התוכן [המשך] יש להנהיג בכל בתי-הספר בתחילת היום, עכ"פ רגע אחד, להחדרת האמונה בבורא העולם בנוסח השוה לכל נפש, ועכ"פ "רגע של שתיקה" – רגע של התבוננות ותפלה ב"דממה" לבורא עולם ומנהיגו; חבל על כל יום שעובר ללא תיקון הדרוש; כמה שידברו בענין זה אי"ז מספיק בהתחשב עם רצינות הדבר; כל השקו"ט והפלפול אם ענין זה הוא בהתאם ל"חוקת-היסוד" אינו רלוונטי, כי ב"חוקת-היסוד" עצמה נאמר ש"חוקה" זו נקבעה על ידי האומה לטובתה של האומה, ואם טובתה של האומה בהוה היא שונה ממה שהי' לפני 200 שנה – יש להתנהג בהתאם לזה: ה"סטטיסטיקה" מראה שאחוז ההנהגה היפך הדרך הישרה אצל אלו שנתחנכו בבתי ספר שבהם לא מזכירים שמו של בורא העולם – הוא שלא בערך כלל בהשוואה לאלו שנתחנכו בבתי ספר פרטיים שבהם ישנו חופש הדת. ולכן, בהכרח לשנות המצב הקיים ולקבוע בחוק שבכל בתי ספר הממשלתיים יזכירו אודות מציאותו של בורא העולם, "עין רואה ואוזן שומעת"!משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2026 Synopsis (Continued.) At the beginning of the school day, at least a moment should be devoted to instilling faith in the Creator of the world, in words equally appropriate for everyone, and at the very least a moment of silence and silent prayr to contemplate the Creator and Ruler of the world. Every day that passes without this necessary correction being made is a pity, and no matter how much is said about the matter, it is not enough due to how serious it is. And the whole discussion as to whether this is consistent with the Constitution is irrelevant: The Constitution itself states that it was established by the people for the benefit of the people, and if the benefit of the people in the present is different from what it was 200 years ago, things must be changed accordingly. The statistics show that the percentage of people educated in schools where G-d is not allowed to be mentioned who do not follow the proper path is beyond any comparison to that among those educated in private schools where they are allowed to learn about religion. It is therefore imperative to change the current situation and establish by law that in every public school the existence of the Creator of the world should be mentioned – “an eye that sees and ear that hears”!Excerpt from sichah of 10 Shevat 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2026 לע"נ ר' טובי'ה ב"ר חיים יהושע ע"ה זקלס ליום היארצייט שלו י"ב מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת ר' מאיר שי' זקלס

התוכן [המשך] בכמה מדינות מקבל הנוער עיקר החינוך בבית-ספר, ולכן נחוץ ביותר להחדיר בבבי"ס (ולהקדיש לכך את התחלת היום) את תודעת האמונה בבורא עולם ומנהיגו ושצריכים להתנהג בהתאם לרצונו של הבורא ושאי אפשר לרמותו וכו' – "עין רואה ואוזן שומעת"; ישנם כאלו שמנהלים תעמולה כדי לאסור להכניס עניני דת (אמונה בבורא עולם) בתחומם של בתי ספר ממשלתיים בטענה שב"חוקת-היסוד" ישנה פיסקה המדברת אודות הפרדת דת ממדינה. טענה מושללת בהתחשב עם ה"רוח" של החוק: "חוקת-היסוד" נקבעה ע"י מייסדי המדינה כדי לייסד מדינה שבה יוכלו לחיות מתוך חופש הדת (לא כמו במדינות שמהם ברחו), ולכן קבעו בה פיסקה זו שלממשלה אסור להפריע לתושבי המדינה להתנהג בהתאם לדתם. ומופרך ביותר לנצל פיסקה זו כדי לשלול את חופש הדת מאותם הורים שרוצים שילדיהם יהיו חדורים בידיעה על בורא העולם ומנהיגו. ועוד מענישים הורים אלו לשלם מס כפול: להחזיק בתי-ספר הממשלתיים וגם לממן בעצמם את בתי ספר הפרטיים שבהם לומדים ילדיהם מתוך חופש הדת! [המשך יבוא]משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-10-2026 Synopsis (Continued.) In many countries children receive their education primarily in school, and therefore it is of utmost importance that in school they be instilled (and at the beginning of the day) with an awareness of faith in the Creator and Ruler of the world, and that one must conduct oneself in accordance with His will and that He cannot be deceived, etc. – “an eye sees and an ear hears.” There are those who fight to prohibit any mention of G-d in public schools, on the basis that the Constitution requires separation of religion and state. But this argument falls apart when you consider the spirit of the law: The founders of the country designed the Constitution so that people could enjoy freedom of religion (unlike the countries from which they had fled etc.); this is why they included a clause prohibiting the government from interfering with the people’s ability to exercise their religion as they see fit. It therefore makes no sense to use this clause to deny freedom of religion to those parents who want their children to be imbued with the knowledge of G-d. Moreover, these parents are penalized, because in addition to paying taxes to support the public schools, they also have to finance at their own expense the private schools where their children can learn about religion. (To be continued.)Excerpt from sichah of 10 Shevat 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-10-2026

התוכן יסוד האיתן והאמיתי של חינוך הנוער להנהגה של צדק ויושר, הוא – הידיעה ש"יש בעה"ב לבירה זו", שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו ההשגחה פרטית. דהנה הקב"ה ברא את האדם גם עם יצה"ר, ויתכן שאיום בעונשים בלבד לא יצליח להרתיע את האדם מעשיית דבר בלתי-רצוי, כי יהי' מוכן לסבול העונש וכיו"ב. העצה היחידה להבטיח שהיצה"ר לא יתגבר עליו, ואת קיומם של כל הציווים העיקריים הנוגעים לעצם קיומה של האנושות כולה כמו "לא תרצח" ו"לא תגנוב", היא – להחדיר לתודעת הילד מצעירותו, "חנוך לנער", ש"יש בעה"ב לבירה זו", שהקב"ה, שהוא "למעלה" מכל דבר וכל א', הוא אלוק האישי שלו, ו"עין רואה ואוזן שומעת" הנהגתו (וכמדובר כמ"פ ההוכחה מאותה מדינה שבה התפתחה ביותר חכמת המדע וממנה באה ההנהגה באופן דהיפך האנושות לגמרי..., כי חכמתם לא היתה מבוססת על הידיעה ש"יש בעה"ב לבירה זו") [המשך יבוא]משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2026 Synopsis The firm and true foundation for educating young people to conduct themselves with justice and integrity etc. is the knowledge that “This palace has an Owner” – that Hashem is the Creator of the world and that He runs the world with Hashgacha Protis. Hashem created man with a yetzer hara, and it is possible that the threat of punishment alone will not deter a person from doing something he shouldn’t (because he may be prepared to suffer the punishment, or he may try to evade the punishment etc.). Therefore, the only way to ensure that the yetzer hara does not overcome him, and to preserve the observance of the fundamental commandments that affect the very existence of humanity (such as the prohibitions against muder and theft etc.) is to instill in the child from his earliest years that Hashem, the One Above who is above every thing and every person, is his personal G-d, and that there is an “eye that sees and an ear that hears” his behavior. (As discussed many times, this is proven by the fact that the country which was most adavanced in scientific knowledge and ethics etc. produced the most inhumane behavior –because their wisdom was not founded upon the knowledge that G-d runs the world etc. (To be continued.)Excerpt from sichah of 10 Shevat 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2026

התוכן 1) פ' לך לך בא לאחרי פ' נח. והביאור: כדי להגיע להליכה אמיתית שלא בערך, "לך לך" – לעצמיות הנשמה, ה"ז דוקא מכח המנגד – קשיים ונסיונות, "מים רבים", ונעמדים נגדם. ועי"ז – "ואגדלה שמך וגו'". וזוהי השליחות דכאו"א: "ללכת" ולעזוב את "ארצך" – רצונות האישיים, "מולדתך" – הרגיליות, ו"בית אביך" – "באַלעבאַטישע" הנחות שכליות, ואז מובטחים שלא רק שה"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ואדרבה – "והי' ברכה". 2) המקום והזמן משפיע על האדם, ולכן עבודתו צ"ל בהתאם למעמד ומצב של אותו מקום וזמן. א' ההוכחות לזה היא ממ"ש [בראשון דפ' לך לך] שכאשר אברהם הגיע למצרים אמר לשרה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", ו"עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות וכו'". והקשו, דא"כ מה גרם לו להסתכל בה אז?! אלא מכיון שזו היתה הקליפה של מצרים, ה"ז השפיע אפי' על אברהם! וכידוע הסיפור שאדה"ז הבטיח לנכדו אחרי חתונתו שאם יוריד את ה"קאָלנער" (צאורון) מה"קאַטינקע" שלו ה"ה מבטיח לו "אתי עמי במחיצתו"! מפני שבמדינה ההיא היתה אז התגברות הקליפה של לבושים ואדה"ז רצה לשבור אותה בעניו זה. 1) ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' נח, אור לז' מרחשון ה'תש"מ 2) משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2026 Synopsis (1) Parashas Lech Lecha comes after parashas Noach: In order to truly advance in a manner beyond all proportion – “Lech lecha” – to the essence of the soul – one must face the “mighty waters” (opposition, challenges and tests etc.) and stand firm against thim. Then, as a result, “I will make your name great...” This is the mission of every individual: to “go forth” and leave “your land” (one’s personal desires), “your birthplace” (one’s habits), and “your father’s house” (conventional balebatishe norms). Then one is assured not only that the “mighty waters cannot extinguish the love,” but on the contrary, “you will be a blessing.” (2) Because a person is affected by the time and place, one’s service must be tailored to the circumstances of that particular place and time. One of the proofs for this is from the verse (in rishon of parashas Lech Lecha) stating that when Avraham arrived in Egypt he said to Sarah, “Behold, now I know that you are a woman of beautiful appearance” (“until then he did not recognize this about her because of modesty…”). The question is asked: Why did he look at her now? The explanation given is that this was the kelipah of Egypt, and it had an effect even on Avraham. This is also seen in a story of the Alter Rebbe: After the Mitteler Rebbe’s son got married, his grandfather the Alter Rebbe promised him that if he would agree to remove the fancy collar from his fur coat, he would merit to be together with the Alter Rebbe in the World to Come. Because in that country at that time there was a particular intensification of the kelipah associated with clothing, and the Alter Rebbe wanted to break it from the outset.(1) 2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Noach, 7 Marcheshvan 5740; (2) excerpt from sichah of 19 Kislev 5723 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2026

התוכן ההוראה [הנ"ל בהתוועדות] שיש להוסיף בענין דאהבת ואחדות ישראל נוגע במיוחד לאחרי חודש תשרי. כי בחודש תשרי ה"מרובה במועדות" ישנם ריבוי הזדמנויות שבהם נפגשים רבים מישראל בביהכנ"ס וכיו"ב, אבל לאחרי חודש תשרי, כאשר כאו"א חוזר למקומו ולעסקיו, יש צורך לעורר במיוחד להמשיך גם אז ו"לחיות" עם אווירת האחדות והשמחה דחודש תשרי. איתא בש"ך, שגם בימינו אלו כשכותבים בשטרות "אחר הרגל" פירושו ז' מרחשון! היינו, שגם בזמן הגלות נמשך ה"רגל" עד ו' מרחשון, וא"כ עד ו' מרחשון אין חידוש שעדיין נמשכת אווירת האחדות דחודש תשרי, ואין צורך עדיין "להזכר" על זה – זה "מונח" לנגד עיניו..., החידוש הוא, שגם "אחר הרגל", ז' מרחשון, יודעים שאי"ז באופן שעוזבים את הרגל אלא אדרבה, באים בהמשך ל"רגל", וניכר שזה "אחר הרגל" דשמחת תורה, וממשיכים באווירת האחדות והשמחה ובתומ"צ בימים שלאח"ז.משיחת אור ליום ג' פ' לך, ז' מרחשון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2026 Synopsis This lesson, that one must increase in Ahavas Yisroel and Jewish unity, is particularly relevant after the month of Tishrei. Because during Tishrei (which is “abundant in festivals”) Jews constantly meet each in other in shul etc., but after Tishrei, when everyone returns home to their own affairs, there is a particular need to inspire people to continue live with the atmosphere of unity and joy of the month of Tishrei. The Shach states that even nowadays, when one writes “after the festival” in a legal document, it means 7 Cheshvan. Meaning: Even during the time of exile, the festival continues through 6 Cheshvan. So until 6 Cheshvan there is nothing novel about the fact that the atmosphere of unity and joy of the month of Tishrei continues, and it is not necessary to remind oneself of that feeling, because it is still before his eyes. The novelty is that even “after the festival,” on 7 Cheshvan, one knows that he is not leaving the festival behind. On the contrary, he continues to live throughout the rest of the year in a way that is “after the festival” – with the atmosphere and under the influence of the joy and unity of Sicmhas Torah.Excerpt from sichah of Monday night, Parashas Lech Lecha, 7 Marcheshvan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2026 לזכות אלעזר מאיר הלוי בן זהבה שי' פיש ליום ההולדת שלו ה' מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת שמחה בנימין הלוי וחיה מושקא שיחיו פיש

התוכן עה"פ "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" מבאר בזה אדה"ז [ראה תו"א פ' נח], עפמ"ש במדרש, שהקב"ה מבטיח ו"הקב"ה עוזרו" שה"מים רבים", שקאי על עניני עוה"ז "מים הזידונים", לא יוכלו לכבות את ה"אהבה" המסותרת בלב כאו"א ישראל שיש לו בירושה מאברהם אבינו! שענינו הי' לפרסם אלקות בעולם ועד"ז צוה "את בניו ואת ביתו אחריו". ומצד השני, ה"מים רבים" של קדושה, ה"אהבה רבה" להקב"ה, כן מכבים ושוטפים את ה"אהבה" של קליפה, האהבות והתשוקה לעניני עוה"ז. וזה הי' ענין ה"מבול" ששטף את ה"ומלאה הארץ חמס" ע"ד מקוה טהרה וכו'.משיחת י"ג תמוז ה'תשי"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2026 Synopsis On the verse, “Many waters cannot extinguish the love, and rivers cannot wash it away,” the Alter Rebbe explains (see Torah Or, Parashas Noach), based on the Midrash, that Hashem promises (“Hashem helps him”) that the “many waters,” referring to worldly matters (which can become “wicked waters”) cannot extinguish the hidden love in the heart of every Jew, which he possesses as an inheritance from Avraham Avinu, whose publicized G-dliness throughout the world and similarly “commanded his children and his household after him.” On the other hand, the “many waters” of holiness (the “great love” for Hashem) do extinguish and wash away the love of kelipah – the loves and desires for worldly matters. This was the purpose of the Mabul, which cleansed the world (which had been “filled with robbery”) like a purifying mikveh etc.Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5719 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2026 לזכות ר' ארי בן מרים שי' דבורקן ליום ההולדת שלו ה' מרחשוןלשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ ר' אהרן ב"ר יוסף ומרת רחל בת ר' דוד ע"ה ליום היארצייט שלהם ה' מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן המעלה מיוחדת של קיום הציווי "הוי גולה למקום תורה" שייך גם למי שלומד בישיבה שנמצאת בעיר שהוריו דרים ואוכל ויושן בביתם, ע"י ש"גולה" מענינים אלו ועושה אותם ענינים חיצוניים בלבד, ומהותו ופנימיותו נמצאת ב"מקום תורה". ויש לקשר את הענין המיוחד דתלמידי הישיבות למ"ש ברביעי דפ' נח בו נאמר הציווי לנח "צא מן התיבה": האדם צ"ל חדור ומוקף באמונה ואהבת ויראת ה', שהם בדוגמת ה"תיבה" שהאדם נמצא בו. אבל כדי שלימוד התורה שלו (שע"י נעשה היציאה את העולם האמיתי – "אסתכל באורייתא וברא עלמא") יהא כדרוש, זה צ"ל באופן כזה שהוא מתייגע להבין התורה בשכלו, ואז אין האמונה בה' וכו' יכולה להיות בגלוי – "צא מן התיבה". רק שהלימוד צ"ל מיוסד על ההקדמה של ה"תיבה" – אמונה וכו', כדי שזה לא יהא באופן של נצחנות, ולהסיר כל הענינים שיכולים להזיק ל"יחוד נפלא" שנעשה בין שכלו להקב"ה ע"י לימוד התורה.משיחת בדר"ח מרחשון ה'תשמ"ט, בעת ה"יחידות כללית" לתלמידי הישיבה שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2026 Synopsis Even one who studies in a local yeshivah and eats and sleeps in his parents’ home can achieve the quality of “Exiling yourself to a place of Torah” – by “exiling” himself from mundane matters and making them external aspects of his life, while placing his inner being “in a place of Torah.” This relates to the verse in revi’i of parashas Noach, “Go out from the teivah”: A person must be permeated and surrounded by faith in Hashem, love of Hashem, and fear of Hashem, which are like a “teivah.” But in order for his Torah study (through which he goes out into the true world – “He looked into the Torah and created the world”) to be done properly, he must “Go out from the teivah,” meaning he must strive to understand the Torah with his intellect (where faith is not as openly revealed etc.). But the Torah study must be founded upon the prior foundation of the teivah (faith etc.) so that he will not be motivated by a desire to prevail in his arguments etc., and to remove anything that could interfere with the “wondrous union” formed between his intellect and Hashem through Torah study.Excerpt from sichah of the second day of Rosh Chodesh Marcheshvan 5749 – Yechidus Klalis for yeshiva students For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2026 לע"נ מרת הינדא בת ר' ירוחם פישל ע"ה ליום היארצייט שלה ד' מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' מאיר שי' זקלס

