התוכן התורה קובעת שעמו של הילד נקבע לפי העם של האם. וזה מובן גם ע"פ שכל, שהרי כל שלבי התפתחות העובר נעשים אצל האם, ומובן שהשפעתה על מהותו של הולד היא גדולה באין ערוך משל האב. והנה נאספים אנשים ואפי' נשים ומתעקשים שיחליטו שהולד ילך אחר האב – בניגוד גמור לתורה, לשכל הישר, לטבע ולצדק ויושר. אין "גזל" גדול יותר מלנתק ילד מאמו! כל נשות העולם היו צריכות להתאחד ולצאת במחאה תקיפה לשלול כל נסיון לזה! אנשים אלו מצאו (כביכול) מקור בתורה לכך שהבן הולך אחר האב – הקביעה אם הבן הוא כהן לוי או ישראל תלוי מיהו האב! אבל אין קשר בין הדברים: לקבוע מהותו של הילד, יהודי או לא, הרי אין ספק שהאם היא הקובעת, כנ"ל, אבל כשמדובר אודות התפקיד שאותו ימלא הבן – יש חשיבות גדולה ביותר לחלקו של האב שמצות חינוך מוטלת עליו, ואין חינוך טוב יותר מדוגמא חי' ונסיון אישי, וכשהאב הוא כהן (לדוגמא) וחי ומתנהג כך – הרי הוא מעביר זאת לבניו ובנותיו.ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2025 Synopsis The Torah establishes that whether a child is Jewish or not is determined by the mother. This also makes sense logically, because all stages of the fetus’s development take place within the mother, so her influence on the child’s essence is incomparably greater than that of the father. Yet there are people – even women – gathering and stubbornly insisting that the child should follow the father – in complete contradiction to the Torah, common sense, nature, justice, and fairness. There is no greater theft than severing a child from his mother! All the women in the world ought to unite and protest forcefully against any attempt to do so. These individuals claim to have found source in the Torah for the idea that a child follows the father – namely, the fact that whether a child is a Kohen, Levi, or Yisrael depends on the father – but the two issues can’t be compared: When it comes to determining the child’s essence, meaning whether the child is Jewish or not, the mother is undoubtedly the determining factor, as explained above. But when it comes to the role the child will fulfill, the father's influence is of utmost importance, for the mitzvah of chinuch is primarily his responsibility. And there’s no better education than a living example and personal experience – therefore, when the father is a Kohen, for example, and lives and conducts himself accordingly, he transmits that to his children.2 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2025

התוכן [המשך] לאחרי העבודה ד"סור מרע" ["ניסן", כנ"ל], שמונע את עצמו מענינים בלתי-רצויים, צ"ל גם "ועשה טוב" – לקיים מצוות עם עניני העולם. וכאן מתעוררת אצלו השאלה האם יצליח גם בזה? נכון שהוא בבחי' "ניסן", אבל – טוען הוא – בניסן יצאו ממצרים, אבל עכשיו מדובר על "מדבר" שאותו צריך להפוך לטוב. היתכן?! אומרים לו: אין להתפעל מכך! ואת זה לומדים מענינו של חודש אייר שבא לאחרי חודש ניסן (אבל עוד לפני חודש סיון ומ"ת) שבו נכנסו בנ"י לתוך המדבר למלאות בענינים שם את שליחות הקב"ה, ונשארו בשלימותם במשך כל החודש! וזו היתה מטרת יציאת מצרים והכחות שקיבלו מלמעלה בחודש ניסן – שאח"כ יפעלו בעניני העולם ולהשתמש בהם "לשמש את קונו". וזוהי כללות העבודה ד"אני נבראתי לשמש את קוני" ע"י ב' הקוין ד"סור מרע" ו(אח"כ )"עשה טוב". ושבת מבה"ח אייר (שבסוף חודש ניסן) מחבר את שניהם.משיחת מוצאי ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2025 Synopsis [Continued.] After the service of “turning away from evil” (“Nissan”, as mentioned earlier), where one restrains himself from undesirable things, one must also “do good” – fulfilling mitzvos with worldly matters. Now he wonders: how is it possible to succeed with this, too? True, he lives in a manner of “Nissan” (miracles), but – he argues – in Nissan the Jewish people left Egypt, whereas now we’re talking about the desert, and transforming it to good. How is that possible? The answer is that there’s no reason to be daunted – as we learn from the month of Iyar, which comes after Nissan (but still comes before Sivan and the giving of the Torah): During Iyar, the Jewish people entered the desert to fulfill Hashem’s mission there, and they remained spiritually intact throughout the entire month. And this was the purpose of leaving Egypt and the strength they were given from Above during Nissan – to engage afterward in worldly matters and utilize them to serve their Maker. This is the general fulfillment of the dictum “I was created to serve my Maker” through both “turning away from evil” and (afterward) “doing good.” And Shabbos Mevorchim Iyar (at the end of Nissan) connects the two.Excerpt from sichah of Motzai Shabbos Parashas Shemini, Mevorchim Iyar 5739. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2025 לזכות מרת נחמה דינה בת מינדל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ז ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם שי' גורארי'

התוכן כאשר יהודי שואל איך תובעים ממנו להיות סור מרע בשלימות בשעה שהוא נמצא בעולם מלשון העלם והסתר והוא רואה ושומע ענינים בלתי רצויים – איך יצליח בזה?!, הנה ע"ז באה ההוראה מחודש ניסן – מלשון "נס", ו"יציאת מצרים" – יציאה ממיצרים וגבולים: מאז "יציאת מצרים" הנה הנהגתו הטבעית של יהודי היא הנהגה נסית, למעלה מחשבונות, מדידות והגבלות. וכמו ביציאת מצרים, הנה ברגע אחד היתה היציאה מן הקצה אל הקצה, מגלות מצרים, "ערות הארץ", אל הגאולה. הנה עד"ז אצלו: אע"פ שברגע שלפנ"ז הי' ר"ל במצב הפכי לגמרי, הנה "בשעתא חדא וברגעא חדא" יכול להיות "סור מרע" בתכלית השלימות ובהידור [המשך יבוא]משיחת מוצש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2025 Synopsis When a Jew asks how he can be expected to fully “turn away from evil” when he lives in the world (olam) from the expression “hiddenness and concealment (“helem v’hester”), where he sees and hears undesirable things etc., so how can he possibly succeed? The answer comes from the month of Nissan, which comes from the word “miracle” (nes), and from the exodus from Egypt (leaving one’s constraints and limitations): Ever since the Exodus from Egypt, a Jew’s natural behavior is miraculous – beyond calculations, measurements, and limitations. Therefore, just as in the Exodus from Egypt, there was a transformation in one moment from one extreme to the other, from exile in “the nakedness of the land” to redemption – so too, for every Jew: even if a moment earlier one was in an entirely opposite state Rachmana litzlan, nevertheless “in one hour and one moment” he can fully “turn away from evil” in the most perfect and meticulous fashion. [To be continued.]Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemini, Mevarchim Iyar 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2025 לע”נ מרת מרים בת ר' אהרן דוב ע"ה סוויד ליום היארצייט שלה כ"ו ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתה מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו

התוכן מסופר בחמישי דפ' שמיני שמשה רבינו קצף ע"ז ששרפו את שעיר החטאת ולא אכלוהו, ואהרן ענה לו "אם שמעת (ההיתר דאכילת קדשים) בקדשי שעה, אין לך להקל בקדשי דורות". והפסוק מסיים ש"וישמע משה וייטב בעיניו", ש"הוציא כרוז לכל המחנה ואמר אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי". וצ"ל: איך יכול להיות שיהי' למשה קס"ד כזה? ומדוע מאריך הכתוב בקס"ד שלו ואינו אומר מיד את המסקנא, ומהו"ע ההכרזה של משה? ומכ"ז מובן שגם סברת משה רבינו היא אמת. והביאור: כמו בעולם, ישנו כפי שהעולם "כלול" בתורה, וישנו כפי שהוא ענין בפ"ע, אלא שפועלים בו שיתנהג עפ"י התורה (וכמו שעבודת האדם נחלקת בכלל לתורה ומעשה המצוות, וכן בלימוד התורה עצמה – הלימוד כשלעצמה והלימוד ל"אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"). ווזהו גם ההבדל בין משה ואהרן: מצד דרגת משה, שענינו – תורה, ואיך שהוא מעריך את בנ"י כפי שכלולים בו – לא תופס מקום שינוי הזמן, ובמילא אינו רואה הבדל בין קדשי שעה לקדשי דורות. אבל אהרן, שענינו – עבודה ומעשה וכו', העריך את המצב כפי שהוא מצד העולם, שמצד גדריו יש הבדל בין קדשי שעה וקדשי דורות. אלא שגם מסקנת אהרן מתגלה (ככל דבר) ע"י התורה, וזהו מ"ש "וייטב בעיניו" של משה, עד שהוא "הוציא כרוז כו'". ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' שמיני, י"ג ניסן ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2025 Synopsis Chamishi of parashas Shemini states that Moshe Rabbeinu became angry when he learned that the sin-offering goat had been burned and not eaten. Aharon responded to him: "Though you have heard [that the prohibition against mourners eating of sacrifices is suspended] regarding one-time sacrifices, you cannot [infer from this] to be lenient regarding sacrifices prescribed for all time." And the verse concludes: "Moshe heard, and it was good in his eyes," meaning, as explained in the Targumim, "He issued a proclamation to the entire camp saying: 'I erred in the halacha, and my brother Aharon came and taught me.'" But (1) Moshe how could Moshe have initially erred? (2) Why does the verse elaborate on what Moshe initially thought, instead of simply stating what the conclusion was? (3) Why did Moshe make a proclamation about it? All this indicates that Moshe's initial reasoning was also true: Just as in the world there's a difference between the world as it exists within Torah, and the world as it exists on its own level with us working to make it conform to the Torah (similar to difference between the service of Torah and the service of mitzvos, and within Torah study itself, between study for its own sake and study for the purpose of determining the halacha), so too is there a fundamental difference between Moshe and Aharon: From the perspective of Moshe, whose essence is Torah, and who perceives the Jewish people as they exist within him – the Jewish people are not subject to time; therefore Moshe saw no distinction between one-time sacrifices and sacrifices prescribed for all generations. But Aharon, whose attribute was service and action, evaluated the situation as it existed within the world, where there is a difference between one-time sacrifices and sacrifices prescribed for all generations. But (like everything), even Aharon's conclusion was ultimately revealed through Torah, which is why it says, "and it was good in Moshe's eyes," to the extent that he issues a proclamation about it.3 excerpts from sichah of Thursday, parashas Shemini, 13 Nissan 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2025 לזכות שמואל הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ה ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן מצות ספירת העומר הוא דבר נפלא: הרי המציאות של "יום" היא טבע שהקב"ה הטביע בעולם ללא כל שייכות, לכאורה, לעבודתם של בנ"י, ואעפ"כ, ישנה הציווי של ספירת העומר ‏–‏ לספור את הימים, וציווי זה מהוה נתינת-כח לכל בנ"י לעשות מכל מ"ט הימים ‏–‏ מציאות אחת של תורה! ועוד: במצות ספיה"ע רואים עד כמה גדול כוחו של כל יהודי, ואפי' של ילד/ה קטן/ה, שסופר'ת את העומר: עי"ז נפעל הענין ד"יושפע שפע רב בכל העולמות" ואפי' בעולמות העליונים! ובפרט כשעושים א"ז ב"רוב עם הדרת מלך", שה"רוב עם" משפיע על הנמצאים שם, ואפי' ילד/ה קטן/ה משפיע/ה בזה על הסביבה, ואדרבה ‏–‏ רואים במוחש שספיה"ע של ילדה קטנה משפיעה ביותר גם על רב בעל זקן-לבן או משפיע זקן...משיחת יום ב', כ"ד ניסן ה'תשמ"ח ב"יחידות כללית" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2025 Synopsis Sefiras HaOmer is wondrous mitzvah: although a day is a phenomenon that Hashem embedded in the nature of the world, seemingly unconnected to the service of the Jewish people, nevertheless we are commanded to count the days, thereby empowering every Jew to transform all forty-nine days into a singular Torah reality. Moreover, Sefiras HaOmer expresses the power of every Jew: even a young child counting the Omer causes “abundant bounty to be bestowed upon all the worlds,” even in the higher spiritual worlds. Especially when the Omer is counted in public (“The splendor of the King is in the multitude of the people”), because the “multitude of people” has an impact on everyone there. And even a young child has an impact on those around them, as we see clearly: when a young girl counts the Omer, it has an even greater impact on those watching than when they see an adult counting the Omer, and the child’s counting the Omer impacts even a rav with a white beard or an elderly mashpia…Excerpt from sichah of Monday, 24 Nissan 5748 (in Yechidus Klalis) For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2025

התוכן דוקא ביום השמיני למילואים, שאז הקריבו את עגל החטאת ככפרה על חטא העגל, שרתה השכינה במשכן [כמ"ש בשני דפ' שמיני]. והביאור: הערב-רב עשו את העגל (לא ככפירה בה' ח"ו, אלא) שתהי' "ממוצע" בין ה' ובנ"י, כי חשבו, שכיון שה' הוא כ"כ נעלה לא שייך קשר ישיר בינו לבין בשר-ודם שמונח בענינים גשמיים, ודוקא כשמבטלים מחשבה כזאת ולוקחים את "עגל" הזה ושורפים אותו לקדושה שייך להיות השראת השכינה במשכן. ועד"ז במשכן הפרטי שבכ"א, גם א' שבנה "בנין" של תומ"צ, לא שייך להיות בו השראת השכינה כל זמן שחושב שבעת אכילתו ושתייתו ומסחרו וכו' לא שייך לעבוד את ה', ו"ככל הגוים בית ישראל". דוקא כשיש ההכרה של "בכל דרכיך דעהו" ו"אין עוד מלבדו" שייך להיות בו וב"מעשה ידיו" השראת השכינה.משיחת פורים ה’תשי”ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2025 Synopsis The Shechinah did not rest in the Mishkan until the eighth day of its inauguration, when they brought the sin-offering calf in atonement for the sin of the golden calf [as it says in Sheini of parashas Shemini]. The erev rav made the golden calf not in denial of Hashem’s existence, but as an “intermediary” between Hashem and the Jewish people, because they erroneously thought that Hashem is too high for a mere mortal dealing with worldly matters to have a direct connection with Him; specifically by negating this notion – by taking a calf and burning it as a an offering for holiness, the Shechinah was able to dwell in the Mishkan. The same applies to the personal Mishkan within every individual: Even if someone has built a structure of Torah and mitzvos, the Shechinah cannot dwell in it as long as he subscribes to the notion that he can’t serve Hashem when it comes to eating, drinking, and business dealings, etc. and that when it comes to these matters he is “like all the nations.” It is specifically when one recognizes that he must “know Him in all your ways,” and that There is nothing besides Him, that the Shechinah can dwell upon him and upon his “handiwork.”Excerpt from sichah of Purim 5717. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2025

