשל"ח, בחדרו הק' ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-01-2026 Synopsis On the verse (in revi’i of parashas Vayechi), “Yehudah, your brothers will acknowledge you,” the Alter Rebbe explains in Torah Or that Yehudah represents submission (“This time I will thank (odeh) Hashem”), which is revealed when “your brothers acknowledge you” as a result of the service of “your brothers” – Reuven, Shimon, and Levi: (1) Reuven represents seeing (“for she said, ‘Hashem has seen (ra’ah)’”), which leads to love of Hashem, corresponding to the first paragraph of Shema and the pillar of acts of kindness; (2) Shimon represents hearing (“Because Hashem heard (shama)”) and contemplation, which leads to fear, corresponding to the second paragraph of Shema and the pillar of service (tefillah); (3) Levi represents a connection to Hashem (“This time my husband will become attached (yilaveh) to me”) through Torah, as alluded to in the paragraph Emes veyatziv by the words “this thing.” After these three levels comes “Yehudah” – the submission and bittul of the Amidah. And the Alter Rebbe adds that the name Yehudah begins with the letter yud, which indicates constancy, because in essence, every Jew is always in a state of submission; one must only work to reveal it.Excerpt from maamar Yehuda Atah Yoducha Achecha, Monday night, parashas Vayechi, 10 Teves 5738 – in the Rebbe’s room For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-01-2026 לזכות רחל ברכה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן עמ"ש בגמ' [ורש"י מביאו בשישי דפ' ויחי] "יעקב אבינו לא מת" שואל ר"נ "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א"ל [ר"י] מקרא אני דורש. . מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". החידוש כאן הוא ש"יעקב לא מת" גם בגופו, ולכן לא שאלו למה לא מצינו ענין זה אצל אברהם ויצחק, כי זה מובן (גם) מעצמו ‏–‏ דוקא אצל יעקב ש"מטתו שלימה" היו כל חלקי גופו, כולל החלקים שממנו נולדים ילדים, בחיים, אלא שאלו "וכי בכדי וכו'". אלא דצ"ע איך מתורצת השאלה ע"י הפסוק? רש"י פי' ע"ז "דסבורין היו [החונטים] שמת", אבל הרי הרגישו שגופו חי?! והביאור: אף שהרגישו חיות בגופו אז, חנטו אותו כי היו בטוחים שמפני ד"שכיחא היזיקא" לא שייך שכל זרעו יהיו בחיים לעולם, ובמילא גם אצלו יהי' ענין המיתה, ולא ידעו הבטחת הנביא ש"מה זרעו בחיים" ‏–‏ שכל זרעו יהיו חיים לעולם, ובמילא "אף הוא בחיים" לעולם (גם בגופו)! ב' חלקים מהתוועדות כ"ף מנחם-אב ה'תשל"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-01-2026 Synopsis The Gemara states that Rabbi Yitzchak said to Rav Nachman, “Rabbi Yochanan said as follows: “Yaakov Avinu did not die” (as Rashi cites in shishi of parashas Vayechi), to which Rav Nachman asked: “Was it for nothing that the eulogizers eulogized him, the embalmers embalmed him, and the buriers buried him?” Rabbi Yitzchak replied: “I am interpreting a verse…Yaakov is juxtaposed to his offspring: Just as his offspring is alive, he too is alive.” The novelty here is that even Yaakov’s body “did not die.” This explains why Rav Nachman isn’t bothered by the fact that Rav Yitzchak says that only Yaakov Avinu did not die, and not Avraham and Yitzchak: since only Yaakov’s “bed was complete,” it emerges that all parts of his body, including the parts embodied in his children, remained alive; therefore, it was obvious that only Yaakov, and not Avraham and Yitzchak (from whom Yishmael and Esav emerged) remained alive. Rather, the question was, if Yaakov was alive, why did they embalm him etc.? Rabbi Yitzchak replies that he is “interpreting a verse,” but how does the verse resolve the question? Rashi explains that “They (the embalmers) thought he had died,” but seemingly, if they embalmed his body, they would have seen that it was still alive? The answer is that they saw that he was alive at the time, but they believed it was impossible that all his descendants would remain alive forever; therefore, they believed that he, too, would eventually die, and they prepared for that by preserving his body. But they weren’t aware of the Navi’s promise that “his offspring is alive” forever, which means that “he too is alive” forever.2 excerpts from farbrengen of 20 Menachem-Av 5731 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-01-2026

