Lomdus on the Amud

651

Yoma 17b: כה"ג שמחל על כבודו

Oct 12, 2023

2:16

הנה כתב הרמב"ם (פ"ה מכלי המקדם ה"ג): "וחייב כהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ולא יקל בעצמו עם שאר העם, ולא יראו אותו ערום לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא ולא כשמסתפר, שנאמר הכהן הגדול מאחיו מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה, רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו". ומבואר מדבריו דכהן גדול יכול למחול על כבודו, וחידוש הדבר, דמחד נקט דכהן הדיוט אינו מוחל על כבודו, ומאידך כה"ג מוחל על כבודו. אמנם פשוט דמהני מחילתו רק קה ביותרת הכבוד שמצווין לנהוגבו ולהגדילו משאר אחיו, ולא בעיקר מצות הכבוד שמצווין כל ישראל לנהוג בכלל הכהנים. ואפשר דס"ל להרמב"ם דכבוד הכהנים אינו לכבד את הכהן המסויים, אלא כבוד וגדולה לכלל הכהנים, וכלשון הרמב"ם בסהמ"צ שם "שצוונו לכבד זרע אהרן וכו' וזה כלו הגדלה לא-ל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו", הרי שענין מצוה זו כבוד שבט הכהנים, אבל מצות ההגדלה לכה"ג מכוונת מיסודה לכהן גדול, ודומה ביסודה למצות כבוד אב, ומשום כך הרשות בידו למחול כיון שכבוד זה דידיה הוא, ודו"ק כי נכון הוא [אף שודאי גם כבוד כה"ג משום היותו מובחר שבט הכהנים, וז"פ].

652

Yoma 17a: גדר דין וקדשתו אם הוא דין כללי או דין פרטי

Oct 10, 2023

3:58

בספר "כסף משנה" מתבטא כי לפי דעת הרמב"ם, הכהן הגדול רשאי לקחת בראשית החלק היפה ביותר, גם כאשר לא פעל בעבודתו בו. זאת דומה לכבוד שחייבים גם ישראלים אשר אינם כהנים להעניק לכהנים כסף, על פי מצוות "וקדשתו - וקדשתו." למרות זאת, ישנה הבחנה בין המקרים הללו. מצוות כבוד הכהן הגדול היא מצוות לכבד האדם עצמו, בעוד שחובת כבוד לכהנים מתייחסת לקבוצה הכהנית בכלל ואינה התייחסות לאדם ספציפי. לכן, לפי דעת חלק מן הפוסקים, אם יש רק צלחת אחת, כפי שנמצאת ברוב הישיבות, אין חובת הכבוד לכהנים מחייבת לסרב לכל הכהנים. פעם אחת שנתנה הכבוד לכהן, נחשב שנעשתה המצווה ואין צורך לאפשר לכל הכהנים לקחת לפניו. באופן דומה, ישנם פוסקים אחרים החושבים שגם כהנים בעלי מומין או כהנים קטנים מחוייבים במצוות "וקדשתו," אף אם הם אינם ראויים לעבודה בבית המקדש, מאחר והמצווה נחשבת גם כן בהם, משום שהם חלק מהקבוצה הכהונית. 1. רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ה, הלכה יב 2. משנה ברורה, סימן רל"א, סעיף ג 3. שו"ת בצל החכמה, סימן ס 4. פסקי תשובות, סימן קכ"ח, אות צ"ד ליקט בזה הרבה אחרונים, והביאו מהכתבי סופר, מחת חיים, מהרש"ם, ודובב מישרים, שמתוך ספק דאורייתא הם מחמירים גם בכהן בעל מום וכהן קטן. והערות שבו מובנות על פי מה שכתבו בפסוקים.

653

Yoma 16b: העמדת הבימה באמצע בית הכנסת

Oct 10, 2023

2:52

העמדת הבימה באמצע בית הכנסת נמצא מזבח מכוון כנגד היכל וכותליו וכו' מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה. הרמב"ם (תפילה פי"ל ס"ג), ש"ע (או"ח סי' קל) ורמ"א (שס נסוף הסימן) כתבו דמעמידין בימה באמצע בית הכנסת, ומקורם הוא ממה דמבואר בגמ' (סוכס דף (ל:) בבהכ"נ דאלכסנדריא של מצרים, דבימה של עץ היה באמצעיתה. בטעם הדבר כתב הרמב"ם (שס) שהוא כדי שישמעו כולם. החת"ס (לו"ס סי' כס) מוכיח דאין זה בלבד עיקר הטעם אלא כיון שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פ' הקרבנות כמו מזבח, שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסבבו המזבח, ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן וכפי' רש"י בפ' תרומה, וכמבואר בש"ס ורמב"ם, ויען שהבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע ביה"כ לדמותו לביהמ"ק בכל האפשרי. ועל כן הקשה על הכ"מ שכתב ללמד זכות על איזה מקומות במדינתו שבנו הבימה בסוף ביהכ"נ, מטעם דדוקא בזמנם שהיו רוב עם ולא שמעו קול הקורא כי אם מאמצע, אבל בקהלות קטנות ואנשים בהם מעט ישמעו גם מהבימה שבסוף בהכ"נ עיי"ש, דלפי הטעם שכתב הוא אין מקום ללימוד זכות זו.

654

Yoma 16a: Handling Sefer Torah Cover Post-Holocaust: Burial or Museum Display?

Oct 9, 2023

2:01

נשאל הגאון רב משה פיינשטין זצ"ל (בספרו אגרות משה או"ח ח"ד סימן לח) כיצד להתנהג בקודשים שנמצאו אחרי חורבן יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. השאלה הייתה אם חייבים לקבור חתיכות ממטפחת ספר תורה שנקרעה, או אם מותר להציג אותן באופן מכובד כזיכרון לרשע שעשו הנאצים, ימ"ש, לעמנו ולכל האנושות. האם יתכן שזה יהווה ביזוי לשאריות של ספר התורה שאולי צריכות להיקבר? רב משה מביא ראיה לתשובתו מהגמרא שלנו. המשכן שבפינה הצפונית-מזרחית של החצר שמר את אבני המזבח שנטמאו. יכול להיות שהיה טוב יותר לקבור את האבנים אלו מאשר לשמור אותן. נראה כי הסיבה לשמירתן היתה לזכור את רשע היוונים, ולחדש את הודאתנו לה' על הצלתנו ממזיקם. אנו רואים מכך שאם מטרת שמירת שארית קודש היא להרומם את כבוד השם, זו איננה נחשבת לבזיון של הקודש. בנוסף, נשאל רב משה אם חייב אדם לקרוע בגדיו בתגובה של אבל וצער כאשר הוא רואה חתיכות של ספר תורה שנקרע. הוא עונה כי ההלכה מחייבת תגובה של קריעה רק כאשר אדם רואה בפועל את המראה הנורא של ספר תורה שנקרע או שנשרף. לראות חתיכות של ספר תורה שנחרב אינו דורש תגובה כזו.

655

Yoma 15b: באיזה נר מתחילין להדליק נרות חנוכה

Oct 9, 2023

2:10

באיזה נר מתחילין להדליק נרות חנוכה דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. התרומת הדשן (סי' קי) הביא בשם מהר"ם שהיה מדליק מליל ראשון דחנוכה ואילך בנר שמאל ופונה דרך ימין משום כל פינות שאתה פונה אינו אלא דרך ימין. אמנם הביא דבני אושטרייך ואגפיהן מתחילין לצד ימין, ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין, וטעם מנהגן אפשר שחשיב לה כה"ג פונה דרך ימין. עוד כתב טעם למנהגן דבמקום שהיה מדליקין בבית החורף לא היה מזוזות ומחמת כן הדליקו בצד ימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח, דלא שייך בכה"ג הדין דמזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, וא"כ כשהמנורה בצד ימין בפנים הפתח הנר שבו הוא צריך להתחיל הוא נר הימיני הסמוך לפתח שהוא עיקר המצוה, אבל למהר"ם היה לו מזוזה בפתחו, והדליק בשמאל הכניסה, וא"כ נר הסמוך לפתח לעולם כנגד שמאלו ולכן מדליק משמאל לימין. ובשו"ע (או"ח סי' תרעו ס"ס) כתב שיתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני ובליל ב' יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאל כדי להפנות לימין וכו' והוא ע"ד שאמז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא לימין וכדעת התרומת הדשן, אמנם דעת הלבוש דכל פינות הוא שילך מימין לשמאל כמו שאנו בני ברית כותבין וכמנהג בני אושטרייך שהביא בעל התרומת הדשן.

656

Yoma 15a: האם הנרות דלקו גם בבוקר כשלא כלה השמן בלילה

Oct 5, 2023

3:35

רש"י ז"ל מבאר שחכמים חשבו וקבעו את כמות השמן הדרושה להארת הנרות בלילות טבת, שהם הארוכים ביותר במשך השנה. כל כמות שמן זו הועברה לנרות בכל לילה, בכל ימות השנה. בלילות הקיץ הקצרים, הנרות היו דולקים גם לאחר זריחה, וזה לא היה חשוב. תוספות ישנים, על פי לשון הגמרא "תן לה מידתה", מבינים שכמות שמן קבועה הועברה לנרות בכל לילה במשך כל השנה. תוספות ישנים, בשם ריטב"א, וריטב"א עצמו, מסבירים שזמן דליקת הנרות תלוי בכמות השמן שבנרות ובעובי הפתילות. להארת כל לילה בלילות טבת, הוכנו פתילות בעובי סטנדרטי. בלילות הקיץ הקצרים, עובי הפתילות הוגדל, כדי שיוכלו לשרוף יותר שמן במהלך הדליקה, והשמן יסתיים עד הבוקר. הדבר הזה מתייחס היטב לתפקיד של "בן בבי", שהיה אחראי על הפתילות (כפי שמצוין בירושלמי, מסכת יומא, י"א ב'). אילו הפתילות היו בגודל סטנדרטי, לא היה צורך בתפקיד מיוחד להכנתם. אך כיוון שעובי הפתילות הוכן בצורה מדוקדקת לכל עונה, זה היה דרוש לוידוק ובקרה תדירה כדי שחצי לוג שמן יאריך לולב לעד הבוקר בכל פעם.