התוכן הוראה מחול המועד וערב יו"ט: יהודי, כחלק מ"גוי קדוש", נשלח למטה כדי לעשות את עניני "חול" לענינים הקשורים עם "מועד", ועד לעשותם חלק מיו"ט; הוראה מקריאת התורה של היום בענין פסח שני: כל נשמה רוצה למלאות רצונו ית' וצועקת בפנימיותה "למה נגרע?", וע"ז באה התשובה ש"עס איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן!" ועד ש"יתרון האור מן החושך" וכו'; וכ"ז נעשה הכנה לימים האחרונים דחה"פ וכו'.שיחת יום ועש"ק, ד' דחול-המועד פסח, ערב שש"פ, כ' ניסן ה'תשמ"א, אחרי תפילת שחרית (מוסף), ב"זאַל" הקטן ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2025 Synopsis A lesson from Chol Hamoed and Erev Shevi’i Shel Pesach: A Jew, as part of the “Holy Nation,” is sent down below in order to transform chol (mundane matters) into moed (holiness), and moreover, to elevate it to become Yom Tov. With regards to today’s Torah reading, which discusses Pesach Sheini: every soul wants to fulfill Hashem’s will, and cries out from its inner depths, “Why should we be excluded?” – to which the response is that es iz nitah kein farfalen (it’s never too late). And in fact, there is an “advantage to light that comes from the darkness,” etc. All this serves as preparation for the last days of Pesach etc.Sichah of Friday, Erev Shevi’i Shel Pesach, 20 Nissan 5741, after Shacharis in the small zal. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2025 לזכות נחמה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה שביעי של פסחלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ הת' יוסף יצחק ע"ה בן - יבלחט"א - ר' צבי זאב שי' זקלס ליום היארצייט שלו שביעי של פסח. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת ר' מאיר שי' זקלס

התוכן [המשך] "עם חכם ונבון" רוצה גם להבין איך יכול להיות שתכלית השלימות של טוב היא הענין של עבודה ויגיעה?! והביאור: טבע בני אדם שכאשר מקבל ממישהו דבר במתנה בלי השתדלות, אינו נהנה מזה – "נהמא דכיסופא", ועד ש"רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו"! ולכן, אם הקב"ה הי' נותן לבנ"י כל טוב אבל בלי השתדלות ויגיעה מצדם, הי' זה בבחי' "נהמא דכיסופא", ולכן דוקא מכיון שהקב"ה רצה שיהי' לבנ"י תכלית השלימות של הטוב, קבע שכדי לקבל אותו צ"ל "אדם לעמל יולד", ו"תעבדון את האלקים וגו'". אלא שתירוץ זה, שכך הוא טבע בני אדם, אינו מתרץ את הקב"ה שברא את חוקי הטבע – והרי הוא הי' יכול, ומצד "עצם הטוב" הי' צריך (לכאו'), לברוא את האדם באופן שיהנה גם מטוב שמקבל בלי יגיעה והשתדלות?! והביאור: אם הקב"ה הי' בורא האדם כך והי' מקבל את הכל בלי יגיעה והשתדלות – הי' האדם רק בבחי' "מקבל" ובדרגת "נברא"; הקב"ה רצה שהאדם יגיע לשלימות נעלית יותר שהיא תכלית השלימות: להיות "שותף להקב"ה במעשה בראשית", ו"שותף" נק' דוקא כאשר הוא מכניס ב"שותפות" את היגיעה וההשתדלות שלו.ב' חלקים מהתוועדות י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2025 Synopsis (Continued.) The wise and understanding people also wants to understand how it’s possible that the ultimate goodness lies in effort and toil. The explanation is as follows: It is human nature that when a person receives something as a gift without any effort, he doesn’t truly enjoy it – it is “bread of shame,” to the extent that “A person prefers one measure of his own over nine measures belonging to his friend.” Therefore, if Hashem were to give the Jewish people all the goodness, but without any effort and toil on their part, it would be “bread of shame”; precisely because Hashem wanted to give them the ultimate perfection of goodness, He established that one must work in order to receive it, that “Man is born to toil” and “You shall serve G-d….” However, this explanation – that this is human nature – doesn’t answer the question regarding Hashem Himself, who created the laws of nature. After all, He could have created man in such a way that he would fully enjoy what he receives without toil and effort, and seemingly, since He is the essence of goodness, He should have created man that way? The answer is that if Hashem had created man that way, man would always remain one who receives, a created being. But Hashem wanted man to attain a higher level of perfection, which is the ultimate perfection: to be a “partner with Hashem in the act of Creation.” One is a partner only when he contributes to the partnership with his own toil and effort.2 excerpts from farbrengen of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2025 לזכות ר' פנחס וזוגתו מרת נחמה דינה ומשפחתם שיחיו גניביש - לברכה והצלחה בכל מכל כל*לע"נ הרבנית מרת רחל דוואשא בת הרה"ג הרה"ח ר' ישראל ע"ה אלטיין ליום היארצייט שלה י"ט ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן איתא במכילתא שבעת יציאת מצרים בט"ו ניסן היתה לידת עם ישראל. ומובן שמרגע הלידה צ"ל מטרת הנולד להגיע לתכלית שלשמה הולידו המוליד. ובעניננו: מכיון שהקב"ה, ה"מוליד" של עם ישראל, הוא "עצם הטוב" ו"טבע הטוב להטיב", מובן שהתכלית של לידת עם ישראל היא שיגיעו למצב של טוב בתכלית השלימות. וא"כ צ"ל: הרי לכאו' תכלית השלימות של טוב היא כאשר מקבלים אותו בלי יגיעה והשתדלות, וא"כ מדוע כבר ביום בריאת האדם (לפני חטא עה"ד) נקבע ש"ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה"?! ועד"ז בנוגע לכל אדם בפרט נאמר "אדם לעמל יולד"?! ועד"ז בנוגע ללידת כלל ישראל בעת יצי"מ נאמר "בהוציאך את העם ממצרים [לא יבואו מיד למצב של חירות וכו', אלא] תעבדון את האלקים על ההר הזה", כמו עבודת עבד (לא עשי' סתם, וע"ד ענין ה"עמל")?! [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשל"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2025 Synopsis It says in Mechilta that the exodus of the Jewish people from Egypt on the 15th of Nissan marked the birth of the Jewish people. Obviously, from the moment of birth, the goal of the newborn must be to reach the ultimate purpose intended by the one who brought it into being. In this case: Since Hashem, the One who brought the Jewish people into being, is the essence of goodness, and “The nature of the good is to bestow goodness,” it follows that the ultimate purpose of the Jewish people’s birth is to reach a state of ultimate goodness. Seemingly, the ultimate perfection of goodness is when it comes without toil and effort; if so, why was it established, on the day of man’s creation (even before the sin of the Tree of Knowledge), that “He placed him in the Garden of Eden to work it and to guard it”?! And so too on the individual level, “Man is born to toil,” as well as with the Jewish people as a whole, of whom it says, “When you take the people out of Egypt, you will serve G-d on this mountain” – meaning (not just “doing,” but) toiling and serving like a servant?! (To be continued.)2 excerpts from sichah of 11 Nissan 5732 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2025 לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן הרמב"ם במשנה תורה ואדה"ז בשו"ע כותבים "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים", וב"נוסח ההגדה" (וכן אדה"ז בתניא) כותבים "לראות כו'". כי החיוב בליל הפסח, שאודותיו מדובר ברמב"ם ובשו"ע, הוא שסיפור יצי"מ צ"ל באופן ד"והגדת לבנך" – לא רק "לראות את עצמו" (כבכל יום) אלא גם "להראות" לאחרים. אבל בשעה שמקיים ה"להראות" ע"י אמירת ההגדה אומר "חייב לראות", כי החיוב שנשאר לאח"ז (בכל יום) הוא רק "לראות". וזה שבשאר הפוסקים כתוב [נוגע לחיוב בליל הפסח] "לראות" הוא – כי לדעתם ה"והגדת לבנך" ("להראות") שבליל הפסח הוא דין בפ"ע ורק "לכתחילה", ואין לכללו בעיקר החיוב המעכב – "לראות" מה ש"עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ויה"ר שכל א' יקיים בעצמו בימים שלפני הפסח הענין ד"לראות את עצמו וכו'", והעיקר – שכל אחד מישראל יצא מהגלות [שאפילו "פושעי ישראל" הם "ישראל", משא"כ אפי' "חסידי אוה"ע" הם "אומות העולם", ויש לבטל את הענין ד"עמלק בגימטריא ספק" שבזה וכו'].א' השיחות דהתוועדות יום א' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2025 Synopsis The Rambam writes in Mishneh Torah, and the Alter Rebbe writes in his Shulchan Aruch, that, “In every generation, a person is obligated to show himself as if he is now leaving the slavery of Egypt.” However, the Rambam’s wording in the text of the Haggadah (and likewise, the Alter Rebbe’s wording in Tanya) is “to see himself….” The reason is because the halachos in Rambam and the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch are discussing the obligation on Pesach night, where one must tell the story of leaving Egypt by “telling your son” – not just “seeing oneself” (which is a mitzvah every day), but also telling someone else, “to show.” But during the Seder itself, when one is actually reciting the Haggadah (in fulfillment of the obligation “to show”), he says, “A person is obligated to see,” because from that point on, the obligation remaining afterward (every day) is only “to see.” The reason that other Poskim write “to see” (even in the context of describing the obligation of Pesach night) is because they hold that the mitzvah to “tell your son” (“showing”) on Pesach night is a separate law in its own right, that should be done lechatchilah, but isn’t strictly necessary for, and shouldn’t be included in, the main obligation, which is “to see” what “Hashem has done for me when I came out of Egypt.” May it be Hashem’s will that in the days leading up to Pesach, everyone merit to “see himself leaving Egypt” etc., and the main thing – that every Jew leave exile. (Every Jew, even the “sinners of the Jewish people, are still “Jewish people,” whereas even the “pious of the nations of the world” are still “nations of the world”; any doubts (“Amalek”) and confusion concerning the distinction between the two (regarding the “Who is a Jew?” issue) should be nullified etc.)Sichah from farbrengen of Sunday, Parashas Shemini, 11 Nissan 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2025

התוכן העשי' בפועל של ה"משכו וקחו לכם צאן וגו'" היתה "בעשור לחודש" שחל אז בשבת, ובגלל ה"נס גדול" שקרה אז ("למכה מצרים בבכוריהם") נק' "שבת הגדול". כדי שיהודי יוכל לצאת מכל המיצרים וגבולים שלו ("יציאת מצרים") ה"ז ע"י אמיתת ענין הגדלות שבו שאין בה מדידות והגבלות, ולכן התחיל יצי"מ ב"נס גדול", כי ב"נס" ("הרמה") סתם יכול להיות מדידה והגבלה, אבל "פסח" ענינו דילוג למע' ממדידות והגבלות - "נס גדול". וזה בא ע"י ה"נס גדול" ו"דילוג" בעבודת בנ"י: במצב של "ואת ערום וערי'" העמידו א"ע בסכנה במס"נ ולקחו את השה (ע"ז של מצרים) בעשור לחודש עבור הקרבן פסח ובפרסום! ועד"ז צ"ל אצל כ"א את ה"משכו ידיהם" מכל ענין של ע"ז, ועי"ז זוכים לגאולה עוד בתחלת חודש ניסן זה!ג' חלקים משיחת מוצש"פ צו, שבת הגדול, י' ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2025 Synopsis The command to “Draw out and take for yourselves lambs” was fulfilled “on the tenth of the month,” which fell out that year on Shabbos, leading to the “great miracle” (“striking Egypt with their firstborns”) for which this Shabbos is called Shabbos HaGadol (“the Great Shabbos”). A Jew’s ability to leave all of his personal limitations and constraints (leaving Egypt) comes about through his quality of true “greatness,” which knows no boundaries or limitations; this is why the Exodus began with a “great miracle” – because an ordinary miracle can still be subject to limitation and measure, whereas “Pesach” signifies leaping beyond all restrictions – a “great miracle.” And it came about through the “great miracle” and “leap” in the service of the Jewish people: although spiritually they were “naked and bare,” they endangered themselves with mesiras-nefesh, by taking the lamb (the deity of Egypt), on the tenth of the month, to use it for the Korban Pesach, and they did so publicly. Similarly, every Jew must “withdraw” from anything associated with idolatry, and in this way, we will merit the Redemption, already at the beginning of the month of Nissan this very year.3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tzav, Shabbos HaGadol, 10 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2025