התוכן יש להשפיע על אומות העולם לקיים השבע מצוות דבני נח. ואין זה "המצאה" ח"ו אלא פס"ד ברור ברמב"ם: "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח". וזה שבמשך השנים לא עסקו בנ"י בזה הוא מפני שהדבר הי' כרוך בסכנת נפשות וכו', אבל בדורנו רואים במוחש שנהי' שינוי במצב העולם ולא זו בלבד שאין בכך שום סכנת נפשות, אלא אדרבה‏ – ‏כשא' יגש לאינו-יהודי ויגלה לו שהקב"ה נתן לב"נ ז' מצוות שבהם תלוי קיום העולם, יכיר לו טובה ע"ז וימצא חן בעיניו כשרואה שמתכוון לטובתו וכו', ומובן שאין מקום כלל לטענה "וכי זהו הדבר היחיד שחסר?! הרי ישנם עוד דברים...", כי ע"י גישה כזו אפשר להמנע ר"ל מקיום כל המצוות, כיון שביחס לכל אחד מהם יטען שעסוק במצווה אחרת...‏משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-10-2026 Synopsis It is incumbent upon us to influence the nations of the world to observe the Sheva Mitzvos Bnei Noach, and this is not chas v’shalom some new innovation, but a clear halachic ruling of the Rambam: “Moshe Rabbeinu was commanded by the Almi-ghty to compel all the inhabitants of the world to accept the mitzvos commanded to the Bnei Noach.” The reason it was not done throughout the generations is because it would have been dangerous to attempt to speak to gentiles about relgion etc., and saving lives takes precedence. But in our generation we see plainly that the world has changed, and now, not only is there no danger involved, but on the contrary – when one approaches a non-Jew and shows him that Hashem gave him seven mitzvos upon which the continued existence of the world depends, and the non-Jew sees that it is meant for his own good etc., he is grateful for it. And if one argues, aren’t there other things to do etc. – with such an approach could avoid keeping all the mitzvos chas v’shalom, by always arguing that he is occupied with another mitzvah...Excerpt from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-10-2026 לזכות שמואל יעקב הלוי בן חי' שרה שי' ליום ההולדת שלו ג' מרחשוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן שם פ' נח, שמראה על תוכנה, הוא "נח", אף שבה מדובר אודות המבול – שהוא היפך המנוחה! ויובן עפ"י המבואר הטעם שהמבול נק' "כי מי נוח זאת לי", כי בפנימיות בא המבול לטהר את הארץ, ועי"ז נפעל "עולם חדש" ו"נייחא בעליונים ובתחתונים". ובעבודה: ל"נייחא" זו באים ע"י שיש ענין המבול והעלמות והסתרים ויהודי מתגבר ע"ז ע"י הכניסה ל"תיבה", דקאי על תיבות התורה והתפלה. דעי"ז, לא רק שאינו נפגע מה"מים רבים", אלא בונה "עולם חדש". וזהו מ"ש "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו'": אפי' אם יהודי הוא טרוד בפרנסתו – "מים רבים", [במקום שזאת תהי' באופן של "יגיע כפיך כי תאכל" וה"ראש" מונח בעניני תומ"צ], ו"מים רבים" אלו שרשם נעלה ביותר, בכל זאת, לא יוכלו "מים רבים" אלו לכבות את אהבתו המסותרת לה', כי שרש הנשמה הוא נעלה עוד יותר [ואדרבה: דוקא ע"י ה"מים רבים" מתעלה לדרגא נעלית יותר!]משיחת מוצש"ק פ' נח ה'תשל"ח בחדרו הק' ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2026 Synopsis The name of Parsahas Noach (which expresses its content) is Noach (“tranquility”), even though it speaks about the Mabul, which seems to be the very opposite of tranquility. This can be understood based on the reason the Mabul is called “the Waters of Noach” – because the deeper purpose of the Mabul was to purify the earth, bringing about a “new world” and “tranquility Above and tranquility below.” In terms of divine service: This tranquility is attained precisely when there is a Mabul (concealment over G-dliness), and a Jew overcomes it by entering the “Teivah,” meaning the words of Torah and tefillah. In this way, he is not only unaffected by the “many waters,” but builds a new world. This is the meaning of the verse, “Many waters cannot extinguish the love...”: Even if a Jew is preoccupied with earning a livelihood (instead of “eating of the toil of your hands,” his head, which is supposed to be invested in Torah and mitzvos is also engrossed in earning a livelihood), and although these “many waters” have a very high source, nevertheless, the “many waters” cannot extinguish his hidden love for Hashem, because the soul’s source is even higher. (On the contrary: it is specifically through the “many waters” that he is elevated to an even higher level.)Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Noach 5738 – in the Rebbe’s room For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2026

התוכן מטרת התוועדות זו היא לנצל את ההישגים של שנים האחרונות שע"י יכולים דברי רבותינו נשיאנו עצמם שחוזרים עליהם כאן להגיע מיד לכל מקום. וזהו מ"ש בזהר עה"פ "בשנת שש מאות לחיי נח גו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" – "בשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כו'" – שמקשרים זאת עם גילוי הבעש"ט שהי' לערך בשנת ה'ת"ק, ויש לנצל התפתחויות האחרונות בחכמות העולם עבור הפצת עניני התורה בכלל והפצת המעיינות במיוחד, כולל גם שאת ההכרזה מליובאוויטש ד"ויעקב הלך לדרכו", לאחרי סיום העבודה דחודש תשרי, תגיע בבת-אחת מד' אמות של נשיא דורנו לכל קצוי תבל; ב"ויעקב הלך לדרכו" כמה שלבים: מוצאי יוהכ"פ, מוצאי שמח"ת, ועד לאופן הפשוט ביותר – בז' חשון, לאחרי ש"הגיע האחרון שבישראל [שעלה לרגל] לנהר פרת", שאז נכנסים לעבודה ב"חוץ לארץ" ועניני הרשות.ב' חלקים מהתוועדות אור ליום ועש"ק פ' נח, ד' מרחשון ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2026 Synopsis The purpose of holding this farbrengen on a weekday is to utilize the technological advancements of recent years to instantly bring the words of the Rebbeim all over the world. On the verse, “In the six hundredth year of Noach’s life…all the springs of the great deep burst open, and the windows of the heavens opened up,” the Zohar states: “In the six hundredth year of the sixth millennium, the gates of wisdom Above and the springs of wisdom below will open, and the world will be prepared for the seventh millennium etc.” This is associated with the revelation of the Baal Shem Tov around the year 5500 etc., and likewise, the technological advancements in the world that must be utilized for disseminating Torah in general, and particularly for disseminating the wellsprings of Chassidus. Similarly, the proclamation (as customary in Lubavitch) “Yaakov went on his way” at the conclusion of the service of the month of Tishrei should go forth from the four cubits of the Nasi of our generation to every corner of the world simultaneously. In “Yaakov going on his way” there are multiple stages: after Yom Kippur, after Simchas Torah, and ultimately, in the most simple form, on the seventh of Cheshvan after “the last of the Jewish people has reached the Euphrates River,” when the service in the “diaspora” and permissible mundane matters begins.2 excerpts from farbrengen of Thursday night, parashas Noach, 4 Marcheshvan 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2026 לזכות ר' לוי בן לאה שי' - לבריאות הנכונה באופן ד"בריא אולם", ואריכות ימים ושנים טובותנדבת משפחתו שי'*לזכות יעקב מנחם בן שושנה שי' וחי' שרה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלהם בדר"ח מרחשוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן עה"פ "אלה תולדות נח נח וגו'" [בתחילת פ' נח] מפרש בזהר ש"נח" הוא מלשון "נייחא", וב"פ "נח" היינו "נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים". וההוראה: כאשר יהודי מתבונן סביבו ורואה שה"חושך יכסה ארץ וגו'" וחושב שאינו חזק מספיק כדי להתמודד עם העולם וכו', עליו לדעת ש"כבר הי' לעולמים" ‏–‏ נח הי' אחד ויחיד שעמד מול העולם כולו, ומ"מ, ע"י הנהגתו באופן של "צדיק תמים" נחל נצחון מוחלט בתכלית השלימות, ועד שפעל הענין ד"עולם חדש" לגמרי באופן ד"נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים" ע"ד השלימות שתהי' לעת"ל! וזהו תוכן השם של פרשת השבוע, שכל יום וכל רגע של השבוע הוא יום ורגע של פ' "נח" ‏–‏ "נייחא"!אור ליום ב' פ' נח, ב' דר"ח מרחשון ה'תשמ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2026 Synopsis On the verse “These are the generations of Noach, Noach, etc.” (at the beginning of parashas Noach), the Zohar states that Noach comes from the word naicha (tranquility), and the double use of the word Noach represents “tranquility Above and tranquility below.” The lesson is as follows: When a Jew looks around him and sees that “darkness covers the earth, etc.,” and thinks he is not strong enough to contend with the world, etc., he must know that this has already been done in the past: Although Noach was just one person standing against the entire world, nevertheless, by conducting himself as a “perfectly righteous man” he achieved absolute victory in the fullest sense, to the point that he brought about an entirely “new world” with “tranquility Above and tranquility below,” akin to the perfection of the world when Moshiach comes. This is the significance of the name of the parashah of the week: every day and every moment of the week is a day and a moment of parashas Noach – “tranquility.”Excerpt from sichah of Sunday night, parashas Noach, 2nd day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5743 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2026 לזכות יהושע אברהם בן בתשבע שי' ליום ההולדת שלו ל' תשרילשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן על כל ענין בתורה נאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – שתורה פועלת על כל העולם, עאכו"כ כשלומדים בתורה את הענין של "בראשית ברא אלקים וגו'", שתוכנו – התחלת כל המציאות כולה. וע"י שיהודי מתקשר עם התורה הוא נעשה בעה"ב על כל העולם, כמובן גם מפרש"י על "בראשית" – בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית – שע"י שיהודי מתקשר עם "בראשית" – תורה, נעשה גם הוא בעה"ב על כל העולם (בשבילי נברא העולם) – "את השמים ואת הארץ". ועפי"ז יובן יותר פתגם הרביים ש"אַזויווי מ'שטעלט זיך אַוועק ש"פ בראשית אַזוי גייט דאָס דערנאָך דעם גאַנצן יאָר", וזה זמן מתאים לקבלת החלטות טובות על כל השנה כולה!א' השיחות דהתוועדות מוצש"פ בראשית, אור לאדר"ח מרחשון ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2026 Synopsis Torah affects the entire world (as it says, “He looked into the Torah and created the world”) especially when one studies the beginning of the Torah, “In the beginning of G-d’s creation…,” which represents the beginning of all existence. When a Jew connects himself to Torah, he becomes master over the entire world, as also understood from Rashi’s commentary on the word Bereishis – “for the sake of the Torah, which is called Reishis and for the sake of the Jewish people, who are called Reishis”: when a Jew connects himself to “Bereishis” (i..e, to Torah), he too becomes master over the entire world (“The world was created for my sake”) – “the heavens and the earth.” Accordingly, we can better understand the saying of the Rebbeim that the way one establishes himself on Shabbos Parashas Bereishis, that is how the entire year goes. Therefore, this is an appropriate time to undertake good resolutions for the entire year.Sichah from farbrengen of Motzaei Shabbos Parashas Bereishis 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-10-2026

התוכן פרש"י בהתחלת פ' בראשית: "אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם . . ומה טעם פתח בבראשית ... שאם יאמרו אוה"ע לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעת גוים הם אומרים כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה . . ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ונשאלת השאלה בפשש"מ‏ – ‏למה לא נתנה הקב"ה לבנ"י מלכתחילה (ואז לא יהא צורך לשנות את הסדר בתורה)?! והביאור: אם הי' נותן אז את א"י ל"אחד הי' אברהם", או ל"שבעים נפש" בני יעקב הי' רוב הארץ נשאר מדבר שממה עם "נחש שרף ועקרב" וכו'. ועוד י"ל: כדי שכשיכנסו לארץ יהי' "הכל מוכן לסעודה" וימצאו שם "ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו'", לכן נתנה קודם לשבעת גוים. וזה שהי' מותר לבנ"י לקחת מאוה"ע גם את מה שמילאו את הבתים מובן גם ל"בן חמש", כי ה"שכר דירה" שהי' על אוה"ע לשלם עבור כל השנים שגרו בא"י השייך לבנ"י עולה כמ"פ ככה! והלואי היו טוענים כך גם היום – ‏תשובה אמיתית עפ"י תורה...‏ב' חלקים משיחת מוצש"פ בראשית ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-10-2026 Synopsis Rashi states at the beginning of parashas Bereishis: “Rabbi Yitzchak said: The Torah need only have begun with ‘This month shall be for you…’...Why, then, did it begin with “In the beginning”… So that if the nations of the world will say, ‘You are robbers, for you conquered the lands of the seven nations,’ they will say them: ‘The entire earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it...When He wanted He gave it to them, and when He wanted He took it away from them and gave it to us.’” Seemingly, the “five-year-old studying Scripture” could ask: why did Hashem not give Eretz Yisroel to the Jewish people from the outset (in which case there would have been no need to change the order of the Torah)? The answser is as follows: Hasd Hashem given the land to Avraham when “Avraham was one,” or to the seventy souls in Yaakov’s time, the land would have remained a desolate wilderness with “snakes, vipers and serpents” etc. Additionally, it was given first to the nations so that when the Jewish people would enter the land, they would already find “great and good cities that you did not build, and houses full of all good things that you did not fill.” As for why the Jewish people were permitted to keep the homes and everything in them is also understood simply by the five-year-old studying Scripture: the rent that the nations should have paid for all the years they lived in Eretz Yisroel, which belongs to the Jewish people, would have been many times as much. If only this argument were made today as well – a true answer in accordance with Torah....2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bereishis 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-10-2026 לזכות אייזיק גרשון בן שטערנא שרה שי' ליום ההולדת שלו כ"ז תשרי - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת הוריו הרב יוסף יצחק וזוגתו מרת שטערנא שרה שיחיו מינץ