התוכן נמצאים בהתחלת ה"שלושים יום" שלפני יום עשירי בשבט. בתקופה זו, על כאו"א, הן בעלי עסק ("זבולון") והן יושבי אהל ("יששכר"), להוסיף בלימוד התורה ונתינת הצדקה כהכנה ליום עשירי בשבט. ומן הראוי שגם פרטי ההכנות יהיו באופן של "עשה לך רב" וה"רב" יקבוע אם ההכנה שלו היא כמו שצריך להיות. וכדאי ונכון שבמשך ימים אלו יעבור כאו"א "בחינות" אצל ה"רב" שלו [תלמידי הישיבה ויושבי אהל בכלל אצל הראש ישיבה וכיו"ב, בעלי עסק אצל ה"רב" שמינו על עצמם, נשים אצל המשפיעות שלהן, קטנים וקטנות אצל ההורים או מורים וכו'], ולזירוז הענין - שיתנו רשות לה"רב" להודיע לי ע"ד תוצאות הבחינות, ולעשות את כל זה ג' פעמים במשך השלושים יום - אחר כל עשרה ימים. [ועוד].ג' חלקים משיחת יום א' פ' ויחי, י"א טבת – המשך "דידן נצח" – ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-12-2025 Synopsis We are now at the beginning of the thirty days leading up to the 10th of Shevat. As a preparation, during this period, everyone, both businesspeople and those occupied with Torah study, should increase in Torah study and in giving tzedakah. In accordance with the directive of Asei lecha rav, one should consult with their “rav,” who should determine whether one’s preparation is appropriate or whether something needs to be added or changed. It is worthwhile and proper that three times over the next thirty days – after every ten days – one should submit to a test with their “rav” to see how the preparations are going; to further bolster the matter, they should give their “rav” permission to inform me of the results of the tests.3 excerpts from sichah of Sunday, parashas Vayechi, 11 Teves 5747– within the week of celebration for the victory of Didan Notzach on 5 Teves For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-12-2025

התוכן הרמב"ם פותח את הל' תעניות בזה, שהענין דקביעת תענית על מאורע מסויים הוא כדי שלא "יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית", ועאכו"כ מאורע של "עשירי בטבת" הנוגע לכללות עם ישראל, "סמך מלך בבל על ירושלים", שזו היתה הסיבה וההתחלה לענין החורבן וכו' – אלא זהו לתועלת בנ"י, לעורר אותם בתשובה ולתקן את ענינים הדרושים. הירידה היא צורך עלי'. ועפי"ז מובן, שכשמגיע יום זה אין ליפול ביאוש ועצבות ח"ו מירידה המבהילה שהתחילה דוקא ביום עשירי דחודש העשירי (ש"העשירי יהי' קודש"), ואדרבה – זה צריך לעורר "מרירות" ותשובה, ותשובה מאהבה, לבטל את סיבת הגלות, ועי"ז מתחזקת תקוות הגאולה באופן של "אראנו נפלאות" – יתרון האור. ובפרט שנמצאים כעת לאחרי תפלת מנחה ובמקום קדוש וכו'. ונוסף על ההתבוננות בסיבת התענית וכו', יש להוסיף ביום זה בתורה, עבודה וגמ"ח בפועל. משיחת עשרה בטבת – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-12-2025 Synopsis The Rambam states at the beginning of the Laws of Fasts that the purpose of a fast day is for a person to recognize that the events commemorated by the fast day are not a “chance occurrence” etc.; especially the 10th of Teves, when “the king of Bavel laid siege to Yerushalayim,” marking the beginning of the destruction of the Beis Hamikdash etc. Ultimately, these events are for the benefit of the Jewish people, to arouse them to do teshuvah and correct whatever needs to be corrected etc. – a “descent for the sake of ascent.” Therefore, it is understood that on a day like this, one should not fall into despair or sadness, chas v’shalom, over the frightening downfall that began specifically on the tenth day of the tenth month (whereas the verse states, “the tenth shall be holy”). On the contrary, a person should feel bitterness and be moved to teshuvah motivated by love, to undo the cause of the exile. This approach will strengthen one’s hope for the Redemption, at which time “I will show them wonders” – “the advantage of light from the darkness.” Especially since we have already davened Minchah and we are in a holy place etc. In addition to contemplating the reason for the fast, one should increase in Torah, service, and acts of kindness.Excerpt from sichah of 10 Teves 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-12-2025