התוכן מפעולותיו של הצ"צ: בימיו נעשה אחדות בין החסידים עם אלו שהיו עד אז מנגדים לחסידות; התעסק תוך מס"נ בענין החינוך, והוא הי' "ראש המדברים" באסיפות שהתקיימו בפטרבורג בענין זה ועמד בתוקף וכו'; התעסק עם חיילים היהודים שהוכרחו להתגייס, עד שהם ביקשו ממנו לבוא ולומר מאמר בפניהם והממשלה הסכימה ואמר בפניהם מאמר ד"ה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ולאח"ז נדפס מאמר זה ולומדים בזה עד היום וכו'. ההוראה: יש לדעת שהיום בטלה ההתנגדות לחסידות ואנשים רוצים לשמוע וכו'.משיחת אור לי"ג ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2025 Synopsis Among the activities of the Tzemach Tzedek: In his days, Chassidim and those who had previously opposed Chassidus became united. He devoted himself with mesiras-nefesh to Jewish education, and he was the leading force at the rabbinical conferences held in Petersburg on the issue, where he stood firmly etc. He was involved with the Jewish soldiers forced into military service, to the extent that when he was in Petersburg they asked him to come and speak to them; the government agreed, and he delivered the maamar Shema Yisrael Havayah Elokeinu Havayah Echod, which was later printed and continues to be studied to this day etc. The lesson is that one must know that today, opposition to Chassidus has ceased, and people want to hear etc.Excerpt from sichah of 13 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2025 לזכות חי' לובא בת ריקל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת זקני' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן "ביום עשתי עשרה יום [לחודש ניסן] נשיא לבני אשר". וההוראה מזה, גם בקשר לגאולה העתידה וכמ"ש במדרש בנוגע לקרבנו של אשר שנקרא כך "לשם גאולתן של ישראל כמה דתימא ואשרו את כל הגויים וכו'": "אשר" מורה על ענין התענוג, כמו "באשרי כי אשרוני בנות". ונשאלת השאלה, "באותו הזמן", כאשר "כל המעדנים מצויים כעפר", כמ"ש הרמב"ם בסיום ספרו – במה ינוצל כח התענוג של האדם? והמענה לזה היא במ"ש בהמשך – שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", ובזה יהי' התענוג – "להתענג על הוי'", "עמך לא חפצתי" – כל חפצו הוא "מער ניט אַז דיך אליין". ויש לקשר זה עם מספר י"א, בחי' "אנת הוא חד" שלמעלה מעשר ספירות, וקשור עם עבודת הקטורת (המוזכר בשיעור חומש היומי) די"א סממני הקטורת שא' מהם הוא "חלבנה" כו', ועם עבודת בעלי-תשובה שהצמאון לה' שלהם דוקא הוא ב"דיך אַליין". ויה"ר שנזכה לקיום המצות באופן ד"כמצות רצונך", ולמעלה יותר – שתענוג הבורא נעשה תענוג נברא וכו', ויתקיים בפועל מה שיהודים פוסקים שצ"ל "משיח נאַו"!א' השיחות דהתוועדות אור ליום ג' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2025 Synopsis “On the eleventh day [of the month of Nissan], the nasi [who brought his offering was] of the tribe of Asher.” The lesson is as follows (and it pertains even to the era of the future Redemption, as the Midrash says regarding the offering of Asher, that he was given his name “for the redemption of the Jewish people, as it says, ‘And then all the nations will praise (v’ishru) you” etc.): The name Asher signifies delight, as in the verse “for women have declared me fortunate (ishruni).” The question is, “In that era,” when “delights will be freely available like dust,” as it says at the end of the Rambam – how will man’s faculty of delight be utilized? The answer lies in the what the Rambam says next, that “The occupation of the entire world will be solely to know Hashem” – this will be the delight, “to delight in Hashem,” as it says, “…and I desired no one with You on earth,” meaning that one’s entire desire will be “nothing but You alone.” This also relates to the number eleven, the level of “You are One” that transcends the ten Sefiros, and which is associated with the service of the ketores (which has eleven ingredients, one of which is chelbenah, as it says in today’s Chumash), and with the service of baalei teshuvah, whose thirst for Hashem is specifically for “You alone.” May it be Hashem’s will that we merit to fulfill the mitzvos “in accordance with the command of Your will,” and even higher than that – that the delight of the Creator becomes the delight of the created being etc., and that we merit the fulfillment of the halachic ruling of the Jewish people that we must have “Moshiach Now.”Sichah from farbrengen of Monday night, parashas Shemini, 11 Nissan 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2025 לזכות ר' פנחס וזוגתו מרת נחמה דינה ומשפחתם שיחיו גניביש - לברכה והצלחה בכל מכל כל

התוכן הכרת הטוב הוא ענין עקרי בישראל – תבעו זאת מאדם הראשון וזהו גם תוכן מצות ביכורים. וזהו בנוגע לטובה שהקב"ה משפיע לנברא, ועאכו"כ שצ"ל כן על הטובה שנברא עושה לנברא. ולכן, כאשר יהודים באים לכבד או להביע תודה ברכות ואיחולים וכו' ליחיד, הנה אע"פ שכבר נאמר בתורה "ואברכה מברכיך", ה"ז גם חובתו הנעימה להביע בעצמו את תודתו החמה מקרב ולב עמוק, ושיתברכו בכל המצטרך וכו'. אע"פ שמובן שכוונתם בזה אינם אליו בתור איש פרטי אלא בתור זה שזכה ויכול לסייע לההולכים בדרכי תומ"צ לעודדם שיוסיפו בזה או למסור מ"ש בספרים ומה ששמעו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שבזה מביעים הם את הברכה להצלחה בכל הפעולות שנקודתם היא הפצת היהדות בכל מקום ולכל א' בלי הבדל בין "חוטב עציך" ו"שואב מימך" ל"ראשיכים שבטיכם" (שגם הם צריכים סיוע להעלות בקודש), ושהברכות יגיעו לכל אלו שעמדו עומדים ויעמדו בקשר עם יחיד זה, שיתוסף ב"לשמש את קוני" להקריא "בשם ה' א-ל עולם" בכל מקום.משיחת י"א ניסן ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2025 Synopsis Gratitude is a fundamental thing for Jews, as we see with Adam HaRishon who was called upon to express gratitude, and as we also see with the mitzvah of bikkurim, whose purpose is to express gratitude. If it is important to express gratitude to Hashem for His kindness, then certainly one must express gratitude for the kindness he receives from another person. Therefore, when Jews come to show honor or express gratitude, blessings, and good wishes etc. to an individual, then, although the Torah already says, “I will bless those who bless you” – it is also his pleasant duty to personally express his heartfelt thanks, and his blessing that they Hashem grant them all that they need, etc. Though it is understood that their intent is not directed at this person as a private individual, but as someone who has merited the ability to assist those who follow the path of Torah and mitzvos, and to encourage them to strengthen their commitment, or to transmit to them what it says in sefarim and what was heard from my father-in-law, the Rebbe, and they are expressing their blessing for success in all matters of spreading Yiddishkeit to every place and every Jew, without distinction between “your woodcutters” and “your water carriers” and “your heads of your tribes” (who also require assistance in order to ascend in holiness). May these brachos extend to everyone who is, was, and will be connected to this individual – so that they increase in “serving their Maker” and “calling out in the name of Hashem, G-d of the world” everywhere.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2025

התוכן בענין חביתי כהן גדול [כמ"ש בשני דפ' צו] כותב הרמב"ם שאם "מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו". עפמ"ש הרגוצו'בי שמנחת חביתין שמביאין היורשין אינו הקרבן שלהם אלא של הכה"ג, יובן א) זה שהיורשין יכולים להביא החביתין מיד והרי הם "אוננים" או "אבלים" ו"אבל אינו משלח קרבנותיו". ב) מה שמשמע [מזה שהמשנה משנה מלשון הכתוב "בניו" וכותבת ש"יורשין" מביאין הקרבן] שכל היורשין, גם אלו שמצ"ע אינם ראויים להביא מנחת חביתין, כגון כהן חלל או בן בתו שהוא לוי או ישראל, יכולים להביא כאן את החביתין עבור הכה"ג. ג) מכל זה יובן מקורו של הרמב"ם שכותב שהחביתין שמביאים היורשין הם "עבור כפרתו" של הכה"ג.משיחת מוצש"פ צו ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2025 Synopsis Regarding the Kohen Gadol’s chavitin (as discussed in sheini of parashas Tzav), the Rambam writes: “If the Kohen Gadol died in the morning after he offered half of an isaron and another Kohen Gadol was not appointed, the heirs should bring an entire isaron for his atonement.” But (1) how can the heirs bring the chavitin that day, if they are mourners, who “may not send their offerings”? (2) The fact that the Mishna departs from the wording of the verse and says “his heirs” rather than “his sons” indicates that it may be brought by any of his “heirs,” including those unfit to bring a chavitin offering, such as a chalal, or a grandson of the Kohen Gadol who’s a Levi or Yisrael. How can they bring the chavitin for the Kohen Gadol? (3) What is the Rambam’s source for the idea that the heirs bring it “for his atonement”? All of this can be explained based on the Rogatchover’s explanation that the minchas chavitin brought by the heirs is not theirs, but rather the Kohen Gadol’s.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Tzav 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2025 לזכות ר' משה הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ט' ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ‏ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן הוראה משם פ' צו: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות": קיום תומ"צ בזריזות - "מקדימין למצוות", ועד שזה פועל לא רק "מיד" אלא גם "ולדורות" - מיעוט רבים שנים, וביחד עם דורו ישנם ג' דורות, ואז מובטח שזה ימשיך כך לעולם, כמ"ש בגמ' בנוגע לתורה שכש"לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך" - ג' דורות, אז "התורה מחזרת על אכסני'ה שלה". ועד"ז בנוגע תוצאות התורה - מצוות. ובנוגע לפועל: להתעסק ב"מבצע פסח" ובמבצע "והשיב לב אבות על (ידי) בנים" בזריזות!משיחת י"א ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2025 Synopsis Rashi says, “‘Tzav’” always denotes urging, immediately and for future generations.” This teaches that Torah and mitzvos should be fulfilled with alacrity – “being early to perform mitzvos,” and to the extent that the alacrity has an effect not only “immediately” but also “for future generations.” “Generations” means at least two, which, together with one’s own generation, forms three generations. And when it lasts for three generations, it is guaranteed to last forever, as the Gemara says regarding Torah: When it “does not depart from your mouth, nor from the mouth of your seed, nor from the mouth of your seed’s seed” – three generations – then “the Torah returns to its lodging.” Similarly, this applies to the results of Torah, which is mitzvos. Practically speaking, this means to be involved in Mivtza Pesach, and the Mivtza of “turning the heart of the fathers back (through) the children” – with alacrity.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2025

התוכן ההוראה ממ"ש בהתחלת פ' הקרבנות [בתחילת פ' ויקרא]: "אדם כי יקריב" - כאשר האדם בא להתקרב לאלקות, הנה "מכם קרבן לה'", קודם כל עליו להקריב את עצמו. והסדר בזה הוא (כמו בעבודת הקרבנות כפשוטו) שקודם צריך לבדוק האם הוא תמים, והבדיקה צ"ל כדבר הנוגע בחיי נפשו ממש ואז יבדוק את כל פרטי מחשבה דבור ומעשה שלו ויתקן את הדברים הדורשים תיקון. ואח"ז יֵרָצה להיות קרבן - שמוציא את הדם שבבהמה, את החיות (הדם) שיש לו בענינים גשמיים (בהמה) ומשתמש בהם לעבודת ה' וכו'. וגם מי שכאשר מתבונן במעמדו ומצבו רואה שאינו תמים - ישנם חטאים שעדיין לא תיקנם "וחטאתי נגדי תמיד", ומקשה א"כ, איזה שייכות יש לו לענין הקרבנות?! ע"ז מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר בפי' "מכם" ש"מכם ובכם הדבר תלוי!" - כל אחד יכול להתקרב לאלקות! והכח ע"ז בא ע"י "ויקרא אל משה" שבכל דור!ב' חלקים ממאמר ד"ה באתי לגני תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2025 Synopsis The verse states (at the beginning of parashas Vayikra), Adam ki yakriv (“When a person will bring”) – when a person wishes to come close to G‑dliness, then mikem korban laHashem (“from you an offering to Hashem”) – he must first and foremost offer himself. The order is (just as in the physical korbanos) to begin with examining oneself to see whether he is tamim – whole – and the examination must be conducted as something that affects the very life of one’s soul, because then he will carefully scrutinize every aspect of his thought, speech, and action, and correct whatever needs perfection. Afterwards, he will be acceptable as a korban – that is, removing the “blood” from the animal, meaning his vitality in material matters, and redirecting it to be used for the service of Hashem etc. One may wonder, how he can possibly bring a korban if he sees that he is not whole – meaning he still has sins that require fixing, “my sin is always before me”? To this, my father-in-law the Rebbe added an explanation on the word mikem (“from you”) – that “it depends on and within you”: every single Jew has the ability to come close to Hashem. And the power to do it comes through “Vayikra el Moshe” in every generation.2 excerpts from maamar Basi L’Gani 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2025 לזכות זעלדא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה ו' ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

התוכן אף שמטרת כל מצוה היא לקרב את העולם לאלקות אבל בעיקר ה"ז במצות "קרבנות" [שבפ' ויקרא] ‏–‏ ששם המצווה הוא מלשון "קירוב". ועפ"י הדין ש"כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים . . חוץ מחטאת", נמצא דענין הקרבן (ותוכנו) הוא בעיקר בקרבן חטאת. ובקרבן חטאת מצינו תנאי שהאדם צ"ל "שב מידיעתו" שפירושו "לב נשבר", והרי כל הענינים הקשורים עם קרבנות (העצים והמזבח והבהמה עצמה וכהן המקריב וכו') צ"ל בשלימות ותמימים, ומובן במכ"ש שהאדם שעבורו מקריבים הקרבן-חטאת צ"ל "שלם", נמצא שהענין ד"שב מידיעתו" ‏–‏ לב נשבר ‏–‏ הוא שלימותו! ועפי"ז יובן פתגם רבותינו נשיאינו "סאיז נאָך ניטאָ קיין גאַנצערע זאַך ווי אַ צובראָכענע האַּרץ!", (וזוהי גם המעלה שבשברי לוחות).משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2025 Synopsis Although the purpose of every mitzvah is to bring the world closer to G-dliness, this is especially true of the mitzvah of korbanos [described in parashas Vayikra], whose very name connotes closeness. Based on the halacha that “All slaughtered offerings that were slaughtered not for their own sake are valid… except for the sin-offering,” it turns out that the theme of closeness is most expressed in the sin-offering. Regarding the sin-offering we find the condition that the person must “return due to his own awareness” – meaning he must have a broken heart because of his sin. Being that all aspects of a korban (the wood, the Mizbeach, the animal itself, the Kohen offering it etc.) must be complete and without blemish, certainly the person for whom the sin-offering is offered must also be whole. Therefore, it follows that his broken heart is in fact what makes him whole. This explains the saying of our Rebbeim, “There is nothing as whole as a broken heart” (and this is also the special quality of the broken Luchos).Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2025

התוכן ישנם ב' פירושים במ"ש בהתחלת פ' ויקרא "ויקרא אל משה" סתם בלי לפרש שמו ית' (כמו ה' או אלקים וכו'): א) זה קאי על דרגא שלמטה מכללות ענין השמות. ב) זה קאי על דרגא שלמעלה מכללות ענין השמות. [וע"ד ב' הביאורים – מן הקצה אל הקצה – בטעם שלא נזכר שם ה' בכל המגילה: א) מכיון שהמגילה נעתקה ללשון פרסי, ואם הי' בה שם ה' היו מעתיקים את זה כשם אלקים אחרים (ר"ל). ב) קצה השני – כללות ענין המגילה וכו' נמשך מדרגא שלמעלה מכללות ענין השמות], והיינו שתיבת "ויקרא" מחבר ב' ענינים אלו שמן הקצה אל הקצה!, וההוראה מחיבור ב' ענינים אלו היא: גם כשהאדם עובד את עבודתו במקום הכי תחתון, היפך הקדושה וכו', יש לו את הכח לזה ממקום הכי עליון!ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' ויקרא, ר"ח ניסן ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2025 Synopsis There are two explanations as to why the verse says “Vayikra el Moshe,” without specifying Who called Moshe (such as “Vayikra Hashem el Moshe” or “Vayikra Elokim el Moshe”): (1) The verse refers to a level of G-dliness that is below the concept of names; (2) it refers to a level that transcends the concept of names. (A similar idea is found regarding the two opposite explanations for why Hashem’s name isn’t mentioned in Megillas Esther:(1) Since the Megillah was translated into Persian, if it contained Hashem’s name it might have been translated to the name of another deity, chas v’shalom; (2) the opposite extreme – the Megillah comes from a place that transcends the whole concept of names.) Thus, the word Vayikra connects these two opposite extremes. The lesson is that even if a person finds himself serving Hashem in the lowest possible place, and dealing with the opposite of holiness etc., he is given the strength for it from the highest possible level.2 excerpts from sichah of Monday night, Parashas Vayikra Rosh Chodesh Nissan 5740. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2025