התוכן אע"פ שר"ה הוא ה"ראש" של השנה, אבל גם כללות חודש תשרי (אותיות רשית) הוא בבחי' "ראש" של השנה. כי עיקר השנה, כשנה שבה צריך למלא שליחות ה' לפעול בהעולם שיהי' דירה לו ית', מתחיל בעיקר לאחרי חודש תשרי. כי בחודש תשרי, נוסף לזה שהוא חודש מרובה במועדות, הנה גם ימי החול שבו המותרים במלאכה עומדים תחת ההשפעה של ימי היו"ט שבו, והעסק ב"עובדין דחול" אז אינו כמו לאחרי סיום חודש תשרי. ובזמן ביהמ"ק הי' זה בגלוי, שלקח משך זמן עד שחזרו לביתם לאחרי העלי' לרגל, ומזה מובן גם בעבודה רוחניית בזמן שאין ביהמ"ק קיים. ובפרט למנהג חב"ד שלא אומרים תחנון במשך כל חודש תשרי. ויה"ר שמחודש תשרי יומשך כך על כל השנה, שאפי' בימי החול יהיו חדורים בעניני ה"מועדות" של חודש תשרי וירגישו "יום-טוב'דיג", וזה ישפיע על אופן עשיית המלאכה וההצלחה וברכת ה' שבזה, ועאכו"כ בשבתות ומועדי השנה. משיחת מוצאי ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-10-2026 Synopsis Although Rosh Hashanah is the Head of the Year, nevertheless, the entire month of Tishrei, whose letters spell “Beginning” (ראשית), also serves as a head of the year. Because the main part of the year, as a year in which one must work in the word to make it a dwelling place for Hashem, begins primarily after the month of Tishrei. During the month of Tishrei, even the days when work is permitted are under the influence of its Yomim Tovim, and therefore one’s involvement in mundane matters is not the same as during the rest of the year. When the Beis Hamikdash stood, this was seen openly because it took time until the people returned home after making the pilgrimage to the Beis Hamikdash etc.; from this it is regarding the spiritual service when the Beis Hamikdash is not standing, especially according to the Chabad custom, which is that Tachanun is not recited during the entire month of Tishrei. May it be Hashem’s will that this influence of the month of Tishrei last throughout the entire year, so that even the weekdays will be permeated with the Yomim Tovim of Tishrei and should feel like Yom Tov, and this will affect the manner one’s manner of work, and it will affect one’s success and Hashem’s blessing, and all the more so the Shabbosos and Yomim Tovim of the year.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Bereishis 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-10-2026 לע"נ מרת פערל בת ר' משה יוסף ע"ה ליום היארצייט שלה כ"ו תשרי. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן הוראה מפ' בראשית לתלמידי הישיבות (שביחד עם רגש השביעות רצון כתוצאה מההצלחה בלימוד התורה, צ"ל ה"לבו דואג בקרבו" על כך שהזמן שעבר לא נוצל כראוי, ובכל אופן בודאי שביכלתו להוסיף עוד יותר): התחלתה היא בפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ("לרבות תולדותיהם") ואת הארץ ("לרבות תולדותי'")". ואיתא בזהר אשר כשם שהקב"ה בורא את העולם ע"י התורה כן הלומד תורה מקיים את (חלקו ב)העולם. וי"ל שהפעולה בעולם נפעלת במיוחד ע"י לימוד נגלה דתורה (שעיקר ענינו – בירור עניני "ארץ" בעוה"ז הגשמי) ותורת החסידות (שעיקר ענינה הוא בלימוד עניני "שמים" וכו') גם יחד. כיון ש"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" – הרי הכוונה היא אליו, שעליו למסור עצמו לגמרי, להשקיע עצמו ולהיות חדור בענין התורה. ויה"ר שמכאן ולהבא ילמד כל א' תורה באופן חדש לגמרי, ו"יגעת ומצאת", מתוך בריאות הנכונה ובלי בלבולים.ב' חלקים משיחת יום ג' פ' בראשית, כ"ה תשרי ה'תשמ"ז, ב"יחידות כללית" לתלמידי הישיבות שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-10-2026 Synopsis A lesson from parashas Bereishis for yeshivah students (who, alongside the feeling of satisfaction from their success in Torah study, must also be “anxious in their heart” over the time that has not been utilized properly; and in any event, one can certainly add even more): The parashah begins with the verse, “In the beginning of G-d’s creation of the heavens (‘to include their offspring’) “and the earth” (“to include its offspring”). The Zohar states that just as the Holy One, blessed be He, creates the world through the Torah, so too, one who studies Torah sustains (his portion of) the world. It may be said that this effect upon the world is brought about particularly through the study of Nigleh (where the primary focus is on refining the “earth”) and Chassidus (where the primary focus is on the study of the “heavens,” etc.) together. Since “A person is obligated to say: The world was created for my sake,” one must fully devote himself, invest himself, and be permeated with Torah study. May it be Hashem’s will that from now on, everyone will study Torah in an entirely new manner, and that “You will labor and find success,” amidst proper health and without disturbances.2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Bereishis, 25 Tishrei 5747 – in Yechidus Klalis for Tishrei guests For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-10-2026

התוכן בקשר לנסיעת בנ"י מביהמ"ק לביתם לאחרי שמע"צ מצינו אזהרה מיוחדת "כבנים הנפרדים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם". ולכאו' הי' צ"ל "קשה עלי פרידתנו" ולא "פרידתכם"? והביאור: מדובר כאן בנוגע ה"פרידה" שבין יהודי א' לשני: דמכיון שעכשו, לאחרי שמע"צ, נוסעים בנ"י כ"א למקום אחר, ובמשך תקופה ארוכה של ששה חדשים (עד לחה"פ שאז יעלו לרגל עוה"פ), ותקופת חורף (שממעטים לצאת החוצה ולפגוש אנשים), ולכן יש צורך להזהיר שהדבר לא יגרום ל"פרידתכם". אבל בנוגע ל"פרידה" בין הקב"ה לבנ"י אין צריכים שום אזהרה ח"ו - ברור שהקב"ה נמצא עם כאו"א מישראל בכל זמן (ולא רק שבת ויו"ט) ובכל מקום! ואף ש"מלא כל הארץ כבודו" ה"ה "מניח" ו"עוזב" כביכול את כל הדברים ונכנס לביתו הפרטי של כ"א "ומביט עליו ובוחן כליות ולב וכו'"! משיחת כ"ה תשרי – ביחידות כללית להאורחים שיחיו, ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-10-2026 Synopsis The departure of the Jewish people from the Beis Hamikdash after Shemini Atzeres is compared to “children who part from their father, and he says to them, ‘Your separation is difficult for me.’” Seemingly, it should have said, “Our separation is difficult for me,” rather than “your separation”? The explanation is that the “separation” mentioned here refers to separation between one Jew and another: Because after Shemini Atzeres, the Jewish people are going home to different places where they will remain for six months (in contrast to their departure after Pesach and Shavuos, when there is not so much time until the next Yom Tov), and it will be winter (when people go outside and meet others less frequently), the Torah therefore needs to caution that this departure should not result in “your separation.” But there is no need to caution regarding a separation between Hashem and the Jewish people chas v’shalom, because it is certain that Hashem is with every Jew at all times and in every place. And although “The whole earth is full of His glory,” He nevertheless sets aside everything else, as it were, and enters the home of every Jew, “and watches him and examines his insides and heart etc.”Excerpt from sichah of 25 Tishrei 5747 – in Yechidus Klalis for Tishrei guests For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-10-2026

התוכן בההתוועדות דשמחת-תורה דובר, שבעמדנו במעמד ומצב שרוקדים עם התורה, שזהו"ע היציאה ממדידות והגבולות – שיחליטו לתת צדקה בלי חשבונות (גם של) קדושה, ובודאי יקויים בפשטות מ"ש "ארבע הידות יהי' לכם והחמישית לפרעה" וכו'. זה לא הי' ענין של מגבית של "כסף" ח"ו, זה הי' ענין של "תן לי הנפש" – הכוונה היתה לראות האם "רקד" ויצא ממדידות והגבלות שלו (יחד) עם כספו... ובמילא מובן שזה שייך רק לאלו שהחליטו בזה באותה רגעים – סיום וחותם ההתוועדות של שמח"ת, יחד עם ההתעוררות המיוחדת של הניגון שהיתה אז וכו'. וגם מובן שענין זה לא שייך ל"מוסדות" וכו'. ולכן כל אלו שהחליטו בזה לאחר אותם רגעים (שאז כבר מתחילים המדידות והגבלות של תורה במצות צדקה וכו') – לא ישלחו את הכסף (לקופה זו), ואלו שכבר שלחו – שיקחו את הכסף בחזרה. כסף זה רק יבלבל... ולהדגיש: אין בזה ענין של "קפידא" ח"ו, אלא שכואב הלב לראות שיום כמו שמח"ת, ורגעים אלו שרואים יהודי רוקד עם התורה – לא פעל עליהם יותר מזה...משיחת מוצאי ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2026 Synopsis At the Simchas Torah farbrengen it was discussed that when we stand in a state of dancing with the Torah, which expresses going beyond measureme and limitations, one should resolve to give tzedakah without calculations (not even calculations of holiness), and that it is certain that the verse, “Four-fifths will be yours, and the fifth will be for Pharaoh” etc. will be fulfilled in the literal sense. This was not, chas v’shalom, an appeal for money; it was a matter of “Give me the soul” – the point being to see whether a person had danced and gone beyond his own measurements and limitations, together with his money. Therfore, it is understood that it applied only to those who made their resolution during those moments, at the conclusion and culmination of the Simchas Torah farbrengen, with the special inspiration of the niggun sung at that time etc. Similarly, it is understood that this did not apply to institutions etc. Therefore, those who made their resolution after those moments had passed (when the Torah’s rules and limitations regarding the mitzvah of tzedakah are in effect) – should not send money now, and those who have already sent it should take it back; the money will only cause confusion. It is not a matter of being angry, chas v’shalom, but it pains the heart to see that a day like Simchas Torah, and moments like these when one sees a Jew dancing with the Torah did not have a greater effect on them.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bereishis 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2026 לע"נ ארי'ה לייב בן אבא הלוי ע"ה ליום היארצייט שלו שמיני עצרת. ת.נ.צ.ב.ה.*לזכות חי' מושקא בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"א תשרי - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן [המשך] כל עניני ר"ה (שענינה קבלת עול כנ"ל) מתגלים בחג הסוכות, ולכן ניתוסף בחה"ס גם הענין דניסוך המים, שמורה העבודה מצד קב"ע, כנ"ל. וכנ"ל שהעבודה במשך כל היום צ"ל עפ"י טעם ודעת (וכמודגש אצל לומדי תורה שמהם דורשים להשקיע את שכלם ולהתייגע להבין בשכלם עניני התורה), אבל היסוד של העבודה צ"ל קבלת עול. וזהו מה שניסוך היין הי' הן בבוקר והן בערב, אבל ניסוך המים הי' רק בבוקר. וזהו שהצדוקים, שהנהגתם היא עפ"י שכל, אינם מודים בניסוך המים, כי עפ"י שכל אין מקום לעבודה מצד קבלת עול. וזהו גם תוכן השמחה בשאיבת המים היא שמחה שאין לה הגבלה, כיון שבאה מצד הביטול וההתקשרות לה' שלמעלה מטו"ד. וזהו מה שהשמחה היתה בשעת שאיבת המים, שהיא (רק) ההכנה לניסוך המים – כיון שרגש השמחה בענין הקבלת-עול נוגע בעיקר כשיהודי מתכונן לקבל ע"ע לקיים כל ציוויי ה' מתוך קבלת עול.משיחת התוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-10-2026 Synopsis (Continued:) All the spiritual effects of Rosh Hashanah (whose central theme is kabbalas ol) are revealed on Sukkos. This is why Sukkos featured the water libation, which expresses the service of kabbalas ol. While one’s divine service throughout the day must be based on reason and understanding (as emphasized particularly among Torah-learners, who must toil to understand Torah intellectually), nevertheless, the foundation of one’s service must be kabbalas ol; this is why the wine libation took place both in the morning and in the evening, whereas the water libation took place only in the morning (at the start and foundation of the day). This is also why the Tzedukim, who insisted on following reason alone, did not accept the water libation – because based on reason, there is no place for such a service based on kabbalas ol. This is also the meaning of the joy associated with drawing the water: the joy is unlimited because it results from the bittul and attachment to Hashem that are beyond reason and understanding. Therefore, the joy took place specifically during the drawing of the water, which is the preparation for water libation –because the feeling of joy in kabbalas ol is primarily relevant when a Jew prepares himself to accept upon himself the fulfillment of all Hashem’s commands with kabbalas ol.Excerpt from farbrengen of Simchas Beis Hashoevah 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-10-2026 לזכות הת' שמואל שי' מוצקין לרגל היכנסו לגיל המצות י"ט-כ' תשרי ה'תשפ"זיהי רצון שיגדל להיות חסיד ירא-שמים ולמדן*לזכות מרת קרן דפנה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה כ' תשרי – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן מהפסוק "ושאבתם מים בששון" למדים רק ששאיבת המים צ"ל בשמחה אבל מהו הטעם לגודל השמחה שבזה, עד ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו?! וי"ל שכדי להוציא מלבן של צדוקים שאינם מודים בניסוך המים כל עיקר, תיקנו חכמים (אפי') בנוגע לשאיבת במים – שאינה אלא הכנה לניסוך המים – שתהי' בשמחה גדולה באופן יוצא מן הכלל (ע"ד הפירסום והפומבי בנוגע לקצירת העומר). וזהו גם הטעם שבנוגע לשמבה"ש דוקא הכינו מקום מיוחד שגם הנשים יוכלו לבוא ולראות וכו'. ועפ"י חסידות: "יין", שיש לו טעם, מורה על עבודת ה' ע"פ טעם ודעת, ו"מים", שאין להם טעם, מורה על עבודה שנעשית מצד קבלת עול. ובפרטיות: יהודי צריך לעבוד את ה' עם שכלו, אבל התחלת העבודה צ"ל בדרך קב"ע. ההכנה והיסוד של מ"ת היתה הקדמת נעשה לנשמע, היפך השכל, ורק לאח"ז בא ה"נשמע", ועד"ז הוא התחלת היום והתפלה. ועד"ז "ראש השנה" ענינה קבלת עול מלכותו ית', ורק לאח"ז באה העבודה במשך השנה גם עפ"י שכל וכו' [המשך יבוא]. משיחת התוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2026 Synopsis The verse “You shall draw water with joy” teaches us that the water must be drawn with joy, but what is the reason for the extraordinary degree of joy, to the point that “Whoever did not see the rejoicing of the Beis Hashoevah never saw rejoicing in his life”? It can be explained that in order to exclude the view of the Tzedukim (who did not agree to the water libation), the Sages instituted that even the drawing of the water, which is only a preparation for the water libation, should be accompanied by exceptional joy. (Similar to the great publicity and public display associated with harvesting the Omer.) This is also why specifically for Simchas Beis Hashoevah a special arrangement was made so that women, too, could come and watch. In terms of Chassidus: Wine (which has taste) represents the service of Hashem based on reason and understanding, while water (which has no taste) represents the service based on kabbalas ol. More specifically: A Jew must serve Hashem with his intellect, but the beginning of his service must be in a manner of kabbalas ol. The preparation and foundation for Matan Torah was when the Jewish people said “We will do” before “We will listen,” contrary to logic, and the same applies to the beginning of every day. Similarly, Rosh Hashanah (the “head of the year”) is characterized by acceptance of the yoke of Heaven, and only afterward comes the service throughout the year based on reason etc. (To be continued.)Sichah from farbrengen of Simchas Beis Hashoevah 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2026