657

Lomdus on the Moadim Sukkos 2023: גדר דין ולקחתם דד מינים

Oct 3, 2023

3:43

1) מבואר שנטילת הלולב לידו צריכה להיות ביום ולא בלילה. ומי שלקח בידו את הלולב ומיניו בלילה קודם עלות השחר ולא הסירם מידו עד לאחר הנץ החמה, הסתפק הבכורי יעקב (ס"ק י) האם צריך להניחם מידו לאחר הנץ ולשוב וליטלם. דעת החתם סופר (שו"ת מחנה חיים, תליתאה ח"ו סי' נ), ור' ישראל סלנטר (שו"ת בנין שלמה סי' מח ד"ה ואגב איירי) שאינו נחשב שנטל הלולב לידו, שמלשון הפסוק "ולקחתם' למדים שצריך לקחתם ממקום שנמצאים, ובאופן זה אינו לוקחם אלא נשארים במקום שנמצאים [ולכן יצטרך להניחם ולקחתם שוב], וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' תלט), וכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה סוכות פי"א דבר הלכה אות ל), ויסוד דין זה מובא בלוח ארץ ישראל להגרימ"ט זצ"ל בשם הגר"ח ברלין. מאידך, דעת הכף החיים (ס"ק ו) והחזו"א (או"ח סי' קמט ס"ק ב), וכן כתב בשו"ת מחנה חיים (שם), שיצא ידי חובת נטילת לולב, וטעמם שאף אחיזה נחשבת כלקיחה. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"ג סי' צו) שאין צריך שיגביהם בידו ממש לשם נענועים, ודי במה שהוא מחזיק אותם בידו, וזה הכוונה "ולקחתם". וכן כתב האבני נזר (יו"ד סי' שצג אות ו) שאם בשעת הלקיחה לא כיוון לצאת ידי חובה אך דעתו היתה שיהיה בהמשך לשם מצוה, אין צריך מעשה לקיחה נוספת לשם מצוה. [נפק"מ נוספות בנדון זה ראה בספר מקראי קודש (סוכות ח"ב סימנים א-ו) שהאריך בזה].

658

Yoma 14b: סנדקאות וקטורת: השוואה והבנה של שניים"

Oct 3, 2023

5:04

הגר"א (בביאור הגר"א שם) עלה על דעתו כי אם נרצה להשוות בין סנדק לכהן המקטיר קטורת, עלינו להגיד שאדם יכול להיות סנדק רק פעם אחת בחייו, ולא רק פעם אחת לאותה משפחה. לומר שאדם יכול להיות סנדק רק פעם אחת לכל משפחה נראה כאילו אין לזה יסוד. הנקודה הזו גם הובאה על ידי השואל בנודע ביהודה (שם). שווה לציין כי הבית דוד (יו"ד קכ"ב) הבין את הרמ"א (שנצטט קודם לכן) כך שאדם יכול להיות סנדק רק פעם אחת בחייו! ראו גם חסד לאלפים (רס"ה:ד). אבל, הש"ך (רס"ה:כב) הבין את הרמ"א שאדם יכול להיות סנדק רק פעם אחת לאותה משפחה. הנודע ביהודה (על פי הש"ך) מבהיר שאם אנו אומרים שהסיבה שלא לתת סנדקאות פעמיים לאותו אדם מתבססת על הגמרא בעירובין, אז הבעיה תהיה רק אם כל בעל ברית מיוחד לא ייתן סנדקאות לאותו אדם; אולם, אפשר לקבל סנדקאות מבעל ברית שונה. ראיות אנקדוטליות הגר"א (שם) מביא נקודה נוספת נגד רבינו פרץ האומר שלהיות סנדק מעשיר את האדם, והיא שממשיחה אנו לא מוצאים שסנדק הופך להיות עשיר. עם זאת, מקור חסד (על צוואת ר' יהודה החסיד, סימן נ) עונה על שאלה זו ומביא את מאור עיניים (פרשת ראה) שאומר כי אף שחז"ל למדו מ"עשר תעשר" שאדם מתעשר על ידי נתינת מעשר, אנו רואים שלא כולם הופכים להיות עשירים. אלא, אדם זוכה למידת השתפקות במה שיש לו, שהיא אשירות אמיתית. ראו גם תשובות והנהגות (א:תפד) שבו הרב שטרנבוך מוסיף כי ישנן דרכים שונות שבהן אשירות מתגלה, ורק ה' יוכל להעיד האם אדם התעשר מלהיות סנדק. הספר אוצר הברית (פרק יד הערה כז) מביא נקודה זו גם בשם הרבי מסאטמאר. בהלכות הגר"א ומנהגיו (רג) הרב שטרנבוך מוסיף שאולי גם לגבי הקטורת היה כך.

659

Yoma 14a: טעם המנהג ליתן לרב סנדק כמה פעמים

Oct 2, 2023

3:11

טעם המנהג ליתן לרב סנדק כמה פעמים ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. הרמ"א בהלכות מילה (יו"ד סי' לסס) כתב ונוהגין להדר אחר להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו ויפה כח הסנדק מכח המוהל מצוה זו להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת. והנה הנו"ב (יו"ד סימן פו) הוכיח שאין נוהגים כדברי הרמ"א לא לתת לאדם אחד פעמים, דהרי בכל מדינת פולין אין מדקדקין בזה ובהרבה מקומות הרב הקבוע הוא חיוב לסנדק תמיד וגם פה קהלתנו אין הכל מקפידין בזה. אמנם החתם סופר (לו"ס ק"ל סימן קנס) תמה על דברי הנו"ב, שהרי בכהן גדול לא נאמר הכלל חדשים לקטורת, וכמו שמבואר בגמ' דכ"ג מקטיר ומקריב חלק בראש, והכי נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה, עי"ש.

660

Yoma 13b: חופה שאינה ראויה לביאה מחמת דברים צדדיים

Oct 2, 2023

3:32

חופה שאינה ראויה לביאה מחמת דברים צדדיים ידוע שיטת הרמב"ם מובא בשו"ע אבן העזר (סי' ס') דחופה של נדה אינה קונה ה להיות כאשתו ונחשבת עדיין כארוסה משום דבעינן חופה הראויה לביאה. ובספר חופת חתנים (סעיף 7) הקשה מדברי הירושלמי שהביא התוס' (ד"ס ולקלל) שהכ"ג היה מקדש את השניה ביוהכ"פ אם מתה אשתו, ולא נאסר משום קונה קנין בשבת דלא אסרו שבות במקדש. והשתא הואיל ומקדשה ביוה"כ הכי נמי דכניס לה ביוה"כ, דהרי כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא. ואם איתא לדברי הרמב"ם הא הויא חופה שאינה ראויה לביאה, שהרי יוה"כ אסור בתשמיש המטה, ותו לא קרינן בה ביתו ודינה כארוסה לכל דבר. והתינח למ"ד דשאר עינויים ביוה"כ מדרבנן, י"ל דכיון שמן התורה הויא חופה הראויה לביאה חשיבא שפיר חופה, אמנם דעת הרמב"ם (שביתת עשור פ"ח) דה' עינויים מן התורה, וא"כ הויא חופה שאינה ראויה לביאה. ותי' בדרך אפשר דלא אמרינן חופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה, אלא דוקא גבי איסור נדה שאסורה מחמת עצמה, משא"כ גבי יוהכ"פ שאין איסורה מחמת עצמה אלא יומא הוא דקא גרים קונה. אך כתב שאין בתי' זה כדי שביעה.

661

Yoma 13a: אם מותר לעשות מעשה קנין בע"ש שיחול למחרת בשבת

Oct 2, 2023

5:47

אם מותר לעשות מעשה קנין בע"ש שיחול למחרת בשבת הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סימן קנ"ט) דן אם מותר לעשות מעשה קנין בע"ש על מנת שיחול למחר בשבת ויו"ט. ומתחילה הביא ראיה להיתר מדברי התה"ד שהביא המג"א (סי' סלט סק"ק) לענין פדיון הבן שאין יכול ליתן להכהן חמש סלעים בע"ש שיחול הפדיון למחר בשבת מטעם דאיך יעשה עם הברכות, אלמא דמצד איסור שבת בזה שיחול הפדיון בשבת היה מותר. אך מסיק באריכות שאסור ממה שכתבו התוספות בסוגיין (ד"ס ולסלס) מהירושלמי דהאשה אחרת שמתקינין לר' יהודה אינו מקדשה קודם יו"כ אלא מזמינין אשה שאם תמות אשתו ביו"כ יקדשה ביו"כ ואף שאסרו לעשות קנין בשבת התירו שבות במקדש. ולכאורה אם נאמר שמהני לעשות קנין בע"ש שיחול בשבת היה יכול לקדש בעיו"כ שיחולו הקידושין לכשתמות אשתו ביו"כ, אלא ודאי דאף באופן זה יש איסור. ) אמנם בשו"ת אגרות משה (לו"ס ק"ג סי' מד) דוחה ראיה זו שהרי בסוגייתנו מבואר דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא, וא"כ יצטרך לעשות גם הכניסה לחופה בערב יו"כ ושיחולו בין הקידושין ובין הנישואין ביו"כ לכשתמות אשתו, ולהתנות בחופה אחר קידושין שיחולו הנישואין אחר זמן ותהיה עד אותו זמן רק ארוסה ולא נשואה, זה א"א מטעם דקידושין ונישואין אינם שני קנינים שהצריכה תורה באשה, דרק קידושין הוא הקנין והנישואין הוא משום שלא חייבה תורה בדיני האישות בהחיובים שאמרה תורה על האיש ועל האשה אלא כשהביאה ממש לביתו שאז נעשית ברשותו שהוא ענין מציאות, וממילא לא שייך בנישואין ביטול ע"י תנאי ולא דיחוי לזמן אחר. ולכן אם רק הקידושין יעשה בעיו"כ שיחולו לכשתמות אשתו ביו"כ הרי יהיו קידושין בלא כניסה לחופה שלא נקראת ביתו להכשירו לעבודה, ואף אם כנס בעיו"כ הרי היה זה קודם חלות הקידושין שאין החופה כלום ופסול לעבודת כ"ג, ועי"ש עוד שמאריך.