התוכן יציאת מצרים הוא ענין עיקרי בחודש ניסן, שחודש ניסן הוא "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". ולכן צריך להיות זכירת יציאת מצרים בכל יום ויום. והזכירה צ"ל באופן שלא רק ש"הוא עצמו יצא ממצרים", אלא צריך לפעול את זה גם על הילדים. וכמו שרואים שדוקא בנוגע לחג הפסח מצינו את הענין ד"כי ישאלך בנך" ואצל כל הד' סוגי בנים, וכל ההגדה היא תשובה לשאלת הבנים "מה נשתנה" וכו'.משיחת י"א ניסן ה'תשל"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2025 Synopsis The Exodus from Egypt is a central theme of the month of Nissan, which is “for you the first of the months of the year.” Therefore, one must remember the Exodus every single day, and in such a way that not only does one “leave Egypt himself,” but also impacts his children. As we find regarding Pesach in particular, where the entire Haggadah is a response to the questions of the children, and we respond to each child according to their level etc.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5733 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2025

התוכן כ"ק מו"ח אדמו"ר נק' "נשיא דורנו". דאע"פ שענינו הוא לכאו' – נשיא חב"ד, הרי ידוע שמצב היהדות במדינתו – ששם הי' רוב מנין ובנין של כלל ישראל – מיד בתחלת נשיאותו הי' תלוי בכמה ענינים שהוא עסק במס"נ בפועל. וזו – מס"נ בפועל – היתה הנקודה של כל שלושים שנות נשיאותו, גם כאשר הי' במדינות כאלו שהי' יכול לפעול הרבה גם בעבודה עפ"י טו"ד וכו'. גם כאשר הגיע לארה"ב, לא התחשב עם מצב בריאותו ששלל עבודה של מס"נ אלא הכריז מיד שהגיע כדי להפיץ יהדות ולשלול את ההנחה ש"אַמעריקע איז אַנדערש" וכו'. וכמו במ"ת הנה "על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן" (ענין המס"נ) – גם על ה"דיבורים" כמו "לא תחמוד" שאין חיוב למס"נ ע"ז, ועד"ז ביחידי סגולה, כמו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שמוסרים נפשם בפועל למלאות כוונה העליונה – בכל הענינים, אפי' בענינים ה"קטנים". והוא סלל לנו את הדרך שגם במצב של הרווחה וכו' יעמוד כח המס"נ בגלוי, ואז נפעלים הענינים ביותר חיות ופנימיות וכו'.משיחת מוצאי ש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2025 Synopsis My father-in-law the Rebbe is referred to as the Nasi of our generation; although he was seemingly the Nasi of Chabad, we know that from the beginning of his leadership, it was his actual mesiras-nefesh that facilitated Jewish life in the country where the majority of Jews lived. And this approach of actual mesiras nefesh was the defining quality of all thirty years of his leadership, even when he came to countries where much could be accomplished even without such mesiras nefesh. Even when he arrived in the United States, despite his physical health at the time (which naturally precluded working with such mesiras nefesh), he immediately declared that he had come to spread Yiddishkeit, rejecting the notion that “America is different.” Just as at Matan Torah, “Upon every commandment their souls took flight” (i.e. mesiras nefesh) – including the latter ones where mesiras-nefesh isn’t required by law – similarly, there are unique individuals like the Rebbe who devote themselves with actual mesiras nefesh to carrying out the Divine will in all matters, even the seemingly “minor” ones. And he paved the way for us, so that even in times of comfort and prosperity, one can live with manifest mesiras nefesh – and then, everything is done with greater vitality and depth.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Bo, 10 Shevat 5730 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2025

התוכן א) כמו בזמן גלות מצרים נתבשרו בנ"י על הגאולה בר"ח ניסן, הנה עד"ז בכל ר"ח ניסן מתחדשת הנתינת-כח לכללות ענין הגאולה, וכן תהי' לנו בר"ח ניסן זה בפועל!; בר"ח ניסן היתה חנוכת המשכן ואז התאחדו כל הי"ב נשיאים והביאו ביחד קרבן משותף "שש עגלות צב ושנים עשר בקר", ורק לאח"ז הביא כל נשיא קרבן מיוחד ביומו. וההוראה: בר"ח ניסן ישנה הנתינת-כח לכאו"א להתאחד עם כלל ישראל, וכולם יחד מסייעים ל"הקמת המשכן" וכו'. ב) להוסיף בלימוד הלכות חג הפסח שמרובים ביותר, וכשיודעים מ"ש בכתבי האריז"ל ש"משהו חמץ" בפסח נוגע להנהגה דכל השנה כולה, הרי לא יחסכו שום מאמץ להזהר מזה ע"י ידיעות ההלכות וכו'.ב' חלקים משיחות ר"ח ניסן ה'תשמ"ב ל"צבאות השם" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-03-2025 Synopsis (1) Just as the Jewish people were informed of the redemption from the Egyptian exile on Rosh Chodesh Nissan, so too, on every Rosh Chodesh Nissan, there is a renewed empowerment for redemption, and so may it be for us practically on this Rosh Chodesh Nissan. When the Mishkan was inaugurated on Rosh Chodesh Nissan, all twelve Nesi’im united in one offering of “six covered wagons and twelve cattle”; only afterward did each Nasi bring his individual offering on his designated day. The lesson is that on Rosh Chodesh Nissan every Jew is empowered to unite with the entire Jewish people, and together as one to take part in erecting the Mishkan etc. (2) One should increase in studying the Halachos of Pesach. As the Arizal states, even the slightest amount of chametz on Pesach affects one's conduct for the entire year; therefore, one will surely spare no effort to avoid chametz, by studying the relevant halachos etc.2 excerpts from sichos of Rosh Chodesh Nissan 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-03-2025

התוכן נמצאים אנו ביום הרביעי בשבוע שבין פ' פרה ופ' החודש. פ' פרה: ישנו חיוב מיוחד להניח מאפר הפרה "למשמרת", ובזה גופא – באופן שמשתמשים באפר הפרה שלפנ"ז (שהונח למשמרת) בשביל עשיית הפרה שלאח"ז, וכן הלאה, מהפרה הראשונה שעשה משה רבינו עד לפרה העשירית שיעשה מלך המשיח, שכולל כל המשך הדורות דבנ"י. והיינו, דטהרתו של יהודי אחד קשורה עם כל בנ"י שבכל הדורות, (שבשביל טהרתו צוה הקב"ה להניח "למשמרת" מהאפר דכל הפרות) ועם עושי הפרות ממשה רבינו עד למלך המשיח! שזה מחזק עוד יותר הגעגועים וה"אחכה לו" לביאת המשיח. ומפ' פרה באים לפ' החודש שבה מודגש ענין הגאולה. כמ"ש במדרש עה"פ "החודש הזה לכם" "...כשבחר ביעקב ובניו קבע להם ר"ח של גאולה", ששלימותה היא – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. ויה"ר שבר"ח ניסן זה, ועוד לפני זה, יקויים מ"ש בגמ' שב' נוני"ן רומזים ל"נסי-נסים", שה' עושה "נס בתוך נס" לכ"א מישראל וממשיך להם רוב טוב בגו"ר וכו' עד לנס הגאולה האמיתית והשלימה!משיחת יום ג' דפ' שמיני, אור לכ"ב אד"ש ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2025 Synopsis Tonight is Wednesday of the week between Parshas Parah and Parshas HaChodesh. The law of the Parah requires that some ashes of every Parah be set aside “for safekeeping,” to be used in each subsequent Parah; thus, when one Jew is purified, he connects to all Jews throughout all generations as well as those who prepare the Parah, from Moshe Rabbeinu until Moshiach. This further strengthens our yearning and waiting for Moshiach. And from Parashas Parah we proceed to Parashas HaChodesh, which emphasizes redemption. As the Midrash says on the verse “This month shall be for you…” – “When He chose Yaakov and his children, He established for them a Rosh Chodesh of redemption,” the pinnacle of which is the true and complete Redemption through Moshiach Tzidkeinu. May it be Hashem’s will that this Rosh Chodesh Nissan, and even before then, we merit the fulfillment of the Gemara’s statement that the two letter nuns in “Nissan” allude to “Nisei Nisim” (“miracles upon miracles”), and that Hashem performs a “miracle within a miracle” for every Jew, bringing them abundant good, both materially and spiritually etc., and the miracle of the true and complete Redemption.Excerpt from sichah of Tuesday night Parashas Shemini, 22 Adar Sheini 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2025

התוכן [המשך] וי"ל שגם יהודי שצריך השתדלות מיוחדת להשפיע עליו לחכות ולצפות לביאת המשיח – אי"ז שצריכים לחדש זה אצלו, שה"ז א' מהי"ג "אני מאמין", אלא שהוא צריך עזרה לגלות את מה שבפנימיותו. (ובדוגמא מ"ש בדיוק הלשון "גר שנתגייר", דלכאו' הול"ל "גוי שנתגייר" – שהגיור מוכיח שגם לפנ"ז הי' בו ניצוץ של נשמה קדושה אלא שנתגלה ע"י הגיור וכו'). ואז יראו שגם הוא מסכים לזה, ואדרבה – הוא יוסיף חיות בזה שהשפיע עליו! ואין לחשוש מזה שענין הצעקה בעצם היום "עד מתי" "לא ראו אבותינו" (גם אני לא ראיתי כן...), כי בפועל זה מביא לתוצאות טובות, ובכל אופן – כ"ז כדאי כשמביטים על הילדים הקטנים ורואים כיצד הם צועקים "דאַלאָי גלות" וכיו"ב. ובסיכום: אין להתפעל מאלו שמקררים את ה"שטורעם" אודות ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא לעכב בגלות את השכינה ואת כל הדורות שלפנ"ז ושלאח"ז – אפי' לעוד רגע! ב' חלקים משיחת ליל ו' דחג הפסח ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2025 Synopsis (Continued.) It can be explained that even a Jew for whom you need to put in special effort to get him to wait and yearn for Moshiach – it’s not that you need to introduce something new to him, because it’s one of the Thirteen Principles of Faith. You simply have to reveal what’s already within him (similar to how we say “a convert who converted” rather than “a gentile who has converted” because the conversion indicates that the convert already had the spark of a holy soul within him from before, and the conversion simply revealed it). Then we’ll see that he not only gets on board, but even adds enthusiasm to the one who influenced him. And there’s no need for concern from the fact that crying out ad mosai isn’t something we observed in previous generations (I also never saw it), because the reality is that it brings positive results, and in any case, it’s all worthwhile when you look at how the young children cry out “Daloi Golus!” (“Down with exile!”) and the like. In sum: one should not be deterred by those who try to pour cold water on the commotion surrounding the need for Moshiach to come immediately, and one should not keep the Shechinah – and all the previous and future generations – in exile even for a moment longer.2 excerpts from sichah of 6th night of Pesach 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2025

התוכן דוקא בזמן האחרון שהולכים ומרעישים אודות הצורך לצעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה, באים כאלו שצועקים שטוב להם בגלות!... טוב בגשמיות וטוב ברוחניות, ומדוע מרעישים שצריכים לצעוק "עד מתי"?!... וי"ל ההסבר היחידי לזה – שהיא הנותנת: מכיון שבזמן האחרון דוקא נוגע ביותר שיצעקו "עד מתי", ולכן יש ע"ז התנגדות יתירה מצד הלעו"ז (וע"ד המבואר בדא"ח בנוגע הקליפה של ע"ז בזמן מנשה), עד שבאים כאלו ו"שופכים מים קרים" על אלו שצועקים ומבקשים ודורשים שמשיח יבוא כבר – "עד מתי", באמרם הרי אפשר לקיים כעת תומ"צ בהידור ואפשר להתעסק בהפצת המעיינות חוצה וכו', ובשביל מה לעזוב כ"ז ו"להטלטל" על "ענני שמיא", שיחכו עד שיכריחו אותנו לצאת מגלות... – רואים בפועל שעי"ז פועלים הם חלישות לא רק בענין צעקת "עד מתי" ובהאמונה ש"מהרה תצמיח", אלא גם חלישות בעצם האמונה בביאת משיח צדקנו! [המשך יבוא]ג' חלקים משיחת ליל ו' דחג הפסח ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2025 Synopsis Precisely in recent times, when we’re stressing the need to cry out Ad mosai and to demand the Geulah, there are those shouting that since they’re comfortable in exile…well off materially and well off spiritually, why should we cry out Ad mosai? The only possible explanation is that the two go together: Since it is now more crucial than ever to cry out Ad mosai, therefore the opposition to it from kelipah is greater than ever (similar to the explanation in Chassidus regarding the kelipah of idolatry in the time of Menashe). To o the point that they pour cold water on the notion of demanding Moshiach’s coming, by arguing that after all, today in exile one can keep Torah and mitzvos fully and engage in spreading the wellsprings outward etc., so why should we uproot ourselves and go through the bother of traveling on “heaven clouds”; we should wait until we are forced to leave exile…We see in practice that this causes a weakening not only with regards to crying out Ad mosai and a weakening in the belief that Hashem will “Speedily cause the scion of Dovid to sprout forth,” but also a weakening in the very belief in Moshiach’s coming. (To be continued.)3 excerpts from sichah of 6th night of Pesach 5748 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2025 לזכות חנה ליבא בת חי' שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏

התוכן [המשך] אף שענין זה, ההתבוננות בגודל העילוי להיות מציאות בפ"ע, מודגש ביום הולדת, אבל יש ללמוד מזה לכל השנה כולה: בכל בוקר, ובכל רגע (כתורת הבעש"ט), נעשה האדם "ברי' חדשה". ולכן, ביחס לחידוש מציאותו ביום זה, אינו יכול להסתפק בכללות עבודתו ופעולתו בעניני תומ"צ בימים שלפנ"ז, כיון שביום זה ניתנו לו כל ענינים אלו מן המוכן, וביחס לחידוש מציאותו ביום זה, אי"ז עבודה בכח עצמו. ומכיון ש"אדם לעמל יולד", עליו להתייגע ולהוסיף בעבודתו ביום זה כדי לעבוד את עבודתו בכח עצמו. והוראה זו נכונה אפי' לבן שבעים וכו' והוא "עשיר" בידיעות התורה וכו' – עליו לדעת שכ"ז אינם פעולות שלו שפעל היום! והיום עליו להיות "מציאות בפ"ע" ומובדל ממציאותו דאתמול, ולא להסתפק בלחזור מה שהוא כבר יודע אלא להתייגע לחדש בתורה היום! כהלימוד מה"שטורעם" דיום הולדת, שיכול להיות "מלמדים אותו כל התורה כולה" ושלם בגופו וכו' – אי"ז מגיע לגודל העילוי כשנעשה ברי' חדשה ומתחיל להתייגע מחדש בכח עצמו!ב' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2025 Synopsis (Continuation.) Although this focus on the tremendous quality of becoming independent is emphasized on one’s birthday, one must take a lesson from it for the entire year. Just like we learn from a birthday, that although one is taught the entire Torah in the womb and his body is complete etc., it doesn’t even remotely compare to the quality of becoming a new being upon birth and serving Hashem through his own effort, the same applies to every morning and every moment (as the Baal Shem Tov taught), when a person becomes a new creation. Therefore, in his new reality of today, he cannot suffice with the accomplishments in Torah and mitzvos he has accumulated from before, because as far as today’s reality is concerned, whatever he has from before is handed to him, and it’s not service through his own effort. Since “man is born to toil,” he must toil and increase in his service today with his own effort based on who he is now. This lesson applies even if someone is seventy years old, etc. and has acquired a wealth of Torah and mitzvos etc.: Today, he must be an independent entity distinct from who he was yesterday, and therefore he must not suffice with merely reviewing what he already knows, but rather must toil and innovate in Torah today.2 excerpt from sichah of 18 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2025

התוכן ידוע מה שגילה נשיא דורנו אודות ההנהגה המיוחדת שצ"ל ב"יום הולדת", כגון התבוננות וחשבון הנפש, עריכת התוועדות וכו'. וצ"ל מהו ה"שטורעם" המיוחד שעושים מ"יום הולדת" – לידת האדם, הרגע בו יצא לאויר העולם?! הרי שלימות איבריו וגידיו ודופק הלב ואכילה ושתי' וכו' היתה לו כבר לפני צאתו לאויר העולם?! ותמיהה זו גדולה יותר כאשר מדובר אודות יהודי, מציאות הרוחני של הולד: הרי בהיות הולד במעי אמו "נר דלוק על ראשו .. מלמדין אותו כל התורה כולה"! ולעומת זאת "כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו ומשכחו כל התורה כולה", וכעת עליו להתחיל שוב וללמוד הכל מחדש – וא"כ מהי ה"חגיגה" דיום שיצא לאויר העולם?! והביאור: קודם יציאת הולד לאויר העולם, הנה אף שהי' שלם בכל, בגוף ונפש, אבל "עובר – ירך אמו הוא", וברגע יציאתו לאויר העולם נתחדש שנעשה מציאות בפ"ע, וברגע נעלה זה מתחיל עבודתו ולומד התורה בכח עצמו באופן שזה נעשה "קב שלו"! ונקודה זו, העילוי דעבודה בכח עצמו, חוגגים ויש להזכר עלי' ביום הולדת [המשך יבוא].ד' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2025 Synopsis We know that the Nasi of our generation revealed the special practices observed on a birthday (contemplation, introspection, arranging a farbrengen etc.). But seemingly, why do we make such a big deal about a birthday, if the body is already complete before birth, with limbs and sinews and a heartbeat etc.? And the question is even stronger for a Jew, whose spiritual existence is already complete in the womb, and moreover, “a candle is lit above his head… and he is taught the entire Torah,” whereas “once he enters the world, an angel comes and strikes him, making him forget the entire Torah,” so that now he has to relearn everything? The answer is that although the child is complete before birth, both physically and spiritually, he is still considered part of his mother; it is at the moment of birth that the child becomes an independent entity. And this exalted moment, when one’s divine service through his own effort begins, is what we remember and celebrate on a birthday. (To be continued.)4 excerpts from sichah of 18 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2025 לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏*לע"נ הרבנית מרת חוה ע"ה בת הרה"צ הרב אברהם יהושע העשיל זצוק"ל גורארי'ליום היארצייט שלה כ"ד אדרת.נ.צ.ב.ה.

התוכן ישנם המקשים: היתכן שלמרות שהחושך נעשה גדול יותר והדור קטן יותר – תובעים מאתנו לפעול דוקא עכשיו ביאת המשיח?! הנה ע"ז נאמר "אל תאמר . . שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה". כיון שאותנו העמידו בדור זה, בודאי ניתנו לנו הכחות הדרושים לעבודה בדור זה – כח המס"נ! ובכח זה יכול כל א' לפעול על קהילה שלימה, להפכם ליהודים יראים ושלימים וחסידים. המענה לטענתו שעפ"י שכל לא נראית לו האפשרות לגלות בעצמו כחות אלו שיבואו לידי פועל: הגישה להעבודה צ"ל כבימי פורים באופן ד"לא ידע": שמוחלט אצלו בתוקף שכיון שהוטל עליו תפקיד זה – צריך הוא למלאותו! ואח"כ בודאי ימצא את הדרכים המתאימים – עפ"י טו"ד, "ידע" – לפעול על הקהילה כולה. ועד"ז בנוגע לעבודה עם עצמו וכו'. וכמסופר במגילה, שתגובתו הראשונה של מרדכי כאשר שמע אודות גזירת המן היתה – (לא לחבוש "צילינדער" ולעסוק בשתדלנות, אלא) "וילבש שק ואפר . . ויזעק זעקה גדולה ומרה", בהיותו ענין שנגע לו בנקודת הנפש וכו'. ורק לאח"ז באה המחשבה אודות דרכי הפעולה בדרך הטבע וכו'.ב' חלקים משיחת פורים ה'תשי"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2025 Synopsis Some people ask: How is it that despite the increased darkness of exile and the diminished stature of our generation, we specifically are the ones who are expected to bring Moshiach? But the verse says, “Do not say…‘that the former days were better than these,’ for not out of wisdom have you asked concerning this.” Since we were placed in this generation, it is certain that we’ve been given the necessary strength for this task – the power of mesiras nefesh. And with this strength, every individual has the ability to influence his entire community, and to transform them into G‑d-fearing, wholesome Jews and chassidim. While one might argue that logic dictates that there’s no way for him to bring this power to actuality, the response is that one must adopt the approach of ad d’lo yada (“not knowing”), meaning absolute certainty that since this task has been placed upon him – he can and must fulfill it, even if he doesn’t understand how. And afterward he will certainly find the proper ways – with logic and reason (“knowing”) – to influence his entire community. The same applies to one’s work within himself etc. And as it says in the Megillah, when Mordechai learned about Haman’s decree, his first response wasn’t to put on a top hat and go to the royal court etc., but rather, “he put on sackcloth and ashes… and cried with a great and bitter cry” – because it affected him in the core of his soul. Only afterward did he begin thinking about what to do via natural means etc.2 excerpts from sichah of Purim 5711 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2025 לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר. ת.נ.צ.ב.ה.*לזכות ריסה בת צביה שתחי' ליום הולדת שלה כ"ב אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן 1) ע"י חינוך כדבעי, מעמידים ילדים שיקבלו את משיח צדקנו ולומר עליהם "ראו גידולים שגידלנו" גם במעמד ומצב של גלות, עד שהם "יכירוהו תחילה" בגאולה האמיתית והשלימה ("כימי צאתך מארמ"צ"); מכיון שהטעם שהקב"ה "פיזרן בין אוה"ע" היא "כדי שיתוספו עליהם גרים" – "בירור הניצוצות", הנה כאשר רואה הקב"ה שבנ"י כבר "גיירו" ועשו מכספם וזהבם וכו' – כסף יהודי, הנה "נגאלין מיד". 2) בקשר לפ' פרה: הדין הוא שאפר הפרה שעשה משה צ"ל "למשמרת", שגם בתשעה פרות שעשו אחרי הפרה הראשונה שעשה משה, כולל פרה העשירית שיעשו בביאת המשיח, צ"ל מעורב מאפר הפרה שעשה משה במדבר. שבענין פרה אדומה, שהוא ענין כללי "זאת חוקת התורה", מחברים את ה"גואל ראשון" עם ה"גואל אחרון", ועי"ז – גם כל בנ"י שבינתיים.ב' חלקים מהתוועדות מוצש"ק פ' כי תשא, פ' פרה ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2025 Synopsis (1) Through proper chinuch we will merit to raise children who will greet Moshiach Tzidkeinu, and to say, “See what we have raised” despite being in exile, and to the point that “They will recognize Him first” upon the true and complete Redemption. Because the reason Hashem “scattered [the Jewish people] among the nations” was “so that converts would be added to them” (the service of elevating the divine sparks) – therefore, when Hashem sees that the Jewish people have already “converted” and transformed their money and gold and silver etc. into Jewish wealth, they will “be redeemed immediately.” (2) Regarding Parashas Parah, the law is that the ashes of the Parah prepared by Moshe Rabbeinu must be kept as a keepsake, to be mixed into all the subsequent Paros, including the tenth Parah, which will be prepared with the coming of Moshiach. Thus, Parah Adumah, an encompassing mitzvah – “This is the statute of the Torah” – connects the “first redeemer” to the “final redeemer,” and through this, all of the Jewish people in between.2 excerpts from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Ki Sisa, Parashas Parah 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2025 לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדרלשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוףנדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

התוכן הל' תשובה להרמב"ם נחלק לעשר פרקים [שיעורי רמב"ם לימים אלו]. וי"ל שהם כנגד העשר חלוקות שבישראל "ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימך", והעשר כחות שבכ"א מישראל. ביאור הדבר: בסוף הל' תשובה מבאר הרמב"ם שההתקשרות עם הקב"ה צ"ל באופן אמיתי – לא לשם קבלת שכר גשמי בעוה"ז או שכר רוחני בעוה"ב, כ"א באופן ש"עושה האמת מפני שהוא האמת", "מאהבה". וזהו המענה לאלו הטוענים שלימוד פנימיות התורה שייך רק ליחדי סגולה וכיו"ב – הרי פס"ד ברור ברמב"ם בסוף הל' תשובה שגם "עמי הארץ והנשים והקטנים מחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה", והרי "היאך היא הדרך לאהבתו כו' בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים כו' – ענינים התבארים בפנימיות התורה! ועצם קבלת החלטות טובות, ובפרט בנתינת הצדקה (שכולם מתאחדים בקבלת השליחות לצדקה) תזרז את השכר – הגאולה!משיחת יום ה' פ' צו, ט"ז אדר שני ה'תשמ"ו, ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2025 Synopsis The Rambam divides Hilchos Teshuvah into ten chapters, and it could be said that they correspond to the ten categories among the Jewish people, “Your heads of your tribes…your wood cutters to your water drawer,” as well as the ten faculties of a Jew’s soul: At the end of Hilchos Teshuvah, the Rambam explains that one’s connection with Hashem must be genuine – not for the sake of reward but rather “doing the truth because it is the truth,” “out of love.” And this is the response to those who argue that studying the inner dimension of Torah is only for select individuals: the Rambam rules explicitly at the end of Hilchos Teshuvah that even “simple people and women and children are trained to serve Hashem out of fear until their knowledge increases and they serve out of love.” And “What is the way to love Him…when man contemplates great deeds and creations…” – concepts that are explained in the inner dimension of Torah. And the very act of making positive resolutions, especially with regard to giving tzedakah (when everyone unites in a shlichus of giving tzedakah), will hasten the reward, which is the coming of the Redemption.Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Tzav, 16 Adar Sheini 5746, in Yechidus Klalis for visitors For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2025

התוכן אף שקיום תורה ומצוות צ"ל מתוך שמחה ומתוך תענוג, "שמחה וטוב לבב", מ"מ עיקר הדרישה היא – שמחה, כי היא צריכה להיות בגלוי דוקא. עיקר היסוד לשמחה אמיתית הוא – שלכל יהודי, יהי' מי שיהי', יש "נפש השנית בישראל (ש)היא חלק אלוקה ממעל ממש" בשלימות. וזהו הקשר בין הפס"ד של הרמ"א בסיום שו"ע או"ח "טוב לב משתה תמיד" למ"ש בהתחלת השו"ע "שויתי ה' לנגדי תמיד", דלכאו' איך תובעים ב' ענינים אלו יחד – הרי ""אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"?! – כי מצד ה"חלק אלוקה ממעל ממש" שיש לו ברור שסוכ"ס "בל ידח ממנו נדח" ויעשה תשובה כדבעי, עד ש"זדונות נעשו לו כזכיות", ויהי' לו "טוב לב משתה תמיד". ענין השמחה נותן כח להתגבר על חושך הגלות שמבחוץ וחושך של גלות הפנימי – שנדמה שישנם ענינים בעולם המונעים קיום תומ"צ, אע"פ שבאמת אי"ז אלא נסיון בלבד. משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2025 Synopsis Although Torah and mitzvos must be done with joy and pleasure (“joy and gladness of heart”), the primary requirement is joy, which is specifically expressed outwardly. The basis for true joy is the fact that every Jew, whoever he may be, possesses the “second soul in a Jew, which is actually a part of Hashem from above.” This is the connection between the Rema’s ruling at the end of Orach Chaim, “One who has a cheerful heart who always has a feast,” and what it says at the beginning of Shulchan Aruch, “I have placed Hashem before me always.” Seemingly, how can both of these be expected simultaneously, considering that “There is no righteous person on earth who does good and never sins”?! The answer is that because a Jew possesses the “actual part of Hashem from above,” it is certain that ultimately “he that is banished will not be cast from Him,” and he will do teshuvah properly, such that “his willful sins will be transformed into merits for him”; therefore he “has a cheerful heart” and is “always feasting.” Joy provides the strength to overcome the darkness of the exile as well as the darkness of the inner exile, which is the illusion that the world can present an obstacle to Torah and mitzvos, while in truth it is only a test.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayishlach, 19 Kislev 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2025