התוכן חומר הענין של הצום דעשרה בטבת (שלכן צמים בו גם אם זה הי' חל בשבת) הוא כי המאורע שאירע בעשרה בטבת – "סמך מלך בבל אל ירושלים" – היתה הפתיחה למאורעות דשאר הצומות – התחלת כללות החורבן. וזה שהחורבן לא הי' בבת אחת, כי מלמעלה נתנו לבנ"י משך זמן לנצלו לעשיית התשובה ובכך לבטל את החורבן בפועל. וההוראה: לנצל את הזמן שנשאר עד התחלת הצום לעשיית התשובה, ויש בזה את הכח להבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות וממילא תתבטל התענית. ויה"ר שהשליחות מצוה לצדקה תפעל שתיכף ומיד יתעורר בכ"א את ה"הרהור תשובה" בתוקף המתאים.שיחת יום ב', ט' טבת ה'תשנ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-12-2025 Synopsis The fast of Asarah B’Teves is more severe than the other fast days instituted by the Sages in that, if it were to fall on Shabbos (although according to the fixed calendar it cannot), we would fast even on Shabbos. The reason this fast day is particularly severe is because “On this very day the king of Bavel laid siege to Yerushalayim” – this marked the beginning and opening of the subsequent events that led to the other fast days. The reason the destruction did not happen all at once was to give the Jewish people time to do teshuvah, and thereby prevent the destruction from taking place. The lesson is that one should utilize the remaining time before the fast begins to do teshuvah, which has the power to bring about the true and complete Redemption literally, thus nullifying the fast. May it be Hashem’s will that the act of appointing everyone here as a shliach for the mitzvah of tzedakah should awaken within them a proper “thought of teshuvah” etc.Excerpt from sichah of Monday, 9 Teves, 5752 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-12-2025

התוכן הוראה ממ"ש בהתחלת פ' ויחי "ויחי יעקב בארץ מצרים וגו'" עפ"י ביאור אדה"ז בזה שע"י ש"את יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה" – "לתקן לו בית תלמוד", לימוד התורה, יכול להיות "ויחי" גם בארץ מצרים! אבל גם אז – ח"ו לחשוב שגלות הוא מקום המתאים ליהודי, אלא כל זמן שהוא נמצא בגלות ה"ה מכריז, צועק ומבקש מהקב"ה "ונשאתני ממצרים"! וכאשר מרגישים שגלות אינו מקומם האמיתי – מובן שכאשר הקב"ה נותן שטחים של א"י מחזיקים בהם בשתי ידים ואינם מוותרים מאומה! וכן בנוגע שטחים של חו"ל הנוגעים לבטחונם של בנ"י שבא"י שאין לוותר ח"ו עליהם. וכאשר יפסיקו לפחד מהגוי ומ"גוישקייט", ויתנהגו עפ"י רצונו של הקב"ה, נעשים הם ה"בעלי-בתים" על המציאות כולה!ב' חלקים משיחת יום א' פ' ויחי, י' טבת ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-12-2025 Synopsis As the Alter Rebbe explains, the reason Yaakov was able to “live in the land of Egypt” is because he had already “‘sent Yehudah ahead to Goshen’ – to establish a house of Torah study.” But even then, chas v’shalom for a Jew to think that exile is fitting place for him; rather, as long as a Jew is in exile, he cries out and pleads with Hashem to “Carry me out of Egypt!” And when Jews feel that exile is not their true place, then obviously, when Hashem grants them additional territory in Eretz Yisroel, they hold on to it with both hands and do not relinquish even an inch. Similarly, they must not chas v’shalom relinquish any territory that affects the security of the Jewish people, even if it is not part of Eretz Yisroel itself. When Jews stop being afraid of goyim and goyishkeit, and conduct themselves according to Hashem’s will, then they are given control over all of reality.2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Vayechi, 10 Teves 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-12-2025 לע”נ ר' יצחק ב"ר שמעלקא ע"ה רוס ליום היארצייט שלו ח' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' יעקב לייב שמעלקא שי' רוס