662

הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה בדבר שכבר אינו ראוי לתשמישו

Sep 28, 2023

3:55

הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה בדבר שכבר אינו ראוי לתשמישוממה שיגנזו. אלא ודאי שאסור להוריד בכל אופן. ע"כ. וכן הקשו בספר נזירות שמשון (סימן קנד). ושו"ת אבני נזר (קיו"ד סימן שעו 6ות כג). יש שכתבו לחלק בין אם התשמישי קדושה נתקלקלו ונפסדו מלהשתמש בהם כמקדם ואינם ראויים מצד עצמם, לבין אם מצד עצמם הם עדיין ראויים אלא שאריא רביע עלייהו, כמו בבגדי כהונה שאסורים לכה"ג מגזירת הכתוב והניחם שם ומכיון דבקדושתייהו קיימי אסור להורידם ע"י שישתמש בהם כהן הדיוט. ובישועות יעקב (סי' קנל סק"ג) כתב לתרץ דדברי הט"ז שאם אינם ראוים לקדושתם הראשונה מוטב להשתמש בהם לקדושה קלה מאשר לגונזם, מיירי בקדושת תשמישי קדושה שאין בהם קדושת הגוף אלא קדושת דמים דמהני להו פדיון ובמכירתם חלה קדושתם על הדמים, אבל בגדי כהונה דין כלי שרת עליהם וכמ"ש להדיא התוס' בקידושין (כד.), על כן כשאינם ראויים למה שהוקדשו טעונים גניזה. והוכיח כן ממה דנראה מלשון הגמ' דהא שאין מורידין הוי מן התורה, והרי לדעת רוב הפוסקים הא דאין מורידין הוי רק מדרבנן, אלא ודאי שיש חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים. וכ"כ בשואל ומשיב (תנינס ק"ג סימן ט), עי"ש. ומדברי הט"ז יש ללמוד שארון קודש של בית הכנסת שכבר אינו ראוי לשימוש מחמת שנתרבו הס"ת והוא קטן מדי, מותר להשתמש בו לשאר ספרים של תלמוד ופוסקים וחומשים, ואין בזה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. מה תלמוד לומר ילבשי להביא מצנפת ואבנט להרמת הדשן דברי רבי יהודה. רבי דוסא אומר להביא בגדי כהן גדול ביום הכפורים שהן כשרין לכהן הדיוט. הנה קי"ל שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה שכלל הוא מעלין בקודש ולא מורידין (מנחות דף לט.). וכתב הט"ז (לו"ק סימן קנל סק"ז) וז"ל: ולולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן שאסור לעשות קדושה קלה מקדושה חמורה היינו כל זמן שעדיין ראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לכך אלא רק לקדושה קלה, עדיף טפי שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה מקדושה ותגנז. וראיה לזה מדין מטפחת ס"ת שבלתה שעושים ממנה תכריכין למת וזו היא גניזתה, כדאי' במגילה (כו:) ובשו"ע (סימן קנד ס"ד), והא ודאי שבעודה קיימת אסור לעשות כן אלא ודאי שכיון שטעונה גניזה הו"ל שפיר גניזתה בהכי. ובתבואות שור (מגילס כו ג) הביא דברי הט"ז הנ"ל, וכתב שיש להביא ראיה ברורה היפך דברי הט"ז, מגמ' דידן דאי' ילבש על בשרו וכו' ר' דוסא אומר להביא בגדי כה"ג ביוהכ"פ שהם כשרים לכהן הדיוט. רבי אומר שתי תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כה"ג ביוהכ"פ לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט, ועוד בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישמש בהם קדושה קלה. ולכאורה מה הקשה לר' דוסא, הרי ה הוא סובר שאינם ראויים עוד ליוהכ"פ אחר משום דכתיב והניחם שם', וכיון דלא חזו למלתייהו טפי עדיף להשתמש בהם קדושה קלה

663

Yoma 12a:ברכת להתעטף ציצית על טלית של קהל

Sep 28, 2023

4:20

בכה"ג הא דכרכים והא דכפרים. הפוסקים דנים בטלית השייכת לבית הכנסת ומוקדשת לצבור שיתפלל בה מי שירצה, אם רשאים להתעטף בה בלי ברכה כשמתכוונים לא לזכות בה. ויש שכתב שלכאורה הדבר תלוי בתירוצי הגמ' בסוגיין לענין חיוב ביהכ"נ במזוזה, שהנדון הוא אם ביהכ"נ חשוב כבית השותפים או גרע מזה, ולתי' אחד מבואר בטעם דשל כרכים פטור כיון דנקבצים שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים, ולכן גרע משל שותפים, מאידך של כפרים כל בעליו ניכרים והרי הוא כבית השותפין. ולתי' זה ה"ה טלית של ביהכ"נ אם הוא שותפות שבעליה ניכרים הרי הוא כטלית שלו דמחוייב לברך, ואין מועיל מה שמכוין שלא לזכות בה, אולם אם הוא שהוא גרע משל שותפות, א"כ אף אם כשהוא מכוין לקנותה יכול הוא לברך עליה שאדעתא דהכי הקדישו הטלית וכאילו פירשו שכל אחד בשעה שיקחהו לצאת בו יהיה שלו, אך כאשר מכוין לא לזכות בה, אינה חשובה כשלו ואינו מברך עליה. ברכת להתעטף ציצית על טלית של קהל אמנם גם באופן שנחשב כשותף ויש לחייבו בברכה, כתב הביאור הלכה (סימן יד) מהשער אפרים, דאם אין כוונתו להתעטף כלל רק לבישה לשעתו משום כבוד בעלמא, כגון שליח ציבור שמתעטף בטלית בתפלת מנחה, לא קרינן אשר תכסה בה' בעיטוף ארעי כזה, והביאור הלכה (שס) מצדיק סברתו דדבריו נכונים מאד מדינא ומטעם דמצות צריכות כוונה ולעיכובא. והביא עוד חבר לדבריו מדברי הבה"ט (סימן יז סק"ד) שכתב בשם הל"ח דהמתעטף מפני כבוד הציבור אין מברך ומסתמא טעמו דאינו נקרא לבישה המחייבת בציצית. אמנם כיון שאין סברא זו ברורה וגם השער אפרים לא כתב כן אלא כשמתעטף בטלית גופו בלי שיכסה ראשו, על כן כתב המ"ב (סימן תקפס סק"ו) רק על דש"ץ המתעטף בטלית באמירת הסליחות לפני אור היום שיש פוטרים מציצית מפני כסות לילה, ויש מחייבים משום בגד המיוחד ליום, עדיף שלא יכניס עצמו לדבר שיש בו ספק ולא יתעטף בטלית שלו ואף לא בטלית הקהל, אלא יקח טלית מחבירו, דבזה לכו"ע פטור מציצית ויכוון שנוטלו רק לכבוד ולא לקנותו.

664

Yoma 11b: האם שותפות גוי פוטרת ממזוזה

Sep 27, 2023

3:44

האם שותפות גוי פוטרת ממזוזה הני לא בעו חיי, אלא ביתך למה לי לכדרבא וכו'. הקשו התוס'סז מדוע לא תירצה הגמ' ש'ביתך' למעט שותפות גוי שפוטרת כמו בכמה מקומות כגון פאה ובכורה. ולמד המנחת חינוך סח מדבריהם שסוברים הם שזה פשוט ששותפות גוי פוטרת. וגם מסברא יש לפרש שכיון דמה ששותפין נתרבו הוא משום דבעו חיי, ולגבי גויים כמובן שלא שייכת סברא זו לכן אם השתתף עם הגוי בבית פטורסט. והביא שמדברי הרמב"ם לא נראה כן, שהרי סתם וכתבי שבית השותפין חייב במזוזה. וכן כתב לדייק שנחלקו בזה בשו"עעא שהשו"ע סתם שבית השותפין חייב, והרמ"א הגיה שדוקא ישראלים אבל שותף גוי פוטר. וכתב הגרע"אעב שמחלוקת זו תלויה בשתי הסברות בתוס'עג לגבי בית שכור האם חייב במזוזה מן התורה או מדרבנן, שהדין הוא שהשוכר בית בחו"ל כל שלושים יום פטור ולאחר מכן חייב. והסתפקו התוס' האם מה שמתחייב אחר שלושים יום הוא מדאורייתא אף שאין הבית שלועד, או שמדאורייתא לעולם פטור שממעטים ביתך' ולא של אחרים, ומה שחייב אחר שלושים אינו אלא מדרבנן משום גזירה שיחשבו שהבית שלו. ולפי"ז יש לומר שכיון דיש חיוב בשל אחרים אנו רואים שהחיוב הוא מכח שגר שם בלבד ולא מכח בעלותו, ואם כן אף שיש לו שותף גוי צריך להיות חייב. אבל לצד דשל אחרים פטור אנו רואים שחיוב המזוזה קשור לבעלות על הבית, ולכן יש לומר שאם הגוי שותף שם ויש לפטור את הבית משום בעלותו אזי כל הבית פטור. ולפי זה יישב מה שפסק הרמ"א דשותפות גוי פטור, דלכאורה קשה מנין לו להכריע כן, ואחר שהוא ספק דאורייתא וגם הב"י הביא דעת הרשב"א שמחייב היה לו להחמיר. אבל כיון שזה תלוי בספק הנ"ל, ובספק זה כבר הכריעו התוס' והרא"ש שמדאורייתא פטור, לכן הכריע הרמ"א גם לגבי שותפות גוי שפטור.