התוכן בהמשך למדובר לאחרונה על מ"ש הרמ"א להלכה בסיום השו"ע ש"טוב לב משתה תמיד" – התערב ה"קלוגינקער" וכו', ולכן יש צורך להבהיר עוה"פ אודות האיסור דשתיית משקה לפני גיל ארבעים, והתנאים שבזה וכו'. יש לזכור שהרמ"א כותב הנ"ל לא במקום שמדובר על ענינים תמידיים שבכל יום אלא בסוף הל' פורים. ובפשטות: רוב ציווי השו"ע קשורים עם הגבלה בזמן ומקום. לדוגמא, הציווי "לבסומי" הוא בפורים דוקא. הציווי לאכילת מצה – בליל א' דפסח דוקא ולא לאחרי הפסח (למרות שבאכילת מצה בפסח הוא "אוכל אמונה"!), ואם ירצה לברך על מצה לאחרי הפסח ה"ז בגדר "בוצע ברך וגו'" ר"ל! ובנוגע לעניננו: ההנהגה ד"טוב לב משתה תמיד" כפשוטו – שייכת למעמד ומצב מיוחד של שמחה כמו בפורים, ואילו בשאר הזמנים ה"ז באופן שמובא בפרש"י על פסוק זה "(כל ימי עני רעים) וטוב לב משתה תמיד" "ורבותינו דרשו מה שדרשו בחלק [במס' סנהדרין]" ושם דקאי על "בעלי משנה" או "בעלי תלמוד"!ד' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' ויחי, י"ב טבת – המשך "דידן נצח" ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2025 Synopsis In connection to what has been discussed lately regarding the Rema’s statement at the end of the Shulchan Aruch – that “he who has a cheerful heart always has a feast” – because the “smart aleck” (yetzer hara) has gotten involved etc., it’s necessary to once again bring up the prohibition of drinking mashke before the age of forty, and the conditions placed upon it etc. It’s important to remember that the Rema writes this not in the context of daily practice, but at the end of the laws of Purim. Most of the Shulchan Aruch’s requirements are tied to a specific time and place. For example, the obligation to “become intoxicated” applies specifically on Purim, and the mitzvah of eating matzah applies specifically on the first night of Pesach, not after Pesach (even though eating matzah during Pesach is considered “eating faith”); if one wishes to make a bracha on matzah after Pesach, it would fall under the category of “the robber who blesses…” Rachmana litzlan. In this case: the practice of “he who has a cheerful heart always has a feast” in the literal sense applies specifically to joyous occasions like Purim. But the rest of the time, it’s like Rashi says on this verse “(All the days of a poor man are bad) but he who has a cheerful heart always has a feast” – “Our Rabbis expounded what they expounded in Chelek (in Sanhedrin) – where it says that this refers to “masters of Mishnah” or “masters of Talmud.”4 excerpts from sichah of 12 Monday night, Parashas Vayechi, 12 Teves 5747 – following the victory of “Didan Notzach” on 5 Teves For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2025

התוכן בהל' תשובה [פ"ב ה"ב - שיעור היומי] כותב הרמב"ם חידוש גדול: "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו כו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"! ולכאו' למאי נפק"מ בכלל מצבו לעתיד לתשובה שבהווה?! ואדרבה - ישנם כו"כ ראיות שגדר התשובה הוא גם כשלא יודעים בוודאות שלא ישוב לזה החטא לעולם, כמו "משחקים בקוביא" נעשים כשרים לעדות כבר "משישברו פספסיהם" ועל יסוד זה מוציאין ממון מחזקתו!, ונוסף לזה: רואים בפועל שגם כאשר יהודי עושה תשובה ונעשה כשר לעדות קורה לפעמים שלאח"ז נכשל עוה"פ באותו חטא וכו'?! והנה הי' אפשר לפרש הכוונה בזה שהתשובה שלו צ"ל באופן שלפי מעמדו ומצבו בהווה מושלל לגמרי האפשריות לחזור על החטא, ואי"ז בסתירה שלמחר יכול להכשל עוה"פ בזה כי "יצרו מתגבר עליו בכל יום" עם נסיונות חדשים וכו', אבל מלשון "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב כו'" מובן שהכוונה היא שלא ישוב לחטא זה לעולם בפועל ממש! ולכן בהכרח לומר (למרות הדוחק בפשטות לשון הרמב"ם) שישנם כו"כ דרגות בתשובה, וכוונת הרמב"ם כאן היא לתכלית השלימות בתשובה.ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2025 Synopsis In Hilchos Teshuvah (2:2 – today’s Rambam) the Rambam writes a major chiddush: “What constitutes teshuvah? That a sinner should abandon his sin…so that He who knows the hidden matters testifies about him that he will never return to this sin ever again.” Seemingly, why is his future state relevant to his teshuvah in the present? On the contrary, there are numerous proofs that teshuvah is valid even when we aren’t certain that the person will never return to his sin; for example, “Those who play with dice” become requalified for testimony “when they break their dice,” at which point we don’t know if they will sin again, and nevertheless money can be extracted from another person on the basis of their testimony. Additionally, we see in practice that even when a Jew does teshuvah and becomes requalified as a witness, it sometimes happens that afterwards he stumbles again in the same sin etc.? We could have explained that the Rambam means that one’s teshuvah must be such that based on his current state, there is no possibility of him ever returning to his sin, in which case there would be no contradiction to the fact that he might stumble again tomorrow, because “his inclination renews itself upon him every day” with new challenges etc. But when he says that Hashem, “He who knows the hidden matters testifies about him that he will never return…” that indicates that he will never in fact return to this sin! We must therefore say (although it doesn’t fit perfectly with the plain reading of the Rambam’s words) that there are multiple levels in teshuvah, and here the Rambam is referring to the ultimate perfection of teshuvah.2 excerpts from sichah of Purim 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2025

התוכן ההתעסקות ב"מבצעים" שייכת גם לנשי ובנות ישראל בדרכים המתאימות וכו' (ובפרט מבצע פורים – "מגילת אסתר"). ובזה ישנה "הוראה נפלאה" ממ"ש [בשני דפ' ויקהל] "כל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים", וכמ"ש רש"י עה"פ שהיתה בזה "אומנות יתירה שמעל גבי העזים היו טווים אותם", שבשעה שהנשים ראו שיש בהן חכמה מיוחדת שאין בנשים אחרות (שהביאו את "התכלת וגו'" סתם, כמ"ש בפסוק שלפנ"ז) ניצלו את זה עבור המשכן! ועד"ז אם א' חונן מתולדתו באיזה כשרון או שהקב"ה הצליח אותו בעסקיו וכיו"ב, עליו לנצל את זה עבור קיום תומ"צ – "ושכנתי בתוכם" באופן של "אומנות יתירה". וכיון שהוראה זו לומדים ממ"ש בנוגע לנשים הרי עליהן להראות בזה דוגמא חי' וכו'.משיחת אור לאדר"ח אד"ש ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-03-2025 Synopsis Involvement in Mivtzoim is even for Jewish women and girls (particularly the Purim Campaign – the Megillah is called “Megillas Esther”). And here there’s a wondrous lesson from the verse (in parashas Vayakhel), “All the women whose hearts inspired them with wisdom spun the goat hair.” Rashi explains that this involved “an especially skilled craft, that they spun it directly off the backs of the goats.” When these women saw that they possessed a special skill not possessed by other women (who brought the “techeiles, purple and scarlet wool” etc. in an ordinary fashion, as it says in the previous verse) – they utilized that skill for the Mishkan. Similarly, if someone is naturally gifted with a certain talent, or if Hashem has granted him success in business and the like, he must use it for Torah and mitzvos – for Hashem to “dwell among them” through this “especially skilled craft.” And since this lesson is learned a verse concerning women, it is upon the women to set a living example of this etc.Excerpt from sichah of first night of Rosh Chodesh Adar Sheini 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-03-2025 לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס*לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

התוכן [המשך] וההוראה: כאשר אדם רואה שרוב היום הוא עסוק בשאר צרכיו ורק מיעוטו הולך לעניני תומ"צ, וגם זה רק מגיל בר-מצוה, ושואל מדוע לא נולד מחוייב במצוות, ושיצטרך לעסוק רק בתומ"צ?! אומרים לו: "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", קריאת המגילה לא מתחילה עם "ליהודים היתה אורה – זו תורה", אלא דוקא ב"ויהי בימי אחשורוש .. המולך מהודו ועד כוש", ודוקא זה הביא ל"ונהפוך הוא"! וכך יהי' אפי' בימות המשיח: גם אז יהי' לא רק הקב"ה תורה ובנ"י, אלא גם "זרים", אלא שכל מציאותם תהי' טפילה לבנ"י. והעיקר – בנוגע לעבודתנו בהווה: אין להבהל מזה שכללות עם ישראל הוא מיעוט קטן, כי מה שחשוב זה לא הכמות אלא האיכות – הקשר עם מקור החיים וכו'. ודוקא לאחרונה התגלה דוגמא לזה שגם בכמות קטנה יכולים להיות גנוזים כחות עצומים של איכות וכו'.משיחת פורים ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-03-2025 Synopsis (Continued.) The lesson is that when a person sees that most of his day is occupied with his other needs, and only a small portion is dedicated to Torah and mitzvos – and moreover, for a numbers of years he wasn’t even obligated to keep Torah and Mitzvos , he may ask: Why wasn’t I born obligated in mitzvos, and why wasn’t I created in such a way that I only have to engage in Torah and mitzvos? The answer is that, “The entire world was created only to serve as companions for him”; the Megillah reading doesn’t begin with “For the Jews there was light – this refers to Torah,” but with “And it came to pass in the days of Achashverosh… who ruled from Hodu to Kush.” And it was specifically this led to “it was reversed.” And this will apply even in the days of Moshiach: Even then, there will exist “strangers standing and pasturing your sheep” and planting and sowing etc. – but their entire existence will be secondary to the Jewish people. The main lesson is regarding our service in the present era: One should not be alarmed by the fact that the Jewish people are a small minority in the world, because what matters is not quantity, but quality – the connection to the Source of Life etc. And as we see specifically in recent times how even something very small can contain tremendous power etc.Excerpt from sichah of Purim 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-03-2025 לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן זה שכל העולם "מסתובב" בשביל "קבוצה קטנה" של יהודים מקיימי תומ"צ – יובן בהקדם הביאור בנוגע לב' ענינים תמוהים שמצינו בנוגע לקריאת המגילה: 1) התחלת קריאת המגילה (להלכה) הוא מהתחלתה – "ויהי בימי אחשורוש וכו'", דלכאו' אי"ז נוגע לעיקר הסיפור וכו'? 2) אחז"ל "כל ספרי הנביאים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והלכות"! איזה חידוש יש בה שלכן דוקא היא לא תיבטל בימות המשיח?! והביאור: בקריאת המגילה מהתחלתה מתגלה שזה שהקב"ה הנהיג את העולם כדי שאחשורוש ימלוך על קכ"ז מדינה, ועשיית המשתה וכו' הי' זה רק כדי ששנים לאח"ז יהי' לבנ"י הנס של "ונהפוך הוא"...! וחידוש זה נוגע אפי' לימות המשיח: אע"פ שגם לעת"ל יהי' המציאות של "עמים", וגם המציאות של מין החי, הצומח והדומם – אבל כ"ז יהי' טפל ביחס לעיקר התכלית – מציאות של בנ"י שיעסקו בתורה! [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת פורים ה'תשכ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2025 Synopsis The idea that the entire world runs for the sake of a small group of Jews who observe Torah and mitzvos can be understood by first explaining two puzzling aspects of the Megillah reading: (1) The halacha is that the Megillah must be read from the beginning – “It happened in the days of Achashverosh…” – which seemingly is not essential to the core of the story? (2) Our Sages state: “All the books of the Prophets will be nullified in the times of Moshiach, except for Megillas Esther and Halachos,” but what is so unique about the Megillah that it alone will not be nullified when Moshiach comes? The answer is that reading the Megillah from the beginning reveals that Hashem orchestrated the world in such a way that Achashverosh would be king, and rule over 127 provinces, and that he would make a royal feast etc., and all for the sole purpose that, years later, the Jewish people would experience the miracle that “it was reversed.” And this unique quality will be relevant even in the times of Moshiach: Although in the future era other nations will exist, as well as animals, plants, and inanimate objects – all of them will be secondary to the ultimate purpose – the existence of the Jewish people who will be engaged in Torah study. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Purim 5725 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2025 לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדרלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏*לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

התוכן ברביעי דפ' כי תשא מסופר ע"ד בקשת משה "הראני נא את כבודך" ותשובת ה' "לא תוכל לראות פני.. וראית את אחורי ופני לא יראו". מסתבר לומר שה' מילא במקצת עכ"פ את בקשת משה גם בנוגע ל"פניו", והפירוש בפסוק "וראית את אחורי ופני וגו'" הוא שתיבת "ופני" קאי גם אלפניו ‏–‏ "וראית את אחורי ופני", אלא שראיית ה"פני" תהי' באופן של "לא יראו". והביאור: שלילת דבר אחד מחבירו גופא מוכיחה שישנה שייכות ביניהם שלכן צריך לשלול א"ז מחבירו, וזהו החידוש כאן בתשובת הקב"ה "ופני לא יראו" שנוצרה שייכות (באופן של שלילה) בין הידיעה (הראי') של משה גם עם "פניו" של ה' וכו'.משיחת תענית אסתר ה'תשמ"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2025 Synopsis Revi’i of Parashas Ki Sisa discusses Moshe’s request, “Please let me see Your glory,” and Hashem’s response, “You will not be able to see My face… You will see My back, but My face will not be visible.” It stands to reason that Moshe’s request to see Hashem face was also fulfilled at least partially. That is, the verse can be read as follows: “You will see My back and My face…” (with “You will see” applying to “My face” as well), just that the vision of “My face” will be in a manner of “not visible.” Meaning: the very fact that a certain property is negated from something shows that there is some relation between them; otherwise, there would be no need to negate it. And this is the novelty in Hashem’s response “and My face will not be visible”: that a connection was created (albeit in a manner of negation) between Moshe’s perception (“seeing”) and Hashem’s face.Excerpt from sichah of Taanis Esther 5748. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-03-2025

התוכן איתא בגמ' "מרדכי מן התורה מנין, דכתיב [בראשון דפ' כי תשא] מר דרור, ומתרגמינן מירא דכיא". וצ"ל: מהי שייכותו של מרדכי הצדיק ל"תרגום" שמורה על ענין הגלות, ולכללות הענין ד"מר דרור", בושם שנעשה מדם חי' טמאה – העבודה של בעלי-תשובה?! ומבאר אדמו"ר מהר"ש שענין זה הוא מצד בני דורו. ויובן ע"פ המבואר שזה שצ"ל "שובה ישראל גו' כי כשלת בעוניך", אף שהכשלון הוא בבחי' עקב שבבנ"י? כי כאשר ה"עקב" נכשל נופל ה"ראש", כי זוהי הוכחה שהראש, שממנו נמשך החיות כל האברים, אינו בשלימות. וזה גם מה שלאחרי חטא העגל נאמר למשה [בפ' כי תשא] "לך רד", "רד מגדולתך", אע"פ שהי' אז בהר ולא הי' לו שום שייכות לזה – דכיון שזהו "עמך", ו"כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל", הנה כאשר יש חסרון בהם, ה"ז חסרון במשה. ועד"ז בנוגע למרדכי, להיותו ראש הסנהדרין שתפקידם הוא להורות דעת את העם שלא יבואו מלכתחילה לידי עבירה, ובדורו היו כאלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", ה"ז הוכחה שגם אצלו הי' צ"ל ענין של תשובה. משיחת פורים, ה'תשכ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2025 Synopsis The Gemara says: “Where is Mordechai alluded to in the Torah? As it is written (in rishon of parashas Ki Sisa), ‘mar dror’ (pure myrrh), which is translated as ‘mira dachya.’” Seemingly, what connection does Mordechai Hatzaddik have to Targum, which signifies exile, and to “mar dror,” a fragrance derived from the blood of an impure animal – which represents the service of baalei teshuvah? The Rebbe Maharash explains that it’s because of the people of Mordechai’s generation. This can be understood based on the explanation of the verse, “Return, Yisroel, to Hashem your G-d, for you have stumbled in your iniquity”: seemingly, “stumbling” applies to the level of Yaakov (the “heel”) of the Jewish people, not Yisroel? But the truth is that when the heel stumbles, it’s because something isn’t correct with the head (which supplies vitality to the heel). This is also why, following the sin of the golden calf, Hashem said to Moshe (in parashas Ki Sisa): “Go, descend” – “Descend from your greatness” – even though Moshe on the mountain with Hashem when the golden calf was made and he had no involvement in the sin – because since they are “your people,” and “isn’t it only for the sake of the Jewish people that I granted you greatness,” therefore, if there was a deficiency in them, this reflected a deficiency in Moshe as well. Similarly, regarding Mordechai: Since he was the head of the Sanhedrin, whose job is to impart wisdom to the people so they would not come to sin in the first place, and yet in his generation, there were those who “had enjoyment from the feast of that wicked one,” that showed that Mordechai also had to do teshuvah.Excerpt from sichah of Purim 5721 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-03-2025