התוכן 1. מהחילוקים הבולטים בין משה רבינו ואדמו"ר האמצעי, ה"אושפיזין" דיום זה, הוא: משה רבינו אכן קיבל את כל התורה כולה, גם פנימיות התורה, ואדרבה – בשעת מעמד הר סיני היו עניני פנימיות התורה בגלוי יותר מאשר עניני נגלה דתורה, אמנם בנוגע ללימוד התורה דכל ישראל במשך הדורות – עיקר ענינו הוא "רבינו" בנגלה דתורה. אבל אדמו"ר האמצעי הי' חידושו "רחובות הנהר" בפנימיות התורה, עד שגם בדורנו זה כאשר הגילוי וההפצה של פנימיות התורה מוכרח ביותר – בולט החידוש בדרושיו עד ד"לאו כל מוחא סביל דא". 2. לחגוג שמחת בית השואבה דוקא ברשות הרבים – שכל בריאתו הוא כדי שבנ"י יעשו ממנו "רשות היחיד" ליחידו של עולם עי"ז ששמחים בו ומנגנים ניגונים לכבודו ית', עד שפועלים גם אצל אינם-יהודים שם שידעו שהקב"ה הוא "הממליך מלכים ולו המלוכה" וכו', ועל כאו״א לנצל את הכחות שנותנים לו לכך, ולהמשיך השמחה על כל השנה.ב' חלקים משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ז, לאחרי תפילת ערבית ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2026 Synopsis (1) One of the striking differences between Moshe Rabbeinu and the Mitteler Rebbe (today’s Ushpizin) is as follows: While Moshe Rabbeinu received the entire Torah, including Pnimiyus HaTorah (and in fact, at Matan Torah Pnimiyus HaTorah was revealed even more openly than Nigleh), nevertheless, with regard to the Torah studied by the Jewish people throughout the generations, Moshe’s primary role as “Rabbeinu” is in Nigleh. Whereas the Mitteler Rebbe introduced the rechovos hanahar (“wide flow of a river”) in Pnimiyus HaTorah, to the point that even in our generation, when the revelation and dissemination of Pnimiyus HaTorah is especially crucial, the distinctive depth of his maamarim stands out, to the extent that “not every mind can bear it.” (2) The celebration of Simchas Beis Hashoeivah should take place specifically in the public domain, which was created for the Jewish people to transform it into a private domain belonging to the One and Only Master of the world, by rejoicing and singing niggunim in the public domain in Hashem’s honor, to the point that even the non-Jews come to recognize that Hashem “appoints kings, and His is the sovereignty” etc. Every individual must utilize the abilities given to him for this purpose, and extend the joy throughout the entire year.2 excerpts from sichah of the fourth night of Sukkos 5747 – after Maariv For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2026

התוכן מענה לשואלים מהו המקור למ"ש אדה"ז בסידור שמצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בסוכה? ועוד, מזה שהשל"ה כותב על דבר זה "מצא כתוב בכתבי האריז"ל" "מוכיח" שאכן אין הכרח לזה עפ"י נגלה!: ובהקדמה, דלכאו' הקושיא על אדה"ז היתה צ"ל – להיפך: מדוע כותב ע"ז רק שזהו "מצוה מן המובחר", הרי הדין הוא דבסוכה צ"ל "תשבו כעין תדורו" עד שאפי' עניני הרשות צ"ל בסוכה, עאכו"כ שמצות ד' מינים צ"ל בסוכה מן הדין?! והביאור: כוונת אדה"ז היא שנוסף על החיוב לנטילת ד' מינים בסוכה מצד מצות סוכה, הנה גם כדי לקיים מצות ד' מינים מן המובחר ה"ז צ"ל בסוכה (וענין זה מקורו בכתבי האריז"ל). וההוראה: כדי שלימוד התורה (שזהו ענין ה"לולב") תהי' בשלימות, "מן המובחר", ה"ז צ"ל דוקא "בסוכה" – שכל מציאותו מוקפת ברצונו של הקב"ה, שהידיעה שלומד חכמתו ורצונו של הקב"ה מקפת אותו מראשו ועד רגלו! ואי"ז רק שעי"ז מיתוסף אצלו בידיעת הבורא [מצות סוכה], אלא עי"ז מיתוסף גם בלימוד התורה – "מצות לולב".ג' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2026 Synopsis Some have asked about the source for the Alter Rebbe’s statement in the Siddur that the preferred manner of performing the mitzvah of Daled Minim is to do it in the sukkah (especially because the Shelah writes, “I found it written in the Writings of the Arizal,” which seemingly indicates that there is indeed no basis for it according to Nigleh). By way of introduction, the better question is seemingly the opposite: Why does the Alter Rebbe say that taking the Daled Minim in the sukkah is merely the “preferred manner”? After all, the halachah is that one must “Reside” in the sukkah the way he lives in his home, and therfore even mundane activities should be performed in the sukkah. Certainly, then, the mitzvah of Daled Minim should be performed in the sukkah as a matter of halachic obligation? But the Alter Rebbe means that in addition to the obligation to take the Daled Minim in the sukkah as part of mitzvah of sukkah, it is also preferrable to do it in the sukkah as part of the mitzvah of Daled Minim itself. (It is this concept whose source is in the Writings of the Arizal.) The lesson is that in order for Torah study (lulav) to be done fully (“in the preferred manner”), it must done specifically be “in the sukkah” – when one’s entire being is encompassed by Hashem’s will, such that the awareness that one is studying Hashem’s wisdom and will encompasses him from head to foot. And this doesn’t just enhance one’s knowledge of his Creator (the mitzvah of sukkah); it also enhances his Torah study itself – (the mitzvah of lulav).3 excerpts from sichah of Simchas Bais Hashoevah 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2026

התוכן ידוע מה שאמרז"ל שמצוות לקיחת הד' מינים מורה על האחדות בין הד' סוגים בבני-ישראל – את הסוג שיש בהם תורה ("טעם") ומצוות ("ריח") ואת השאר הסוגים וכו'. ולכאו', מהו הצורך בלקיחת הד' מינים הגשמיים, הרי יכלו לפעול את האחדות ע"י העיקר – שיקחו א' מכל הד' סוגים דבנ"י ו"לנענעם" ביחד?! והביאור: הכוונה היא אכן לאחד את בנ"י – אבל זה צריך לבוא עד לעוה"ז הגשמי, נשמות בגופים. ועד"ז לא מספיק להסתגר בביהכנ"ס ובית המדרש, מקום שאין שם ענין מלבד יהדות, אלא מוטלת על כל א' השליחות "לעשות לו ית' דירה בתחתונים". ועד"ז בנוגע לענין ה"מבצעים" המדובר לאחרונה – שענינם פעולות בגשמיות העולם: מבצע צדקה (שכוללת כל המצוות) – נתינה להעני ממון גשמי (שהרויח בעסקו בעניני רשות); מבצע נש"ק – הדלקת נר גשמי שמאיר את הבית בגשמיות וכו'. משיחת י"ג תשרי ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026 Synopsis Our Sages taught that the mitzvah of taking the Four Species represents unity among the four types of Jews (with Torah representing “taste” and mitzvos representing “fragrance” etc.). Seemingly, why is it necessary to take the physical Four Species, instead of exhibiting actual unity between the four types of Jews themselves? The answer is that while the purpose of the mitzvah is to unite Jews, it must be expressed physically, within the world, by souls in bodies. Similarly, it is not enough to seclude oneself in a shul or beis midrash where there is nothing but Yiddishkeit; rather, every Jew is charged with the mission of making a dwelling place for Hashem in the lower realms. The same applies to the Mivtzoim we have been discussing recently: the purpose is to inspire physical action within this world, such as Mivtza Tzedakah (taking physical money earned by involvement in permissible mundane affairs and giving it to the poor) and lighting Shabbos candles (lighting a candle that physically illuminates the home etc).Excerpt from sichah of 13 Tishrei 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026

התוכן א) הקשר בין "מלכתחילה אריבער" למ"ש בחמישי דפ' וזאת הברכה: "דן גור ארי' יזנק מן ההבשן" - דן, ה"ירוד שבשבטים", מקבל ענין שהוא "אריבער" למעלה מכל השבטים כולל "גור ארי' יהודה" - "גור ארי'" באופן של זינוק וקפיצה וכו'. וכן בסיום השיעור: "ובגאותו שחקים" - מקור ברכת כאו"א מישראל (כפי' רוב המפרשים) הוא ב"שחקים", ובזה גופא באופן של "ובגאותו"! וברכות אלו נמשכות למטה מטה בפועל באופן של "וזאת הברכה" - מראה באצבעו הגשמי ואומר "זאת"! ב) לדאוג לכך שכאו"א מישראל יוכל לקיים את המצוה ד"ושמחת בחגך" עם משפחתו וכו', ולא לחכות בזה עד שיבואו אליו לבקש אלא עליו ללכת ולחפש את כל הזקוקים לעזרה, ואלו אשר "תואנה הם מבקשים" ומקשים מדוע יש להתכונן שבמשך הגלות יהי' היהודי שמח בחלקו, הרי עד חה"ס יבוא כבר משיח צדקנו?! והמענה לזה - אדרבה - אם כך יש לנצל את הרגעים האחרונים של הגלות ולקיים מצות צדקה כי לעת"ל לא יהי' אפשרות לזה שהרי אז "המעדנים יהיו מצויים כעפר"... וכו'; ע"ד מבצע לולב ומיניו עבור אלו שזקוקים לסיוע בזה וכו'.א' השיחות דהתוועדות אור ליום ה' פ' ברכה, י"ג תשרי ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026 Synopsis (a) The connection between m’lechatchilah ariber and the first verse in chamishi of parashas Vezos HaBracha, “Dan is a lion cub, leaping from the Bashan”: Dan, the “lowliest of the tribes,” receives a quality that surpasses (“ariber”) all the tribes (including Yehudah, who is also “a lion cub”) in that Dan is a lion cub in a manner of leaping and jumping etc. Similarly, the final verse states, “…With His majesty, the heavens”: the source of blessing for every Jew (according to the interpretation of most commentators) is “the heavens,” and in a manner of “With His majesty.” And these blessings are expressed in the actual physical reality, down to the very lowest level, in such a way that “Vezos HaBracha” (“This is the blessing”) – one can point to it with his finger and say “This.” (b) One must see to it that every Jew has the ability to fulfill the mitzvah to “Rejoice on your festival” together with his family, etc. One should not wait for others to come and ask for help; rather, one must go out and find those in need of help. As for those who “seek a pretext” and ask why preparations should be made to provide for a Jew in exile when Moshiach Tzidkeinu will surely have arrived by Sukkos – the answer is, on the contrary: If so, one must utilize the final moments of exile to fulfill the mitzvah of tzedakah, because in the Future Era, when “delicacies will be widely available like dust”, it will no longer be possible to do so. Similarly, through Mivtza Lulav, the Four Species should be made available to all who need assistance in obtaining them etc.Sichah from farbrengen of Wednesday night, parashas Bracha, 13 Tishrei 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026 לזכות שטערנא שרה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג תשרילשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות יוכבד בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג מרחשוןלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן פעם אמר אדמו"ר מהר"ש: "הבעש"ט והה"מ הם כתר דאצילות, רבנו הזקן – ספי' החכמה, אדמו"ר האמצעי – ספי' הבינה, והאבא (הצ"צ) – דעת". והמשיך: "כתר הוא ממוצע, ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, ובבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (חכמה) ישב במזריטש (כי המגיד הוא בחי' התחתונה שבכתר)". וסיים: "איצט דאַרף מען צופאָרן צום טאַטן [אל האהל הק' של הצ"צ] הערן וואָס ס'טוט זיך". והביאור: כתר, ובפרט בחי' העליונה שבו, הוא בחי' הסובב שלמע' מעולמות ומקיף את כל העולמות בשווה, וידוע ש"דעת מחליף את הכתר". וידוע שהנהגת אדמו"ר מהר"ש בכל הקשור לעסקנות ציבורית וההנהגה עם אוה"ע בעוה"ז היתה באופן של "ואתהלכה ברחבה". וזהו מה שאמר, ש"איצט" – לאחר שביאר שענין הבעש"ט הוא בחי' הכתר שהתבטא ב"בעש"ט'קע הנהגות", והצ"צ הוא בחי' הדעת שמחליף את הכתר – "דאַרף מען [אדמו"ר מהר"ש] צופאָרן צום טאַטן (הצ"צ) הערן וואָס ס'טוט זיך" – בעניני עסקנות ציבורית והנהגת המדינה בעוה"ז הגשמי! (אלא שבאמצע ביאר למה אדה"ז הי' צ"ל אצל המגיד כו'). וההוראה: ישנם הטוענים מהו הקשר בין לימוד החסידות וענינים הגשמיים ומסחר וכו'?!... הרי כדי להיות משאו ומתנו באמונה יש לדעת דרכי המסחר כפשוטו?! הנה יש לדעת שאי"ז ב' עולמות – "ער פאָרט צום טאַטן – איז אָט דאָרט וועט ער זען וואָס טוט זיך אין גשמיות"!!!ג' חלקים משיחת אור ליום ה', י"ג תשרי ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026 Synopsis The Rebbe Maharash once said: “The Baal Shem Tov and the Maggid represent Kesser of Atzilus; the Alter Rebbe – the sefirah of Chochmah; the Mitteler Rebbe – the sefirah of Binah; and Father (the Tzemach Tzedek) – Daas.” He continued: “Kesser is an intermediary, and it contains the lower level of the higher realm and the higher level of the lower realm. Within the higher level of the lower realm lies the foundation and root of Chochmah, and therefore the Alter Rebbe (Chochmah) stayed in Mezritch (because the Maggid represents the lower level of Kesser).” And he concluded: “Now one must travel to Father (to the Ohel of the Tzemach Tzedek) to hear what is going on.” The explanation is as follows: Kesser, particularly its higher level, is the level of Sovev, which transcends the worlds and encompasses all the worlds equally. And we know that “Daas takes the place of Kesser.” It is well known that the Rebbe Maharash’s approached everything involving communal affairs, dealings with the government and physical matters etc. in an expansive manner. This, then, is the meaning of his statement that “now” (after explaining that the Baal Shem Tov represents Kesser, which found expression in “Baal Shemske conduct,” and that the Tzemach Tzedek represents Daas, which takes the place of Kesser), “I (the Rebbe Maharash) must travel to Father (the Tzemach Tzedek) to hear what is going on” regarding communal affairs and government matters in this physical world. (Just that in the middle he explained why the Alter Rebbe had to be with the Maggid etc.) The lesson is as follows: There are those who ask what connection there is between studying ChassCommission, badge, and firearm suspensionMedical-hardship reassignmentMedical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentidus and material matters and business, etc.; after all, in order for one’s business dealings to be conducted faithfully, one must know the ways of business in the plain sense? But one must know that these are not two separate worlds. Rather, when one “travels to Father,” it is there that he will see what is happening regarding material matters.3 excerpts from sichah of Wednesday night, 13 Tishrei 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026 לע”נ מרת רייזל רבקה בת ר' יעקב יוסף ע"ה גלאסנער ליום היארצייט שלה י"ב תשרי. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנה ר' ירחמיאל שי' גלאסנער