665

Yoma 11a: מדוע שותפות הנכרים במחוזא אינה פוטרת ממזוזה

Sep 27, 2023

2:40

מדוע שותפות הנכרים במחוזא אינה פוטרת ממזוזה הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו להו רבנן מזוזה. פירש רש"י דהיו דרים שם רוב ישראל, והקשה הרש"שכא ממה נפשך אי ס"ל לרש"י דשותפות נכרי פוטרת ממזוזה כב אף במיעוט נכרים הוה ליה לפטור, ואי ס"ל דחייב במזוזה אף בשותפות נכרי אם כן אפילו שיהיו רוב נכרים חייב. וכתב הגבורת אריכג דלעולם ס"ל לרש"י דשותפות נכרי חייב במזוזה, ומה שכתב דמיירי ברוב ישראל הוא לאפוקי אם היו רוב נכרים דאז היינו הולכים אחר הרוב והיה פטור, ואין הכי נמי אף אם היו מחצה על מחצה היה קשה לגמ' מדוע לא עבדו רבנן מזוזה. ורעק"אכד כתב דמדברי רש"י מוכח להיפך דשותפות נכרי פטור ממזוזה, ורק משום שהיו שם רוב ישראל יש לחייב במזוזה. והוא על פי מה שרצה לחדש שם דבית ששכור לישראל ונכריכה והמפתח ביד ישראל חייב במזוזה, דדיור ישראל הוא העיקר כיון שהמפתח בידוכו. ולפי זה יש לבאר דמה שכתב רש"י דהיו שם רוב ישראל היינו כדי ששותפות הנכרים בעיר לא תפטור, דכיון שיש שם רוב ישראל נחשבים הנכרים כעין שוכרים מישראל דעיקר הדיורים ישראל הם, ולכן חייבים במזוזה אף בשותפות הנכרים כז ובאור שמחכת חידש דכל מה שכתב רש"י דבעינן רוב ישראל היינו דוקא לענין שערי עיירות, דטעם חיובם הוא משום שדרכם נכנסים לבתים כט, ולכן דוקא אם רוב בתי העיר של ישראל דנים אנו את שעריה כשערי בתי ישראל. אבל בבית שדרים בו גם נכרים, כיון שחיובו הוא משום הדיור שבו עצמו, אף אם מיעוט הדיורים נכרים הם פוטרת שותפותם מן המזוזה, שהרי סוף סוף יש כאן שותפות נכרים ומה לי מעטים או רבים.

666

Lomdus on the Moadim Yom Kippur: בקשת מחילה בעבירות שבין אדם לחבירו

Sep 24, 2023

7:08

ג. מצינו דבר החדש בספר סדר היום, בסדר מוצאי יוה"כ, וז"ל, אחר מוצאי יום הכפורים, נהגו לפייס איש את חבירו, ולשאול מהם מחילה מכל שגיאה ועוון שעבר ביניהם, וטעם למנהג משום שאין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו, ואחר שפייסו למקום ברוך הוא על עבירות שעברו לפניו בינו לבינם, מפייסים כל אחד לחבירו להיות נקיים מד' ומישראל, עכ"ל. ומבואר חידוש גדול שהמנהג היה לפייס את חבירו במוצאי יוה"כ, ובקשת המחילה מועילה לו לכפרת יוה"כ למפרע, ועיין יומא (פז, א) דרב הלך לפייס את הקצב בערב יוה"כ, הרי שהזמן של פיוס הוא בערב יום כיפור, וכ"כ בטור ושו"ע (ריש סי' תרו), וצ"ע. אבל עכ”פ עצם הדבר שהפיוס במוצאי יוה"כ מועיל לו לכפרת היום למפרע, יש לזה מקום רק אם נימא דהפיוס והריצוי הוא תנאי המעכב את הכפרה, דבזה י"ל דכל שריצה את חבירו ופייסו אפילו לאחר יוה"כ, הרי"ז מועיל למפרע, אבל אם הפיוס והריצוי הוא חלק מסדר מעשה התשובה, הרי ודאי הדין נותן דלא יהני מה שנתרצה אחרי יוה"כ למפרע, כאילו כבר נתרצה לפני יוה"כ.

667

Yoma 10b: חיוב מזוזה במרפסת שעושים שם סוכה

Sep 20, 2023

2:51

חיוב מזוזה במרפסת שעושים שם סוכה ורבנן לטעמייהו דאמרי סוכה דירת עראי בעינן ולא מיחייבא במזוזה. חדר שיש בו קירוי הנפתח ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין והמזוזה נשארת קבועה בדלת, דעת הרבה פוסקים (שו"ת ללכעס טולי bכן סי' יד מוכח כפ"ס סי' רפו, עלון הסלקן ס"ק ס, לכן סקייס, מטוס לפריס, קלט"ע ועוד) דאין צריך להוריד המזוזה ולקבעה מחדש אחרי החג, ואינו נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, כיון דמה שפטורה סוכת החג ממזוזה הוא דוקא כשעושה אותה רק לשם חג דהוי דירת עראי, אך חדר זה שהוא דירת קבע כל השנה ודאי גם בימי סוכות לא נפטרה. עוד כתבו דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול, אבל אם מתחלה נעשה בהכשר בחדר שחייב במזוזה, אף שנפטר החדר אח"כ ממזוזה כגון שמסירין הקירוי וכדומה, אינו פסול משום תולמ"ה. אמנם יש פוסקים (פמ"ג) דבחג הסוכות נפטרה המפרסת מחיוב מזוזה. ודעת הפר"ח שצריך להורידה אחרי סוכות ולקבעו מחדש. ולמעשה עיקר כהפוסקים שאין להוריד המזוזה אחרי סוכות משום דלא נפטר ממזוזה, וגם אם נפטר אין בכה"ג משום תעשה ולא מן העשוי וכנ"ל.

668

Yoma 10a: בתים הקבועים בכפר לימות הקיץ לענין חיוב מזוזה

Sep 20, 2023

2:02

בתים הקבועים בכפר לימות הקיץ לענין חיוב מזוזה קסבר רבי יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית. בשו"ת תרשיש שהם (מוכח כסר"ס מע' מ' לוס קיס) כתב דבית הקבוע בכפר שנוסעים שם על איזה זמן להחליף אויר פטור ממזוזה, כשם שבית שבספינה פטור ממזוזה ואפילו יושב כמה חדשים בבית שבספינה לפי שאינו דירת קבע. אמנם האג"מ (יו"ד סימן קעט) כתב שדירות ששוכרין בקאנטרי לימות הקיץ (שנסוג כן כללות הברית) יש חיוב לקבוע בהם מזוזה בברכה. אמנם אם הדירה שכורה אף דבעלמא אם דעתו להשאר שם יותר מל' יום דעתו נוטה לחייב מזוזה תיכף ולא להמתין עד אחרי ל' (עיין פ"ק סי' לפו ס"ק י"ז), מ"מ בדירות אלו אף אם חושב לשהות בהם יותר מל' יום, יתכן דיש לחכות עד ל' יום, משום דעצם הדירה שם הוא עראי, דכל זמן שיזדמן לו שיותר טוב לפניו לילך בחזרה לביתו הקבוע בעיר ילך משם.

669

Yoma 9b: מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלושה דברים

Sep 18, 2023

2:03

מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלושה דברים יש להקשות, ממה שאמרו בנדרים (פ"א) על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה. ובמשנת רבי אהרן (א', עמ' כח) ביאר, שבזה לבד שהיו בה שלש עבירות היה השם יכול לוותר על זה ולא יהא חורבן, משום שאור התורה יחזירם למוטב. אבל כשאין להם את ההערכה הראויה לתורה (כמו שביאר הר"ן בנדרים שם, שזהו הביאור בחסרון שלא ברכו בתורה תחילה), ממילא אין מקום לומר שעל ידי אור התורה יחזרו למוטב, על כן בא החורבן (ועיין עוד בדרשות הר"ן [דרשה ו'] שמרמז למהלך כעין זה ליישב קושיא זו).

670

Yoma 9a: אכילת קדשים קודם הקטרת אימורים

Sep 18, 2023

1:42

לכאורה קשה, מדוע זה רק 'בזיון קדשים', הלא לכאורה יש בזה איסור ממש, שאכלו הקדשים קודם הקטרת אימורים. וביאר המנחת אברהם בשם הגרי"ז, שיש לצדד שקודם הקטרת אימורים אין איסור אכילה, אלא שאינו מקיים מצות אכילת קדשים, ולכן אין בזה איסור אלא בזיון קדשים, שמחוסרים מצות אכילת קדשים [ועדיין יש לעיין שהרי בפסוקים הקודמים מבואר שלקחו חלקים גדולים יותר ממה שזכתה להם התורה, ולכאורה הרי זה איסור גזל, ולמה אמרו רק בזיון קדשים, וצ"ע.]

671

Yoma 8b: גדר דין הזאה

Sep 15, 2023

2:30

והא קיימא לן דהזאה שבות ואינה דוחה את השבת הקשה השפת אמת, שהרי אין שבות במקדש. וצידד לומר שהזאה זו שאינה אלא חומרא בעלמא, לא התירו אף במקדש. אבל הקשה על זה בממה נפשך, שאם הוא באמת טמא וצריך הזאה, הלא על זה אין שבות במקדש. ואם באמת אינו צריך הזאה, אם כן אין כאן תיקון מנא, ולמה יהא אסור. וכתב שמה שמזין עליו בכל יום, ואין זה למעלת הטהרה, אלא משום שטבילה בזמנה מצוה, אין זה חשוב צורך המקדש, ולכן לא אומרים בזה אין שבות במקדש.

672

Yoma 8a: היסח הדעת - תנאי או דין בפני עצמה

Sep 15, 2023

2:11

שלא יסיח דעתו ממנו בעמק ברכה (תפילין אות ה') הביא דברי השיטה מקובצת במנחות (ל"ו), שזה שמותר לקרות קריאת שמע ולהתפלל בתפילין, אף שעל ידי זה מסיח דעת מהתפילין, היינו משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ונפטר בשעת קריאת שמע ותפילה ממצוה של היסח הדעת. ומבואר בדבריו שאין הגדר שהיסח הדעת הוא תנאי במצות תפילין, ולכן נאמר שנפטר ממצות תפילין כיון שקורא קריאת שמע ומתפלל, אלא רק שהוא פטור ממצות היסח הדעת, שהיא מצוה בפני עצמה. וכתב שזהו שלא כדעת הרמב"ם, הסובר שהמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מן התפילין משום היסח הדעת, ולדברי השיטה מקובצת, אף שאינו יכול לקיים מצות היסח הדעת, אבל למה לא יתחייב לקיים עיקר מצות תפילין.