התוכן עבור "עגל הזהב" לא רצו הנשים לתת את נזמיהן [כמ"ש בשני דפ' כי תשא], משא"כ בעשיית המשכן הי' ההיפך - "ויבואו הנשים על (לפני) האנשים". וההוראה עפמ"ש בכתבי האריז"ל שדורנו, דרא דעקבתא דמשיחא, הוא גלגול מדור המדבר: בידי הנשים האחריות לא לתת מקום "להשתחוות לעגל הזהב" – לוויתור בעניני תומ"צ בשביל כסף לפרנסה (הכסף שמרוויחים בצורה לא נכונה הולך בסוף לרופאים ר"ל, למסים או לענינים אחרים של עגמנ"פ) אלא אדרבה - לעשות את ביתם משכן לה', ואז יזכו לבריאות ולגדל את הילדים לתורה ולחופה ולמעש"ט, וללכת אתם לקראת משיח תיכף ומיד ממש!א' השיחות דהתוועדות י' שבט ה'תשט"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2025 Synopsis The women weren’t willing to contribute toward the golden calf (as it says in sheini of Parashas Ki Sisa), but when it came to building the Mishkan it was the opposite – the women were the first to donate and “The men accompanied the women.” It says in Kisvei HaArizal that this generation, the generation of the footsteps of Moshiach, is a gilgul of the generation of the desert. Therefore, the lesson is that it is up to the women not to allow “bowing to the golden calf” – not to allow compromise in Yiddishkeit for the sake of earning money (improperly earned money ends up going toward doctors chas v’shalom or taxes etc.) and to the contrary – to turn their home into a Mishkan for Hashem. In this way they will merit to have good health for the entire family and to raise their children to Torah, marriage, and good deeds, and to go with them immediately to greet Moshiach.Sichah from farbrengen of 10 Shevat 5716 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2025

התוכן חגיגת בואו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לארה"ב צ"ל גם ע"י אלו שבאו לכאן אחריו, כי ע"י עבודתו והשקעתו – נעשתה העבודה במדינה זו קלה יותר. הן בצד החיובי – ע"י נעשה כאן מקום תורה. והן בצד השלילי – שלילת האימרה ש"אַמעריקע איז אַנדערש" בתכלית ובהחלט, אלא גם כאן צ"ל אלקות בגלוי. וענין זה, הפעולה ש"אַמעריקע איז נישט אַנדערש", נוגע לא רק לד' אמותיו בעיר מסויים שבארה"ב, ולא רק בארה"ב בכלל, אלא גם לעוד מדינות בעולם. ולא רק ליהודים מכיון שארה"ב הוא המקום של רוב מנין ורוב בנין של בנ"י, אלא גם לאומות העולם, מכיון שכו"כ ענינים בעולם מכריע הקב"ה ע"י ארה"ב. ב' חלקים משיחת פורים ה'תש"ל ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2025 Synopsis The celebration of my father-in-law, the Rebbe’s arrival in the United States thirty years ago isn’t just for those who arrived with him or those who were here before him, but also for those who came after him – because the effort and toil he invested made it easier to serve Hashem here. This is true both on the positive side – transforming America into a place of Torah, and on the preventative side, negating absolutely and decisively the claim that “America is different,” and establishing instead that G‑dliness must be revealed even here. “America is no different” doesn’t just apply to one’s immediate surroundings in his particular city in the United States, nor even just to the United States as a whole, but also to other countries around the world. And not just for Jews (because the United States where the majority of the Jewish people reside), but also to the nations of the world, because Hashem determines many global matters through the United States.2 excerpts from sichah of Purim 5730. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2025

התוכן בכאו"א ישנו נצוץ מנשמת משה רבינו ומצד זה כל עניני תומ"צ הם "מילתא זוטרתי". ל"פשוט שבפשוטים" זה מובן בפשטות, שהרי יודע ש"שמע ישראל וגו'" הוא פסוק בתורה ש"צוה לנו משה וגו'", ופשוט אצלו שמשה הי' מונח בתורה עם כל חיותו ונשמתו, ובמילא מבין שכשמשה נתן לו פסוק זה – כלול בו גם נשמתו של משה. אבל ל"למדן" יש צורך בהשתדלות מיוחדת להסביר לו שכל גדלותו בתורה הוא מצד נצוץ נשמת משה שבו... וכאשר כל א' ינצל את בחי' משה שבו לצאת ממדידותיו והגבלותיו – זה יפעול בו ובסביבתו ש"נתמלא הבית כולו אורה", וכאשר מצטרפים כמה יהודים יחד – "כאַפּט מען זיך" שישנו בעולם "אור גדול" ואילו מהחושך לא נשאר אלא מעט – באותו שטח בעולם שאור הקדושה עדיין לא הגיע אליו, אף שמעט חושך זה הוא כפול ומכופל, שלכן, ביחד עם זה שכל מעשה טוב שנעשה במשך כל הדורות הוא באופן ד"יחוד נצחי" ומרבה אור, נשאר עדיין ענינים שלא נתבררו שיש להשלים ולברר.משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-03-2025 Synopsis Every Jew has a spark of the soul of Moshe Rabbeinu, which enables all matters of Torah and mitzvos to be considered “a small thing” for him. A simple person understands this plainly, because he knows that Shema Yisrael is a verse in the Torah that “Moshe commanded us” etc.; since it is obvious to him that Moshe was fully immersed in the Torah with his entire life force and soul, he understands that when Moshe gave him this verse, it also contains Moshe’s soul. However, for a learned person special effort is required, to explain to him that all his greatness in Torah comes from the spark of Moshe’s soul within him. When every individual utilizes the level of Moshe within himself to transcend his limitations and boundaries, that impacts him and his surroundings, so that “the entire house becomes filled with light.” And when multiple Jews come together, they realize that there’s a “great light” in the world, whereas only a small amount of the darkness remains – those areas in the world that the light of holiness hasn’t yet reached (though this small amount of darkness is doubled and redoubled, which is why these parts of the world still need to be elevated and perfected, despite the fact that every good deed performed throughout the generations creates an eternal union and increases light).Excerpt from sichah of 7 Adar 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-03-2025 לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

התוכן על מ"ש רש"י [על מ"ש בגמ' "תנא כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה", ומסיים בגמ' "ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד"] "כדאי הלידה שתכפר על המיתה" – צ"ל מ"קרא": נאמר "טוב גו' יום המות מיום הוולדו", ומ"סברא": לא יתכן שיום הלידה שאין אפשרות לדעת כיצד תהי' הנהגתו במשך כל ימי חייו, יגבר על הענין דיום המיתה?! אלא כי בנוגע למשה ראו כבר ב"יום הוולדו" מעלה בפועל ובגילוי – ש"נתמלא הבית [אע"פ שהיתה בית עמרם, "גדול הדור"] כולו אורה". וזהו הקשר בין פ' תצוה, שהיא פ' היחידה לאחרי לידת משה שלא נזכר בה שמו, לז' אדר – יום לידתו [שחל ברוב השנים בסמיכות לפ' תצוה] – כי בלידת משה שאז "נתמלא הבית כולו אורה" בא לידי ביטוי ענינו העצמי שזה בא לפני ולמעלה משם "משה" הקשור עם עבודתו וכו', ולכן בפ' תצוה הסמוכה לז' אדר, יום לידתו, לא נזכר השם "משה" כדי לרמז על ענינו העצמי.משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2025 Synopsis The Gemara says: “Once the lot fell on the month of Adar, [Haman] greatly rejoiced. He said: The lot has fallen for me in the month that Moshe died…But he did not know that on the seventh of Adar he died, and on the seventh of Adar he was born.” Rashi explains, “the birth is worthy to atone for the death.” Seemingly the verse states, “better is the day of death than the day of one’s birth”; additionally, logic seems to dictate that the day of one’s passing, when his accomplishments are apparent, is more significant than his day of birth, when there’s no indication of what his life will be like. But in Moshe’s case, the essential quality of his life was already revealed on the day he was born – when “the entire house became filled with light.” And this is the connection between parashah Tetzaveh (the only parashah after Moshe’s birth in which his name isn’t mentioned) to 7 Adar, Moshe’s birthday, which usually occurs around the time of parashah Tetzaveh: when Moshe was born and “the entire house became filled with light,” Moshe’s essence – which transcends and came before Moshe’s name (which is associated with his service) – was revealed, and in a practical manner. Therefore, Moshe’s name is not mentioned in parashah Tetzaveh, around the time of Moshe’s birthday, to allude to his essence.Excerpt from sichah of 7 Adar 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2025

התוכן כ"ק מו"ח אדמו"ר ביאר פעם דיוק לשון הגמ' "כל הכופר בעבודה זרה נק' יהודי" [ולא "עבודת אלילים" וכיו"ב]: אומנתו של היצה"ר הוא שקודם משכנע את האדם לעשות "עבודה" ש[היא מצוה בכלל אבל] היא "זרה" לאדם זה. וכטעותו של שאול המלך [המסופר בהפטורת פ' זכור] שחמל על הצאן ובקר של עמלק "למען זבוח לה'", וחשב ש"הקימותי את דבר ה'", וע"ז נאמר לו ש"שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים"! ו"מאסת את דבר ה'"! כי אף שענין הקרבנות היא "עבודה" ומצוה, אבל ממנו נתבע קבלת-עול, וכשבמקום זה רצו להקריב "זבח טוב" ו"חלב אילים" ה"ז "עבודה [שהיא] זרה" לו! ומזה נולד לבסוף "המן האגגי" והגזירה של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים"!! ומצד שני - מי שכופר אפי' ב"עבודה [שהיא] זרה" [לו], ה"ז "כמודה בכל התורה" ונק' יהודי וכו'. וההוראה: כשנזדמן לא' "מצוה שאא"פ לעשות בידי אחרים", קודם כל עליו לעשותו ולאח"ז יכול לחפש עבודה שמתענג מזה. וע"י "וחכיתי לה' המסתיר פניו" [תנועה של קב"ע] הנה "יעשה למחכה לו וגו'". ב' חלקים משיחת פורים ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2025 Synopsis The Rebbe, my father-in-law, once explained why the Gemara says, “Whoever repudiates avodah zarah is called Yehudi” (using the term avodah zarah rather than “idol worship” or the like): The yetzer-hara’s strategy is to first persuade a person to engage in a “foreign service” – a service that might even be a mitzvah in general, but which is nevertheless “foreign” to this person. This is like the error of King Shaul (as recounted in the haftorah of Parashas Zachor), who took pity on the sheep and cattle of Amalek “to sacrifice to Hashem”: he thought he was “fulfilling the word of Hashem,” but he was told that “To obey [is better] than a fine sacrifice; to listen [is better] than the fat of rams” and that, “You rejected the word of Hashem.” For although sacrifices are a form of service and a mitzvah, what was demanded of Shaul was kabbalas ol; when, instead he sought to offer “a fine sacrifice” and “the fat of rams,” this was a service that was foreign to him, and this error ultimately emerged “Haman the Agagite” and the decree “To destroy, to kill, and to annihilate all the Jews.” Conversely, one who repudiates even “avodah zarah” in the sense of a service that is foreign to him – is considered “as if he admits to the entire Torah” and is called a Yehudi, etc. The lesson is that when a person encounters a mitzvah that “cannot be performed through others,” he must first and foremost do it himself, and only afterward can he seek out a service in which he finds enjoyment. And by “waiting for Hashem Who hides His countenance” (kabbalas ol), then “He will do for those who await Him” etc.2 excerpts from sichah of Purim 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2025

התוכן כללות הענין ד"מבצעים", שיוצאים לרחובה של עיר ומדברים שם אודות הנחיצות דלימוד התורה וכו' – הוא מעשה שבולט לעיני בשר, וכך פועלים על כל בנ"י. כהלימוד ממ"ש בתורה [שלישי דפ' תצוה] בנוגע לפעמוני הזהב שעל שולי מעיל הכהן-גדול – "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" – שעוד לפני כניסתו לקודש, שאז לבש את הבגדים, שומעים את קולו "בבואו אל הקדש". ועד"ז כאשר צריכים להלביש את כאו"א מישראל, "ממלכת כהנים", ב"בגדי כהונה" ולמשוך אותו פנימה אל הקודש – מתחילים בזה שמכינים לו בגד עם "פעמוני זהב . . ונשמע קולו", וכך מכניסים אותו במבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, ועד שבאים לתכלית העיקר – להאיר את חושך הגלות עי"ז שבזמן החושך דליל שבת קודש מאירים נרות שבת שמדליקה כל אשה ובת בישראל, שעי"ז נעשה "שלום בית" בין איש לאשתו, שקאי גם על הקב"ה עם כנסת ישראל וכו'.ב' חלקים מהתוועדות יום א' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2025 Synopsis The general idea of Mivtzoim – going out to city streets and speaking to people about the importance of Torah study, etc. – is something that stands out, and in this way impacts the entire Jewish people. Like we learn from the verse (in shelishi of parashas Tetzaveh) regarding the gold bells on the hem of the Kohen Gadol’s robe – “Its sound must be heard when enters the Sanctuary” – meaning that even before he enters the Sanctuary, when he puts on the priestly garments, it can already be heard that he is entering the Sanctuary. Similarly, when it comes to “dressing” every Jew – “a kingdom of Kohanim” – in “priestly garments” and drawing them inward toward holiness, it starts with preparing for them a garment with “gold bells... and its sound must be heard;” this is how to engage a person, with the Mivtzoim of Torah study, tefillin, mezuzah, tzedakah, a home filled with sefarim, until reaching the ultimate goal – illuminating the darkness of exile, by illuminating the darkness of Friday night with the light of the Shabbos candles kindled by every Jewish woman and girl, thus bringing about “peace in the home” between husband and wife – which also represents the relationship between Hashem and the Jewish people etc.2 excerpts from sichah of Sunday, Parashas Shemini, 11 Nisssan 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2025