התוכן תכלית השלימות והכוונה באמירת "שמע ישראל גו' אחד" עם כוונת מס"נ בפועל בסיום עבודת יוהכ"פ, בחי' יחידה שבנפש, היא – (לא יציאת הנפש מן הגוף, אלא) שהמס"נ תתבטא ותתגלה בכל פרטי העבודה דתומ"צ (וזהו שממשיכים לומר לאח"ז ג"פ "ברוך שם וגו'", וז"פ "ה' הוא האלקים"), ועד גם בעניניו הגשמיים, וכמו שאומרים לו מיד במוצאי יוהכ"פ "לך אכול בשמחה לחמיך"! אמנם האכילה הוא ע"י שיניים גשמיים וכו', אבל מי הוא האוכל – יחידה שבנפש! ועד ש(אצלו עכ"פ) ניכר בגלוי שכל פרטי עניניו חדורים עם יחידה שבנפש. וכהסיפור על החסידים ברוסיא שהלכו פעם ברחוב לאחרי התוועדות חסידית שבה דיברו בענין הביטול, ושוטר א' צעק לעברם 'מי הוא ההולך?' ענה א' החסידים: 'ביטול הולך!' וההוראה: גילוי היחידה היא כאשר זה ניכר לא רק באמירת "מודים" אלא כאשר בכל עניניו, גם האכילה ושתי', ניכר ש"יחידה" עושה זאת!ב' חלקים משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026 Synopsis The ultimate perfection and purpose in saying Shema Yisrael at the conclusion of Yom Kippur with the intention of actual mesirus nefesh (corresponding to the Yechidah of the soul) is not that the soul should leave the body, but that the mesirus nefesh should be expressed and revealed in every aspect of one’s service of Torah and mitzvos (this is why we then say Baruch Shem three times and Hashem Hu HaElokim seven times), down to one’s material affairs, as he is told immediately after Yom Kippur, “Go, eat your bread with joy.” While it is true that one eats with his physical teeth etc., nevertheless who is the one eating – the Yechidah. To the point that (for him, at least) it is openly evident that every detail of his life is permeated with the Yechidah. This is illustrated by the story of Chassidim in Russia who were walking down the street after a Chassidic farbrengen at which they had discussed bittul. A policeman called out to them, “Who goes there?” and one of the Chassidim replied, “Bittul goes!” The lesson is that the Yechidah is revealed when it evident in everything one does, not only when he says Modim etc., but even when he eats and drinks etc., that the Yechidah is doing it.2 excerpts from sichah of Wednesday, parashas Noach, 30 Tishrei 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026 לזכות סימא בת חנה ליבא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תשרי – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובותנדבת משפחתה שי'

התוכן ברכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, ערב יום הכיפורים, ה'תש"מ: 1) בבית הכנסת אחר תפילת מנחה. 2) להתלמידים שיחיו, לפני "כל נדרי". ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026 Synopsis The Rebbe’s Brachos on Erev Yom Kipppur 5740: (a) in the main shul after Mincha and (b) to the yeshiva students before Kol Nidrei For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026 לזכות מרת טובה מיכל רות בת ר' דוב שתחי' ליום ההולדת שלה ערב יום הכיפוריםלשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן התחלת שישי דפ' האזינו הוא "כי אשא אל שמים ידי [בשבועה. רש"י] ואמרתי חי אנכי לעולם, אם שנתי ברק חרבי וגו'", ובסיום השיעור "וכפר אדמתו עמו". וצ"ל מהו הצורך ב"שבועה", ועוד מוסיף "ואמרתי חי אנכי לעולם", ה"ז תביעה צודקת?! והביאור: הדיוק בזה הוא שהענין ד"חי אנכי" יומשך "לעולם" – א) בעוה"ז למטה מעשרה טפחים. שהשכינה תרד ותראה בצרתם של ישראל, "גלו לאדום – שכינה עמהם". וע"ז צ"ל "שבועה". ב) "לעולם" מלשון זמן. והיינו, כי מצד גודל החביבות בעבודת בנ"י בזמן הגלות, שלא מתביישים מן המלעיגים וכו', יכולה היתה הגלות להמשך עוד ועוד (כידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר במ"ש בנוגע גלות מצרים "ברוך המקום ברוך הוא.. שחישב את הקץ לעשות" – שמודים לה' על שגאל את בנ"י ברגע שהגיע הקץ ולא התחשב בגודל התענוג שלו בעבודת בנ"י בזמן הגלות וכו', ועאכו"כ שיכול להיות כן בדורנו שהקשיים גדלו וכו'). וע"ז צ"ל השבועה, שלא ניתנה להפרה, שענין הגלות יהי' מוגבל בזמן והגאולה לא תתעכב ח"ו. וכ"ז יהי' באופן של "וכפר אדמתו עמו" – לא לשון כפרה, כי לאחרי יסורי הגלות לא צריכים בנ"י כפרה כפשוטה, אלא "לשון ריצוי ופיוס" (כפרש"י)!ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026 Synopsis Shishi of parashas Haazinu begins, “For I raise My hand to heaven [to swear, as Rashi explains] and say: As I live forever (l’olam), I will sharpen the blade of My sword…,” and it concludes, “And appease (v’chiper) His land and His people.” Seemingly, why is an oath necessary, when it concerns a justified demand? The answer is that the emphasis here is that the fact that “I live” should extend “l’olam,” meaning: (a) It should extend “into the world,” such that the Shechinah should descend and see the distress of the Jewish people (“When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them”), and this requires an oath. (b) L’olam also denotes time, meaning: because the service of the Jewish people in exile (when they are not ashamed before the scoffers etc.) is so great, the exile could have continued on and on, and therefore an oath is required so that the Redemption will not be delayed chas v’shalom. (As the Rebbe, my father-in-law, explained the words in the Haggadah, “Blessed is the Omnipresent, blessed is He…Who calculated the end in order to do…” – we thank Hashem for redeeming the Jewish people at the very moment the appointed end arrived, despite the tremendous pleasure He derived from their service in exile.) And all this will happen in such a way that “He will appease His land and His people” – not kaparah in the sense of atonement (because after the suffering of exile the Jewish people do not require atonement in the literal sense), but rather, as Rashi explains, “an expression of appeasement and conciliation.”3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

התוכן התוועדות זו קשורה עם ה"יאָרצייט" [של הרבנית הצדקנית חנה ע"ה], ומקרא מלא דיבר הכתוב "והחי יתן אל לבו" – שגם בנוגע לענין כזה, ענין של פירוד הנשמה מהגוף, ולפני כו"כ שנים, צ"ל מזה פעולה בנוגע ל"החי", "היום לעשותם". ובנדו"ד – הרי ההתבוננות וה"יפשפש במעשיו" צ"ל בעיקר בענינים המיוחדים לנשים, שכללותם – ג' הענינים המרומזים בר"ת "חנה" (או "החן") ומוזכרים במשנה במס' שבת (פ"ב מ"ו): נדה, חלה (וכשרות האכו"ש בכלל) והדלקת הנר (של שבת ויו"ט). ואע"פ שכל ג' ענינים אלו נוגעים ושייכים גם לאנשים, כמובן, אבל האחריות ע"ז היא בידי הנשים במיוחד. ומזה מובן שהתוועדות זו צריכה לפעול תוספת כח בג' ה"מבצעים" כשרות האכו"ש, טהרת המשפחה ונש"ק. ובודאי שכל הדיבורים בעבר בחשיבות ענינים אלו יספיקו שכאו"א יוסיף כהנה וכהנה – בעיקר במעשה – בפעולות בענינים אלו שר"ת "חנה".ד' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026 Synopsis This farbrengen is in connection with the yahrzeit (of Rebbetzin Chana ע"ה), and as the verse states, “The living shall take it to heart,” meaning that even an event like this marking the separation of the soul from the body, which took place years ago, must have an effect upon “the living,” and a practical effect – “Today, to do them.” In this case, the reflection and the examining of one’s deeds should focus primarily on mitzvos associated with women in particular namely, the three mitzvos whose intials form the acronym “Chana” (or “Hachein”) and mentioned in the Mishnah in Masechta Shabbos (2:6), Niddah, Challah (and kosher food and drink in general), and Hadlokas Haner (lighting Shabbos and Yom Tov candles). Although all three are relevant and pertain to men as well, the responsibility for them lies particularly upon women. It is therefore understood that this farbrengen should lead to added force in the three Mivtzoim of Kosher food and drink, Taharas Hamishpachah, and Shabbos and Yom Tov candles. Certainly, everything that has been said in the past regarding the importance of these Mivtzoim will suffice to inspire everyone to increase their efforts many times over – especially in actual deed – in these matters.4 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

התוכן 1) בנוגע לעשרת-ימי-תשובה כותב הרמב"ם (הל' תשובה) "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים" יתר מכל השנה", ומפרט את ענין הצדקה במיוחד אף שזה נכלל ב"מצוות" וכו'. ואף שפלא הדבר שענין זה לא מובא בטור ובשו"ע (שלכן לא מביאו אדה"ז בשולחנו) אע"פ שהם מביאים כו"כ הנהגות הקשורות לעשרת-ימי-תשובה ובכלל מביאים הם לשונות של הרמב"ם וכו', אבל בנוגע לפועל, מכיון שהרמב"ם כותבו בפירוש, ברור הדבר שזוהי הוראה‏ – ‏"נהגו כל בית ישראל"! 2) יש להסביר לכאו"א מישראל ענינם של עשרת-ימי-תשובה, כלשון רבותינו נשיאינו שזהו זמן "קירוב המאור (הקב"ה) אל הניצוץ (הנשמה)", ו"התגלות המאור אל הניצוץ"‏ – ‏בימים אלו אין צורך להתייגע כדי "למצוא" את ה' וכו' אלא ה' נמצא קרוב ממש ועל-יד כאו"א מישראל! ועליו רק לעשות את ה"כלי" כדי שענין זה יפעל פעולתו‏.‏ב' חלקים מהתוועדות ו' תשרי ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026 Synopsis (1) Regarding the Ten Days of Teshuvah, the Rambam writes (in Hilchos Teshuvah): “The entire House of Israel is accustomed to increase in tzedakah and good deeds and to engage in mitzvos from Rosh Hashanah until Yom Kippur more than throughout the entire year” – he specifies tzedakah in particular, even though it is already included in “mitzvos” etc. Although it is surprising that this does not appear in the Tur and Shulchan Aruch (and therefore the Alter Rebbe does not cite it in his Shulchan Aruch either), despite the fact that they do cite a number of practices associated with the Ten Days of Teshuvah, and they do generally cite from the Rambam etc. – nevertheless, in practice, since the Rambam writes this explicitly, it is clear that this constitutes a directive – it is a “custom of the entire House of Israel.” (2) The significance of the Ten Days of Teshuvah should be explained to every Jew; in the words of our Rebbeim, it is a time of “the luminary (Hashem) drawing close to the spark (the soul),” and “the revelation of the luminary to the spark”– during these days there is no need to toil to “find” Hashem, etc.; rather, Hashem is close to and right beside every Jew. One need only make the proper vessel so that the closeness should have its effect.2 excerpts from farbrengen of 6 Tishrei 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

התוכן כאן המקום להודות לאלו שהביעו את איחוליהם לקראת השנה החדשה, היות ואין ביכולת להודות לכאו"א בפרטיות, וכבר נאמר "ואברכה מברכיך" – בברכתו של הקב"ה ש"תוספתו מרובה על העיקר". הודעה נוספת עבור הרבים: ישנם כאלו שמתפלאים ע"ז שאינם מקבלים מענה על השאלות ששואלים – כבר אמרתי כמ"פ שמפני רוב הטרדות בימים אלו אין הזמן גרמא לענות לכאו"א בפרטיות. והעצה לדעת כיצד להתנהג – להתקשר עם ה"חלק אלקה ממעל ממש" שבלבו פנימה, ע"י תומ"צ, וה' יאיר את מוחו ולבו. ובפרט בנוגע לענינים שכבר הבעתי את דעתי בעבר. לדוגמא: תלמידים ששואלים היכן להמשיך לימודיהם – שייך להנהלת המוסד שבו לומדים. אלו ששואלים אודות הנסיעה מאה"ק לכאן – אם יש ספק, להשאר באה"ק. ואם רוצים להתנהג באופן מסויים – לשאול רב מורה הוראה בפועל. ובודאי שאין להכנס ל"חובות" עבור הנסיעה.משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026 Synopsis This is the appropriate place to thank those who have expressed their good wishes for the new year; since it is not possible to thank everyone individually, and it has already been said, “I will bless those who bless you” – with the blessing of the Holy One, blessed be He, whose “bonus is greater than the principal.” Additionally: There are those who wonder why they do not receive answers to their questions. As I have already said in the past, because of the many preoccupations during this time of year, time does not permit answering everyone individually; to know how to conduct oneself, one should connect with the “actual part of G-d from above” within their heart, through Torah and mitzvos, and Hashem will illuminate the mind and heart. Especially when it comes to matters where I have already expressed my opinion in the past. For example: Students ask where they should continue their studies – this is a question for the administration of the institution in which they are studying. Those who ask about traveling here from Eretz Yisrael – if there is a doubt, they should remain in Eretz Yisrael; if one wishes to proceed in a certain way, he should ask a practicing rav; and certainly one should not go into debt for the trip.Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

התוכן י"א שהמאורע ד"צום גדלי'" אירע בר"ה עצמו (אלא שדחו את הצום ליום חול שלאח"ז). ולכאו' הענין ד"צום גדלי'" הוא להיפך מר"ה שהוא זמן שמחה, ובאופן ד"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו . . כי חדות ה' היא מעזכם", ומזה מובן במכ"ש בנוגע לרוחניות הענינים, ובפרט ביום שה' מקבל בשלימות את ה"תמליכוני עליכם"?! ומכיון שכל דבר הוא הוראה בעבודת ה', ובפרט ענין כזה, צ"ל קשר בין הענינים, ואדרבה – מכיון שנצטוינו "להעלות בקודש" צ"ל שיש עילוי ב"צום גדלי'" על חודש אלול, ימי הסליחות, ערב ר"ה ואפי' על ר"ה עצמו! והביאור: בר"ה קיבלו בנ"י ברצון על עצמם את מלכותו ית'. אבל ב"צום גדלי'", בגלל המאורע החמורה שאירע עם גדלי' (שהי' חמור יותר מהחורבן עצמו), ניתן ליהודי הכח לתקן ו"להעלות", ע"י ענין התשובה, גם את כל הדורות שקדמו לו! ובאופן שגם ענינים הבלתי רצויים נעשים "זכויות" ממש!ב' חלקים משיחת צום גדלי' (נדחה) – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026 Synopsis There is an opinion that the event commemorated by Tzom Gedaliah took place on Rosh Hashanah itself (and the fast was postponed to the following weekday). Seemingly, the theme of Tzom Gedaliah is the very opposite of Rosh Hashanah, which is a time of joy, as the verse states regarding Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks, and send portions to those who have nothing prepared...for the joy of Hashem is your strength,” not to mention the spiritual dimension of this celebration, particularly on a day when Hashem fully accepts the Jewish people’s coronation of Him as their King. But since there is a lesson for Divine service to be learned from everything, there must be a connection between these two themes – in fact, since we are commanded to “ascend in holiness,” it follows that Tzom Gedaliah must represent an ascent beyond the month of Elul, the days of Selichos, Erev Rosh Hashanah, and even Rosh Hashanah itself. The explanation is as follows: On Rosh Hashanah, the Jewish people willingly accepted upon themselves Hashem’s sovereignty. On Tzom Gedaliah, however, because of the tremendous tragedy involving Gedaliah (which was even more severe than the destruction of the Beis Hamikdash) a Jew is granted the power, through the service of teshuvah, to perfect and elevate all the generations that preceded him, and in such a way that even the undesirable matters are transformed into actual merits.2 excerpts from sichah of Tzom Gedaliah 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026 לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנהת.נ.צ.ב.ה.

התוכן התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ. ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026 Synopsis Hataras Nedarim and the Rebbe’s brachah after receiving the Pan Klali, 29 Elul 5749, Erev Rosh Hashanah 5750 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026 לזכות סופי זיסל בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום ערב ראש השנה לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנהת.נ.צ.ב.ה.