673

Lomdus on the Moadim: Rosh Hashana 2023 בגדר מצות שופר וכוונת שומע ומשמיע

Sep 14, 2023

7:40

רברי הראבי"ה נחלקו הראשונים בנוסח ברכת השופר, הרא"ש (ראש השנה ד, י) מביא שמביא מהירושלמי, שהתוקע שופר צריך לברך אקב"ו לשמוע בקול שופר ושהחיינו, ואח"כ תוקעין. וכן הביא בשם בה"ג, דהא דמברכים לשמוע קול שופר, ולא מברכים לתקוע בשופר או על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה, משום דבשמיעת קול שופר הוא יוצא ולא בתקיעת שופר. ועיי"ש שראייתו היא מהא דמבואר בראש השנה (כז, ב) שאם היה התוקע עומד על שפת הבור והכניס פיו לתוך הבור ותקע לא יצא משום ששמע רק קול הברה של תקיעתו. ואם נאמר שהחיוב הוא התקיעה, א"כ למה לא יצא הרי הוא עצמו תקע ומה אכפת לן ששמע תקיעה או שמיעה קול הברה. וכן דעת הרמב"ם בהלכות שופר (ג, י) וז"ל ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר. ובשו"ת הרמב"ם (פאר הדור סי' נא) נשאל הר"מ מה הפרש יש בין "לשמוע קול שופר", ל"על תקיעת שופר". ותי' הר"מ שאם המצוה היא התקיעה אז היה חייב לתקוע בעצמו, כמו שנוטל בעצמו הלולב, וכן היה התוקע יוצא אפילו אם היה סותם אזניו, אבל אין הדין כן, אלא המצוה היא השמיעה ולא התקיעה, וכשהוא תוקע הוא יוצא בזה ששומע קול שופר. ועי"ש שכ' שכמו בסוכה המצוה היא הישיבה ולא העשייה, ובלולב המצוה היא הנטילה ולא האיגוד, ה"נ בשופר המצוה היא השמיעה ולא התקיעה. ומשמע שס"ל שהתקיעה אינו אלא הכשר מצוה בעלמא. אבל דעת ר"ת היא שנוסח הברכה היא על תקיעת שופר, משום דעשייתה היא גמר מצותה. וכן דעת הסמ"ג (עשין מב). תקיעה ושמיעה וכבר הקשו האחרונים (שו"ת שאגת אריה סי' ו', וספר יום תרועה ר"ה כט, א, וישועות יעקב תקפה, א) על הר"מ ודעימיה, מהא דתנן חרש שוטה וקטן פסולים לתקוע, ואם בשמיעת קול שופר למה אינו יוצא, נאמר שהמצוה היא הרי אע"פ שאינם בני מצוה מ"מ הוא שומע קול שופר.

674

Yoma 7b: בדין היסח הדעת מתפילין, וכיצד יעשה בזמן התפילה

Sep 12, 2023

2:24

והנה גם בשאגת אריה (סי' מ) הקשה בעין זה וכתב דהא דאמרינן שלא יסיח דעתו מהן לאו למימרא שיהא דעתו עליהן כל זמן שמונחין עליו, אלא יש שיעור וזמן קצוב לדבר שיותר מאותו זמן הקצוב לא יסיח דעתו מהן ובתוך אותו זמן לא ד מיקרי היסח הדעת, וכן הדעת נוטה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואיך אפשר שכל היום כולו תמיד יהא דעתו עליהם.

675

Yoma 7a: קרבן שהוקרב בטומאה ובשרו טהור האם נאכל

Sep 11, 2023

2:15

קרבן שהוקרב בטומאה ובשרו טהור האם נאכל במה שמבואר כאן (וכמשנס פסקיס עו:) שקרבן שהוקרב בטומאה אינו נאכל, פשטות דין זה הוא מפני הטומאה של האדם או של הבשר. אך מרש"י (זכקיס לט.) דקדקו האחרונים טו שגם באופן שיהיה הבשר טהור ונמצא כהן טהור, מ"מ קרבן הקרב בטומאה כך דינו שאינו נאכל. ובתוס' (ד"ס דס), משמע לכאורה שזה תלוי אם טומאה הותרה או דחויה טז, ובגרי"ז (פר' נסעלותך) הוכיח מתוס' (זכקיס טז:) שכתבו שקרבן הקרב באנינות דינו כקרב בטומאה ואינו נאכל, ושם הלוא אינו טמא בפועל". וברש"ש ומצפה איתן (כ"ק קי.) נקטו בדברי רב ששת שם שאם היה טמא נותנה לכהן טהור, שהכוונה כשהוקרב בטומאה והבשר טהור שמותר באכילה, אמנם בשיטה מקובצת שם פירש בשם הרא"ש שדווקא כשהוקרב בטהרהים.

676

Yoma 6b: ביאור המחלוקת - טומאה הותרה או דחויה

Sep 11, 2023

1:46

ביאור המחלוקת איתמר טומאת המת, רב נחמן אמר הותרה היא בציבור רב ששת אמר דחויה היא בציבור. כתב בזכר יצחק (סוף ק"6 סי' פ לוס ו), שיש לפרש שנחלקו האם בקרבן הקרב בטומאה יש רק איסור, וא"כ די לנו לומר דחויה' להוריד האיסור, או שיש גם פסול עצמי של טומאה, ולא יועיל למימר דחויה'מ וע"כ שהוא בגדר הותרה לגמרי.

677

Yoma 6a: כיצד עובד כהן גדול בכלאים

Sep 10, 2023

2:09

כיצד עובד כהן גדול בכלאים בגמ' מבואר שלדעה אחת אף שאבנטו של כהן גדול הינו כלאים, אבנטו של כהן הדיוט אינו כלאים. והקשה השאגת אריה (סי' כט) היאך מותר לכהן גדול לעבוד בבית המקדש כל השנה כאשר הוא לובש ח' בגדים ועל ידי זה דוחה הוא איסור כלאים, הרי אפשר שהעבודה תיעשה על ידי כהן הדיוט שאין בבגדיו כלאים, כמו שמצינו בגמרא (שבת קלג.) לגבי דחיית קציצת בהרת במילה, שאם יש מוהל אחר, ימול הוא ולא אביו שמתכוין לטהרו מטומאת צרעת ויש איסור לאו בדבר, ואין אומרים עשה דוחה לא תעשה כשאפשר לעשות באחר שעי"ז לא יהיה איסורי. ובבית הלוי (פ"6 סי' י) חידש שכאשר אפשר ע"י אחר לא נקרא אפשר לקיים שניהם, משום שהאחר יקיים המצוה ולא הוא, ורק גבי מילה שמל בשליחותו של האב ומתייחסת המצוה לאב, אמרינן שכיון שאפשר באחר חשיב אפשר לקיים שניהם.

678

Yoma 5b: כהן שמת האם פקעה כהונתו?

Sep 10, 2023

3:24

אלא כך, מלבישין לעתיד לבוא. כתב הרש"ש שמשמע שלעתיד לבוא יצטרכו הכהנים קידוש מחודש וצ"ע בזה. ואמנם, כבר עמד על כך רבינו הרמב"ן בהשגותיו לסה"מ (שורת ג עמ' כ) וסבור שלתחיית המתים יצטרכו קידוש מחודש, כדבריו: הנה סבורים כי לתחיית המתים יקדשו אהרון ובניו עצמם במילואים, לפי שכבר בטלה משיחתם ממנו ומזרעו בשעת המיתה לו, ויהיו אנשים מחודשים, יצטרכו להתקדש כראשונה ויהיו המילואים האלה נוהגים בהם, אם כן המילואים במזבח ובמקדש לאחר החורבן, כשנעשו אחרים, יצטרכו למילואים ועשו אותם בימי עזרא, וכך יעשה לימות המשיח. אמן, במהרה בימינו. אם כן, כל אלה הפרשיות מלמדות לדורות. והאחרונים העירו מדברי התו"כ (לו פלאשתים יד פ"ק) שמבואר שמשיחתם תועיל אף לעתיד לבוא ואינם צריכים משיחה מחודשת. ובחוקת היום תירץ, ששונה המשיחה בשמן המשחה מריבוי בגדים, ודברי הרמב"ן הם רק על חינוכם בריבוי בגדים, שזה מתבטל במיתתם. ובאבני נזר (חו"מ סי' ג) כתב לבאר על פי דברי בעל התניא (קול תורה פרשת ויחי), שענין הקרבנות ישתנה לעתיד לבוא ולא יבואו לתיקון וכפרת האדם, אלא לתיקון הבעלי חיים שיוקרבו, ומשום כך בעי חינוך מחודש. ובחזו"א כתב, שבוודאי שחינוך כהנים...

679

Yoma 5a: זמן מתן תורתינו ו סיון

Sep 8, 2023

3:55

בששה בחודש ניתנה תורה לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו. חג השבועות נקבע לששה בסיון שהוא חמישים לספירה, גם למ"ד שהתורה ניתנה בשבעה בחודש. אך במג"א (ליס סי' קכד) הקשה היאך אומרים זמן מתן תורתינו', הרי אנו נוקטים שבשבעה בחודש ניתנה תורה, שהרי קיי"ל בשו"ע (יו"ד סי' קלו) שצריך לפרוש מפולטת שכבת זרע ו' עונות [ובזה תלוי המחלוקת בענין זמן מתן תורה כמבואר בגמ' (שבת פו.), שמטעם זה פרשו ישראל קודם מתן תורה], ואם כן מוכח שהשו"ע פסק שבשבעה בחודש ניתנה תורה'. וצריך לומר שמנהגינו לומר זמן מתן תורתינו הוא כדעת הרמב"ם שפסק שאין צריך לפרוש ו' עונות, וא"כ פסק כמ"ד שבששה בחודש ניתנה תורה".