התוכן בעת מאסרו נשאל אדה"ז כו"כ שאלות בנוגע אליו ושיטת החסידות וכו', כשבין החוקרים היו אנשים מלומדים שהתעניינו מאוד בשיטתו וכו'. לאחרי שענה על כל השאלות נשאל ע"ד מ"ש בסוף פ"א דתניא ח"א בנוגע לחילוק בין נפשות אוה"ע ונפשות בנ"י וכו', ועל זה לא ענה אלא חייך... (ובכך זה הסתיים). וביאר אדה"ז שכוונתו בזה היתה שבכך יבינו החוקרים שלאחרי שענה בהצלחה על כל שאלותיהם לא כדאי להם שיסביר להם ענין זה... אלא שלכאו' הי' יכול להסביר להם ענין זה באופן אחר וכו' – אלא ש"חיוך" זה שלו הי' ענין של שמחה ש"ממתקת דינים", וזה הי' המענה הטוב שלו ביותר. הרי שבישבו ב"טאַיינע סאָוויעט", מקום שישבו מורדי במלכות, הי' הזמן להיות ב"שמחה" דוקא! וזהו המענה לשואלים איך יושבים ומתוועדים ושמחים בעת כזו [בהמשך למלחמת יום-הכפורים] – כי דוקא עכשיו, כאשר זקוקים לענין של "המתקת דינים", הוא הזמן לשמחה, ושמחה אמיתית – הקשורה עם תומ"צ וכו'.א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2025 Synopsis During his imprisonment, the Alter Rebbe was asked many questions about himself and the Chassidic approach etc. (among the interrogators were learned individuals who had much interest in the Alter Rebbe’s teachings). After he had answered all their questions, he was asked to explain what he writes at the end of the first chapter of Tanya regarding the distinction between the souls of the nations and the souls of the Jewish people. To this question the Alter Rebbe didn’t respond but merely smiled (and it ended with that). The Alter Rebbe later explained that his intention was to convey to the interrogators that, after having successfully answered all their previous questions, it would not be worthwhile for them to have him explain this, too. Seemingly, the Alter Rebbe could have made his point in other ways; but his smile was an expression of joy, which “sweetens judgments,” and this joy was his best response. This means that even while sitting in the Tainey Soviet, a place designated for those suspected of rebellion against the monarchy – this specifically was a time for joy! And this is the answer to those who ask how we can sit and farbreng and rejoice at a time like this [following the Yom Kippur War]: the answer is that now, when we need to “sweeten judgments,” is precisely the time for joy, and true joy – joy associated with Torah and mitzvos.Sichah from farbrengen of 19 Kislev 5734 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2025

התוכן בקשר למ"ש רש"י בפ' תצוה (כח, ד) [בראשון דפ' תצוה] בענין האפוד שזה "כמין סינר.. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים", מספרים המלמדים שרש"י עצמו ראה פעם אשה רוכבת על סוס עם סינר כזה ומזה למד איך נראה האפוד [ואף שיכול להיות שהסיפור אינו אמיתי, הרי כמו הסיפורים שמספרים החסידים על הבעש"ט שמרוב ההתפעלות יכול להיות שהם שינו או הוסיפו בזה... (וזה הי' שבחו של אהרן בהדלקת המנורה ("להגיד שבחו של אהרן שלא שינה") – אף שידע גודל ענין הדלקת המנורה וכו' וזה הי' צריך לפעול עליו "שיצא מכליו" ובכ"ז הדליק את הנרות כדבעי בלי לשנות וכו'), בכ"ז, כיון שמדובר אודות גדול ונשיא בישראל, זה יכול להיות אמת, וה"הוראה" שבזה היא אמיתית]. וההוראה: מכל דבר שרואים צריך שיתוסף ענין בתורה.משיחת מוצש"פ תצוה ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2025 Synopsis Regarding Rashi’s explanation [in rishon of parashas Tetzaveh (28:4)] that the Ephod was “like a type of apron…that noblewomen wear when riding on horseback,” cheder teachers tell the story that Rashi himself once saw a woman riding a horse with such an apron etc., and he used that to describe how the Ephod looked. Although it’s possible the story isn’t true, since it was said of a great leader of the Jewish people, it could be true, and the lesson from it is true. (This is like those who, out of excitement, alter or add details to stories of the Baal Shem Tov, which also explains why it was “Aharon’s praise” that “he did not deviate” from lighting the Menorah it exactly as instructed: despite his spiritual passion from understanding the profound significance of lighting the Menorah etc., he didn’t lose himself, and still managed to do it correctly.) The lesson is that everything one sees must lead to an increase in Torah.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Tetzaveh 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2025 לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר משה יוסף ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלו א' אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן 1. ב' הנקודות ב"הדרן" על הש"ס שבמאמרו של אדמו"ר מהר"ש [א) התחלת הש"ס היא במ"ם פתוח, "מאימתי", וסיום הש"ס במ"ם סתומה, "בשלום". ב) חתימת הש"ס היא מעין הפתיחה] מצינו גם במשנה תורה להרמב"ם: א) שם הספר (שזהו התחלת הספר) – "משנה תורה", והספר עצמו מתחיל עם הפסוק "משוך חסדך וגו'". וסיום הספר – "כמים לים מכסים". ב) סיום הספר, "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד .. ישיגו דעת בוראם .. מלאה הארץ דעה את ה' וכו'", הוא מעין הפתיחה – "לידע שיש שם מצוי ראשון", ושבזה תלוי כל מציאות הבריאה וכו'. 2. ביאור הרמז במספר פ"ג הלכות שבספר הרמב"ם עפמ"ש בגמ' עה"פ "והסירותי מחלה מקרבך", ש"מחלה זו מרה, ולמה נק' שמה מחלה – ששמונים ושלשה חלאין יש בה, מחלה בגימט' הכי הוו, וכולן פת של שחרית וקיתון של מים מבטלן". ע"י לימוד הלכות שבתורה, מזון הנשמה, שנתבארו בפ"ג הלכות שברמב"ם, נפעל ענין הרפואה שע"י התורה באופן ש"מלכתחילה לא אשים עליך".משיחת מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-02-2025 Synopsis (1) In the Hadran on Shas in the Rebbe Maharash’s maamar, we find two points: (a) The Shas begins with an open mem (Me’eimasai) and ends with a closed mem (bashalom); (b) The end of Shas parallels the beginning. We find both of these in the Rambam’s Mishneh Torah as well: (a) The name of the sefer is “Mishneh Torah,” and it also begins with the verse “Meshoch chasdecha…”, while it concludes with “kamayim layam mechasim.” (b) The end of the sefer, “The entire world will be occupied solely with the knowledge of Hashem…they will attain knowledge of their Creator… the earth will be filled with the knowledge of Hashem, etc.,” parallels the beginning – “To know that there is a Primary Being” upon which all of existence depends etc. (2) On the verse, “I will remove illness from your midst,” the Gemara explains that “Illness refers to bile. And why is it called illness (machalah)? Because [bile] contains eighty-three illnesses; which is the Gematria of machalah (83), and all of them are negated by bread in the morning and a flask of water.” This is the allusion in the 83 sets of halachos in Rambam: Studying the halachos of the Torah – which is the sustenance of the soul – as set forth in the 83 sets of Halachos in Rambam, brings healing through the Torah, in such a way that “I will not place it upon you to begin with.”Excerpt from sichah of Motzei Zos Chanukah 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-02-2025 לע"נ ר' ארי׳ ליב אברהם יעקב בן יוסף ע"ה שיינער ליום היארצייט שלו א' אדר (שני). ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן בקשר עם סיום לימוד ספר יד החזקה להרמב"ם יש לערוך "סיום" על לימוד הרמב"ם בכל מקום. וכמה אופנים בזה: א) לערוך "סיום" בכל מקום שהיו עכ"פ עשרה לומדים, ובאופן כזה יערכו סיומים במקומות רבים. ב) לערוך "סיום" מרכזי אחד בהשתתפות כולם יחדיו באופן ד"ברוב עם הדרת מלך". ג) לעשות את שתיהם בהפרש של כמה שבועות. וההחלטה איך לעשות צריכה להקבע כפי הנראה לעסקני המקום שעל אתר בהתאם לתנאי המקום. ואם יהי' להם ספק – הרי "ספיקא לחומרא"... וכדי לעשות את כל הענינים באופן מסודר יש להתחיל לעסוק בהכנות המתאימות, הכנה רבתי, מבעוד מועד. וכמדובר כמ"פ שענין זה אינו שייך לחוג מסויים וכיו"ב – שהרי לימוד הרמב"ם שייך לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות! ובלשון של הקדמת הרמב"ם "כקטן כגדול". ויהי רצון שכל ענינים אלו יהיו בהצלחה גדולה יותר שיוכלו לצפות לפי ערך היגיעה, ושכ"ז יוסיף בהתמדה ושקידה וחיות בלימוד הרמב"ם בשנה שלאח"ז באופן ד"מוסיף והולך ואור".ב' חלקים משיחת ז' אדר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2025 Synopsis In connection with completing the study of the Rambam’s Yad HaChazakah, a siyum should be held in every place. There are several ways to do this: (1) To organize a siyum wherever there are at least ten people who studied, which would result in siyumim in many locations. (2) To organize one central siyum, “The King's glory is in a multitude of people.” (3) To do both, with a gap of several weeks between them. The decision should be made by the local community organizers based on the circumstances of every place. And if there’s any doubt – “a doubt should be resolved stringently”...To ensure that everything is done in an organized manner, proper preparations should begin well in advance. And as discussed many times, this isn’t for any particular group or circle; the study of the Rambam is for every single Jew, until the end of all generations, as the Rambam writes in his introduction, for “small and great alike.” May it be Hashem’s will that all this be accomplished with even greater success than can be anticipated relative to the effort invested, and that it result in greater diligence, persistence, and enthusiasm in the study of the Rambam in the coming year, in a manner of ever-increasing light.2 excerpts from sichah of 7 Adar 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2025

התוכן מזה שע"י נתינת מחצית השקל בלבד קיבלו חלק בכל קרבנות הציבור רואים הענין ש"התורה חסה על ממונן של ישראל". וההוראה: מנין בא הסדר לאחרונה שמבזבזים כסף לנסיעות מעבר לים ל"ברית", חתונה או "תנאים" של קרוב משפחה או חבר וכו'?! ובפרט תלמידי הישיבות שענינם הוא ללמוד תורה באופן של "תורתו אומנתו"! (אם יש להם כסף מיותר שיתנו א"ז לצדקה לזכות ענינים אלו!), ועד"ז בנוגע להנסיעות ל"מקומות הקדושים": בחור שיש לו כמה מסכתות בש"ס או מאמרי חסידות שלא למד עדיין ‏–‏ מה חסר לו?... הנסיעה ל"מקומות הקדושים"?! ועבור ענינים אלו מכניסים א"ע לחובות וכו'?! וכן בנוגע להנהלת הישיבה שנותנת רשות לנסיעות כאלו: הרי תפקידם הוא לחנך את התלמידים שילמדו נגלה וחסידות בהתמדה ושקידה (ולדאוג שלא יחסר להם ענינים גשמיים)! שיחליטו בעצמם אם באמת צריכים לנסוע מעבר לים לחתונה של אח או אחות ולבזבז כסף לזה ‏–‏ אני לא ראיתי סדר כזה בדור הקודם...משיחת מוצש"ק פ' משפטים, פ' שקלים, ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2025 Synopsis In the fact that donating just a half-shekel acquires a share in all communal sacrifices, we see how “The Torah spares the money of the Jewish people.” Where does the recent practice of squandering money to travel overseas for a bris, a wedding, an engagement of a relative or friend come from? Especially yeshiva students, whose focus should be on learning Torah in a such a way that “Torah is their occupation.” (If they have extra money, they should give it to tzedakah in merit of the simcha). Similarly regarding trips to the holy sites: A bochur who has yet to learn numerous masechtos or maamarim – what’s he lacking… a trip to holy sites?! And people go into debt for such things? This also applies to the yeshiva administration that grants permission for such trips: Their role is to educate the students to study Nigleh and Chassidus diligently and tirelessly (and to ensure that the students lack nothing in material matters). That they should decide on their own if it’s genuinely necessary to travel overseas for a sibling’s wedding and squander money on it – I didn’t see such a practice in the previous generation…Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Mishpatim, Parashas Shekalim 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2025

התוכן הטעם שציור הגביעים בציור המנורה [שהציווי על עשייתו הוא בשלישי דפ' תרומה] שבכתי"ק הרמב"ם הוא באופן שהם רחב מלמטה וצר (השוליים) למעלה, היפך הרגיל, (דאף שבודאי הי' להרמב"ם מקור לזה בדרז"ל אבל בכל זאת צ"ל טעם הדבר), הוא, ע"ד שמצינו שהחלונות בבית המקדש היו "שקופים אטומים", "רחבים מבחוץ ופיהם אטום וקצר מבפנים . . כדי שתהא אורה יוצאה מההיכל שתאיר לעולם..." (רש"י), עד"ז היו גם הגביעים שבמנורה, הכלי שעל ידה נמשך האור מבית המקדש לעולם כולו, צרים מלמעלה והולכים ומתרחבים למטה, שזה מורה שהעיקר הוא גילוי והמשכה בעולם שלמטה מבית המקדש. וע"ד כששותים מהגביע, פעולת ההשפעה של הגביע, הרי צדו הרחב הוא כלפי מטה.משיחת א' דר"ח אלול, ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2025 Synopsis In the Rambam’s drawing of the Menorah [commanded in shelishi of Parashas Terumah], the goblets appear wide at the bottom and narrow at the top, contrary to their usual form. (Although the Rambam certainly had a source for this from a Midrash etc.,) we must understand why. It can be likened to the windows of the Beis Hamikdash, which were “narrow and broad” — “wide on the outside, and their mouths closed and narrow on the inside... so that its light would go out from the Heichal to illuminate the world” (Rashi). Similarly, the goblets of the Menorah – the vessel through which the light extended from the Beis Hamikdash to the entire world – were narrow at the top and wide at the bottom, indicating that the primary purpose is to reveal and draw down the light of the Beis Hamikdash into the world below. Similarly, when one drinks from goblet – pouring its contents outward – its wider side faces downward.Excerpt from sichah of first day of Rosh Chodesh Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2025