התוכן 1) לילה זו נק' "זכור ברית" מצד הפזמון "זכור ברית אברהם וכו'" שי"א בסליחות דער"ה. ואע"פ שלפי מנהגנו אין אומרים זה, אבל "שמא מילתא היא": קשר של "ברית" הוא למע' מטו"ד ולא משתנה, וכך צ"ל הקשר עם ה'. ויה"ר שה"זכור ברית אברהם וכו'" כשלעצמו ימשיך ענין זה בפועל כבר ביום א' דר"ה (שבש.ז. חל בשבת והענינים נפעלים מצד עצם קדושת השבת), שמיד אחרי הזמן דתק"ש (אם זה הי' ביום חול) כבר תתקיים הענין ד"מתעשרת בסופה" וכו'. וזה נמשך בכוח"ט לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רוויחי. 2) סיום חמישי דפ' האזינו הוא "וכפר אדמתו עמו", ופרש"י – פשש"מ – "וכפר לשון ריצוי ופיוס... כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבית יעקב". דהקב"ה מביא הגאולה באופן של ריצוי ופיוס. דמכיון ש"אנו עמך ואתה אלקינו וכו'" מגיע לבנ"י כל ענינים הטובים באופן של ריצוי ופיוס, כפשוטו! ויה"ר שהיציאה מש.ז. תהי' בשמחה עד ל"שמחת עולם על ראשם" וכו' בעגלא דידן! (והתחיל לנגן:) "כי בשמחה תצאו וגו'".1) משיחת יום ה', אור לכ"ט אלול ה'תשכ"ב 2) משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026 Synopsis (1) The night before Rosh Hashanah is called Zechor Bris (“Remember the Covenant”), after the pizmon beginning “Remember the covenant of Avraham...” recited in some communities in Erev Rosh Hashanah Selichos. Although it is not our custom to recite it, nevertheless, a “name has significance”: The bond formed by a covenant transcends intellect and is not subject to change – a quality that must be reflected in our own connection with Hashem as well. May it be Hashem’s will that the very “Remembrance of the covenant of Avraham” bring this quality to practical expression, already on the first day of Rosh Hashanah (which this year falls on Shabbos, when the spiritual effect usually caused by shofar is accomplished by the sanctity of Shabbos itself) so that immediately after the time when the shofar would have been sounded, we merit the promise that “it becomes rich at its end,” in the form of a good and sweet year with children, life, and sustenance in abundance. (2) Chamishi of parashas Haazinu concludes with the words “וכפר אדמתו עמו”, which means “…He will appease His land and His people” (according to Rashi, who provides the plain meaning of the verse). As Rashi writes: “וכפר – Denotes reconciliation and appeasement…When His people are comforted, His land is also comforted. Similarly, it says: ‘G-d, You have appeased Your land’; and how have You appeased Your land? ‘You have brought back the exiles of Jacob.’” Since the Jewish people are Hashem’s people, they deserve all good things in a manner of reconciliation and appeasement; and may it be His will that we depart from the outgoing year with joy, including “everlasting joy upon their heads” with the coming of Moshiach speedily in our days. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u...”)Excerpts from sichos of 29 Elul 5722 and 29 Elul 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026 לזכות דבורה לאה בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח אלוללשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לעילוי נשמת הרב משה יצחק בן הרב לוי ע"ה פארסט שלוחו של הרבי למדינת הולנד ליום היאָרצייט שלו כ"ח אלול. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן יש דיעה בגמ' שמ"ש "שבתון זכרון תרועה" הכוונה שבר"ה שחל להיות בשבת לא יהי' "תרועה ממש, אלא מקראות של תרועה יאמרו". היינו שישנו אז חיוב מן התורה לומר פסוקי שופרות. ואע"פ שלפי המסקנא פסוק זה הוא רק אסמכתא, אבל "אלו ואלו דברי אלקים חיים". לפי דיעה זו נמצא שבר"ה שחל להיות בשבת יש בנוסח התפלה, שבו אומרים פסוקי שופרות, חיוב מן התורה! (ועד"ז בנוגע לנוסח הוידוי ביוהכ"פ וכו'). ובענין זה רואים גודל מעלת התורה, שאפי' ענין השבת שיכול לפעול את הפעולה דתק"ש (שלכן לא נצרך כ"כ הענין דתק"ש ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, כמבואר בדא"ח), אינו יכול לפעול את הפעולה דאמירת פסוקי שופרות שבתורה, וזה צ"ל גם בשבת. וזוהי השייכות המיוחדת להתוועדות זו, הקשורה עם תלמידי הישיבות וכו'. ויה"ר שלימוד התורה תהי' מפני שזהו תורתו של הקב"ה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה וכו'. א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשכ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026 Synopsis There is an opinion in the Gemara that the law that the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbos is derived from the verse, “…a day of rest, a remembrance of the shofar blast,” meaning that we do not “actually sound the shofar, but recite verses about shofar blasts.” Based on this opinion, when Rosh Hashanah falls on Shabbos, the Nusach of davening on Rosh Hashanah carries a Biblical obligation. (Although the Gemara ultimately concludes that the verse serves only as an asmachta, nevertheless, “These and those are the words of the living G-d.”) Here we see the greatness of Torah (which has particular relevance at this farbrengen, which is designated for the yeshivah students): although the sanctity of Shabbos is so great that it accomplishes what ordinarily is accomplished by sounding the shofar (which is why sounding the shofar is not required when Rosh Hashanah falls on Shabbos, as explained in Chassidus), nevertheless Shabbos cannot accomplish the effect produced by reciting the verses of Shofaros (and therefore the obligation remains even on Shabbos). May it be Hashem’s will that the students study Torah for the reason that it is Hashem’s Torah, and in such a way that “study leads to action” etc.Sichah of Simchas Beis Hashoevah farbrengen 5723 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026 לע"נ הרב ישראל יואל ב"ר פינחס הכהן ע"ה סוסובר ליום היארצייט שלו כ"ז אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' נחום הכהן שי' סוסובר

התוכן א) ברכת ה' ד"ברכנו אבינו" הוא כש"כולנו כאחד", ובודאי לא ידקדק ה' עד כמה הוא ה"כולנו כאחד" כי בפנימיות הלב רוצה בזה כל אחד!; סיום ימי סליחות צ"ל בשמחה גדולה שפורצת כל הגדרים ופועלת הרחבה כפשוטה בכל הענינים ונצחון גמור על היצה"ר וכו'. ב) ביום ג' דסליחות היו הרביים אומרים מאמרים ביחידות, החל מאדה"ז שחזר מאמר "רק לבנו המיוחד" ועד"ז שאר הרביים וכו', וכל אחד צווה שהענין יישאר בסוד, וכן אמר אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהענין יישאר בסוד "עד הזמן שיצווה לגלות", וברשימה בשנת תש"ה בהיותו בארה"ב גילה ענין זה! וא"כ מובן יוקר הענין וכו', והטעם שענין זה מסופר שם בפרטיות עם שמות כל הנשיאים י"ל כי לפני ראש השנה רצוי להזכיר בפירוש שמות כל הנשיאים וכו'. ג) יש להיכנס לתוך שנה החדשה מתוך ריקוד ושמחה אמיתית ופנימית! (והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו וגו'").ג' חלקים מהתוועדות ליל ג' דסליחות, כ"ו אלול ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026 Synopsis (1) “Bless us our Father” occurs when we are “all as one,” and Hashem is surely not exacting with the extent to which we are all as one, because deep down, every Jew wants to unite with the entire Jewish people. The Days of Selichos must be concluded with great joy, which breaks through all barriers, and brings abundance in all matters and total victory over the yetzer-hara etc. (2) On the third day of Selichos, the Rebbeim would deliver a maamar in private to their eventual successor, and they instructed them to keep it a secret, until the Rebbe Rashab told his son, the Rebbe, my father-in-law, to keep it a secret until such time as he instructed him to reveal it. The Rebbe ultimately revealed it in a Reshimah in the year 5705, meaning his father instructed him to reveal it when the Rebbe was already in the United States; we can therefore understand the preciousness of the matter etc. When recounting this in the Reshimah, the Rebbe, my father-in-law lists all the Rebbeim by name. It can be explained that the purpose was to explicitly invoke the merit of them all in the days before Rosh Hashanah. (3) We should enter the new year with dancing and true, inner joy. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u).3 excerpts from farbrengen of the 3rd day of Selichos, 26 Elul 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026

התוכן בפסוק [בשני דפ' האזינו] "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" ישנם ב' ענינים: א) יעקב חבל נחלתו. וכמ"ש בד"ה באתי לגני ה'תש"י שנשמת האדם הוא החבל המקשר את האדם הנמצא למטה עם שרשו ומקורו למעלה, והיא "שזורה" מתרי"ג נימין, תרי"ג כחות (כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף) שבהם תלויים התרי"ג מצוות. אבל על ההתקשרות של ה"נימין" (וגם על כללות ההתקשרות שע"י החבל) יכולה הרוח שטות להעלים. ב) למעלה מזה – "חלק הוי' עמו", חלק מן העצם, שע"י תופסים בהעצם כולו. והוא אצל כאו"א מישראל, שהרי "עַמו" כולל גם הפירוש מלשון "גחלים עוממות", כמו "אין מלך לא עם", שהם דברים זרים ונפרדים וכו'. ובעבודה: הרוח שטות יכולה לכסות רק על ענינים שבאדם השייכים לסדר ההשתלשלות – עבודה שע"פ טעם ודעת וכו', משא"כ על ענין שלמעלה מסדר השתלשלות – עבודה מצד יחידה (כשבא לידי נסיון אמונה). חלק ממאמר ד"ה באתי לגני אחותי כלה, יו"ד שבט ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026 Synopsis In the verse (in sheini of parashas Haazinu), “Because Hashem’s portion is His people; Yaakov, the rope of His inheritance,” there are two levels: (a) “Yaakov is the rope of His inheritance” refers to the rope connecting a Jew to his root and source Above, which is woven from 613 strands, meaning the 613 faculties of the soul (corresponding to the 248 limbs and 365 sinews of the body) upon which the fulfillment of the 613 mitzvos depend. The spirit of folly is able to obscure this connection, both the individual strands and the overall connection. (b) On a higher level, “Hashem’s portion is His people,” meaning they are a part of His Essence (through which one grasps the Essence in its entirety). This connection exists within every Jew, as expressed in the term “His people” (amo), which connotes “dimmed coals” (gechalim omemos), and in the expression “There is no king without a people,” where the people consists of individuals separate and distinct from the king. In terms of Divine service: the spirit of folly can obscure only the parts of a person that belong to seder hishtalshelus (service based on reason and understanding etc.), but not that which transcends seder hishtalshelus – the service stemming from the Yechidah (as expressed when a Jew faces a test of faith).Excerpt from Maamar Basi L’Gani, 10 Shevat 5714 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026

התוכן יש לספק צרכי החגים דחודש תשרי לכל הנצרכים, החל מר"ה ע"פ מ"ש בקשר לר"ה "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאשר אין לו". וכדי שזה לא יהי' באופן ד"דקדירא דבי שותפי", ה"ז לכל לראש שייך לרבני המקום ומנהיגי הקהל. ולהתחיל בזה מיד, כך שכבר בערב ר"ה יהיו לכולם את מה שצריך, ועאכו"כ ב"זמן שמחתנו"; התחלת אמירת הסליחות היא "לך הוי' הצדקה", ובתור הכנה לזה יש להתעסק בענין הצדקה, ואז יקויים מ"ש "טרם יקראו ואני אענה", והולכים לאמירת הסליחות בשמחה, וכידוע הסיפור שפעם בליובאוויטש התוועדו חסידים במוצאי שבת סליחות והלכו לסליחות באופן "אַז מ'האָט זיך געשאָקלט" (וע"ד מ"ש בגמ' שההכנה ללימוד התורה באופן ד"שפתותיו נוטפות מר" היא הענין ד"מילתא דבדיחותא"), ועד"ז כללות הכנה לימים הנוראים היא מתוך שמחה גדולה, עאכו"כ לשמח אחרים ע"י סיפוק צרכי החג.ב' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-09-2026 Synopsis Those in need should be provided with all their Tishrei needs beginning with Rosh Hashanah, as the verse says in connection with Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks and send portions to those who have nothing prepared.” To avoid the problem of a “pot belonging to partners” (where responsibility is neglected because each relies on the other), the responsibility lies first and foremost upon the local Rabbonim and community leaders; efforts should begin immediately so that by Erev Rosh Hashanah everyone will have all they need, and all the more so for the Time of Our Rejoicing. The opening words of Selichos are, “Yours, Hashem, is the tzedakah.” Similarly, the way to prepare for Selichos is through tzedakah, and then the verse will be fulfilled, “Before they call out, I will answer,” so that one can proceed to Selichos with joy, like the well-known story of Chassidim in Lubavitch who came to Selichos “swaying” after farbrenging for hours. (It is similar to the teaching in the Gemara that the proper way to prepare for Torah study in such a way that one’s “lips drip with bitterness” is to begin by saying something humorous.) Similarly, the overall preparation for the Days of Awe should be carried out with great joy, all the more so by bringing joy to others by providing for their Yom Tov needs.2 excerpts from sichah of 18 Elul 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-09-2026 לזכות ביילא חוה בת רוזה חנה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ג אלול – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת אבי' ר' ‏אברהם הכהן שי'‏*לזכות חנה אסתר בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ג אלול - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם .. שואב ממיך וגו'" [כמ"ש בתחילת פ' נצבים]. ומבאר בזה אדה"ז בלקו"ת ש"היום" קאי על ראש השנה, שאז הוא הזמן שבנ"י מתאחדים לאחדים כאחד להכתיר הקב"ה למלך, "תמליכוני עליכם .. במה בשופר". ואז נעשה, כבהמשך הכתוב "לעברך בברית ה"א וגו'" – דענין הכריתת ברית הוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם ש"שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים". אבל ההתחלה בזה היא – ע"י הכתרת המלך של בנ"י. והטעם שדוקא בנ"י יכולים לעורר מחדש את הרצון של הקב"ה להיות מלך הוא כמו שממשיך הכתוב "למען הקים אותם היום לו לעם" – הם (גם מלשון) עִמו ואצלו. והעמידה לפני הקב"ה הוא באופן של "נצבים" – בתוקף. כמו שמבאר הצ"צ ד"נצב" הוא לשון ראש ושר וקצין. שכאו"א מישראל הוא "שר", ונק' ישראל ע"ש "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", דהירידה לעוה"ז היא צורך העלי' שע"י ה"ותוכל" על הטבע (שבגימ' אלקים). ועי"ז ממשיכם גם למעלה הענין ד"הנה הוי' נצב עליו" – על כאו"א מישראל. וזה נעשה ע"י ש"כולכם" – מ"ראשיכם שבטיכם" עד ל"חוטב עציך ושואב מימיך", עומדים כאחד מבלי אשר ימצא ראש וסוף. וזהו מ"ש ויהי בישורון מלך, מלשון שיר ועיגול, שדוקא עי"ז ממשיכים ה"תמליכוני עליכם", שזה פועל הכתיבה וחתימה טובה בגו"ר וכו'.חלק ממאמר ד"ה אתם נצבים, מוצאי ש"פ נצבים ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-09-2026 Synopsis The verse states (at the beginning of parashas Nitzavim), “You are standing today, all of you, before Hashem your G-d, the heads of your tribes…your water-drawer….” The Alter Rebbe explains in Likkutei Torah that the word “today” refers to Rosh Hashanah, when the Jewish people unite to crown Hashem as. Then, as the verse continues, they “enter a covenant with Hashem your G-d…,” whereby they become one with Hashem, but it begins with Hashem being crowned as King by the Jewish people. The reason it is specifically the Jewish people that can awaken Hashem’s desire to be King is because, as the verse continues, they are “His people” (amo), meaning they are “with Him” (imo) and close to Him. When they stand before Hashem, it is in the manner of Nitzavim – meaning they stand firmly. As the Tzemach Tzedek explains, “nitzav” connotes a leader, prince, or officer: every Jew is a prince (sar), and the Jewish are called Yisroel “because you have striven (sarisa) with an angel of G-d and with men, and you have prevailed.” The purpose of their descent into this physical world is for the sake of the subsequent ascent after they “have prevailed” over nature (whose numerical value is the same as the Name Elokim). In this way the Jewish people also cause that “Behold, Hashem stands (nitzvav) over him” – over every Jew. This is accomplished when “all of you,” from “the heads of your tribes” down to “your woodcutters and your water-drawers” stand together as one, without any distinction between beginning or end. This is also the meaning of the verse “He was a King in ‘Yeshurun,’” which connotes a song (shir) and a circle – because it specifically in this way that they crown Hashem as King, and as a result they are inscribed and sealed for good, physically and spiritually etc.Excerpt from Maamar Atem Nitzavim, Motzaei Shabbos Parashas Nitzavim 5738. For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-09-2026 לזכות מרת חנה בת שרה תחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אלול - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובותנדבת בעלה ר' דוד שי' יוניק