680

Yoma 4b: האומר לחברו דבר שלא בדרך סוד האם מותר לגלותו

Sep 8, 2023

2:09

האומר לחברו דבר שלא בדרך סוד האם מותר לגלותו, ומה הדין בדבר מצוה מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'. בשו"ת בצל החכמה (ק"ל סי' פד) כתב דכל שנאמרו הדברים לאדם אחד לבד כדרך שאומרים סוד, אפי' לא אמר לו לא לגלות הרי הוא בכלל האיסור דבל יאמר, וכן הביא מספר דינא דחיי לבעל כנה"ג על הסמ"ג (ללון ט) דמדקאמר לו הקב"ה לאמור ומיד אמר לו דבר אל בני ישראל, ודאי שכך אמר לו, כל הדברים הנאמרים בסוד' לאדם יחידי הם בלאו אמור אפילו בלא צווי האומר, זולתי כאן שאני מרשה אותך לאמרם. עכ"ל. וכתב בביאור דבריו שכתב הנאמרים בסוד' דאין הכוונה שנאמרו בפירוש בתורת סוד דהיינו שהזהירו שישאר הדבר בסוד, דא"כ לא הוי מוכח שהוא בבל יאמר רק בהזהירו שישאר בסוד, אע"כ הכוונה שנאמרו לו בסוד שלא בפני אדם אחר אלא לו לבדו וכדמסיים בסוד לאדם יחידי'. וכן הביא מחי' המאירי (יומס ל: ד"ס ממס): למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אעפ"י שלא מסרה לו בסוד, שהוא בבל יאמר אא"כ אמר לו אותן דברים בלך אמור, והוא ענין אמרו ונאמן רוח מכסה דבר' כלומר אעפ"י שאינו סוד והולך רכיל מגלה סוד' אעפ"י שנאמר לו בסוד. עכ"ל. וכ"ה בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג (ללווין ט) כל הדברים שאני אומר באוהל מועד שהוא ביחידי' יהיו לפניך בלאו אמור עד שארשה אותך לדבר וכו'. עכ"ל. אמנם כתב דאין מבואר בדברי המאירי והמהרש"ל שהדבר בגדר איסור לאומרו לאחר, אלא שראוי לא לאומרו משום דרך ארץ של תורה. ולפ"ז כתב בשאלה שגאון וצדיק אחד הקפיד בחייו שלא ידפיסו את ספריו, שאין למנוע מלהדפיס ספריו אחר מותו משום בל יאמר, דכיון שאין הדבר אלא משום דרך ארץ מותר הדבר במקום מצוה, דלא נאמרה דרך ארץ של תורה רק במקום רשות ולא במקום מצוה לבטלה. וכמו דאיתא (חולין פד.) ת"ר אשר יצוד וכו' למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת, כי ירחיב ה"א את גבולך למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכו', עי"ש ואפילו הכי קיי"ל דמצוה לאכול בשר בסעודת מצוה.

681

Lomdus on Parsha: Nitzavim / VaYelech: גדר ערבות במצוות

Sep 7, 2023

9:45

ביום השני לראש השנה, תקע שמעון בשופר בשני מקומות התפילה, אחד מהם קודם לנץ החמה. בכל מקום השתמש בשופר שונה. לאחר מכן, גילה כי אחד השופרות אינו כשר, אך אינו יודע איזה מהם. נשאל השאלה אם להתכנס שני הקהלות כדי לשמוע את השופר שוב עם ברכה, מאחר ולפחות באחד מהם לא קיימו את המצווה. האם יתכן לברך בלא ודאות מי באמת חייב?- הגר"ח מבריסקין ביאר ביסוד דין ערבות, שהנה מצינו ב' מיני ערבות: א. ערב סתם שאמר הלוהו ואני ערב, ב. ערב קבלן שאמר תן לו ואני אפרע (עיין ב"ב קעד.), ויש נפקא מינה גדולה ביניהם, שבערב סתם גובים מן הבעל חוב תחילה ואחר כך מן הערב, אבל בערב קבלן יכולים לגבות מן הערב תחילה, ואפילו אם יש נכסים ללוה (עיין שו"ע חו"מ סי' קנס). וביאור החילוק הוא, שבערב סתם אינו מקבל על עצמו את עצם החוב, אלא הוא מקבל להיות ערב על הפרעון, שאם לא יפרע הבעל חוב הוא ישלם, ולכן אם יש נכסים ללוה הדין הוא שגובים מן הלוה תחילה, אבל בערב קבלן הוא מקבל על עצמו את עצם החוב, כאילו הוא בעצמו לוה את המעות, והמלוה הוא שלוחו של הערב, ולכן אפשר לגבות מן הערב תחילה גם בלי לתבוע את הלוה. ויש להסתפק באיזה סוג ערבות נתחייבו ישראל, אם רק קיבלו על עצמם ערבות כערב סתם, דהיינו שקיבלו על עצמם שאם לא יתקיימו המצוות יקבלו את העונשים על זה, או שנתחייבו כמו ערב קבלן, דהיינו שנעשו ערבים על קיום המצוות עצמם, שהם ערבים שיתקיימו כל המצוות על ידי ישראל. ואמר הגר"ח שנעשו ערבים על קיום המצוות עצמם כגדרי ערב קבלן. הביא ראיה מהדין המובא בגמרא (ד"ה כט.) תני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא', ופירשו הראשונים הטעם שיכול אחד להוציא את חבירו במצוות הוא משום שכל ישראל ערבים זה לזה במצוות. ואם נפרש שהערבות אינה אלא לענין העונשים, עדיין יקשה איך יכול להוציא את חבירו ולברך עבורו אשר קדשנו במצותיו וצונו', הרי הוא עצמו כבר קיים את המצוה ואינו מצווה עוד. ועל כרחך מתבאר מזה שהערבות היא על עצם קיום המצוות כערב קבלן ולא על העונש בלבד, וכיון שחבירו עדיין לא יצא אומרים שגם הערב מחויב במצוה של חבירו, ונחשב למחויב בדבר, ולכן מברך גם עבור חבירו. ובזה אמר ליישב מה שהקשה המשנה למלך (מלוה ולוה פכ"ה ה"ג) על המבואר במדרש (שה"ש רבה פ"א סי' כד) "בשעה שעמדו ישראל לקבל את התורה אמר להם הקב"ה הביאו לי ערבים טובים, אמרו הרי בנינו ערבים אותנו. וקשה מה מועיל ערבות הבנים, הרי הדין הוא שגובים מן הבעל חוב תחילה ואחר כך מן הערב, ואם כן למה יענשו הבנים על עון האבות הרי מן הדין יש לגבות מן הבעל חוב תחילה. ולפי הנ"ל מיושב שלכן נפרעים מן הבנים תחילה, משום שכאן הם ערבים כערב קבלן שנתערבו על עצם קיום המצוות, דהיינו שהמצוות יתקיימו, ולכן לא נוהג כאן הדין לגבות מן הבעל חוב תחילה. וזה נראה כדברי הר"ן שהובאו לעיל, שדין ערבות הוא חלק מן המצוה עצמה, וכל שלא יצא חבירו הרי זה כמי שלא יצא הוא עצמו במצוה, ולכן אפשר לגבות ממנו תחילה.

682

Yoma 4a: לישא אשה ואח"כ ללמוד תורה ועד מתי מותר להתאחר

Sep 5, 2023

2:10

לישא אשה ואח"כ ללמוד תורה ועד מתי מותר להתאחר משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר "וישכן כבוד ה' על הר סיני'. וכן מצינו שהזהירו חז"ל במסכת קידושין שמקודם נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה כדי שילמוד תורה בטהרה, וכן אמרו בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. אמנם זה רק למי שגם אחר נישואיו יהיה לו אפשרות ללמוד תורה ולא יטרד אחרי פרנסתו, ואל"כ ילמד תורה ואח"כ ישא אשה וכדברי ר' יוחנן שם דריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?, וכן כתב הרא"ש (סימן מג) דכולהו מודי שאם אי אפשר לו ללמוד אם ישא אשה ילמוד ואח"כ ישא אשה. וכן כתב הרמב"ם (חישות פט"ו י"ג): ומאימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה. עכ"ל. אמנם כתב בשו"ת דברי יציב (לכס"ע ס"ג) דמה שכתב שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, היינו דוקא עד כ' אך לאחר מכן כיון שאמר רב הונא בקידושין שם דבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה, לא שייך למפטריה משום עוסק במצוה דתלמוד תורה, דאטו מי שעוסק בת"ת מותר לו להיות כל ימיו בהרהור עבירה. וכתב דבבן י"ז חל עליו חיוב ההתחלה להשתדל לישא אשה, אלא דהוי כמצוה שיש לה משך זמן עד בן עשרים. וכשעברו עשרים שנה ולא נשא ביטל המצות עשה, ואף שנאנס אח"כ כגון שנעשה פצוע דכה או שמת וכיו"ב, מ"מ ביטל המצוה בזה שנתעצל מלישא בהיותו בן עשרים.

683

Yoma 3b: האם היו שני ארונות

Sep 3, 2023

2:16

האם היו שני ארונות כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ, וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים. רש"י עה"ת (במדבר י (ג) כתב שארון היוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות, ובמקום אחר (לכליס י 6) כתב שזהו הארון שעשה משה של עצי שיטים, וארון אחר היה שעשה בצלאל מזהב ולא יצא למלחמה אלא בימי עליא. ומבואר שהיו שני ארונות ומה שאמר ה' למשה ועשית לך ארון עץ' אינו שייך לארון שהיה במשכן שעשאו בצלאל מתרומת ישראל, והקשה המהרש"א שאם כן לא מובן מה מקשה הגמ' סתירה בין הפסוקים שכל אחד מהם עוסק בארון אחר. ובעלי התוס' (עס"ס סס) הביאו שהוא מחלוקת בירושלמי אם שני ארונות היו, והגמ' שלפנינו סוברת שהיה ארון אחד. וברש"ש העיר שנעלם מהמהרש"א דברי התוס' (קולין 35. ד"ר ברוך) שכתבו שאפילו אם היו שני ארונות מסתבר שנעשו באותו אופן, ולכך מקשה הגמ' שבארונו של משה נראה שבנאו משלו ואילו בארון של בצלאל נראה שבנאו משל ציבור.