התוכן הכוונה בהאמור לעיל אודות ההוספה בלימוד התורה היא גם להאורחים. עליהם לארגן מיד שיעורי תורה לפחות פעמיים ביום – בלימוד הלכה למעשה ובלימוד לשם לימוד התורה, תפלה בציבור ונתינת הצדקה וכו'. ואשרי חלקם של כל המשתתפים, ובכך גם יפעלו על התושבים שגם הם יוסיפו בלימוד התורה (ובמכ"ש וק"ו). כל השנה זמנו הוא, ועאכו"כ בחודש אלול ובי"ב ימים האחרונים של החודש; כאן המקום להביע יישר-כח על גודל הנחת-רוח מהמארגנים אש"ל עבור האורחים בדרכי נועם שלום וכבוד, ובודאי יעזרו להם. ולהדגיש: המנהג שנתפשט הוא שגם לנשי ובנות חב"ד ישנן שיעורי תורה, ומהן יראו וכן יעשו כל אשה ובת בישראל שיהי' להן שיעור קבוע בתורה כל יום, ורואים במוחש כמה שזה מוסיף ביראת-שמים. ותבוא ברכה על כל אלו שינהיגו אצל נשי ובנות ישראל שלא יעבור יום בלי שיעור בתורה. ולכן יש לארגן שיעורי תורה גם עבור האורחות.ב' חלקים מהתוועדות ח"י אלול ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-09-2026 Synopsis Our earlier discussion about increasing in Torah study also applies to the Tishrei guests: Torah classes should be arranged at least twice a day for the study of practical halachah and for Torah study for its own sake, which will also inspire the locals to increase their own Torah study (because they will see that if people who are away from the comfort of home can devote time to learning, they can surely do so as well), and fortunate is the lot of all who participate. The time for Torah study is the entire year, especially during the month of Elul, and especially during the last twelve days of the month (each of which corresponds to one month of the outgoing year). This is the place to express appreciation for those organizing hospitality for the guests and for doing it pleasantly, peacefully, and with dignity, and surely others will assist them. Torah study is also for women and girls – and may blessing come upon all who see to it that not a day passes without regular Torah classes for them as well.2 excerpts from farbrengen of 18 Elul 5737 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-09-2026

התוכן זה שגם אצל בני-נח שייך להיות הבנה בתורה (בנוגע לז' מצוות וכו') [אע"פ דגם זה שבנ"י יכולים להבין את התורה, חכמתו של הקב"ה, הוא רק בגלל ש"נתן לנו את תורתו"], הוא, כי ה' רוצה שיהי' "ובחרת בחיים" [כמ"ש בסיום פ' נצבים], שהאדם יבחור בבחירתו החפשית ללמוד תורה, ואם השגת התורה היתה קיימת בגלוי רק אצל בנ"י היתה מתבטלת כל ענין הבחירה. וההוראה: מכאן רואים עד כמה נוגע להקב"ה ענין הבחירה אצל בנ"י, עד שבגלל זה "הוריד" את התורה, "חמדה גנוזה" "שעשועים לפניו", כ"כ שגם לאינו-יהודי ועושה היפך רצונו תהי' הבנה בתורה! ובמילא כאשר בוחרים לעשות ענין בלתי-רצוי או אפי' ענין רשות, יש לדעת שעי"ז לוקחים ענין הכי יקר ונעלה של הקב"ה, שנתנו לבנ"י כ"חלק אלוקה ממעל ממש", ומכניסים א"ז ל"בית הכסא" ר"ל או לסתם עניני רשות שאין להם שום תפיסת מקום! והתירוץ (הפיתוי של היצה"ר) שזה רק פעולה חד פעמית וכו' אין בזה כדי להצדיק את העוולה הגדולה שעושה לעצמו!ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2026 Synopsis The reason that even Bnei Noach can attain an understanding of the Torah is because Hashem wants the Jewish people to choose Torah study of their own free choice (as the verse states at the end of Parashas Nitzavim), “You must choose life”); if only the Jewish people were able to understand Torah, free choice would be undermined. Here we see how important free choice is to Hashem: in order to preserve it, He lowered the Torah – His hidden treasure and delight – so that it can be understood even by a non-Jew, and even by someone who acts contrary to His will. Conversely, when a person chooses to do something undesirable, chas v’shalom (or even something merely permissible), he should realize that, as the Alter Rebbe writes in Tanya, it is akin to taking Hashem’s most precious and exalted possession and bringing it into a bathroom Rachmana litzlan (or at least into mundane matters that have no real value). And the excuse of the yetzer hara that it is only a one-time action does nothing to justify the tremendous wrong that a person is doing to himself.2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2026 לזכות ר' אלעזר מאיר הלוי בן זהבה ומרת רחל בינה בת חי'ה מלכה שיחיו פיש לכבוד יובל חתונתם השלושים כ' אלול ה'תשפ"ולברכה והצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניותנדבת ר' שמחה שי' פיש

התוכן בפסוק "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" [רביעי פ' נצבים] יש שייכות גלוי' לחודש אלול – ד"את לבבך ואת לבב" ר"ת אלול. בר"ת זה לא נכללו התיבות שבתחלת הפסוק "ומל ה"א", כי תוכן העבודה דחודש אלול מתבטא בד' תיבות אלו דוקא. והביאור: העבודה דתומ"צ, ובפרט עפ"י הדגשת תורת החסידות, הוא להביא האדם לידי ביטול. וזהו גם החידוש דחודש אלול, דגם כאשר עוסקים בענינים של "שדה" מרגישים מציאותו של המלך ומתבטלים בפניו. ולכן התחלת הר"ת של "אלול" הוא דוקא ב"את לבבך ואל לבב" כי "את" מורה על נקודת הביטול, וכמחז"ל "את – הטפל לבשרו". ולא משנה כ"כ כיצד בא למצב הביטול ("ומל ה"א") אלא הפועל ממש שעומד בביטול. אלא שאח"כ צריך להמשיך ביטול זה בכל כחות הנפש, וזה נפעל באמצעות הלב – "לבב". ואח"כ מוסיף האדם ופועל המשכת הביטול גם בכל עניני העולם שמסביבו – "ואת לבבך". ו"ח"י אלול" מוסיף חיות, שהו"ע עיקרי, בעבודה זו.משיחת יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2026 Synopsis In the verse “Hashem your G-d will circumcise your heart and the heart of your offspring” (in revi’i of parashas Nitzavim), the initial letters of the words “your heart and the heart of” (את לבבך ואת לבב) spell the word Elul. The acronym begins with the word es (rather than the first part of the verse, “Hashem your G-d will circumcise”) because es connotes bittul, which is the goal of the service of Elul – to attain a bittul to Hashem even when one is occupied with matters of the “field.” What matters here is not so much how one arrives at this state of bittul (“And Hashem will circumcise”), but the fact that one stands in a state of bittul. The bittul must then be circulated to all the faculties of the soul (which is done through “your heart,” which circulates the blood to the entire body), and then into the heart of everything in a person’s environment (“and the heart of”). And Chai Elul infuses this service with vitality.Excerpt from sichah of Monday, parashas Nitzavim-Vayelech, 18 Elul 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2026 לע"נ הרה"ח ר' יוסף חיים הכהן בן הרה"ח ר' חנוך העניך הכהן ע"ה ראזענפעלד ליום היארצייט שלו י"ט אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו הרב מנחם מענדל הכהן שי' ראזענפעלד

התוכן הענין שח"י אלול הוא יום ההולדת של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן – נתפרסם ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, שענינו – להשפיע על בני דורו ובאופן של ("נשיא" מלשון) "התנשאות" – לאחרי שהאדם עובד עבודתו ככל יכלתו, הרי נשיא הדור, שהוא ה"משה" שבדור ה"עומד בין ה' וביניכם", מגביה ומרומם אותו בדרך "אתערותא דלעילא" שעי"ז ניתוסף בעבודתו כהנה וכהנה; גם לאחרי ה"עלי'" והשלימות בדורו של הבעש"ט ובדורות שלאח"ז – נפעל בזה "לאחרי זה" (בזמן) "התנשאות" עוד יותר. זה שנשיא הדור צוה לפרסם ענינו של ח"י אלול מוכיח – ש"מעיינות" הבעש"ט ואדה"ז שייכות כעת לכל הדור, ובאופן ש"יפוצו", ה"מעיינות" עצמן, "חוצה"; הובטחנו שסוף כל סוף "בל ידח ממנו נדח", אבל בנ"י, "עם חכם ונבון", בודאי לא יחכו עד אז לקיים הנדרש מהם, אלא בידעם שזהו ענין טוב ומטרת בריאתם – יקיימו זאת בשמחה ובטוב לבב, ובמיוחד בחודש אלול ש"המלך בשדה" ומקבל את כולם ב"פנים שוחקות" וכו'.ב' חלקים משיחת אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-08-2026 Synopsis The role of a Nasi is to uplift his generation (“השתנשאות”) meaning, after the people of the generation have accomplished what they can on their own, the Nasi uplifts to an even higher level. Therefore, because the Nasi of our generation publicized the fact that Chai Elul is the birthday of the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe (who were both Nesi’im) it is clear that their teachings are relevant for the entire generation, in such a way that the wellsprings themselves spread outward. While it is true that ultimately “None will remain banished from Him,” nevertheless, since the Jewish people are “a wise and understanding people,” they surely will not wait until that time to do what is required of them. Rather, because they know it is something positive and that this is the purpose of their creation, they will do it with joy and gladness of heart – especially in the month of Elul, when the King is in the field and when He receives them all with a pleasant countenance etc.2 excerpts from sichah of Sunday night, parashas Nitzavim-Vayelech 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-08-2026 לזכות ר' משה הענאך בן דינה שי' לעווין לרגל יום ההולדת שלו ח"י אלוללשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות*לע"נ ר' ישראל קלמן ב"ר צבי ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י אלול. ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן ימים אלו הם זמן מסוגל לעריכת התוועדויות להיותם באמצע ימי השבע-ברכות של חתונת כ"ק מו"ח אדמו"ר [בי"ג אלול], שבא בהמשך ליום חתונת אביו [בי"א אלול]. ח"י אלול הוא יום הולדת של הבעש"ט ואדה"ז. ההוראה מפ' נצבים-וילך (לאנשים נשים וגם לטף): "נצבים" מורה על עמידה בתוקף. ובעבודה: עבודה בענין א', להתחזק בענין זה עצמו בתוקף גדול. ו"וילך" מורה על תנועת ההליכה מדרגא לדרגא. ובעבודה: שבכל ענין מחפש הדרך להגיע לעוד ענין. וישנו אופן שלישי: עפ"י סדר הרגיל צ"ל תחילה העבודה ד"נצבים" ואח"כ יכול ללכת ולעלות מחיל אל חיל, הנה בקביעות ש.ז. שבו קוראים "נצבים-וילך" יחד, ישנה הנתינת-כח שהעבודה תהי' באופן ד"נצבים-וילך" גם יחד. ועבודה זו גופא היא בעילוי אחר עילוי – "וילך". ועוד.משיחת יום א' דפ' נצבים-וילך, אור לח"י אלול ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-08-2026 Synopsis This is an appropriate time for holding farbrengens, in connection with Chai Elul, the birthday of the Baal Shem Tov and of the Alter Rebbe, and in connection with the Sheva Brachos of my father-in-law (whose wedding took place on 13 Elul) and the Sheva Brachos of his father (whose wedding took place on 11 Elul). The lesson from the combined parashyios of Nitzavim-Vayelech is as follows: Nitzavim means “standing firm,” meaning the service of strengthening oneself in a particular area, while Veyelech means movement, meaning the service of constantly advancing to new areas. Ordinarily, one must first serve in the manner of Nitzavim, and only then can he proceed to Vayelech. But when Nitzavim and Vayelech are read together, we are empowered to do both together, and in such a way that this form of service itself is done in a manner of continuous ascent.Excerpt from sichah of Sunday night, parashas Nitzavim-Vayelech, 18 Elul 5749 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-08-2026 לע"נ הרה"ח התמים ר' מאיר ב"ר חיים שניאור זלמן ע"ה איטקיןליום היארצייט שלו י"ז אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בני משפחתו שיחיו