684

Yoma 3a: דין לינה דכהן גדול

Sep 1, 2023

2:11

פירשו התוספות שרגל בפני עצמו הכוונה שטעון לינה, שצריך ללון בירושלים במוצאי יום טוב של שמיני עצרת. וכתבו עוד בדין לינה, שגם מי שמביא מנחה או קרבן עצים צריך לינה בירושלים, כמו מי שמביא שאר קרבנות שצריך לינה בירושלים. והמנחת חינוך (קע"א ח') כתב, שלפי זה הכהן גדול שמביא מנחת חביתין בכל יום חייב תמיד בלינה, ולעולם אינו יכול ללון מחוץ מירושלים, והוסיף שזה המקור לדברי הרמב"ם (כלי המקדש פ"ה ה"ז) שכתב, שכהן גדול צריך שיהא ביתו בירושלים ואינו זז משם לעולם, והטעם הוא משום שלעולם הוא חייב לינה בירושלים.

685

Lomdus on the Parsha: Ki Savo 2023- ביכורים חובת גברא או חובת הפרי

Sep 1, 2023

12:54

Lomdus on the Parsha: Ki Savo 2023- ביכורים חובת גברא או חובת הפרי

686

Yoma 2b: האם צריך לפרוש שבעה ימים שלימים

Aug 29, 2023

7:08

האם צריך לפרוש שבעה ימים שלימים בגבורת ארי (לקמן ג: ד"ס ומשמע לי) דן אם שבעת הימים צריכים להיות שלימים, שלדעת הסובר שהפרישה נלמדת מימי המילואים נראה שצריך לפרוש שבעה ימים שלימים, כיון שבמילואים היה צריך שבעה ימים ולילות שלימים. ומאידך מהגמ' (לקמן י.) מוכח שאין צריך לפרוש בתחילת ליל ראשון', ונמצא שאין כאן שבעה ימים שלימים. וכתב לחדש שמנין שבעת ימי הפרישה במילואים התחיל מהיום, והלילה הראשון שייך ליום שקדם לו כמו בקדשים שהלילה הולך אחר היום'. ועל כן אף אם צריך שבעה ימים שלימים לפני יום הכיפורים, מתחיל לפרוש ביום, וליל יום הכיפורים משלים למנין שבעת ימי הפרישה".

687

Yoma 2a: טעם הפרישה משום קדושת המקום או קדושת היום

Aug 27, 2023

2:37

טעם הפרישה משום קדושת המקום או קדושת היום בחידושי הגרמ"ז (סי' יג) חקר אם דין פרישה של כהן גדול הוא משום קדושת המקום שנכנס לקודש הקדשים או משום קדושת היום". שלפי מה שידוע בשם הגר"א (ונדפס בסוף סככת 6לס) שאהרן היה רשאי להיכנס לקודש הקדשים בכל עת ולאו דווקא ביום הכיפורים, ובלבד שיעשה כסדר היום', יש לחקור אם היה צריך לפרוש קודם לכן, שאם הטעם משום קדושת היום, לא היה צריך פרישה שבעה ימים קודם לכן אם נכנס בשאר ימי השנה, אולם אם הטעם משום שנכנס לקודש הקדשים, לעולם צריך פרישה שבעה ימים קודם לכןיא.

688

Rosh HaShana 35a:איך פטר עצמו ממצות תפילה

Aug 27, 2023

2:34

איך פטר עצמו ממצות תפילה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוי מצלי. מכאן הוכיח הרמב"ן (ספל סמלות עסס ס) שאין חיוב מן התורה להתפלל בכל יום, ושלא כדעת הרמב"ם שם, שאל"כ איך רב יהודה פטר את עצמו מתפילה. אך בלב שמח תירץ, שהיה פטור מדין שהיה עוסק בדברי תורה, וכמו שפסק הרמב"ם (תפילה פ"ו ס"ק) שאם תורתו אומנותו אינו פוסק לתפילה משום שמצות ת"ת גדולה ממצות תפילה. ובמגילת אסתר תירץ, שהיה רב יהודה מתפלל תפילה קצרה בכל יום והיה יוצא בזה ידי חובת תפילה מן התורה. ובצל"ח (ברכות כל.) תירץ שהיה קורא קריאת שמע עם ברכותיה, וקיים בזה מצות תפילה מה"ת.

689

Rosh HaShana 34b: ספק דאורייתא וודאי דרבנן

Aug 25, 2023

2:40

ספק דאורייתא וודאי דרבנן בגמרא מבואר שאם יש שני מקומות באחד ספק אם יש שם שופר, ובשני יש בודאות ש"ץ שיוציאו ידי תפילה, ואין שם שופר מ"מ יעדיף את המקום הראשון, ומבואר מזה שספק קיום מצוה דאורייתא יותר חשוב מודאי קיום מצוה דרבנן, כשאין סיבה מיוחדת שמחמתה חיזקו חכמים את האיסור שמדבריהם ועשאוהו כשל תורה (ללס לעיל לג: כליסוליס כסלו). בשו"ת הלכות קטנות (ס"6 סי' קמג) דן במי שאכל מאכל המחייבו לברך אחריו ברכה אחת מעין שלש, ונסתפק האם בירך כבר או לא. ופוסק שיש לו לברך מספק, וטעמו משום שיש מחלוקת הפוסקים ויש הסוברים שברכה אחת מעין שלש הוא מצוה דאורייתא, ולכן על אף שיש כאן ספק שמברך ברכה לבטלה, מ"מ כיון שברכה לבטלה אינו אלא איסור דרבנן, אתי ספק דאורייתא ודחי ודאי דרבנן'. (ולף סנכסלי גוונ6 ליכו 6ל6 ספק דלנגן סקלי על הלך סל6 נילן גס bיסול לרכנן לין כלן. ולולי סנקט לשון סזס לומל סbפילו וללי לרכנן ילקס מפני הספק לחוליית6).

690

Rosh Hashana 34a: גדר דין שברים תרועה

Aug 25, 2023

2:35

Rosh Hashana 34a: גדר דין שברים תרועה

691

Lomdus on the Parsha - Ki Seitzei 2023: גדר עונש מלקות ועונש מיתה

Aug 24, 2023

8:23

Lomdus on the Parsha - Ki Seitzei 2023: גדר עונש מלקות ועונש מיתה

692

Rosh HaShana 33b: לבאר החילוק בין מתעסק לתוקע לשיר

Aug 24, 2023

2:31

לבאר החילוק בין מתעסק לתוקע לשיר הא תוקע לשיר יצא. והיינו משום שמצוות אין צריכות כונה. ומבואר שאף למ"ד מצוות אין צריכות כונה, מכל מקום יש לומר שמתעסק לא יצא. וביאר הר"ן ב' טעמים, א. משום שמתעסק אינו מכוין לשם מעשה תקיעה כלל, משא"כ תוקע לשיר, שמכוין לתקיעה, אלא שלא לשם מצוה. ב. שמתעסק היינו שהוא מכוין לשם מצות חינוך התינוקות, וממילא, הכונה לשם מצות חינוך מעכבת את כונת המצוה לשם מצות שופר שלא תחול, והיינו שאף למ"ד מצוות אי"צ כונה, אם מכוין כונה הפוכה, לא יצא.

693

Rosh HaShana 33a: מדוע צריך פסוק הרי מ"ע שהזמ"ג הוא

Aug 24, 2023

3:35

מדוע צריך פסוק הרי מ"ע שהזמ"ג הוא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. והנה בדרשא זו גם רבי יוסי ור"ש מודים, אלא שסוברים שאפ"ה אין עיכוב לנשים לסמוך. ובתוס' (קידושין לו. ד"ס סקבלות) הקשו, מדוע צריך פסוק למעוטי נשים מסמיכה, הרי מצות עשה שהזמן גרמא הוא, שהרי אין קרבנות נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקלל :) ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם'. ותירצו שמכל מקום צריך הפסוק למעטם שלא נלמד מההיקש של סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשירה בנשים (נסיס ל6:) אף סמיכה כשירה בנשים, לכן הוצרך הפסוק למעטם. ובטורי אבן (קגיגס טז: ד"ס בני ישראל) האריך לבאר שמצות עשה שהזמן גרמא, הוא דוקא היכן שהזמן שאינו נוהג בה המצוה מפקיע את חיוב המצוה הקודמת, וכשמגיע הזמן הבא ששוב מתחייב במצוה, נולד חיוב חדש של מצוה, כמו במצוות הרגלים, שכל זמן שהרגל קיים חייב במצוה, ולאחר שעבר הרגל בטלה ממנו המצוה, ושוב אין לו תשלומים, ורק כשיבא רגל הבא יחול עליו חיוב חדש של מצוה חדשה, וכן מצות תפילין בכל יום, שהלילה מבטל המצוה של היום הקודם, וביום שלאחריו הוא חיוב חדש, אבל סמיכה אין הלילה מבטל המצוה, אלא הוא רק הפסקה בזמן המצוה, ולמחר שוב חוזר וניעור המצוה הקודמת, שכל זמן שלא סמך לא בטלה ממנו המצוה, והראיה, שהרי כשיסמוך פעם אחת, שוב אין צריך לסמוך עוד, וזה אינו נחשב למצות עשה שהזמן גרמא.

694

Rosh HaShana 32b: סדר פסוקים מלכיות וכו

Aug 21, 2023

1:18

Rosh HaShana 32b: סדר פסוקים מלכיות וכו

695

Rosh HaShana 32a: גדר דין קדושת היום דראש השנה

Aug 21, 2023

3:00

Rosh HaShana 32a: גדר דין קדושת היום דראש השנה

696

Rosh HaShana 31b: תקנת לשון של זהורית

Aug 20, 2023

1:20

הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין, התקינו וכו'. ביום תרועה כתב לחקור מה הוא החסרון שמשום כך התקינו שלא לקשרו על פתח האולם, האם מה שהיו שמחים כשהלבין, שב"ד היו רוצים שיהיו ישראל נכנעים וחרדים שמא לא נתכפרו, או שהחסרון שהיו עצבין כשלא הלבין, ואין רצון הב"ד שיתעצבו שמא יתרע מזלייהו, או שהטעם משום שניהם. וכתב שיש פנים לכאן ולכאן ולא מצא הכרע מספיק לזה". ובערוך לנר פשט ספיקו שהעיקר הוא משום שהיו שמחין כשהיה מלבין, ולא משום שהיו עצבין. ובמאירי נראה ששניהם היו חסרון שכתב לעולם יהא בטחונו של אדם בהשם יתברך ולא יהא לבו סמוך על דבר אחר שיתיאש בסימנו מן הטובה או מן הרעה, וכל שחכמי הדור רואים בני דורם נכשלים בכך ראוי להם להשתדל להוציאם מכלל טעות זו, וזהו שאמרו לשון של זהורית' וכו'. והרמב"ם כתב (פיסמ"ס יומס פ"ו מ"ו) שהיו

697

Lomdus on the Parsha: Shoftim 2023- גדר לאו דלא תסור

Aug 17, 2023

10:11

דעת רש"י (ד"ס כל) קסג, הר"י מיגאש (שו"ת, סי' קמק), והרמב"ם (ספר המלוות פולס 6 ממליס פ"6 ק"ג), שכל העובר על דברי חכמים עובר על איסור תורה קסד. דעת הרמב"ן (השגות לספל סמלוות, טולס 6), שאינו עובר על איסור תורה קסה. ומבואר ברמב"ם (ממליס שס) שלפי דבריו שהעובר על דברי חכמים עובר על איסור תורה ראוי הוא ללקות כמו שהעובר על כל לאו מן התורה לוקה, אלא שהוא לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין קסו, שכל חכם שמורה שלא כדברי חכמים מיתתו בחנק, ולכך אין לוקים עליו. והקשה עליו הרמב"ן (שס), שאם כן לפי דבריו, לדעת האומר שלוקים אף על לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין, לוקים אף על כל איסורים דרבנן. ועוד הקשה שמצאנו בכל מקום שהקילו הרבה באיסורים דרבנן, כגון בספק דרבנן שהולכים להקל (כילס ג:), וכן הקילו בעונשים, שאין מענישים את העובר על דבריהם אלא בנידוי (פסקיס (3.). וכתב עוד הרמב"ן שכדבריו שאינו מן התורה, מוכח ממה שאמרו בגמרא כאן "כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור', והיינו שהוא סמך בעלמא לחזק את דבריהם קסז ובמגילת אסתר (שס) כתב שאכן לשיטת הרמב"ם לדעת האומר שלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקים עליו, לוקים אף על איסור דרבנן, ואינו קושיא לומר כן. ומה שהקילו בספק דרבנן, כתבו בזוהר הרקיע (סו"ד נקרית ספר נסקלמס פרק ס) ובמגילת אסתר (שס) שמתחילה כך תיקנו חכמים להקל בספק קסה. ובשב שמעתתא (שמעתתס 6 פ"ג) כתב שבאמת מדין זה דייק הרמב"ם שספק דאורייתא מן התורה לקולא, ורק מדרבנן לחומרא, ובספק דבריהם לא החמירו. ובמגילת אסתר (שס) ביאר מה שאמרו בגמרא אסמכינהו' שאין הכוונה שהוא סמך בעלמא, אלא שאינו מפורש בתורה, וכתב שכן ביאר גם הזוהר הרקיעקסט.

698

Rosh HaShana 31a: שני דינים בגדר החיוב שירה - חובת היום וחובת הקרבן

Aug 15, 2023

5:02

י) ואשר נראה לומר בכל זה, דהנה יש לחקור בגדר חיוב שירה על הקרבן, האם הדין הוא דהנסכים טעונים שירהכב, או דהדין שירה הוי מ"חובת היום", דהרי שירה נקראת עבודה (ערכין י"א א'), ומדיני המקדש צריך שתהיה עבודה זו כל יום במקדש. ונראה, דמדברי הטור ורב עמרם גאון והארחות חיים שחילקו בין שיר של שחר לשל בין הערבים, מוכח דאמירת שירה הוי חובת היום, וכיון שכבר נתקיימה חובת היום בתמיד של שחר, שוב אין חובת שירה בתמיד של בין הערבים, אבל אם חובת השירה היא מצד הנסכים עצמם, אין שום טעם לחלק בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערבים, דשניהם שוים בחיובם. אלא דקשה דמסוגיא דערכין (י"א ב') נראה דהחיוב שירה הוא חיובא דנסכים ולא מצד חובת היום, דהא הגמ' מספקא לה בעולת נדבת צבור אי טעונה שירה, ומסקנא דאינה טעונה שירה משום דבעינן חובה שקבוע לה זמן, והנה עולת נדבת צבור ודאי אין לה שייכות לחובת היום, ואפ"ה בעי למימר דטעונה שירה, הרי דהשירה היא חיובא דנסכים ולא חובת היום, ואין לומר דמה"ט גופא מסיק דבעינן חובה שקבוע לה זמן משום דשירה הוי חובת היום ולכן דוקא קרבנות שהם חובת היום טעונים שירה, דהא בגמ' שם (י"ב א') מספקא לן בנסכים הבאים לאחר מכאן אי טעונים שירה, והתם ודאי אין הנסכים באים לחובת היום, שהרי הם נסכים של יום האתמול, ואפ"ה בעי למימר דטעונים שירה, הרי דהחיוב שירה הוא חיובא דנסכים ואינם חובת היום. ובהכרח צ"ל בדעת הטור והראשונים הנ"ל, דיש שני דינים בשירה, א) דהוי מחובת היום, דצריך לשיר כל יום שירה במקדש, ב) דהנסכים עצמם טעונים שירה, ולכן בההיא דערכין אע"פ שחובת היום כבר נתקיימה בתמיד של שחר, מ"מ עדיין יש חיוב שירה מצד עצם הנסכים ג. אלא דא"כ תחזור הקושיה על הטור, דבתמיד של בין הערבים, נהי דאין חובת שירה מצד היום כיון שכבר נתקיימה חובת היום בתמיד של שחר, אך למה אין חיוב שירה מצד הנסכים, דלא גרע מעולת נדבה דבעי למימר דבעיא שירה, ולא ממעט לה אלא מפני שאין קבוע לה זמן. יא) ונראה דזהו מה שחילק המג"א בין שיר של שחר לשל בין הערבים, דשיר של בין הערבים אפשר לדחותו ע"י שיביאו הנסכים בלילה, אבל שיר של שחר אי אפשר לדחותו, וכבר תמהנו בזה לעיל דמאי שנא שיר של שחר דא"א לדחותו, וכמו שהקשה בחקרי לב. אולם לפמש"נ מבואר היטב, דאת השיר של שחר א"א לדחות, מפני שפעם אחת ביום מוכרחים לקיים דין שירה, שזה חובת היוםכד, אבל בבין הערבים שכבר נתקיימה חובת היום בשחר, שוב אין חיוב מצד היום אלא מצד הנסכים, וחיוב זה אפשר להפקיע ע"י שיקריב הנסכים בלילה, והיינו משום שכל חיוב השירה חל רק בשעת הקרבת הנסכים, וכל זמן שלא הקריבם אין עליו חובת שירה, ולכן יכול לדחותם ללילה וליפטר משירהכה, משא"כ החיוב שבא מכח היום, דעצם היום מחייב שירה, והנסכים הם רק היכי תמצי לקיים את השירה, [דאין אומרים שירה אלא על היין], ע"כ אי אפשר לדחותםכו. ולפמש"נ בדעת המג"א צ"ל דמש"כ הטור דשיר של יום "לא היתה מצותו אלא בבוקר", דאין כוונתו שלא אמרו שירה כלל, אלא כוונתו שבמנחה לא אמרוהו מצד

699

Rosh Hashana 30b: ביטול מצות שירה מחמת הספק מה לשיר

Aug 15, 2023

3:55

ר"ה ל' ב'. מתני', בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר, התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה וכו'. ובגמ', מה קלקול קלקלו הלוים בשיר, הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר, רבי זירא אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים.שירה פשוט דמדאורייתא אי״ז מעכב איזה על הקרבן (ערכין י"א א'), וכי מפני שהיה להם ספק איזה שיר לומר יבטלו מצות לגמרי, והרי שיר לומר, לומר, שהרי קודם שחיבר דוד המלך ספר תהילים ע"כ היו אומרים שירים אחרים, [ועוד, דהא איכא למ"ד (סוכה נ' ב') דעיקר שירה בכלי, ולדידיה יתכן שא"צ אמירה כללי, ואפילו למ"ד עיקר שירה בפה אין הדבר פשוט דבעינן אמירה, דשמא סגי בניגון ונעימות.

700

Rosh HaShana 30a: גדר מצות שופר - התקיעה או השמיעה

Aug 13, 2023

2:48

שופר בראש השנה ויובל המצוה התקיעה או השמיעה למדנו בגמרא מצות תקיעת שופר ביובל. הרמב"ם בהלכות שופר (פ"6 ס"ל) כתב מצות עשה וגו' לשמוע' תרועת השופר. וכן הוסיף לבאר (שס ס"ג) שמטעם זה התוקע בשופר הגזול יצא. אבל בהלכות שמיטה ויובל (פ"י ס"י) כתב שהמצוה הוא מצות עשה לתקוע בשופר. ובשו"ת הרמב"ם (סי' קמג) נשאל על מה שכתב בהלכות שופר שמצותו בשמיעה, מה ההבדל בין אם המצוה בשמיעה או בתקיעה, והשיב הרמב"ם שאילו היה המצוה בתקיעה היה זה מצוה שבגופו כמו ישיבת סוכה ונטילת לולב והיה על כל אחד ואחד לתקוע, ועוד נפק"מ כתב שאם היה המצוה בתקיעה לא היה צריך לשמוע את התקיעה ואפילו סתם אזנו יצא, אבל כיון שהמצוה בשמיעה אף התוקע בעצמו אינו יוצא אם לא שמע.