התוכן איתא בגמ' [סוטה כב:, ע"ז יט:] שאין האדם נעשה ראוי להוראה עד ארבעים שנה. ופרש"י [ע"ז שם] "עד ארבעין שנין – משנולד". ויסודו של רש"י הוא ממשנה דמס' אבות "בן ארבעים לבינה", שאז מגיע האדם לשלימות ההבנה בתורה. אבל בתוס' [סוטה שם] כ' "פי', משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד, כדאמרינן בפ"ק דמס' ע"ז ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ש"מ לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין, וזה הי' ממתן תורה עד מ' שנה שאז התחילו ללמוד" (תירוץ המהרש"א שגם מאחז"ל "עד ארבעין שנין וכו'" וכוונת משה רבינו הוא משנה שנולד דוחק גדול וכו'). וי"ל שב' מאחז"ל הנ"ל, "בן מ' לבינה", ו"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין" של לימוד בפועל, אינם סותרים זא"ז, כי המשנה "בן מ' לבינה" מדברת בזמן שנקודת כח השכל מגיע לשלימותו. ומזה מובן שגם הזמן לשלימות ההבנה של "נקודה" של שכל שקיבל מרבו ה"ז מ' שנה, שע"ז מדבר מאחז"ל "עד מ' שנין וכו'", וכמו שהי' בנוגע להבנת "דבר ה'" שקיבלו במ"ת. (ורש"י ותוס' חולקים אם כדי להיות ראוי להוראה צריך גם שלימות ההבנה בפועל בתורה שקיבל מרבו וכו'). ומכ"ז מובן, שכל פעם שנתחדש מציאות חדשה, כמו ענין הנישואין, מתחיל מספר של מ' שנה וכו'. משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-08-2026 Synopsis The Gemara states (Sotah 22b and Avodah Zarah 19b) that a person does not become fit to render halachic rulings until the age of forty. Rashi explains (in Avodah Zarah) that this means forty years from birth, based on the Mishnah in Pirkei Avos: “Forty is the age for understanding” because that is when a person’s understanding in Torah becomes fully developed. But Tosafos (in Sotah) explains that the Gemara means forty years from when he began learning, not from when he was born, based on the Gemara’s statement in Avodah Zarah that “A person does not fully understand his teacher’s opinion until after forty years” (meaning forty years of study, like the forty years from the Giving of the Torah until Moshe said, “Hashem has not given you a heart to know until this day…”). It can be explained that these two teachings (upon which Rashi and Tosafos base themselves) do not contradict one another: The Mishna’s statement, “Forty is the age for understanding” refers to the time when the core of a person’s intellectual capacity becomes fully developed, and likewise, it takes forty years to fully understand the core intellectual concept he received from his teacher. But Rashi and Tosafos disagree as to whether, in order to be fit to render halachic rulings, one must also attain complete practical understanding of the teaching he received from his teacher. Based on all this it follows that whenever one enters a stage wherein he becomes a new entity (such as marriage etc.), a new count of forty years begins etc.Excerpt from sichah of 19 Kislev 5729 (marking the Rebbe’s and Rebbetzin’s 40th wedding anniversary) For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-08-2026 לע”נ מרת חי' איידל בת ר' אברהם דוד ע"ה לעבאוויטש ליום היארצייט שלה ט"ו אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת משפחתה שי'‏*לזכות מרת דבורה לאה בת אסתר שתחי' ליום ההולדת שלה ט"ו אלול - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן בחמישי דפ' כי תבוא נאמר "ובאו עליך כל הברכות האלו והשיגוך", שגם כאשר ישנו "שוטה" הבורח מן הברכות מבטיחים לו שהברכות ישיגוהו! וההוראה: דובר כמ"פ אודות הצורך להתנהג עם כאו"א מישראל באופן של "ימין מקרבת", ועאכו"כ בחודש אלול, חודש הרחמים. ישנם כאלו שמצד הטבע של נפה"ב או מפני שגדל ונתחנך ללא הרכות והחום של "אם" וכיו"ב, צועק ורוגז על יהודים! וגם בחודש אלול, כשהמלך נמצא בשדה "ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם" – אינו יכול לפעול בעצמו לברך יהודים! (במקום להדר בקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" מהדר בקיום מצות "הוכח תוכיח"...) – הוא בורח מהברכות... וע"ז מבטיחה התורה שהברכות ישיגו אותו ויפעלו עליו שסוכ"ס יתחיל לברך את בנ"י בקול רם ובאהבה! ועד כסיום השיעור "ברוך אתה בבואך ו.. בצאתך" – כל היום, מהתחלתו עד סופו, ה"ה עסוק ב"ברוך"!ג' חלקים משיחת יום ד' דפ' כי תבוא, י"ג אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-08-2026 Synopsis Chamishi of parashas Ki Savo states: “All these blessings will come upon you and overtake you…”: Even if someone is foolish enough try to run away from the blessings, he is assured that the blessings will overtake him! The lesson is as follows: As discussed many times, it is imperative to relate to other Jews with the “right hand that draws near,” and certainly during the month of Elul, the month of mercy. But there are those who (because of the nature of their animal soul, or because they were raised without the tenderness and warmth of a mother etc.) run away from blessings – they shout at other Jews and get angry with them, to the extent that even in the month of Elul (when the King is in the field and He “receives them all with a pleasant countenance and shows a smiling face to them all”) they are still unable to bring themselves to bless Jews. (Instead of excelling in the mitzvah to “Love your fellow like yourself,” they excel in the mitzvah, “You must surely rebuke…”) But the Torah promises such a person that the blessings will pursue him and overtake him, and have such an effect upon him that he will ultimately begin to bless Jews loudly and out of love. And as the verse states, “You will be blessed when you come and blessed when you leave” meaning, the entire day, from the beginning (“when you come”) to the end (“when you leave”), he is occupied with blessings.3 excerpts from sichah of Wednesday, parashas Ki Savo 13 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-08-2026

התוכן ענינו המיוחד של ט"ו אלול (הקרוב אלינו) הוא יום התייסדות ישיבת תו"ת. ובש.ז. [תשמ"ב] ניתוסף שזה פ"ה שנה מאז – ה' פעמים טו"ב. והיינו שאז מתגלה למעלה, ונמשך למטה, שלימות ענין הטוב. אלא שצריכים לעשות הכלי לזה ע"י מעשינו ועבודתינו, ולכל לראש – בעיקר ענינה של הישיבה – לימוד התורה, נגלה התורה ביחד עם פנימיות התורה. וזהו החידוש ביסוד ישיבה זו שבה ילמדו במקום אחד נגלה דתורה ביחד עם פנימיות התורה באופן ד"תורה אחת". ובפשטות: גם בעת לימוד נגלה דתורה ניכר עליו שיש אצלו הענין ד"דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם". וזהו הקשר ליום ט"ו בחודש – "קיימא סיהרא באשלמותא": תכלית השלימות דחיבור נגלה ופנימיות התורה (מעשה ותלמוד, גוף ונשמה – בתורה גופא) תהי' לעת"ל כאשר המעמד ומצב דבנ"י יהי' בתכלית השלימות – "קיימא סיהרא באשלמותא".משיחת י"ג אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2026 Synopsis 15 Elul this year (5742 – 1982) marks the 85th anniversary of the founding of Yeshivas Tomchei Temimim. 85 is five times טו"ב (17), meaning the ultimate good is revealed Above and drawn down below. We only need to create the proper vessel for it, first and foremost by studying Torah in the unique manner introduced by Yeshivas Tomchei Temimim, where Nigleh and Chassidus are studied in the same Yeshiva and as one Torah. Meaning, even when one studies Nigleh, it should be evident that one “Knows the G-d of his father and serves Him with a whole heart.” This is also the connection to the 15th day of the month, when “the moon is in its complete state”: The ultimate union between Nigleh and Chassidus (respectively the body and soul of Torah) will be realized in the Future Redemption, when the Jewish people itself will attain a state of ultimate perfection.Excerpt from sichah of 13 Elul 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2026 לע"נ ר' מנחם ב"ר ארי' לייב ע"ה דבורקן ליום היארצייט שלו י"ג אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' ארי דבורקן ומשפחתו שיחיו‏*לזכות ר' שמחה ברוך הלוי וזוגתו מרת חנה צירל שיחיו פרענקל לכבוד יום הנישואין שלהם י"א אלול – לברכה והצלחה בכל הענינים בגשמיות וברוחניות

התוכן כל הענינים כפי שהם בתורה, שקדמה לעולם, הם תכלית הטוב, כל עניני התורה הם חכמתו של הקב"ה ללא כל נפק"מ בתוכן הענין, ובלשון הרמב"ם בפירוש המשניות "ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים.. ותמנע היתה פלגש, ובין אנכי ה' אלקיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת". וע"ד מה שאמר אדמו"ר האמצעי בנוגע קריאת התוכחה שבפ' כי תבוא ע"י אדה"ז ש"כשאבא קורא הערט זיך ניט קיין קללות!", כי קריאת אדה"ז היתה כפי שהענינים הם בתורה שקדמה לעולם, ואע"פ שקריאתו היתה למטה בעוה"ז, אבל בשעת מעשה הי' בעולם האצילות! וע"ד משה רבינו שגם בשעה שדיבר עם פרעה היתה "שכינה מדברת מתוך גרונו", ו"הי' מאיר בו אצילות בבחי' גילוי"!‏משיחת אדר"ח מר-חשון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-08-2026 Synopsis Everything in the Torah is the ultimate goodness and part of Hashem’s wisdom, as the Rambam states in his Commentary to the Mishnah: “There is no difference between ‘The sons of Cham were Cush and Mitzrayim...’ or ‘Timna was a concubine,’ and ‘I am Hashem your G-d’ or ‘Listen, Yisroel,’ because it is all from mouth of the Almighty, and it is all Hashem’s perfect, pure, holy, and true Torah.” Based on this we can understand the Mitteler Rebbe’s remark regarding the tochecha in parashas Ki Savo, “When Father reads it, you don’t hear curses”: The Alter Rebbe’s reading reflected the reality in Torah as it preceded creation, and although he was reading it below in this world, at that same time he was in the World of Atzilus. This can be compared to Moshe Rabbeinu talking to Pharaoh in Egypt: Even when Moshe was talking to Pharoah, who embodied the lowest level of kelipah, the light of Atzilus shone within Moshe in a revealed manner, and “The Shechinah spoke from within his throat.”Excerpt from sichah of 1st day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5746 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-08-2026 לזכות פריידא ברכה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב אלוללשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות*לזכות ר' אהרן בן גיטל לאה שי' ליום ההולדת שלו הרוחני י"ב אלול

התוכן הציווי ד"והלכת בדרכיו" [כמ"ש בפ' כי תבוא], "להדמות לו ית' כפי היכולת . . מה הקב"ה נק' חנון אף אתה הי' חנון .. רחום .. חסיד וכו'", מונה הרמב"ם במנין תרי"ג המצוות אף שלכאו' ה"ז "ציווי כולל" (שאינו נמנה במנין המצוות), כי בציווי זה יש חידוש: קיום המצוות מצ"ע יכול להיות באופן של "מצות אנשים מלומדה" ואז זה לא פועל עליו שום דבר והוא נשאר במעמדו ומצבו הקודם, וע"ז בא ציווי זה שקיום תומ"צ צ"ל באופן של "והלכת בדרכיו" ‏–‏ "הליכה", לצאת ממצבו הקודם. וזהו ע"י שמקיים המצוות בגלל שהם ציווי הקב"ה ‏–‏ "דרכיו", וכך מתקשר ה"אתה" עם "הקב"ה". והביאור: "הליכה" אמיתית היא כשעולה לדרגא שאין לה שום שייכות לדרגתו הקודמת, הליכה בלתי-גבולית, והדרך היחידה שאצל הנברא, בעל-גבול, יהי' "והלכת", הוא ע"י שמתקשר (ע"י הרבי, ה"ממוצע המחבר") עם עצומ"ה ית', נמנע הנמנעות ‏–‏ "דרכיו".ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' בשלח, שבת שירה, י"א שבט ה'תשכ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-08-2026 Synopsis The Rambam includes among his count of 613 mitzvos the command, “You must walk in His ways” – “To emulate Him as much as possible…Just as the Holy One, blessed be He is gracious, so too you should be gracious…” Seemingly, this is in the category of general mitzvos, which the Rambam does not include in his count? The answer is that this mitzvah contains a unique element: One may keep the mitzvos by rote, in which case a mitzvah has no effect on the person, and he remains in his previous state. But the mitzvah to “walk in His ways” teaches us that one must truly advance, meaning beyond all connection to one’s previous state, which happens when one keeps the mitzvos because they are Hashem’s command. Because the only way a created, finite being can advance to a level infinitely higher than his previous level is by connecting (through the Rebbe, the intermediary who connects) to Hashem’s infinite Essence (“His ways”).2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Beshalach (Shabbos Shira), 11 Shevat 5721 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-08-2026

התוכן א) התחלת פ' כי תצא היא "כי תצא למלחמה על אויבך וגו'" ופרש"י ש"במלחמת רשות הכתוב מדבר", ועפ"ז יומתק הלשון "כי תצא למחמה וגו'" מכיון שיש ספק בדבר, ואדרבה - יהודי מצ"ע, כבנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אין לו שייכות כלל למלחמה! ולכן נאמר הלשון "כי תצא למלחמה", כי בשביל ענין המלחמה צריך יהודי לצאת ממעמדו ומצבו! אלא שמזמן לזמן רוצה ה' שתהי' היציאה למלחמה אלא שגם אז ה"ה "על אויבך". ב) שמו השני של נשיא דורנו הוא "יצחק" ע"ש הצחוק והשמחה, ואע"פ שאמחז"ל "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז (לעת"ל) ימלא שחוק פינו", הרי נשיא דורנו הוא "אז" (דור השמיני), והי' המשיח של דורנו שנתגלה בכל התוקף! וזהו מה שתבע ענין השמחה מחסידים כו'. ועוד.ג' חלקים משיחת י' אלול ה'תנש"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-08-2026 Synopsis (a) Rashi explains that the verse, “If you go out to war against your enemies…” refers to an optional war. This is why it says “If you go out to war” – there is a doubt whether the war will happen because on the contrary, as an only child to Hashem, a Jew by nature has no connection to war whatsoever. This is also why it says “…go out to war,” because for a Jew to wage war requires him to leave his natural state. While from time to time Hashem desires that they do go out to war, when they do then it is “above your enemy.” (b) The second name of the Nasi of our generation is Yitzchok, which connotes laughter and joy. Although our Sages taught, “It is forbidden for a person to fill his mouth with laughter in this world, as the verse states, “Then (אז) [in the future era] our mouths will be filled with laughter,’” nevertheless, the Nasi of our generation represents “Then,” because his is the eighth generation (א+ז=8), and he was the Moshiach of our generation, and therefore he demanded joy from the Chassidim etc.3 excerpts from sichah of 10 Elul 5751 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-08-2026

התוכן בסיום פ' בשלח נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". א' הביאורים מדוע אין חיוב דמחיית עמלק בזמן הזה הוא, דחיוב זה הוא רק כאשר כללות האומה דעמלק היא בשלימותה, ועכ"פ במציאותה, ולכן לאחרי ש"עלה סנחריב ובלבל את כל האומות" אין חיוב למחות עמלק אפי' כשיודעים דאיש פרטי זה הוא מעמלק. ועפי"ז יש לבאר כיצד אמר ר' יהושע לגר העמוני "מותר אתה לבוא בקהל" מכיון ד"כבר עלה סנחריב בלבל את כל האומות וכו'", אף שיתכן שבנוגע לאיש פרטי זה ידעו בבירור שהוא מזרע עמון וכו' – דכל זמן שבטלה כללות האומה ממציאותה לא חלים הדינים וההגבלות שישנם על אומה זו. והענין בעבודת האדם: ענינו של עמלק הוא קרירות לעניני תומ"צ – "אשר קרך בדרך", וזהו השרש ומקור לכל דבר בלתי-רצוי. ולכן יש צורך למחות את ענין הקרירות. אמנם זהו דוקא כאשר האומה היא בקיומה, היינו, כאשר האדם הוא קר וקפוא לגמרי, שאז צריך (קודם) להרחיק א"ע לגמרי לצד השני שלא יהי' בו קרירות כלל, אבל אם הקרירות אצלו הוא רק בענין אחד בלבד, אזי אין צריך למחות את הקרירות כ"א לשנותה ולהשתמש בה בנוגע לעניני עוה"ז – שהיחס אליהם תהי' באופן של קרירות.ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשח"י ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-08-2026 Synopsis One explanation of why the obligation to wipe out Amalek does not apply in the present era is because the obligation applies only when Amalek exists as a nation. Therefore, the obligation no longer applies after Sancheriv mixed up all the nations (even if it is known that a particular individual is of Amalekite descent). Based on this we can understand how Rabbi Yehoshua told the Ammonite convert that he was permitted to marry into the Jewish people, even though that particular individual might have known with certainty that he descended from Ammon – because once Amon as a whole ceased to exist as a nation, the restrictions applicable to that nation no longer take effect. The lesson in a person’s Divine service is as follows: The defining characteristic of Amalek is coldness toward Torah and mitzvos, as the verse states, “…asher karcha baderech…” which also means “…who cooled you off on the way…”. This coldness of Amalek is the root and source of everything undesirable, and it must be wiped out. However, this applies only when Amalek “exists as a nation,” meaning when a person is totally spiritually frozen; in such a case he must conduct himself totally on the opposite extreme, leaving no coldness remaining at all. But if a person is cold in one particular area, and warm in other areas, he does not need to eradicate the quality of coldness entirely; rather, he must redirected the coldness to its proper place – coldness toward worldly matters etc.2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5718 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-08-2026 לע”נ ר' נח ב"ר יעקב דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח' אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטלבוים*לע”נ הרה"ת ר' יוסף צבי ב"ר חיים ע"ה וואלאוויק ליום היארצייט שלו ח' אלול. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בתו מרת חנה ובעלה ר' דוד שיחיו יוניק